טעמי המצוות

[ע.י.ר.נ.י]

אכן כן נראה כדברי @אוצרבלום
אך לגבי נקודה מסוימת שנזכרה בהודעת הפתיחה,
האם 'ספר החינוך' שלעיתים כן מתפרשים בו טעמים שנשמעים כמו 'נימוסים',
האזכור היחידי שראיתי בעברי הוא באחד מכרכי 'שו"ת בחסידות ברסלב' שם הרב שיק קובע נחרצות כי אין הוא פסול ע"פ רבינו {וזכורני שלכאורה אדרבא מביא שם שקבע בו סדר לימוד ברבים למשך כמה מחזורים אפילו}
מה דעת החברים היקרים הנושא?

[בדרך]

@ע.י.ר.נ.י כתב:

האזכור היחידי שראיתי בעברי הוא באחד מכרכי 'שו"ת בחסידות ברסלב' שם הרב שיק קובע נחרצות כי אין הוא פסול ע"פ רבינו {וזכורני שלכאורה אדרבא מביא שם שקבע בו סדר לימוד ברבים למשך כמה מחזורים אפילו}

אני לא מכיר ספר שהוא ממליץ להימנע מללמוד על פי רבינו [למעט אלו שרבינו הזכיר בפירוש]. כך שאיני יודע אם אפשר להביא ראיה.

[נחלי דבש]

@בדרך כתב:

אני לא מכיר ספר שהוא ממליץ להימנע מללמוד על פי רבינו

ראה כאן לגבי הכוזרי

[ידידיה סרוסי]

הרב ארז משה דורון אמר לי שאפשר ללמוד כוזרי רק לדלג על החלק של הפילוסוף.

[בדרך]

@ידידיה-סרוסי כתב:

הרב ארז משה דורון אמר לי שאפשר ללמוד כוזרי רק לדלג על החלק של הפילוסוף.

עניין אותי מה מקור הקביעה הזו, אז הלכתי לשאול אותו.
זו התגובה שקיבלתי הערב:

אולי התחלף לך ברב אחר מאנשי שלומינו?

[ידידיה סרוסי]

אם זכרוני אינו מטעה אותי, אז הוא אמר לי שצריך רק לדלג על החלק של הפילוסוף. אם הוא אומר שלא, אז עדיף לסמוך עליו, מאשר לסמוך על מה שאני זוכר שהוא אמר בעבר. ואולי היה איזה אי הבנה או משהו כזה.

בכללי כדאי לשאול את מי שלומדים כוזרי, או את אנ"ש שבקיאים בסוגיה. כדי לדעת אם זה חקירות או לא. בכל אופן טוב מאד ששאלת אותו, ככה אנחנו יכולים לדעת בברור את דעתו.
אז סליחה ומחילה מכל מי שלמד את הכוזרי בגללי. ומהרב ארז משה דורון היקר. שכנראה שיצא עיוות של דבריו על ידי באיזה שהוא אופן.

[מאנ"ש הפשוטים]

@בדרך כתב:

@ע.י.ר.נ.י כתב:

האזכור היחידי שראיתי בעברי הוא באחד מכרכי 'שו"ת בחסידות ברסלב' שם הרב שיק קובע נחרצות כי אין הוא פסול ע"פ רבינו {וזכורני שלכאורה אדרבא מביא שם שקבע בו סדר לימוד ברבים למשך כמה מחזורים אפילו}

אני לא מכיר ספר שהוא ממליץ להימנע מללמוד על פי רבינו [למעט אלו שרבינו הזכיר בפירוש]. כך שאיני יודע אם אפשר להביא ראיה.

ומנין שאינו צודק שאכן אין להמליץ להימנע ממה שרבינו לא הזכיר בפירוש?

[ע.י.ר.נ.י]

@בדרך גם אם לא ראייה, מה לגבי עצם השאלה (ספר החינוך)?

[חרב החכמה]

@ע.י.ר.נ.י כתב:

@בדרך גם אם לא ראייה, מה לגבי עצם השאלה (ספר החינוך)?

בהתחלה היה לי ברור שספר החינוך אינו ספר חקירה כלל, ואחת הראיות שהיו לי, זה שכיודע תמיד כשהוא מדבר על טעמי המצוות, הוא אומר כמעט תמיד 'משרשי המצווה', ולא שורש המצווה. מה שאומר שהוא רק נותן איזה טעם זה כדי להסביר להתחבר, אבל לא שהוא אומר שזה כל הטעם. וכך גם כותב בהקדמה "ואנני חושב וגוזר להגיע אל האמת על כל פנים... אלא שרב חשקי לטבול קצה במטה ביערת דבש"..

מצד שני הוא כותב בהקדמה שרוב דברי הספר הוא לקח מדברי רבי יצחק אלפסי, הרמב"ם והרמב"ן. ואם הייתה אפשרות להגיד שמהרמב"ם הוא לוקח רק את מה המצוות את מניין התריג. {שכיודע הספר מחולק לשניים, מה המצווה, ומה הטעם שלה]. אז היא נידחת לחלוטין, בגלל שעשיתי בדיקה קטנה בטעם של מצוות הקטורת, שרבינו אמר על זה בחיי מוהר"ן תיא.

ספוילר

והתלוצץ מאד מטעמי המצוות שבספר מורה נבוכים, ואמר איך יעלה על הדעת לומר טעמי הבל כאלו על קרבנות וקטרת, הלא כמה תקונים נוראים עצומים נעשים בכל העולמות למעלה למעלה עד אין סוף על ידי אמירת הקטרת לבד. [הינו שאם חס ושלום כדבריהם המטעים, מה היה מועיל אמירת הקטרת והקרבנות]. ואיך יבוא אחד לומר שטות כזה על טעם הקטרת שמגיעים עד מקום שמגיעים, שאפלו האמירה לבד פועל מה שפועל למעלה למעלה, כמבאר בזהר הקדוש ובכתבי האר"י זכרונו לברכה. אך באמת טעם הקטרת והקרבנות אי אפשר להשיג כלל, רק אנו מאמינים לדברי משה רבנו עליו השלום. ובודאי יש בזה טעמים נוראים שאי אפשר להשיג בשום שכל אנושי כלל. ומעצם גדלתם, גם אמירת פרשיות הקרבנות והקטרת מסגל מאד, ונעשה מזה תקונים נוראים בכל העולמות.
וכן טעמי כל המצוות הקדושים גבוהים ונשגבים מאד ונעלמים מעין כל חי, כמו שכתוב (איוב כ"ח): "ונעלמה מעיני כל חי" וכו', וכמו שכתוב (תהלים קי"ט): "פלאות עדותיך". גם שמעתי מפיו הקדוש שכשעוסקים בספרים אלו הוא כמו מי שהולך במדבר שמם שאין לו עם מי לפגע, כך כשנכנסין בספרים אלו הנ"ל אין מוצאין בהם דבר קדשה, והוא כמו הולך במדבר שמם שאין מוצאין עם מי לפגע:

ובעל ספר החינוך משתמש בטעם שרבינו כל כך מגנה, בטעם של הרמב"ם. אז נראה שהוא כן משתמש בטעמים הכתובים במורה נבוכים.

באופן כללי נראה לעניות דעתי, שגם רבי נתן מביא טעמי המצוות, בליקוטי הלכות. מה שאומר שצריך לפרק את המושג הזה כדי להבין מה בעייתי, ומה אין בו בעיה. דבר ראשון חייבים להאמין שהמצוות, גבהו למעלה למעלה, ואין לנו שום אפשרות להבין אותם. אחרי זה יש לנו רשות לנסות למצוא טעמים או מהלכים או רמזים למצוות, אבל לא בדרך הכרח. כאשר מביאים טעם שכלי שמבזה את גודל המצוות ואומרים שזה כל טעם המצווה, כמו במורה נבוכים, אז זה וודאי לפי רבינו לא טוב כלל, או כלשון רבינו, "איך יבא אחד לומר שטות כזאת".

באופן כללי עיקר הבסיס שעליו יושב ספר החינוך, זה לתת טעמים פסיכולוגים, טעמים שיהיה אפשר להתחבר למצוות. בכל אופן אני מצטרף ל

@ידידיה-סרוסי שצריך לברר את זה, ומי שיש לו קשר לאנ"ש שבקיאים בנושא, אז נשמח שיפנה אליהם, כדי להבין, א. מה בדיוק הבעיה עליה רבינו דיבר בטעמי המצוות? ב. האם מותר לתת טעמי מצוות בלי הכרח, ובידיעה שזה רק מתוך המקום שלנו? ג. האם ספר החינוך נכלל בתור ספר חקירות או לא? ד. ואולי גם מה הגדר של חקירות, האם אני בתור ברסלבר עלול למצוא את עצמי, חוקר חקירות בלי לשים לב. מה הגדר של זה, במה אסור לחקור? בטעמי המצוות? בלמה להאמין בה' יתברך? שנדע מה לעשות לפי רבינו בסוגיה הזאת,

שנזכה ללכת בתמימות ופשיטות.

[נחום בקר]

@חרב-החכמה יש מעשה יפה בענין 'טעמי המצוות' שדיבר ר' חיים מבריסק עם ר' שמעון שקאפ תלמידו. איני זוכר את כל פרטי המעשה אם יש מישהו שיודע את כל המעשה שיעלה אותו לתועלת המעיינים.
אך הנוגע לסוגיין שר' חיים אמר לר' שמעון שאין צורך בטעמי המצוות, וכי לא די במה שהתורה אמרה לעשות כך וכך. 'רחמנא אמר'.
והביט ר"ש בר' חיים כמתמיה, והלא כתובים טעמי מצוות בספרי הראשונים וכו'.
וביאר לו ר' חיים שהטעמים הכתובים הם בכדי שיהיה 'לנו' טעם טוב בפה. היינו שגם לנו יהיה חיבור למצוה כפי ערכנו. אך לא שזה 'טעם קיום המצוה'.