@בעל-מוח הארה למעינים - בלשון הגמ' לא כתוב 'אדם ולא כתוב 'בדרך' רבנו הוסיף זאת בלשונו.

@לב-העולם-אתה השאלה האם זה מבאר גם את הפסוק (ירמיה ה, ט וכן הוא שם פסוק כט ובפרק ט, ח) הַעַל אֵלֶּה לוֹא אֶפְקֹד נְאֻם יְהֹוָה וְאִם בְּגוֹי אֲשֶׁר כָּזֶה לֹא תִתְנַקֵּם נַפְשִׁי. שמופיע כמה פסוקים לפני הפסוק 'עוונתיכם הטו אלה'. וע"פ הכלל החמישי כמדומני אמורים להתייחס לרקע שבו מופיעים הפסוקים שמביא רבנו, ובפרט אם ממש כתוב שם ענין 'הנקמה'.
ואולי זה מסתדר עם הפרוש של 'אם היו' בשם הרמ"ק שליט"א.
עכ"פ נראה שאומר 'דורשני'. וצריך להבין לשון הפסוק 'תתנקם' ולא אמר פשוט 'תנקום' ובתרגום שם וז"ל ואם מן עמא דכדין עובדוהי לא אתפרע מנהון כרעותי. וצריך להבין מהו 'כרעותי' ובזה נבין מהו 'תתנקם'.
והארה כללית. ישל"ע אם המבואר בענין 'אהבה' של ה' אחד ושמו אחד מדבר מסוד 'הדעת'. שהדעת כשמסובבת לאדם 'חסד ודין' שניהם מתוך אהבה.
אך כאשר מדברים על מדת 'המלכות' כשלעצמה יתכן שיש בה בחינה של 'נקמה' ובכללות זה גם לטובה, אך מצד הנהגת המלכות זה מתגלה 'כנקמה' בבחינת 'חמת מלך' המבואר להלן.
ויחוו הלומדים את דעתם בענין.|=רגיל=|

@לב-העולם-אתה בדיוק לכן הבאתי את דברי התרגום שזה לא הפרוש של 'נקמה' אלא נקמה הוא מלשון 'פרעון'. עיין גם בפרשתנו (מטות) על הפסוק לנקום נקמת ה' במדין בתרגום אונקלוס שהוא לשון פרעון.

@חבר-אני בסיכום צריך להדגיש שהנקמה היא לא מצד המלכות אלא מצד יניקת הקליפות מדיני המלכות. והנקמה היא מצד 'העוונות והקליפות' וכפי שכתבתי בראש האשכול שהשאלה 'מיהו הנוקם'? ועפ"ד הביאור הליקוטים חלק הנקמה שייך לקליפות.
[אך באמת בהנהגת היחוד זה מגיע בסופו של דבר מצד יניקתם 'מהמלכות' ובודאי שהשי"ת מכוון בזה לטובה].

באות ח - הַבְּחִינָה הָרִאשׁוֹנָה: כְּשֶׁרוֹאֶה אֶת הַצַּדִּיק..., עַל יְדֵי הִסְתַּכְּלוּת פְּנֵי הַצַּדִּיק:‏
ואילו בשלהי התורה - עָשָֹה שָׁלֹשׁ בְּחִינוֹת הַנַּ"ל. הַיְנוּ הִתְקַשְּׁרוּת לְהַצַּדִּיק וּנְתִינַת הַצְּדָקָה וּוִדּוּי דְּבָרִים... 'וְשַׁדְיוּהוּ לְגוּדָא', שֶׁהִקְרִיב אֶת עַצְמוֹ לַצַּדִּיק...וּמָלְחוּ מִינָהּ שִׁיתִּין מְחוֹזָא זֶה רֶמֶז עַל תִּקּוּן שְׁתֵּי מִדּוֹת רָעוֹת 'דּוֹמֵם צוֹמֵחַ', עַל יְדֵי קִרְבָתוֹ לְהַצַּדִּיק.
יאירו המטילים המסלסלים את שינויי הלשון

@יצחק-ל הנני מסכים כלפי הלשון 'מתקרב'. אך כלפי 'מתקשר' ק"ק כמבואר בתורה קלה מהו התקשרות עיי"ש. וצריכין אנו למודעי.

@נחלי-המדבר אחד החברים אולי 'חבר אני' ביאר ענין זה של ראיית צדיקו של עולם, שזה העבודה של הצדיק עצמו לקיים ראיית פני הצדיק.

@7272 ודאי כדבריך. וכבר כתבתי שזהו אחד מהכללים שעיכול השגותיו של רבנו אצלנו הם בכלי האמונה שמעל כלי השכל. ומשם אנו מקבלים היניקה הרוחנית של 'גבוה התורה' של רבנו.
אך אעפ"כ אנו צריכים לטרוח ולהבין מקשרי התורה, משינויי הלשונות מה רבנו מלמדנו בהלכה למעשה בדבריו.
ובפרט שעי"ז אנו 'מקבלים פניו שכלו ונשמתו' שמצוירים באותיות הספר כמבואר בתורה קצב.

@חבר-אני יש להסמיך לזה מאחז"ל הידוע 'דם נעכר ונעשה חלב'. (ובטל טומאת נדהשעל זה נאמר מאחז"ל בחינת סילוק עיר הדמים עיין תורה כט).
וכן עיין בתורה יג מענין אריתי מורי וכו' שהצדיק מעלה הרצון הנפול וכו' והופכו לגילויי תורה.
סליחה שברחתי ממניה וביה.

@לב-העולם-אתה זה ודאי קשור לוידוי דברים של תורה ד. כי גם שם התקון הוא 'שמפרישים לו דרך', שע"י הוידוי דברים והמיתה מפרישים אותו מסטרא דמותא שדבקה בו לדרך החיים לעוה"ב.
אך לא בהכרח שזה יפטור אותו מהדין מחמת הוצאת הצרופים רעים. וכשם שאותם שנאמר עליהם ועונותם על עצמותם בפשט הפסוק במפרשים שם הכוונה שאף אחר מיתתם הצרופים קשורים בהם. ולזה מועיל הוידוי דברים לחייבי מיתה שלכל הפחות לא ישארו בו הצרופים אחר הוצאת דינו לפועל.

@חבר-אני וכפי זה יצא ביאור חדש למושג 'תשובת המשקל' ודו"ק.

בפרשת השבוע (דברים ג, כט) וַנֵּשֶׁב בַּגָּיְא מוּל בֵּית פְּעוֹר. ולכאורה אין שייכות להודעה הזו 'ונשב וגו'' בדברי משה. ולכך הוצרך רש"י לפרש. ונשב בגיא וגו'. ונצמדתם לעבודת כוכבים אעפ"כ ועתה ישראל שמע אל החקים. והכל מחול לך ואני לא זכיתי למחול לי.
אומנם ע"פ תורה דידן מבואר היטב שקודם לכן משה רבנו מתפלל לזכות להכנס לא"י והשי"ת מבקש ממנו שיפסיק להתפלל על זה. וכאשר משה רבנו אומר זאת לישראל הוא אומר (פסוק כו) וַיִּתְעַבֵּר יְהֹוָה בִּי לְמַעַנְכֶם וְלֹא שָׁמַע אֵלָי וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֵלַי רַב לָךְ אַל תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי עוֹד בַּדָּבָר הַזֶּה.
היינו שמה שהשי"ת מבקש ממשה רבנו להפסיק להתפלל הוא 'למענכם' למען עם ישראל. וה'למענכם' מתפרש היטב עה"פ 'ונשב בגיא מול בית פעור' ששם נקבר משה לסלק קיטרוג של פעור שמתעורר כל פעם שחוטאים ישראל (כלשון פרקי דר"א).
עוד יש לבאר ע"פ תורה דידן שזהו שאומר (פסוק כז) עֲלֵה רֹאשׁ הַפִּסְגָּה וְשָׂא עֵינֶיךָ יָמָּה וְצָפֹנָה וְתֵימָנָה וּמִזְרָחָה וּרְאֵה בְעֵינֶיךָ כִּי לֹא תַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה. - שעבודת משה רבנו היא לוותר על הרצון שלו להכנס לא"י ואומר לו השי"ת 'רב לך' היינו שהנני מעלה אותך למעלה מבחינת 'בדבר הזה' המרמז על יחוד זו"ן כידוע 'דבר' בחינת מלכות, 'הזה' בחינת ז"א. אלא 'עלה ראש הפסגה' לבחינת אריך בחינת זרקא 'ושא עיניך...וראה בעיניך' בחינת 'רצוא ושוב' של ראיית העינים ובבחינה זו של אריך תנחל את א"י אך לא תכנס לא"י הגשמית, אך בכחך יוכלו ישראל לדורות עולם לנחול את א"י כי תעמוד כנגד כל המקטרגים כנגדם וכפי שאומר אח"כ ונשב בגיא מול בית פעור.

האם לבתר תריסר ירחי הכוונה לחודש תשרי או לחודש ניסן?

@חבר-אני וע"פ דבריך מבואר ענין 'כל עצמותי תאמרנה' שמקשים העולם שהלא פסוק זה לא נאמר לגבי וידוי כי אם לענין שירת דוד להשי"ת על הנפלאות שעשה לו, ומדוע רבנו מקשר זאת לכאן ותרצו כל אחד לפי דרכו.
אך עפ"ד הדברים פשוטים שאה"נ שדוד אמרו בשירה והודאה והביטוי לכלות הנפש הוא 'כל עצמותי תאמרנה' ואף כאן רבנו מלמדנו שהוידוי צריך להיות 'בכלות הנפש' וכעין מה שאומר רבנו (תורה צט תנינא) לגבי התבודדות שצריך לשפוך נפשו כמעט שתצא נפשו.
והדבר המסייע לבוא לבחינת זו היא וידוי דברים לפני ת"ח, שהבושה אוכלת את האדם ומרגיש איך דמו נשפך בכל מה שמספר לבו ומתוודה לפני הצדיק. ועי"ז זוכה לכל עצמותי וכו'.

@לב-העולם-אתה בלקו"ה כלאי הכרם ב מבאר ענין איסור יין נסך, שאע"פ שמביא לביטול אך אין כלים לקבל הביטול ועי"ז נופלים. וזה מה שקרה בגיא מול בית פעור. שבאו לביטול אך בנות מואב הוציאו להם 'צרצור' של יין ועי"ז הביטול נהפך לריבוי שמן המכבה את הנר ונפלו לאן שנפלו. אך כאשר קברו של משה נמצא שם הוא מאיר את הביטול באופן נכון ומתקן החטא.

@לב-העולם-אתה אמת ויציב ביאור זה בא על שאלתך השניה האם כל 'המתוודים ממומתים'? וכלפי זה הבאתי את הביאור מהו כל 'הממותים מתודים'. איזה בחינת מיתה יש בהם. ולא לשאלתך שכל 'מתודים מומתים'.

@איש-הפלא לא כתבתי שכל ביטול הוא מיתה. ואדרבה בלקו"ה שם מבואר שגם בתפלת שמונה עשרה באים לביטול. ועל זה מוסיף ואומר שעיקר הביטול וכו' הוא בנפ"א וע"כ מקדימים לו וידוי. ומבואר שם שבנפ"א צריך מס"נ 'בחינת מיתה' וממילא מבואר שכל הנכנס לבחינת ביטול עם מס"נ [ונכנס לסטרא דמותא כבנפילת אפיים] הוא צריך להקדים וידוי.

@איש-הפלא אציג את הצד שזה הולך על חודש ניסן. כי תורה דידן מתחילה בפסוק אנכי ה'....הוצאתיך מארץ מצרים שהיה בחודש ניסן.

@מאיר-לב בתורה מבואר שהוידוי בא אחר זיכוך הד' יסודות ורק אז נתקן בשלמות. וממילא אלו המחויבים בד' מיתות בי"ד, אע"פ שעושים וידוי אך עדין לא זיככו הד' יסודות. וממילא הוידוי מועיל להם אך זה לא תקון בשורש. [וכמבואר בביאור הליקוטים אות יז].

@לב-העולם-אתה בקשרי התורה הממירא 'כל הממותים מתוודים' שייך לפסוק 'חמת מלך מלאכי מות ואיש חכם יכפרנה'.