-
@מאמין-בעצמי
הנני מביא כמה כללים אומנם לא מהלקו"ה אלא מדברי ר' נתן בלקו"מ. ואע"פ שלא נכתבו ככללים מבואר שכך למד ר' נתן את הלקו"מ.
א. בסוף תורה סט כותב ר' נתן [זֹאת הַתּוֹרָה שֶׁל חֹמֶר אִסּוּר גְּזֵלָה, וְהַתּוֹרָה שֶׁבְּסִימָן ס"ח הַקּוֹדֵם, מֵעִנְיַן פְּגַם הַכַּעַס שֶׁמַּפְסִיד הָעֲשִׁירוּת. שְׁנֵי הַתּוֹרָה אֵלּוּ, יֵשׁ לָהֶם חִבּוּר וְשַׁיָּכוּת זֶה לָזֶה, כַּמּוּבָן לְמַשְֹכִּיל. וְהֵם מְחֻבָּרִים יַחַד בְּתוֹךְ הַתּוֹרָה שֶׁל הֵיכַל הַקֹּדֶשׁ שֶׁבְּסִימָן נ"ט, כִּי שָׁם הוּבְאוּ שְׁנֵי עִנְיָנִים אֵלּוּ בְּקִצּוּר בְּתוֹךְ הֶמְשֵׁךְ הַתּוֹרָה הַהִיא. עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב]
מבואר שישנם תורות שהרעיון שלהם כתוב בתורה אחרת. ובהקשר לתורה דידן כתבתי באשכול שיחות הקשורות לתורה סא שתורה ה תנינא מקושרת ביותר לתורה דידן אע"פ שלכל אחד יש את המהלך שלה ואת העצות שלה.שפתיים יישק. וייש"כ.
ר' שמואל שפירא סיפר [אולי מודפס באגרת הפורים] בשם ר' אברהם שטרנהארץ שאצל זקנו הרב מטעהרין זצ''ל היה קונטרס מיוחד להסביר את סדר התורות בליקוטי מוהר"ן מדוע סידר אותם מוהרנ"ת כך.
וזה לכאו' פלא. כי בפשטות וכן הוא על פי הח"י כללים, כל תורה הוא בניין שלם בפני עצמו@מדלג-על-ההרים
ראב"ן לא כתב שאין בליקו"מ דרש (- לימוד מתורה לתורה), רק שדי לאנשים שפלים כמונו מלדרוש ואנחנו צריכים לעיין רק בדרך פשט (עיון בתוך התורה עצמה).
הדברים כתובים בח"י כללים במפורש. -
זה נמצא בהקדמה של פל"ח של תורת הנצח
לא בהקדמה [ההקדמה היא של הרב עצמו] אלא במבוא.
זה מבוא ששווה קריאה שמכניס בהוד קדומים של המחבר וספריו.
בדומה לזה ובהקשר אחר גם המבוא של הרב פרנק על ביאור הליקוטים זה יצירה של ממש.זה נמצא בהקדמה של פל"ח של תורת הנצח
לא בהקדמה [ההקדמה היא של הרב עצמו] אלא במבוא.
זה מבוא ששווה קריאה שמכניס בהוד קדומים של המחבר וספריו.האם מישהו יכול לעלות את זה לכאן
-
-
-
@מדלג-על-ההרים
זה מופיע גם במהדורה החדשה של פל"ח של "נקודה טובה"
ומנוקד, כמובן
מי מעלה את זה?
-
-
@אולי-אזכה
בציטוט שהבאת מהקדמת ביאה"ל. והוא מובא בכוכבי אור שיחות וסיפורים אות יב שלזה ציין רצנ"ק.
מבואר שלימוד 'העיון' שהתכוון רבנו הקדוש היא לח"י כללים שייסד ראב"ן. אך אין בזה שלילה ללימוד בדרך 'דרוש אחד' שהדברים מקושרים זה בזה.
'ואולי' כוונת רצנ"ק לומר שיש הבדל בין דרך 'דרוש אחד' לבין דרך 'דרש' המבואר בדברי ראב"ן.
ונפק"מ לדידן. שאף שעיקר הלימוד הוא בדרך מניה וביה ושאר הכללים שצריך לשים לבו בעת לימוד המאמר. אך אעפ"כ כאשר יתקשרו בדעתו ביאור מתורות אחרות. אין זה נקרא שבורח הוא מ'פשט' דברי רבה"ק. שכיון שהדברים מקושרים בדרך 'דרוש אחד' בודאי שנמצא ביאורים בתרות אחרות.
ואציין מה שכתבתי אתמול באשכול שיחות הקשורות לתורה סא. שהמבואר באות ה' בתורה דידן עה"פ אז נדברו יראי ה' וגו' לא מבואר בתורה דידן דיו. ומבואר באריכות בתורה קמב. ומי שיבאר את דברי רבנו באות ה' ע"פ תורה קמב לא יחשב כיוצא מפשט מניה וביה. כי מה אפשר לעשות ששם מבוארים הדברים באריכות יותר באופן המבאר את דבריו בתורה דידן. אלא ששם גם נוסף ביאור בענין אברהם אבינו שהיה לומד מהחידושים שהתחדשו קודם בריאת העולם. אך החלק הראשון של התורה מבאר את דברי רבנו בתורה דידן. -
@אולי-אזכה
בציטוט שהבאת מהקדמת ביאה"ל. והוא מובא בכוכבי אור שיחות וסיפורים אות יב שלזה ציין רצנ"ק.רק להזכיר ש'שיחות וסיפורים' אינו חלק מהספר כוכבי אור, הגם שיש שהדפיסו אותם יחד.
-
@מדלג-על-ההרים
זה מופיע גם במהדורה החדשה של פל"ח של "נקודה טובה"
ומנוקד, כמובן
מי מעלה את זה?פוסט זה נמחק! -
@ברסלבר
בקשר להודעה שנמחקה...
אז אני לא יחזור עליה, כדי לא להסתכן במחיקת משתמש ח"ו...
אבל אני כן יתייחס לתוכן דבריך, כי יוצא מזה כלל מאוד מעניין:
הסיפור היה שראבר"נ התארח בבית הרב ... זצ"ל בעיר יפו, בטרם נסיעתו לראש השנה לאומן.
והם דיברו ביניהם, מה הוא הענין העיקרי של רבינו, שאותו צריך להוציא מתוך התורות שלו [חוץ מהח"י כללים, ואולי זה הבסיס לכל הכללים!].
ראבר"נ אמר שהעיקר הוא "אמונה", והרב הנ"ל אמר שהעיקר הוא "יראה".
ע"כ הסיפור.
ושמעתי מאנ"ש, שלפי מוהרנ"ת עיקר ושלימות היראה היא ה"התחדשות", ולפי"ז הרב הנ"ל כיוון יותר לדברי רבינו.
ע"כ מה ששמעתי.
ודפח"ח -
@ברסלבר
בקשר להודעה שנמחקה...
אז אני לא יחזור עליה, כדי לא להסתכן במחיקת משתמש ח"ו...
אבל אני כן יתייחס לתוכן דבריך, כי יוצא מזה כלל מאוד מעניין:
הסיפור היה שראבר"נ התארח בבית הרב ... זצ"ל בעיר יפו, בטרם נסיעתו לראש השנה לאומן.
והם דיברו ביניהם, מה הוא הענין העיקרי של רבינו, שאותו צריך להוציא מתוך התורות שלו [חוץ מהח"י כללים, ואולי זה הבסיס לכל הכללים!].
ראבר"נ אמר שהעיקר הוא "אמונה", והרב הנ"ל אמר שהעיקר הוא "יראה".
ע"כ הסיפור.
ושמעתי מאנ"ש, שלפי מוהרנ"ת עיקר ושלימות היראה היא ה"התחדשות", ולפי"ז הרב הנ"ל כיוון יותר לדברי רבינו.
ע"כ מה ששמעתי.
ודפח"חהסיפור היה שראבר"נ התארח בבית הרב ... זצ"ל בעיר יפו, בטרם נסיעתו לראש השנה לאומן.
והם דיברו ביניהם, מה הוא הענין העיקרי של רבינו, שאותו צריך להוציא מתוך התורות שלו [חוץ מהח"י כללים, ואולי זה הבסיס לכל הכללים!].
ראבר"נ אמר שהעיקר הוא "אמונה", והרב הנ"ל אמר שהעיקר הוא "יראה".
ע"כ הסיפור.
ושמעתי מאנ"ש, שלפי מוהרנ"ת עיקר ושלימות היראה היא ה"התחדשות", ולפי"ז הרב הנ"ל כיוון יותר לדברי רבינו.
ע"כ מה ששמעתי.
ודפח"חלא ראיתי מה היה בהודעת @ברסלבר ומה נמחק,
אבל דומני שהתבלבלת, @ברוך-מאן.מדובר על שיח שהיה לר' שמואל העשיל פרידמן [תלמיד ראבר"נ] עם הראי"ה קוק [כאשר באותם חודשים רבי אברהם בר"נ לא היה בארה"ק].
זהו הציטוט, מתוך יומנו 'תולדות שמואל' שנת תרע"ג:
יוֹם א' פָּרָשַׁת 'בְּהַעֲלוֹתְךָ' [ג' סיון]: בָּרוּךְ ה' בְּעַד הַחַיִּים וְהַשָּׁלוֹם. אֵינֶנִּי בְּקַו הַבְּרִיאָה, ה' יִתְבָּרַךְ יִשְׁלַח לִי מְהֵרָה רְפוּאָה שְׁלֵמָה בְּגַשְׁמִיּוּת וְרוּחָנִיּוּת. הָרוֹפֵא אָמַר לִי שֶׁהַחוֹלַאַת בָּא לִי מִסִּדּוּר אוֹתִיּוֹת, וַאֲנִי מֻכְרָח לַעֲזֹב אֶת עֲבוֹדָתִי עַד שֶׁאָשׁוּב לִבְרִיאוּתִי, עַד יוֹם טוֹב לֹא עָבַדְתִּי.
בֶּחָג הַשָּׁבוּעוֹת הָיִינוּ אֵצֶל הָרַב ר' אַבְרָהָם יִצְחָק הַכֹּהֵן קוּק נ"י, וְדִבַּרְנוּ מֵאֱמוּנָה וּמִיִּרְאָה וְכוּ', וַאֲנִי אָמַרְתִּי לוֹ כִּי לְפִי סִפְרֵי רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הָעִקָּר הוּא אֱמוּנָה, וְהוּא אָמַר כִּי עִקַּר הוּא הַיִּרְאָה.
הַיּוֹם, אַחַר חַג הַשָּׁבוּעוֹת, אֲנִי מְלַקֵּט מִכָּל סִפְרֵי רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ וּמִסִּפְרֵי מוֹהֲרַנַ"ת זַ"ל מִגְּדֻלַּת הָאֱמוּנָה בְּקוּנְטְרֵס מְיֻחָד:
פָּרָשַׁת 'קֹרַח' בָּא יְדִידֵנוּ ר' אַבְרָהָם נ"י לְיָפוֹ כְּדֵי לִנְסֹעַ לְרֹאשׁ הַשָּׁנָה לְאוּמַאן, כְּמוֹ שֶׁהוּא נוֹהֵג בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה. שַׁבָּת קֹדֶשׁ פָּרָשַׁת 'קֹרַח' [כ"ג סיון] אָכַל אֶצְלִי יְדִידֵנוּ ר' אַבְרָהָם נ"י, וְדִבֵּר אִתִּי הַרְבֵּה מֵרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, וְשָׁמַעְתִּי מִמֶּנּוּ דְּבָרִים נִפְלָאִים אֲשֶׁר אֵין עֲרֹךְ לָמוֹ:
-
@ברסלבר
בקשר להודעה שנמחקה...
אז אני לא יחזור עליה, כדי לא להסתכן במחיקת משתמש ח"ו...
אבל אני כן יתייחס לתוכן דבריך, כי יוצא מזה כלל מאוד מעניין:
הסיפור היה שראבר"נ התארח בבית הרב ... זצ"ל בעיר יפו, בטרם נסיעתו לראש השנה לאומן.
והם דיברו ביניהם, מה הוא הענין העיקרי של רבינו, שאותו צריך להוציא מתוך התורות שלו [חוץ מהח"י כללים, ואולי זה הבסיס לכל הכללים!].
ראבר"נ אמר שהעיקר הוא "אמונה", והרב הנ"ל אמר שהעיקר הוא "יראה".
ע"כ הסיפור.
ושמעתי מאנ"ש, שלפי מוהרנ"ת עיקר ושלימות היראה היא ה"התחדשות", ולפי"ז הרב הנ"ל כיוון יותר לדברי רבינו.
ע"כ מה ששמעתי.
ודפח"חהסיפור היה שראבר"נ התארח בבית הרב ... זצ"ל בעיר יפו, בטרם נסיעתו לראש השנה לאומן.
והם דיברו ביניהם, מה הוא הענין העיקרי של רבינו, שאותו צריך להוציא מתוך התורות שלו [חוץ מהח"י כללים, ואולי זה הבסיס לכל הכללים!].
ראבר"נ אמר שהעיקר הוא "אמונה", והרב הנ"ל אמר שהעיקר הוא "יראה".
ע"כ הסיפור.
ושמעתי מאנ"ש, שלפי מוהרנ"ת עיקר ושלימות היראה היא ה"התחדשות", ולפי"ז הרב הנ"ל כיוון יותר לדברי רבינו.תקרא את הציטוט שהבאתי.
הדין ודברים עם הרב קוק לא היה על משנת רבינו.
רש"ה פרידמן אמר שמדברי רבינו עולה המסקנה שהעיקר הוא אמונה, והרב קוק אמר את דעתו שלו - שהעיקר הוא יראה.
-
@ברסלבר
בקשר להודעה שנמחקה...
אז אני לא יחזור עליה, כדי לא להסתכן במחיקת משתמש ח"ו...
אבל אני כן יתייחס לתוכן דבריך, כי יוצא מזה כלל מאוד מעניין:
הסיפור היה שראבר"נ התארח בבית הרב ... זצ"ל בעיר יפו, בטרם נסיעתו לראש השנה לאומן.
והם דיברו ביניהם, מה הוא הענין העיקרי של רבינו, שאותו צריך להוציא מתוך התורות שלו [חוץ מהח"י כללים, ואולי זה הבסיס לכל הכללים!].
ראבר"נ אמר שהעיקר הוא "אמונה", והרב הנ"ל אמר שהעיקר הוא "יראה".
ע"כ הסיפור.
ושמעתי מאנ"ש, שלפי מוהרנ"ת עיקר ושלימות היראה היא ה"התחדשות", ולפי"ז הרב הנ"ל כיוון יותר לדברי רבינו.
ע"כ מה ששמעתי.
ודפח"ח@ברוך-מאן
כמו שכתבו לך הדיון לא היה בין ראבר"נ לרב קוק אלא בין ר' שמואל העשיל פרידמן.
אבל צ"ע מה היה הויכוח, הרי נודע בלי סוף פעמים בכל הספרים וכן בליקוטי הלכות שיראה ואמונה הם אחד, אז מה ההבדל? -
באופן כללי, הייתי מבקש מכל מי שמשתתף בדיונים יפים, לא להסיט אשכולות מהתוכן שלהם, בואו נחזור לתוכן האשכול בעצמו הוא כל כך מעניין
-
@אולי-אזכה לדעתי אין פה "כלל"
זה תהליך השגתי שקיים בכל התורות.בנוסף, הרעיון הנ''ל אכן נכלל בכלל השמיני.
@מאמין-בעצמי
למה בכלל השמיני? -
@מאמין-בעצמי
לענ"ד זה לא הכלל השמיני, אלא הכלל הראשון...
שממנו עולה שכל המאמר הוא אחד, ואין להפריד בחינה אחת מהשניה.
ולכן "אין יודעין היכן ההתחלה" - כי באמת הכל אחד.
ולכן אין להפריד כלל, ועי' בכלל יד.@מאמין-בעצמי
לענ"ד זה לא הכלל השמיני, אלא הכלל הראשון...
שממנו עולה שכל המאמר הוא אחד, ואין להפריד בחינה אחת מהשניה.
ולכן "אין יודעין היכן ההתחלה" - כי באמת הכל אחד.
ולכן אין להפריד כלל, ועי' בכלל יד.יכול להיות שזה גם נכלל בכלל הראשון, אבל יש מי שאומר שזה קשור מאוד מאוד גם לכלל הרביעי.
-
@מאמין-בעצמי
הנני מביא כמה כללים אומנם לא מהלקו"ה אלא מדברי ר' נתן בלקו"מ. ואע"פ שלא נכתבו ככללים מבואר שכך למד ר' נתן את הלקו"מ.
א. בסוף תורה סט כותב ר' נתן [זֹאת הַתּוֹרָה שֶׁל חֹמֶר אִסּוּר גְּזֵלָה, וְהַתּוֹרָה שֶׁבְּסִימָן ס"ח הַקּוֹדֵם, מֵעִנְיַן פְּגַם הַכַּעַס שֶׁמַּפְסִיד הָעֲשִׁירוּת. שְׁנֵי הַתּוֹרָה אֵלּוּ, יֵשׁ לָהֶם חִבּוּר וְשַׁיָּכוּת זֶה לָזֶה, כַּמּוּבָן לְמַשְֹכִּיל. וְהֵם מְחֻבָּרִים יַחַד בְּתוֹךְ הַתּוֹרָה שֶׁל הֵיכַל הַקֹּדֶשׁ שֶׁבְּסִימָן נ"ט, כִּי שָׁם הוּבְאוּ שְׁנֵי עִנְיָנִים אֵלּוּ בְּקִצּוּר בְּתוֹךְ הֶמְשֵׁךְ הַתּוֹרָה הַהִיא. עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב]
מבואר שישנם תורות שהרעיון שלהם כתוב בתורה אחרת. ובהקשר לתורה דידן כתבתי באשכול שיחות הקשורות לתורה סא שתורה ה תנינא מקושרת ביותר לתורה דידן אע"פ שלכל אחד יש את המהלך שלה ואת העצות שלה.
ב. בסוף תורה ז תנינא כותב ר' נתן - הַתּוֹרָה הַזֹּאת מְדַבֶּרֶת מִכָּל הָעֶשֶֹר סְפִירוֹת: שֶׁפַע הַכֶּתֶר, חָכְמָה וּבִינָה, יָדַיִם גַּם יִרְאָה. גַּם אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (כְּתֻבּוֹת צו): 'הַמּוֹנֵעַ הֲלָכָה מִפִּי תַּלְמִיד, כְּאִלּוּ מוֹנֵעַ מִמֶּנּוּ חֶסֶד, וּפוֹרֵק מִמֶּנּוּ יִרְאַת שָׁמַיִם'. גַּם בֵּן וְתַלְמִיד בֵּן, אִיתָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (יִתְרוֹ דַּף עט:): מַה שְּׁמוֹ, דָּא חָכְמָה. מַה שֵׁם בְּנוֹ דָּא תִּפְאֶרֶת. תַּלְמִידִים הֵם לִמּוּדֵי ה', דָּא נֶצַח הוֹד. כֹּל, דָּא יְסוֹד, וּמַלְכוּת הַנַּ"ל. רֵאָה הִיא אֵיבָרִים הַפְּנִימִיִּים. וְיֵשׁ סְפִירוֹת שֶׁמְּדַבֵּר מֵהֶם כַּמָּה פְּעָמִים. (אַשְׁרֵי אָזְנַיִם שֶׁכָּךְ שׁוֹמְעוֹת. אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לוֹ וְכוּ').
מבואר מדברי ר' נתן שבכל תורה צריכים להתבונן בהקשרים הפנימים ולגלות את הקומה הפנימית שבמהלך התורה. ונקשרים הדברים לחיי"מ (אות שסב) גַּם בְּכָל מַאֲמָר יֵשׁ כַּוָּנוֹת שֶׁל מִצְווֹת, שֶׁכָּל מַאֲמָר שַׁיָּךְ לְאֵיזֶה כַּוָּנוֹת הַמְבֹאָרִים בַּכְּתָבִים בְּ"עֵץ חַיִּים" וּפְרִי עֵץ חַיִּים. כְּגוֹן הַתּוֹרָה שֶׁל מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים (בְּלִקּוּטֵי א' סִימָן ל"ג) יֵשׁ בּוֹ סוֹד כַּוָּנַת לוּלָב אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִזְכָּר בּוֹ דָּבָר מִמִּצְוַת לוּלָב, וְכֵן בִּקְרֹב עָלַי מְרֵעִים" כִּמְדֻמֶּה לִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כַּוָּנַת קִדּוּשׁ (עַיֵּן לְקַמָּן סִימָן שפז), וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה שְׁאָרֵי הַמַּאֲמָרִים. וְשָׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ שֶׁאָמַר, שֶׁרָצָה לַעֲשֹוֹת פֵּרוּשׁ עַל הָעֵץ חַיִּים, אַךְ פֵּרוּשׁ פָּשׁוּט אֵינוֹ נִצְרָךְ, רַק צְרִיכִין לוֹמַר תּוֹרָה שֶׁיִּהְיוּ פֵּרוּשׁ, וּכְבָר אָמַרְתִּי כַּמָּה תּוֹרוֹת הַשַּׁיָּכִים לָעֵץ חַיִּים. גַּם שָׁמַעְתִּי בִּשְׁמוֹ שֶׁאָמַר, שֶׁזֶּה סָמוּךְ גָּמַר הָעֵץ חַיִּים וְרָאָה שֶׁהוּא כֻּלּוֹ מוּסָר. וְכֵן כַּמָּה תּוֹרוֹת יֵשׁ בְּהַסֵּפֶר, כְּגוֹן "מַרְכְּבוֹת פַּרְעֹה" (בְּלִקּוּטֵי א, סִימָן ד), "אַשְׁרֵי הָעָם זַרְקָא" (שָׁם, סִימָן לה) וְעוֹד כַּמָּה תּוֹרוֹת שֶׁאָמַר בְּאוֹתָן הָעִתִּים, וְכֻלָּם הֵם סוֹד כַּוָּנוֹת תְּפִלִּין.
ג. מש"כ ר' נתן צבי קעניג בהקדמה למפתחות ללקו"מ וז"ל - וזה כמה אשר עלה ברעיוני על דבר מה שכתב מוהרנ"ת ז"ל בהקדמתו לספר הקדוש 'לקוטי הלכות' וז"ל בד"ה וזה ברור וידוע לכל משכיל שבכל המקומות שנמצא בספרים קדושים חידושים וביאורים באריכות גדול וכו' או בספרי האריז"ל שכל דרוש הולך ומתרחב והולך מאד וע"פ רוב הדרוש שבסוף מקושר מאד להדרוש שלפני כן כמה וכמה דפין, ומי שבקי היטב בכתבי האריז"ל מבין שכמעט כל הספר עץ חיים ופרי עץ חיים הם דרוש אחד גדול וכו'. ע"כ. לפענ"ד דבריו יסובו ג"כ על ספר אדמו"ר הקוה"ט, אשר יחשב לבנין אחד נהדר בקודש [וכ"נ מדברי בליקו"ה שדרש סמוכין בתורת אדמו"ר ממאמר למאמר] ובזה יושב מה שהיה תמוה בעיני על מה שמובא בהשיחות אשר בתחלת ספר 'ביאור הליקוטים' וז"ל שנה האחרונה (להסתלקות אדמו"ר זיע"א) אמר רז"ל למוהרנ"ת - מהיום אומר לכם תורה בכל שבת, כי אז התחיל לומר תורה על פרשת בראשית ונח, ולא אמר עוד. ואמר ר' אברהם ע"ה שכוונת רז"ל היה באופן שיהיה מוהרנ"ת אצלו בכל שבת ואז יאמר, אבל כשהוא לא היה, לא היה לו בפני מי שיאמר תורה. וזה שאמר איך וועל אייך זאגן תורה. ומוהרנ"ת לא הבין כוונתו, וזה הענין של הראשי פרקים שבליקוטי תנינא סי' עט, ואם אומנם כדבריו אשר מוהרנ"ת זצ"ל מרוב ענוותנותו לא ירד בזה לסוף דעת אדמו"ר נ"ע. יפלא הדבר איך לקח מוהרנ"ת ופירש את כל הראשי פרקים כמאמר אחד, המקושר בטוב טעם ודעת, כי הרי לפי דברי הגראב"נ אין כאן מאמר אחד אלא ראשי פרקים של י"א מאמרים, ואיך נפרש אנו את הקשר ביניהם. אלא הדרן לקמייתא כי אם אומנם הם י"א מאמרים חלוקים מ"מ מקושרים הם בקשר נפלא, כי לעומקן של דברים כל דבריו הם מקושרים והם דרוש אחד גדול כדברי מוהרנ"ת לעיל בדברו על עץ חיים ופרי עץ חיים (ואין דברנו אלו לגבי דרך הלימוד והעיון בספרי אדמו"ר אם לפרש מניה וביה או ממאמר אחד למשנהו ועיין בשיחות וסיפורים דף פח להגראב"נ ז"ל) עכ"ל ר' נתן צבי קעניג.
ואף מי שאינו רוצה לקבל את דברי ר' נתן צבי קעניג. צריך לבלי לשכוח את כלל יח וז"ל הוא בהדברים הנודעים ומבוארים בדברי חז"ל או בספרי הקבלה, שנמצא כמה פעמים שאינו מזכיר בהם זולת בראשי פרקים, וסומך עצמו על המעיין שיודע מהם או ידרוש אחריהם.
וכתלמידים וחסדים לרבנו הקדוש והנורא שדבריו בעינינו כתיקו"ז וכתבי האריז"ל צריכים אנו לזכור שדברי רבנו בשאר תורות הם לגבינו כדברים המבוארים בחז"ל ובספרי קבלה. ועל כן כאשר ישנם מושגים מקבילים בין התורות בודאי שרבנו סמך על תלמידיו המסלסלים בתורתו שידעו לקשר מושגים שכבר לימדם בעבר אם אלו שמלמדם כעת.@מאמין-בעצמי
הנני מביא כמה כללים אומנם לא מהלקו"ה אלא מדברי ר' נתן בלקו"מ. ואע"פ שלא נכתבו ככללים מבואר שכך למד ר' נתן את הלקו"מ.
א. בסוף תורה סט כותב ר' נתן [זֹאת הַתּוֹרָה שֶׁל חֹמֶר אִסּוּר גְּזֵלָה, וְהַתּוֹרָה שֶׁבְּסִימָן ס"ח הַקּוֹדֵם, מֵעִנְיַן פְּגַם הַכַּעַס שֶׁמַּפְסִיד הָעֲשִׁירוּת. שְׁנֵי הַתּוֹרָה אֵלּוּ, יֵשׁ לָהֶם חִבּוּר וְשַׁיָּכוּת זֶה לָזֶה, כַּמּוּבָן לְמַשְֹכִּיל. וְהֵם מְחֻבָּרִים יַחַד בְּתוֹךְ הַתּוֹרָה שֶׁל הֵיכַל הַקֹּדֶשׁ שֶׁבְּסִימָן נ"ט, כִּי שָׁם הוּבְאוּ שְׁנֵי עִנְיָנִים אֵלּוּ בְּקִצּוּר בְּתוֹךְ הֶמְשֵׁךְ הַתּוֹרָה הַהִיא. עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב]
מבואר שישנם תורות שהרעיון שלהם כתוב בתורה אחרת. ובהקשר לתורה דידן כתבתי באשכול שיחות הקשורות לתורה סא שתורה ה תנינא מקושרת ביותר לתורה דידן אע"פ שלכל אחד יש את המהלך שלה ואת העצות שלה.
ב. בסוף תורה ז תנינא כותב ר' נתן - הַתּוֹרָה הַזֹּאת מְדַבֶּרֶת מִכָּל הָעֶשֶֹר סְפִירוֹת: שֶׁפַע הַכֶּתֶר, חָכְמָה וּבִינָה, יָדַיִם גַּם יִרְאָה. גַּם אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (כְּתֻבּוֹת צו): 'הַמּוֹנֵעַ הֲלָכָה מִפִּי תַּלְמִיד, כְּאִלּוּ מוֹנֵעַ מִמֶּנּוּ חֶסֶד, וּפוֹרֵק מִמֶּנּוּ יִרְאַת שָׁמַיִם'. גַּם בֵּן וְתַלְמִיד בֵּן, אִיתָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (יִתְרוֹ דַּף עט:): מַה שְּׁמוֹ, דָּא חָכְמָה. מַה שֵׁם בְּנוֹ דָּא תִּפְאֶרֶת. תַּלְמִידִים הֵם לִמּוּדֵי ה', דָּא נֶצַח הוֹד. כֹּל, דָּא יְסוֹד, וּמַלְכוּת הַנַּ"ל. רֵאָה הִיא אֵיבָרִים הַפְּנִימִיִּים. וְיֵשׁ סְפִירוֹת שֶׁמְּדַבֵּר מֵהֶם כַּמָּה פְּעָמִים. (אַשְׁרֵי אָזְנַיִם שֶׁכָּךְ שׁוֹמְעוֹת. אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לוֹ וְכוּ').
מבואר מדברי ר' נתן שבכל תורה צריכים להתבונן בהקשרים הפנימים ולגלות את הקומה הפנימית שבמהלך התורה. ונקשרים הדברים לחיי"מ (אות שסב) גַּם בְּכָל מַאֲמָר יֵשׁ כַּוָּנוֹת שֶׁל מִצְווֹת, שֶׁכָּל מַאֲמָר שַׁיָּךְ לְאֵיזֶה כַּוָּנוֹת הַמְבֹאָרִים בַּכְּתָבִים בְּ"עֵץ חַיִּים" וּפְרִי עֵץ חַיִּים. כְּגוֹן הַתּוֹרָה שֶׁל מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים (בְּלִקּוּטֵי א' סִימָן ל"ג) יֵשׁ בּוֹ סוֹד כַּוָּנַת לוּלָב אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִזְכָּר בּוֹ דָּבָר מִמִּצְוַת לוּלָב, וְכֵן בִּקְרֹב עָלַי מְרֵעִים" כִּמְדֻמֶּה לִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כַּוָּנַת קִדּוּשׁ (עַיֵּן לְקַמָּן סִימָן שפז), וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה שְׁאָרֵי הַמַּאֲמָרִים. וְשָׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ שֶׁאָמַר, שֶׁרָצָה לַעֲשֹוֹת פֵּרוּשׁ עַל הָעֵץ חַיִּים, אַךְ פֵּרוּשׁ פָּשׁוּט אֵינוֹ נִצְרָךְ, רַק צְרִיכִין לוֹמַר תּוֹרָה שֶׁיִּהְיוּ פֵּרוּשׁ, וּכְבָר אָמַרְתִּי כַּמָּה תּוֹרוֹת הַשַּׁיָּכִים לָעֵץ חַיִּים. גַּם שָׁמַעְתִּי בִּשְׁמוֹ שֶׁאָמַר, שֶׁזֶּה סָמוּךְ גָּמַר הָעֵץ חַיִּים וְרָאָה שֶׁהוּא כֻּלּוֹ מוּסָר. וְכֵן כַּמָּה תּוֹרוֹת יֵשׁ בְּהַסֵּפֶר, כְּגוֹן "מַרְכְּבוֹת פַּרְעֹה" (בְּלִקּוּטֵי א, סִימָן ד), "אַשְׁרֵי הָעָם זַרְקָא" (שָׁם, סִימָן לה) וְעוֹד כַּמָּה תּוֹרוֹת שֶׁאָמַר בְּאוֹתָן הָעִתִּים, וְכֻלָּם הֵם סוֹד כַּוָּנוֹת תְּפִלִּין.
ג. מש"כ ר' נתן צבי קעניג בהקדמה למפתחות ללקו"מ וז"ל - וזה כמה אשר עלה ברעיוני על דבר מה שכתב מוהרנ"ת ז"ל בהקדמתו לספר הקדוש 'לקוטי הלכות' וז"ל בד"ה וזה ברור וידוע לכל משכיל שבכל המקומות שנמצא בספרים קדושים חידושים וביאורים באריכות גדול וכו' או בספרי האריז"ל שכל דרוש הולך ומתרחב והולך מאד וע"פ רוב הדרוש שבסוף מקושר מאד להדרוש שלפני כן כמה וכמה דפין, ומי שבקי היטב בכתבי האריז"ל מבין שכמעט כל הספר עץ חיים ופרי עץ חיים הם דרוש אחד גדול וכו'. ע"כ. לפענ"ד דבריו יסובו ג"כ על ספר אדמו"ר הקוה"ט, אשר יחשב לבנין אחד נהדר בקודש [וכ"נ מדברי בליקו"ה שדרש סמוכין בתורת אדמו"ר ממאמר למאמר] ובזה יושב מה שהיה תמוה בעיני על מה שמובא בהשיחות אשר בתחלת ספר 'ביאור הליקוטים' וז"ל שנה האחרונה (להסתלקות אדמו"ר זיע"א) אמר רז"ל למוהרנ"ת - מהיום אומר לכם תורה בכל שבת, כי אז התחיל לומר תורה על פרשת בראשית ונח, ולא אמר עוד. ואמר ר' אברהם ע"ה שכוונת רז"ל היה באופן שיהיה מוהרנ"ת אצלו בכל שבת ואז יאמר, אבל כשהוא לא היה, לא היה לו בפני מי שיאמר תורה. וזה שאמר איך וועל אייך זאגן תורה. ומוהרנ"ת לא הבין כוונתו, וזה הענין של הראשי פרקים שבליקוטי תנינא סי' עט, ואם אומנם כדבריו אשר מוהרנ"ת זצ"ל מרוב ענוותנותו לא ירד בזה לסוף דעת אדמו"ר נ"ע. יפלא הדבר איך לקח מוהרנ"ת ופירש את כל הראשי פרקים כמאמר אחד, המקושר בטוב טעם ודעת, כי הרי לפי דברי הגראב"נ אין כאן מאמר אחד אלא ראשי פרקים של י"א מאמרים, ואיך נפרש אנו את הקשר ביניהם. אלא הדרן לקמייתא כי אם אומנם הם י"א מאמרים חלוקים מ"מ מקושרים הם בקשר נפלא, כי לעומקן של דברים כל דבריו הם מקושרים והם דרוש אחד גדול כדברי מוהרנ"ת לעיל בדברו על עץ חיים ופרי עץ חיים (ואין דברנו אלו לגבי דרך הלימוד והעיון בספרי אדמו"ר אם לפרש מניה וביה או ממאמר אחד למשנהו ועיין בשיחות וסיפורים דף פח להגראב"נ ז"ל) עכ"ל ר' נתן צבי קעניג.
ואף מי שאינו רוצה לקבל את דברי ר' נתן צבי קעניג. צריך לבלי לשכוח את כלל יח וז"ל הוא בהדברים הנודעים ומבוארים בדברי חז"ל או בספרי הקבלה, שנמצא כמה פעמים שאינו מזכיר בהם זולת בראשי פרקים, וסומך עצמו על המעיין שיודע מהם או ידרוש אחריהם.
וכתלמידים וחסדים לרבנו הקדוש והנורא שדבריו בעינינו כתיקו"ז וכתבי האריז"ל צריכים אנו לזכור שדברי רבנו בשאר תורות הם לגבינו כדברים המבוארים בחז"ל ובספרי קבלה. ועל כן כאשר ישנם מושגים מקבילים בין התורות בודאי שרבנו סמך על תלמידיו המסלסלים בתורתו שידעו לקשר מושגים שכבר לימדם בעבר אם אלו שמלמדם כעת.מה אתה רוצה לומר? שהכלל הראשון לא כל כך נכון?
-
@מאמין-בעצמי
הנני מביא כמה כללים אומנם לא מהלקו"ה אלא מדברי ר' נתן בלקו"מ. ואע"פ שלא נכתבו ככללים מבואר שכך למד ר' נתן את הלקו"מ.
א. בסוף תורה סט כותב ר' נתן [זֹאת הַתּוֹרָה שֶׁל חֹמֶר אִסּוּר גְּזֵלָה, וְהַתּוֹרָה שֶׁבְּסִימָן ס"ח הַקּוֹדֵם, מֵעִנְיַן פְּגַם הַכַּעַס שֶׁמַּפְסִיד הָעֲשִׁירוּת. שְׁנֵי הַתּוֹרָה אֵלּוּ, יֵשׁ לָהֶם חִבּוּר וְשַׁיָּכוּת זֶה לָזֶה, כַּמּוּבָן לְמַשְֹכִּיל. וְהֵם מְחֻבָּרִים יַחַד בְּתוֹךְ הַתּוֹרָה שֶׁל הֵיכַל הַקֹּדֶשׁ שֶׁבְּסִימָן נ"ט, כִּי שָׁם הוּבְאוּ שְׁנֵי עִנְיָנִים אֵלּוּ בְּקִצּוּר בְּתוֹךְ הֶמְשֵׁךְ הַתּוֹרָה הַהִיא. עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב]
מבואר שישנם תורות שהרעיון שלהם כתוב בתורה אחרת. ובהקשר לתורה דידן כתבתי באשכול שיחות הקשורות לתורה סא שתורה ה תנינא מקושרת ביותר לתורה דידן אע"פ שלכל אחד יש את המהלך שלה ואת העצות שלה.
ב. בסוף תורה ז תנינא כותב ר' נתן - הַתּוֹרָה הַזֹּאת מְדַבֶּרֶת מִכָּל הָעֶשֶֹר סְפִירוֹת: שֶׁפַע הַכֶּתֶר, חָכְמָה וּבִינָה, יָדַיִם גַּם יִרְאָה. גַּם אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (כְּתֻבּוֹת צו): 'הַמּוֹנֵעַ הֲלָכָה מִפִּי תַּלְמִיד, כְּאִלּוּ מוֹנֵעַ מִמֶּנּוּ חֶסֶד, וּפוֹרֵק מִמֶּנּוּ יִרְאַת שָׁמַיִם'. גַּם בֵּן וְתַלְמִיד בֵּן, אִיתָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (יִתְרוֹ דַּף עט:): מַה שְּׁמוֹ, דָּא חָכְמָה. מַה שֵׁם בְּנוֹ דָּא תִּפְאֶרֶת. תַּלְמִידִים הֵם לִמּוּדֵי ה', דָּא נֶצַח הוֹד. כֹּל, דָּא יְסוֹד, וּמַלְכוּת הַנַּ"ל. רֵאָה הִיא אֵיבָרִים הַפְּנִימִיִּים. וְיֵשׁ סְפִירוֹת שֶׁמְּדַבֵּר מֵהֶם כַּמָּה פְּעָמִים. (אַשְׁרֵי אָזְנַיִם שֶׁכָּךְ שׁוֹמְעוֹת. אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לוֹ וְכוּ').
מבואר מדברי ר' נתן שבכל תורה צריכים להתבונן בהקשרים הפנימים ולגלות את הקומה הפנימית שבמהלך התורה. ונקשרים הדברים לחיי"מ (אות שסב) גַּם בְּכָל מַאֲמָר יֵשׁ כַּוָּנוֹת שֶׁל מִצְווֹת, שֶׁכָּל מַאֲמָר שַׁיָּךְ לְאֵיזֶה כַּוָּנוֹת הַמְבֹאָרִים בַּכְּתָבִים בְּ"עֵץ חַיִּים" וּפְרִי עֵץ חַיִּים. כְּגוֹן הַתּוֹרָה שֶׁל מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים (בְּלִקּוּטֵי א' סִימָן ל"ג) יֵשׁ בּוֹ סוֹד כַּוָּנַת לוּלָב אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִזְכָּר בּוֹ דָּבָר מִמִּצְוַת לוּלָב, וְכֵן בִּקְרֹב עָלַי מְרֵעִים" כִּמְדֻמֶּה לִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כַּוָּנַת קִדּוּשׁ (עַיֵּן לְקַמָּן סִימָן שפז), וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה שְׁאָרֵי הַמַּאֲמָרִים. וְשָׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ שֶׁאָמַר, שֶׁרָצָה לַעֲשֹוֹת פֵּרוּשׁ עַל הָעֵץ חַיִּים, אַךְ פֵּרוּשׁ פָּשׁוּט אֵינוֹ נִצְרָךְ, רַק צְרִיכִין לוֹמַר תּוֹרָה שֶׁיִּהְיוּ פֵּרוּשׁ, וּכְבָר אָמַרְתִּי כַּמָּה תּוֹרוֹת הַשַּׁיָּכִים לָעֵץ חַיִּים. גַּם שָׁמַעְתִּי בִּשְׁמוֹ שֶׁאָמַר, שֶׁזֶּה סָמוּךְ גָּמַר הָעֵץ חַיִּים וְרָאָה שֶׁהוּא כֻּלּוֹ מוּסָר. וְכֵן כַּמָּה תּוֹרוֹת יֵשׁ בְּהַסֵּפֶר, כְּגוֹן "מַרְכְּבוֹת פַּרְעֹה" (בְּלִקּוּטֵי א, סִימָן ד), "אַשְׁרֵי הָעָם זַרְקָא" (שָׁם, סִימָן לה) וְעוֹד כַּמָּה תּוֹרוֹת שֶׁאָמַר בְּאוֹתָן הָעִתִּים, וְכֻלָּם הֵם סוֹד כַּוָּנוֹת תְּפִלִּין.
ג. מש"כ ר' נתן צבי קעניג בהקדמה למפתחות ללקו"מ וז"ל - וזה כמה אשר עלה ברעיוני על דבר מה שכתב מוהרנ"ת ז"ל בהקדמתו לספר הקדוש 'לקוטי הלכות' וז"ל בד"ה וזה ברור וידוע לכל משכיל שבכל המקומות שנמצא בספרים קדושים חידושים וביאורים באריכות גדול וכו' או בספרי האריז"ל שכל דרוש הולך ומתרחב והולך מאד וע"פ רוב הדרוש שבסוף מקושר מאד להדרוש שלפני כן כמה וכמה דפין, ומי שבקי היטב בכתבי האריז"ל מבין שכמעט כל הספר עץ חיים ופרי עץ חיים הם דרוש אחד גדול וכו'. ע"כ. לפענ"ד דבריו יסובו ג"כ על ספר אדמו"ר הקוה"ט, אשר יחשב לבנין אחד נהדר בקודש [וכ"נ מדברי בליקו"ה שדרש סמוכין בתורת אדמו"ר ממאמר למאמר] ובזה יושב מה שהיה תמוה בעיני על מה שמובא בהשיחות אשר בתחלת ספר 'ביאור הליקוטים' וז"ל שנה האחרונה (להסתלקות אדמו"ר זיע"א) אמר רז"ל למוהרנ"ת - מהיום אומר לכם תורה בכל שבת, כי אז התחיל לומר תורה על פרשת בראשית ונח, ולא אמר עוד. ואמר ר' אברהם ע"ה שכוונת רז"ל היה באופן שיהיה מוהרנ"ת אצלו בכל שבת ואז יאמר, אבל כשהוא לא היה, לא היה לו בפני מי שיאמר תורה. וזה שאמר איך וועל אייך זאגן תורה. ומוהרנ"ת לא הבין כוונתו, וזה הענין של הראשי פרקים שבליקוטי תנינא סי' עט, ואם אומנם כדבריו אשר מוהרנ"ת זצ"ל מרוב ענוותנותו לא ירד בזה לסוף דעת אדמו"ר נ"ע. יפלא הדבר איך לקח מוהרנ"ת ופירש את כל הראשי פרקים כמאמר אחד, המקושר בטוב טעם ודעת, כי הרי לפי דברי הגראב"נ אין כאן מאמר אחד אלא ראשי פרקים של י"א מאמרים, ואיך נפרש אנו את הקשר ביניהם. אלא הדרן לקמייתא כי אם אומנם הם י"א מאמרים חלוקים מ"מ מקושרים הם בקשר נפלא, כי לעומקן של דברים כל דבריו הם מקושרים והם דרוש אחד גדול כדברי מוהרנ"ת לעיל בדברו על עץ חיים ופרי עץ חיים (ואין דברנו אלו לגבי דרך הלימוד והעיון בספרי אדמו"ר אם לפרש מניה וביה או ממאמר אחד למשנהו ועיין בשיחות וסיפורים דף פח להגראב"נ ז"ל) עכ"ל ר' נתן צבי קעניג.
ואף מי שאינו רוצה לקבל את דברי ר' נתן צבי קעניג. צריך לבלי לשכוח את כלל יח וז"ל הוא בהדברים הנודעים ומבוארים בדברי חז"ל או בספרי הקבלה, שנמצא כמה פעמים שאינו מזכיר בהם זולת בראשי פרקים, וסומך עצמו על המעיין שיודע מהם או ידרוש אחריהם.
וכתלמידים וחסדים לרבנו הקדוש והנורא שדבריו בעינינו כתיקו"ז וכתבי האריז"ל צריכים אנו לזכור שדברי רבנו בשאר תורות הם לגבינו כדברים המבוארים בחז"ל ובספרי קבלה. ועל כן כאשר ישנם מושגים מקבילים בין התורות בודאי שרבנו סמך על תלמידיו המסלסלים בתורתו שידעו לקשר מושגים שכבר לימדם בעבר אם אלו שמלמדם כעת.מה אתה רוצה לומר? שהכלל הראשון לא כל כך נכון?
@כפטיש-יפוצץ הכלל הראשון מאד נכון והוא נר לרגלי הלומד להבין את התורה הספצפית שלומד.
כי בעומק קשרי כל תורה מונחים תובנות עמוקות שאינם נראים בקריאה השטחית.
אך אעפ"כ הספר לקו"מ יש בו בחינה של דרוש ארוך וממילא אפשר ללמוד גם ממקומות אחרים ביאורים לדברים ובפרט למושגים שרבנו לא האריך בהם בתורה הנלמדת אך מבוארת במקומות אחרים. [והוא ככל התורה כולה שדברי תורה עשירים במקום אחר]. וזה לא זלזול לומר שאני יכול ללמוד ממקום אחר.
והראיתי שישנם דברים שרבנו כפל אותם במקומות נוספים, ולא נזדעק לומר אוי איך אפשר לומר והרי צריכים 'מיניה וביה'.
עוד הוספתי והדגשתי שע"פ כלל יח מוכרחים אנו לומד שכל תורה שנאמרה מאוחר יותר, רבז"ל סמך על שומעי לקחו שיודעים הקדמות מתורות אחרות. [לדוגמא בתורה דידן שנאמרה אחרי תורה לח שגם מדברת על כוונת תפילין וגם מוזכר שם תקון אותיות. אין שום רעותא ללמוד ממנה דברים לתורה שלנו].
והדבר העיקרי שהנני רוצה לומר - שכל מי שמכיר קצת את הלקו"ה יודע שר' נתן בעצמו הגיע לכלל 'מניה וביה' בעיקר בהלכות המתקדמות ולא בהלכה א-ב. ששם מביא הרבה פעמים קישורים מתורות אחרות. כידוע לכל לומד לקו"ה.
וזה לא כמו שיש שרוצים לומר שרק ר' נתן יכל לדמות וכו'. שהרי ר' נתן בעצמו אח"כ עסק פחות בדימוים מתורות אחרות ועסק יותר במניה וביה.
ועל כן אנו הקטנים שכל ימינו אולי נגיע לתחלת לימודו של ר' נתן גם מותר לנו להביא סיעתות וביאורים מתורות אחרות.
ובפרט שהפרפאות לחכמה נהג כן לכתחלה, וידע את כל ספרי רבנו עם שאר כל התורה כולה באופן שמח אנושי לא מבין זאת כידוע למעיינים ביקרא דשבת ושאר ספריו הקדושים.
ויותר מזאת - שלפעמים הדרושים של 'מניה וביה' הם יותר 'דרש' מכל דרש אחר, ופעמים הם בבחינת רמז רחוק, ואעפ"כ הם 'מניה וביה' ואין בהם פסול. אך כאשר אפשר לבאר דברים בדרך קלה ופשוטה ממקומות אחרים אין בזה שום פסול. ועל כגון דא אמר רבנו 'התורה שלי היא כולה הקדמות' והיינו שתוכל למצוא את דברי ולהבינם מעוד הרבה מקומות אחרים.
[וכמדומני שתמיד כשהעירו על חוסר מניה וביה, הבאתי תכף מקורות מניה וביה, תכף ומיד כמימא לטיגנא. ובכוונה בתחלה איני מביא את ההוכחות מניה וביה. כאשר הדברים מובנים ע"פ הקדמות פשוטות שכל מוחא סביל דא. ואיני נצרך לנתוח מעמיק של מניה וביה שהמשכלים בלבד יבינו את הדברים.
עד כאן הצעת דברי. וכמובן יש שחולקים והנני מכבד את דעתם, וחושבני שאין בזה פסיקה. כיון שבכל הדורות היו כל מיני סוגי לימודים. ואין אדם לומד אלא בדרך שלבו חפץ. -
@כפטיש-יפוצץ הכלל הראשון מאד נכון והוא נר לרגלי הלומד להבין את התורה הספצפית שלומד.
כי בעומק קשרי כל תורה מונחים תובנות עמוקות שאינם נראים בקריאה השטחית.
אך אעפ"כ הספר לקו"מ יש בו בחינה של דרוש ארוך וממילא אפשר ללמוד גם ממקומות אחרים ביאורים לדברים ובפרט למושגים שרבנו לא האריך בהם בתורה הנלמדת אך מבוארת במקומות אחרים. [והוא ככל התורה כולה שדברי תורה עשירים במקום אחר]. וזה לא זלזול לומר שאני יכול ללמוד ממקום אחר.
והראיתי שישנם דברים שרבנו כפל אותם במקומות נוספים, ולא נזדעק לומר אוי איך אפשר לומר והרי צריכים 'מיניה וביה'.
עוד הוספתי והדגשתי שע"פ כלל יח מוכרחים אנו לומד שכל תורה שנאמרה מאוחר יותר, רבז"ל סמך על שומעי לקחו שיודעים הקדמות מתורות אחרות. [לדוגמא בתורה דידן שנאמרה אחרי תורה לח שגם מדברת על כוונת תפילין וגם מוזכר שם תקון אותיות. אין שום רעותא ללמוד ממנה דברים לתורה שלנו].
והדבר העיקרי שהנני רוצה לומר - שכל מי שמכיר קצת את הלקו"ה יודע שר' נתן בעצמו הגיע לכלל 'מניה וביה' בעיקר בהלכות המתקדמות ולא בהלכה א-ב. ששם מביא הרבה פעמים קישורים מתורות אחרות. כידוע לכל לומד לקו"ה.
וזה לא כמו שיש שרוצים לומר שרק ר' נתן יכל לדמות וכו'. שהרי ר' נתן בעצמו אח"כ עסק פחות בדימוים מתורות אחרות ועסק יותר במניה וביה.
ועל כן אנו הקטנים שכל ימינו אולי נגיע לתחלת לימודו של ר' נתן גם מותר לנו להביא סיעתות וביאורים מתורות אחרות.
ובפרט שהפרפאות לחכמה נהג כן לכתחלה, וידע את כל ספרי רבנו עם שאר כל התורה כולה באופן שמח אנושי לא מבין זאת כידוע למעיינים ביקרא דשבת ושאר ספריו הקדושים.
ויותר מזאת - שלפעמים הדרושים של 'מניה וביה' הם יותר 'דרש' מכל דרש אחר, ופעמים הם בבחינת רמז רחוק, ואעפ"כ הם 'מניה וביה' ואין בהם פסול. אך כאשר אפשר לבאר דברים בדרך קלה ופשוטה ממקומות אחרים אין בזה שום פסול. ועל כגון דא אמר רבנו 'התורה שלי היא כולה הקדמות' והיינו שתוכל למצוא את דברי ולהבינם מעוד הרבה מקומות אחרים.
[וכמדומני שתמיד כשהעירו על חוסר מניה וביה, הבאתי תכף מקורות מניה וביה, תכף ומיד כמימא לטיגנא. ובכוונה בתחלה איני מביא את ההוכחות מניה וביה. כאשר הדברים מובנים ע"פ הקדמות פשוטות שכל מוחא סביל דא. ואיני נצרך לנתוח מעמיק של מניה וביה שהמשכלים בלבד יבינו את הדברים.
עד כאן הצעת דברי. וכמובן יש שחולקים והנני מכבד את דעתם, וחושבני שאין בזה פסיקה. כיון שבכל הדורות היו כל מיני סוגי לימודים. ואין אדם לומד אלא בדרך שלבו חפץ.@נחום-בקר
הבאת ראיה מדברי רנ"צ, אבל זה מ"ש בסופו: (ואין דברנו אלו לגבי דרך הלימוד והעיון בספרי אדמו"ר אם לפרש מניה וביה או ממאמר אחד למשנהו ועיין בשיחות וסיפורים דף פח להגראב"נ ז"ל) עכ"ל ר' נתן צבי קעניג.וכעת לגבי מה שכתבת:
יש לחלק כמובן בין לימוד הדרש לבין לימוד הפשט. אמנם גם אני חושב שאפשר גם בלימוד הפשט, להביא ממקו"א אם רואים את זה גם במיניה וביה, (והרבה פעמים רנ"ת כותב "כעין המבואר במקו"א", אע"פ שגם זה לא כ"כ ראיה, כי הוא קיבל מרבינו מדמה מבורר (עיין ביאוה"ל על תורה נ"ד אות ד'))
וגם כשמביאים ראיה ממקו"א, אח"כ עלינו לשאול "אז מה החידוש בתורה זו?"
כלומר כעת אנחנו צריכים במיניה וביה בלבד להבין את החידוש המיוחד שיש בנושא זה שלכאו' נמצא בעוד מקומות.לגבי כלל י"ח, אצטט את מ"ש באשכול וידויניקעס:
"לענ"ד ההבנה הזאת שמחד רבינו הוא מלא ישן ומאידך הוא קנקן חדש זה בדיוק התשובה ללכאורה סתירה שיש בין כלל א' לכלל י"ח
והתשובה היא: כי אכן רבינו סמך על המעיין שידע מהנושאים הנודעים, ואעפ"כ עלינו למצוא לכך פירוש והבנה חדשה ומאירה "מיניה וביה" מתוך התורה עצמה!
דוגמא פשוטה: רבינו יודע וסומך עלינו שאנו יודעים מהי שבת ואעפ"כ יש לו הרבה מה לומר בנושא! ועדיין לעובדא ולמעשה נשאר הנקודה הפשוטה ש"צריך לשמור שבת."
העניין הזה נגזר גם מהכלל הי"א שרבינו לא סותר את הפשט הפשוט ודוק."
שלום! נראה שהשיחה הזו מעניינת אותך, אבל עדיין אין לך חשבון.
נמאס לכם לגלול בין אותם הפוסטים בכל ביקור? כשנרשמים לחשבון, תמיד תחזרו בדיוק למקום שבו הייתם קודם, ותוכלו לבחור לקבל התראות על תגובות חדשות (בין אם במייל, ובין אם בהתראת פוש). תוכלו גם לשמור סימניות ולפרגן ב-upvote לפוסטים כדי להביע הערכה לחברי קהילה אחרים.
בעזרת התרומה שלך, הפוסט הזה יכול להיות אפילו טוב יותר 💗
הרשמה התחברות