אבוקה של אור

[ברוך מאן]

שיח שרפי קודש - חלק ג שנא‏
נוֹהֵג הָיָה [הרב מטשערין] לַעֲבוֹר בְּעֶרֶב רֹאשׁ הַשָּׁנָה בֵּין אַנַ"שׁ שֶׁבָּאוּ לַקִּבּוּץ לְרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְהִבִּיט עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵאַנַ"שׁ וְהָיָה אוֹמֵר שֶׁזֶּה בְּחִינַת "רְאִיַּת פְּנֵי הַצַּדִּיק" הַמּוּבָא בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּתוֹרָה ד' וְעוֹד (וְעַיֵּן בְּפֵרוּשׁוֹ בַּסֵּפֶר "פַּרְפְּרָאוֹת לַחָכְמָה").‏

[7272]

@איש-הפלא כתב:

סטיקר של רבינו לא מזכיר לך את פניו. אז יש בזה את המעלה להזכר בדעתו ותורתו אבל לא קשור לראיית פני הצדיק. במחילה מכת״ר

אתמהההה
וכי קל בעינך
להזכר בדעתו ותורתו

פעם שמעתי שהסיבה שאין דיוקן של תואר פניו של רבנו דווקא מפני שעלינו לחתור ולבקש את דעתו שנמצא בספריו הקדושים

וזה העיקר וגם בחייו עיקר החיפוש הוא אחר האור של הצדיק....

[אוצרבלום]

@ברוך-מאן כתב:

שיח שרפי קודש - חלק ג שנא‏
נוֹהֵג הָיָה [הרב מטשערין] לַעֲבוֹר בְּעֶרֶב רֹאשׁ הַשָּׁנָה בֵּין אַנַ"שׁ שֶׁבָּאוּ לַקִּבּוּץ לְרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְהִבִּיט עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵאַנַ"שׁ וְהָיָה אוֹמֵר שֶׁזֶּה בְּחִינַת "רְאִיַּת פְּנֵי הַצַּדִּיק" הַמּוּבָא בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּתוֹרָה ד' וְעוֹד (וְעַיֵּן בְּפֵרוּשׁוֹ בַּסֵּפֶר "פַּרְפְּרָאוֹת לַחָכְמָה").‏

ראה פל"ח סי' ה' תנינא אות כ"ו, שחוש הראיה נתתקן גם עכשיו ע"י שמסתכלין על ציונו הק' ועל כלל הקיבוץ הק' המתאספין ומתקבצין אליו וכו', ובכל אחד מהקיבוץ בוודאי יש איזה בחי' הארה ונקודה קדושה שקיבל ע"י ההתקרבות לרבינו וע"י שנכלל בקיבוץ הק', ועיי"ש עוד, וכן שם בסי' מ' תנינא.

[חבר אני]

בפל"ח גם בתורה זו מדבר על כך במפורש:
"וגם מה שמבואר שם שהצדיק מפריש ומברר לו דרך הישר לפי שורש נשמתו, צריכין להאמין שגם עכשיו נעשה ענין זה ממילא, כי כשבא אל כלל הקיבוץ הקדוש שלו ורואה מדותיהם הקדושים ועבודתם אשר עובדים את ה' ומשתוקקים בכלות הנפש לילך בדרכיו הקדושים וכו', ויודע ומבין היטב שכל זה נמשך רק מקדושת אור נשמתו הקדושה ואור קדושת תורתו אשר שם מאיר אור פניו הקדושים וכו' כנ"ל, זה בחינת הסתכלות פני הצדיק, ועיין ליקו"ת סימן מ' ותבין שזה בחינת (ישעיה ל"ג) ביפיו תחזינה עיניך שהעיקר הוא בזמן אסיפת הקיבוץ הקדוש שלו,
ועל ידי כל זה, מי שזוכה לקשר עצמו היטב לזה ומרגיש איזה הארה והתנוצצות הקדושה מזה בתוך לבו, זוכה על ידי זה לתקן המדות הנמשכין משני יסודות דומם צומח, וע"ש במאמר רבב"ח שאינו מזכיר שם כלל ענין ההסתכלות רק ההתקרבות, שזה בחינת ושדיוהו לגודא שהקריב את עצמו להצדיק וכו', והצדיק הוא בחינת ברית מלח עולם, וידוע כי מלח הוא פולט הדמים, על כן על ידי ההתקרבות להצדיק נתתקן המדות הבאים מדומם צומח שהם עצבות והתאוות הבאים מדמים עכורים וכו',
נמצא מבואר בכאן שעיקר התיקון נעשה על ידי ההתקרבות וההתקשרות"

[חבר אני]

@7272 כתב:

שֶׁזּאת הָאוֹת יִהְיֶה לָהּ תְּמוּנָה כָּזוֹ
וְאוֹת אַחֶרֶת יִהְיֶה לָהּ תְּמוּנָה אַחֶרֶת

הקשר של זה לראיית פני הצדיק - ראה ביאוה"ל (אות יט*):

"בהעלאתו הנ"ל מדבריו הקדושים, להלבשת מדת השם אלקים בתמונות חלקי הנבראים. וכאשר מאלינו נדע ונבין, שהעיקר הוא פני תמונת המובחר שבכל הנבראים, שהוא מורינו ורבינו משה כנ"ל. מבאר יותר בהכרח ראיית פני מוריך, שכתב בסימן ח'. [וגם בדבר היניקה הנ"ל, המגיע משם לתכלית ההיפך, מבאר יותר בלשון הכתובים באזהרה הנ"ל, לא יהיה לך אלקים אחרים על פני, לא תעשה וכו' כל תמונה]. כי לא קם עוד בישראל תכלית הזיכוך, כבתמונת פני משה. עד שזכו על ידו גם כל נפשות ישראל, לדברי ה' פנים בפנים, אנכי ולא יהיה לך כנ"ל:"

[איש הפלא]

@7272 מובן מאליו שלא באתי להקל בעניין, רק לענ״ד הם עניינים שונים, ויש עניין בראיית פני הצדיק גם בלא להכיר תורתו שיזכר בה [לעומת זה להבדיל כשם שאסור להסתכל בפני ר*ע שלא ישפיע עליו בתואר פניו ששם נגלית הפנימיות]

[בעל מוח]

@ברוך-מאן כתב:

נוֹהֵג הָיָה [הרב מטשערין] לַעֲבוֹר בְּעֶרֶב רֹאשׁ הַשָּׁנָה בֵּין אַנַ"שׁ שֶׁבָּאוּ לַקִּבּוּץ לְרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְהִבִּיט עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵאַנַ"שׁ וְהָיָה אוֹמֵר שֶׁזֶּה בְּחִינַת "רְאִיַּת פְּנֵי הַצַּדִּיק" הַמּוּבָא בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּתוֹרָה ד' וְעוֹד (וְעַיֵּן בְּפֵרוּשׁוֹ בַּסֵּפֶר "פַּרְפְּרָאוֹת לַחָכְמָה").‏

לצטט פל"ח זה קל!
עכשיו נראה מאיפה הפרפראות הוציא את החידוש הנפלא שלו...
באות ט' רבינו כותב
וְזֶה שֶׁאָנוּ רוֹאִים • שֶׁלִּפְעָמִים נִתְלַהֵב אָדָם בְּתוֹךְ הַתְּפִלָּה • וְאוֹמֵר כַּמָּה תֵּיבוֹת בְּהִתְלַהֲבוּת גָּדוֹל • זֶה בְּחֶמְלַת ה' עָלָיו • שֶׁנִּפְתַּח לוֹ אוֹר אֵין סוֹף • וְהֵאִיר לוֹ • וּכְשֶׁרוֹאֶה אָדָם הִתְנוֹצְצוּת הַזֹּאת • אַף עַל גַּב דְּאִיהוּ לָא חָזִי מַזָלֵיהּ חָזִי • תֵּיכֶף נִתְלַהֵב נִשְׁמָתוֹ לִדְבֵיקוּת גָּדוֹל...
רבינו מתאר כאן מצב של אחד שרואה אדם אחר שמלהב בתוך התפילה וזוכה להידבק באין סוף = בצדיק
דהיינו שהוא מדובק בצדיק
= הוא רואה את אנשי הצדיק

[נחום בקר]

@בעל-מוח ההקבלה לא מדויקת לגמרי. כי שם מבואר שאותו אדם בתפלה. ואילו הפרפראות לא היה מסתכל על אנ"ש דיקא בעת תפלתם.

[לב העולם אתה]

הוא באמת לא סגר את זה עד הסוף אבל ההתחלה מבריקה!
אני חושב (אולי) לסגור את הפינה הזו - שלבוא לצדיק זה כמו להתפלל.
כי התכללות בא"ס זה כשבא לצדיק וגם בתפילה... (מוהרנ"ת אפילו מחבר ביניהם שכשבא לצדיק אז הצדיק עושה שיאיר לו בתפילתו - איפשהו בחושן משפט...)
אז כשהוא בא בר"ה וראה את כולם מתכללים בצדיק - זה אותו הרעיון של מי שמתפלל, שכש"רואים" אותו זה בחינה של "ראיית" פני הצדיק!
@נחום-בקר מה אומר??

[אוצרבלום]

@בעל-מוח כתב:

@ברוך-מאן כתב:

נוֹהֵג הָיָה [הרב מטשערין] לַעֲבוֹר בְּעֶרֶב רֹאשׁ הַשָּׁנָה בֵּין אַנַ"שׁ שֶׁבָּאוּ לַקִּבּוּץ לְרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְהִבִּיט עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵאַנַ"שׁ וְהָיָה אוֹמֵר שֶׁזֶּה בְּחִינַת "רְאִיַּת פְּנֵי הַצַּדִּיק" הַמּוּבָא בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּתוֹרָה ד' וְעוֹד (וְעַיֵּן בְּפֵרוּשׁוֹ בַּסֵּפֶר "פַּרְפְּרָאוֹת לַחָכְמָה").‏

לצטט פל"ח זה קל!
עכשיו נראה מאיפה הפרפראות הוציא את החידוש הנפלא שלו...
באות ט' רבינו כותב
וְזֶה שֶׁאָנוּ רוֹאִים • שֶׁלִּפְעָמִים נִתְלַהֵב אָדָם בְּתוֹךְ הַתְּפִלָּה • וְאוֹמֵר כַּמָּה תֵּיבוֹת בְּהִתְלַהֲבוּת גָּדוֹל • זֶה בְּחֶמְלַת ה' עָלָיו • שֶׁנִּפְתַּח לוֹ אוֹר אֵין סוֹף • וְהֵאִיר לוֹ • וּכְשֶׁרוֹאֶה אָדָם הִתְנוֹצְצוּת הַזֹּאת • אַף עַל גַּב דְּאִיהוּ לָא חָזִי מַזָלֵיהּ חָזִי • תֵּיכֶף נִתְלַהֵב נִשְׁמָתוֹ לִדְבֵיקוּת גָּדוֹל...
רבינו מתאר כאן מצב של אחד שרואה אדם אחר שמלהב בתוך התפילה וזוכה להידבק באין סוף = בצדיק
דהיינו שהוא מדובק בצדיק
= הוא רואה את אנשי הצדיק

נפלא ביותר.
אמנם בפשטות מדובר על אותו אדם המתפלל שרואה את ההתנוצצות של אור אין סוף שמאיר לו בשעת תפילתו.

[נחמד]

@בעל-מוח
לעניות דעתי ההבנה של הפרפראות כן נובעת מזה שהרבי חילק לשתי בחינות צדיק אחד בחינת משה אין והשני בחינת יהושוע מלכות ובאות ו כתב ששורש המלכות אש ובבחינה הראשונה כתב שראיית פני הצדיק היינו תלמיד חכם דאביק באור התורה עניין האש ואם כן התלמיד חכם המדובר הוא בחינת יהושוע

[לב העולם אתה]

@נחמד
אז האם גם נתוודה לתלמיד???
אני חושב שהמושג תלמיד חכם זה חלק מהענווה שהוא מבין שזה לא שלו... ראה

[נחמד]

זה ברור שהרי בגמרא כתוב גברא רבא והרבי משנה זאת לצורבא מדרבנן
אך יש בזה גם משמעות שמחזקת את החילוק בין משה ליהושוע / יהודה / דוד.

[נחום בקר]

@לב-העולם-אתה חשוב לציין שהפרפראות לחכמה לא הוציא זאת מהדיוק בתורה דידן אלא מתורה קנג ותורה רל כפי שכותב בדבר מפורש. אלא שאנו ההולכים בדברי ראבר"נ נוכל לטרוח ולמצוא זאת במניה וביה בתורה דידן.

[נחום בקר]

@נחמד היכן רבנו מזכיר 'יהושע' בתורה ולו ברמז.
כמו"כ היכן מצינו ענין 'תלמיד' חוץ מהמילה 'תלמיד חכם' שממנה בפשטות א"א לדייק כלל.

[מאיר לב]

@נחום-בקר

@נחום-בקר כתב:

היכן רבנו מזכיר 'יהושע' בתורה ולו ברמז.

המקור הראשון לכך שכל המומתין מתוודין היה מעכן שלפני מותו התוודה בפני יהושע.

[נחום בקר]

@מאיר-לב יפה מאד - אך באותו זמן יהושע היה 'דבר אחד לדור' שעליו נאמר מאחז"ל זה.

[מאיר לב]

@נחום-בקר הערה נכונה. אני בעיקר עניתי על האזכור של יהושע.
בנוסף רואים מכאן דבר שונה קצת מיהודה שלא הועיל לו הווידוי אצל יעקב כי צריך את משה בעצמו.
כי אצל עכן זה כן הועיל לכאורה, אף על פי שהצדיק יחיד הדורות היה עדיין משה

[נחום בקר]

@מאיר-לב בקשר ליהודה כבר התבאר באשכול אחר שהסיבה שלא הועילה הוידוי אצל יעקב היא מחמת שהצורך לוידוי היה על 'וחטאתי לך כל הימים' שעל זה הוא לא התוודה.
ואע"פ שהפרפאות לחכמה מבאר שצריך דיקא את משה.
הדברים קשים ביותר כיון שראובן התוודה אצל יעקב ולא הוזכר ע"י משה ולא היו עצמותיו מגולגלות. ועל כן נראה כפי שכתבתי.

[נחמד]

נחמד כתב:

לעניות דעתי

למעשה אסביר מה התכוונתי יהושוע מוזכר בתורה כ'מלכות' 'דבר אחד לדור' בעוד שמשה נזכר כאין שורש המלכות
ולכאורה ההבנה היא שיש ב' בחינות בתורה הצדיק שהוא בחינת אש והצדיק שהוא בחינת אין (או מדוייק יותר ב' מדרגות בצדיק עצמו.)
והוידו דברים הוא רק אצל הצדיק שהוא בחינת אין דהיינו משה ואילו הראיה שמוזכר בתורה שהוא ענין אביק באור התורה בחינת שורש המלכות הוא גם אצל התלמיד שהוא בחינת אש.
זה אמנם חידוש מאוד גדול ולכן כבר בהודעה הראשונה הדגשתי ולא לצרכי ענווה שמדובר בקוצר המושג דעתי הענייה.
ואם יש למישהו ראיות בעד או נגד אשמח לשמוע.
בעניין הצדקה לא יצא לי ברור האם זה דווקא להצדיק בחינת אין או גם להצדיק בחינת מלכות ולמעשה האם הצדקה להצדיק היינו לענייניו או גם לתלמידיו.
ויש צד לומר שזהו החילוק בין הבחינה הא' שהוא תיקון לפי שעה כפי שמשמע ממשל האם לבין הבחינות הב' והג' שמשמע שהוא תיקון גמור ואילו בהלבשה משמע גם על הבחינה הא' שהוא תיקון גמור על ידי בחינת מלח. דהיינו שבהלבשה הוא מרישא לסיפא מוידוי לראייה אם כן הוא אצל חכם בחינת משה והבן.