@ישי-משה ואז גם כהנים יוכלו לאכול

@מאיר-לב התבודדות בהמון יותר קשה מתפילין ושבת.
כל המצוות גם תורה זה לעשות. ולעשות זה אולי קשה אבל אפשר להכריח עצמו.
אבל התבודדות זה הרי לב. לא דיבורים סתם. דיבורים מהלב.
ולהרגיש את הלב זה קשה יותר מהכול....
אז אני בא ללמד זכות...

@לב-העולם-אתה
מזדהה...

@פשטן-מושבע אני לא יכול להצביע למטה כי אין לי 70 מוניטין, אז אני כותב פה
איך אדם פשוט לוקח אומץ לדבר על תלמידי הבעל שם טוב ולפרש שיחה של רבנו כמו שבא לו.
ולא חושש לדברי רבנו על מחלוקת צדיקים
ומוהרנת על תלמידי המגיד ותלמידי תלמידיו וכו @אוצרבלום ...

@נוה-צדיקים לא מריח שרבי נתן היה אוהב לשמוע את זה..

תשובה ברורה אין לי,
אבל רואים בתורה שכל דבר שנותן למשהו - הוא גם השורש שלו.
למשל:
האם שנותנת חלב לבנה, היא גם שורשו.
הצדיק שמאיר בתורתו הוא גם שורשינו (כך יוצא לפי משל האם)
ה"אין סוף" שמאיר ב"מלכות" הוא גם שורש המלכות (כמובא בפנים באות ט בפירוש)
ואם כן אולי יש אותה הבחינה בין זה שהקב"ה מיטיב לזה שהוא שורש הטוב

אני חושב שיש פה שתי דרגות.
באות ח' זה ראיית פני הצדיק הראשונית שהיא מבטלת (בבחינה) זמנית את התאוות. כי הרי התינוק שאמא שלו הולכת חוזר חזרה לתלמודו...
ובאות ט' שזה מעילא לתתא זה אחרי הביטול (בדרך חזור) שאז זה לא ראייה אלא התקשרות (תראו בפנים שככה אכן כתוב!), ולכם שם זה משהו מהותי ולתמיד. שממש יוצאים ממנו תאוות ועצבויות.

ראיה פשוטה וברורה,
כשהצדיק בביטול הוא בבחינת אל יתהלל חכם גיבור ועשיר.
משמע שכשהוא בשוב - הוא כן מתהלל....

אולי @לב-העולם-אתה מתכוון להביא עוד אנשים לקיבוץ?

דבר ידוע הוא כמה שרביז"ל הזהיר להתרחק מרופאים ומרפואותיהם!
איסור זה מובא ממוהרנ"ת שוב ושוב!!!
ועדיין פוק חזי מאי עמא דבר, שכל אנ"ש דורשים הם ברפואות ככל העם!
ניסיתי לחקור אחר דבר זה וראתי בו לכאן ולכאן,
וחשבתי שהדבר יתברר בטוב רק בכמה דעות
ולאחר ששמע פורום זה בא אלי אני מעלה פה שאלה זו שיתבררו בה החברים ואפשר מפה תצא תורה...

אם יוכלו החברים לברר לי את העניין,
כי מצד אחד זה דבר נורא, ונשמע הכי לא ברסלבי,
אבל מצד שני האם אין מושג של כאב ומוסר פנימי?
ובלעדי זה האדם יעשה כל דבר בלי שום ביקורת...
אני שומע הרבה על זה כאילו זה נורא ורוצה לפתוח את העניין במשנתו של רבינו הקדוש.

אל תתעלם מהשאלה על "הלקאה עצמית",
מי אמר שתוכחה זה להלקות??
דווקא דבר @בדרך נראים לעייני

אמת צרופה ונוקבת!

וואו כמה תשובות! תודה!
אני בכל אופן (מפחד בלילות) החלטתי בנתיים לנסות להיות איש כשר פשוט כמו הבעל שם טוב

@נחום-בקר
רבינו כותב במפורש התייחסות לזה שהצדיק בשוב גם מבחינתינו,
הוא מביא פסוק "וכי תראה ערום וכיסיתו" - שזה הצדיק שאנחנו מלבישים אותו

@מאיר-לב הסיפור שלך ככ נוגע ללב...
אולי באמת תביא לנו קובץ?

אז מה תאמר על כך שכל שיחה של רבינו היא ניצחית וכו
לכאורה כל העניין הזה עבר מהעולם?

אבל ודאי שההגדרה כמו במקרא שייכת רק לתורות שהם לשון רבינו ממש!

@לב-העולם-אתה אני חושב לומר שצריך פשוט לחלק לשני שלבים:
א. שנחקק צירוף רע וכו'. ועי"ז >
ב. הצרוף/המלכות נופלת לטומאה.
זה לא אומר שהעצמות הם טומאה זה רק אומר שיש פה פגם מקביל שבתחילתו הוא עָדִין ובשורשו הוא עוצמתי.
האדם עושה מעשה שבעולם פה זה מתבטא בזה שהמלכות דסט"א (-צרוף רע) נחקק בו לנקום בו, ובשורש הוא הכניס את הדיבור לטומאה - שבדיוק לכן הדיבור (-שנפל לטומאה) - הוא נוקם באדם. שלב א' תולדה של שלב ב'.
מקווה שהובנתי נכון.
גוט שאבעס!

אני חולק מכל וכל על המובא מ @ידידיה-סרוסי ומ @שפחה-על-הים ,
יש שיחה בשיחות הר"ן "כָל הַהַנְהָגוֹת שֶׁצִּוָּה אֲפִלּוּ הַהַנְהָגוֹת שֶׁהָיוּ נִרְאִים כִּדְבָרִים פְּשׁוּטִים, לֹא הָיְתָה שׁוּם הַנְהָגָה עַל פִּי פָּשׁוּט, כִּי הָיָה לוֹ זַ"ל בָּזֶה כַּמָּה וְכַמָּה סוֹדוֹת נִסְתָּרוֹת וְנוֹרָאוֹת מְאֹד. אֲבָל לָנוּ לֹא גִּלָּה שׁוּם דָּבָר. רַק צִוָּה לַעֲשׂוֹת הַדָּבָר בִּפְשִׁיטוּת וְהוּא עָשָׂה בָּזֶה מַה שֶּׁעָשָׂה"
אני חושב שיש גם מקום שכתוב במפורש על היכן שכן כתוב טעם שזהו רק טעם הנגלה, אבל באמת יש עוד טעמים נשגבים שרבינו בכלל לא אמר!
ולכן צריך לקיים דבריו בפשיטות כפי שהם...