ונוקם בו??????
-
@ב-גרינפלד אשמח שתרחיב קצת.
עכ"פ רואים כאן בתורה שכעוברים על דברי ה' ח"ו, אזי ממשיכים את ה'אלוקים' אל הסט"א וזה נהפך (לצירוף רע) ל'אלוהים אחרים'.
(לסבר את האוזן בפשיטות - הקב"ה אומר: - "וידבר ה' אל משה..." - והעובר עבירה עושה אחרת ממה שאמר, כאי' אומר - "שמעתי מה שאמרת, אבל אני רוצה [להיות המלך ו]לבחור אחרת"...) ולכן יש כאן כביכול עניין של נקמה.ואפ"ל שעניין הנקמה הוא כמו "מידה כנגד מידה" -בגלל שהפריד המלכות משרשה לכן מנסרים ומפרידים את עצמותיו.
אבל מבואר מהמשך התורה ש[גאוותו] - שבחו וענותנותו של הצדיק מאוחדים זב"ז, וכן אצל הקב"ה -"במקום גדולתו שם אתה מוצא ענוותנותו". ונקמה היא כמו סוג של גאוה, אלא שכאן היא גאוה דקדושה המאוחדת לגמרי עם הענוה, לפי"ז הנקמה כאן מאוחדת עם האהבה!
אבל כדי שיזכה לדעת זאת צריך לייחד ולחבר את האלוקים אל ההויה.(ואגב, נראה שכל התורה סובבת סביב ענין החיבור והאחדות - ע"י שמחבר את עצמו לצדיק וכו', עי"ז מחבר המלכות לשורשה, ומחבר שברי עצמותיו, עד שזוכה לדעת שכל מאורעותיו הם הכל מחמת אהבה - אחד ואין אצלו חילוק בין חסד לדין)
-
אני מבין שאפשר להסביר את זה שיש דין,
אבל המילה נקמה היא מילה שאומרת - אני מעניש אותך ללא שום תועלת שתצמח לך מזה!!
נ-ק-מ-ה...
תכנסו לראש שלי... -
מן הראוי לצטט את דברי הפרפראות:
"ונראה לפי עניות דעתי לבאר קצת בזה באופן שדברי רבינו ז"ל במאמר זה יעלו בקנה אחד ממש עם דברי רבותינו ז"ל הנ"ל,
והוא על פי מה שרומז לנו רבינו ז"ל במאמר זה בעצמו סוף אות ז' שארץ הוא דינא דמלכותא כמו שנאמר וארץ מתקוממה לו, נמצא שכל היסורין והדינים הם מבחינת מלכות בחינת דינא דמלכותא...
(דילגתי על קטע גדול)
...אבל על כל פנים מצד המקבלים יש לפעמים שהדין הוא בבחינת נקמה חס ושלום עד שאי אפשר לכנותו בשם טוב מאחר שהוא בבחינת 'תמותת רשע רעה', וכל זאת מחמת שעל ידי העוונות מכניסין המלכות בגלות והם יונקים מבחינת הדינין שבה עד שלפעמים נשתלשל כל כך עד שנעשה בחינת דין אכזרי חס ושלום (המבואר במאמר חותם בתוך חותם סי' כ"ב) בחינת דינא דמסאבותא המבואר במאמר רומה הנ"ל, ואז היסורין הם בבחינת 'עוונותיכם הטו אלה' בבחינת 'תמותת רשע רעה', כי העוונות בעצמן שהם הקליפות רחמנא ליצלן מיסרין אותו ונוקמין בו,
אבל על ידי וידוי דברים מעלין המלכות ומתקנין אותה ואז יודע בידיעה שלימה שהדין הוא גם כן שלא מחמת נקמה חס ושלום רק שהוא מחמת אהבה ולטובתו."לסיכום:
- המלכות הוא בחי' דין אבל מתוך אהבה.
- כשעוברים עבירה, מפילים את המלכות לסט"א ואזי הדין נהפך לנקמה.
- ע"י הווידוי מעלים את המלכות ואזי יודע שהדין מחמת אהבה [ויודע שכל מאורעותיו לטובתו]
-
ואז זה באמת נקמה או שרק לאדם זה נדמה כך?
-
לשון הפרפראות: "...כי זה מצד המשפיע כביכול כי בוודאי מפי עליון לא תצא הרעות וכו' חס ושלום, וכוונת השם יתברך אפילו באיבודן של רשעים רחמנא ליצלן הוא גם כן לטובתם, אבל על כל פנים מצד המקבלים יש לפעמים שהדין הוא בבחינת נקמה"
כלומר הדין שה' שולח הוא מחמת אהבה! אלא שהסט"א [כשיש להם שליטה, מחמת העוונות] הופכת אותו לנקמה.
כמו לגבי - "כל דבר אשר יבוא באש - חמימות היצר, תעבירו באש - ת"ח.
האש מקורה אצל הת"ח, היא יכולה להאיר את החושך [אבוקה של אור] והיא יכולה לשרוף כשהסט"א משתלטת עליה. -
לשון הפרפראות: "...כי זה מצד המשפיע כביכול כי בוודאי מפי עליון לא תצא הרעות וכו' חס ושלום, וכוונת השם יתברך אפילו באיבודן של רשעים רחמנא ליצלן הוא גם כן לטובתם, אבל על כל פנים מצד המקבלים יש לפעמים שהדין הוא בבחינת נקמה"
כלומר הדין שה' שולח הוא מחמת אהבה! אלא שהסט"א [כשיש להם שליטה, מחמת העוונות] הופכת אותו לנקמה.
כמו לגבי - "כל דבר אשר יבוא באש - חמימות היצר, תעבירו באש - ת"ח.
האש מקורה אצל הת"ח, היא יכולה להאיר את החושך [אבוקה של אור] והיא יכולה לשרוף כשהסט"א משתלטת עליה.חבר-אני כתב:
כלומר הדין שה' שולח הוא מחמת אהבה! אלא שהסט"א [כשיש להם שליטה, מחמת העוונות] הופכת אותו לנקמה.
וזה עוד פירוש למשמעות הפיכת הצירוף הטוב לצירוף רע, מאהבה לנקמה.
-
אני לא רוצה לסטות מהשאלה, אבל לעצם הנושא של נקמה, ע"פ כלל השישי - זלע"ז, יש נקמה דקדושה, שהקב"ה נוקם בסט"א! היכן מוצאים זאת בתורה?
בסוף הרבב"ח "כי הדרן לבתר ירחי שתא וכו" רבינו אומר שגם הרשעים יהפכו לכסא לקדושה ומהם יבנה "הנך מחוזא" (ורבים שאלו היכן ענין זה הוזכר קודם? והתשובה היא: זלע"ז מהסט"א, - וכלשון ר"א בכלל הנ"ל "ונלמד כמה פעמים צד הטוב מהיפוכו שבצד הרע")
הסט"א לא די לה שהיא עומדת כנגד מלכותו ית', עוד היא גוזלת ("לסטים") את המלכות דקדו' לעצמה ובכך בונה לעצמה ממשלה. בא הקב"ה ונוקם בהם מהפך אל הפך, לא די שמחריב את ממשלתם, הוא עושה מהם כסא לקדושה!
(והאמת שזה מפורש כבר בסעי' ה':
"וּכְשֶׁעָבַר אֵיזֶה עֲבֵרָה, אֲזַי נֶחְקָק צֵרוּף רַע עַל עַצְמוֹתָיו, וְעַל־יְדֵי־זֶה מַכְנִיס בְּחִינַת הַדִּבּוּר שֶׁל הַלָּאו הַזֶּה שֶׁעָבַר בְּתוֹךְ הַטֻּמְאָה, הַיְנוּ שֶׁמַּכְנִיס בְּחִינַת מַלְכוּת, שֶׁהוּא בְּחִינַת דַּבָּר אֶחָד לַדּוֹר, הוּא מַכְנִיס אוֹתָהּ בְּתוֹךְ הָעַכּוּ"ם, וְנוֹתֵן לָהֶם מֶמְשָׁלָה...וְעַל יְדֵי וִדּוּי דְּבָרִים יוֹצֵא מֵעַצְמוֹתָיו הָאוֹתִיּוֹת הַחֲקוּקִים עֲלֵיהֶם, וְנַעֲשֶׂה מֵהֶם הַדִּבּוּר שֶׁל הַוִּדּוּי, כִּי הַדִּבּוּר יוֹצֵא מֵעַצְמוֹתָיו, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שם לה): כָּל עַצְמֹתַי תֹּאמַרְנָה; וּמַחֲרִיב הַבִּנְיָן וְהַצֵּרוּף הָרָע, וּבוֹנֶה מֵהֶם מַלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה.")
(כעין המבואר בתורה כ"ד: "וְאָז יִכְלוּ הַקְּלִיפּוֹת לְגַמְרֵי וְזֶה: 'אַיְתוּ אַשְׁלֵי' הַיְנוּ עַל יְדֵיכֶם וְעַל כָּרְחֲכֶם יִתְבַּטְּלוּ הַקְּלִיפּוֹת כִּי אַתֶּם בְּעַצְמְכֶם תָּבִיאוּ אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל מֵהַגָּלוּת.")
ועפ"ז מבואר כל העניין של סיפור יציאת מצרים (כלל ה') שדוקא במצרים היה גילוי ה' בעשר מכות וכו'
דוגמא חזקה לזה בפסוקים דלהלן: "וַיִּקְרָא פַרְעֹה אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר לְכוּ עִבְדוּ אֶת יְהֹוָה רַק צֹאנְכֶם וּבְקַרְכֶם יֻצָּג גַּם טַפְּכֶם יֵלֵךְ עִמָּכֶם. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה גַּם אַתָּה תִּתֵּן בְּיָדֵנוּ זְבָחִים וְעֹלֹת וְעָשִׂינוּ לַיהֹוָה אֱלֹהֵינוּ." -
אני מבין שאפשר להסביר את זה שיש דין,
אבל המילה נקמה היא מילה שאומרת - אני מעניש אותך ללא שום תועלת שתצמח לך מזה!!
נ-ק-מ-ה...
תכנסו לראש שלי...@לב-העולם-אתה בדיוק לכן הבאתי את דברי התרגום שזה לא הפרוש של 'נקמה' אלא נקמה הוא מלשון 'פרעון'. עיין גם בפרשתנו (מטות) על הפסוק לנקום נקמת ה' במדין בתרגום אונקלוס שהוא לשון פרעון.
-
מן הראוי לצטט את דברי הפרפראות:
"ונראה לפי עניות דעתי לבאר קצת בזה באופן שדברי רבינו ז"ל במאמר זה יעלו בקנה אחד ממש עם דברי רבותינו ז"ל הנ"ל,
והוא על פי מה שרומז לנו רבינו ז"ל במאמר זה בעצמו סוף אות ז' שארץ הוא דינא דמלכותא כמו שנאמר וארץ מתקוממה לו, נמצא שכל היסורין והדינים הם מבחינת מלכות בחינת דינא דמלכותא...
(דילגתי על קטע גדול)
...אבל על כל פנים מצד המקבלים יש לפעמים שהדין הוא בבחינת נקמה חס ושלום עד שאי אפשר לכנותו בשם טוב מאחר שהוא בבחינת 'תמותת רשע רעה', וכל זאת מחמת שעל ידי העוונות מכניסין המלכות בגלות והם יונקים מבחינת הדינין שבה עד שלפעמים נשתלשל כל כך עד שנעשה בחינת דין אכזרי חס ושלום (המבואר במאמר חותם בתוך חותם סי' כ"ב) בחינת דינא דמסאבותא המבואר במאמר רומה הנ"ל, ואז היסורין הם בבחינת 'עוונותיכם הטו אלה' בבחינת 'תמותת רשע רעה', כי העוונות בעצמן שהם הקליפות רחמנא ליצלן מיסרין אותו ונוקמין בו,
אבל על ידי וידוי דברים מעלין המלכות ומתקנין אותה ואז יודע בידיעה שלימה שהדין הוא גם כן שלא מחמת נקמה חס ושלום רק שהוא מחמת אהבה ולטובתו."לסיכום:
- המלכות הוא בחי' דין אבל מתוך אהבה.
- כשעוברים עבירה, מפילים את המלכות לסט"א ואזי הדין נהפך לנקמה.
- ע"י הווידוי מעלים את המלכות ואזי יודע שהדין מחמת אהבה [ויודע שכל מאורעותיו לטובתו]
@חבר-אני בסיכום צריך להדגיש שהנקמה היא לא מצד המלכות אלא מצד יניקת הקליפות מדיני המלכות. והנקמה היא מצד 'העוונות והקליפות' וכפי שכתבתי בראש האשכול שהשאלה 'מיהו הנוקם'? ועפ"ד הביאור הליקוטים חלק הנקמה שייך לקליפות.
[אך באמת בהנהגת היחוד זה מגיע בסופו של דבר מצד יניקתם 'מהמלכות' ובודאי שהשי"ת מכוון בזה לטובה]. -
@חבר-אני בסיכום צריך להדגיש שהנקמה היא לא מצד המלכות אלא מצד יניקת הקליפות מדיני המלכות. והנקמה היא מצד 'העוונות והקליפות' וכפי שכתבתי בראש האשכול שהשאלה 'מיהו הנוקם'? ועפ"ד הביאור הליקוטים חלק הנקמה שייך לקליפות.
[אך באמת בהנהגת היחוד זה מגיע בסופו של דבר מצד יניקתם 'מהמלכות' ובודאי שהשי"ת מכוון בזה לטובה]. -
-
שמעתי פעם שאם אדם מתגבר על היצר הרע
היצר הרע שמח בו שהצליח לעמוד בנסיון
ואם הקשיב ליצר הרע היצר הרע מתבאס שהאדם נפל במתקלה(מעניין כמה זה נכון
כי כתוב שלעתיד השם ישחט את היצר הרע ושואלים למה הרי הוא עשה את התפקיד שלו שהשם נתן לו?
ומתרצים שהיצר הרע עושה את העבודה שלו יותר ממה שציוו אותו ואפילו יוצרו קוראו רע)אולי זה גם קשור שהכל לטובה גם ההנהגה של שם אלוהים וגם ההנהגה של שם השם
גם צד היצר הטוב וגם צד היצר הרעהֵן ה' שֶׁהוּא רַחֲמִים
הֵן שְׁמוֹ שֶׁהוּא בְּחִינַת אֱלוהִים, בְּחִינַת דִּין
כֻּלָּם לְטוֹבָתְךָ מֵחֲמַת אַהֲבָה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹהֵב אוֹתְךָ -
שמעתי פעם שאם אדם מתגבר על היצר הרע
היצר הרע שמח בו שהצליח לעמוד בנסיון
ואם הקשיב ליצר הרע היצר הרע מתבאס שהאדם נפל במתקלה(מעניין כמה זה נכון
כי כתוב שלעתיד השם ישחט את היצר הרע ושואלים למה הרי הוא עשה את התפקיד שלו שהשם נתן לו?
ומתרצים שהיצר הרע עושה את העבודה שלו יותר ממה שציוו אותו ואפילו יוצרו קוראו רע)אולי זה גם קשור שהכל לטובה גם ההנהגה של שם אלוהים וגם ההנהגה של שם השם
גם צד היצר הטוב וגם צד היצר הרעהֵן ה' שֶׁהוּא רַחֲמִים
הֵן שְׁמוֹ שֶׁהוּא בְּחִינַת אֱלוהִים, בְּחִינַת דִּין
כֻּלָּם לְטוֹבָתְךָ מֵחֲמַת אַהֲבָה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹהֵב אוֹתְךָ@7272 יש חילוקים בעניין. שמעתי בהרבה ספרים קדושים שהס״מ עושה רצון קונו וכו׳ ובגמ׳ בב״ב אמר ר״א ב״י שטן לשם שמים נתכוון [במעשה איוב] אמנם רבינו הרמח״ל הקדוש כותב [בדע״ת ב׳] שהס״א מורדת למרות שעושה רצון קונה חושבת היא למרוד ושיש לה כח מצד עצמה, צריך עיון אם זה מחלוקת..
-
הארה מפרשת ואתחנן (דברים ד, כד) (כד) כִּי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ אֵשׁ אֹכְלָה הוּא אֵל קַנָּא. ופרש"י - (כד) אל קנא - מקנא לנקום אנפרמינ"ט בלע"ז. מתחרה על רוגזו להפרע מעובדי עבודת כוכבים. בפשטות מבינים שהמילה 'מתחרה' הוא מלשון 'תחרות' היינו מהירות. אך עפ"ד רבנו בתורה דידן נראה ש'מתחרה' הוא מלשון 'חמימות' וזהו תכונת 'הקנאי' שנעשה 'חם' לנקום נקם. ואותה חמימות היא הגורמת למהר מלשון 'תחרות'.
-
הארה מפרשת ואתחנן (דברים ד, כד) (כד) כִּי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ אֵשׁ אֹכְלָה הוּא אֵל קַנָּא. ופרש"י - (כד) אל קנא - מקנא לנקום אנפרמינ"ט בלע"ז. מתחרה על רוגזו להפרע מעובדי עבודת כוכבים. בפשטות מבינים שהמילה 'מתחרה' הוא מלשון 'תחרות' היינו מהירות. אך עפ"ד רבנו בתורה דידן נראה ש'מתחרה' הוא מלשון 'חמימות' וזהו תכונת 'הקנאי' שנעשה 'חם' לנקום נקם. ואותה חמימות היא הגורמת למהר מלשון 'תחרות'.
-
@איש-הפלא ז"ל רש"י במסכת ברכות נו, ב. - חרון אף - ניכר בחוטם שמתחמם ומוציא הבל, על כן הוא קרוי חרון אף:
-
שם אתה מוצא ענוותנותו - ומהי?
'עושה משפט יתום ואלמנה'!! [גמרא שם]
מהי הענווה הכי גדולה?
שעושים משפט למסכנים... -
@ברוך-מאן גם פה לא הבנתי אותך... מתחילים לחלחל בי מחשבות נחיתיות...
שלום! נראה שהשיחה הזו מעניינת אותך, אבל עדיין אין לך חשבון.
נמאס לכם לגלול בין אותם הפוסטים בכל ביקור? כשנרשמים לחשבון, תמיד תחזרו בדיוק למקום שבו הייתם קודם, ותוכלו לבחור לקבל התראות על תגובות חדשות (בין אם במייל, ובין אם בהתראת פוש). תוכלו גם לשמור סימניות ולפרגן ב-upvote לפוסטים כדי להביע הערכה לחברי קהילה אחרים.
בעזרת התרומה שלך, הפוסט הזה יכול להיות אפילו טוב יותר 💗
הרשמה התחברות