@נחום-בקר כתב:

בשינוי הזמנים

ואדרבה תוכיח זאת מתוך התורה.

כבר כתבתי לעיל שזה מרומז ב"שעתא דמנחה" שבזמן זה מאיר רעוא דרעוין. ורואים מזה שיש שינויי זמן.

וכן אפ"ל לפי"ז שלכן צריך לבוא "בכל פעם אצל ת"ח".

אגב מעניין שהרבב"ח מתחיל ב"זימנא חדא הוה קאזלינן בספינתא", ו'ספינתא' רבינו מפרש 'מלכות', ולפי הנ"ל הוא נפלא, שהמלכות יש בה שינויי זמנים.

שוב עיינתי בדברי ר"א והוא כן מוכיח את דבריו מתוך התורה - מהמשל, שיש 'אישון ואפילה', ואח"כ 'עלה עמוד השחר' וכו', וכפי שקישר זאת קודם לג' התפילות ביום. כך שתיקון המלכות בעצמה תלוייה בשינויי הזמנים.
(וזה מחזק יותר את מ"ש קודם בעניין שצריך לבוא בכל פעם אצל הצדיק.)

וז"ל - עם דגש לדברים הנ"ל - : "אות לא - מהמבואר מסיפור מורנ"ת ז"ל [בהשיחות שאחר הסיפורי מעשיות] בדרכי התיקונים הנ"ל [שגילה רבינו ז"ל לכל אחד, כפי שורש נשמתו] שנמצא מזה שינויים בזמן. נראה מבואר, שזה ענין השינויים הנ"ל שנמצא גם בפרטיות בכל יום, ערב ובוקר וצהרים. אשר לכל זמן, נמצא שינוי בסדר התפלה אשר לו, וכל זה, הוא מהכרח השינויים אשר למדת המלכות כנ"ל:"‏

(השאלה היא אולי, איך לא למד את שיחה קפ"ה מיניה וביה, ומבאר זאת ע"פ תורה זו. ועדיין אינו דומה 'שיחה' ל'תורה', ובפרט שהשיחה שם היא חיזוק לתורה זו - שהת"ח שמדריך לפי שורש נשמתינו הוא רביה"ק! כפי שכתוב שם: "וְאָמַר רַבֵּנוּ ז”ל שֶׁהוּא יוֹדֵעַ כָּל שָׁרְשֵׁי נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל", וכפי שר"א מדגיש זאת בתחילת דבריו, כך שהבין שהשיחה הנ"ל שייכת לתורה זו.)

ואשר גם מחמת זה לבד נקרא האין סוף יתברך, בשם טוב ומטיב [לזולתו]

אגב כמו שהוא ית' טוב ומטיב, גם הצדיק מתדמה ליוצרו, ולכן הוא לא מסתפק בלהיות "טוב" לעצמו, אלא הוא משתדל "להטיב" ולתקן את כולם, ואפי' את אלו שהם מאחורי הקדושה כמבואר בסוף התורה.

ואולי זהו ג"כ בחי' של רצוא ושוב, שאחר שזוכה להכלל באי"ס, הוא לא משאיר זאת לעצמו, אלא רוצה להטעים מהאור הזה ולהורידו גם לאחרים!
(אכן ברכת הטוב והמטיב בשתיית יין למשל, צריך שיהיו שניים ששותים ואינו יכול לברך כשהוא שותה יחידי)

@לב-העולם-אתה כשאומרים בעולם: "הקב"ה לא מעמיד את האדם בניסיון שאינו יכול לעמוד בו", זה התחזקות או התעוררות? אם נפלתי אז האשמה גדולה יותר, הרי היה לך את הכוח לעמוד בזה!!!

כאן רבינו מוסיף התחזקות - שאינו יודע מכוחו - אבל זהו התחזקות שמחזקת את ההתעוררות עוד יותר, ובעצם כך היא כל התחזקות.

@תלמיד_אמיתי כתב:

@מלך אפשר בפשטות להוכיח את זה ע"פ כלל ז' שכל הבחינות כלולות מכל הבחינות, לכן גם בבחי' מלכות יש בחי' שכל, כך נראה לי לומר

בהמשך התורה רבינו אומר שיעקב הוא איש תם שזה לכאו' קשור יותר לנון.

@7272 כתב:

אפשר לחדד את השאלה האם התורה הזו מיועדת לכל אדם או רק לאנשים מיוחדים
(תמיד אני מתחזק מהדיבור של רבנו שהדיבורים של רבנו הקדוש מתאימים לכל אדם בכל זמן)

אכן דברי רבינו מתאימים לכל אחד, ולכן רבינו מביא עוד תיקונים, ראיית פני הצדיק וצדקה לצדיק ראה מה שכתבתי כאן בהרחבה

ממליץ ללכת עם תורה ולקחת את זה בתור "טיפול אישי".
דיברתי גם עם פסיכולוג חסיד ברסלב שהולך עם תורות והוא אישר לי שאין לזה תחליף!
סיפר לי שיש כאלה שמתמכרים לפסיכולוג אע"פ שכבר טופלו ויכולים להיות עצמאים, (וזה אחד מהבעיות) אז הוא שולח אותם לללכת עם תורות.

@bjni כתב:

בשיחות הר"ן רבינו מביא את המעשה עם שני החברים שאחד מהם ירד ברוחניות אך נשאר לקבוע עיתים לתורה, והשני היה מקיים מצוות אך לא כ"כ חזק בלימוד תורה . ולזה שירד ברוחניות היה הרבה ממון ואז שאל חברו את נושאי הממון לחברו למה הם נותנים לו כזה הרבה ממון והלא יש לו עברות וענו לו "עברה מכבה מצווה ואין עברה מכבה תורה" (ואמר שם רבינו שר"ת של ו'אין ע'בירה מ'כבה ת'ורה הוא מעות)

יש"כ על המ"מ, אשמח גם להסבר מתוך תורה א.

@רוצה-לרצות
מאה אחוז!!!
אלא שמ@7272 הבנתי שקשה לו. שכאי' העניין של ווידוי שייך רק למי שעשה תשובה שלימה, והזדכך מכל התאוות. ועל זה ציינתי שלזיכוך המידות יש עוד תיקונים, (יש גם סדר בתיקונים וכמו שציינתי שם.)

כל תורה של רבינו היא מריש כל דרגין ועד סוף, והתיקונים שלו זה כמו ספירלה, עולים ועולים עוד ועוד, ולכן רבינו אומר "בכל פעם שבא אצל הצדיק צריך לספר כל ליבו" כי זה בלי סוף...
עכ"פ תודה על הדיוק.

@שמחה כתב:

רק תציין שגם על השאלה הראשונה עניתי שזה לא וידוי ולא תיקון ולא דרך לעבודת ה'
זה פשוט דרך לאמת. לעצמך. ומשם הדרך מתחילה לאיפוא שרק תרצה

השאלה אם אין בעיה בזה עצמו - לפרט לחבר את המעברים שלי.
מותר לדבר בכלליות אבל לא בפרטות.
ראה באשכול וידויניקעס

@7272 כתב:

ולמצוא התחזקות בחושך

"וְזֶהוּ הָדָר לוֹ, תִּרְגֵּם אוּנְקֶלוּס: זִיו לֵיהּ, לְשׁוֹן אוֹר, כִּי הַשֵּׂכֶל מֵאִיר לוֹ בְּכָל דָּבָר; אֲפִלּוּ בְּמָקוֹם שֶׁהָיָה אֹפֶל וָחֹשֶׁךְ, מֵאִיר לוֹ הַשֵּׂכֶל, כְּשֶׁזּוֹכֶה לְהִסְתַּכֵּל עַל הַשֵּׂכֶל שֶׁיֵּשׁ שָׁם בְּכָל דָּבָר, וּמְקָרֵב אוֹתוֹ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ:"

"ועוונותיו של אדם הם על עצמותיו, כמו שכתוב (יחזקאל לב): "ותהי עונותם חקוקה על עצמותם". וכל עברה יש לה צרוף אותיות, וכשעבר איזה עברה, אזי נחקק צרוף רע על עצמותיו
ועל-ידי-זה [ ע"י שעבר עבירה, וכמבואר בהמשך] מכניס בחינת הדבור של הלאו הזה שעבר בתוך הטמאה. הינו שמכניס בחינת מלכות, שהוא בחינת דבר אחד לדור, הוא מכניס אותה בתוך העכו"ם, ונותן להם ממשלה. למשל, אם
1)עבר על דבור של הלאו לא יהיה לך
2)אזי מחריב הצרוף הטוב של הדבור,
3)ובונה צרוף רע,
4)ונחקק הצרוף הזה על עצמותיו, ונוקם בו". (עכלה"ק)

(ואגב בקשרי התורה מבואר שהאדם עצמו הוא במידת המלכות, כך שעצם זה שנחרב הצירוף הטוב זה גורם לכך שעצמות האדם נחרבים (דהיינו שלב 2 ו4 מקושרים זב"ז)

ועכ"פ יצא משאלתך ביאורים נפלאים מ @נחום-בקר
וכמובן תמיד יש עוד מה לעיין (ראיתי שכדאי לא "לסגור" שאלות, אע"פ שכבר יש לך עליהם תשובה. כי תמיד יש עוד ועוד כיוונים ומהלכים)

3 מאמרים בנושא, באבקשה במדור "רפאה נפשי"

גליון 28

גליון 29

גליון 30

@ברוך-מאן כתב:

לא התכוונתי לכך

לא התכוונתי אליך..

השאלה היא מה הביאור ב: "וכשעבר איזה עברה, אזי נחקק צרוף רע על עצמותיו "ועל ידי זה"...?

1. ע"י שעבר עבירה
2. ע"י שחקק צירוף רע
3. ע"י שזה נחקק בעצמותיו
   זה לא כ"כ ברור, ואילו מהמשך הקטע נראה שזה כהפשט הראשון והשני

אין לי דעה ברורה בנושא, וברור לי שיש אנשים שחייבים ללכת לטיפול בתור 'עזרה ראשונה', - אנשים שחוו טראומות וכדו',
השאלה היא אם בן אדם נורמטיבי צריך ללכת? אני חושב שלכ"א יש את החיפוש האישי שלו ורבינו עושה עסק מעצם החיפוש עוד לפני התוצאות ["איך שהוציאה לא סיפר"]

@פשטן-מושבע
מסכים. ובכלל בדר"כ קשר טוב ואמיתי הוא כשהוא מתקשר בעוד אופנים, קשה מאוד לבנות מהלך שלם על קשר אחד בלבד - כ'הררים התלוים בשערה'.

אבל לא כ"כ הבנתי את המשך דבריך, זה הרי תלוי מה ההסבר ב"לתת כוח למלכות דקדושה", האם לתת לה להיות "לית ליה מגרמה"?
או שזה כבר התכונה שלה ואדרבא בגלל שאין לה כלום מעצמה לכן היא "חלשה", והיא צריכה כוח לקבל בתוכה את אור השכל. (בביאוה"ל משמע כהפירוש השני - "כל אחיזת הרע, הוא בהלבנה הענייה לבד, אשר מצד עצמה גם בקדושה, חסירה היא מהחכמה,")

כעת אני חושב שלקבל כוח זה כמו לקבל חיות.
החיות היא בעצם אור, שהרי "חכמת אדם תאיר פניו" וכן "החכמה תחייה וכו'. לפי"ז לתת כוח וחיות ללבנה הכונה שהיא תאיר, כשהיא חשוכה היא חלשה.
וא"כהמלכות צריכה לקבל את אור השכל ובכך תקבל כוח וחיות

חבר-אני כתב:

(ואגב מקשרי התורה מבואר שהאדם עצמו הוא במידת המלכות, כך שעצם זה שנחרב הצירוף הטוב זה גורם לכך שעצמות האדם נחרבים (דהיינו שלב 2 ו4 מקושרים זב"ז)

לפי"ז עצמות האדם הם כמו אברים (או לבנים) של בנין המלכות ["לבנינא הנך מחוזא"]
וכמו שהמלכות יכולה ליפול בין העכו"ם, ולהיפך לאלוהים אחרים ח"ו, כך עצמות האדם יכולים לקבל טומאה וכ"ש @נחום-בקר מענין "כל דבר אשר יבוא באש וכו'.

כאן תוכל לראות איך מבואר מקשרי התורה, שכ"א הוא בבחי' מלכות

@וועלן-וועלן זו היתה הסיבה?
כי אני שמעתי שזה היה קשור למחלוקת שקמה אז (דגל התורה הוקמה אז) ורלוי"צ החליט לא להצביע לאף אחד ובכך לא להכנס למח'.

@פשטן-מושבע כתב:

המלכות אינה יכולה לקבל את אור השכל אם היא חלשה, כי אז מתגברת המלכות דס''א שאינה חפיצה בשכל.
אבל לא הבנתי כלל את דברך, שהרי מפורש בדברי רבינו שתורה בכח היא נותנת כח למלכות דקדושה, ולפי הקשר שיש בינה לבין מה דלית לה מגרמה [שהרי אין אני יודע מעצמי מהו מלכות דקדושה], לתת כח למלכות דקדושה היינו לחזק את בחי' הביטול מה דלית ליה מעצמו כלום, פשוט מאד.
רק השאלה הייתה האם יש קשר בין התורה 'בכח' לבין המלכות שמקבלת 'כח' עי''ז [שהוא בוודאי לא אותה בחי' בדיוק שהרי התורה בכח גורמת לכח המלכות, כנ''ל].

אתה צודק לגבי זה שלתת כוח למלכות, זהו שלב אחד לפני שהמלכות מקבלת את אור השכל, ותודה על חידוד הדברים.

אבל בוא נסכם:

• המלכות תכונתה היא שלית לה מגרמה כלום.
• צריך לתת לה כוח להתגבר על מלכות דסט"א.
• אחר שתתגבר תוכל לקבל את אור השכל.
• אחרי שתקבל את אור השכל המלכות דסט"א תתבטל (כי כשזה קם זה נופל)

[כך הבנתי מדברי רבינו: - 1) "עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה נוֹתֵן כֹּחַ לְמַּלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה. 2) וַאֲזַי מְקַבֶּלֶת הַמַּלְכוּת, שֶׁהִיא בְּחִינַת נ, חִיּוּת מִן הַחָכְמָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת ח, וְנִתְחַבֵּר וְנִתְקַשֵּׁר הַח וְהַנ, וְנַעֲשֶׂה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה,
3) וּכְשֶׁזֶּה קָם, זֶה נוֹפֵל, וַאֲזַי נוֹפֵל וְנִתְבַּטֵּל מַלְכוּת הָרְשָׁעָה,"]

כעת לא מובן כ"כ מה שלב 3 יותר משלב 1, דהיינו האם לתת כוח למלכות להתגבר, אינה מכניעה כבר את המלכות דסט"א?
אלא י"ל שכנראה שיש שלב של הכנעה ויש אח"כ את הביטול הגמור.

אפשר אולי לומר ששלב 1 הוא לתת לה כוח להיות לית לה מגרמה (כפי שאתה הבנת) ובכך מכניעים מעט את הסט"א, ואח"כ כשתקבל עי"ז את השכל תתבטל הסט"א לחלוטין.

אבל אם זהו כבר תכונתה (שלית לה וכו), אז מה יש להוסיף כוח בענין הזה עצמו?
וא"כ נשארתי עם השאלה מה זה "לתת כוח למלכות דקדו' להתגבר.."?

ויש גם להתבונן בקשר שבין לתת 'חיות' [אור השכל] לבין לתת 'כוח', אע"פ שלכאו' הכוח הוא שלב אחד קודם, כנ"ל.

קראנו בפרשת השבוע: "וְכֹל אֲשֶׁר יִגַּע עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה בַּחֲלַל חֶרֶב אוֹ בְמֵת אוֹ בְעֶצֶם אָדָם אוֹ בְקָבֶר יִטְמָא שִׁבְעַת יָמִים".
בתורה זו רבינו מדבר מעניין המיתה, והיא אכן תכלית הטומאה, אבל יש "טומאה קטנה" [כך הלשון ברבב"ח] שזה כשעובר עבירה ח"ו שאז מטמא את העצמות בלבד, וזה מפני ש'מנסר' ומנתק אותם משורש חיותם. (אכן הלשון שרבינו אומר אצל יהודה הוא 'עלו כל חד לדוכתיה' -עלו למקומם)
וגם בגלל שנותן ממשלה לעכו"ם, וכידוע ע"ז מטמאה כמת. ["וַיִּצָּמְדוּ לְבַעַל פְּעוֹר וַיֹּאכְלוּ זִבְחֵי מֵתִים".]