@בדרך
ראה ימי מוהרנ"ת ח"ב סי' כ"ו שטעמי המצוות לא נודעו לשום אנושי, עיי"ש, וכך פעמים אין ספור בליקוה"ל, וראה גם ליקוטי קמא סי' ה' אות ב' ושיהר"ן סימנים רי"ט ורס"א, וכבר ציינת היטב לחיי"מ סי' תי"א. והנה ברור שלא יתכן לומר כך בפשיטות, שהרי חז"ל בגמ' ומדרשים וזוה"ק בלולים מטעמי מצוות, והאריז"ל מלא טעמי מצוות ומהרח"ו אף חיבר מהם ספר וקראו טעמי המצוות, אך עיין במקורות הנ"ל ותמצא מרגוע לנפשך, כי הכוונה כפי המבואר בדברי מוהרנ"ת בכמה וכמה מקומות שטעמי המצוות בתכלית השלימות, שהיא השגת התיקון הנעשה ע"י המצווה, את זה לא ניתן להבין כלל, כי המצוות כלולות בו ית' שהוא א"ס, ראה למשל בהל' בהמה וחיה טהורה ד', ובשילוח הקן ד', ואולי מחר או אח"כ אציין עוד, אך אין זמן כעת. וממילא אין סתירה לספרי טעמי המצוות הקדושים, מלבד ההולכים בדרך הפילוסופיה והחקירות ומסבירים המצוות עפ"י נימוסים וכו', כפי שמאריך מוהרנ"ת גם ע"ז. והדברים ברורים, כי רבינו הק' הוא קנקן חדש מלא ישן ואין בדבריו נפתל ועיקש, ומוליך אותנו בדרך אשר דרכו בה אבותינו מעולם, ואם ירשה הזמן אוסיף כאמור לבאר בל"נ.

בעניין הפסוק הזה דווקא פחות קשה, כי כך הוא מובא כבר בגמרא ברכות ס' ע"ב שאותה מצטט רבינו.
אמנם ברור שאין להגיה ו'לתקן' ח"ו את הלשון, לא בפסוקים ולא בעניינים אחרים, [פרט לכמה מקומות בודדים של ט"ס דמוכח, וגם שם לכאורה עדיף להעיר בשולי הגליון, ואין כאן המקום], דהנה פרט לכך שידוע שהצדיקים נהגו באמירתם תורה לשנות בכוונה מלשון הפסוקים משום דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם על פה, כלפי רביה"ק עוד יותר יש לנו לדעת בבירור שכל דבריו אמת וצדק ויצאו מפיו בכיוון ובפלס ובמשקל גדול, ראה ליקוטי קמא ס"ס נ"ז, ובפל"ח סי' ב' תנינא אות ט', ובחיי"מ סי' שמ"ח וסי' שס"ב, ובהקדמת ביאהל"ק ד"ה 'כלל השני', ושם בהקדמה שניה וב'חכמה ותבונה' סי' ב', ובכוכ"א חכמה ובינה אות כ"ו, ועוד.
ויש אשר ברוב העיון אנו יכולים להבין או לשער מדוע שינה ומה היתה כוונתו הקדושה, אך גם אם לא עולה בידינו - אין לנו ח"ו להרהיב עוז בנפשנו ולשנות מכפי אשר יצא מפי קדשו, וזה ברור לענ"ד.

@בעל-מוח כתב:

האם יש לנו תפקיד לחנך ולהנהיג את האשה?

שיש"ק ח"ג:

אך ראו ביאהל"ק על תו' י' אות ה' מש"כ "ובחינם טרח ושגה המדפיס" (הוא רב"א הנ"ל) "... אבל למה לנו לשנות את הלשון שנדפס בבית מורנ"ת ז"ל ובהגהתו".

@בדרך כתב:

להיוולד על ההר לא,

אבל יש הבדלים בנתוני הפתיחה.

לדוגמה: רבינו מדבר בשיחות הר"ן לב על כך שיש כאלו שנולדו שלא בקדושה ולכן טבעם נוטה יותר לחקירות ולכפירות, ויש כאלו שנולדו בקדושה ולדבר עימם בחקירות לא מזיק להם, כמו שלא מזיז לסריס כשמדברים על ידו מתאווה הידועה.

או להבדיל מה שראב"ן כותב על מוהרנ"ת שהיה בעל מחשבה שהוא אחד מכ"ד דברים המעכבים את התשובה, ומוהרנ"ת עצמו כותב בהל' תפילין הלכה ו' שזו מידה רעה מאוד; ומה נענה אנן, שהרי נמצא שמבחינה זו מוהרנ"ת נולד בגיא בארץ מואב ולא על ראש ההר, ואעפ"כ זכה למה שזכה ביותר מכל תלמידי רבינו.

כוכבי אור חלק חכמה ובינה אות כ"א:

וְהַמְעַיֵּן יָבִין מֵאֵלָיו שֶׁמַּה שֶּׁלֹּא יַזְכִּירֶנּוּ שָׁם (וְכֵן בִּשְׁאָר מְקוֹמוֹת בִּדְבָרָיו הַקְּדוֹשִׁים) כִּי אִם בְּדֶרֶךְ כְּלָל בְּשֵׁם 'צַדִּיק', הוּא מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם וּכְבוֹד אֱלֹקִים הַסְתֵּר דָּבָר, וְגַם כִּי אָמְנָם שֶׁגַּם זֶה אֱמֶת, כִּי כָּל צַדִּיק הַדּוֹר יֶשׁ בּוֹ בְּחִינַת 'מֹשֶׁה מָשִׁיחַ' כַּמּוּבָא בִּדְבָרָיו זַ"ל, אֲבָל בְּוַדַּאי הָעִקָּר הוּא הֶ"עָלִית עַל כֻּלָּנָה" שֶׁהוּא 'מֹשֶׁה מָשִׁיחַ' בְּעַצְמוֹ, כַּנִּשְׁמַע כַּמָּה פְּעָמִים מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ בְּפֵרוּשׁ.

@וועלן-וועלן כתב:

(נדמה לי זה מובא בשיח שרפי קודש)

שיש"ק ח"ג:

ולשאלתך - חד משמעית וללא חשש, ומעולם איש לא העיר לי.

בהסבר הכלל הרביעי מביא ראבר"נ שני משלים, אחד מחיי"מ סי' פ"ה, שרבינו ראה ספר ובו צירופי אותיות, ובספר היו מצויירים כלים ובתוך הכלים אותיות של כלים שיכולין לעשות ע"י אלו הכלים וכו', עיי"ש, והמשל השני מהפסוק "וקשרתם לאות על ידך". לפני שנכנסים לעומק יש להתבונן בצד השווה בשני המשלים, והוא שישנן שתי בחינות שהן מצד אחד שונות ואפילו הפוכות ומצד שני כלולות ואחודות, במשל הראשון יש את האותיות ואת הכלים, האותיות הם בחי' הבורא והכלים הם נבראים, אך האותיות נמצאות בתוך הכלים, כך שהבורא כביכול בתוך הנברא, ובמשל השני הפסוק "וקשרתם" המצווה על מצות תפילין, ועצם הפרשיה של 'שמע' שבתפילין - שנוצרה כביכול ע"י הציווי הנ"ל, אך היא אחודה איתו, כי הפסוק הנ"ל כתוב בתוכה.
וראבר"נ מסביר שהנמשל של שני המשלים הוא תורתו של רביה"ק, שיש בה 'תיקונים' הנזכרים בה, שהם מביאים ופועלים את התורה שהיא ה'השגה' עצמה, וגם כאן הם אחודים בבחינות הנ"ל, כי התיקונים נמצאים בתוך ההשגה, וכמבואר למעיין בלשונו הק': "כי עיקר כל השגה מהשגותיו תתפעל ותהיה בהתיקונים שנמצאים בה בעצמה", כלומר שהתיקונים הם הפועלים וההשגה נפעלת על ידם, והפועל נמצא בתוך הנפעל.
המשך יבוא אי"ה.

שיש"ק ח"ג סי' רס"ט:

@בדרך כתב:

@נחום-בקר כתב:

ובשיש"ק (ב, רפו) מַה שֶּׁמּוּבָא בְּחַיֵּי מוֹהֲרַ"ן (סִימָן מח) שֶׁ"צַּדִּיק אֶחָד מְפוּרְסָם גָּדוֹל" הָיָה אֵצֶל רַבֵּנוּ בְּעֵת שֶׁאָמַר אֶת הַתּוֹרָה "חַיִּים נִצְחִיִּים" שֶׁבְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן חֵלֶק ב סִימָן עב אוֹמְרִים, שֶׁזֶּה הָיָה הָרַב הַקָּדוֹשׁ רַבִּי מָרְדְּכַי מִטְּשֶׁרְנוֹבִּיל זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה, [וְיֵשׁ דֵּעָה שֶׁזֶּה הָיָה הָרַב הַבַּעַל הַתַּנְיָא].‏

לגופו של ציטוט, בשיש"ק החדש בהערה הוא כותב שיש דעות מי זה היה, אך לא היה זה בעל התניא. @אוצרבלום

שיש"ק ח"ג סי' תשל"ד:

שיש"ק החדש ח"ג סי' ס"ד:

לא הספקתי לענות כשעדיין היה בשיח לומדים...

@נחום-בקר כתב:

ודרך אגב - מינות היינו כפירה וגאוה' הם דבר אחד, כמבואר בדברי רבנו במקו"א. אך מאהבתך לקשרי התורה אין לי מקור לעת עתה.

זה מבואר מקשרי התורה, כמו שמסביר ראבר"נ באות כ"ה שהיות שהענוה היא במקום הגאוה, במקום גדולתו וכו', והיא המתעלה ומבררת את כל היסודות בג' התיקונים של סעיף ח', אשר הם מה שזכה משה בחייו, ע"כ התעלה אח"כ בשלימות הביטול להקבר בעפ"ר הגיא שהוא בבחי' "לא ידע", "ובזה לבד יצא להלחם כנגד הפוערים את פיהם באמונות כוזביות וכפירות", כי היא בחי' ענוות 'מי' הגדולה מענוות 'מה', עיי"ש, "עד שבזה הביטול והענווה יסלח ויכפר גם על עוון הכפירות אשר גברו בעקבותיו", לך נא וראה שם, תמצא מרגוע לנפשך.

@נחלי-דבש @בדרך
בחלק ד' השיחה הזו לא נמצאת.
בחלק ה' - נחיה ונראה.

@גרודניק כתב:

@הפשוט-שבאנשי כתב:

שישק הישן ב-ריט

@אוצרבלום

שיש"ק החדש ח"ג סי' קס"ח:

@ע.י.ר.נ.י @בדרך
שניכם צודקים. ראה בכת"י הרב מטשעהרין המובא בשיש"ק (אתה יודע איזה) ח"א סי' רמ"ו, שהוא (הרב מטשעהרין) שמע זאת מפי ר' ישעיה שלום ששמע מאביו ר' יודל, ואילו מלשון מוהרנ"ת משמע ששמע ג"כ מכלי ראשון, והיינו ר' יודל עצמו.

כוכבי אור אנשי מוהר"ן אותיות י"א - י"ב:
וְאָז דִּבֶּר עִמּוֹ הָעִנְיָן הַמּוּבָא בְּלִקּוּטֵי א' סִימָן נ"ב עַל אוֹדוֹת הַטּוֹעִים הָאוֹמְרִים שֶׁהָעוֹלָם הוּא מְחֻיַּב הַמְּצִיאוּת וְכוּ': "אַךְ מֵאַיִן נִמְשָׁךְ הַטָּעוּת וְכוּ'' ... אַךְ לִזְכּוֹת לָזֶה, לְהִכָּלֵל בְּשָׁרְשׁוֹ, דְּהַיְנוּ לַחֲזוֹר וּלְהִכָּלֵל בְּאַחְדוּת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁהוּא מְחֻיַּב הַמְּצִיאוּת, זֶה אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת כִּי אִם עַל יְדֵי בִּטּוּל, שֶׁיְּבַטֵּל עַצְמוֹ לְגַמְרֵי, עַד שֶׁיִּהְיֶה נִכְלָל בְּאַחְדוּתוֹ יִתְבָּרַךְ. וְאִי אֶפְשָׁר לָבוֹא לִידֵי בִּטּוּל כִּי אִם עַל יְדֵי הִתְבּוֹדְדוּת ... אַךְ עִקַּר הִתְבּוֹדְדוּת הוּא בַּלַּיְלָה, בְּעֵת שֶׁהָעוֹלָם פָּנוּי מִטִּרְדַּת הָעוֹלָם הַזֶּה ... וְגַם צְרִיכִין שֶׁיִּהְיֶה הַהִתְבּוֹדְדוּת בְּמָקוֹם מְיֻחָד, דְּהַיְנוּ חוּץ מֵהָעִיר וְכוּ'".
אַחַר כָּךְ עָנָה וְאָמַר לוֹ: "וְזֶה פֵּרוּשׁ הַמִּשְׁנָה : 'הַנֵּעוֹר בַּלַּיְלָה, וְהַמְּהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ יְחִידִי, וּמְפַנֶּה לִבּוֹ (מִכָּל עִסְקֵי הָעוֹלָם הַזֶּה) לְבַטָּלָה (לִזְכּוֹת לְהַבִּטּוּל הַנַּ"ל) - הֲרֵי זֶה מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ' - שֶׁנִּתְהַוֶּה וְנַעֲשֶׂה מְחֻיַּב הַמְּצִיאוּת עִם כָּל הָעוֹלָמוֹת הַתְּלוּיִים בְּנַפְשׁוֹ".
וּמֵעֹצֶם מְתִיקוּת הַרְגָּשַׁת מוֹרַנַ"ת זַ"ל בִּדְבָרָיו הַנְּעִימִים הָאֵלֶּה, נִתְבַּטֵּל מִגַּשְׁמִיּוּתוֹ מֵחֲמַת זֶה בְּעַצְמוֹ , וַיִּזְעַק בְּקוֹלוֹ וַיֹּאמַר: "אֲהָהּ! [גִיוַואלְד!] אָרוּצָה נָּא בַּשְּׁוָקִים וּבָרְחוֹבוֹת וְאֶצְעַק: אֲהָהּ! מָה הֵם חוֹשְׁבִים לְנַפְשָׁם?!" - וּמִגֹּדֶל תַּבְעֵרַת לְבָבוֹ עַד שֶׁמַּמָּשׁ יָצָא מִגֶּדֶר אֱנוֹשִׁי רָצָה בֶּאֱמֶת לָרוּץ וְלִצְעוֹק כַּנַּ"ל; וּמִיָּד חָטַף אוֹתוֹ אַדְמוֹ"ר זַ"ל בְּבִגְדוֹ, וְעָנָה וְאָמַר לוֹ: "עֲמוֹד! כִּי לֹא תִּפְעַל כְּלָל" - ("שְׁטֵייא! דוּ וֶועסְט נִישְׁט פּוֹעֵלְ'ן"]:

ושם במהדורא בתרא כותב ראבר"נ:
וְהָעִקָּר נִרְאֶה לַעֲנִיּוּת דַּעְתִּי שֶׁמֵּעֹצֶם הָאִתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא שֶׁהָיָה לוֹ מִקֹּדֶם לָזֶה, עַל יְדֵי זֶה הֵאִיר וְהִמְשִׁיךְ עָלָיו אַדְמוֹ"ר בְּקוֹל דְּבָרוֹ שֶׁבְּהַמַּאֲמָר הַזֶּה בְּעַצְמוֹ, הִמְשִׁיךְ עָלָיו הַהִתְבַּטְּלוּת וְהַכְּלָלִיּוּת בְּאַחְדוּתוֹ יִתְבָּרַךְ; וְכַמּוּבָן בְּסִפְרֵי אֱמֶת לְעִנְיַן פָּרָשַׁת הַקָּרְבָּנוֹת וְהַקְּטֹרֶת, שֶׁכָּל הַתִּקּוּנִים שֶׁנִּתְהַוּוּ עַל יְדֵי הַמַּעֲשֶׂה בְּפֹעַל שֶׁהָיָה בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם, נִתְהַוִּים וְנִמְשָׁכִים עַכְשָׁיו עַל יְדֵי הָאֲמִירָה וְהַדִּבּוּר לְבָד (ראה יומא פו: מנחות קי. ב"ח או"ח סי' א'; וראה זוהר נשא דף קכב. שעה"כ תפילת השחר דרוש ג, ועוד.), וְכֵן בְּעִנְיָן זֶה, כָּל הַתִּקּוּנִים שֶׁנִּתְהַוּוּ עַל יְדֵי הַמַּעֲשֶׂה וְהַקִּיּוּם שֶׁל אַדְמוֹ"ר זַ"ל, (אֲשֶׁר הוּא בְּעַצְמוֹ עָשָׂה וְקִיֵּם כְּכָל הַנַּ"ל בְּכִפְלֵי כִפְלַיִם בְּיֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עָז, עַד שֶׁזָּכָה לְהַהִתְבַּטְּלוּת וְהַדְּבֵקוּת בְּיִחוּדוֹ יִתְבָּרַךְ בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת שֶׁאֵין שְׁלֵמוּת אַחֲרָיו), הִמְשִׁיךְ אוֹתָם עַכְשָׁו עַל מוֹרַנַ"ת זַ"ל עַל יְדֵי אֲמִירָתוֹ וְדִבּוּרוֹ שֶׁל הַהִתְגַּלּוּת הַזֶּה לְבָד, עַד שֶׁהֵבִיא גַּם אוֹתוֹ לְהַהִתְבַּטְּלוּת מִגַּשְׁמִיּוּתוֹ הַזֹּאת.

אז

@ברוך-מאן כתב:

לא כתוב שם שזה קשור לכלל ד'

אנא קרא היטב את דברי ראבר"נ, ואמור לי אם זה לא הכלל הרביעי בתפארתו.
ואני מתנצל אם הפיסוק לא מוצא חן בעיניך.

@גרודניק כתב:

גרודניק כתב:

חיפוש-הצדיק "כמו שאמר רבינו ז"ל, מה אכפת לי שאחד יברך ברכת המזון בכוונה ואינו יודע שההתעוררות בא ממנו".

למה ישן אם אפשר חדש?

@חיפוש-הצדיק
"אדמך אכנך ולא ידעתיך"; ראה שיש"ק (החדש) ח"א סי' תרנ"ו - ועוד שם הרבה מעניין הפטירה וההלוויה הק'.

על"ת מכתב קנח:

שיש"ק ח"ב סי' שס"ו:

[אמנם הכוכבית בסוף השיחה מורה שאין זה מרל"י. אינני זוכר כעת מה המקור המדוייק].