בביאוה"ל בד"ה לבטל את הישות מבאר: 1 העצבות נמשכת כי אינו יודע שכל מאורעותיו הם לטובתו,
2 התאוות הם רצונות הפוכים מרצונו הפשוט האי"ס יתברך,
3 הדברים בטלים הם היפך המלכות דקדושה שהיא בחי "דברים" (צירופים רעים כפשוטו) כמו"כ הגאוה זה מלכות פגומה כפי שכבר הוזכר

@מדלג-על-ההרים תודה על הדיוק!

@אלך-ואנסה צריך בירור מה היתה כוונתו, אשאל בל"נ שוב את ר' זושא.

היכן שורש המלכות?

1. שם הוי"ה [קחו עמכם דברים ושובו אל ה']
2. אש, [למה טעה נבט וכו'.]
3. אין סוף, [זרקא...שתחזיר המלכות לאי"ס.]
   ???
   ננסה לחבר את זה לג' בחי' בהתקרבות לצדיק המבואר במשל.
   א. הכי פשוט: "אבוקה של אור" זה אש, וזה כתוב בבחינה הראשונה, ראיית פני הצדיק.
   ב. בבחי' השלישית, ווידוי דברים בחי' מיתה, התפשטות הגשמיות לגמרי, זהו האין סוף (ואכן רבינו מיד ממשיך שם אח"כ, שע"י שמספר לצדיק כל ליבו נכללים באי"ס)
   ג. נשאר לנו לחבר את הבחי' השנייה, צדקה לצדיק עם העניין של שם הוי"ה.
   לפי מה שכתבתי (https://likutei.com/post/566) יוצא שהלבנה היא מלכות/אלוקים, ולפי"ז שם הוי"ה מרמז על החמה שהיא מרומזת בעלה עמוד השחר שזה נעשה ע"י הצדקה (ועוד יש לרמז שהחמה היא העשיר שמשפיע ללבנה שהיא ענייה ודלה, ולפי"ז יוצא כך: חמה/עשיר/ חסד, מול לבנה/עני/דין)

אחר כל הדברים האלה יוצא שבעצם יש 3 דרגות בעליית המלכות זה למעלה מזה, וכל דרגה נעשית ע"י בחינה אחת מההתקרבויות לצדיק. ובכך מתורץ השאלה שבה פתחתי.

(ולכן לא מספיק רק ווידוי דברים כי לפני שכוללים את המלכות באי"ס, צריך להעלותה לאש ואח"כ לשם הוי"ה ורק לבסוף לכלול לגמרי באי"ס -שאז הן הוי"ה והן אלוקים נכללים ב"אנוכי".)

לפי"ז הסדר הוא כך:

1. אש -ע"י ראיית פני הצדיק [אבוקה של אור]
2. שם הוי"ה -ע"י צדקה לצדיק [עמוד השחר]
3. להכלל באי"ס -ע"י הווידוי לפני ת"ח [ת"ח ויום המיתה]

וכעת מתבאר לי גם ה"תלת מאה" במלואו

1. גיבור, כידוע אש זה גבורה.
2. עשיר, חמה/ עמוד השחר כנ"ל.
3. חכם, החכמה מאין תימצא.
   ובכל הבחי' הללו צריך להיות "מה", והיינו לתקן אותם, שיהיו זכים ונקיים ללא ישות וגשמיות.

יוצא מכל הנ"ל שהראייה והצדקה לצדיק הם רק הכנה לווידוי לפני ת"ח, כי בהתחלה המלכות נפלה בין העכו"ם, שאז היא נהפכה לדין קשה/ נקמה / אש שורפת, חמימות היצה"ר (נורא בי עמרם).
ולכן התיקון הראשון הוא שתהיה אש קדושה, אך עדיין זה דין ולכן עוד קשה אז להלל את ה'.
אח"כ מעלים אותה להוי"ה - חסד, ובכך ממתיקים את הדין שיהיה מתוך אהבה (את אשר יאהב ה' יוכיח) ואז מתקיים הפסוק בה' אהלל.. באלוקים אהלל.
ולבסוף מבטלים אותה באי"ס ובכך מבטלים לגמרי את הדין (דינא דמלכותא) שאז הכל הטוב והמטיב!!!

@לב-העולם-אתה אם לא הולך לך, אפשר גם לנסות את ה"מילתא" של דוד המלך

"בְּעֵת תֹּקֶף הַגָּלוּת שֶׁמִּתְגַּבְּרִין בִּמְרִירַת הַשִּׁעְבּוּד וְאֵינָם מַנִּיחִים לִשְׂמֹחַ וְאִם כֵּן מֵאַיִן יָבֹא עֶזְרֵנוּ כִּי אִי אֶפְשָׁר לְהִמָּלֵט מֵהַסִּטְרָא אָחֳרָא כִּי אִם עַל-יְדֵי שִׂמְחָה, וּלְשִׂמְחָה אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת מֵחֲמַת תֹּקֶף הִתְגַּבְּרוּתָם בַּגָּלוּת כַּנַּ"ל, עַל-כֵּן דָּוִד הַמֶּלֶךְ שֶׁהָיָה שִׂמְחָתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל כְּשֶׁנָּפַל בַּגָּלוּת בְּיַד הַסִּטְרָא אָחֳרָא שֶׁהֵם הַפְּלִשְׁתִּים חָנַן ה' אוֹתוֹ בָּעֵצָה הַזֹּאת שֶׁעָשָׂה עַצְמוֹ כְּשׁוֹטֶה מַמָּשׁ וְעָשָׂה מַעֲשֵׂה שְׁטוּת וְשִׁגָּעוֹן מַמָּשׁ וְהוֹרִיד רִירוֹ עַל זְקָנוֹ וַיְתָו עַל דַּלְתוֹת הַשַּׁעַר וְכוּ' ( שְׁמוּאֵל-א כא) וְעַל-יְדֵי זֶה נִמְלַט מִיָּדָם, כִּי עַל-יְדֵי מִילֵי דִּשְׁטוּתָא דַּיְקָא בָּאִים לְתוֹךְ שִׂמְחָה שֶׁעַל-יְדֵי זֶה נִצּוֹלִין מֵהֶם, כִּי עִקַּר הַהִתְגַּבְּרוּת עֲלֵיהֶם הוּא עַל-יְדֵי שִׂמְחָה, וְאִי אֶפְשָׁר בַּגָּלוּת לִשְׂמֹחַ כִּי אִם עַל-יְדֵי מִילֵי דִּשְׁטוּתָא דַּיְקָא כַּנַּ"ל" (ליקו"ה נפילת אפים ו, ו - אגב זהו הלכה יסודית בעניין המילתא דישטותא)

ואגב שמעתי שאת המילתא יש לעשות בהצנע ואין עניין לבייש את עצמך (ואת ילדיך..) בפרהסיה.

(ומה יעשה מי שזה נותן לו "צומי" וזה מה שגורם לו שמחה?
והאם לאכול איזה עוגה טובה ג"כ נכלל בזה או שזה סתם תאוות אכילה?)

גם יש לדעת שרבינו לא אחז מווערטלאך (=בדיחות) אם מישהו יודע את המקור (נראה לי שיש"ק) אשמח שיעלה כאן, תודה.

סליחה אם זה גרם עצבות למישהו..

אסופת מאמרים מר' הלל צייטלין. היה כותב טורים בעיתונות דאז.
(לא התעמקתי, אבל לא נראה שהמאסף הוא 'משלנו', אבל בכל זאת יש הרבה מה לקרוא בהם. צריך גם לדעת שלר' הלל היו קשרים עם ראשי הציונות דאז גם בגלל עברו, והיתה לו כנראה מילה עליהם, והוא מתייחס במאמריו על כך.) בשנות רעה, אסופת מאמרים, ר' הלל צייטלין

וכן זה לעומת זה מראיית פני הצדיק" יש ראייות אסורות.
ואולי באמת זה עצמו התיקון לזה -שהרי עי"ז ניצלים מעצבות ועצלות הנמשך מזוהמת הנחש כנודע, בחי' "ונחש עפר לחמו"

"והיה כעץ שתול על פלגי מים, אמרי דבי רבי ינאי כעץ שתול ולא כעץ נטוע, כל הלומד תורה מרב אחד אינו רואה סימן ברכה לעולם, אמר להו רב חסדא לרבנן בעינא דאימא לכו מלתא ומסתפינא דשבקיתו לי ואזליתו, כל הלומד תורה מרב אחד אינו רואה סימן ברכה לעולם, שבקוהו ואזול קמיה דרבא, אמר להו הני מילי סברא אבל גמרא מרב אחד עדיף כי היכי דלא ליפלוג לישני". (עבוד"ז י"ט.)

ופרש"י: סברא - ללמוד חריפות וחידוד הלב לאחר שלמד ושגורה בפיו גירסת התלמוד:

"אמר רבה בר בר חנה למה נמשלו דברי תורה כאש, שנאמר (ירמיהו כג, כט) הלא כה דברי כאש נאם ה', לומר לך מה אש אינו דולק יחידי אף דברי תורה אין מתקיימין ביחידי, והיינו דאמר רבי יוסי בר חנינא מאי דכתיב (ירמיהו נ, לו) חרב אל הבדים ונואלו, חרב על שונאיהן של תלמידי חכמים שעוסקין בד בבד בתורה, ולא עוד אלא שמטפשין שנאמר ונואלו, ולא עוד אלא שחוטאין כתיב הכא ונואלו וכתיב התם (במדבר יב, יא) אשר נואלנו ואשר חטאנו, ואיבעית אימא מהכא (ישעיהו יט, יג) נואלו שרי צוען [וגו'] והתעו את מצרים." (תענית ז.)

(הדגשתי לעיל גם את הקשור לתורה הזמנית)

אני חושב שאפשר לקשור את כל הנ"ל גם לעניין חיפוש בתורתו של הצדיק.

אני מסכים איתך@מאיר-לב אבל רוצה לחדד ולסייג.
רבינו אמר על עצמו שהוא קנקן חדש מלא ישן, דבריו מיוסדים על כל דברי המקורות, הוא לא המציא דת חדשה ח"ו, ואעפ"כ זה מחודש. ראו מה שכתבתי כאן

דבר זה נגזר גם מהכלל הי"א שהדרש של רבינו אינו סותר את הפשט הפשוט, ואדרבא צריך לעיין איך הדברים משלימים זה את זה.

אבאר יותר: רבינו "קונה" בתים ישנים ומשפץ אותם שיפוץ נרחב ואעפ"כ השלד הוא אותו שלד, הבית עומד באותו כתובת, הנמשל: רבינו לוקח כל נושא שהוא ונותן בו אור חדש (ועל הדרך הוא גם משפץ אותנו...)

מוהרנ"ת אמר שכשהוא הגיע לרבינו הוא זרק את שכלו ולמד אל"ף בי"ת מחדש.
גם אנחנו צריכים לעזוב את כל הדעות הקדומות ולבוא לרבינו ולשאול על כל נושא, מה חידשת? מה זה שבת? מה זה לימוד תורה? מה זה תפילה? וכו וכו
מצד שני אם נראה לנו שרבינו הביא דבר חדש לחלוטין עלינו להתבונן היכן דבר זה כן מוזכר במקורות? ואח"כ לשוב ולשאול, א"כ אז מה בכל זאת החידוש?
ולכן אני חולק על הכותרת, כי השאלה צריכה להיות בכל נושא.

@ברוך-מאן
בהל' שלוחין ה' רנ"ת אומר: "וּצְרִיכִין לְהַאֲמִין שֶׁבְּוַדַּאי נִמְצָא אֶחָד אוֹ רַבִּים שֶׁהֵם תַּלְמִידָיו הָאֲמִתִּיִּים שֶׁקִּבְּלוּ תּוֹרָתוֹ וּדְרָכָיו וַעֲצוֹתָיו וּרְמָזָיו הַקְּדוֹשִׁים שֶׁיְּכוֹלִים לְהַחֲיוֹת אֶת הַכֹּל, כִּי אֵין דּוֹר יָתוֹם וּבְוַדַּאי לֹא נִסְתַּלֵּק הַצַּדִּיק עַד שֶׁהִשְׁאִיר אַחֲרָיו בְּרָכָה, שֶׁהֵם הַתַּלְמִידִים הָאֲמִתִּיִּים שֶׁלּוֹ." (שם אות יב)

ואנ"ש פירשו (-שמעתי מהרב כרמל זצ"ל): שה"אחד" הוא מוהרנ"ת וה"רבים" זה מהדור שאחרי מוהרנ"ת שאז יש רבים ולא רק אחד.

המציאות מוכיחה שכל משפיע יש לו את הנקודה השייכת לליבו וממילא אם נקבל רק מאחד, נפסיד הרבה חלקים מרבינו.

אני מסכים אולי שיש אחד שמבין יותר בליקו"מ, (וזה לא סותר שגם אתה צריך לעיין בספרי רבינו ולמצוא את הנקודה שלך, שאת זה לא תוכל לקבל מאף אחד!)

אבל זה רחוק מאוד לומר שיש אחד שמבין הכי טוב ברבינו בכל חלקיו, הלא אפי' ר' נתן ור' נפתלי, אמר עליהם רבינו שהם מבינים בו רק מעט!!!

אם בכל זאת אחד מרגיש שיש משפיע מסוים שמדבר לליבו יותר מכולם, הוא עדיין חייב להמשיך לחפש בספרים בעצמו כדי לא לפספס המון נקודות נוספות, גם כך החיפוש נעשה ב3 רבדים התלמידים, הספרים והחברים.

@פעור ודו"ק זה לא ר"ת זה דגש, התכוונתי להדגיש שהעיניים מרמזות על העיון

אחדד את הדברים במילים שלי,
יש את הדרגה העליונה ביותר כאן בתורה, שהיא הביטול לאי"ס (אז א"א להלל את ה', כי אזי הוא מעל תמונות האותיות והדיבורים, ואז גם אין יסורים כלל)

ויש את המטרה לאן צריך להגיע, וזה להלל את ה' גם במצבים הרעים.
במילים אחרות: כל העולם שואף אל העוה"ב, ורבינו רוצה שכאן בעוה"ז יהיה מעין עוה"ב.

בביאור הליקוטים על תורה ז' תנינא, -התורה הזמנית הקודמת- (בו רבינו מדבר על הדרי מעלה והדרי מטה) כתב ממש את העניין הזה, שמחסרון ההבנה נראה שתורת ההתחזקות (שהצדיק מאיר לדרי מטה) מחלישה את היראת שמים.

וזה לשונו: "בכלליות הלמודים הנ"ל לעובדא ולמעשה ... בהתחזקות הדרי מטה, איך שעובר עליהם, יש שנסתר ונעלם מהם על ידי זה הדעת ויראת החטא, ובאמת אין זה רק מחיסרון תבונתם בלימוד רבם החכם הנ"ל, כי עמוק עמוק הוא מי ימצאנו [ואיה מקום כבודו]. וכבר הודיענו, שכל יסורי הגוף שבעולם, אינם נחשבים כלל כנגד יסורי הנפש של יום אחד ובעון אחד(!!!)
וכמתים ונבלות שוכני עפר ממש, נחשבים גם בחייהם בשינתם, והסתרת לחם דעתם הנ"ל(!!!)
וכל כוונתו, הוא להחיותם ולעוררם ולהקיצם, שירננו וישבחו על כל פנים להשם יתברך על רוב טובו הנעלם מעין כל [וחושב מחשבות להיטיב גם עמהם]. כי בהתחזקותם ורנתם, נשפע עליהם מרוב טובו הזאת [והעיקר על ידי הרב ובניו הנ"ל בעצמם, שעולים לשם דרך הקדושה], כמבואר כל זה בהבאתו לשון הכתוב יחיו וכו':" (אות ע"ד)

תמצית דבריו:
כל כוונת רבינו בהתחזקותו הוא להחיות ולהקיץ אותנו -הנחשבים בגלל עוונותינו כמתים ונבלות ממש!!! (ראיתם פעם לשון כזו של התעוררות בספר אחר? וזה עוד ב"תוך" דברי ההתחזקות הכי גדולים!)
וההתחזקות היא: שאעפ"כ הקב"ה חושב מחשבות להיטיב גם עימנו -המתים והנבלות.
ועי"ז בעצמו שמתחזקים בזה ומודים לה' על זה, עי"ז בעצמו נשפע אותו טוב -להתקרב אליו ית'.
וכל זה נעשה דייקא ע"י הצדיק שמשיג את טוב ה'. ולכן על הצדיק נאמר: " יחיו מתיך, נבילתי יקומון, הקיצו ורננו שוכני עפר".

בהמשך הוא מוסיף משל נאה, וזה לשונו (אות פ"א):
נראה לפי עניות דעתי לקרב אל השכל לימוד ההתחזקות, והאופן אשר כתבתי בו באות ע"ד, על דרך משל והשפעה הגשמיות, כפי המבואר מדבריו הקדושים שגם בשפע גשמיות, שממדת הבטחון וההתחזקות בטובו יתברך, [לקוות ולצפות לישועתו ולרחמיו המרובים, המספיקים גם על הרחוקים], נעשה ונתהווה כלי נפלאה, המוכרחת לקבלת השפע. וגם כפי כמות ואיכות הישועה והשפע מבריאת הגוף והממון, כן מוכרח תחלה לריבוי כמות ואיכות הבטחון בכמה עתים וימים.

אף על פי כן, לא יעלה על דעת שום איש, לירות בעצמו חיצים, על סמך שיבטח אחר כך בבטחון חזק, שירפאהו השם יתברך מהחיצים. כי אין זה רצונו יתברך, כי רצונו יתברך שישמור האדם עצמו אף על פי הטבע. וכן אנו מאמינים, אשר הטבע הרוחניות, שהוא מדת הדין והמשפט שמתנהג על פי משפטי התורה, כמו שכתוב אם בחקותי תלכו וכו', לא יעלה על דעת שום אדם, שיחטא חטאים, שהם חיצים ברוחניות נשמתו, על סמך הבטחון שיבטח ברוב טובו וחסדו שימחול לו. כי זה הוא סכנה גדולה ועצומה, כפלי כפלים (טבע ברוחניות) [מטבע הגשמיות],

אך מי שנשתטה חס ושלום ברוב שטות, שנכנס בו חצים לעבור עבירה, עד יפלח חץ כבודו, מוכרח האדם לידע ולהאמין, אשר העבירה, הוא חץ משוך בארס קשה לנשמתו, אשר קשה הוא יותר מכל היסורין שבעולם, ולהתחרט עליה מאד, ולפייס אותו מאד על זה, ולקבל על עצמו מעתה על כל פנים לבלי יוסיף לאוולת.

ואחר כך, להתחזק ולהתאמץ בבטחון חזק ברוב טובו, שיתהפך לזכיות, ויחייהו ממיתתו, ויקימו מנבלתו, ויקיצו משינת עפרו:

קילורין לעיניים!

חברים יקרים מודה ומתוודה, את התורה הזאת למדתי לפני שנים עם ביאוה"ל עוד לפני שלטייל בתורתו קם ואני כמובן רואה את ההבדל הגדול, וכנראה שבכל זאת תו"כ הלימוד אני נזכר בדברים שכבר למדתי אז.
כמובן הכל בזכות הכתיבה וההתבררות יחד עם החברים היקרים, אז אנא אל יחלש דעתכם.
רבותי זה לא ענין של "בעל מוח" זה נטו ענין של בקיאות ושימת לב לפרטים הקטנים!
אדרבא ואדרבא העיקר זה אהבת החברים
[וכמו שמרומז בתורה "ויהי בישורון מלך...יחד שבטי ישראל"
וכמבואר ברבב"ח שהשבטי ישראל לא מוותרים גם על אלו שהם "לבתר ירחי שתא" - מאחורי הקדושה, כולם כולם נצרכים לבנין מלכות השלימה במהרה בימינו אמן]
מכאן נובע השם משתמש שלי "חבר אני -לכל אשר יראוך"
אשריינו ואשרייכם

@נחום-בקר כתב:

@חבר-אני גם המטרה היא רק למדרגה העכשווית, אך תכף ומיד עולים לביטול הבא ולמטרה הבא וחוזר חלילה לעולם ועד גם בעולם העליון ילכו מחיל אל חיל וכו'. וכנ"ל

אבל גם שם מסתמא זה יהיה ברצוא ושוב.
וא"כ השאלה מהי המטרה, הרצוא או השוב? זה נכון שהשאיפה היא אל הרצוא אבל האם זו המטרה, או שהמטרה היא שאחרי הרצוא, לא להשאר שם אלא להכניס זאת בתוך כלים /שוב?

וראה בביאוה"ל שמבאר הלשון "הטוב והמטיב": [שרצונו האין סוף ית' היה שיהיה כלים שיוכלו להאיר בהם את הדעת [שכל מאורעותיו לטובתו] וע"כ ברא את כל הישות, ובכך להטיב לברואיו, (כי עיקר הטוב והעונג הוא השגת הדעת הזו). ומה שיזכו לעת"ל לברך על הכל הטוב והמטיב הוא בגלל שהנשמה תתחבר לתוך גופה שהזדכך בעפר, שאזי הכלים יהיו מזוככים יותר, וממילא האור והכלי יהיו מחוברים יותר, ויראו את טוב ה' עין בעין.]

וזה לשונו:
גרבי דמשחא. בזה סובב לדבריו הקודמים על אודות רצון האין סוף, שיתגלה מלכותו וכו', ברא וכו'. כי לולא בריאת היישות, לא היתה שום
מציאות כלל לפעולת הכלים [גרבי], המוכרחים לקבלת השמן משחת הדעת, אשר זה לבד הוא הטוב והעונג האמיתי והנצחי.
ואשר גם מחמת זה לבד נקרא האין סוף יתברך, בשם טוב ומטיב [לזולתו],
וכל השלמת התיקון שיהיה ביום ההוא לברכו על זה עדי עד, יהיה בתחיית הגופים המזוככים, והתחברותם לנשמתם כנודע".(עכ"ל)

נראה מדבריו שגם לעת"ל זה יהיה באופן של רצוא (אור) ושוב (כלים) אלא שאז זה יהיה באחדות גמור.

(גם הצדיק אוחז 1)אבוקה 2)של אור, א"א 'לתפוס' אור ללא כלים.)

אכן זה חוזר חלילה כדבריך, אבל נראה מסדר הדברים בתורה שקודם כל צריך להכין את הכלים [תיקון המלכות], ואח"כ להתבטל אל האור, ואח"כ להוריד את האור וליצוק אותו לתוך הכלים.

@לב-העולם-אתה כתב:

י'ה'ו'ד'ה',בחינת מלכות, נתתקן על ידי וודוי. אשר י'ה'ו'ד'ה' האדם בווידוי ותודה על עוונותיו, וזוכה בזה לדעת שלעתיד, אשר י'ה'ו'ד'ה' בהודאה ותודה, ברכת הטוב והמטיב על כל דבר. ביאוהל"ק
פה רואים אפילו עניין של הודאה...

ר"א מתכוון ל 'מודה על האמת', שעי"ז שאדם מתוודה על עוונותיו, עי"ז יזכה להודות על כל מאורעותיו. (כלומר הוא מקשר את שורש המלה ת.ד.ה. לכל משמעויותיו - שאחד מביא את השני)
אבל אין כוונתו להודות על העבירות עצמם.

@לב-העולם-אתה גם אני למדתי - איך ללמוד, מלטייל בתורתו. ואני מודה לה' על כך! אני רק רציתי שתחדד את כוונתך.

עכ"פ אני חושב שאפשר להמשיך לכתוב חידושים באשכולות הרגילים, וכל כותב כשבא לחדש בדרך דרש יציין זאת, או שיכניס אותו בסוגריים. כך נוכל להמשיך לדון באשכולות שכבר נפתחו ולא יצטרכו לכפול הנושאים.

ויש את המטרה לאן צריך להגיע, וזה להלל את ה' גם במצבים הרעים.

רמז לדבר:
"וזה פירוש: 'קחו עמכם דברים', זהו וידוי דברים, ...'ושובו אל ה'', שיתקנו ויעלו את הדברים, את בחינת מלכות, בחינת אלהים אל ה'. הינו כנ"ל: "בה' אהלל דבר, באלקים אהלל דבר".

העניין הזה של להשיב את המלכות אל ה' -שאזי מהלל את ה' בכל מאורעותיו- מרומז במילה "שובו" מלשון שוב. (כי יש דרגה יותר גבוהה מזה, -לא ידע לגמרי.)

@בדרך אדרבא ראוי שיתאמו ביניהם שלא יהיה כפילויות (כמו הרמ"א והשו"ע שכתבו אותו חיבור ולבסוף הרמ"א בענוותנותו הכניס רק הגהות בשו"ע)
נדמה לי שפעם קם אירגון שהתעסק בזה (נדמה לי אברהם או בנו אהרלה אייזנבאך)