השיחה בשלמותה חיי מוהר"ן תקכו
והעצה למעשה באותיות המודגשות
אִישׁ אֶחָד עָמַד לְפָנָיו שֶׁהָיָה עוֹסֵק לִלְמד בְּסִפְרֵי קַבָּלָה וּבֶאֱמֶת לא הָיָה רָאוּי לִלְמד קַבָּלָה. וְהוֹכִיחַ אוֹתוֹ שֶׁלּא יִלְמַד קַבָּלָה, וְאָמַר לוֹ קַבָּלָה בְּגִימַטְרִיָּא נוֹאֵף. וְשׁוּב שָׁמַעְתִּי מֵאֶחָד, שֶׁהָיָה מְדַבֵּר עִם אִישׁ אֶחָד וְהָיָה אוֹתוֹ הָאִישׁ קוֹבֵל לְפָנָיו שֶׁאֵין לוֹ לֵב הַיְנוּ שֶׁאֵין לוֹ הִתְעוֹרְרוּת הַלֵּב לִתְפִילָּה וַעֲבוֹדָה. הֵשִׁיב לוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁזֶּהוּ בִּשְׁבִיל שֶׁלּוֹמֵד קַבָּלָה כִּי "נאֵף אִשָּׁה חֲסַר לֵב" וְקַבָּלָה בְּגִימַטְרִיָּא נוֹאֵף. וְכָל זֶה לְמִי שֶׁאֵין רָאוּי לָזֶה אֲבָל לְכַמָּה אֲנָשִׁים הִזְהִיר בְּעַצְמוֹ שֶׁיִּלְמְדוּ קַבָּלָה וּצְרִיכִין לְהִתְפַּלֵּל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיּוֹלִיכוֹ בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת אִם לִלְמד קַבָּלָה וְאִם לַחְדּל

יש בצפת יהודי יקר בשם ר' חיים זילברמן שגר בסמוך לפאר הנצח והוא ראה את ר' אברהם שטרנהרץ ועוד הרבה מאנ"ש באותו דור

יש מחלוקת הלכתית שהיא כמובן לא קשורה לברסלב. אבל היות שרבינו אמר שיש להחמיר אפי' חומרות יתירות בענייני קדושה; וידוע המעשה שבת רבינו רצתה לכסות במטפחת שעון בזמן שסיידו את הבית ורבינו אמר לה שהיום שהמוחות חלושים אפי' מזה יכולים להתבלבל; ועוד שיחות כיוצא באלו. וגם ברור שמטפחת היא יותר מנהג היראים וכאלו שפחות הושפעו מהמודרנה וההשכלה.
לכן ברור לענ"ד שדעת רבינו היא...

חברים בואו נשאיר את האשכול לעצות לנסיעה עם ילדים לאומן מי שרוצה יכול לפתוח אשכול ב"בירורים" על אמירת תיקון הכללי לפני גיל שבע והמסתעף

ביאור הליקוטים הקדמה
כי גם מיום התגלות הסתרי תורה שבזוהר הקדוש, תהיה בזה לבד, הסגולה להצלחת הנפש כמבואר בזה מדברי האריז"ל, גם לענין הלימוד בכל חכמת הקבלה שנתגלה על ידו. רק שלא כל אחד ראוי לזה הלימוד שבקבלת האריז"ל, מלשונות ההגשמה אשר בה. ולהבלתי ראוי מגיע קלקול חס ושלום, כמובא מזה בס' חיי מוהר"ן. אבל להראוים לזה, מאוד מאוד מוכרחים דבריו והשגותיו הקדושים. ורבינו ז"ל קרא פעם אחת לספר "עץ החיים" בשם ספר מוסר, ואמר בזה הלשון: סע א טייער מוסר ספר סע איז, והפליג מאד ביקר מעלתו עכ"ל ביאוהל"ק

רואים שהסכנה (להבלתי ראויים) היא ההגשמה וכידוע שכל דברי העץ חיים הם בזיווגי המידות העליונות וכאשר מגשמים אזי הכל מצטייר כניאוף ר"ל ואולי זה הפשט בשיחה הנ"ל

הנה משהו ששמעתי כמדומה מר' אליעזר חשין
שני שמות הגנאי של חסידי ברסלב היו: וידויניקיס, וטויטע חסידים (חסידים מתים - שאין להם רבי חי).
ושניהם מבוארים בתורה שלנו במשפט : כל המומתים מתוודין.

אני מכיר הרבה שנולדו בברסלב והם ממש אפויים בלב הצדיק והצדיק אפוי אצלם בלב והם מחפשים רוח הקודש של הצדיק ומקיימים עצותיו ומאידך יש מקורבים שהם בבחינות אחרות והכל לפי בחירתו של אדם.
לגופה של שאלה וודאי מוטל עלינו בפשיטות "להודיע לבנינו את כל מה שנעשה כאן" כלשון רבנו ויחד עם זאת לחנך אותם שתמיד צריך לחפש רוח הקודש של הצדיק ולהתחדש בהתקרבות וכו' ובכל זאת תשאר להם בחירה וכמו בכל היהדות.

וכבר אמר הרב מבריסק זו לא העבירה הכי גדולה ולא המצווה הכי גדולה
ולענ"ד ככה אחזו רוב אנ"ש שלא כ"כ משנה אם להצביע או לא
{לדוג' ר' שמואל שפירא דיבר המון על הפיאות הנוכריות ולא כ"כ דיבר על הבחירות ודוק}
יש ב"ה מספיק סור מרע ועשה טוב וודאי שצריך לכסוף אליו

אולי תאירו את הנקודה שבדורות הקודמים מי שלמד בעיון לא תלה על עצמו שלט "אני לומד בעיון" אלא הכל היה בהצנע לכת ובשביל התכלית של הלימוד שהוא להיות איש כשר וכו'

היום דיבר איתי חבר טוב שמסתובב בשנים האחרונות בבית כנסת ברסלב. הוא חסיד כללי שלא מקורב לרבי מסוים, והוא ממש לא מתנגד, הוא אוהב תפילה בכוח וגם מנסה לטעום מספרי רבינו לכן הוא היה מגיע די בקביעות לבית כנסת ברסלב. הוא דיבר ממש בכאב, על העניין שבברסלב הוא מרגיש "שאם הוא לא ברסלבר אז הוא לא יהודי", כלשונו.
הוא נתן לי הרבה דוגמאות, שהכלל שבהם, שאם הוא לא מאנ"ש אז שאין בעיה לזלזל בו, או לבטל את דעתו, ולפעמים לרמוז לו ש..נו מתי אתה נוסע לאומן? הוא טוען שזה ממש הרחיק אותו והוא התחיל להבין כל מיני שיחות של התנגדות שמסתובבים בעולם החסידי.
מה העצה שלא יישנו מקרים כאלו? או איך לגרום ליהודי שמגיע לברסלב להרגיש מכובד גם אם הוא לא מראה סימני שינוי לכיוון ברסלב?

ומסיימין ג"כ בענין התגלות מלכותו ית' ושאז יהיה ה' אחד ושמו אחד ואז אומרים ישתבח שיש בו ג"כ י"ג שבחות ומסיימים מלך יחיד א"ל חי העולמים
נחת השולחן להגה"ק מטשערין
(שמעתי מר' אליעזר חשין שלכאורה לא ידע מהשיחה הנ"ל וכאן רואים שהיא לא הייתה משהו מרכזי בברסלב עכת"ד)

@בדרך כתב:

@אחד-מאנש כתב:

@בדרך כתב:

אני מחכה בכליון עיניים,
לחיבור שילקט את כל הפרטים ההלכתיים [והמנהגים]
המוזכרים בכל ספרי רבינו, בליקו"ה, ובספרי הרב מטשעהרין [בעיקר בנחת השולחן]

מה העניין? הרי רבינו לא התערב בענייני הלכה ונוסח

רבינו לא התערב בעניני נוסח.

אולם מה שמוזכר בדברי רבינו ומוהרנ"ת, ועוד מוסבר ע"פ פנימיות הענינים יקר מעלתו, מי פתי לא יחפוץ לאמץ זאת אל לבו?

ומי שכבר בלאו הכי עושה ונוהג איך שנוהג, למה שלא יזכה לראות איך רבינו ומוהרנ"ת נותנים בתוך זה כל כך הרבה טעם וחיות?

לא לחינם רבינו בחר שלא להתערב בענייני נוסח וכדו'
לענ"ד מה שמונח בדברי רבינו ומוהרנ"ת לבאר את כל ההלכות והמנהגים שנהגו במקומם ובזמנם
הוא שיש בכל מה שנוהגים ישראל סודי סודות ודברים נפלאים ונעלמים
וממילא הוא הדין בכל המנהגים השונים שבכל תפוצות ישראל

@ברוך-מאן כתב:

ספר שיחות הר"ן - אות עו
פעם אחד חשב רבנו זכרונו לברכה מה שהאדם צריך ללמוד בכל יום עד שאין היום מספיק. דהינו לגמר בכל שנה ש"ס וכו', וכל ספרי הזהר ותקונים וזהר חדש, וכל ספרי קבלה מהאר"י זכרונו לברכה

וילמד סתום מן המפורש בחיי מוהר"ן שלא כל אחד ראוי וכדברי ראב"ן אפי' אחד ממאה ושצריך להתפלל על זה להשי"ת ודברי תורה עניים במקומם ועשירים במקום אחר

סוף תורה ו
לכאורה נראה מכאן ומעוד מקומות שע"י הדרך של רבינו נעשים כל הייחודים ממילא

עַל־יְדֵי שֶׁהָאָדָם, כְּשֶׁהוּא בַּמַּדְרֵגָה הַתַּחְתּוֹנָה מְאֹד, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן הוּא מְחַזֵּק עַצְמוֹ וּמַאֲמִין שֶׁגַּם שָׁם יֵשׁ לוֹ תִּקְוָה עֲדַיִן, כִּי גַּם שָׁם נִמְצָא הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, בִּבְחִינַת: וְאַצִּיעָה שְּׁאוֹל הִנֶּךָּ. אֲזַי מַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ הַקְּדֻשָּׁה מִשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ הוי”ה בְּמִלּוּי ס”ג, שֶׁהוּא מְחַיֶּה אֶת כָּל הַנְּסוֹגִים אָחוֹר מִקְּדֻשָּׁתוֹ לְהַחֲזִיקָם לְבַל יִפְּלוּ לְגַמְרֵי, חַס וְשָׁלוֹם. וְזֶה בְּחִינַת בָּקִי בְּשׁוֹב – שֶׁזֶּה הַבְּקִיאוּת הוּא בְּחִינַת שֵׁם יב”ק הַקָּדוֹשׁ, בְּחִינַת שֵׁם ס”ג. וְכֵן כְּשֶׁאָדָם זוֹכֶה לָבוֹא לְאֵיזֶה מַדְרֵגָה בַּקְּדֻשָּׁה הָעֶלְיוֹנָה, וְאַף־עַל־ פִּי־כֵן אֵינוֹ עוֹמֵד שָׁם, וְהוּא מִתְחַזֵּק וּמִתְגַּבֵּר לַעֲלוֹת יוֹתֵר וְיוֹתֵר – אֲזַי מַמְשִׁיךְ הַקְּדֻשָּׁה עַל עַצְמוֹ מִשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ אקי”ק בְּמִלּוּי קס”א, שֶׁהוּא בְּחִינַת בָּקִי בְּרָצוֹא. כִּי הָאָדָם, כְּפִי תְּנוּעוֹתָיו וּכְפִי הִתְחַזְּקוּתוֹ בַּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ, כֵּן גּוֹרֵם לְיַחֵד הַשֵּׁמוֹת לְמַעְלָה, וּמַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ הַקְּדֻשָּׁה מִשָּׁם, וְהָבֵן הֵיטֵב:

@בדרך כתב:

על יחודים אין מקור מפורש.

ליקוטי עצות מהדורא בתרא (מהרב מטשעהרין)
הַצַּדִּיק הַגָּדוֹל הָאֲמִתִּי הַמֻּפְלָג בְּמַעֲלָה עֶלְיוֹנָה מְאֹד, אוֹתוֹ צְרִיכִין כָּל הָעוֹלָם, לֹא מִבַּעֲיָא אֲנָשִׁים כְּשֵׁרִים הַפְּשׁוּטִים, רַק אֲפִלּוּ אוֹתָן צַדִּיקִים שֶׁיְּכוֹלִין כְּבָר לְהִתְפַּלֵּל, הוּא יָכוֹל לְהַרְאוֹת לָהֶם שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים כְּלָל מַהוּ תְּפִלָּה וּלְהַרְאוֹת לָהֶם דֶּרֶךְ בַּתְּפִלָּה, וַאֲפִלּוּ הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים מְאֹד שֶׁעוֹסְקִים לְיַחֵד יִחוּדִים (הַיְנוּ כְּעֵין הַיִּחוּדִים וְהַכַּוָּנוֹת הַמְבֹאָרִים בְּכִתְבֵי הָאֲרִ"י זַ"ל שֶׁלָּזֶה צְרִיכִין אֲנָשִׁים גְּדוֹלִים מְאֹד כַּיָּדוּעַ), הוּא יָכוֹל לְהַרְאוֹת לָהֶם שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים כְּלָל הַדֶּרֶךְ בְּעִנְיָן זֶה וּלְהַרְאוֹת לָהֶם דֶּרֶךְ בְּיִחוּדִים וְכוּ' (שם סימן קמח).

לא מכיר ת"ח אחד מחוץ לברסלב שלמד את הסוגיא ויצא לו שהדיונון (ראדזין) הוא התכלת מאידך ישנם הרבה ת"ח שלאחר לימוד הסוגיא תומכים בפורפורא (ארגמון כהה קוצים)

@אומן-שלי כתב:

הכול מתגבש לאט לאט

תן לנו קווים כלליים
(שלא נטעה )

@ברוך-מאן כתב:

ממציא הח"י כללים - ראבר"נ.

את רוב הכללים יש בדברי רבינו ומוהרנ"ת
ויש כללים שהם כללים לכל פנימיות התורה (שכל בחינה וכו' ועל השכינה ועוד)

בדרך רמז
גבית חוב מהיתומים ד
י וזה בחינת מה ששמעתי מפי החברים ששמעו מרבנו הנורא ז"ל עצה על אחר הסתלקות, שיזכה לבוא למקום שצריך לבוא, 'שישבע שבועה בנקיטת חפץ' וכו', כי השבועה דיקא הוא תקון לזה כנ"ל:

@בדרך כתב:

ועדיין - יש הרבה מאוד נשמות השבויות בידיהם של רועי השקר.

והנשמות המתוקות הללו הרבה מאוד פעמים מסתובבות על ידינו,

הלכות סימני בהמה וחיה טוהורה הלכה ד אות כד
כְּשֶׁהַסִּטְרָא אָחֳרָא וְהַבַּעַל דָּבָר מֵקִים בָּעוֹלָם אֵיזֶה צָבוּעַ וּמְפֻרְסָם שֶׁל שֶׁקֶר כְּדֵי לְרַמּוֹת אֶת הַבְּרִיּוֹת, כְּדֵי שֶׁיִּפְּלוּ עַל יָדוֹ לְמִכְמֹרֶת הַיֵּצֶר הָרָע. הִנֵּה מִי שֶׁהוֹלֵךְ בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ אֵינוֹ יָכוֹל לְהַכְשִׁילוֹ, כִּי מִי שֶׁמִּתְקָרֵב אֲפִלּוּ לְהַצָּבוּעַ וְהַשַּׁקְרָן, אֲבָל כַּוָּנָתוֹ בֶּאֱמֶת כִּי טוֹעֶה אֶת עַצְמוֹ וְסוֹבֵר שֶׁהוּא אִישׁ אֱמֶת. וְאִם הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁאֵין רְצוֹן ה' יִתְבָּרַךְ לְהִתְקָרֵב אֵלָיו, לֹא הָיָה מִתְקָרֵב אֵלָיו, רַק שֶׁסּוֹבֵר שֶׁרְצוֹן ה' שֶׁיִּתְקָרֵב אֵלָיו, כִּי הוּא סוֹבֵר שֶׁהוּא אִישׁ תָּמִים בֶּאֱמֶת. הִנֵּה זֶה הָאִישׁ עוֹבֵד אֶת ה' בֶּאֱמֶת מֵאַחַר שֶׁכַּוָּנָתוֹ לַשָּׁמַיִם. וּבְוַדַּאי מֵאַחַר שֶׁכַּוָּנָתוֹ לַשָּׁמַיִם סוֹף סוֹף יַעַזְרוֹ ה' יִתְבָּרַךְ, שֶׁיִּתְגַּלֶּה לוֹ הָאֱמֶת וְיִפָּרֵד מֵהַשַּׁקְרָן וְיִתְחַבֵּר לְהַצַּדִּיק הָאֱמֶת