@נקודה-טובה כתב:

מה זה החכמות המחוכמות האלו

לא כל דיון אמיתי הוא חכמות

אז מה תאמר על כך שכל שיחה של רבינו היא ניצחית וכו
לכאורה כל העניין הזה עבר מהעולם?

אֲבָל צְרִיכִין לָזֶה חִדּוּשֵׁי אוֹרַיְתָא דְּעַתִּיקָא סְתִימָאָה - לֵידַע קִשּׁוּר וְחִבּוּר הַמִּצְוֹת וְהַמִּדּוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת שֶׁל כָּל פְּרָטֵי הַתּוֹרָה, כַּנַּ"ל (אוֹת ו'). לְמָשָׁל, בְּזֹאת הַתּוֹרָה מְבֹאָר הַקֶּשֶׁר שֶׁל שָׁלֹשׁ רְגָלִים שֶׁמְּשַׁבְּרִין שָׁלֹשׁ מִדּוֹת רָעוֹת וְכוּ', שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נַעֲשֶׂה יִרְאָה וּתְפִלָּה וְהַרְחָקוֹת שָׁלֹשׁ מִדּוֹת, שֶׁהֵם: גִּלּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים וַעֲבוֹדָה זָרָה וְלַעֲשׂוֹת רֹאשׁ־הַשָּׁנָה וְכוּ', (כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר בְּלִקּוּטֵי־תִּנְיָנָא סִימָן א), וּבְסִימָן אַחֵר מְבֹאָר מֵעִנְיַן צִיצִית וֶאֱמוּנָה וּתְפִלָּה וְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל וְנִסִּים וְעֵצוֹת וְתִקּוּן הַבְּרִית וְכוּ', (כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר בְּסִימָן ז), וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה בִּשְׁאָרֵי הַתּוֹרוֹת, וְכָל זֶה הוּא בְּחִינַת קִשּׁוּרֵי הַמִּדּוֹת
(ר"ח ה')

רואים פה שהוא כותב שהתורות של ליקוטי מוהרן הם הם האורייתא דעתיקא של הצדיקים שעליה הוא מפליג בכל ההלכה וכו

@לב-העולם-אתה אני חושב לומר שצריך פשוט לחלק לשני שלבים:
א. שנחקק צירוף רע וכו'. ועי"ז >
ב. הצרוף/המלכות נופלת לטומאה.
זה לא אומר שהעצמות הם טומאה זה רק אומר שיש פה פגם מקביל שבתחילתו הוא עָדִין ובשורשו הוא עוצמתי.
האדם עושה מעשה שבעולם פה זה מתבטא בזה שהמלכות דסט"א (-צרוף רע) נחקק בו לנקום בו, ובשורש הוא הכניס את הדיבור לטומאה - שבדיוק לכן הדיבור (-שנפל לטומאה) - הוא נוקם באדם. שלב א' תולדה של שלב ב'.
מקווה שהובנתי נכון.
גוט שאבעס!

@מאיר-לב כתב:

אצל רבינו הקדוש לא היה הבדל בין אהרל'ה לבערל'ה - למרות שהמרחק בניהם היה כמטחווי קשת.

אולי שניהם היו באים אליו. בכוונה אליו.

@מאיר-לב כתב:

עצם ההתכללות של כל הנפשות אצל הצדיק

זה בדיוק השאלה, הם הרי לא באים בשביל להתכלל...

@ברוך-מאן כתב:

אני יעלה שאלה יותר מעצבנת
מי שנוסע בגלל לחץ חברתי [בערך 80% מהקיבוץ]
הוא גם חלק מהקיבוץ, או שחבל על הכסף והטירחה?

לאיפה אתה חותר חוץ מלהתסיס?..

אני חולק מכל וכל על המובא מ @ידידיה-סרוסי ומ @שפחה-על-הים ,
יש שיחה בשיחות הר"ן "כָל הַהַנְהָגוֹת שֶׁצִּוָּה אֲפִלּוּ הַהַנְהָגוֹת שֶׁהָיוּ נִרְאִים כִּדְבָרִים פְּשׁוּטִים, לֹא הָיְתָה שׁוּם הַנְהָגָה עַל פִּי פָּשׁוּט, כִּי הָיָה לוֹ זַ"ל בָּזֶה כַּמָּה וְכַמָּה סוֹדוֹת נִסְתָּרוֹת וְנוֹרָאוֹת מְאֹד. אֲבָל לָנוּ לֹא גִּלָּה שׁוּם דָּבָר. רַק צִוָּה לַעֲשׂוֹת הַדָּבָר בִּפְשִׁיטוּת וְהוּא עָשָׂה בָּזֶה מַה שֶּׁעָשָׂה"
אני חושב שיש גם מקום שכתוב במפורש על היכן שכן כתוב טעם שזהו רק טעם הנגלה, אבל באמת יש עוד טעמים נשגבים שרבינו בכלל לא אמר!
ולכן צריך לקיים דבריו בפשיטות כפי שהם...

כמה שאלות:

• א. הרי תכף יחזור לתחילת התיקון ושוב הוא יהיה בחושך וכו?
  ולפי המשל, הרי גם עד כה הלך בדרך ולמרות זאת יש את כל החששות, אז כעת כשהולך בדרך מכוונת - עדיין לכשיבוא הלילה הבא שוב ייהיה מסוכן מחיות וליסטים? אז למה זה נקרא ש"ניצול"?

• ב. ובכלל - הרי זה מציל אותו רק מהאי ידיעה ולא משאר הדברים אז לא כ"כ מתאים הלשון "מכולם"?

• ג. למה לפי הנמשל זה המסר שיוצא - שניצול. תגיד שזכה!! שיודע דרכו!! זה העניין? שניצול?

  משל למה הדבר דומה

  שהיית פוגש איזה אח טועה שהיה שואל אותך מה יש ביהדות,
  היית אומר לו - אחי! אם תשמור מצוות אתה תינצל מהעולם הזה????? או שתגיד לו שיזכה ל.........

אבל ודאי שההגדרה כמו במקרא שייכת רק לתורות שהם לשון רבינו ממש!

אז על מה הוא כן מדבר???
הוא לא כותב נערווין - זה חומרות יתירות, הוא מדבר על חומרות שאינם יתירות...

מעניין שבתורה משמע שהתגלות הלב זה משהו שלילי,
ואם היית שואל את זה סתם זה היה נשמע הדבר הכי חיובי שיש...
אז: "מה זה התגלות הלב"??

@מאיר-לב הסיפור שלך ככ נוגע ללב...
אולי באמת תביא לנו קובץ?

@7272 כתב:

"כִּי הוּא יָדַע יִצְרֵנוּ זָכוּר כִּי עָפָר אֲנָחְנוּ"

וכ"כ קשה להאמין לזה... אח..

@שפחה-על-הים כתב:

לא הבנתי אם השאלה על הביטוי, מי אמר שהוא חיובי? @איש-היער

תחשוב על המילים אם הייתי אומר לך אותם בלי קשר לתורה א. זה נשמע דבר נהדר שהלב גלוי (אני בדווקא לא מביא לך אלף ראיות לזה מכל מקום אחר)
הרי בסוף אם הרבה השתמש בלשונות האלו אז הוא עשה את זה בדווקא וגם חשב על איך שזה מצטלצל אצלינו ולשם הוא חתר!

@לית-ליה-מגרמא כתב:

גם בכלל ו' לא תמצא שזה לעומת זה הוא מה שיש בקדושה יש אותו דבר בדיוק אצל הסט''א (וכן להיפך), אלא שהסט''א מדמה עצמה אל הקדושה כקוף וכו',

שמה רואים שאם יש משהו בקדושה אז כמוהו ממש להפך. לא מבין מה החילוק הדק שלך.

@חכם-ותם כתב:

לפענ"ד ההיפך של התגלות הלב זה להסתכל בשכל של כל דבר

יפה! ואני שאלתי על המקביל של זה ולא על הצד ההפוך

אנש היקרים!
שמעתי על זה כל כך הרבה וכל אחד אומר בדיוק הפוך מהשני
אולי נעשה פה סדר באחד מהנושאים הכי מעניינים בברסלב?

בלי להיכנס לעניין המטפלים וברסלב!
הרעיון של מודעות עצמית באמת יכול לקבור אותך אם אתה חושב ש'מה שאני יודע זה הכול',
שזה "לגלות מה שבליבו" - וזהו! חיבור בלעדי למה שקיים.
אבל - זה גם הדבר הכי -לבנה- אם אני מבין שאני לא שלם, רק מחפש להשלים את עצמי.
אם אני מבין שכמה שאני מגלה על עצמי אני עדיין רוצה לקבל עוד מהשכל ולא לומר "אני כבר יודע הכול על עצמי וזהו"...
ככה שאין קשר בין המדובר למקור. וכל אחד יודע אם לעקל או לעקלקלות.

אני פותח פה דיון על משהו שאין לי בו שום הבנה
ואולי אתם תבררו לי.
הרבי דיבר הרבה שזה מסוכן ללמוד קבלה.
אז למה אנש לומדים?
ויש פה בפורום הזה אני רואה ים של מקובלים...
תחכימו אותי!

@נחלי-דבש כתב:

ולייחד ייחודים כמוהו?

אולי כשאגדל מעט
כרגע עדיין מרגיש מבחינת מעשי כתלמיד בחיידר ואני פוחד מכל הדברים שהחברים כתבו פה על מי שלא ראוי...