@אוצרבלום כתב:

רק אני אומר שאת זה הוא לא הבטיח

את מה הוא לא הבטיח?

@אוצרבלום כתב:

@בדרך כתב:

לענ"ד כל מה שרבינו אמר - זה נצחי, כל שלא אמר להפסיק לנהוג כן

בירור הלכה בהנהגה לעובדא ולמעשה ’לדורות’, הוא רק על ראש השנה שצריכים להתקבץ אצלו אף אחר הסתלקותו. כן אמר מוהרנ’’ת בפירוש שיש ג’ הלכות מבוררות אחר הסתלקותו, ובתוכם נכלל רק הראש השנה שלו ולא שאר ג’ זמנים.
ממילא ללמוד 'ראש בקיר' מדבר שרבינו אמר בזמן שהיה זה חיוב - לזמן שהוא לכל היותר מהיות טוב, אין זה כשאר דיבורים ושיחות שודאי שהם נצחיים (כלשונך, אבל לדידי גם שיחה זו היא נצחית על אף שלא ניתן לקיימה בפועל, ואכמ"ל).
כתבתי בקיצור מפאת חוסר הזמן.

דבריך דברי טעם. ואעפ"כ נטיית הלב [לפחות שלי] היא שמה שרבינו הבטיח, יש לו כיסוי גם בזמן שאין זה חיוב. אין לך מקור שההבטחה להינצל מעולם התוהו היא דוקא כשהנסיעה היתה חיוב [אולי חילך מ'גדול המצווה ועושה', וכדברי רבינו בשיחות הר"ן קפה שכשהוא מצוה משהו אזי זה נהיה הרבה יותר קשה].

@מדלג-על-ההרים כתב:

איפה אפשר לקנות ספרי רשפי אש להרב @נחום-בקר על הסיפורי מעשיות

ב'לב הנחל' ב"ב, של נחמן לוי - יש.

במקומות נוספים - נשמע מה אומר ר' נחום.

וראה עוד כאן:

טבק - טעם זקנים.pdf

@נחום-בקר כתב:

ג. ממעשה מר' יודיל רואים שאף אחר שיחת רבנו היה מריח טבק ועוד היה עושה עמו פדיונות.

ר' לוי יצחק התבטא ביחס למעשה זה, שאצלנו העיקר הוא מוהרנ"ת, ואצל מוהרנ"ת לא היה טבק, רק רבינו וזהו זה. מוהרנ"ת לקח את ענין רבינו כפי שהוא, מבלי לזוז בשום דבר וענין, וה'השארה' של רבינו נשארה רק אצל מוהרנ"ת. עד כאן דבריו.

עוד מעניין לציין, שבעוד שבמקורות הקדומים [כמו הימי שמואל שציטטתי לעיל] מוזכר שהיו נוסעים על 'ערב ראש חודש ניסן', היום מדברים על א' ניסן.

ואמנם, גם מצד הארבעה ראשי שנים הלוא הראש השנה חל 'באחד בניסן', כלשון המשנה בריש ראש השנה.

וכנראה הסיבה כפולה:

ראשית, שע"פ האר"י הק' הזמן העיקרי של נוכחות נשמת הצדיק על קברו היא בערב ראש חודש ובט"ו לחודש, אז כנראה שהקפידו לבוא קודם ולנצל את העת רצון הזו. ובפרט שער"ח הוא זמן תפילה ותשובה ואמירת יום כיפור קטן וכו'.

ושנית, שבזמנם כשהיה בית החיים הישן גלוי וראו את המצבות, היה המנהג כמו בעבר, שאין הולכין על בית החיים בשבת וביום טוב, ומבואר בפוסקים הטעם, שראיית המצבות מצערת, ואין זה ראוי בימי שמחה. ובאמת ידוע שאז לא היו הולכים על ציון רבינו בימי ר"ה עצמם. ובשיש"ק הישן מובא שהמקורבים מפולין היו הולכים בר"ה, ואנ"ש האוקראינים לא היו מרוצים מזה. והטעם כנ"ל.

אבל היום שכל בית החיים נחרב, ואין זכר למצבות וכו', והשוכני עפר אמנם טמונים מתחת למקום ההליכה אבל אין הדבר ניכר, הרי שאין בעיה ללכת בשבת ויו"ט ור"ח. וכך שמעתי גם מרבי צבי חשין, שהיום אומן היא כמו מירון, ואין בזה בית מיחוש.

וגם ביחס לטעם זה שהיה שייך כשבית החיים עמד על תילו, יש להזכיר את המובא בשיש"ק החדש ח"א אות תרפ"ב, שרבי שמואל אייזיק הגיע מדאשיב לאומאן בערב ראש חודש אחד ולא הספיק לבוא על ציון רבינו עד שחשכה, ומוהרנ"ת הלך איתו על בית החיים. ובשיש"ק שם מובא שמוהרנ"ת אמר שהלך עמו משום כבודו, אע"פ שאין דרכו בכך. ועיקר הסיבה שלא היה הולך מוהרנ"ת בר"ח הוא מפני לעז המתנגדים שילעיזו עליו שהולך על הקברות ביום שאין אומרים בו תחנון, בו בזמן שאינו הולך אלא על קבר הצדיק, הוא רבינו הקדוש, שאינו בכלל המנהג.

נמצא שאליבא דאמת ראוי ללכת אף בר"ח עצמו, ואף בזמנם היה ניכר שהוא בית החיים.

@האש-שלי-תוקד כתב:

וגם מועד ניסן זה רק בעשר עשרים שנה האחרונות.

בשנים האחרונות נוצר איזה שהוא עירבוב. אולי בגלל אנשים שלא מספיק מודעים למקורות, ואולי מסיבות אחרות.

בעוד שבמקורות הקדומים מוזכר שזה בגלל שיש ענין לבוא בארבעה ראשי שנים של המשנה, למשל בר"ח שבט ובר"ח אלול, וכידוע שמוהרנ"ת היה מגיע בארבעה ראשי שנים הללו, הרי שהיום הרבה אנשים מדברים בעיקר על העובדה שזה יום ההולדת של רבינו [ומזכירים שביום ההולדת רבינו מחלק מתנות, ואף התפתח עסק של פולקלור של יום הולדת ע"י אנשים פשוטים ותמימים כידוע], ולא מודעים לענין של הארבעה ראשי שנים.

בא' ניסן יש גם ענין נוסף, שכפי שרבינו כותב בתורה ע' ובתורה לט תנינא שבא' ניסן מכתירים וממנים את כל סוגי הממונים, וזהו הזמן להתחנן בדמעות שליש - מי יתן והיה לנו מנהיג כמו משה רבינו שיוכל להאיר בנו את ההשגה והדעת המיוחדת הזו של מה התכלית בכל דבר וכו'. וממילא - זהו זמן נפלא ומתאים ביותר לנסוע אל רבינו, להכיר בהתמנות שלו, ולבקש זאת שם מהשם, שיתן לו את ההנהגה והראשות.

אגב, מי שחידש את הנסיעה לר"ח ניסן לאומאן אחרי נסילת מסך הברזל, היו ר' משה בורשטיין [שממש הקפיד על כך] ור' מיכל דורפמן, עליהם השלום.

@אוצרבלום כתב:

@האש-שלי-תוקד כתב:

וגם מועד ניסן זה רק בעשר עשרים שנה האחרונות.

בימי שמואל כותב שהיו באים לציון בער"ח ניסן עוד מימי מוהרנ"ת. אולי הרב @בדרך ימצא את המקום המדוייק

להלן מקורות לפי חיפוש 'ערב ראש חודש ניסן' בקובץ טקסט של ימי שמואל הישן [שאינו מחולק לקמא ותנינא]:

והנה כן הגיע ערב ראש חודש שבט, שבימי מוהרנ״ת ז''ל היה אז נסיעה גדולה לאומן על ציון רבנו ז''ל, כי הוא ערב ראש השנה, כי באחד בשבט ראש השנה לאילנות כדברי בית שמאי, (והלכה כדבריהם לעתיד כמובא), והאדם עץ השדה, וכן גם ערב ראש חודש ניסן הוא גם כן ערב ראש השנה, כי באחד בניסן ראש השנה למלכים, והיה גם כן חיוב גדול בימי מוהרנ"ת זכרונו לברכה, ועדין עד היום, לעשות נסיעה לאומן על ציונו הקדוש, וכמובא בימי מוהרנ״ת חלק שני. (ימי שמואל פרק קסז)

והנה כן עברו עלינו גם אלו הימים אחר פורים בהתעוררות, וכן שבת פרשת פרה ופרשת החודש בהתעוררות וחיות גדול, והגיע ערב ראש חודש ניסן, שהוא יום תפלה, כי הוא יום נסיעה לציון רבנו הקדוש כמו יום ערב ראש חודש שבט כנזכר לעיל, כי ניסן ראש השנה למלכים ולרגלים, והתחלת התקרבות ישראל לאביהם שבשמים, והוא יום התעוררות מהרבה אנשי שלומנו, שבאים לציון הקדוש עוד מימי מוהרנ״ת ז''ל, שהנהיג לנסוע לציון רבנו ז''ל בערב ראש חודש ניסן עד היום הזה. (פרק קעז)

ובערב ראש חודש ניסן חזקתי את עצמי בכל הכוחות שלא ברצון אנשי שלומנו, והלכתי על הציון הקדוש ועמדתי בחוץ כי כל הזמן הזה לא הלכתי למקווה, כי המנהג אצל אנשי שלומנו לא ללכת על הציון הקדוש בלי מקווה. (פרק רז, בהיותו באומאן)

@אוצרבלום כתב:

אך אין מקור לכך שההבטחה להנצל מעולם התוהו נסובה גם על אחרי הפטירה.

לענ"ד כל מה שרבינו אמר - זה נצחי, כל שלא אמר להפסיק לנהוג כן.

השאלה היא האם לומר שאנ"ש צריכים לבוא בחנוכה ושבועות, שעל זה רבינו ומוהרנ"ת לא הורו לנו שנוהג לדורות, בעוד שעל ר"ה הכפילו האזהרה, ומזה עצמו משתמע שחנוכה ושבועות אינו בציווי לבוא.

אבל לומר שההבטחה להינצל מעולם התוהו אינה קיימת? מהיכי תיתי?

השאלה היא האם צריך פעם בחיים ותו לא [וגם בזה הרבה מסתפקים אם צריך להיות שלשת הזמנים בשנה אחת, או אפילו במפוזרין] או כל החיים.

כך נראה לי סוגיין דעלמא, ממה שאני שומע סביבי בהרבה מקומות, שזה הרייד.

@ידידיה-סרוסי כתב:

הרב ארז משה דורון אמר לי שאפשר ללמוד כוזרי רק לדלג על החלק של הפילוסוף.

עניין אותי מה מקור הקביעה הזו, אז הלכתי לשאול אותו.
זו התגובה שקיבלתי הערב:

אולי התחלף לך ברב אחר מאנשי שלומינו?

@אור-בהירות כתב:

@בדרך יש

מה כונתך?
שהספר נדפס?
אכן לפי הידוע לי הוא אמור להיות יו"ל בימים אלו [אבל לא ראיתי עוד שום פרסומת]

@חיפוש-הצדיק כתב:

העניין שרביה"ק לא אכל מעץ הדעת הוא שרבינו כבר יגע מאז ושום פגם לא הגיע אליו כלל אפי' בחטא אדם הראשון, ולא שזה איזה מתנה אלא שגם אז הוא כבר התייגע "אסאך גיארוועט אסאך גיפאסט" ואולי "אסאך גיפאסט" סובב גם שלא אכל מעץ הדעת והתענה אז!

מתי הוא התייגע? אינני מבין את דבריך

@נאר-ד-רבה כתב:

ומה עם העובדה שיש את הנשמה של חמשת יחידי הדורות שבאו לעולם כדי לתקן אותנו ולא את עצמם???
ומצד שני דברי הרמב"ם הידועים שכל אדם יכול להגיע למדרגת משה רבינו...

התשובה ידועה.

מצד התפקיד המנהיגותי של משה ויחידי הדורות, לא קם בישראל כמשה ולא יקום, רק מ'ש'ה' עצמו יקום לגאלינו, ומה שהיה הוא שיהיה. וכדברי רבי יצחק ברייטער הנודעים שבסוף חלוקי הנחל, שאין להאדם לרצות להיעשות זה הצדיק בעצמו, ושזה ענין של מפורסם של שקר הנזכר בליקוטי מוהר"ן.

מצד למקסם את היכולות שלנו ולזכות למלא את התפקיד הפרטי שעבורו נשלחנו לעולם - אנו יכולים להיות כמו רבינו ממש, וצדיקים כמשה רבינו.

ועפ"ז ניתן לפרש גם את ה[נראה כ]סתירה בין דברי רבינו 'מיט איין זאב איך האב גיראטין' [שנשמתו לא אכלה מעץ הדעת], ומאידך שאפילו היה נולד במשפחה הפחותה שבישראל היה מגיע למדריגתו, ושהכל על ידי האריווען.

@ע.י.ר.נ.י כתב:

האזכור היחידי שראיתי בעברי הוא באחד מכרכי 'שו"ת בחסידות ברסלב' שם הרב שיק קובע נחרצות כי אין הוא פסול ע"פ רבינו {וזכורני שלכאורה אדרבא מביא שם שקבע בו סדר לימוד ברבים למשך כמה מחזורים אפילו}

אני לא מכיר ספר שהוא ממליץ להימנע מללמוד על פי רבינו [למעט אלו שרבינו הזכיר בפירוש]. כך שאיני יודע אם אפשר להביא ראיה.

בשבת האחרונה התעורר דיון בבית הכנסת בין אנ"ש לגבי עצם המושג של טעמי המצוות, האם רבינו ומוהרנ"ת התנגדו אליו.

כלומר: מוהרנ"ת מאריך שאי אפשר באמת לדעת את טעמי המצוות, וכפי שקראנו בשבת את פרשת חוקת - אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני.

רבינו התלוצץ מטעמי המצוות שבספר מורה נבוכים על קרבנות וקטורת, שאיך אפשר לומר טעמי הבל כאלו על כאלה סודות עליונים.

השאלה היא האם רבינו פסל את העיסוק בטעמים לגמרי, למשל לגבי ספר החינוך?

@מדלג-על-ההרים כתב:

פקיעין

אשמח לשמוע עליה.

@נחמן כתב:

כמו כן נפתחת ישיבה חדשה בשם ואמונתך בלילות , ישיבה טובה ברמה גבוהה מאד , בעברית ישיבה שמשלבת קימת חצות ועבודת ה' , ורמה לימודית גבוהה ,

בראשות / בניהול?

@וועלן-וועלן כתב:

[נ.ב. לגבי הנפילת אפיים שציינת מרא"ש, שם מדובר שרצה לקיים את הכרעת רוב הפוסקים שלא נופלים על היד שבה התפילין (והגם שהמשנ"ב מביא את הגר"א שכן סובר כך. ומלבד זאת כמדומה לי שראבר"נ כן סבר לנהוג כך כפשוטו כמובא בביאה"ל), אבל איך ניתן מכאן ללמוד שכל שיחה שלא נאמרה ישירות למוהרנ"ת אין לזה שייכות כלל אלינו, והעיצה הזאת לא רלוונטית כלל עבורנו?]

ציינתי שם שזו היתה דעת רא"ש ואחרים סברו אחרת. התכוונתי בין היתר לראבר"נ [ולרלוי"צ תלמידו, כפי שהבאתי]. אלא שלא רציתי להיכנס ולהתרחב בענין הנפילת אפיים, שזו סטייה מעט מהדיון.

איני חושב שיש התייחסות לענין הנפילת אפיים בביאור הליקוטים, אדרבה אשמח שתראה לי, ואולי באשכול נפרד.

@ברוך-מאן כתב:

הסיפור היה שראבר"נ התארח בבית הרב ... זצ"ל בעיר יפו, בטרם נסיעתו לראש השנה לאומן.
והם דיברו ביניהם, מה הוא הענין העיקרי של רבינו, שאותו צריך להוציא מתוך התורות שלו [חוץ מהח"י כללים, ואולי זה הבסיס לכל הכללים!].
ראבר"נ אמר שהעיקר הוא "אמונה", והרב הנ"ל אמר שהעיקר הוא "יראה".
ע"כ הסיפור.
ושמעתי מאנ"ש, שלפי מוהרנ"ת עיקר ושלימות היראה היא ה"התחדשות", ולפי"ז הרב הנ"ל כיוון יותר לדברי רבינו.

תקרא את הציטוט שהבאתי.

הדין ודברים עם הרב קוק לא היה על משנת רבינו.

רש"ה פרידמן אמר שמדברי רבינו עולה המסקנה שהעיקר הוא אמונה, והרב קוק אמר את דעתו שלו - שהעיקר הוא יראה.

@ברוך-מאן כתב:

הסיפור היה שראבר"נ התארח בבית הרב ... זצ"ל בעיר יפו, בטרם נסיעתו לראש השנה לאומן.
והם דיברו ביניהם, מה הוא הענין העיקרי של רבינו, שאותו צריך להוציא מתוך התורות שלו [חוץ מהח"י כללים, ואולי זה הבסיס לכל הכללים!].
ראבר"נ אמר שהעיקר הוא "אמונה", והרב הנ"ל אמר שהעיקר הוא "יראה".
ע"כ הסיפור.
ושמעתי מאנ"ש, שלפי מוהרנ"ת עיקר ושלימות היראה היא ה"התחדשות", ולפי"ז הרב הנ"ל כיוון יותר לדברי רבינו.
ע"כ מה ששמעתי.
ודפח"ח

לא ראיתי מה היה בהודעת @ברסלבר ומה נמחק,
אבל דומני שהתבלבלת, @ברוך-מאן.

מדובר על שיח שהיה לר' שמואל העשיל פרידמן [תלמיד ראבר"נ] עם הראי"ה קוק [כאשר באותם חודשים רבי אברהם בר"נ לא היה בארה"ק].

זהו הציטוט, מתוך יומנו 'תולדות שמואל' שנת תרע"ג:

יוֹם א' פָּרָשַׁת 'בְּהַעֲלוֹתְךָ' [ג' סיון]: בָּרוּךְ ה' בְּעַד הַחַיִּים וְהַשָּׁלוֹם. אֵינֶנִּי בְּקַו הַבְּרִיאָה, ה' יִתְבָּרַךְ יִשְׁלַח לִי מְהֵרָה רְפוּאָה שְׁלֵמָה בְּגַשְׁמִיּוּת וְרוּחָנִיּוּת. הָרוֹפֵא אָמַר לִי שֶׁהַחוֹלַאַת בָּא לִי מִסִּדּוּר אוֹתִיּוֹת, וַאֲנִי מֻכְרָח לַעֲזֹב אֶת עֲבוֹדָתִי עַד שֶׁאָשׁוּב לִבְרִיאוּתִי, עַד יוֹם טוֹב לֹא עָבַדְתִּי.

בֶּחָג הַשָּׁבוּעוֹת הָיִינוּ אֵצֶל הָרַב ר' אַבְרָהָם יִצְחָק הַכֹּהֵן קוּק נ"י, וְדִבַּרְנוּ מֵאֱמוּנָה וּמִיִּרְאָה וְכוּ', וַאֲנִי אָמַרְתִּי לוֹ כִּי לְפִי סִפְרֵי רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הָעִקָּר הוּא אֱמוּנָה, וְהוּא אָמַר כִּי עִקַּר הוּא הַיִּרְאָה.

הַיּוֹם, אַחַר חַג הַשָּׁבוּעוֹת, אֲנִי מְלַקֵּט מִכָּל סִפְרֵי רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ וּמִסִּפְרֵי מוֹהֲרַנַ"ת זַ"ל מִגְּדֻלַּת הָאֱמוּנָה בְּקוּנְטְרֵס מְיֻחָד:

פָּרָשַׁת 'קֹרַח' בָּא יְדִידֵנוּ ר' אַבְרָהָם נ"י לְיָפוֹ כְּדֵי לִנְסֹעַ לְרֹאשׁ הַשָּׁנָה לְאוּמַאן, כְּמוֹ שֶׁהוּא נוֹהֵג בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה. שַׁבָּת קֹדֶשׁ פָּרָשַׁת 'קֹרַח' [כ"ג סיון] אָכַל אֶצְלִי יְדִידֵנוּ ר' אַבְרָהָם נ"י, וְדִבֵּר אִתִּי הַרְבֵּה מֵרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, וְשָׁמַעְתִּי מִמֶּנּוּ דְּבָרִים נִפְלָאִים אֲשֶׁר אֵין עֲרֹךְ לָמוֹ: