וממילא, שברור לנו שהשמועה עברה בכלי ברור ונקי: רבינו אמר לרבי יודל, ורבי יודל למוהרנ"ת (שמועה זו לא עברה 'ידיים' נוספות בדרך למוהרנ"ת, שכן מוהרנ"ת כותב באות קא: גַּם שָׁמַעְתִּי בִּשְׁמוֹ שֶׁאָמַר עֵצָה לָזֶה, שֶׁיּוּכַל לָבוֹא אַחַר פְּטִירָתוֹ לְהַצַּדִּיק: לִשָּׁבַע עַל זֶה בִּנְקִיטַת חֵפֶץ. וְלֹא שָׁמַעְתִּי זֹאת מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ בְּעַצְמוֹ, רַק מִפִּי אַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ שֶׁשָּׁמְעוּ מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ. זאת אומרת, רבי נתן שמע ['שמעתי'] מאנשי שלומינו [רבי יודל] ששמעו ישירות מרבינו).
והנה ידועה דעת רבי אברהם שטרנהארץ שמה שנאמר למוהרנ"ת - הוא הנהגה כללית הנוגעת ושייכת לכל אחד מאנשי שלומינו, ואילו מה שנאמר לתלמידים אחרים - נגע לאותם תלמידים ולא לכלל. דוגמה מפורסמת לזה הוא הענין של נפילת אפיים על יד שמאל בתפילת שחרית, שדבר זה סיפר רבינו לרבי אהרן מברסלב, על התגלות נשמת רס"ג אליו, וסבר ר"א שטרנהארץ שאין זה נוגע אלינו.
ומאידך, ידוע ששאר אנ"ש החזיקו אחרת, שכל מה שרבינו אמר לתלמידיו נוגע אלינו.
רל"י בנדר אף אמר על דברים שמובא בחיי"מ ובשיחות הר"ן שרבינו אמר אותם ל'קצת אנשים', שכל אחד מאיתנו ראוי שיחשוב, אולי גם הוא - כיום, כשאנחנו 'אנשי רבינו' של הדור הזה - רבינו היה דוקא כולל אותנו בכלל אותם 'קצת אנשים', וראוי לנו גם לקחת בשתי ידיים את ההנהגות הללו.
ולפי זה, היה מקום לומר שעכ"פ לסברת רא"ש, ענין השבועה אינו נוגע אלא למי שנאמר אליו.
ומאידך, מוהרנ"ת כותב באות קא ששמע זאת 'מאנשי שלומינו ששמעו זאת מפיו הקדוש', ומשמע קצת שכמה אנשים שמעו עצה זאת מרבינו, מלבד רבי יודל, ואולי לפי זה, גם לסברת רא"ש - כאן הא הנהגה כללית הנוגעת לכולם.
כל זה כתבתי לצדד, בלי לקבוע מסמרות.
