@נחמד כתב:

בענין ר' שמואל שפירא יש שמספרים שהענין בער לו מאוד אך הוא נזהר בכבודו של ר' אלחנן ספקטור.

ולא נזהר בכבודם של מי שהלכו בפיאות נוכריות?

@נחמד כתב:

ומספרים שפעם בפורים הוא עמד וצעק מזה באשנלהבה ופתאום הוא ראה שר' אלחנן נכנס אז הוא עבר לדבר מרבינו.

הסיפור היה על בית יעקב שרש"ש צעק "בית יעקב בית עשיו" הרבה פעמים וכשראה מולו את ר' אלחנן עבר ל"דער רבה דער רבה"

בכלל קצת קשה להפוך את אנ"ש לסאטמאר בעניין הבחירות והמסתעף ראה לדוגמא את יחסו של רלוי"צ לרב שך ולישיבות הזרם הליטאי שהיה מאד מעריך ולא ראה את גדול"י כמחטיאי הרבים מחמת שמורים להצביע אלא יותר כמחלוקת שיש לכל צד על מה לסמוך
גם יחסו של ר' גדליה היה פחות או יותר כך רק שלמעשה אמר שבירושלים אין להצביע

וְקדֶם מִנְחָה הָיִיתִי בִּתְחִלָּה בְּעַצְבוּת מְאד וְסִפַּרְתִּי קְצָת צַעֲרִי לִפְנֵי רַבִּי גֵּרְשׁוֹן וְרַבִּי מֶנְדִּיל הַנַּ"ל וְנִחֲמוּ אוֹתִי קְצָת וְאָמְרוּ הֲלא רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה אָמַר שֶׁאַתֶּם שׂוֹחֲקִים מִכָּל הָעוֹלָם וְכוּ' וְאַחַר כָּךְ הִתְחַלְנוּ לִשְׂחוֹק אֲנִי וְרַבִּי גֵּרְשׁוֹן, וְהִתְגַּבַּרְנוּ בִּשְׂחוֹק גָּדוֹל מְאד מְאד אֵיזֶה שָׁעָה רְצוּפָה וְעַל יְדֵי זֶה שִׂמַּחְתִּי עַצְמִי קְצָת, וְזֶה הָיָה נִצְרָךְ לִי אָז מְאד מְאד בְּלִי שִׁעוּר: ימי מוהרנ"ת ח"ב לב

@בדרך כתב:

אני מחכה בכליון עיניים,
לחיבור שילקט את כל הפרטים ההלכתיים [והמנהגים]
המוזכרים בכל ספרי רבינו, בליקו"ה, ובספרי הרב מטשעהרין [בעיקר בנחת השולחן]

מה העניין? הרי רבינו לא התערב בענייני הלכה ונוסח

@הפשוט-שבאנשי כתב:

מיסודותיהם של הרדזינער

הרדזינער מביא הרבה את דברי החוקרים ואף מתבסס עליהם בעוד שהפורפורא מוזכר ברמב"ן ובעוד ראשונים ואחרונים

אני עניתי על ייחודים שרואים מלשונו של הרב מטשעהרין שצריך לזה להיות אנשים גדולים מאוד
(בזכרוני שיש בלקו"ה שאם אדם לא ראוי עוסק ביחודים זה פגם גדול. אם אמצא אעלה בל"נ)
גם רציתי לחדד שחוץ מהדיון אם אסור או מותר לא מוצאים הדרכה של ר' נתן לעשות יחודים ואדרבא משמע ממנו שהכל נעשה ממילא על ידי העצות של רבינו

בכלל רואים בעלים לתרופה כשקרו אסונות ר"ל ר' נתן מחזק את בנו שהעולם הזה הוא נוה התלאות ואין רגע בלי פגע וכו' וצריך לברוח אל התורה ואל הצדיק וכדו' ולא מתרכז במה גרם או במה צריך ספציפית לשפר

@חבר-אני כתב:

לא הבנתי את סוף דבריך.

נראה לפרש בדרך אפשר שרבינו מזהיר בשיחה הנ"ל שמי שלא ראוי ולומד קבלה נחסר ליבו והנה ידוע בשיחהר"ן שלאתרוג נאה צריך לבכות הרבה בבחי' נער בוכה ועיקר הבכיה היא בלב כנודע

ידוע שאנ"ש משתדלים מאוד שלא יעבור עליהם יום בלי מקוה והנה בנסיעות הארוכות לאומן מצוי שבשביל לא לפספס מקוה צריך לפעמים מאוד להתאמץ
חלילה לי לקרר או להחליש רק אני רוצה לברר מהיכן השתרש החיוב של כל יום בדווקא הרי בשיהר"ן יש שרבינו הזהיר שבימים שאין אומרים תחנון יזהרו בטבילת מקוה מכלל שבשאר הימים הוא כמובן עניין גדול ונורא אבל על חיוב לא שמענו
נראה לי שיש איזו שיחה ממוהרנת על "מקוה - תקוה" ששם יש לשון "כל יום" ויעלו היודעים
עכ"פ בנסיעת מוהרנ"ת חזור לאוקראינה מא"י הוא השתלשל בחבלים בערב ר"ה משמע שבכל הדרך לא התאמץ בדרך זו לטבול כל יום
ימי מוהרנת ח"ב קעד
וְהִנֵּה בְּעֶרֶב ראשׁ הַשָּׁנָה הָלַכְנוּ מִסָּאקֶיס כַּנִּזְכַּר לְעֵיל, וּתְהִלָּה לָאֵל טָבַלְנוּ עַצְמֵנוּ בַּבּקֶר בְּתוֹךְ הַיָּם עַל יְדֵי חֲבָלִים אַחַר כָּךְ הִגִּיעַ יוֹם ראשׁ הַשָּׁנָה הַקָּדוֹשׁ וְהַנּוֹרָא
שוב הוכפל שאין חלילה לקרר ואשרי המוסרים נפש על כל דבר שבקדושה בפרט על מקוה שמִקְוֶה מוֹשִׁיעַ מִכָּל הַצָּרוֹת, וּמְטַהֶרֶת מִכָּל הַטֻּמְאוֹת וּמִכָּל הַחֲטָאִים תו' נו רק לבירור העניין ועוצם החיוב לכל אשר בשם ברסלבר יכונה