לפי המשך התורה, מובן שהרעוא/ אין סוף נמצא בתוך הרעוין/ מלכות, במקום גדולתו שם את מוצא ענוותנותו, הגיא בתוך ארץ מואב , מה בתוך מאה, התלהבות בתפילה בתוך אותיות ודיבורים וכו'.
זאת אומרת שא"א להגיע אל האי"ס -אל הענווה ללא כלי המלכות.
המלכות הוא ממש ההפך מהאי"ס, אם האי"ס הוא תכלית הענווה והתפשטות הגשמיות, הרי שלפי"ז המלכות היא הגאוה. כמובן שכשהיא מתוקנת היא גאוה דקדו' וכשהיא ח"ו נופלת בין העכו"ם היא נהיית גאוה דס"א -ע"ז.
לפי"ז יוצא שדווקא מתוך השבחים/ מלכות מתגלה הענוה של הצדיק! הכלי של הענווה הוא השבחים שמשבח את עצמו! וזה קשור לכלל הי"ב כפי שכתבתי כאן

@מאיר-לב כתב:

האם אני מרגיש שהתבודדות היא לפחות כמו התפילין שאני מניח כל יום?

"דִּבֵּר פַּעַם אַחַת מֵהַדֶּרֶךְ הַקְּדוֹשָׁה שֶׁל הַנֵּעוֹר בַּלַּיְלָה שֶׁגִּלָּה אַדְמוֹ"ר זַצַ"ל וְאָמַר אָז בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: עוֹד יִהְיֶה זְמַן שֶׁיִּהְיֶה הַדֶּרֶךְ הַזֶּה דֶּרֶךְ כְּבוּשָׁה לָרַבִּים (כְּמוֹ עַכְשָׁו הִיא דֶּרֶךְ כְּבוּשָׁה לָרַבִּים לְהַנִּיחַ טַלִּית וּתְפִלִּין בְּכָל בֹּקֶר). (כוכ"א, אנשי מוהר"ן)

@איש-היער כתב:

כל המצוות גם תורה זה לעשות. ולעשות זה אולי קשה אבל אפשר להכריח עצמו.
אבל התבודדות זה הרי לב. לא דיבורים סתם. דיבורים מהלב.
ולהרגיש את הלב זה קשה יותר מהכול....
אז אני בא ללמד זכות...

התבודדות זה לשבת בד בבד עם ה', עם לב ובלי לב, לדבר וגם לא לדבר.

כן, אני מודה שאני מתבייש לענות על השאלה של @מאיר-לב...

הקושי הוא כי -

"וְכָל מַה שֶּׁצִּוָּה לַעֲשׂוֹת, אֲפִלּוּ הָיָה נִרְאֶה דָּבָר קַל וּפָשׁוּט מְאֹד, הָיָה כָּבֵד מְאֹד עַל הָאָדָם לַעֲשׂוֹת. וְהָיָה מֻנָּח עָלָיו כָּל מִינֵי כְּבֵדוּת וְהָיוּ עָלָיו כַּמָּה וְכַמָּה מְנִיעוֹת אַף עַל פִּי שֶׁהַדָּבָר הָיָה דָּבָר פָּשׁוּט. וְאִלּוּ לֹא הָיָה מְצַוֶּה רַבֵּנוּ ז”ל לַעֲשׂוֹת אוֹתוֹ הַדָּבָר, רַק הָאָדָם הָיָה רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת זֹאת מֵעַצְמוֹ - הָיָה קַל עָלָיו מְאֹד לַעֲשׂוֹת, אֲבָל כְּשֶׁצִּוָּה רַבֵּנוּ ז”ל, לַעֲשׂוֹתוֹ הָיָה כָּבֵד מְאֹד.

אֲבָל אַף עַל פִּי כֵן הָיוּ אֲנָשִׁים שֶׁלּוֹ מְקַיְּמִים דְּבָרָיו תָּמִיד, כִּי יָדְעוּ מִזֶּה שֶׁדְּבָרָיו שֶׁהוּא מְצַוֶּה כָּבֵד מְאֹד לַעֲשׂוֹתָן, וְהָיוּ מַכְרִיחִים עַצְמָם מְאֹד מְאֹד לְקַיֵּם דְּבָרָיו דַּיְקָא. וְהָיוּ מִתְחַנְּנִים וּמְבַקְשִׁים מְאֹד מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל זֶה שֶׁיַּעֲזֹר אוֹתָם לְקַיֵּם דִּבְרֵי הַנְהָגוֹתָיו הַקְּדוֹשִׁים. וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עֲזָרָם עַל זֶה.

וְשָׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ בְּפֵרוּשׁ שֶׁאָמַר: כָּל מַה שֶּׁאֲנִי מְצַוֶּה לַעֲשׂוֹת הוּא כָּבֵד מְאֹד לַעֲשׂוֹת וְכוּ’. וּמִי שֶׁזָּכָה לְהִתְקָרֵב אֵלָיו הָיָה רוֹאֶה קְצָת מֵעֵין זֶה". (שיהר"ן קפ"ה)

ואע"פ שבמשפט אחד קודם, כתוב כך:
"וְאָמַר בְּפֵרוּשׁ בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: ״כָּל הַנְהָגָה וְהַנְהָגָה שֶׁאֲנִי מְצַוֶּה לַעֲשׂוֹת הוּא
סְגֻלָּה,
וְתִקּוּן;
וּמוֹעִיל עַל מַה שֶּׁעָבַר,
וְעַל הֶעָתִיד,
וּלְאַחַר הַהִסְתַּלְּקוּת שֶׁל הָאָדָם,
וְלִימוֹת הַמָּשִׁיחַ,
וְלִתְחִיַּת הַמֵּתִים,
וְלֶעָתִיד לָבוֹא״:

אז מהי העצה?
"וְהָיוּ מִתְחַנְּנִים וּמְבַקְשִׁים מְאֹד מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל זֶה שֶׁיַּעֲזֹר אוֹתָם לְקַיֵּם דִּבְרֵי הַנְהָגוֹתָיו הַקְּדוֹשִׁים. וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עֲזָרָם עַל זֶה."

@לב-העולם-אתה
אם רבינו מחדש דבר חדש לגמרי, עלינו אכן לחפש ולהבין אם יש מקור לכך במקורות, שכן רביה"ק הוא "קנקן חדש- מלא ישן!" ואכן ראבר"נ בעקבות זאת שואל בתורה ו' היכן ראינו ש"עיקר התשובה - ישמע בזיונו וכו'? ומשיב שם שזה ענין הווידוי (ועפ"ז מובן יותר הדרך המעשית ל"ישמע בזיונו ידום וישתוק")

ומנגד במקו"א ר"א שואל שאלה הפוכה, שאם נראה מדברי רבינו דבר שכבר כתוב במקורות, מוכרח שרבינו חידש בזה דבר חדש שהרי הוא "קנקן חדש!" (עיין ביאוה"ל על תורה כ"ב מעניין ה"חותם בתוך חותם")

לענ"ד ההבנה הזאת שמחד רבינו הוא מלא ישן ומאידך הוא קנקן חדש זה בדיוק התשובה ללכאורה סתירה שיש בין כלל א' לכלל י"ח
והתשובה היא: כי אכן רבינו סמך על המעיין שידע מהנושאים הנודעים [-שידע את המקור לההנהגה החדשה שרבינו כביכול הנהיג וכדו'] ואעפ"כ עלינו למצוא לכך פירוש והבנה חדשה ומאירה "מיניה וביה" מתוך התורה עצמה!
דוגמא פשוטה: רבינו יודע וסומך עלינו שאנו יודעים מהי שבת ואעפ"כ יש לו הרבה מה לומר בנושא! ועדיין לעובדא ולמעשה נשאר הנקודה הפשוטה ש"צריך לשמור שבת"
העניין הזה נגזר גם מהכלל הי"א שרבינו לא סותר את הפשט הפשוט ודוק.
(הארכתי קצת בעניין כי הרבה בילבול נכנס בנושא זה)

חבר-אני כתב:

משא"כ במצוות כמו בנענועים למשל, יש את מעשה המצווה ויחד עם זה אפשר להכניס מחשבה וכוונות ואין זה מפריע לגוף המעשה.

אמנם לעניין הברכות (ברכות קריאת המגילה) זה קצת קשה. כי זה כן מפריע לכוונה הפשוטה לכאו', וצ"ע מה היה המקור שלהם.

בעניין נושא האשכול, היכן הוזכר "מקום" בתורה.
היום למדתי הל' מצרנות ה"ב וז"ל:

"וּכְשֶׁבְּחִינַת מַלְכוּת שֶׁהוּא בְּחִינַת אָרֶץ כַּנַּ"ל עוֹלָה לְשָׁרְשָׁהּ בִּבְחִינַת וַעֲנָוִים יִירְשׁוּ אָרֶץ, זֶה בְּחִינַת נַחֲלָה בְּלִי מְצָרִים. כִּי עִקַּר הִתְגַּלּוּת הַמַּלְכוּת הוּא עַל יְדֵי הַיֵּשׁוּת עַל יְדֵי שֶׁהוּא יִתְבָּרַךְ הוֹצִיא אֶת עוֹלָמוֹ מֵאַיִן לְיֵשׁ כַּנַּ"ל. וְעִקַּר הַיֵּשׁוּת הוּא הָאָרֶץ שֶׁהוּא עִקַּר הַגַּשְׁמִיּוּת וְהַיֵּשׁוּת וְכָל הַדְּבָרִים יוֹצְאִין מִמֶּנָּה, כְּמוֹ שֶׁאָמַר קֹהֶלֶת, "הַכֹּל הָיָה מִן הֶעָפָר וְכוּ'". וְעִקַּר הִתְגַּלּוּת הַמַּלְכוּת הוּא עַל יְדֵי תְּמוּנַת אוֹתִיּוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת צִמְצוּמִים וּגְבוּלִים, כִּי כָּל אוֹת וָאוֹת יֵשׁ לוֹ צִמְצוּם וּגְבוּל, וְכָל הַיֵּשׁוּת הַנִּמְשָׁכִים מֵהֶם כֻּלָּם הֵם בַּעֲלֵי גְּבוּל וְצִמְצוּם, וְזֶה בְּחִינַת מְצָרִים שֶׁהֵם צִמְצוּמִים וּגְבוּלִים, אֲבָל עַל יְדֵי הִתְפַּשְּׁטוּת הַגַּשְׁמִיּוּת שֶׁנִּכְלָלִין כָּל הָרְצוֹנוֹת וְהַתְּמוּנוֹת בְּרָצוֹן אֵין סוֹף שֶׁאֵין בּוֹ תְּמוּנָה, וְשָׁם הוּא בְּחִינַת בִּלְתִּי גְּבוּל בְּחִינַת אֵין סוֹף, עַל יְדֵי זֶה נִכְלֶלֶת כָּל הָאָרֶץ שֶׁהִיא בְּחִינַת מַלְכוּת בִּבְחִינַת נַחֲלָה בְּלִי מְצָרִים בִּבְחִינַת וַעֲנָוִים יִירְשׁוּ אָרֶץ כַּנַּ"ל."

בהמשך ההלכה מקשר זאת לעניין יציאת מצרים.

(ואגב אורחא מוהרנ"ת מבאר כאן את הקטע של "וענוים ירשו ארץ" שהרבה מהלומדים התקשו בהתחלה. ראה כאן, (האשכול הראשון שנפתח ב"תורה הזמנית")

כמובן כתבתי את הדברים בקיצור נמרץ.
כדאי לקרוא את המאמרים בפנים.

דווקא בתוך אותיות ודיבורי התפילה, "נפתח לו אור אין סוף", שהוא מעל מגבלות תמונת האותיות!

אכתוב משהו שנראה לי שכולם יסכימו עליו.
הפגם של חטא העגל הוא שחשבו שמשה רבינו נפטר וכמובא בהל' שלוחין ה"ה.

אם אתה הולך לרבנים/ משפיעים וכו' אחרים, כי רבינו לא מספיק לך, ואתה מרגיש שאתה צריך עזרה ממישהו 'חי', או מספר שנראה לך שהוא יותר מדבר אליך זה פגם.

אבל אם אתה פותח ספרים/ שומע שיעורים מרבנים אחרים לא בגלל הסיבה הנ"ל, ואדרבא אתה יודע שרבינו הוא היחיד שיכול לעזור לך, ואתה רוצה להעשיר את הדעת עם עוד מושגים (כשלבסוף אתה מברר מה דעת רבינו בעניין) וכן שאתה רוצה לקיים את מה שרבינו אמר שראוי לאדם לעבור על כל הספרים, אז אדרבא כך ראוי.

האם @פשטן-מושבע חולק?
ומה דעתכם כולם?

רק אוסיף שהבירור הזה - האם רבינו 'חי' אצלי - שייך גם בשמיעת משפיעים בתוך ברסלב, - מדוע אני הולך לשמוע? כי אני מחפש את רבינו בעצמו, או שאני מחפש להתחמם אצל מישהו 'חי'?

מה דעתכם?

היה אומר: התלמידים היום של רבינו, זה לא רלוי"צ, לא רש"ש וכו', זה אנחנו!!! רבינו דיבר אלינו, כעת אותנו הוא צריך!

"לֹא אֶת אֲבֹתֵינוּ כָּרַת ה' אֶת הַבְּרִית הַזֹּאת, כִּי אִתָּנוּ אֲנַחְנוּ אֵלֶּה פֹה הַיּוֹם כֻּלָּנוּ חַיִּים."
(הועבר מאשכול אחר)

@bjni
"כבר מונח כלל בידינו שצדיק הדור הוא רביה"ק".

ספציפית לעניין הריני מקשר, זה הרי עצה הכלולה מכמה תורות (למשל לפי תורה נ"ה יש את העניין של לקשר תפילתו לציבו"ר - צדיקים בינונים רשעים ולקשר עצמו לעפר ואפר, עפר זה שוכני עפר עיי"ש, לפי"ז רבינו נחשב שוכני עפר. ובתורה ב' העניין הוא לקשר תפילתו לצדיק הדור) אז צריך לבדוק לגופו של כל תורה.

אנקדוטה מעניינת

@בעל-מוח
אולי יהיה לך קצת מענה מדברי הפל"ח בהקדמתו:

"והגם שהרבה מהם היו עוסקין לחדש חידושי תורה על פי ההקדמות הנוראות שבמאמריו ז"ל, אבל הכל היה בדרך דרוש וחידוש הנוגע לעבודת ה' אשר זה עיקר תכלית כוונת רבינו זצ"ל וכמבואר במקום אחר, ואפילו מורינו הר"ר נתן ז"ל שעסק בזה הרבה כל ימיו לחדש בתורתו, והפליא לעשות בזה מאד כמפורסם מחיבוריו הקדושים ז"ל בלקוטי הלכות, ובאמת נמצא בתוכם במקומות הרבה גם איזה ביאור קצת לדבריו ז"ל, אבל אין זאת תוכן כוונת חיבוריו ז"ל וכמבואר למעיין בהן:

והנה בעוונותינו הרבים נתמעטו הלבבות בדורות הללו ביותר מגודל הצרות והתלאות והרפתקאות דעדו עלן אך על כל אלה (תהלים צב) ואתם מרום לעולם ה' ולעולם ידו יתברך על העליונה, כי גם עתה נמצא רבים מישראל השותים בצמא את מי הבארות הקדושים הנובעים ממקור מים חיים ונוזלים מן לבנון וכו' אך מעומק המושג ומקוצר המשיג ומרוב טרדת הלבבות, על כן שמעתי דבת רבים האומרים שזו היא אצלם המניעה הגדולה מכולם ללמוד ולהגות בדבריו ז"ל מחמת עומק המושג, כי נדמה להם שקשה לעמוד אפילו על פשוטן של דברים והרבה טענות היה לי עמהם בזה עד שהודו לדברי..."

עיקר החידושים היו הנוגעים לעבודת ה' ואת זה הם דיברו בצורה פומבית, (במידה מסויימת, כל משפיע שמעורר את הלבבות מספרי רבינו. - אם הוא לא רק מדקלם מתוך הספרים - אלא מוסיף נופך משלו זהו בחי' של ללמוד בעיון) אבל אולי לא טרחו להראות "מאיזה כללים הוציאו את החידושים שלהם"
כי המטרה לא היתה להראות את נפלאות החידושים, אלא להראות יותר את נפלאות הפעולות שהתורות של רבינו - פועלות על הלומדים אותם.

אבל כעת ש"נתמעטו הללבות וכו' צריך לעסוק גם בזה.

וזה מעניין שגם הפל"ח כותב שהיה לו ויכוחים בעניין, וגם ראבר"נ מסיים את הקדמתו ב"אדברה נגד מלכים ולא אבוש" כי כנראה צורת הלימוד עם הכללים שהוציא היתה קצת תמוהה.

זה ברור לכו"ע שכל אנ"ש עסקו בספרי רבינו שעות ארוכות! מה הם למדו כ"כ הרבה זמן??
ואילו היום - בירידת הדורות - מי שלומד שלושת רבעי שעה ליקו"מ יש לו כבר את התואר "מעיין".

אז נכון הם לא תלו "שלט", אבל מוחם הקדוש שיטט בתורותיו של רבינו כל היום !

@תלמיד_אמיתי כתב:

מעניין! יש לך מושג איפה אפשר למצוא את כל הקבצים?

חלקם תוכל למצוא באשכול כל ספרי רבינו להורדה

@פעור אולי תנסה לפתוח ביאוה"ל בתורה זו אחרי שיש באמתחתך כאלה שאלות יפות,
ואגב הביאור על התורות הראשונות וביניהם תורה ד' נכתבו באופן מובן יותר, וזה משום שזה עוד נדפס בחייו וידוע שר' אברהם שטערנארץ גם עבר עליהם.

בביאוה"ל בד"ה היצה"ר רוצה להטביע, יש ראיה שיש מקום לשאלה כזו.

(ר"א שואל שם (בשאלה השנייה):* מדוע רבינו לא כתב במפורש שיש חכמה דסט"א, אע"פ שדבר זה נלמד מכמה קשרים. 1) מהכלל השישי - זלע"ז.
2) המשך הפסוק של 'וחפרה הלבנה' הוא 'ובושה החמה' שלפי"ז זהו חמה דסט"א (כפי שרבינו פירש לגבי הלבנה).

(ואגב ר"א מדגיש שלכן רבינו כתב 'וחפרה הלבנה וכו' שכוונתו שתראה את ה'וכו', (וכמו כל ברסלב'ר כשרואה 'וכו' הוא מיד נדלק - שבוודאי יש כאן איזה השמטה
אמנם קצת קשה לי, והרי גם בלי זה עלינו לפתוח את הפסוקים לפי כלל החמישי)

ור"א שואל:

"הלא גם שם יש להתפלא, כי בכלל זה לעומת זה הסובב בדבריו הקדושים, נראה מבואר, שנמצא זה לעומת זה גם חמה דסטרא אחרא, [וכמובן מענין הכתוב וחפרה הלבנה, שמסיים בזה "וכו'", הסובב לסוף הענין ומאמר הכתוב, ובושה החמה]. ולמה לא יפרט זה באר היטב, כמו שמפרט בדבר המלכות שנמצא מלכות דסטרא אחרא?"

ומתרץ שאכן באמת אין חכמה דסט"א!!! וכל אחיזתם הוא רק מחסרון ועניות המלכות אבל לא מעצם אור החמה והשכל. [ואכן מכיון שהם שהולכים אחר התגלות ליבם, אזי הם ממציאים לעצמם 'חכמות חיצוניות' כדי לתרץ לעצמם את מעשיהם... אבל זה לא באמת חכמה. (וזה קצת מיישב מדוע רבינו כתב 'וכו' כדי לומר שיש 'ובושה החמה' ואעפ"כ אין באמת! ולכן השאירו ב'וכו' - אע"פ שבלאו הכי היינו צריכים לפתוח את הפסוק וכנ"ל)

עכ"פ רואים שר"א לומד את כל זה משאלתו - 'מדוע רבינו לא כתב זאת במפורש?'

ויש לדחות קצת, ששאלה זו מתבססת על שאלתו הראשונה שם עיי"ש. (וכפי שהוא גם כותב שם "ואם גם בזה יש ליישב" דהיינו שזה לא כ"כ שאלה, מהסיבה הנ"ל שרבינו סמך עליך שתעיין.)
דחייה נוספת: השאלה שלו נשאלית כי במלכות רבינו כן פירט את הצד השני (אע"פ שהיינו לומדים זאת לכאו' לבד ע"פ כלל השישי) ולכן שואל מדוע בזה פירט ובזה לא.

אשמח לשמוע דעתכם, וכאמור זו שאלה יסודית איך ללמוד נכון.

שמעתי מעשה בדרך צחות מר' צבי חשין שליט"א שאמר עליו, שמגדיר את עניינו של ר"נ בכמה משפטים.
כשר"נ עלה לשמים הוא מיד נעמד בתור לפני הגיהנום שהרי בענוותנותו הגדולה בטוח הוא ששם מקומו, כשהגיע לסוף התור שאלהו: מה אתה עושה כאן!? והר אתה שייך לגן עדן?! מיד אמר: זה עולם האמת כאן??? השיבו לו: אם בכל זאת אתה כ"כ רוצה ניתן לך לטעום "כדי חיונו בצמצום"

בכל פעם שיוצא הגליון אני קורא בשקיקה מ'כריכה לכריכה' ! ממש פלאי פלאות !

רעיון למדור שאולי גם יעזור קצת למה שאתה מבקש "מה היה בדורות הקודמים".
פתחתי כאן בפורום אשכול בשם "חדש מלא ישן" - חידושים שנכתבו בעבר.
(האמת שהספר "מכלל יופי" ר"א וויצהנדלר זצ"ל הוא ליקוט שכזה)

הרבה מאנ"ש היו לומדים ואף כותבים לעצמם את חידושיהם, אבל זה לא היה בצורה פומבית, כך שקשה להצביע על מי לא למד בעיון, פשוט לא דיברו מזה.
הקונטרסים 'אור זורח' בפולין ואח"כ בשנים מאוחרות יותר - הירחונים 'מבועי הנחל' וכדו' היה כדי לאגד את אנ"ש לשלוח את החידושים שלהם. כך שלפתוח מדור "גנוזות" וכדו' ובו יתמללו בכל פעם איזה חידוש שנכתב בעבר (בפרט אם הוא נכתב במיניה וביה) תשרת את המטרה הנ"ל.

ואם עוד אחד רוצה להיות "בעל מוח" אז שימשיך ללמוד את ספרו של רבינו באיזה דרגה שהוא, ובזכות זה יזכה להיות בעל מוח גדול כמובא בחיי"מ: פַּעַם אַחַת הָיָה מְזָרֵז אֶת אֶחָד לִלְמד אֶת סִפְרוֹ. וְאָמַר שֶׁהוּא מִצְוָה גְּדוֹלָה לִלְמד סִפְרוֹ הַרְבֵּה. וְאָמַר לוֹ שֶׁיְּכוֹלִין לִהְיוֹת נַעֲשֶׂה בַּעַל מחַ גָּדוֹל עַל יְדֵי סִפְרוֹ כִּי יֵשׁ בּוֹ שֵׂכֶל גָּדוֹל וְעַמְקוּת נִפְלָא מְאד עַל פִּי פְּשׁוּטָן שֶׁל דְּבָרִים.
נדמה לי שכ"א יכול להעיד על עצמו כמה בזכות העיון בתורותיו של רבינו, גלגלי מוחו התחילו לעבוד והשתכללו...
לכשעצמי אני מרגיש איך שמתורה לתורה השאלות מתחדדות יותר ואני מבין יותר וכו וכו

בעיקבות הדיונים באשכולות '40 פירושים לתורה בכח' וב'שאלות מכללות המאמר' התעוררה לי שאלה ואשמח לקבל את דעתכם.

מובן מהכלל הראשון שבעצם רבינו אינו מבאר את דבריו כל צורכו במקומו, אלא הביאור יהיה דייקא מכלליות המאמר [ולכן ה'סיפא מבארת הרישא וכו', דהיינו ביאור הרישא חסר עד שתדע את הסיפא]

דוגמא פשוטה:
בתחילת התורה כתוב ש'ע"י התורה נתקבלים כל התפילות' וכו' - תורה סתם.
בהמשך התורה מובן שהכוונה לתורה בכח דווקא.

השאלה שלי, האם אפשר לשאול:
א"כ מדוע זה לא נאמר במפורש כבר בהתחלה?

מצד אחד זה מה שהכלל הנ"ל אומר - שלא, מכיון שרבינו סומך עליך שתלמד טוב את כל המאמר ותדע את הביאורים הנכונים לכל פרט.

מצד שני מהא גופא - אולי יש הבנה מיוחדת מדוע ענין זה לא התבאר מלכתחילה, (או כדי לומר שכל לימוד תורה פועל זאת, כי כל תורה יש בה מימד של 'עסק בכוח'. או מחמת סיבה אחרת שתתבאר מקשרי המאמר)

שאלה זו יש בה נפק"מ רצינית לעצם קיום העצות !

כי הרי בסוף כשלומדים בעיון מתגלים עומקים בעצם העצות הכתובות במפורש (וזה חוץ ממה שנוסף 'עצות חדשות'), מה שמברר למפרע שכביכול לא קיימנו את העצות נכון בהתחלה.
וזה מאוד קשה לומר זאת כי א"כ יוצא שרק הלמדן הכי גדול הוא זה שמקיים נכון את העצות.

וכאן אני מגיע להבנה עמוקה יותר בכלל הי"א [שהדרש אינו סותר את הפשט] שמוכרח להיות שהעצה הפשוטה היא גם איך שהיא כתובה, כי הדרש והסוד הפנימי לא יסתור את הפשט הפשוט!
(וא"כ עלינו למצוא גם ביאור איך ההבנה החדשה לא סותרת את ההבנה הפשוטה)

[ויש עוד להאריך בדבר וזה כבר קשור קצת לכלל הרביעי, - בחלק קיום העצות.
שאכן ע"י קיום העצות יחד עם לימוד התורה, יזכה להשיג יותר ויותר הבנות חדשות בעצם העצות שמקיים וכך מדרגה לדרגה, ואכן אין ברירה כ"א להתחיל לקיים איך שהוא.]

@בדרך כתב:

@חבר-אני כתב:

@בדרך אנחנו שראינו את 1) רנ"ל שראה את 2) רא"ש שראה 3) שישה אנשים שראו את 4) רביה"ק!!! מפחיד!!!

אשרינו ואשרי חלקינו.

ומי שלא זכה, יכול להסתכל בעיניו הטהורות של הרי"מ שכטר, שאף הוא ראהו, וכאמור בראש האשכול - הציבור מוזמן לכתוב על שמות של אנשים נוספים שראוהו.

לפי החשבון הרי"מ היה בן 24 שנים בפטירת רא"ש והרי"מ הרי היה גר בקטמון. אם@מסוכן-כמוני רוצה רוצה זכרונות, כדאי מאוד שיעלה אליו, מה גם שבליעה"ר מיום ליום הרי"מ נעשה צעיר יותר ברוחו...
לאחרונה מרבה לספר ולדבר (אפשר לשמוע במערכת ברסלב)