אגב יש לדקדק שפעמיים רבינו משתמש בלשון נוכח 1 בהנ"ל "אוהב אותך". 2 בסעי' ט "עי"ז אתה נכלל באי"ס" וע"פ הנ"ל הא בהא תליא הרגשת האהבה היא זאת שגורמת לביטול, ועוד שהרי אהבה בגימ' אחד כמובא שם והיינו להיות אחד עם ה'.
ח
חבר אני
@חבר אני
-
נקודות לעובדא ולמעשה מתוך תורה ד' - שתפו -
נקודות לעובדא ולמעשה מתוך תורה ד' - שתפו"אהבה, שהקב"ה אוהב אותך!!!" (לשונו הקדושה של רבינו בסעי' ד')
משפט כזה לבד מבטל את "כל ישותו וחומריותו" בביטול לאי"ס... -
נקודות לעובדא ולמעשה מתוך תורה ד' - שתפולברך ברכות בכונה מתוך הודאה אמיתית להקב"ה ולנסות להכניס קצת אור אינסופי במילים הספורות שבברכות הנהנין [ע"פ כלל ה' "אל תיקרי מה אלא מאה" מדבר על המאה ברכות]
עיין עוד מזה בביאוה"ל באות כח. -
יהודה/ הודיה/ הויה-דבביאוה"ל בד"ה יהודה בחי' מלכות, ר"א עושה "מטעמים" מהמילה יהודה, שע"י שאדם מודה ומתוודה על עוונותיו עי"ז יזכה להודות ולברך על הכל הטוב והמטיב ויזכה להעלות את הדלות/ המלכות אל ה' -הויה
שאלתי: בדר"כ כשר"א פונה לדרך הדרש הוא מקדים לומר "לולא דמיסתפינא", כאן הוא לא כתב זאת משמע שזה לא דרש, אלא חידוש מתוך החי כללים, ואמנם עצם החידוש הוא מיניה וביה אבל מאיזה כלל בכלל התחיל החידוש, במילים אחרות מה השאלה הנסתרת שהיתה לו כאן?
האם נכון יהיה לומר שזה הכלל השני שצריך לדקדק בכל מילה.
וא"כ יש כאן חידוש שהתירוץ לשאלות מעין אלה יכולים להתיישב גם בדרך דרש אבל מיניה וביה שבזה אין בעיה -
מעשה מתבואה - שתי גירסאותהעלתי קישור בנושא, רק שאלה מעניינת איך יכול להיות שלרלוי"צ היה גירסה הפוכה מהגירסה שרבו ראבר"נ כתב בכוכ"א?
-
מעשה מתבואה - שתי גירסאות -
איך ידע האדם מדוע יש לו יסורים?בסעי' ד רבינו אומר שהדינים באים מחמת אהבה שהקב"ה אוהב אותך ואילו בסעי' ה' הוא אומר שהצירופים הרעים הנגרמים מהעוונות נוקמים באדם.
היסורים הם נקמה או אהבה?
ועוד יש לשאול האם המטרה היא שהאדם ידע שכל מאורעותיו הם לטובתו או שיש מטרה שכלל לא יהיו יסורים.
יש בדעתי לענות שיש כאן 3 דרגות
1 יסורים של נקמה כשהמלכות נפלה בין העכו"ם מחמת העוונות. 2 יסורים של אהבה אחרי שהמלכות תוקנה שאז היא אמנם דין/אלוקים אבל בלי יניקת העכו"ם. 3 בביטול לאי"ס אין כלל יסורים כי שם יש רק עינא חד דרחמי.
השאלה היא איך יידע האדם באיזה מצב הוא נמצא? -
החיבור של "משל לאחד שהיה מהלך" לכל התורהבביאוה"ל בד"ה לבטל את הישות מבאר: 1 העצבות נמשכת כי אינו יודע שכל מאורעותיו הם לטובתו,
2 התאוות הם רצונות הפוכים מרצונו הפשוט האי"ס יתברך,
3 הדברים בטלים הם היפך המלכות דקדושה שהיא בחי "דברים" (צירופים רעים כפשוטו) כמו"כ הגאוה זה מלכות פגומה כפי שכבר הוזכר -
רעיונות בתורה ד'ולפי"ז אפשר לפרש גם הפשט הפשוט של "פעור" שכידוע מדובר בעבודת אלילים באופן של פריצות והצדיק זלע"ז גודר "פירצותיהן"
-
ויהי בישורון מלך@אבן-שתיה אתה מתכוון "מתתא לעילא"... המוזכר בהלבשה ברבב"ח
אולי מסתתר כאן איזה סוד ע"פ הכלל הרביעי. -
וידויניקעס'???@לב-העולם-אתה
אם רבינו מחדש דבר חדש לגמרי, עלינו אכן לחפש ולהבין אם יש מקור לכך במקורות, שכן רביה"ק הוא "קנקן חדש- מלא ישן!" ואכן ראבר"נ בעקבות זאת שואל בתורה ו' היכן ראינו ש"עיקר התשובה - ישמע בזיונו וכו'? ומשיב שם שזה ענין הווידוי (ועפ"ז מובן יותר הדרך המעשית ל"ישמע בזיונו ידום וישתוק")ומנגד במקו"א ר"א שואל שאלה הפוכה, שאם נראה מדברי רבינו דבר שכבר כתוב במקורות, מוכרח שרבינו חידש בזה דבר חדש שהרי הוא "קנקן חדש!" (עיין ביאוה"ל על תורה כ"ב מעניין ה"חותם בתוך חותם")
לענ"ד ההבנה הזאת שמחד רבינו הוא מלא ישן ומאידך הוא קנקן חדש זה בדיוק התשובה ללכאורה סתירה שיש בין כלל א' לכלל י"ח
והתשובה היא: כי אכן רבינו סמך על המעיין שידע מהנושאים הנודעים [-שידע את המקור לההנהגה החדשה שרבינו כביכול הנהיג וכדו'] ואעפ"כ עלינו למצוא לכך פירוש והבנה חדשה ומאירה "מיניה וביה" מתוך התורה עצמה!
דוגמא פשוטה: רבינו יודע וסומך עלינו שאנו יודעים מהי שבת ואעפ"כ יש לו הרבה מה לומר בנושא! ועדיין לעובדא ולמעשה נשאר הנקודה הפשוטה ש"צריך לשמור שבת"
העניין הזה נגזר גם מהכלל הי"א שרבינו לא סותר את הפשט הפשוט ודוק.
(הארכתי קצת בעניין כי הרבה בילבול נכנס בנושא זה) -
לשון רבינו ז"ל / סתם תורות / לשון החברים - איפה מדייקים כמו מקרא?בדרך צחות שמעתי שכמו שתורות מלשון רבינו צריך לדייק כבמקרא כך תורות אחרות אפשר לדייק כמו שמדייקים בדברי הראשונים או לפחות כמו שר' חיים מבריסק מדייק ברמב"ם
-
מי המציא את ח"י הכללים?@אולי-אזכה
מקורות לכללים אפשר למצוא בהרחבה בספרים המבארים את החי כללים כמו הספר של הרב בזאנסון (שכחתי את שם הספר), באר לחי רואי של הרב פלג ובספר מקור חכמה להרב כרמל ועוד ועוד -
גדולי אנ"ש מדורות קודמים שלמדו בדרך העיוןאגב מומלץ לקרוא הקדמות! כמו למשל הקדמת הספר מקור חכמה להרב כרמל זצ"ל וכדו' וכמובן מאליו ההקדמות של ספרי היסוד ליקו"מ, ליקו"ה וכו' וכו' יש המון מה ללמוד מהם
-
גדולי אנ"ש מדורות קודמים שלמדו בדרך העיוןבספר מקחו של צדיק להגהח ר משה קרמר שליטא יש פרק שלם בנושא הזה מי היה לומד בעיון, הוא מונה שם שורה ארוכה של גדולי אנ"ש שלמדו בעיון.
אגב בהקדמת הפרפראות לחכמה הוא מסביר מדוע אין פירושים וחידושים מתלמידי רבינו בעצמו, -לך נא ראה שם.
בכל אופן זה ברור שכהיום שהשי"ת מנהיג את העולם שענער און שענער, זכינו להגיע עד הלום, הן בכמות והן באיכות.
כמו"כ באחת ההקדמות בספר מחנה דן להגהח ר דן בינדר הוא מסביר שאם תלמידי רבינו היו לומדים את דברי רבינו באופן גלוי כמו שלומדים היום עם החי כללים וכו' הרי שהיה להם ביטול הבחירה ורק בגלל ירידת הדורות התגלה לדור השפל הזה החי כללים ואצלינו אע"פ שלומדים עם הכללים עדיין יש לנו בחירה.
(ואולי זה נכלל במה שראבר"נ כתב בהקדמת הביאוה"ל שה' מקדים רפואה למכה ובירידת הדורות מתגלים גלויים כאלה שהבלתי מתרפא בהם אבדה תקוותו, זאת אומרת לעניינו: אחרי שהח"י כללים התגלו, א"א כהיום ללמוד באופן אחר...) -
הוידוי של יהודה@נותלה-שלי
בספר "באר לחי רואי" להר' אברהם פלג כתב כן בכלל השלושה עשר, כלל זה מדבר מענין ה"למעלה מהזמן והמקום" שאכן ללא כלל זה לא יובן איך יתכן שיהודה התוודה לפני משה רבינו אם לא "באמונה בידיעה רוחניית" (עיין בספרו הנ"ל בעמ' תפז)
לענ"ד זהו כלל בליקו"מ כי בכל תורה לבסוף נפגשים עם הפרדוקס הזה... כל פעם בשפת התורה ההיא.
יש להוסיף לזה מה שרבינו אומר במקו"א שיום שהאדם עושה תשובה הוא למעלה מהזמן! -
וידויניקעס'???@נחמן
בהחלט ואפשר לפי זה להבין יותר את טענת משה רבינו "ואם אין מחיני נא" כי אם נשאר משהו של "גשמיות וישות" אז החשש הוא שצירופי הווידוי של התלמידים "יתקעו" באותו "ישות" ולא יעלו לשורשם האינסופי. מה גם שהישות עצמו נמשך מהעכו"ם והמלכות דסט"א.