היצר הרע שמח בו שהצליח לעמוד בנסיון
ואם הקשיב ליצר הרע היצר הרע מתבאס שהאדם נפל במתקלה

(מעניין כמה זה נכון
כי כתוב שלעתיד השם ישחט את היצר הרע ושואלים למה הרי הוא עשה את התפקיד שלו שהשם נתן לו?
ומתרצים שהיצר הרע עושה את העבודה שלו יותר ממה שציוו אותו ואפילו יוצרו קוראו רע)

אולי זה גם קשור שהכל לטובה גם ההנהגה של שם אלוהים וגם ההנהגה של שם השם
גם צד היצר הטוב וגם צד היצר הרע

הֵן ה' שֶׁהוּא רַחֲמִים
הֵן שְׁמוֹ שֶׁהוּא בְּחִינַת אֱלוהִים, בְּחִינַת דִּין
כֻּלָּם לְטוֹבָתְךָ מֵחֲמַת אַהֲבָה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹהֵב אוֹתְךָ

@נחום-בקר כתב:

חלק הנקמה שייך לקליפות.

אולי אפשר לומר
שכל סטיה מרצון השם יתברך
כל עבירה בעצם פותחת פרויקט חזרה להשם יתברך
יתכן והפרוייקט הזה יקח 50 דורות
כמו שמצינו שצדיקים אחוזים בשרעפים וכשחזרו לאיתנם הראשון שאלו אותם מה היה ואמרו שתיקנו חטא מסויים של מישהו מסויים...

בסוף הרבב"ח "כי הדרן לבתר ירחי שתא וכו" רבינו אומר שגם הרשעים יהפכו לכסא לקדושה ומהם יבנה "הנך מחוזא" (ורבים שאלו היכן ענין זה הוזכר קודם? והתשובה היא: זלע"ז מהסט"א, - וכלשון ר"א בכלל הנ"ל "ונלמד כמה פעמים צד הטוב מהיפוכו שבצד הרע")

הסט"א לא די לה שהיא עומדת כנגד מלכותו ית', עוד היא גוזלת ("לסטים") את המלכות דקדו' לעצמה ובכך בונה לעצמה ממשלה. בא הקב"ה ונוקם בהם מהפך אל הפך, לא די שמחריב את ממשלתם, הוא עושה מהם כסא לקדושה!

(והאמת שזה מפורש כבר בסעי' ה':
"וּכְשֶׁעָבַר אֵיזֶה עֲבֵרָה, אֲזַי נֶחְקָק צֵרוּף רַע עַל עַצְמוֹתָיו, וְעַל־יְדֵי־זֶה מַכְנִיס בְּחִינַת הַדִּבּוּר שֶׁל הַלָּאו הַזֶּה שֶׁעָבַר בְּתוֹךְ הַטֻּמְאָה, הַיְנוּ שֶׁמַּכְנִיס בְּחִינַת מַלְכוּת, שֶׁהוּא בְּחִינַת דַּבָּר אֶחָד לַדּוֹר, הוּא מַכְנִיס אוֹתָהּ בְּתוֹךְ הָעַכּוּ"ם, וְנוֹתֵן לָהֶם מֶמְשָׁלָה...

וְעַל יְדֵי וִדּוּי דְּבָרִים יוֹצֵא מֵעַצְמוֹתָיו הָאוֹתִיּוֹת הַחֲקוּקִים עֲלֵיהֶם, וְנַעֲשֶׂה מֵהֶם הַדִּבּוּר שֶׁל הַוִּדּוּי, כִּי הַדִּבּוּר יוֹצֵא מֵעַצְמוֹתָיו, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שם לה): כָּל עַצְמֹתַי תֹּאמַרְנָה; וּמַחֲרִיב הַבִּנְיָן וְהַצֵּרוּף הָרָע, וּבוֹנֶה מֵהֶם מַלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה.")

(כעין המבואר בתורה כ"ד: "וְאָז יִכְלוּ הַקְּלִיפּוֹת לְגַמְרֵי וְזֶה: 'אַיְתוּ אַשְׁלֵי' הַיְנוּ עַל יְדֵיכֶם וְעַל כָּרְחֲכֶם יִתְבַּטְּלוּ הַקְּלִיפּוֹת כִּי אַתֶּם בְּעַצְמְכֶם תָּבִיאוּ אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל מֵהַגָּלוּת.")

ועפ"ז מבואר כל העניין של סיפור יציאת מצרים (כלל ה') שדוקא במצרים היה גילוי ה' בעשר מכות וכו'
דוגמא חזקה לזה בפסוקים דלהלן: "וַיִּקְרָא פַרְעֹה אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר לְכוּ עִבְדוּ אֶת יְהֹוָה רַק צֹאנְכֶם וּבְקַרְכֶם יֻצָּג גַּם טַפְּכֶם יֵלֵךְ עִמָּכֶם. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה גַּם אַתָּה תִּתֵּן בְּיָדֵנוּ זְבָחִים וְעֹלֹת וְעָשִׂינוּ לַיהֹוָה אֱלֹהֵינוּ."

חבר-אני כתב:

כלומר הדין שה' שולח הוא מחמת אהבה! אלא שהסט"א [כשיש להם שליטה, מחמת העוונות] הופכת אותו לנקמה.

וזה עוד פירוש למשמעות הפיכת הצירוף הטוב לצירוף רע, מאהבה לנקמה.

כלומר הדין שה' שולח הוא מחמת אהבה! אלא שהסט"א [כשיש להם שליטה, מחמת העוונות] הופכת אותו לנקמה.

כמו לגבי - "כל דבר אשר יבוא באש - חמימות היצר, תעבירו באש - ת"ח.
האש מקורה אצל הת"ח, היא יכולה להאיר את החושך [אבוקה של אור] והיא יכולה לשרוף כשהסט"א משתלטת עליה.

לסיכום:

• המלכות הוא בחי' דין אבל מתוך אהבה.
• כשעוברים עבירה, מפילים את המלכות לסט"א ואזי הדין נהפך לנקמה.
• ע"י הווידוי מעלים את המלכות ואזי יודע שהדין מחמת אהבה [ויודע שכל מאורעותיו לטובתו]

עכ"פ רואים כאן בתורה שכעוברים על דברי ה' ח"ו, אזי ממשיכים את ה'אלוקים' אל הסט"א וזה נהפך (לצירוף רע) ל'אלוהים אחרים'.
(לסבר את האוזן בפשיטות - הקב"ה אומר: - "וידבר ה' אל משה..." - והעובר עבירה עושה אחרת ממה שאמר, כאי' אומר - "שמעתי מה שאמרת, אבל אני רוצה [להיות המלך ו]לבחור אחרת"...) ולכן יש כאן כביכול עניין של נקמה.

ואפ"ל שעניין הנקמה הוא כמו "מידה כנגד מידה" -בגלל שהפריד המלכות משרשה לכן מנסרים ומפרידים את עצמותיו.

אבל מבואר מהמשך התורה ש[גאוותו] - שבחו וענותנותו של הצדיק מאוחדים זב"ז, וכן אצל הקב"ה -"במקום גדולתו שם אתה מוצא ענוותנותו". ונקמה היא כמו סוג של גאוה, אלא שכאן היא גאוה דקדושה המאוחדת לגמרי עם הענוה, לפי"ז הנקמה כאן מאוחדת עם האהבה!
אבל כדי שיזכה לדעת זאת צריך לייחד ולחבר את האלוקים אל ההויה.

(ואגב, נראה שכל התורה סובבת סביב ענין החיבור והאחדות - ע"י שמחבר את עצמו לצדיק וכו', עי"ז מחבר המלכות לשורשה, ומחבר שברי עצמותיו, עד שזוכה לדעת שכל מאורעותיו הם הכל מחמת אהבה - אחד ואין אצלו חילוק בין חסד לדין)

@נחום-בקר כתב:

אך מצד הנהגת המלכות זה מתגלה 'כנקמה' בבחינת 'חמת מלך' המבואר להלן.
ויחוו הלומדים את דעתם בענין.

נראה כך מהמשך התורה שה"דינא דמלכותא" הוא ה"ארץ מתקוממה לו".