היו מאנ"ש שהצביעו והיו הרבה שלא התעסקו בנושא לכאן או לכאן והיו שבאופן חד משמעי התנגדו והיו כאלו שגם התנגדו לכל מי שמורה לבחור ואכמ"ל
אך היה מוסכם על כולם שחלילה להפוך את ברסלב לעניין מפלגתי.
וכשמפלגה מסויימת השתמשה בשם הרבי בקמפיין בחירות יצא מכתב התנערות מכל זקני אנ"ש.
ר' גדליה קעניג לא היה בוחר ואומרים שמכיוון שהיה גר בירושליים היה מחוייב להעדה החרדית.
ר' משה קרעמער מאריך במכתב לבאר את התנגדות אנ"ש בדור הקודם לכל נושא הבחירות.
ועל רלוי"צ יש טענות לכאן ולכאן וזה ברור שהיו פעמים בתחילה שהוא בחר וברור שבסוף לא בחר וכל אחד מפרש להעובדות כרצונו.
אלו משמיצים את אחד מאנ"ש בטענה שנעל אותו בביתו ואיים עליו באלימות.
ואלו טוענים להד"מ.
ושוב הדבר הברור הוא שאין תעמולה מפלגתית בשם הרבי.

דרגות הן בהתקשרות.

האחד אפוי, השני מתגעגע, השלישי עדיין לא יודע.
רצונו שנהיה אפויים בליבו, דבוקים עמו באחדות גמור, שנחיה ונדע שיש לנו צינור, לקבל דרכו תיקון מושלם, תיקון הנפש, תיקון השנה, ותיקון העולם.
דהיינו תיקוננו הפרטי, בכל חלקיו, וגם התיקון הכללי, לא רק שלנו, כי אם התיקון הכולל של כלל העולמות.

מהי התקשרות?

רבינו מבאר כי התקשרות הינה אהבה.
שיאהב את עצמו עם הצדיק.
ומביא הרבי את הפסוק, שנאמר באהבת דוד ויהונתן: "נפלאתה אהבתך לי מאהבת נשים".
אנשי שלומינו היו מבארים בזה (כמדומה שמעתי מר' נתן ליברמנטש), שאהבת האדם עם הצדיק צריכה להיות אהבה שאינה תלויה בדבר, קרי אהבה שאינה קשורה לטבע האדם, ואהבה כזו היא הנקראת אפוי בליבו של רבינו.
אהבה שכל חפצי לא ישוו בה, שאני מוכן להפסיד את כל אשר לי, את מלכותי. (יהונתן בן שאול) את אבי. את כל חיי.
אבל בו אדבק. אותו אבקש.

ואתן דוגמא אמיתית.

(מעולם קצת שנוא...)
הייתי צריך להעלות 8 ג'יגה לדרייב.
וניסיתי באמצעות מחשב אחד, והוא כותב לי 24+ שעות.
טוב, העליתי חלק קטן (1.5 GB) וזה לקח קרוב לשעתיים.
הלכתי למקום אחר, והנה תוך פחות מעשרים דקות, העליתי משהו כמו 6GB.
איך יכול להיות? מה החילוק?
בדקתי וגיליתי: המחשב הראשון אומנם היה מחובר לרשת, אך דרך האויר. דרך וויפי (ראוטר לכבלים של בזק עם נטפרי וויפרי). ולכן קצב ההעלאה היה פחות מ2 MBS אבל במחשב השני שהיה מחובר ישירות לכבלים קצב ההעלאה היה קרוב לפי 20.

אמור מעתה.

כולנו מחוברים. כולנו מקושרים.
השאלה, עד כמה? עד כמה אנו מוכנים להפסיד, בשביל האהבה שלנו עם הצדיק?. כמה חזק אנו קשורים אליו? האם הקשר שלנו הוא ממש חיבור, או קשר ערטילאי חלקי? האם האהבה שלנו תלויה בדבר- בהשגתינו ובחכמתינו? או שאנו משליכים את כל שכלינו והשגותינו מנגד, ומבטלים אותם לפני דברי רבינו הקדוש, שכמו שהזכרנו מקודם, הם הם התיקון האמיתי שלנו.

וה' יזכנו.

אולי כדאי לשנות את שם האשכול
לכולם ברור שאסור להאמין ברופאים וללכת אחריהם
אז שם האשכול צריך להיות עם סימן קריאה
כי גם אם אוחזים שבמציאות העכשווית יש היתר אין זה משנה את דברי רבינו כדי להניח עליהם סימן שאלה שמציגם כתמוהים חלילה

אור אין סוף, בלהב לכסוף, ותיקון מלכות קלי.
באין ושארית, אכבס כבורית, שלמות עצם לי.
גם באמרו, מחני בעבורו, ותסלח לן קלי.
דלים בשורך, הענו למענך, לא תענם עוד קלי.
העני מן הדעת, דל גאה בפחת, ולשונו פתח קלי.
ובראות אור אש, אביק בדת בושש, כתינוק ארוצה לי.
זריזות כאל אמו, מעצבותו מדמיונו, לעזוב כל מעלי.
חכם מכפר, חמת חום יצר, אש אוכלה אש תן לי.
טהרת עצמות, השלמתם משברות, ומלכות למלוכה קלי.
יסודות מלבנה, עבדותם עבודה, לא נאה לשכמותי.
כמה טפשותי גדלה, לעלא ולעלא, מלכבד חכמי עמי.
לא אמכר ממכרת, אך עבדות לי נבחרת, תחת תורתך מלמדי.
מלכים בה ימלוכו, באש קדושה יעריכו, לנקות מכל חלי.
נפולים נסורי עצם, חשך משחור מעשם, ישובו אחרי קלי.
סוד דברים לידע, אהבתך מתמידה, וגם בדמות מוסרי.
עוד היום לעמוד, מברכת עזר ועוד, ישועת דוד ובניו לי.
פדה מלכות עוזך, קול יהודה מלכך, שמע ולעמו תביא.
צדק בצדקה תפדה, ידי מצרים העדה, ותלבישנו ישע קלי.
קודש ישראל לך, הודיעם גדלך, וטובך הגדול קלי.
רחום טוב ומטיב, ומוסרו להשיב, גם משברי קלי.
שוד שדדונו רודפים, ולא הניחו חורפים, צירופיהם להשמיעי.
תשוב תרחמנו, דעת שלמה תודיענו, נדע טובך קלי.
תמיד נספר, תהלתך נבשר, כי לנצח טובך קלי.
תם.

@איש-היער כתב:

ולפעמים זה נראה לי שרבנו ממש היה עם זה ולפעמים שבכלל לא.

רבינו ממש עם זה שתאמר לעצמך "אוי, מה עשיתי, כמה חטאתי מול ה' ית'" ו"מי שיודע עוצם גדולת נשמתי כמה היא רחוקה מעוון"
ותבכה כהוגן.
אבל כל זה יהיה תחום ומוגבל לזמנו, זמן ההתבודדות.
ומיד אחר כך תספר לעצמך "כמה טוב המנעל הזה, של כמה דבש וצוקר המנעל הזה" או בעברית "איזה צדיק אני: והראיה, שקמתי בבוקר והתפללתי שחרית עם טלית ותפילין. (או נקודה טובה אחרת שזכיתי בה היום.) כמה רצוי אני לפניו יתברךבזו הנקודה הטובה שהיא מעידה ומגלה על קדושת יהדותי על כך שלא עשני גוי.
ואם לפעמים הצער מנסה להשתלט, אז תכנס לחדר סגור.
ותציץ במראה ותוציא לשון. (או כל מילי דשטותא אחרים, שיצחיקו אותך טוב. יגלגלו מצחוק, בלע"ז.)
ואזי כשתצא מהעצבות, ותכנס לשמחה, אזי תחזור חזרה לחזק את עצמך בזה. שה' ית' אוהב אותך, ומבקש אותך, ורוצה כל נקודה טובה שלך.
בכך שנבחרת מכל העמים להיות לו לבן, בן ישראל, ולא משנה מה שעשית, אף על פי כן אתה קרוי לו בן, והוא רוצה ושמח בעבודתך.

נראה לי שדווקא הגברת החשק היא הגורמת לריבוי ההשתדלות

נותרתי לי לבדי
מכל בניך אהובַי
אך בדרכיך אדונִי
עוד ישובו כולם אלי

ואני מריחוק מקום
מנעוות מרדותי פה
עוד שבתי ואקום
בשמך מכאן לקרוא

חיי הן לא ידעתי
שמך קיויתי מלך
השיבני נא ליראתי
קראני ולאורך אלך

ומתוך שיבוש, קשקוש
פי מלמל בשמך
גם בשיא טשטוש
לא ידעתי דבר מלבדך

ושעוד יבוא יום
והשיחה שלנו תחשוף
תרים מעומק תהום
וכל רחוקים תאסוף

שבתי מהביט סביבי
מאסוף רסק עַצָמַי
ואין מתום בבשרִי
מיסורי ממותי חַטָאַי

ומסביבי חללי שונא
הלומי מכת חרב
הולך גדל ומתנשא
בעווני המתרברב

אך בי ישוב יהפוך
את כרסי חיציו מִלַא
לא שב מדמי לשפוך
ויוסף בליבי חלחלה

וברחמים חבלי עבות
בא לבי להסיט
לך בדרכי האבות
נזכר הרע המסית

אז שבתי והרימותי
עיני תמיד אליו
ובשמו הגדול נזכרתי
רחמי אב רחמיו

אכן אשובה עוד
את אלוקי לירא
אותו באמת לעבוד
בלי פניה זרה

אכן ישובו עוד כולם
איש איש בתורו
ומלך העולם
יתקן כולם כרצונו

ישובו עד אליו
ישובו המה אליך
לא אצא מגבולותיו
לא אשובה ממך

וכמו שמקלות לא ירחיקו
טלטולי נסיונות
גם גזרים לא יזיקו
אהבות המשתנות

כי גבול שמת לים
ולמים הזידונים
תאוות וכל דומם
בטוב כלים נעלמים

@חיפוש-הצדיק כתב:

כמובן כנ"ל שלא להפוך אותו ל'מפורסם' ולא להפוך אותו לבעל רוה"ק (כשאינו כזה)

גם כשהוא כזה שמעתי מר' רחמים נמני בשם ר' נתן ליברמנש בשם רלוי"צ שאין ענין לעשות עסק ממופתים והשגות של האחר כהוא התבטא על מישהו שזה היה עיקר מה שסיפרו עליו שזה מאוד מחשיד וצריך להתרחק ממנו

אדם הולך בדרך
וחושש מקוצים ופחתים
אני צועד בחושך
ומתיירא מן חיה רעה ולסטים

ואיני יודע באיזה דרך אלך
אין לי מושג היכן אני מהלך

צדיק יקר אתה האור
המצפן כדי לבעור

למדני איך אהלך
איזה דרך אלך

איזה דרך אלך להיות לי אחרית
לבלי לסטות להשאר שארית

איזה דרך אלך בחוש אור לראות
כתינוק אחר אמו בשמחה נמשך להיות

איזה דרך אלך לתקן העניות
בשפלות ושתיקה להנצל מכל גסות

הורני איזה דרך אלך

@ישי-משה כתב:

ואילו התבודדות כ"כ קשה ויש כבדות בכל יום מחדש

אולי היא הנותנת, כל בנאדם מעדיף משהו אחד גרנדיוזי וחד פעמי, מהשקעה יומיומית מתמשכת וקבועיה שזה דבר הרבה יותר קשה.

כִּי בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים עַכְשָׁו מְצוּיִים חֲבָרוֹת שֶׁל חִנּוּךְ נְעָרִים לְלַמֵּד בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַקְּטַנִּים חָכְמוֹת חִיצוֹנִיּוֹת שֶׁהֵם סִכְלוּת וָחֹשֶׁךְ כַּנַּ"ל וְכֵן לְשׁוֹנוֹת הָעַכּוּ"ם [כַּמּוּבָא בְּ'לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת' הִלְכוֹת פֶּסַח הֲלָכָה ז], שֶׁהֵם מְטַמְּאִים הֶבֶל פִּיהֶם הַקָּדוֹש שֶׁל תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית-רַבָּן וְכַנִּרְאֶה בְּחוּשׁ שֶׁנִּתְגַּדְּלִים אַחַר-כָּךְ לְאֶפִּיקוֹרְסִים וְכוֹפְרִים וְכוּ'. וְעַל כֵּן כָּתַב שָׁם: "אַשְׁרֵי מִי שֶׁמְּרַחֵק אֶת עַצְמוֹ וְאֶת בָּנָיו מֵהֶם". וְהַחִיּוּב שֶׁלֹּא לִתֵּן אֶת בָּנָיו לְחֶדֶר שֶׁלּוֹמְדִים בּוֹ אֶחָד מִבָּנִים הָאֵלּוּ הַהוֹלְכִים בַּדְּרָכִים הָרָעִים הַנַּ"ל וְלוֹמְדִים חָכְמוֹת חִיצוֹנִיּוֹת וּלְשׁוֹנוֹת אֲפִלּוּ בְּמָקוֹם אַחֵר כִּי אָסוּר לְהִתְחַבֵּר עִמָּהֶם כְּלָל וְכוּ'

@נוה-צדיקים
א: אוצר החכמה. זה חלק מהרישיון, והתוכנה בנויה בצורה שמאפשרת הדפסה בצורות מסוימות.
ב: היברו בוקס. רשות הציבור.
ג: קובץ שיש אצלך בPDF מאותו כח שאתה מחזיק אותו בPDF אתה יכול גם להחזיק בו מודפס, אולי למכור לרבים לא. אבל להדפיס לעצמך עותק אין חילוק.

הרב @חיפוש-הצדיק אצלינו (בית הורי שיחיו) היו מושיבים את הילד כמה וכמה פעמים לפני כן, ורק אחרי שהוא גמר את התיקון הכללי אז הוא היה טס. (היו מבטיחים לו את זה בעבור זה.)
ככלל בדרך כלל לילדים בכזה גיל יש המון התלהבות דקדושה מהנסיעה, ורק הבלגן מסביב הוא זה שמסיח את דעתם וכל ערום ינהג בדעת למצוא את הזמן המתאים.

נ.ב. לא נראה לי שמדובר על כזה גיל.

@אחד-מאנש כתב:
פעם ראשונה שאני זוכה לקחת איתי ילדים לקיבוץ הקדוש

מכלל שבאומן כבר היו.

הרב @7272 אצלכם כל החיים מיניה וביה,
כמו שמסופר על מוהרנ"ת שהשליך שכל עצמו לגמרי וכל מעט שקיבל מהרבי היה לו עוד מעט שכל כך אתם משליכים כל ההשגות הקודמות לגמרי ומפנים כל המוח לתורה הזמנית
אשרי לכם.

@אוצרבלום ר' אברהם כותב שגם אם אין לך צורת התנסחות יותר מדויקת עליך להבין מדוע רבינו התנסח כך, וכל שכן כשישנה.

@בעל-מוח ו @בדרך צריך להבין שגם אם לנו המבוגרים נמאס מטייזרים וסיסמאות על הצעירים זה מה שעובד ואם רוצים שינוי פנימי במהלך החשיבה, צריך הרבה טייזרים וסיסמאות.
אני חושב, שעצם הצפת הענין למודעות היא לבד שוה ארגון.
שלכל אחד יהיה בלב פינה לכוס קרטון שזרוקה מתחת רגליו, ואחר כך גם ליהודי שנדחס מאחוריו אל הציון...

@מאיר-לב
@אוצרבלום כבר כתב כמה פעמים שסיפורים נפלאים זה לא חלק מכוכבי אור אלא תוספת מאוחרת יותר

אפשר לומר שכוחותיו זה התאוות והעצבות דהיינו הבחינה הראשונה
וזהו ביטול כוחותיו שמשליכם.
מסירת נפשו זה בחינת הבחינה השנייה (הדיבור הא הנפש. אבל לא מצאתי ראיה מתוך התורה לנקודה זו)
והדבקות הגדול זה כבר ברור יותר מה שהרבי מזכיר ענין דבקות באין סוף שהוא על ידי וידוי דברים.

@כאיל-תערוג
כמה שאתה צודק, המצב בעוונותינו שלפני הקורונה היו יותר אנשים, פחות דירות, ומחירים יותר שפויים.
וכל זה בגלל שאנשי שלומינו צריכים פרנסה, ויש תחרות בשוק בין מספר קבוצות מתווכים, מי יציע לגויים מחיר יותר אטרקטיבי...
במקום להתאגד ולהשתמש בכוח הקניה העצום שיש להם ביד כדי להוריד מפרסמים לך שהם הכי זולים ומאה שמונים דולר מיטה במרחק חצי שעת הליכה.
אז אולי באמת צריך מישהו שיכריח אותם הלכתית להפסיק עם ההפקעה הזו.
האוקראינים בשעת מלחמה, צריכים כל אגורה, ואם היינו בלי תיווך, היינו יכולים לשלם הרבה פחות, והאוקראיני היה מקבל בסוף יותר.
כעת שיש קרטל של מתווכים אוקראינים, שמי שרוצה להשכיר חיב לפנות אליהם, וכל זה בגלל שיש להם את קבוצות המתווכים היהודיות, הם חוגגים עם רווחים גדולים.
וגם כאלו שיש להם מתחמים ותיקים של שנים, אם לא סוגרים מוקדם מאוד, אז המקום נחטף, כי המתווך האוקראיני הוסיף עוד 50 דולר על כל המתחם, וגבה את המתווך היהודי בעוד 100 דולר למיטה...
ובסוף אלינו זה מגיע ב150 דולר יותר משנים קודמות. והוא באמת צודק (היהודי) ולא היה לי אכפת לפרגן לו 50 דולר למיטה, אבל, הוא לקח חמישים, והמיטה התייקרה במאה חמישים...
בכל אופן, כפי שכתבו כאן קודם יש המון מה לתקן, וגם הארגון הזה עושה דברים חשובים.

לסיכומא, יש שבאים לקבל שיריים, תיקונים, ושם יש תיקונים נפלאים שרק רבינו נותן,
יש שבאים לשמוע תורה, ושם יש תורה נפלאה שרק רבינו נותן,
אבל יש (בעזרת ה' כולנו) שבאים להיות אפויים בליבו, ושם יש רבי כזה גדול, שאין לו יחודיות, כי הוא שונה לגמרי מהאחרים.
(יחודיות זה להבדיל ולייחד בין הדומים.)
וה' יזכנו.