האם יש דבר כזה "חכמה דסט"א"?

[7272]

@ישי-משה כתב:

השאלה היא-האם יש "חכמה דסט"א" ואיפה היא באה לידי ביטוי

אשמח שתקרא מה שכותב רבי נתן
https://likutei.com/post/6449
כנראה רבי נתן כותב ומדבר על הנושא הזה בעוד הרבה הרבה מקומות...

וכנראה בחוש
שהיצר הרע מתעסק ומעסיק בחוכמות חיצוניות כאילו יש בהם ממש...
ובעיקר מה שיש בהם הוא מה שמשכיחים את התכלית
ולכאורה היה צריך להיות הפוך מכיוון שמגיעים לעמקויות איך לא מבינים שהשם יתברך יחיד שליט ומושל ורק לו ראוי לעבוד????

[7272]

7272 כתב:

ולכאורה היה צריך להיות הפוך מכיוון שמגיעים לעמקויות איך לא מבינים שהשם יתברך יחיד שליט ומושל ורק לו ראוי לעבוד????

ואולי בגלל שאין לו את השכל הפשוט שאין עוד מלבדו נקרא מלך זקן וכסיל שלא השכיל להבין את התכלית

[יוסף]

@ישי-משה כתב:

בתורה משמע שה"מלכות דסט"א" מואסת בחכמה ולא מקבלת ממנה.
השאלה היא-האם יש "חכמה דסט"א" ואיפה היא באה לידי ביטוי (חשבתי אולי זה הוא ה"מלאך מזיק"-"אש לבנה" של סוף המאמר שמראה כאילו יש בו חכמה אך למעשה אינו רוצה בחכמה)

כשעוסק בחכמה (שלא בכח)
ושוכח לחפש חן אצל ה' להתחבר ולהתקשר אליו ית'
(כמדומה שראיתי פירוש זה)

[יחיש להרגיעי]

בליקו"ה פקדון ד בעיקר באות ד
לכאורה מבואר שזה החכמות של הבל

[נחום בקר]

@ישי-משה בפרפראות לחכמה אות ד - כמו כן זה לעומת זה יש בסטרא אחרא גם כן חמה דסטרא אחרא, היינו בחינת השכל של חכמות חיצוניות וכו....כן בחמה ולבנה דסטרא אחרא שעל ידי שמסלק שכלו ונמשך אחר חיצוניות ותאוות לבו על ידי זה מתחזק ביותר מהכפירות וחכמות חיצוניות שלו.
ובביאור הליקוטים בד"ה היצה"ר - בכלל זה לעומת זה הסובב בדבריו הקדושים, נראה מבואר, שנמצא זה לעומת זה גם חמה דסטרא אחרא, [וכמובן מענין הכתוב וחפרה הלבנה, שמסיים בזה "וכו'", הסובב לסוף הענין ומאמר הכתוב, ובושה החמה]. ולמה לא יפרט זה באר היטב, כמו שמפרט בדבר המלכות שנמצא מלכות דסטרא אחרא. ואם גם בזה יש ליישב, אבל יותר נראה לעניות דעתי שזה מחמת שמצד השמש המשפיע [ומתדמה ליוצרו כביכול להאיר מעצמו], אין שום נפתל ועיקש חס ושלום, וכל אחיזת הרע, הוא בהלבנה הענייה לבד, אשר מצד עצמה גם בקדושה, חסירה היא מהחכמה, והיא העומדת בסוג כלליות האדם כנ"ל מהמובן מכותלי דבריו הקדושים. ובסיבת החסרון מהחכמה והתבונה האמיתית, נאחז ומתגבר החסרון לגמרי ברובם ככולם, אשר אינם חפיצים כלל בחכמה האמיתית כנ"ל. ומחמת זה לבד, הם תועים ונבוכים בחכמות חיצוניות. ובכל זה מבואר לנו, אשר לא קרא בשם לצד הרע, רק בדבר המלכות שהיא הנחלקה לשתים, בטוב וברע, והמחלקה הזאת לבד כשתתגבר חס ושלום תצא ותעלה גם למעלה בדבר החכמה, לחלק ולהפך גם שם חס ושלום, אשר עבור זה מרמז בתיבת, "וכו'", לכנות גם להחכמה חיצונה, בשם חמה [כמובא מזה בספר פרפראות לחכמה עיין שם]:‏
ומכותלי דבריו משמע שרוצה לומר שאין 'חכמה דס"א' אלא החכמות חיצוניות הם תוצאה מהתגברות מלכות דס"א המושכת את האדם לתעות ולהיות נבוך בחכמת חיצוניות.
ומקשרי התורה מבואר כפי שכתב יוסף, שכאשר החכמה אינה מקושרת להשי"ת זה עצמו 'חכמה חיצונית' שאיתה מתעה היצה"ר את האדם.

[ברוך מאן]

@יחיש-להרגיעי כתב:

זה החכמות של הבל

כבוד ציטט יפה - אך למחצה
כי בהמשך הוא מסביר שעיקר הבעיה שלהם בגלל שלא חוזרים להיות בהמה
וזה בעצם מה שהסביר @נחום-בקר בפוסט הקודם ע"ש

[7272]

@נחום-בקר כתב:

כאשר החכמה אינה מקושרת להשי"ת זה עצמו 'חכמה חיצונית' שאיתה מתעה היצה"ר את האדם.

מכאן אפשר להתחזק
שכל דבר יפה כל וורטלאך כל דבר לימוד (בין ברוחני בין בגשמי) אדם צריך להגיד לעצמו איך זה מקרב אותי להשם יתברך
ובכך מעלה ומקשר הדבר לשורשו

שרק ועל דעת כך ובתנאי זה יש לו זכות קיום

ומלא כל הארץ כבודו

[ישי משה]

לכאו' "לא יחפוץ כסיל בתבונה כי אם בהתגלות ליבו" הוא מכיון שהוא כן חושב שיש לו חכמה ולכן לא לוקח ומקבל מהשכל (שזה לכאו' החכמה דסט"א)

[חבר אני]

מסופר שבאו משכילים להקשות קושיות לא' מהצדיקים (נראה לי ר' חיים מבריסק)
ענה להם:
אין לי תירוץ בשבילכם כי תירוצים יש לי על קושיות ולכם יש רק תירוצים, ואין תירוצים על תירוצים.
אתם מתרצים לעצמכם למה לא לשמור תורה ומצוות לכן אתם מקשים קושיות.

"אשר אינם חפיצים כלל בחכמה האמיתית כנ"ל. ומחמת זה לבד, הם תועים ונבוכים בחכמות חיצוניות". (ביאוה"ל ד"ה היצה"ר)

[יחיש להרגיעי]

@נחום-בקר כתב:

ומכותלי דבריו משמע שרוצה לומר שאין 'חכמה דס"א' אלא החכמות חיצוניות הם תוצאה מהתגברות מלכות דס"א המושכת את האדם לתעות ולהיות נבוך בחכמת חיצוניות.
ומקשרי התורה מבואר כפי שכתב יוסף, שכאשר החכמה אינה מקושרת להשי"ת זה עצמו 'חכמה חיצונית' שאיתה מתעה היצה"ר את האדם.

ך-מאן כתב:

שעיקר הבעיה שלהם בגלל שלא חוזרים להיות בהמה

הבעיה שלהם היא לא שהם לא חוזרים להיות כבהמה, (אולי יהיה יותר מדויק לומר שהם לא מגיעים לבחי' בהמה בקדושה)
להיפך הם כל הזמן עושים מעשה בהמה,
ועי"ז מגבירים מלכות הרשעה
ומזה נמשך לאדם חכמות של הבל, שבבאה"ל לכאורה כתב שזה לא חמה דסט"א

אני יסביר את דברי @נחום-בקר במילים אחרות(כמובן לפי הבנתי):
יש חמה דקדושה
כדי לבא אליה צריך את הלבנה / מלכות = להתנהג כבהמה
אבל אם עושה מעשה בהמה > מגביר מלכות דסט"א >
נמשך מזה חכמות של הבל / חכמות חיצוניות.

וכאן אומר הביאה"ל שהחכמות האלו אינם 'חמה דסט"א'
כלומר הם לא שורש השפעה, כי בשורש אין נפתל ועיקש
כלומר אין להם משהו מעצמם (כמו חמה דקדושה, שיש לה מעצמה)
אלא בגלל שפגם במלכות לכן הגיע לחכמות של הבל
ובכל זאת הוא מסיים שבעבור זה מכנים את החכמה החיצונית 'חמה'

[ישי משה]

ברור ש"באמת" אין דבר כזה "חמה דסט"א", כי חכמה היא רק "אלוקות".
אך הסיבה שהם לא רוצים לקבל מהחכמה היא כי הם חושבים שיש להם חכמה מעצמם. ומתלבש במצוות כאילו החכמה נמצאת אצלו.
(לדוגמא: כשנופל בדעתו ואינו רוצה להתחזק, הוא מחמת שאינו מקבל מה"חכמה", שהצדיק מלמד אותו שהשי|"ת מחכה לו ושיש לו תקוה. ומתלבש במצוות ו"חכמה" כאילו הוא בכלל הצדיק ש"לא נותן לעצמו הנחות...")

[חבר אני]

למעשה ר"א מדייק זאת (שאין באמת חכמה דסט"א) מזה שרבינו אומר בפירוש רק על ההמלכות דסט"א ולא אמר שיש גם חכמה דסט"א (לעיל הביאו לשונו, עיי"ש)
[כי רבינו בעצם לא היה צריך לומר כלום מה יש בצד הסט"א, והיינו לומדים זאת לבד מהכלל השישי, והוא כן טרח ואמר זאת לגבי המלכות, וא"כ מדוע לא אמר גם לגבי החכמה?]

אמנם גם בלא זה, הכלל השישי אומר גם שמה שיש בצד הסט"א הוא כלום ושום דבר, - רק "כקוף בפני אדם".
(הקוף עושה פעולות חיצוניות כמו האדם אבל בפנימיות אינו מבין כלום!)

וא"כ קצת קשה מה החידוש של ר"א, כי בעצם גם למלכות דסט"א אין באמת מלכות, אלא הכל כקוף כנ"ל ?

[נחום בקר]

@חבר-אני יש חידוש. כי העולה מהדברים. שחכמה דס"א היא בעצם חכמה שנתעית ממקומה. וההתעיה שלה היא מחמת המלכות. ועל כן כשתתקן את המלכות ממילא תפול חכמתם. (ואין צורך בב' תיקונים א כנגד המלכות ואחד כנגד החכמה).

[ישי משה]

@חבר-אני כתב:

כי בעצם גם למלכות דסט"א אין באמת מלכות,

"מלכות" היא "לית לה מגרמה כלום" ומימילא באמת אין "מלכות" דסט"א כי הוא לא חפץ בתבונה.

[חבר אני]

@ישי-משה כתב:

באמת אין "מלכות" דסט"א כי הוא לא חפץ בתבונה.

המלכות דקדו' לית לה מגרמה, והסט"א ג"כ לית לה אלא שגם נשארית בזה ואינה חפיצה בשכל (אדרבא מעדיפה שיהיה משוגע...)
אבל עדיין אין זה משיב כ"כ על השאלה, שהרי כמו שאין לה באמת חכמה כך אין לה מלכות, אז מה החילוק?

ונ"ל שהתכונה של הלית ליה (מלכות) זה יש לה יותר מאשר את העניין של החכמה, כי כל החכמה שלהם באה כדי שישארו עם ה"כלום", רק מה שבהתגלות ליבם.

הם ממצאים פטנטים - שכלים וחכמות איך להיות עוד יותר ועוד יותר משוגעים!
משתמשים עם השכל כדי להיות בלי שכל!
[ולכן אע"פ שגם מלכות אין להם באמת, אעפ"כ הם נדמים - כקוף בפני אדם - כמי שיש להם תכונה כזו של 'לית ליה מגרמיה', אבל חכמה כמה שהם מנסים להידמות לחכמה האמיתית מתברר שאת זה אין להם כלל!]

וכדברי מוהרנ"ת במקו"א:

"וּבֶאֱמֶת עִקַּר הַחִלּוּק שֶׁבֵּין הַחֲכָמִים הָאֲמִתִּיִּים וּבֵין הַחֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם שֶׁהֵם חֲכָמִים שֶׁל שֶׁקֶר, הֵן חֲכָמִים בְּחָכְמוֹת חִיצוֹנִיּוֹת מַמָּשׁ שֶׁהֵם הַפִּילוֹסוֹפִים וְהַמְחַקְּרִים הֵן כָּל הַחָכְמוֹת שֶׁל הֶבֶל שֶׁל כָּל מִינֵי מִתְנַגְּדִים אֶל נְקֻדַּת הָאֱמֶת, עִקַּר הַחִלּוּק שֶׁבֵּינֵיהֶם הוּא בַּבְּחִינָה הַזֹּאת שֶׁהִוא הַחִלּוּק שֶׁבֵּין אֲכִילַת שַׁבָּת לַאֲכִילַת יְמֵי הַחֹל, כִּי בְּחִינַת אֲכִילַת חֹל הוּא שֶׁהַכָּבֵד נִזּוֹן תְּחִלָּה שֶׁהוּא בְּחִינַת אֲכִילַת עֵשָׂו שֶׁהוּא בְּחִינַת כָּבֵד כּוֹעֵס שֶׁאָמַר הַלְעִיטֵנִי נָא. וּבְחִינַת אֲכִילַת שַׁבָּת הוּא כֻּלּוֹ קֹדֶשׁ בְּחִינַת הַמֹּחַ נִזּוֹן תְּחִלָּה כַּנַּ"ל. כִּי חִיּוּת הָאָדָם נִמְשָׁךְ כְּפִי הָאֲכִילָה וּמִשָּׁם נִמְשָׁכִין כָּל הַתַּאֲוֹת. הַיְנוּ כִּי הַחֲכָמִים שֶׁל הַשֶּׁקֶר הֵם מִסִּטְרָא דְּעֵשָׂו, שֶׁהוּא בִּבְחִינַת הַכָּבֵד שֶׁהוּא מָלֵא דָּם, שֶׁהוּא כְּלַל תַּאֲוֹת הַגּוּף שֶׁבָּאִים מֵרְתִיחַת הַדָּמִים, שֶׁהוּא נִזּוֹן תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ הַמֹּחַ.

הַיְנוּ שֶׁבֶּאֱמֶת עִקַּר חָכְמָתָם כֻּלָּם הֵם רַק בִּשְׁבִיל תַּאֲוֹת עוֹלָם הַזֶּה. כְּמוֹ שֶׁרוֹאִין בְּחוּשׁ בְּהַמְחַקְּרִים שֶׁכָּל חֲקִירָתָם הִוא בְּעִסְקֵי עוֹלָם הַזֶּה וְתַאֲוֹתָיו אֵיךְ לַעֲשׂוֹת כֵּלִים נָאִים בָּאֳמָנוּת גָּדוֹל וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה כְּגוֹן מְדִידָה וּמִסְפָּר וְכוּ' שֶׁהַכֹּל הוּא בְּעִסְקֵי עוֹלָם הַזֶּה לְצֹרֶךְ הַגּוּף. וַאֲפִלּוּ שְׁאָר חָכְמוֹת הַדַּקִּים יוֹתֵר. אֲבָל כָּל חָכְמָתָם וַחֲקִירָתָם בָּהֶם כֻּלָּם בִּשְׁבִיל תַּאֲוֹת הַגּוּף וּמִדּוֹתָיו הָרָעִים. כִּי הֵם מְלֵאִים כָּל הַתַּאֲוֹת וּמִדּוֹת רָעוֹת כַּנִּרְאֶה בְּחוּשׁ כִּי לֹא הִתְחִילוּ מִימֵיהֶם לְשַׁבֵּר שׁוּם תַּאֲוָה וּמִדָּה רָעָה וְכָל חֲקִירוֹתָם וְחָכְמָתָם הִוא בִּשְׁבִיל אֵיזֶה תַּאֲוָה וּמִדָּה רָעָה. כְּגוֹן כְּדֵי שֶׁיַּגִּיעַ לוֹ כָּבוֹד וְשֵׁם גָּדוֹל עַל-יְדֵי חָכְמָתוֹ אוֹ שֶׁיְּקַבֵּל מָמוֹן הַרְבֵּה וְהִתְמַנּוּת וְהִתְנַשְּאוּת אֵצֶל הַמְּלָכִים וְהַשָּרִים עַל-יְדֵי חָכְמָתוֹ כַּנּוֹדָע וּמְפֻרְסָם כָּל זֶה לַבְּקִיאִים קְצָת בָּהֶם"

(ליקו"ה שבת ו, ד)