@בעל-מוח

באות ט' רבינו כותב
וְזֶה שֶׁאָנוּ רוֹאִים • שֶׁלִּפְעָמִים נִתְלַהֵב אָדָם בְּתוֹךְ הַתְּפִלָּה • וְאוֹמֵר כַּמָּה תֵּיבוֹת בְּהִתְלַהֲבוּת גָּדוֹל • זֶה בְּחֶמְלַת ה' עָלָיו • שֶׁנִּפְתַּח לוֹ אוֹר אֵין סוֹף • וְהֵאִיר לוֹ • וּכְשֶׁרוֹאֶה אָדָם הִתְנוֹצְצוּת הַזֹּאת • אַף עַל גַּב דְּאִיהוּ לָא חָזִי מַזָלֵיהּ חָזִי • תֵּיכֶף נִתְלַהֵב נִשְׁמָתוֹ לִדְבֵיקוּת גָּדוֹל...
רבינו מתאר כאן מצב של אחד שרואה אדם אחר שמלהב בתוך התפילה וזוכה להידבק באין סוף = בצדיק
דהיינו שהוא מדובק בצדיק
= הוא רואה את אנשי הצדיק:

אני הייתי לוקח זאת לקשר אחר, אותו לשון יש בראיית פני הצדיק:
"וזה אנו רואים בחוש, כשהתינוק הוא בעצבות ועצלות, כשרואה את אמו הוא נתעורר בזריזות גדול לקראת אמו, הינו לשרשו. גם אנו רואים בחוש, כשהתינוק עוסק בדברי שטות שלו, אף-על-פי שיש לו תאוה גדולה לזה, אף-על-פי כן כשרואה את אמו, הוא משליך כל תאוותיו אחר כתפיו, ומושך את עצמו לאמו".

יש לשאול, מה העומק בזה - שכרואה את הצדיק אזי נתבטלים תאוותיו?
כי הוא רואה את הצדיק שהוא רואה את האור אי"ס.
ואם תשאל, והרי אינו רואה את האי"ס ממש אלא רואה רק את הצדיק?
אלא זה התשובה: "אע"ג דאיהו לא חזי, מזליה חזי", דהיינו הצדיק [מזליה - כי הוא שורשו] הוא כן רואה ממש את האי"ס, ולכן ע"י ראיית מזלו - שרואה את האי"ס - נתלהב ו[מתעורר] לקראתו ועי"ז מתבטלים התאוות.
(שימו לב שעשיתי "משיכת קורה" מהבחי' הראשונה - ראיית פנ"ה, לדרגה העליונה ביותר להכלל ברצוא באי"ס. בדרגה הראשונה ע"י הראייה, מתבטל ה[תאוות שהם בחי'] ישות, ובדרגה העליונה אחרי שכבר ביטל ישותו, או אז יכול לראות בחי' של אי"ס ולהתבטל לגמרי, ומכל מקום בשני המדרגות זה קורה ע"י ראייה.)

נחמד כתב:

לעניות דעתי

למעשה אסביר מה התכוונתי יהושוע מוזכר בתורה כ'מלכות' 'דבר אחד לדור' בעוד שמשה נזכר כאין שורש המלכות
ולכאורה ההבנה היא שיש ב' בחינות בתורה הצדיק שהוא בחינת אש והצדיק שהוא בחינת אין (או מדוייק יותר ב' מדרגות בצדיק עצמו.)
והוידו דברים הוא רק אצל הצדיק שהוא בחינת אין דהיינו משה ואילו הראיה שמוזכר בתורה שהוא ענין אביק באור התורה בחינת שורש המלכות הוא גם אצל התלמיד שהוא בחינת אש.
זה אמנם חידוש מאוד גדול ולכן כבר בהודעה הראשונה הדגשתי ולא לצרכי ענווה שמדובר בקוצר המושג דעתי הענייה.
ואם יש למישהו ראיות בעד או נגד אשמח לשמוע.
בעניין הצדקה לא יצא לי ברור האם זה דווקא להצדיק בחינת אין או גם להצדיק בחינת מלכות ולמעשה האם הצדקה להצדיק היינו לענייניו או גם לתלמידיו.
ויש צד לומר שזהו החילוק בין הבחינה הא' שהוא תיקון לפי שעה כפי שמשמע ממשל האם לבין הבחינות הב' והג' שמשמע שהוא תיקון גמור ואילו בהלבשה משמע גם על הבחינה הא' שהוא תיקון גמור על ידי בחינת מלח. דהיינו שבהלבשה הוא מרישא לסיפא מוידוי לראייה אם כן הוא אצל חכם בחינת משה והבן.

@נחום-בקר כתב:

היכן רבנו מזכיר 'יהושע' בתורה ולו ברמז.

המקור הראשון לכך שכל המומתין מתוודין היה מעכן שלפני מותו התוודה בפני יהושע.

@בעל-מוח כתב:

@ברוך-מאן כתב:

נוֹהֵג הָיָה [הרב מטשערין] לַעֲבוֹר בְּעֶרֶב רֹאשׁ הַשָּׁנָה בֵּין אַנַ"שׁ שֶׁבָּאוּ לַקִּבּוּץ לְרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְהִבִּיט עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵאַנַ"שׁ וְהָיָה אוֹמֵר שֶׁזֶּה בְּחִינַת "רְאִיַּת פְּנֵי הַצַּדִּיק" הַמּוּבָא בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּתוֹרָה ד' וְעוֹד (וְעַיֵּן בְּפֵרוּשׁוֹ בַּסֵּפֶר "פַּרְפְּרָאוֹת לַחָכְמָה").‏

לצטט פל"ח זה קל!
עכשיו נראה מאיפה הפרפראות הוציא את החידוש הנפלא שלו...
באות ט' רבינו כותב
וְזֶה שֶׁאָנוּ רוֹאִים • שֶׁלִּפְעָמִים נִתְלַהֵב אָדָם בְּתוֹךְ הַתְּפִלָּה • וְאוֹמֵר כַּמָּה תֵּיבוֹת בְּהִתְלַהֲבוּת גָּדוֹל • זֶה בְּחֶמְלַת ה' עָלָיו • שֶׁנִּפְתַּח לוֹ אוֹר אֵין סוֹף • וְהֵאִיר לוֹ • וּכְשֶׁרוֹאֶה אָדָם הִתְנוֹצְצוּת הַזֹּאת • אַף עַל גַּב דְּאִיהוּ לָא חָזִי מַזָלֵיהּ חָזִי • תֵּיכֶף נִתְלַהֵב נִשְׁמָתוֹ לִדְבֵיקוּת גָּדוֹל...
רבינו מתאר כאן מצב של אחד שרואה אדם אחר שמלהב בתוך התפילה וזוכה להידבק באין סוף = בצדיק
דהיינו שהוא מדובק בצדיק
= הוא רואה את אנשי הצדיק

נפלא ביותר.
אמנם בפשטות מדובר על אותו אדם המתפלל שרואה את ההתנוצצות של אור אין סוף שמאיר לו בשעת תפילתו.

@ברוך-מאן כתב:

נוֹהֵג הָיָה [הרב מטשערין] לַעֲבוֹר בְּעֶרֶב רֹאשׁ הַשָּׁנָה בֵּין אַנַ"שׁ שֶׁבָּאוּ לַקִּבּוּץ לְרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְהִבִּיט עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵאַנַ"שׁ וְהָיָה אוֹמֵר שֶׁזֶּה בְּחִינַת "רְאִיַּת פְּנֵי הַצַּדִּיק" הַמּוּבָא בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּתוֹרָה ד' וְעוֹד (וְעַיֵּן בְּפֵרוּשׁוֹ בַּסֵּפֶר "פַּרְפְּרָאוֹת לַחָכְמָה").‏

לצטט פל"ח זה קל!
עכשיו נראה מאיפה הפרפראות הוציא את החידוש הנפלא שלו...
באות ט' רבינו כותב
וְזֶה שֶׁאָנוּ רוֹאִים • שֶׁלִּפְעָמִים נִתְלַהֵב אָדָם בְּתוֹךְ הַתְּפִלָּה • וְאוֹמֵר כַּמָּה תֵּיבוֹת בְּהִתְלַהֲבוּת גָּדוֹל • זֶה בְּחֶמְלַת ה' עָלָיו • שֶׁנִּפְתַּח לוֹ אוֹר אֵין סוֹף • וְהֵאִיר לוֹ • וּכְשֶׁרוֹאֶה אָדָם הִתְנוֹצְצוּת הַזֹּאת • אַף עַל גַּב דְּאִיהוּ לָא חָזִי מַזָלֵיהּ חָזִי • תֵּיכֶף נִתְלַהֵב נִשְׁמָתוֹ לִדְבֵיקוּת גָּדוֹל...
רבינו מתאר כאן מצב של אחד שרואה אדם אחר שמלהב בתוך התפילה וזוכה להידבק באין סוף = בצדיק
דהיינו שהוא מדובק בצדיק
= הוא רואה את אנשי הצדיק

@7272 כתב:

שֶׁזּאת הָאוֹת יִהְיֶה לָהּ תְּמוּנָה כָּזוֹ
וְאוֹת אַחֶרֶת יִהְיֶה לָהּ תְּמוּנָה אַחֶרֶת

הקשר של זה לראיית פני הצדיק - ראה ביאוה"ל (אות יט*):

"בהעלאתו הנ"ל מדבריו הקדושים, להלבשת מדת השם אלקים בתמונות חלקי הנבראים. וכאשר מאלינו נדע ונבין, שהעיקר הוא פני תמונת המובחר שבכל הנבראים, שהוא מורינו ורבינו משה כנ"ל. מבאר יותר בהכרח ראיית פני מוריך, שכתב בסימן ח'. [וגם בדבר היניקה הנ"ל, המגיע משם לתכלית ההיפך, מבאר יותר בלשון הכתובים באזהרה הנ"ל, לא יהיה לך אלקים אחרים על פני, לא תעשה וכו' כל תמונה]. כי לא קם עוד בישראל תכלית הזיכוך, כבתמונת פני משה. עד שזכו על ידו גם כל נפשות ישראל, לדברי ה' פנים בפנים, אנכי ולא יהיה לך כנ"ל:"

@ברוך-מאן כתב:

שיח שרפי קודש - חלק ג שנא‏
נוֹהֵג הָיָה [הרב מטשערין] לַעֲבוֹר בְּעֶרֶב רֹאשׁ הַשָּׁנָה בֵּין אַנַ"שׁ שֶׁבָּאוּ לַקִּבּוּץ לְרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְהִבִּיט עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵאַנַ"שׁ וְהָיָה אוֹמֵר שֶׁזֶּה בְּחִינַת "רְאִיַּת פְּנֵי הַצַּדִּיק" הַמּוּבָא בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּתוֹרָה ד' וְעוֹד (וְעַיֵּן בְּפֵרוּשׁוֹ בַּסֵּפֶר "פַּרְפְּרָאוֹת לַחָכְמָה").‏

ראה פל"ח סי' ה' תנינא אות כ"ו, שחוש הראיה נתתקן גם עכשיו ע"י שמסתכלין על ציונו הק' ועל כלל הקיבוץ הק' המתאספין ומתקבצין אליו וכו', ובכל אחד מהקיבוץ בוודאי יש איזה בחי' הארה ונקודה קדושה שקיבל ע"י ההתקרבות לרבינו וע"י שנכלל בקיבוץ הק', ועיי"ש עוד, וכן שם בסי' מ' תנינא.

@איש-הפלא כתב:

סטיקר של רבינו לא מזכיר לך את פניו. אז יש בזה את המעלה להזכר בדעתו ותורתו אבל לא קשור לראיית פני הצדיק. במחילה מכת״ר

אתמהההה
וכי קל בעינך
להזכר בדעתו ותורתו

פעם שמעתי שהסיבה שאין דיוקן של תואר פניו של רבנו דווקא מפני שעלינו לחתור ולבקש את דעתו שנמצא בספריו הקדושים

וזה העיקר וגם בחייו עיקר החיפוש הוא אחר האור של הצדיק....