@מקורב-מכבר כתב:

ברסלב בני ברק ישיבה לדוברי אידיש ברמה רוחנית גבוהה

אידיש?

@מקורב-מכבר כתב:

אני מציע שנכתוב כאן את כל הישיבות + מס' טלפון ליצירת קשר + הרמה הרוחנית והלימודית
רק צריך להזהר מלשה"ר...

קצת תרתי דסתרי [אלא אם כן עונים למי שמברר כי יש לו נפקא מינה מעשית].

@וועלן-וועלן כתב:

@בדרך
לענ"ד, זה תלוי גם בגלגול קודם וכדומה.
והיינו שהיגיעה לא חייבת להיות דווקא מהגלגול הספציפי הזה, אלא האדם בעולם הזה הוא זוכה להגיע למדרגותיו על ידי היגיעה דייקא, ואדם לעמל יולד, בוודאי מגלגול זה אבל יש אחד שנשמתו כבר התייגעה בגלגול קודם ולכן עכשיו הוא יותר ממשיך (וכמו שרביה"ק אומר שהצדיקים של ימינו חיים יותר ברווח מפעם, כי כל המקיים את התורה מעוני בגלגול קודם וכ"ו), אבל גם עכשיו כדי להתעלות עוד מהנקודה שבו הוא נולד הוא חייב עוד ועוד להתייגע.
בקיצור חייבים להתייגע, כל אחד בנקודה שבו הוא נמצא

אכן.

ולגבי דידן, כותב רבי אברהם ב"ר נחמן בששון ושמחה, שכפי המובן מספרי אמת, הנשמות שבדורות הללו - קרי: אני ואתה וכולנו - הם המה החוטאים והפושעים שבדורות הקודמים.

ה' יזכנו לדבוק בצדיק שיודע להפריש לכל אחד מאיתנו דרך לפי שורש נשמתו.

וממילא, שברור לנו שהשמועה עברה בכלי ברור ונקי: רבינו אמר לרבי יודל, ורבי יודל למוהרנ"ת (שמועה זו לא עברה 'ידיים' נוספות בדרך למוהרנ"ת, שכן מוהרנ"ת כותב באות קא: גַּם שָׁמַעְתִּי בִּשְׁמוֹ שֶׁאָמַר עֵצָה לָזֶה, שֶׁיּוּכַל לָבוֹא אַחַר פְּטִירָתוֹ לְהַצַּדִּיק: לִשָּׁבַע עַל זֶה בִּנְקִיטַת חֵפֶץ. וְלֹא שָׁמַעְתִּי זֹאת מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ בְּעַצְמוֹ, רַק מִפִּי אַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ שֶׁשָּׁמְעוּ מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ. זאת אומרת, רבי נתן שמע ['שמעתי'] מאנשי שלומינו [רבי יודל] ששמעו ישירות מרבינו).

והנה ידועה דעת רבי אברהם שטרנהארץ שמה שנאמר למוהרנ"ת - הוא הנהגה כללית הנוגעת ושייכת לכל אחד מאנשי שלומינו, ואילו מה שנאמר לתלמידים אחרים - נגע לאותם תלמידים ולא לכלל. דוגמה מפורסמת לזה הוא הענין של נפילת אפיים על יד שמאל בתפילת שחרית, שדבר זה סיפר רבינו לרבי אהרן מברסלב, על התגלות נשמת רס"ג אליו, וסבר ר"א שטרנהארץ שאין זה נוגע אלינו.

ומאידך, ידוע ששאר אנ"ש החזיקו אחרת, שכל מה שרבינו אמר לתלמידיו נוגע אלינו.

רל"י בנדר אף אמר על דברים שמובא בחיי"מ ובשיחות הר"ן שרבינו אמר אותם ל'קצת אנשים', שכל אחד מאיתנו ראוי שיחשוב, אולי גם הוא - כיום, כשאנחנו 'אנשי רבינו' של הדור הזה - רבינו היה דוקא כולל אותנו בכלל אותם 'קצת אנשים', וראוי לנו גם לקחת בשתי ידיים את ההנהגות הללו.

ולפי זה, היה מקום לומר שעכ"פ לסברת רא"ש, ענין השבועה אינו נוגע אלא למי שנאמר אליו.

ומאידך, מוהרנ"ת כותב באות קא ששמע זאת 'מאנשי שלומינו ששמעו זאת מפיו הקדוש', ומשמע קצת שכמה אנשים שמעו עצה זאת מרבינו, מלבד רבי יודל, ואולי לפי זה, גם לסברת רא"ש - כאן הא הנהגה כללית הנוגעת לכולם.

כל זה כתבתי לצדד, בלי לקבוע מסמרות.

@חבר-אני כתב:

אני שמעתי שיש שדייקו, שמוהרנ"ת מדגיש ששמע מפי החברים ששמעו מרבינו, והוא לא שמע זאת ישירות מרבינו, וכן כתוב כך בחיי"מ.

צריך לומר, שמי ששמע זאת מרבינו, הוא תלמידו הרה"ק רבי יודיל מדאשיב זיע"א, ואע"פ שלא נכתב בחיי מוהר"ן אות קא, דברי תורה עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר, והדבר מתברר על פי אות שצא בחיי מוהר"ן:

שָׁמַעְתִּי מֵרַבִּי יוּדְל סִפּוּר דְּבָרִים שֶׁשָּׁמַע מֵרַבֵּנוּ זַ"ל. עָנָה וְאָמַר: אַבְרָהָם אָבִינוּ הָיָה לוֹ גַּם-כֵּן יִסּוּרִים גְּדוֹלִים מִמַּעֲשִׂיּוֹת כָּאֵלּוּ (כְּלוֹמַר כְּמוֹ עִנְיַן הַמַּעֲשִׂיּוֹת וְהַיִּסּוּרִים שֶׁעוֹבְרִים עָלָיו), כִּי אַבְרָהָם אָבִינוּ הָיָה גַּם-כֵּן מְקָרֵב בְּנֵי הַנְּעוּרִים לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. כִּי הָיָה מְגַיֵּר גֵּרִים כַּיָּדוּעַ (בראשית רבה ל"ט, כ"א). וְדַרְכּוֹ הָיָה שֶׁהָיָה בָּא בְּתוֹךְ אֵיזֶה עִיר, וְהָיָה רָץ בְּתוֹךְ הָעִיר, וְהָיָה צוֹעֵק הוֹי הוֹי, גִּוַואלְד, גִּוַואלְד, וְהָיוּ רָצִים אַחֲרָיו כְּמוֹ שֶׁרוֹדְפִים אַחַר הַמְשֻׁגָּע. וְהוּא הָיָה טוֹעֵן עִמָּהֶם הַרְבֵּה שֶׁהֵם כֻּלָּם בְּטָעוּתִים גְּדוֹלִים, כִּי הָיָה בָּקִי בְּכָל הַשִּׂכְלִיּוֹת וְהַסְּבָרוֹת שֶׁל דַּרְכֵי הָעֲבוֹדָה-זָרָה שֶׁלָּהֶם. כִּי הָעֲבוֹדָה-זָרָה שֶׁל הַקַּדְמוֹנִים הָיָה לָהֶם בָּזֶה כַּמָּה סְבָרוֹת וְשִׂכְלִיּוֹת שֶׁל טָעוּת. וְאַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם הָיָה בָּקִי מְאֹד בְּכָל סְבָרוֹתֵיהֶם וְדַרְכֵי טָעוּתֵיהֶם. וְהָיָה מוֹכִיחָם וּמַרְאֶה לָהֶם שֶׁהַכֹּל טָעוּת, וְגִלָּה לָהֶם הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה הָאֲמִתִּיִּית. וְנִמְשְׁכוּ אַחֲרָיו קְצָת בְּנֵי הַנְּעוּרִים, כִּי זְקֵנִים לֹא הָיָה מְקָרֵב, כִּי הַזְּקֵנִים כְּבָר נִשְׁרְשׁוּ בְּטָעוּתֵיהֶם הַרְבֵּה וְקָשֶׁה לַהֲשִׁיבָם מִדַּרְכָּם עוֹד, רַק בְּנֵי הַנְּעוּרִים נִמְשְׁכוּ וְרָצוּ אַחֲרָיו. וְהָיָה הוֹלֵךְ מֵעִיר לְעִיר וְהֵם רָצוּ אַחֲרָיו. וְהָיוּ אֲבִיהֶם וּנְשׁוֹתֵיהֶם וְכוּ' חוֹלְקִים עֲלֵיהֶם, עַל אֵלּוּ בְּנֵי הַנְּעוּרִים, כִּי אָמְרוּ עֲלֵיהֶם שֶׁיָּצְאוּ לְתַרְבּוּת רָעָה וְנִשְׁתַּמְּדוּ, עַד שֶׁהָיוּ מְרַחֲקִים אוֹתָם מְאֹד. עַד שֶׁקְּצָת בְּנֵי הַנְּעוּרִים חָזְרוּ לְסוּרָם מֵחֲמַת הַיִּסּוּרִים שֶׁהָיוּ לָהֶם מִבֵּיתָם מֵחוֹתְנָם וּמֵאֲבִיהֶם וּמִנְּשׁוֹתֵיהֶם וְכַיּוֹצֵא, וּקְצָתָם נִשְׁאֲרוּ אֶצְלוֹ וְנִתְדְבְּקוּ בּוֹ.
וְהָיָה אַבְרָהָם אָבִינוּ עוֹסֵק בְּעִנְיָן זֶה הַרְבֵּה לְגַלּוֹת הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה בָּעוֹלָם. וְהָיָה מְחַבֵּר סְפָרִים הַרְבֵּה מְאֹד עַל זֶה, אֲלָפִים סְפָרִים. וְהָיוּ לוֹ בָּנִים הַרְבֵּה, וּמִסְּתָמָא מֵאַחַר שֶׁהָיוּ בָּנָיו, הָיוּ כֻּלָּם הוֹלְכִים בַּדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר, כִּי אֲפִלּוּ יִשְׁמָעֵאל עָשָׂה תְּשׁוּבָה (בבא בתרא טז:). אַךְ אַחַר-כָּךְ כְּשֶׁרָצָה אַבְרָהָם אָבִינוּ לְהַשְׁאִיר סְפָרָיו וְחָכְמָתוֹ בָּעוֹלָם, הָיָה חוֹקֵר וּמִתְבּוֹנֵן בְּעַצְמוֹ לְמִי מִבָּנָיו יַנִּיחַ סְפָרָיו וְחָכְמָתוֹ, עַד שֶׁנִּסְכַּם אֶצְלוֹ לְהַנִּיחַ הַכֹּל לְיִצְחָק אָבִינוּ, וּמָסַר לוֹ הַכֹּל.
וְאַחַר-כָּךְ הָיָה יִצְחָק גַּם-כֵּן הוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ זֶה, וְהָיָה מְגַיֵּר גַּם-כֵּן גֵּרִים הַרְבֵּהכ וְחִבֵּר גַּם-כֵּן סְפָרִים הַרְבֵּה מְאֹד בְּעִנְיַן חִזּוּק הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה. וְהָיָה מִתְבּוֹנֵן גַּם כֵּן לְמִי מִבָּנָיו יַנִּיחַ סְפָרָיו וְחָכְמָתוֹ, כִּי גַּם עֵשָׂו הוּטַב בְּעֵינָיו וְהִטְעָה אוֹתוֹ עַד שֶׁהָיָה אוֹהֲבוֹ, כַּמְבֹאָר בַּמִּקְרָא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו כִּי צַיִד בְּפִיו" (בראשית כ"ה). כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י שָׁם שֶׁהָיָה מְרַמֶּה אֶת אָבִיו בִּדְבָרָיו, וְהָיָה שׁוֹאֲלוֹ אַבָּא אֵיךְ מְעַשְּׂרִין אֶת הַמֶּלַח וְכוּ'. אֲבָל אַף-עַל-פִּי-כֵן הִתְבּוֹנֵן יִצְחָק בְּדַעְתּוֹ עַד שֶׁנִּתְבָּרֵר לוֹ שֶׁהָעִקָּר הוּא יַעֲקֹב וּמָסַר לוֹ הַכֹּל.
וְכֵן יַעֲקֹב הָיָה גַּם-כֵּן עוֹסֵק בָּזֶה לְקָרֵב בְּנֵי הַנְּעוּרִים לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְחִבֵּר כַּמָּה אֲלָפִים סְפָרִים בְּעִנְיַן הָאֱמוּנָה. כִּי הוּא חִבֵּר סְפָרִים הַרְבֵּה מְאֹד בְּעִנְיַן הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה, גֻּזְמָאוֹת סְפָרִים. וְהוּא לָמַד עִם כָּל בָּנָיו דַּרְכֵי הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה, כִּי הָיוּ כֻּלָּם צַדִּיקִים. אַךְ אַף-עַל-פִּי-כֵן חָקַר בְּדַעְתּוֹ לְמִי לִמְסֹר כָּל חָכְמָתוֹ, עַד שֶׁמָּסַר כָּל חָכְמָתוֹ לְלֵוִי, וּלְכֻלָּם מָסַר רָאשֵׁי פְרָקִים. וְעַל-כֵּן שֵׁבֶט לֵוִי הָיוּ דְּבוּקִים וַחֲזָקִים בְּהָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה יוֹתֵר מִכֻּלָּם. וְעַל-כֵּן שֵׁבֶט לֵוִי לֹא טָעוּ בָּעֵגֶל, וְגַם לֹא הָיָה עֲלֵיהֶם שׁוּם עֲבוֹדַת מִצְרַיִם, כִּי שֵׁבֶט לֵוִי הָיוּ חֲזָקִים בְּהָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה יוֹתֵר מִכֻּלָּם.
וְאַחַר-כָּךְ דִּבֵּר מֵעִנְיַן עֵצָה לְהָאָדָם שֶׁיִּזְכֶּה לָבוֹא אֵלָיו אַחַר מִיתָתוֹ וְכוּ', וּמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר (לעיל סימן ק"א):

@האש-שלי-תוקד כתב:

@בדרך מה דעת רבינו בעניין הסיגריות האם מותר לעשן או לא?

מה זאת אומרת?

רבינו מזהיר בפירוש בחיי מוהר"ן בשני מקומות, להתרחק מזה ושלא לעשן.

הנושא איננו השבועה כשבועה.

עיקר הנושא הוא מה שהרבי כותב שם בחיי מוהר"ן אות קא: שכפום מה שאיתדבק בר נש בהאי עלמא - כן הוא לעלמא דאתי.

אם אדם היה דבוק ברבי בחייו בכל כוחו וציית לו, אז גדלים הסיכויים שזה יקרה יותר מהר.

ואם ההיכרות של האדם עם הרבי היתה בעיקר חיצונית, השתייכותית קהילתית, ולא להיאפות - 'איינבאקן אין הארץ', אז לא בטוח שתעזור לו שבועה...

ובכלל, אם האדם לא זכה להיות קשור עם הרבי כראוי, לבקש ולחפש בדמעות שליש אחר רוח קדשו האמיתית, הרי יוכלו גם שם למכור לו 'רבי נחמן' מזוייף וחילופי, ואיך הוא יוכל לזהות מה אמת ומה שקר?

ובקיצור, צריכים הרבה תפילה ותחנונים, והתקשרות וחיפוש אמיתיים. אין לזה תחליפים מפלסטיק. השבועה - היא בעיקר חיזוק על זה.

@חיפוש-הצדיק כתב:

אינו ענין לברסלב כלל.

מדובר שם על 'התבודדות' במשמעות שהתכוונו אליה הקדמונים - להסתגר או לפרוש ולשבת בדד ולעבוד את ה', וגם לעסוק בחשבון הנפש.

עד לרבינו, לא היה מי שהשתמש במילה 'התבודדות' בהוראה הלשונית של 'שיחה חופשית בינו לבין קונו'. רבינו הוא הראשון שיצק את המשמעות למילה 'התבודדות'.

אולי חלק מהקדמונים פירטו שבהתבודדות יש גם ענין של לשוחח עם ה', אבל בודאי שלא התכוונו ש'התבודדות' = שיחה עם ה'.

וגם כאן מדובר על להתפנות מהויות העולם וללכת למקום שקט ומבודד. הא ותו לא.

@נאר-ד-רבה כתב:

והיכן ניתן להשיגו?
(אם אפשר לכתוב כמה שיותר מיקומים ואני אנסה להגיע מביתר למקומות)
פשוט אני והחברותא שלי ממתינים בכליון עיניים לבוא הספר...

אני לא מכיר בביתר, אבל אתה יכול למצוא אותו למשל בכל פינות ההפצה בבתי הכנסת - בעיר בית שמש.

@האש-שלי-תוקד כתב:

לכל אנ''ש היקרים אשמח כאן לדון לגבי עישון סיגריות לדעת רבינו

מה יש 'לדון'?...

@חיפוש-הצדיק כתב:

למה שתק רבי שמואל?
פעם דיבר עם אחד בעבודת ד' וההוא קיבל ריבוי אור. מאז, שתק
אולי כי הבין שאף אחד אינו עומד בדרגתו ומה שיאמר יכניס רק ריבוי אור

מנין לך?

להיוולד על ההר לא,

אבל יש הבדלים בנתוני הפתיחה.

לדוגמה: רבינו מדבר בשיחות הר"ן לב על כך שיש כאלו שנולדו שלא בקדושה ולכן טבעם נוטה יותר לחקירות ולכפירות, ויש כאלו שנולדו בקדושה ולדבר עימם בחקירות לא מזיק להם, כמו שלא מזיז לסריס כשמדברים על ידו מתאווה הידועה.

שמועה גונבה לאוזניי שבימים אלה יוצא לאור כרך חדש של 'תבונות התורה' לר' משה נחמן קריגר מאנגליה, ושם עוסק בזה בהרחבה.

@אור-בהירות כתב:

האם אנ"ש נהגו לקיים את זאת העצה?

בימי שמואל כותב שחבריו הזכירו לו בשמחת תורה כשאוחזים בידיים ס"ת, שכעת הוא הזמן הראוי לזה. ושכן עשו.

כמדומני בח"א של מעינים בנחלים [לר' משה קרמר] או במקחו של צדיק שלו, יש התעסקות מסויימת בענין, לגבי הנושא של 'חברותא כלפי שמיא'.

אם כי לענ"ד, לפעמים היכן שנגמר מה שנחשב בעיני יהודי חסידי מקהילה סגורה 'חברותא', שם מתחיל אצל יהודי מרוקאי בחינת 'כדבר איש אל רעהו'...

העדות שנקטתי הן כמובן דוגמא בעלמא, ויש עוד לשני הכיוונים.

@חיפוש-הצדיק כתב:

בדרך כתב למה זה כל כך מסקרן?
בזמן הלוויה של האר"י הק' לא היה מהרח"ו כלל בזה העולם הוא הסתובב ולא ידע את נפשו מרוב צער (עד כדי כך שהוא קפץ לתוך הקבר) מעניין לדעת האם כעין אותו עניין היה אצל רבי נתן ותלמידי רבינו כי רבי נתן כמעט לא כתב מזה

הפוך.
אצל מוהרנ"ת מתואר כזה ישוב דעת!
הוא כותב בימי מוהרנ"ת, שאמר לעצמו שבינתיים יישב על הארץ וידבר באזני רבינו מה שלא הספיק לומר לו מקודם, בעודו בחיים.
רק להתבונן מעט ולקלוט - באיזה ישוב דעת מדובר!
ולהזכיר: מדובר במי שנסכם בינו לבין חבריו לא לדבר מתרחיש כזה בכלל שהרבי יכול להסתלק מן העולם.
נורא!

@חיפוש-הצדיק כתב:

חוץ מהסיפור הידוע שאור עצום הכניס את המיטה הק' לקבר

למה זה כל כך מסקרן?

@חבר-אני כתב:

שמעתי פירוש על זה

מרא"ק?

@חיפוש-הצדיק כתב:

אני חושב שהסוד הכי גדול ביקום הוא רבי נתן הקדוש
תגדיר לי במילה אחת מי הוא מוהרנ"ת?
אין הגדרה
אין שום מילה ותואר שתוכל להתגאות שהצליחה להקיף את דמותו הפלאית של רבי נתן
מה שכן, מי שזוכה להרגיש איזה הרגש קדוש ברבי נתן יכול פשוט להשתגע מהדמות הפלאית הזאת
רבי נתן הוא סוד! סוד העולם!
ידוע שרבי נתןו אמר בתיקון חצות אתה יודע רזי עולם שהרבי הוא סוד העולם
ואנ"ש הוסיפו ש"רזי" הם שניים כי גם רבי נתן הוא סוד
רבי נתן התחבא גם מאיתנו לא רק מכל העולם
אולי המילים של ראב"ן יוכלו לספר לנו מעט "כי הוא הרב והתלמיד שעל ידם יהיה נגמר תיקון העולם בשלימות יותר ממה שהיה קודם חטא אדם הראשון"

אנ"ש אמרו -

'עשה למען נצחך' - זהו רבינו הקדוש האחוז במידת נצח.

'עשה למען סודך' - זה מוהרנ"ת, שעד עצם היום הזה הוא סוד מכל העולם. העולם [וגם אנחנו] לא מבינים באמת מיהו מוהרנ"ת, וכמה גדול כוחו.