ע-י-ד-ן. אַיֶּכָּה?!

יאשע הלברשטאם

חזרתי עם חבר מירושלים. סחוטים ועייפים, לילה ארוך, שמחות בית השואבה.
כזה לילה של המון מוזיקה מחרישת אוזניים, פטל אדמדם שמתיימר להיות קר, והרבה עוגיות שנרטבו מהפטל הנ"ל.

האוטובוס לצפון היה ריק, מאחורי הנהג, הערבי כמובן, ישב צעיר ערבי אף הוא, וליהגו בערבית שוטפת. כנראה תיכננו איך להתפוצץ, או משהו כזה.
לא ניסינו לנמנם, כי בכל זאת צריך סוכה וזה.

זה התחיל בערך ככה, הצעיר הערבי פונה אלי, במבטא שמזכיר יותר צרפתי מאשר ערבי:

"תגיד לי, אתה חרד, נכון?"
"מה? ממה אני חרד?"
"אני רואה בלבוש שלך שאתה חרד".
"אה, התכוונת חרדי. אז כן, משהו כזה, אני מהחרדים".

וכאן בלי להתבלבל הוא התחיל, ואני מבטיח לכם שזה הוא התחיל, לא אני [וכמובן, שאני כותב לכם רק בערך ובקצרה, כי לא לקחתי היום את הריטלין].

"אז תגיד לי, אתה יכול להוכיח שיש אל?"
"אה, אני? מה? מה אתה רוצה?"
"אני יודע, אתה לא יכול להוכיח לי שיש אל, אתה עושה את המצוות בגלל ההימור, כי אולי יש חיים לאחר המוות, נכון?"
"ממש לא. אני בכלל לא צריך הוכחות שיש אל, אני יודע את זה!"
"מאיפה אתה יודע?"
"חחח, אני יגיד לך מאיפה אני יודע. דיברתי איתו אתמול בלילה".
"אז אין לך הוכחה שיש אל. אתה סתם מרגיש ככה. ואני, אני יש לי הוכחות שאין אל!"
"די, נו באמת, מי לא מאמין באל, אתה סתם אומר".
"אם יש אל, אז איפה הוא היה בשביעי לאוקטובר? איפה הוא היה בשואה?!"

הסתכלתי עליו שוב מחדש, הבטתי בעיניים שלו.
הם סיפרו לי משהו אחר. הוא רוצה משהו. לא יודע מה.
בעיניים שלו ראו רצון עמוק וחודר, שאולי מוסתר ממנו בעצמו.
התחלתי לאהוב אותו, ועניתי לו:

"עד שאתה שואל על השביעי באוקטובר, אני ישאל אותך שאלה אחרת. אם יש אל, אז למה יש כל כך הרבה אנשים בבתי חולים? למה אנשים מתים בתאונות? ולמה אף אחד לא עשיר? ולמה כולם כל כך עצובים, תמיד?!"
"אז אתה מסכים איתי שאין אל...".

ראיתי על פניו הקלה מסוימת, וכבר התבלבלתי לגמרי. הוא מחפש ורוצה, או אתאיסט מתוסכל.

"אני יספר לך משהו, הילד שלי רצה ללכת לאיזה הקרנה, עכשיו בחג, ואני ידעתי שזה לא טוב בשבילו. לא הסכמתי לו. הוא ממש כעס עליי, אבל הוא ידע שאני אוהב אותו ודואג לו תמיד".

משהו בפנים שלו התרכך. וגם הלב שלי, כמובן.

"אז איך זה מסתדר ביחד? זה לא ייתכן".
"עכשיו הילד שלי קטן, יבוא יום שהוא יבין שהכל היה לטובתו, והוא יכול תמיד לסמוך עליי".
"אבל בינתיים, הוא לא מבין כלום, והוא רק רואה שאתה מתנכל אליו".
"נכון, אבל עמוק בלב הוא יודע שאני אוהב אותו. הוא פשוט מרגיש את זה!!"

כאן כנראה נגמרה לו הסבלנות, והוא התחיל לזלזל:

"אתה סתם מדבר מרגשות, אני לא מאמין בכלום. אני לומד בטכניון מדעים ופסיכומטריה, ואני קצת מבין בזה. חבל שאתה סתם מתבלבל משטויות!"
"אני יכול לשבת איתך כל היום וכל הלילה, אבל ממש בשתי מילים: רבי נחמן מברסלב אמר שאין אדם שהוא לא מאמין, כל אחד מאמין עמוק עמוק בלב. ותראה בעצמך שפעם שהחיים היו יותר על טבעיים - אנשים האמינו באל הרבה פחות מהיום. ודווקא אחרי שהטבע שולט, מאמינים יותר באל".
"זה לא הגיוני, אני פשוט לא מאמין, איך רבי נחמן יכול להגיד לי מה יש לי בלב?"
"ת'אמת, שאי אפשר לשכנע, אתה פשוט צריך לבוא אליו. אתה מוזמן".
"אני, לאומן? אתם לא שפויים!!"

ידעתי שמול זלזול, אין מה לדבר אל השכל, יורים ישר אל הלב הפעור:

"אתה יודע מה? במקום להתווכח תענה לי בכנות. האם יש חוויה יותר עוצמתית בעולם כולו, מאשר חבר שאוהב אותך ברמות הכי פסיכיות, הוא זמין לך ולכל הקשיים שלך עשרים וארבע שעות, ואין שום דבר בעולם שיכול לשבור את האהבה ביניכם?"
"נכון, זה באמת ענק, אבל איפה יש חבר כזה?"
"אם אתה מוכן ליצור קשר עם האל, לדבר איתו כל יום בפתיחות על מה שאתה חווה, הקשר הזה יווצר, ואתה תהנה בחיים כמו שלא נהנית מעולם!!"

העיניים המבקשות שלו התחילו לעפעף, הוא הסיט את מבטו, וענה לי תוך כדי שהוא בוהה בנקודה לא קיימת:

"האמת, אני יגיד לך. כבר עשיתי את זה, לא ידעתי בכלל מהברסלב הזה. הייתי מדבר כל יום עם האל, הייתי מספר לו הכל. ואתה יודע מה? הוא היה עוזר לי. הוא נתן לי כל מה שביקשתי ממנו, באהבה. הרגשתי את זה. אבל עבר זמן, וזהו. איבדתי אותו. הוא כבר לא הקשיב לי. וזהו".
"וזהו?!"
"כן, הבנתי שזו כנראה אהבה חד צדדית. כיום, בלימודי הפסיכומטריה, אני מבין שזה כנראה היה סוג של סכיזופרניה...".

האוטובוס כבר התקרב לתחנה שלי, אבל לא יכולתי להפסיק:

"תשמע, איך קוראים לך?"
"עידן".

הייתי בהלם, הייתי בטוח שזה ערבי, ממש גמגמתי:

"אה, אני כן הייתי אצל רבי נחמן מברסלב, ולכן אני בטוח שאתה מאמין. מאוד. באל שלנו".

הוא הביט בי, מצפה להמשך, אבל האוטובוס כבר עצר, קמתי לרדת, ואמרתי לו:

"היה לי מאוד כייף לדבר איתך, אשמח שנעמוד בקשר".

על המדרגות זרקתי לחבר שנסע איתי, "תן לו את המספר שלי".

פגשתי את החבר לאחר יומיים, ושאלתי בציפייה דרוכה, "הבאת לו את המספר?"
ההוא הביט בי בזעזוע, "חס ושלום, למה שתהיה בקשר עם אפיקורס כזה...".

וזהו,
מאז אני רק חושב איפה אני מוצא אותך, עידן.
בטוח שאתה לא הולך עם תורה, ולא נכנס אף פעם לפורום הזה.
אבל מצד שני,
כאן אני יכול קצת להתבטאות.
מחכה לך עידן, מאוד.
אַיֶּכָּה?

ש. פ.

דמעות!! דמעות!!

[לא רוצה להרוס]
ואם אני געצל מהקריה בבי"ש לא מגיע לי.. ??

יאשע הלברשטאם

@ש.-פ.
אייי געצל'ה געצל'ה
אתה באמת חושב שציטטתי את כל השיחה?
ממש לא!

לא סיפרתי על הוידוי האישי שלי לפני עידנ'וש.
על השיחזור של אותם ימים, בהם קיימתי מצוות רק מתוך ההימור - אולי יש גיהנום, ואולי לא כלום.

בעצם, זו הייתה ההתקרבות שלי לברסלב.
גיליתי שמאחורי רוב הז'ופיצעס לא תמיד מסתתר שם האלוקים.
לפעמים מסתתרים דברים אחרים.

ומאחורי זו שלי, ידעתי שקופה של שרצים יכולה להיות גם בגודל של תיבת נח - והיא לא מצילה משום מבול.

ורבי נחמן שלי, בא אליי בבשורה משלו:

יאשע-הלברשטאם כתב:

רבי נחמן מברסלב אמר שאין אדם שהוא לא מאמין, כל אחד מאמין עמוק עמוק בלב. ותראה בעצמך שפעם שהחיים היו יותר על טבעיים - אנשים האמינו באל הרבה פחות מהיום. ודווקא אחרי שהטבע שולט, מאמינים יותר באל

אתה מבינ'תי?

זה היה סיפור ארוך. מאוד.
וזה גם נכתב באיזשהיא פלטפורמה.
ביחד עם הלב המלבלב של הפורום דמתא, הסופר והמשורר @מאיר-לב

אולי יבוא יום שאוכל לפרסם זאת. כאן.
אולי - - -

ש. פ.

@יאשע-הלברשטאם כתב:

זה היה סיפור ארוך. מאוד.
וזה גם נכתב באיזשהיא פלטפורמה.
ביחד עם הלב המלבלב של הפורום דמתא, הסופר והמשורר @מאיר-לב

אולי יבוא יום שאוכל לפרסם זאת. כאן.
אולי - - -

י'אשכנזי
פנקינו מטובך..

bjni

מאיר לב זה כינוי או שם?

יאשע הלברשטאם

@ש.-פ. כתב:

י'אשכנזי

מנין לך?
שמא עליתי בתמר מתימן
או נישאתי כל כנפי נשרים מעיראק...

על כל פנים, אוכל לפרסם רק עם הסכמתו של ידידי ורעי @מאיר-לב

נחלי דבש

@bjni כתב:

מאיר לב זה כינוי או שם?

כאן הוא כתב שזה שם העט שלו

מאיר לב

טוב, @יאשע-הלברשטאם, היות והרמת את הכפפה, והצעת להעלות את הסיפור שכתבנו אי שם לפני כמה שנים...

אני מאוד מאוד ישמח שתעלה אותו לפורום, אני בטוח שהקוראים מאוד יתחברו אליו.

מה גם שהוא למעשה ה'אב הרוחני' של - "האבן", שפרסמתי כאן.

אגב, ממש עכשיו נכתב הסיפור החדש על תורה ד', ויש בו כמה קווים משותפים גם לאבן, וגם לסיפור ההוא.

ועוד חזון למועד.

חבר אני

שאלו כבר פעם בפורום האם @יאשע-הלברשטאם הוא בעל המעשה של 'א רעבישע מעשה'

עכ"פ נהנתי וכספתי מכל מילה.

מלך

@מאיר-לב כתב:

טוב, @יאשע-הלברשטאם, היות והרמת את הכפפה, והצעת להעלות את הסיפור שכתבנו אי שם לפני כמה שנים...

אני מאוד מאוד ישמח שתעלה אותו לפורום, אני בטוח שהקוראים מאוד יתחברו אליו.

מה גם שהוא למעשה ה'אב הרוחני' של - "האבן", שפרסמתי כאן.

אגב, ממש עכשיו נכתב הסיפור החדש על תורה ד', ויש בו כמה קווים משותפים גם לאבן, וגם לסיפור ההוא.

ועוד חזון למועד.

אתה מבין שאתה חושף מאוד את שתיכם גם יחד.

מאיר לב

@מלך אל דאגה, תמיד יש מקום של כבוד למרחב ההכחשה...

יאשע הלברשטאם

לאחר שניתנה הסכמתו של @מאיר-לב
הסיפור יתחיל להתפרסם אי"ה השבוע.
מאחר והוא ארוך למדי [למעלה מכ' פרקים], יעלה אי"ה בכל יומיים פרק נוסף
ולה' הישועה

א-ל-י-ה-ו הנערוויסט

@יאשע-הלברשטאם כתב:

אתה באמת חושב שציטטתי את כל השיחה?
ממש לא!

לא סיפרתי על הוידוי האישי שלי לפני עידנ'וש.
על השיחזור של אותם ימים, בהם קיימתי מצוות רק מתוך ההימור - אולי יש גיהנום, ואולי לא כלום.

בעצם, זו הייתה ההתקרבות שלי לברסלב.
גיליתי שמאחורי רוב הז'ופיצעס לא תמיד מסתתר שם האלוקים.
לפעמים מסתתרים דברים אחרים.

ומאחורי זו שלי, ידעתי שקופה של שרצים יכולה להיות גם בגודל של תיבת נח - והיא לא מצילה משום מבול.

@יאשע-הלברשטאם הרהורי תשובה כאלה לא היו לי מזה עידן ועידנים
ואשריך עידן שזכית להודיע לדרי מעלה 'איה מקום כבודו'

יאשע הלברשטאם

יאשע-הלברשטאם כתב:

הסיפור יתחיל להתפרסם אי"ה השבוע

היום יעלה פרק ראשון.
עידנ'וש, מחכה לפידבק ממך.

בתחילת הסיפור, ספוילר - מקרא שמות.
קריאה מהנה

הסיפור מבוסס על התורה 'ויהי נא פי שניים', עם ליקו"ה הכשר כלים ה"ד, ביאוה"ל, ובעיקר על חדר כ' המורחב.

יאשע הלברשטאם

מקרא השמות:

כוחות הטוב

האחד הפשוט: בורא העולם. מקור כל הרוחות.
מלכי־צדק: מנהיג חיילי הרוח, התגלות הרוח הכללית. שליחו המיוחד של האחד הפשוט. מקום מושבו, עיר הגבול.
עתיק: התגלות הרוח הכללית הקדומה. שליחו הקודם של האחד הפשוט. סבו של מלכי־צדק, ואביה של אֹשדת.
בכור: תלמידו המובהק של מלכי־צדק.
חיילי רוח: לוחמים המחוברים לרוח הכללית. כפופים להנהגת מלכי־צדק, ובכור משרתו.
ציפורים: הרוח העליונה. הכח העליון שמניע את נשמת חיילי הרוח.
שמני הריח: כח גנוז הנוסך אור מאחד. מסוכן בהשתמשות מופרזת.
התקשרות: שעת התייחדות יומית עם האחד הפשוט.
מפות לאדמות הרָץ: מפות מסתוריות, המובילות אל מקום רחוק וגנוז.
עיר הגבול: מקום משכנו של מלכי־צדק, ועירם של חיילי הרוח.
חמשת החברים: אהבאל, בֶּן, לביא, עזר, עתיר. חיילי רוח המקושרים זה לזה.
שבואל: חייל רוח, ידידם הצעיר של חמשת החברים.

כוחות הרוע

קליַא: מנהיגם של המחריבים. אויבם הגדול של מלכי־צדק וחיילי הרוח.
מחריבים: עושי דברו של קליא. מחריבי העולם, ומכריתי רוח החיילים.
אשמא: סגנו הראשון של קליא. מפקד הקרב הגדול על שמני הריח.
עמון: סגנו השני של קליא. נלחם בעתיק בדרכו לאדמות הרץ.
אונימתא: יצור אופל, פרי מעשיו של עמון. נשלחה להלחם במלכי־צדק.
פּראָם: שלוחו האישי של קליא. מופקד על משימות הדיכוי.
חלא: חייל רוח הפכפך. חייל רוח שהפך למסייע של קליא.
פלוגות המחריבים: הגדודים שנלחמו בחיילי הרוח. קצין מיוחד בראש כל פלוגה.
המפרידים. בראשה נובל.
החותכים. בראשה צלמון.
הגוזרים. בראשה קנאז.
המבדילים. בראשה רומאַי.
רוכבי פרשים: הפלוגה הרביעית והחמישית. הפותחים - בראשה דרומי. המפרישים - בראשה מבצר.
האוטרים: הגדוד השביעי המסתורי, המופיע בקרב האחרון. בראשה עירם, ונתונה לאחריותו של קליא.
כרום: מפקד עז מצח. אחראי על קבוצת 'אוטרים'.

תמיר

@יאשע-הלברשטאם מזכיר את הספר לוחמי התמורות של הרב ארז משה דורון

הפשוט שבאנשי

פוסט זה נמחק!

מאיר לב

פוסט זה נמחק!

חבר אני

@יאשע-הלברשטאם זה @מאיר-לב ?
סגנון הכתיבה אותו דבר! ואולי זה בכלל הרב ארץ משה דורון....

הפשוט שבאנשי

פוסט זה נמחק!