אם אבן הוא נימוח אם ברזל הוא מתפוצץ
-
@מעיין ?
-
יש על זה בטח דיון במפרשי הפשט. אז חיפשתי והנה:
רש"י: "מתפוצץ. שהתורה כאש נמשלה המפעפע את הברזל:"
תוספות: "אם ברזל הוא מתפוצץ. תימה דהא קרא משמע שהפטיש מפוצץ סלע ומשברו וכן קשה בפרק דיני ממונות (סנהדרין דף לד.) דקאמר מה פטיש מתחלק לכמה ניצוצות אף דברי תורה מתחלק לכמה טעמים ושם גריס רשב''ם מחלק ול''ג מתחלק ויש שגורס כאן אם ברזל הוא מפעפע ואם סלע הוא מתפוצץ שנאמר הלא כה דברי כאש וכפטיש יפוצץ סלע שהאש מפעפע הברזל והפטיש מפוצץ את הסלע
ור''ת מפרש שהסלע משבר את הברזל וה''ק וכפטיש יפוצץ מכח סלע כדאמר במדרש מעשה באחד שלקח סנפירינון לבודקו נתנו על הסדן והכה בקורנס נשבר הקורנס ונחלק הסדן והסנפירינון לא זז ממקומו." -
אז לרש"י פיצוץ זה התנמסות ולתוס' לא. נראה לי דבר ראשון צריך להבין מה זה בכלל אבן וברזל ואיך זהקשור לפגיעה של המנוול
-
כשהתמקדתי היום בלימוד התורה במבואה הזו, עלו לי כמה כיוונים מעניינים, והרי הם לפניכם ככתבם:
-
א. 'פגע' זה בפשט הפך ה'שלימות' - חסרון.
אז :
האם המלכות דסט"א גם היא חוקקת בנו?
ואם כן, אז מהו החן 1) שלה 2) ושל דבריה שעל ידו היא חוקקת לה מקום בליבינו?
ואולי זה "החשיבות והחן שהוא אצלם", שעל ידו נחקק בליבינו מקום לחיסרון ופגיעת ה'מנוול'?
והאם זה קשור למוב"פ שהיא "מִתְחַזֵּי כִּי צוּצִיתָא דְּנוּרָא חִוַּורְתָּא בְּרֵישֵׁיהּ"?
ואולי זה גם קשור ל"וחפרה הלבנה", שהחפירה היא כחקיקה?
והאם זה קשור ל"ויבז עשיו את הבכורה" - שהוא בז וחיסר לכאורה מעצמו (-הבכור)? -
ב: "אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש, אם אבן הוא נימוח... שנאמר: 'הוי כל צמא לכו למים', ונאמר: 'אבנים שחקו מים' " ע"כ מהמבואה.
הניצחון על האבן הינו בשחיקה איטית (-מים).
האם זהו ההפך מהתגלות הלב - שרוצה הצלחה בשטח?
והרי גם עשיו בחר להסתכל על הנזיד שמול עניו ולא השכיל להיישיר מבט למרחקים לבכורתו!? -
ג. התיקון של ה 'תורה' הינו גם למי שכבר 'נפגע' מהמנוול.
הנקודה הזו חוזרת על עצמה בהמשך התורה: "כִּי הַשֵּׂכֶל מֵאִיר לוֹ בְּכָל דָּבָר, אֲפִילּוּ בְּמָקוֹם שֶׁהָיָה אֹפֶל וָחֹשֶׁךְ מֵאִיר לוֹ הַשֵּׂכֶל". וראה נקודה הבאה. -
ד. "כִּי הַשֵּׂכֶל מֵאִיר לוֹ בְּכָל דָּבָר, אֲפִילּוּ בְּמָקוֹם שֶׁהָיָה אֹפֶל וָחֹשֶׁךְ מֵאִיר לוֹ הַשֵּׂכֶל".
לכאורה משמע, שגם בתוך אפילת הסט"א יש שכל שיכול להאיר לנו איך להתקרב ע"י הסט"א עצמה להשי"ת!
(ואולי זה קשור ל 'נימוח'? - פעולה איטית וקשורה ולא משהו אגרסיבי?) -
ה. האם ה 'חי"ת' שמאחורי ה'נו"ן' דסט"א הוא הבוז? - שמאחורי כל דבר יש בוז?
-
-
כשהתמקדתי היום בלימוד התורה במבואה הזו, עלו לי כמה כיוונים מעניינים, והרי הם לפניכם ככתבם:
-
א. 'פגע' זה בפשט הפך ה'שלימות' - חסרון.
אז :
האם המלכות דסט"א גם היא חוקקת בנו?
ואם כן, אז מהו החן 1) שלה 2) ושל דבריה שעל ידו היא חוקקת לה מקום בליבינו?
ואולי זה "החשיבות והחן שהוא אצלם", שעל ידו נחקק בליבינו מקום לחיסרון ופגיעת ה'מנוול'?
והאם זה קשור למוב"פ שהיא "מִתְחַזֵּי כִּי צוּצִיתָא דְּנוּרָא חִוַּורְתָּא בְּרֵישֵׁיהּ"?
ואולי זה גם קשור ל"וחפרה הלבנה", שהחפירה היא כחקיקה?
והאם זה קשור ל"ויבז עשיו את הבכורה" - שהוא בז וחיסר לכאורה מעצמו (-הבכור)? -
ב: "אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש, אם אבן הוא נימוח... שנאמר: 'הוי כל צמא לכו למים', ונאמר: 'אבנים שחקו מים' " ע"כ מהמבואה.
הניצחון על האבן הינו בשחיקה איטית (-מים).
האם זהו ההפך מהתגלות הלב - שרוצה הצלחה בשטח?
והרי גם עשיו בחר להסתכל על הנזיד שמול עניו ולא השכיל להיישיר מבט למרחקים לבכורתו!? -
ג. התיקון של ה 'תורה' הינו גם למי שכבר 'נפגע' מהמנוול.
הנקודה הזו חוזרת על עצמה בהמשך התורה: "כִּי הַשֵּׂכֶל מֵאִיר לוֹ בְּכָל דָּבָר, אֲפִילּוּ בְּמָקוֹם שֶׁהָיָה אֹפֶל וָחֹשֶׁךְ מֵאִיר לוֹ הַשֵּׂכֶל". וראה נקודה הבאה. -
ד. "כִּי הַשֵּׂכֶל מֵאִיר לוֹ בְּכָל דָּבָר, אֲפִילּוּ בְּמָקוֹם שֶׁהָיָה אֹפֶל וָחֹשֶׁךְ מֵאִיר לוֹ הַשֵּׂכֶל".
לכאורה משמע, שגם בתוך אפילת הסט"א יש שכל שיכול להאיר לנו איך להתקרב ע"י הסט"א עצמה להשי"ת!
(ואולי זה קשור ל 'נימוח'? - פעולה איטית וקשורה ולא משהו אגרסיבי?) -
ה. האם ה 'חי"ת' שמאחורי ה'נו"ן' דסט"א הוא הבוז? - שמאחורי כל דבר יש בוז?
האם ה 'חי"ת' שמאחורי ה'נו"ן' דסט"א הוא הבוז? - שמאחורי כל דבר יש בוז?
היצר רוצה להטביע החן "והחשיבות"
הפך החשיבות היא בזיון.
אז הוא רוצה שאנחנו בעצמינו נהיה מבוזים! -
-
האם ה 'חי"ת' שמאחורי ה'נו"ן' דסט"א הוא הבוז? - שמאחורי כל דבר יש בוז?
היצר רוצה להטביע החן "והחשיבות"
הפך החשיבות היא בזיון.
אז הוא רוצה שאנחנו בעצמינו נהיה מבוזים! -
כשהתמקדתי היום בלימוד התורה במבואה הזו, עלו לי כמה כיוונים מעניינים, והרי הם לפניכם ככתבם:
-
א. 'פגע' זה בפשט הפך ה'שלימות' - חסרון.
אז :
האם המלכות דסט"א גם היא חוקקת בנו?
ואם כן, אז מהו החן 1) שלה 2) ושל דבריה שעל ידו היא חוקקת לה מקום בליבינו?
ואולי זה "החשיבות והחן שהוא אצלם", שעל ידו נחקק בליבינו מקום לחיסרון ופגיעת ה'מנוול'?
והאם זה קשור למוב"פ שהיא "מִתְחַזֵּי כִּי צוּצִיתָא דְּנוּרָא חִוַּורְתָּא בְּרֵישֵׁיהּ"?
ואולי זה גם קשור ל"וחפרה הלבנה", שהחפירה היא כחקיקה?
והאם זה קשור ל"ויבז עשיו את הבכורה" - שהוא בז וחיסר לכאורה מעצמו (-הבכור)? -
ב: "אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש, אם אבן הוא נימוח... שנאמר: 'הוי כל צמא לכו למים', ונאמר: 'אבנים שחקו מים' " ע"כ מהמבואה.
הניצחון על האבן הינו בשחיקה איטית (-מים).
האם זהו ההפך מהתגלות הלב - שרוצה הצלחה בשטח?
והרי גם עשיו בחר להסתכל על הנזיד שמול עניו ולא השכיל להיישיר מבט למרחקים לבכורתו!? -
ג. התיקון של ה 'תורה' הינו גם למי שכבר 'נפגע' מהמנוול.
הנקודה הזו חוזרת על עצמה בהמשך התורה: "כִּי הַשֵּׂכֶל מֵאִיר לוֹ בְּכָל דָּבָר, אֲפִילּוּ בְּמָקוֹם שֶׁהָיָה אֹפֶל וָחֹשֶׁךְ מֵאִיר לוֹ הַשֵּׂכֶל". וראה נקודה הבאה. -
ד. "כִּי הַשֵּׂכֶל מֵאִיר לוֹ בְּכָל דָּבָר, אֲפִילּוּ בְּמָקוֹם שֶׁהָיָה אֹפֶל וָחֹשֶׁךְ מֵאִיר לוֹ הַשֵּׂכֶל".
לכאורה משמע, שגם בתוך אפילת הסט"א יש שכל שיכול להאיר לנו איך להתקרב ע"י הסט"א עצמה להשי"ת!
(ואולי זה קשור ל 'נימוח'? - פעולה איטית וקשורה ולא משהו אגרסיבי?) -
ה. האם ה 'חי"ת' שמאחורי ה'נו"ן' דסט"א הוא הבוז? - שמאחורי כל דבר יש בוז?
ד. "כִּי הַשֵּׂכֶל מֵאִיר לוֹ בְּכָל דָּבָר, אֲפִילּוּ בְּמָקוֹם שֶׁהָיָה אֹפֶל וָחֹשֶׁךְ מֵאִיר לוֹ הַשֵּׂכֶל".
לכאורה משמע, שגם בתוך אפילת הסט"א יש שכל שיכול להאיר לנו איך להתקרב ע"י הסט"א עצמה להשי"ת!
(ואולי זה קשור ל 'נימוח'? - פעולה איטית וקשורה ולא משהו אגרסיבי?)אמש חשבתי למה כתוב משכהו לבית המדרש ולא ברח/לך לבית המדרש? מה העניין לסחוב איתך את היצר הרע?
וחשבתי שזה כי העניין פה בתורה א הוא לעשות באמת טוב גם עם היצר הרע כמו שכתבת. -
-
האם ה 'חי"ת' שמאחורי ה'נו"ן' דסט"א הוא הבוז? - שמאחורי כל דבר יש בוז?
היצר רוצה להטביע החן "והחשיבות"
הפך החשיבות היא בזיון.
אז הוא רוצה שאנחנו בעצמינו נהיה מבוזים!היצר רוצה להטביע החן "והחשיבות"
הפך החשיבות היא בזיון.
אז הוא רוצה שאנחנו בעצמינו נהיה מבוזים!בנחת השולחן כתוב
"ולא יתבייש מפני המלעיגים שהם מסיטרא דעשו שביזה את הבכורה והלעיג על יעקב בשעה שלקח את הבכורה כמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה "צפה הצפית ערוך השולחן"
וזה ואף על פי כן לא יתקוטט עמהם רק כמו שנהג יעקב עם עשו"ובהמשך כתוב שנקרא מנוול הפוך מחן וחשיבות
-
מי שרוצה צילצול לטלפון
מהשיר של יצחק פוקס משכהו לבית המדרש -
יש על זה בטח דיון במפרשי הפשט. אז חיפשתי והנה:
רש"י: "מתפוצץ. שהתורה כאש נמשלה המפעפע את הברזל:"
תוספות: "אם ברזל הוא מתפוצץ. תימה דהא קרא משמע שהפטיש מפוצץ סלע ומשברו וכן קשה בפרק דיני ממונות (סנהדרין דף לד.) דקאמר מה פטיש מתחלק לכמה ניצוצות אף דברי תורה מתחלק לכמה טעמים ושם גריס רשב''ם מחלק ול''ג מתחלק ויש שגורס כאן אם ברזל הוא מפעפע ואם סלע הוא מתפוצץ שנאמר הלא כה דברי כאש וכפטיש יפוצץ סלע שהאש מפעפע הברזל והפטיש מפוצץ את הסלע
ור''ת מפרש שהסלע משבר את הברזל וה''ק וכפטיש יפוצץ מכח סלע כדאמר במדרש מעשה באחד שלקח סנפירינון לבודקו נתנו על הסדן והכה בקורנס נשבר הקורנס ונחלק הסדן והסנפירינון לא זז ממקומו."רש"י: "מתפוצץ. שהתורה כאש נמשלה המפעפע את הברזל:"
זה רש"י בקידושין, אבל רש"י בסוכה כתב: "דברי כאש. והאש מפעפע את הברזל, והיינו מתפוצץ שהניצוצות ניתזין ממנו".
שלום! נראה שהשיחה הזו מעניינת אותך, אבל עדיין אין לך חשבון.
נמאס לכם לגלול בין אותם הפוסטים בכל ביקור? כשנרשמים לחשבון, תמיד תחזרו בדיוק למקום שבו הייתם קודם, ותוכלו לבחור לקבל התראות על תגובות חדשות (בין אם במייל, ובין אם בהתראת פוש). תוכלו גם לשמור סימניות ולפרגן ב-upvote לפוסטים כדי להביע הערכה לחברי קהילה אחרים.
בעזרת התרומה שלך, הפוסט הזה יכול להיות אפילו טוב יותר 💗
הרשמה התחברות