מצאתי פירוש על פסוק בליקוטי הלכות [שאמנם הלכה זו לא על התורה שלנו]
ואם נתעמק בדבריו הק' זה אפשר ממש לראות ביאור בפסוק זה באופן שמסביר כמה נקודות כלליות של התורה.
וזה לשון מוהרנ"ת בהלכות קריאת שמע הלכה ד'
וְזֶה (מִשְׁלֵי טז) חֲמַת מֶלֶךְ מַלְאֲכֵי מָוֶת וְאִישׁ חָכָם יְכַפְּרֶנָּה. הַיְנוּ שֶׁיֵּשׁ עֲווֹנוֹת שֶׁגּוֹרְמִים חֲמַת מֶלֶךְ חַס וְשָׁלוֹם עַד שֶׁאֵין מוֹעִיל לָהֶם אֲפִלּוּ הַכַּפָּרָה שֶׁל הַכֹּהֵן גָּדוֹל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים כִּי אִם מַלְאֲכֵי מָוֶת. שֶׁאֵין נִגְמָר כַּפָּרָתוֹ עַד הַמִּיתָה. בְּחִינַת יוֹם הַכִּפּוּרִים תּוֹלֶה וּמִיתָה מְכַפֶּרֶת. אֲבָל וְאִישׁ חָכָם יְכַפְּרֶנָּה. כִּי הֶחָכָם הָאֱמֶת שֶׁהוּא בְּחִינַת הַצַּדִּיקִים אֲמִתִּיִּים יְכוֹלִים לְתַקֵּן הַכֹּל אִם יִזְכֶּה לְהַאֲמִין בָּהֶם בֶּאֱמֶת כַּנַּ"ל:
אי"ה אאריך בזה בהמשך בס"ד.

האם שיחה רס"ז מהווה ל'עוד כלל', [או לפחות, להרגיע את ה'קנאים' לעניין ח''י כללים שמשתיקים אחרים שמחדשים בליקוטי מוהר"ן]
זה לשון רבינו:
אָמַר: מִי שֶׁרוֹצֶה לְחַדֵּשׁ בַּתּוֹרָה, מֻתָּר לוֹ לְחַדֵּשׁ וְלִדְרֹשׁ כָּל מַה שֶּׁיִּרְצֶה, כָּל מַה שֶּׁיִּזְכֶּה לְחַדֵּשׁ בְּשִׂכְלוֹ, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יוֹצִיא אֵיזֶה דִּין חָדָשׁ עַל פִּי דְּרוּשָׁיו שֶׁדּוֹרֵשׁ בְּדֶרֶךְ דְּרוּשׁ וָסוֹד. וְהַמּוּבָן מִדְּבָרָיו הָיָה שֶׁאֲפִלּוּ בְּכַוָּנוֹת הָאֲרִ”י ז”ל וְדַרְכֵי הַקַּבָּלָה – מֻתָּר לְחַדֵּשׁ בָּהֶם, כַּאֲשֶׁר יַשִּׂיג שִׂכְלוֹ, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יוֹצִיא מֵהֶם שׁוּם דִּין ח”ו:

בדיוק למדתי היום שיחות הר"ן וזה קשור קצת לדיון שנוצר, ולדברי הרב @נחום-בקר שדברי תורה כפטיש יפוצץ סלע:
שיחה רס"ז
אָמַר: מִי שֶׁרוֹצֶה לְחַדֵּשׁ בַּתּוֹרָה, מֻתָּר לוֹ לְחַדֵּשׁ וְלִדְרֹשׁ כָּל מַה שֶּׁיִּרְצֶה, כָּל מַה שֶּׁיִּזְכֶּה לְחַדֵּשׁ בְּשִׂכְלוֹ, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יוֹצִיא אֵיזֶה דִּין חָדָשׁ עַל פִּי דְּרוּשָׁיו שֶׁדּוֹרֵשׁ בְּדֶרֶךְ דְּרוּשׁ וָסוֹד. וְהַמּוּבָן מִדְּבָרָיו הָיָה שֶׁאֲפִלּוּ בְּכַוָּנוֹת הָאֲרִ”י ז”ל וְדַרְכֵי הַקַּבָּלָה – מֻתָּר לְחַדֵּשׁ בָּהֶם, כַּאֲשֶׁר יַשִּׂיג שִׂכְלוֹ, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יוֹצִיא מֵהֶם שׁוּם דִּין ח”ו:

שיעורים נפלאים. אשריך, תמשיך לזכות אותנו בשאר השיעורים על התורה

לפני שניכנס לבאר בקצרה על עבודת בין המצרים לפי התורה. נסכם תחילה מספר נקודות מתוך התורה.
ברור לכל, שאדם בלי דעת הוא לא בן אדם!
וכאן מגיע רבינו ואומר לנו מה זה יהודי ומה הוא צריך לדעת בשביל להיות יהודי אמיתי. ומה בעיקר קיבלנו בהר סיני כששמענו מפי הגבורה 'אנכי ולא יהיה לך'.
'אנוכי' - לדעת שכל מאורעותיו הם לטובתו. שתמיד ה' איתי עימי ואצלי. בד' אהלל דבר באלוקים אהלל דבר. כי גם אם יש הנהגה של דין ח''ו זה גם כן מטובו יתברך 'כי אני ד' לא שניתי' ואותו אהבה שהקב''ה אוהב אותנו ביציאת מצרים אותו אהבה קיים תמיד. וזה שרואים שיש הנהגה של דין זה כי את אשר יאהב ד' יוכיח' ו'רק אתכם ידעתי וכו' על כן אפקוד עליכם וכו'. אך הכלל שהכל זה מאהבה של אין סוף ב"ה אלינו ישראל עם קרובו.
ומה שאנחנו צריכים זה מילה אחד 'אנוכי' שזה 'לדעת' שהכל זה 'אנכי ד' אלוקיך' מחמת אהבה שאוהב אותנו. אבא נמצא איתנו תמיד וגם בגלות וגם בתשעה באב.. [ואדרבה כל רודפי -ה השיגו-יה בבין המצרים]
וזה העבודה של בין המצרים: שאם יש לנו דעת זה כבר יציאה מהגלות. ועיקר הגלות זה מה שאנו רחוקים מהדעת. ועל זה אנו צריכים לבכות ולהתאבל בשביל לתפוס כמה אנו רחוקים מדעת.
וזה גם הבכיה על העלמת אור הצדיקים 'איכה יועם זהב' שזה הת''ח שכולו אש קודש אשר יכול לזכך אותנו ואת עצמותינו, וצריכים אנו למצוא אותו.
וזה גם המאורי אור שנקבל 'עיניים' 'לראות את הצדיק' ועל ידי זה לצאת מהחשכות של העצבות והעצלות של עומק הגלות ועי''ז ל'ותחזינה 'עינינו' בשובך לציון.
ובפרט עניין הוידוי דברים לפני הצדיק האמת, שבוודאי הקינות יכול להיות באופן כזה בכיה על הנפילות שלנו עם תקווה לצאת מהגלות ומכל העוונות, ויהיה נעשה תחיה מעצמות שלנו שזה עניין של התחיה לעתיד, שיהיה נחיה עצמותינו מחדש.
אשר לכל הגאולה זוכים על ידי שישו איתה משוש כל המתאבלים עליה, היינו הוידוי דברים לפני הצדיק האמת. שר' נתן אומר שעיקר הקינות הוא על הסתלקות הצדיק, והיינו שהנפילה מהדעת דקדושה של האמונה והגאולה העצה לצאת מזה הוא להתגעגע לאור הצדיק שמגלה ומאיר כל זה שזה עניין הבכיה על החורבן וה'קינות' ובזכות זה יתהפך הקינו"ת לתיקו"ן, וה'צר"ה' ל'רצ"ה', ודוק'

כי בלי דעת הוא לא בן אדם.
וכאן מגיע רבינו ואומר לנו מה זה יהודי. ומה קיבלנו בהר סיני
'אנוכי' לדעת שכל מאורעותיו הם לטובתו. שתמיד ה' איתי עמי ואצלי. בד' אהלל דבר באלוקים אהלל דבר. כי גם אם יש הנהגה של דין ח''ו זה גם כן מטובו יתברך 'כי אני ד' לא שניתי' ואותו אהבה שהקב''ה אוהב אותנו ביציאת מצרים אותו אהבה קיים תמיד. וזה שרואים שיש הנהגה של דין זה כי את אשר יאהב ד' יוכיח' ו'רק אתכם ידעתי וכו' על כן אפקוד עליכם וכו'.
ומה שאנחנו צריכים זה מילה אחד 'אנוכי' שזה 'לדעת' שהכל זה אנוכי מחמת אהבה שאוהב אותנו.
אבא נמצא איתי תמיד.
וזה גם העבודה של בין המצרים: שאם יש לנו דעת זה כבר יציאה מהגלות. ועיקר הגלות זה מה שאנו רחוקים מהדעת. ועל זה אנו צריכים לבכות ולהתאבל בשביל לתפוס כמה אנו רחוקים מדעת.
וזה גם הבכיה על העלמת אור הצדיקים 'איכה יועם זהב' שזה הת''ח שכולו אש קודש אשר יכול לזכך אותנו ואת עצמותינו, וצריכים אנו למצוא אותו.
וזה גם המאורי אור שנקבל 'עיניים' 'לראות את הצדיק' ועל ידי זה לצאת מהחשכות של העצבות והעצלות של עומק הגלות ועי''ז ל'ותחזינה 'עינינו' בשובך לציון.
ובפרט עניין הוידוי דברים לפני הצדיק האמת, שבוודאי הקינות יכול להיות באופן כזה בכיה על הנפילות שלנו עם תקווה לצאת מהגלות ומכל העוונות, ויהיה נעשה תחיה מעצמות שלנו שזה עניין של התחיה לעתיד, שיהיה נחיה עצמותינו מחדש.
אשר לכל הגאולה זוכים על ידי שישו איתה משוש כל המתאבלים עליה, היינו הוידוי דברים לפני הצדיק האמת. שר' נתן אומר שעיקר הקינות הוא על הסתלקות הצדיק, והיינו שהנפילה מהדעת דקדושה של האמונה והגאולה העצה לצאת מזה הוא להתגעגע לאור הצדיק שמגלה ומאיר כל זה שזה עניין הבכיה על החורבן וה'קינות' ובזכות זה יתהפך הקינו"ת לתיקו"ן, וה'צר"ה' ל'רצ"ה', ודוק'

אולי גם ר' נח שטרנפלד ור' יהשע דב רובינשטיין זכו לראות את ר' אברהם שטרנהארץ ור' שלמה ווקסלער

תוכל לפנות אליו
הרב משה ברלב yb0548495521@gmail.com

@בדרך

בעיקר ידוע אצל ר' נתן צבי קעניג. על קשר עם ר' שמואל הורביץ היה חדש אצלי, אבל זה מאד טבעי, כי ר' נתן צבי וחבורתו מאד השתייכו אליו.
[ר' נתן צבי החזיק את עצמו תלמידם של שלושה מגדולי אנ''ש, רש''ה, דודו ר' גדליה, ור' שמואל שפירא.]

@פראסטיק
ברור שלא.
מעניין יותר לשמוע את הקלטת של האדמו''ר עצמו.

@וועלן-וועלן את דעת רבינו צריכים הרבה לחפש ולבקש. ללמוד ולהתבודד ולקבל.
זו לא השקפה תיאורטית של ביטול או שוואנצנות

תלמיד שלו הרב הלברשטט מבני ברק

לא ראיתי מקור

היה לי משהו מעניין בשבת הזאת.
בליל שבת נתקלתי בחוברת של 'בים דרכיך' על הפרשה.
ושם ראיתי מרמז חומש בראשית על עולם עשיה, אחריו שמות על יצירה וכו' וחומש במדבר שסיימנו בשבת זו נגד עולם האצילות.
ובדרך זה הוא מסביר שלכן המעברים הכי גדולים של עם ישראל הוא דוקא בחומש במדבר. והתיקון שלנו בעולם האצילות הוא לחפש את השי''ת בבחי' האין סוף דווקא מכל המעברים שלנו להבטל לד' מתוך וידוי דברים לצדיק ותשובה וביטול, ולחפש להרגיש קצת קרבת ה', ולהיות מוכן בשביל זה למסור את הנפש למרות כל הכשלונות שלנו ובלי להתרגש מהכשלונות כשזה בא לשבור אותנו.
הסיפור אצלי המשיך, כששבת בבוקר הגעתי לבית כנסת חסידי בשכונה, וניגש אלי איזה אברך המכונה 'צולניק' ואומר לי כשהוא עדיין לפני התפילה, ''זהו נמאס לי'' כ''כ הרבה שנים אני מנסה לעבוד את ד' ולהגיע ולהתרומם והיצר הרע רק מנסה לשבור ולהכריע אותי שאני כבר לא יזכה...' ואני מפחד שלאט לאט הוא מצליח עלי, אני מתוסכל כבר'' וכך הרבה לדבר עוד ועוד ..
אמרתי לו את המהלך הקודם, שדווקא באצילות המצב הוא הכי צבעוני, כל המשברים והמכשולים קורה בחומש במדבר, בזמן הכי אצילי שיש לעם ישראל, ללכת מחוץ ליישוב עם משה רבינו, מתוך אכילת מן, ההרגשות הכי נפלאות והחלומות הכי מדומות שרק יכול להיות, 'לא משה רבינו במצרים שעוד לא מכירים אותו' רק משה רבינו שמדבר הכל על פי ד', ועל פי ד' יחנו וייסעו' והנה דווקא כאן יש משברים כאלו, שהכל זה גם חלק מהבניין...
ע''כ הסיפור.
ולעניינו בעניין תורה ד'
רימזתי נקודות ע''פ תורה ד' בתוך הדברים, וכמובן ניתן להוסיף עוד. וניתן גם להוסיף שיותר גבוה מאצילות זה הא''ס שזה הדביקות המוחלט ב'אין' שזה התכלית של כל הבריאה ולזה זוכים ע''י התשובה והוידוי דברים בכח האש של הצדיק האמת שכל דבר אשר יבוא באש שזה התאוות והנפילות שלנו, תעבירו באש - לספר לפני הצדיק, ומכח כל הירידות להתקרב לד' ולהתבטל לרצונו, שזה הרצון העליון, ואחר כך כשחוזרים משם.. להמשיך ולהאיר את כל הרצונות שלנו מהרצון של א''ס הרצון שברצונות רעווא דרעווין
והנה מתחילים חומש דברים, שזה משנה תורה, שמשה רבינו ממשיך לנו דרכי תשובה לפי כל המעשים שלנו שאנו מספרים לו, שזה פרשת דברים, שמשה רבינו מפריש ומברר לנו את הדרך בעבודת ה' עם תוכחה ראויה על פי התשובה שעם ישראל התחרטו על כל החטאים שהיה במשך הזמן עם העגל ועדת קרח והמתעוננים וכו' וכו', וכך הוא ממשיך להאיר לנו גם את 'הרצוא' וגם את ה'שוב' בכל המיני דרכים של פרשת יראה ופרשת תשובה וכל שאר חומש דברים.

@7272 כתב:

היה לי פעם התחזקות שהשם אוהב גם את הירידות והמריבות שיש בשלום בית למשל

היה לי משהו מעניין בשבת הזאת.
בליל שבת נתקלתי בחוברת של 'בים דרכיך' על הפרשה.
ושם ראיתי מרמז חומש בראשית על עולם עשיה, אחריו שמות על יצירה וכו' וחומש במדבר שסיימנו בשבת זו נגד עולם האצילות.
ובדרך זה הוא מסביר שלכן המעברים הכי גדולים של עם ישראל הוא דוקא בחומש במדבר. והתיקון שלנו בעולם האצילות הוא לחפש את השי''ת בבחי' האין סוף דווקא מכל המעברים שלנו להבטל לד' מתוך וידוי דברים לצדיק ותשובה וביטול, ולחפש להרגיש קצת קרבת ה', ולהיות מוכן בשביל זה למסור את הנפש למרות כל הכשלונות שלנו ובלי להתרגש מהכשלונות כשזה בא לשבור אותנו.
הסיפור אצלי המשיך, כששבת בבוקר הגעתי לבית כנסת חסידי בשכונה, וניגש אלי איזה אברך המכונה 'צולניק' ואומר לי כשהוא עדיין לפני התפילה, ''זהו נמאס לי'' כ''כ הרבה שנים אני מנסה לעבוד את ד' ולהגיע ולהתרומם והיצר הרע רק מנסה לשבור ולהכריע אותי שאני כבר לא יזכה...' ואני מפחד שלאט לאט הוא מצליח עלי, אני מתוסכל כבר'' וכך הרבה לדבר עוד ועוד ..
אמרתי לו את המהלך הקודם, שדווקא באצילות המצב הוא הכי צבעוני, כל המשברים והמכשולים קורה בחומש במדבר, בזמן הכי אצילי שיש לעם ישראל, ללכת מחוץ ליישוב עם משה רבינו, מתוך אכילת מן, ההרגשות הכי נפלאות והחלומות הכי מדומות שרק יכול להיות, 'לא משה רבינו במצרים שעוד לא מכירים אותו' רק משה רבינו שמדבר הכל על פי ד', ועל פי ד' יחנו וייסעו' והנה דווקא כאן יש משברים כאלו, שהכל זה גם חלק מהבניין...
ע''כ הסיפור.
ולעניינו בעניין תורה ד'
רימזתי נקודות ע''פ תורה ד' בתוך הדברים, וכמובן ניתן להוסיף עוד. וניתן גם להוסיף שיותר גבוה מאצילות זה הא''ס שזה הדביקות המוחלט ב'אין' שזה התכלית של כל הבריאה ולזה זוכים ע''י התשובה והוידוי דברים בכח האש של הצדיק האמת שכל דבר אשר יבוא באש שזה התאוות והנפילות שלנו, תעבירו באש - לספר לפני הצדיק, ומכח כל הירידות להתקרב לד' ולהתבטל לרצונו, שזה הרצון העליון, ואחר כך כשחוזרים משם.. להמשיך ולהאיר את כל הרצונות שלנו מהרצון של א''ס הרצון שברצונות רעווא דרעווין
והנה מתחילים חומש דברים, שזה משנה תורה, שמשה רבינו ממשיך לנו דרכי תשובה לפי כל המעשים שלנו שאנו מספרים לו, שזה פרשת דברים, שמשה רבינו מפריש ומברר לנו את הדרך בעבודת ה' עם תוכחה ראויה על פי התשובה שעם ישראל התחרטו על כל החטאים שהיה במשך הזמן עם העגל ועדת קרח והמתעוננים וכו' וכו', וכך הוא ממשיך להאיר לנו גם את 'הרצוא' וגם את ה'שוב' בכל המיני דרכים של פרשת יראה ופרשת תשובה וכל שאר חומש דברים.

@בדרך כתב:
כך הוא גם בנוגע לציטוטים של היפה ללב, הגר"ח פלאג'י והכף החיים סופר מספרי רבינו - שזה תמיד מליקוטי עצות או ספר המידות.

גם בספר ארך אפיים מובא לרוב מליקוטי עצות וספר המידות.
אגב, בספר זה יש שם יסודות שלמים שבנויים על תורת רבינו.
הוא גם מביא על התבודדות ותפילה כעצה לכל דבר לאורך ספרו. והלשונות - גם כשלא מזכיר ספרי רבינו - מזכירים לשונות של רבינו ומוהרנ''ת.
גם ר' שמעון שפירא מאד מאד התחבר לספר זה והיה גם נותן זאת כמתנה לכל בחור בר מצוה.

התכתב הרבה במכתבים עם אנ''ש, בשנים מסוימות גם עם הרב שיק. אולי מישהו יצליח ללקט משהו.
כבר שמתי לב פעם מכתבים באשר בנחל שנכתבו אליו. [מוזכר הקובץ אולחן חדת שהיה מוציא לאור]

הוא סיפר לי שהוא לומד 7 דפים גמרא כל יום ומסיים כל שנה את הש''ס.
שהגעתי אליו פעם לביתו הוא ישב בגינה בתנוחת מנוחה כשהגמרא בידו ולוגם עוד דף ועוד דף כאילו זה היה עיתון

מדלג-על-ההרים כתב:

ככל הנראה היה לו בעיקר ספר ליקוטי עצות.

נראה שזכה מי שזכה להפיץ הרבה מאד ספרי ליקוטי עצות ברחבי הונגריה.
בכמה וכמה ספרים רואים שמביאים מקורות דווקא מספר זה ולא מהמקור של ספר זה.. בליקוטי מוהר"ן.
כך גם בספר 'קרן לדוד' שהוזכר לעיל, מתלמיד אחר של מרן בעל הייטב לב שמביא בשם רבו שהראה לו בספר ליקוטי עצות עניין התיקון הכללי, ומורה לכולם בספרו לומר זאת כמפורסם

@7272 כתב:

האם ראוי לכתוב ולאחר מכן להתחדד או לא לכתוב דברים שאינם מדוייקים

אין לי תשובה, כי אני בשלב כזה מוחק.
הייתי ממליץ לכבוד @מנהל-הפורום לתת אפשר לכותבים לערוך את דבריהם גם לאחר זמן