שאלות כלליות בתורה ד'

[איש האשכולות]

אשכול זה מיועד לשאלות (-בלבד!) כלליות על כל תורה ד'

לקריאת כל תורה ד' לחצו כאן

לְשׁוֹן רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה
אָנֹכִי יְיָ אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים: (שמות כ)
א
כְּשֶׁאָדָם יוֹדֵעַ, שֶׁכָּל מְאֹרְעוֹתָיו הֵם לְטוֹבָתוֹ, זֹאת הַבְּחִינָה הִיא מֵעֵין עוֹלָם הַבָּא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים נו): בַּה’ אֲהַלֵּל דָּבָר, בֵּאלֹהִים אֲהַלֵּל דָּבָר, וְזֹאת הַבְּחִינָה הִיא מֵעֵין עוֹלָם הַבָּא, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (פסחים נ.): בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה’ אֶחָד וְכוּ’. וְהִקְשׁוּ: וְכִי הָאִדָּנָא לָאו הוּא אֶחָד. וְתֵרְצוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: הָאִדָּנָא מְבָרְכִין עַל הַטּוֹבָה הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב, וְעַל הָרָעָה – דַּיַּן אֱמֶת. וְלֶעָתִיד – כֻּלּוֹ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב, שֶׁיִּהְיֶה שֵׁם ה’ וְשֵׁם אֱלֹקִים אַחְדוּת אֶחָד:
ב
וְזֹאת הַבְּחִינָה אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג אֶלָּא כְּשֶׁמַּעֲלֶה בְּחִינַת מַלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה מֵהַגָּלוּת מִבֵּין הָעַכּוּ”ם, כִּי עַכְשָׁו הַמַּלְכוּת וְהַמֶּמְשָׁלָה לְהָעַכּוּ”ם, וּבִשְׁבִיל זֶה נִקְרָאִים עֲבוֹדַת־ אֱלִילִים שֶׁלָּהֶם בְּשֵׁם אֱלֹהִים, כִּי יוֹנְקִים מִבְּחִינַת מַלְכוּת, הַנִּקְרָא אֱלֹהִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים עד): אֱלֹהִים מַלְכִּי מִקֶּדֶם. וּכְשֶׁמַּעֲלִין בְּחִינַת מַלְכוּת מִבֵּין הָעַכּוּ”ם, אֲזַי נִתְקַיֵּם: כִּי מֶלֶךְ כָּל הָאָרֶץ אֱלֹהִים (שם מז):
ג
וְאִי אֶפְשָׁר לְהָשִׁיב הַמְּלוּכָה לְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֶלָּא עַל־ יְדֵי וִדּוּי־דְּבָרִים לִפְנֵי תַּלְמִיד־ חָכָם, עַל־יְדֵי־זֶה מְתַקֵּן וּמַעֲלֶה בְּחִינַת מַלְכוּת לְשָׁרְשָׁהּ. וְזֶהוּ פֵּרוּשׁ (הושע יד): קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים – זֶהוּ וִדּוּי־דְּבָרִים, זֶה בְּחִינַת מַלְכוּת, כְּמוֹ דַּבָּר אֶחָד לְדוֹר (סנהדרין ח.). דַּבָּר – לְשׁוֹן מַנְהִיג וּמוֹשֵׁל. וְשׁוּבוּ אֶל ה’ – שֶׁיְּתַקְּנוּ וְיַעֲלוּ אֶת הַדְּבָרִים, אֶת בְּחִינַת מַלְכוּת, בְּחִינַת אֱלֹהִים, אֶל ה’, הַיְנוּ כַּנַּ”ל, בַּה’ אֲהַלֵּל דָּבָר בֵּאלֹהִים אֲהַלֵּל דָּבָר, הַיְנוּ שֶׁיּוֵדַע שֶׁכָּל מְאֹרְעוֹתָיו כֻּלָּם לְטוֹבָתוֹ וִיבָרֵךְ עַל כָּל הַדְּבָרִים הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב:
ד
וּכְשֶׁיֵדַע כָּל זֹאת, נִקְרָא יְדִיעָה שְׁלֵמָה, כִּי עִקַּר הַדַּעַת הוּא אַחְדוּת שֶׁל חַסָדִים וּגְבוּרוֹת, זֶה נִקְרָא דַּעַת, הַיְנוּ שֶׁלֹּא יַחֲלֹק בֵּין חֶסֶד לְדִין, וִיבָרֵךְ עַל כֻּלָּם הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב. וְזֶה נִקְרָא ה’ אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד, כְּמַאֲמַר חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, שֶׁלֶּעָתִיד יִהְיֶה אַחְדוּת גָּמוּר, שֶׁיִּהְיֶה כֻּלּוֹ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב. וְזֶה: ה’ אֶחָד וּשְׁמוֹ זֶה בְּחִינַת אֱלֹהִים מַלְכוּת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמואל–ב ח): וַיַּעַשׂ דָּוִד שֵׁם – אֶחָד, גִּימַטְרִיָּא “אַהֲבָה”, הַיְנוּ הֵן ה’ שֶׁהוּא רַחֲמִים, הֵן שְׁמוֹ שֶׁהוּא בְּחִינַת אֱלֹהִים, בְּחִינַת דִּין – כֻּלָּם לְטוֹבָתְךָ מֵחֲמַת אַהֲבָה שֶׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אוֹהֵב אוֹתְךָ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי ג): אֵת אֲשֶׁר יֶאֱהַב ה’ יוֹכִיחַ. וּכְתִיב (עמוס ג): רַק אֶתְכֶם יָדַעְתִּי מִכֹּל מִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה, עַל־כֵּן אֶפְקֹד עֲלֵיכֶם עֲוֹנוֹתֵיכֶם:
ה
וַעֲוֹנוֹתָיו שֶׁל אָדָם הֵם עַל עַצְמוֹתָיו, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (יחזקאל לב): וַתְּהִי עֲוֹנוֹתָם חֲקוּקָה עַל עַצְמוֹתָם, וְכָל עֲבֵרָה יֵשׁ לָהּ צֵרוּף אוֹתִיּוֹת. וּכְשֶׁעָבַר אֵיזֶה עֲבֵרָה, אֲזַי נֶחְקָק צֵרוּף רַע עַל עַצְמוֹתָיו, וְעַל־יְדֵי־זֶה מַכְנִיס בְּחִינַת הַדִּבּוּר שֶׁל הַלָּאו הַזֶּה שֶׁעָבַר בְּתוֹךְ הַטֻּמְאָה, הַיְנוּ שֶׁמַּכְנִיס בְּחִינַת מַלְכוּת, שֶׁהוּא בְּחִינַת דַּבָּר אֶחָד לְדוֹר, הוּא מַכְנִיס אוֹתָהּ בְּתוֹךְ הָעַכּוּ”ם, וְנוֹתֵן לָהֶם מֶמְשָׁלָה. לְמָשָׁל, אִם עָבַר עַל דִּבּוּר שֶׁל הַלָּאו לֹא יִהְיֶה לְךָ*, אֲזַי מַחֲרִיב הַצֵּרוּף הַטּוֹב שֶׁל הַדִּבּוּר וּבוֹנֶה צֵרוּף רַע, וְנֶחְקָק הַצֵּרוּף הַזֶּה עַל עַצְמוֹתָיו וְנוֹקֵם בּוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ירמיה ה): עֲוֹנוֹתֵיכֶם הִטּוּ אֵלֶּה. וּכְתִיב (תהלים לד): תְּמוֹתֵת רָשָׁע רָעָה. וְעַל־יְדֵי וִדּוּי־דְּבָרִים יוֹצֵא מֵעַצְמוֹתָיו הָאוֹתִיּוֹת הַחֲקוּקִים עֲלֵיהֶם, וְנַעֲשֶׂה מֵהֶם הַדִּבּוּר שֶׁל הַוִּדּוּי, כִּי הַדִּבּוּר יוֹצֵא מֵעַצְמוֹתָיו, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שם לה): כָּל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה. וּמַחֲרִיב הַבִּנְיָן וְהַצֵּרוּף הָרַע, וּבוֹנֶה מֵהֶם מַלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה.
וְזֶה שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוטה ז:): בְּשָׁעָה שֶׁהָלְכוּ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר, הָיוּ עַצְמוֹתָיו שֶׁל יְהוּדָה מְגֻלְגָּלִין, עַד שֶׁאָמַר מֹשֶׁה: שְׁמַע ה’ קוֹל יְהוּדָה – שֶׁבִּקֵּשׁ מֹשֶׁה מֵהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, שֶׁיִּזְכֹּר לִיהוּדָה הַוִּדּוּי שֶׁהִתְוַדָּה, וְכֵן הֲוֵי לֵהּ. וְזֶה דַּוְקָא עַצְמוֹתָיו הָיוּ מְגֻלְגָּלִין, עַל־שֵׁם וַתְּהִי עֲוֹנוֹתָם חֲקוּקָה עַל עַצְמוֹתָם, וְעַל־יְדֵי הַוִּדּוּי נִתְתַּקְּנוּ וְעָלוּ כָּל חַד לְדוּכְתֵּהּ. וִיהוּדָה זֶה בְּחִינַת מַלְכוּת. רֶמֶז, שֶׁבְּחִינַת מַלְכוּת נִתְתַּקֵּן עַל־יְדֵי וִדּוּי־ דְּבָרִים, וְזֶה נַעֲשָׂה עַל־יְדֵי מֹשֶׁה, שֶׁזָּכַר מֹשֶׁה הַוִּדּוּי, כִּי כֵן צָרִיךְ, שֶׁיִּהְיֶה הַוִּדּוּי לִפְנֵי תַּלְמִיד־חָכָם, וְכָל תַּלְמִיד־ חָכָם הוּא בְּחִינַת מֹשֶׁה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ: מֹשֶׁה, שַׁפִּיר קָאָמַרְתְּ. וּבָזֶה שֶׁזָּכַר מֹשֶׁה הַוִּדּוּי, נַעֲשָׂה כְּאִלּוּ הִתְוַדָּה עַכְשָׁו לִפְנֵי מֹשֶׁה, וְעַל־יְדֵי־זֶה נִתְתַּקֵּן בְּחִינַת מַלְכוּת, וְנֶחֱרַב הַצֵּרוּף הָרַע שֶׁנֶּחְקַק עַל עַצְמוֹתָיו:
ו
וְזֶה בְּחִינַת הַחְזָרַת הַמַּלְכוּת לְשָׁרְשָׁהּ, כִּי שֹׁרֶשׁ הַמַּלְכוּת הוּא אֵשׁ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין קא:): לָמָּה טָעָה נְבָט. שֶׁרָאָה שֶׁיָּצָא אֵשׁ מֵאַמָּתוֹ. וְהַתּוֹרָה נִקְרֵאת אֵשׁ, שֶׁמִּשָּׁם הַמַּלְכוּת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ירמיה כג): הֲלוֹא כֹה דְבָרִי כָּאֵשׁ, וּכְתִיב (משלי ח): בִּי מְלָכִים יִמְלֹכוּ. וְעִקַּר הַתּוֹרָה הֵם הַתַּלְמִידֵי־חֲכָמִים, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מכות כב:): כַּמָּה טִפְּשָׁאֵי. דְּקָיְמָא מִקָּמֵי סֵפֶר־ תּוֹרָה וְלָא קָיְמָא מִקָּמֵי צוֹרְבָא מִדְּרַבָּנָן.
וְזֶהוּ(במדבר לא): כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יָבֹא בָאֵשׁ, תַּעֲבִירוּ בָאֵשׁ. דָּבָר – זֶה בְּחִינַת מַלְכוּת, שֶׁנִּמְשָׁךְ בְּתוֹךְ הַטֻּמְאָה, בְּתוֹךְ חֲמִימוּת הַיֵּצֶר, כְּמוֹ (קידושין פא.): נוּרָא בֵּי עַמְרָם. תַּעֲבִירוּ בָאֵשׁ – תִּקּוּנוֹ עַל־יְדֵי אֵשׁ, הַיְנוּ וִדּוּי־ דְּבָרִים לִפְנֵי תַּלְמִיד־חָכָם כַּנַּ"ל. וְזֶה לְשׁוֹן עֲבֵרָה, שֶׁהַצֵּרוּף שֶׁל עֲבֵרָה עוֹבֵר בְּתוֹךְ עַצְמוֹתָיו מֵעֵבֶר אֶל עֵבֶר. וּמִצְוָה לְשׁוֹן הִתְחַבְּרוּת – כְּשֶׁעוֹשֶׂה חֲבִילוֹת חֲבִילוֹת שֶׁל מִצְווֹת (מ"ר אחרי פ' כא), אֲזַי נִתְחַבְּרוּ שִׁבְרֵי עַצְמוֹתָיו, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים לד): שׁוֹמֵר כָּל עַצְמוֹתָיו:
ז
וְזֶה פֵּרוּשׁ (משלי טז): חֲמַת מֶלֶךְ מַלְאֲכֵי מָוֶת, כִּי חֲמָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא – בִּשְׁבִיל הַמַּלְכוּת שֶׁהִשְׁפִּיל עַל־יְדֵי עֲווֹנוֹתָיו. וְאִישׁ חָכָם יְכַפְּרֶנָּה, הַיְנוּ בְּחִינַת תַּלְמִיד־ חָכָם, בְּחִינַת מֹשֶׁה, הוּא יְכַפֵּר לוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (מיכה ז): וְעוֹבֵר עַל פֶּשַׁע לִשְׁאֵרִית, לְמִי שֶׁמֵּשִׂים עַצְמוֹ כְּשִׁירַיִם (ראש־ השנה יז). נִמְצָא, כְּשֶׁבָּא לִפְנֵי תַּלְמִיד־חָכָם וּמוֹצִיא כָּל צֵרוּפָיו לִפְנֵי הַתַּלְמִיד־חָכָם, וְהַתַּלְמִיד־חָכָם הוּא בְּחִינַת מֹשֶׁה, שֶׁמֵּשִׂים עַצְמוֹ כְּשִׁירַיִם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (במדבר יב): וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָו מְאֹד. וְעַל־ יְדֵי־זֶה נִקְרָא אִישׁ חָכָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (איוב כח): וְהַחָכְמָה מֵאַיִן תִּמָּצֵא (עי’ סוטה כא:). וּבָזֶה יֵשׁ כֹּחַ לַתַּלְמִיד־חָכָם לְכַפֵּר, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: וְאִישׁ חָכָם יְכַפְּרֶנָּה:
וּבִשְׁבִיל זֶה כְּשֶׁהִתְפַּלֵּל מֹשֶׁה עַל חֵטְא הָעֵגֶל, אָמַר (שמות לב): אִם תִּשָּׂא חַטָּאתָם, וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא. כִּי זֶה מִן הַנִּמְנָע, שֶׁלֹּא יָבוֹא לָאָדָם אֵיזֶה גַּדְלוּת, כְּשֶׁשּׁוֹמֵעַ שֶׁמְּסַפְּרִין שִׁבְחוֹ, כָּל־שֶׁכֵּן כְּשֶׁמֶּלֶךְ גָּדוֹל מְשַׁבֵּחַ וּמְפָאֵר אֶת הָאָדָם, אֲזַי בְּוַדַּאי מִן הַנִּמְנָע, שֶׁלֹּא יָבוֹא לוֹ אֵיזֶה גַּדְלוּת. אֲבָל צָרִיךְ לָזֶה בִּטּוּל כָּל הַרְגָּשׁוֹתָיו וְחָמְרִיּוֹתָיו, אֲזַי יָכוֹל הָאָדָם לִשְׁמֹעַ שִׁבְחוֹ, וְלֹא יָבוֹא לוֹ שׁוּם גַּדְלוּת, כְּמוֹ מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, שֶׁרָאָה כָּתוּב בַּתּוֹרָה: וַיְדַבֵּר ה’ אֶל מֹשֶׁה, וַיֹּאמֶר ה’ אֶל מֹשֶׁה. וְיִשְׂרָאֵל קוֹרְאִין בְּכָל יוֹם בַּתּוֹרָה שִׁבְחוֹ שֶׁל מֹשֶׁה, וְהוּא בְּעַצְמוֹ מְסַפֵּר לָהֶם שְׁבָחָיו. וְלֹא הָיָה לְמֹשֶׁה שׁוּם הִתְפָּאֲרוּת וְגַדְלוּת מִזֶּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָו מְאֹד, וּבְוַדַּאי עַל־יְדֵי עַנְוְתָנוּתוֹ הָיָה כֹּחַ בְּיַד מֹשֶׁה לְכַפֵּר עֲוֹן הָעֵגֶל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: וְאִישׁ חָכָם יְכַפְּרֶנָּה.
וְזֶה שֶׁטָּעַן מֹשֶׁה: וְאִם אַיִן, הַיְנוּ אִם לֹא תִּשָּׂא חַטָּאתָם, בָּזֶה אַתָּה מַרְאֶה, שֶׁאֵין לִי כָּל־כָּךְ עֲנִיווּת, שֶׁאוּכַל לְכַפֵּר לָהֶם עֲוֹן הָעֵגֶל, בְּכֵן בַּקָּשָׁתִי: מְחֵנִי נָא, כְּדֵי שֶׁלֹּא אֶכָּשֵׁל בְּגַדְלוּת, שֶׁאֲנִי רוֹאֶה וְשׁוֹמֵעַ בְּכָל עֵת סִפּוּר שְׁמִי וְשִׁבְחִי בַּתּוֹרָה, כִּי מִי יוּכַל לַעֲמֹד בָּזֶה, שֶׁיִּשְׁמַע סִפּוּר שִׁבְחוֹ וְלֹא יִתְגָּאֶה, אִם לֹא עָנָו גָּדוֹל. וְאִם אֲנִי עָנָו, צָרִיךְ לְךָ שֶׁתִּשָּׂא חַטָּאתָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: וְעוֹבֵר עַל פֶּשַׁע לִשְׁאֵרִית וְכוּ’:
וְזֶה:(דברים לג) וַיְהִי בִישֻׁרוּן מֶלֶךְ הַיְנוּ שֶׁמַּלְכוּת עָלָה לְשָׁרְשָׁהּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים לז): וַעֲנָוִים יִירְשׁוּ אָרֶץ, וְאֶרֶץ הִיא דִּינָא דְּמַלְכוּתָא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (איוב כ): וְאֶרֶץ מִתְקוֹמָמָה לוֹ:
ח
וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוטה כא): מָשָׁל לְאֶחָד, שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ בְּאִישׁוֹן לַיְלָה וַאֲפֵלָה, וּמִתְיָרֵא מִן הַקּוֹצִים וּמִן הַפְּחָתִים וּמֵחַיָּה רָעָה וּמִלִּסְטִים, וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ בְּאֵיזֶה דֶּרֶךְ מְהַלֵּךְ וְכוּ’:
כִּי זֶה יָדוּעַ, שֶׁכָּל הַמִּדּוֹת רָעוֹת וְתוֹלְדוֹתֵיהֶן נִמְשָׁכִין מֵאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת, מֵאַרְבַּע מָרוֹת, כַּמּוּבָא בְּמִשְׁנַת חֲסִידִים: עַצְבוּת וְתוֹלְדוֹתֵיהֶן נִמְשָׁכִין מִדּוֹמֵם, תַּאֲווֹת רָעוֹת וְתוֹלְדוֹתֵיהֶן נִמְשָׁכִין מִצּוֹמֵחַ, דְּבָרִים בְּטֵלִים וְתוֹלְדוֹתֵיהֶן נִמְשָׁכִין מֵחַי, גַּאֲוָה וְתוֹלְדוֹתֵיהֶן נִמְשָׁכִין מִמְּדַבֵּר. וּמִי שֶׁרוֹצֶה לֵילֵךְ בְּדֶרֶךְ הַקֹּדֶשׁ, צָרִיךְ לְשַׁבֵּר כָּל הַמִּדּוֹת רָעוֹת וִיסַפֵּר לִפְנֵי הַתַּלְמִיד־חָכָם, הַיְנוּ וִדּוּי־דְּבָרִים, וְהַתַּלְמִיד־ חָכָם יְפָרֵשׁ וִיבָרֵר לוֹ דֶּרֶךְ לְפִי שֹׁרֶשׁ נִשְׁמָתוֹ. וְיֵשׁ שָׁלֹשׁ בְּחִינוֹת בְּהִתְקָרְבוּת לְצַדִּיקִים, שֶׁעַל־יְדֵי שָׁלֹשׁ בְּחִינוֹת אֵלּוּ נִתְתַּקֵּן הַכֹּל. וְאֵלּוּ הֵם הַשָּׁלֹשׁ בְּחִינוֹת:
הַבְּחִינָה הָרִאשׁוֹנָה, כְּשֶׁרוֹאֶה אֶת הַצַּדִּיק, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיה ל): וְהָיוּ עֵינֶיךָ רוֹאוֹת אֶת מוֹרֶיךָ. וְזֹאת הַבְּחִינָה מְבַטֶּלֶת הַמִּדּוֹת רָעוֹת, הַנִּמְשָׁכִין מִשְּׁנֵי הַיְסוֹדוֹת דּוֹמֵם צוֹמֵחַ, הַיְנוּ עַצְבוּת וְתוֹלְדוֹתֶיהָ וְתַאֲווֹת רָעוֹת, כִּי צַדִּיק הַדּוֹר נִקְרָא אֵם, עַל־שֵׁם שֶׁהוּא מֵינִיק לְיִשְׂרָאֵל בְּאוֹר תּוֹרָתוֹ, וְהַתּוֹרָה נִקְרֵאת חָלָב, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שיר־השירים ד): דְּבַשׁ וְחָלָב תַּחַת לְשׁוֹנֵךְ. וְזֶה אָנוּ רוֹאִים בְּחוּשׁ, כְּשֶׁהַתִּינוֹק הוּא בְּעַצְבוּת וְעַצְלוּת, כְּשֶׁרוֹאֶה אֶת אִמּוֹ, הוּא נִתְעוֹרֵר בִּזְרִיזוּת גָּדוֹל לִקְרַאת אִמּוֹ, הַיְנוּ לְשָׁרְשׁוֹ.
גַּם אָנוּ רוֹאִים בְּחוּשׁ, כְּשֶׁהַתִּינוֹק עוֹסֵק בְּדִבְרֵי שְׁטוּת שֶׁלּוֹ, אַף־עַל־פִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ תַּאֲוָה גְּדוֹלָה לָזֶה, אַף־עַל־פִּי־כֵן כְּשֶׁרוֹאֶה אֶת אִמּוֹ, הוּא מַשְׁלִיךְ כָּל תַּאֲווֹתָיו אַחַר כְּתֵפָיו וּמוֹשֵׁךְ אֶת עַצְמוֹ לְאִמּוֹ. נִמְצָא, שֶׁנִּתְבַּטְּלִין הַמִּדּוֹת רָעוֹת שֶׁל שְׁנֵי הַיְסוֹדוֹת דּוֹמֵם צוֹמֵחַ עַל־יְדֵי הִסְתַּכְּלוּת פְּנֵי הַצַּדִּיק.
וְזֶהוּ: וּמִתְיָרֵא מִן הַקּוֹצִים – שֶׁהוּא בְּחִינַת צוֹמֵחַ. וּפְחָתִים – שֶׁהוּא בְּחִינַת דּוֹמֵם. וּכְשֶׁנִּזְדַּמֵּן לוֹ אֲבוּקָה שֶׁל אוֹר, זֶה תַּלְמִיד־חָכָם, שֶׁהוּא אָבִיק בְּאוֹר הַתּוֹרָה, וְעַל־יָדוֹ נִצּוֹל מִמִּדּוֹת רָעוֹת שֶׁל שְׁנֵי יְסוֹדוֹת דּוֹמֵם צוֹמֵחַ, וְאָז נִצּוֹל מִן הַקּוֹצִים וּמִן הַפְּחָתִים:
הַבְּחִינָה הַשְּׁנִיָּה, הַצְּדָקָה שֶׁנּוֹתֵן לַתַּלְמִיד־ חָכָם, שֶׁעַל־יְדֵי זֶה נִצּוֹל מִמִּדּוֹת רָעוֹת שֶׁל שְׁנֵי יְסוֹדוֹת חַי מְדַבֵּר, שֶׁהֵן בְּחִינַת חַיָּה רָעָה וְלִסְטִים, שֶׁהֵן דְּבָרִים בְּטֵלִים וְגַאֲוָה וְתוֹלְדוֹתֵיהֶן, כִּי עַל־יְדֵי דְּבָרִים בְּטֵלִים וְלָשׁוֹן הָרָע בָּא עֲנִיּוּת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות ד): כִּי מֵתוּ כָּל הָאֲנָשִׁים, זֶהוּ עֲנִיּוּת. גַּם בְּגַאֲוָה אָמְרוּ (קידושין מט:): סִימָן לְגַסּוּת הָרוּחַ – עֲנִיּוּת, וְעַל־ יְדֵי צְדָקָה נִתְעַשֵּׁר, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (גיטין ז:): אִם שְׁלֵמִים וְכֵן רַבִּים וְכֵן נָגוֹזּוּ וְעָבָר וְעִנִּתִךְ לֹא אֲעַנֵּךְ – שׁוּב אֵין מַרְאִין לוֹ סִימָנֵי עֲנִיּוּת.
וְזֶהוּ: כֵּיוָן שֶׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר נִצּוֹל מֵחַיָּה רָעָה וּמִלִּסְטִים. עַמּוּד הַשַּׁחַר רֶמֶז לִצְדָקָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיה נח): כִּי תִרְאֶה עָרֹם וְכִסִּיתוֹ וְכוּ’, אָז יִבָּקַע כַּשַּׁחַר אוֹרֶךָ. נִמְצָא, עַל־יְדֵי צְדָקָה נִצּוֹל מִמִּדּוֹת רָעוֹת שֶׁל שְׁנֵי יְסוֹדוֹת, חַי מְדַבֵּר, שֶׁהֵם בְּחִינַת חַיָּה רָעָה וְלִסְטִים:
הַבְּחִינָה הַשְּׁלִישִׁית, כְּשֶׁמִּתְוַדֶּה וִדּוּי־דְּבָרִים לִפְנֵי תַּלְמִיד חָכָם, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה הַתַּלְמִיד־ חָכָם מַדְרִיךְ אוֹתוֹ בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לְפִי שֹׁרֶשׁ נִשְׁמָתוֹ, וְזֶה: הִגִּיעַ לְפָרָשַׁת דְּרָכִים, וְאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוטה כא): זֶה תַּלְמִיד־חָכָם, וְיוֹם הַמִּיתָה, זֶה בְּחִינַת וִדּוּי־ דְּבָרִים לִפְנֵי תַּלְמִיד־חָכָם. יוֹם הַמִּיתָה רֶמֶז עַל וִדּוּי, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין מג:): כָּל הַמּוּמָתִין מִתְוַדִּין, וְזֶה נִקְרָא פָּרָשַׁת דְּרָכִים, כִּי הַתַּלְמִיד־ חָכָם מַפְרִישׁ לוֹ דֶּרֶךְ לְפִי שֹׁרֶשׁ נִשְׁמָתוֹ. אֲזַי נִצּוֹל מִכֻּלָּם, כִּי קֹדֶם שֶׁהִתְוַדָּה, אַף־עַל־פִּי שֶׁהָיָה אֵצֶל הַתַּלְמִיד־חָכָם וְנָתַן לוֹ מָמוֹן, עֲדַיִן אֵינוֹ יוֹדֵעַ בְּאֵיזֶהוּ דֶּרֶךְ הוּא מְהַלֵּךְ, כִּי יֵשׁ דֶּרֶךְ יָשָׁר לִפְנֵי אִישׁ וְאַחֲרִיתָהּ דַּרְכֵי מָוֶת (משלי יד), אֲבָל כְּשֶׁהִגִּיעַ לְפָרָשַׁת דְּרָכִים, זֶה תַּלְמִיד־ חָכָם וְיוֹם הַמִּיתָה, הַיְנוּ וִדּוּי־ דְּבָרִים לִפְנֵי תַּלְמִיד־חָכָם, אֲזַי נִצּוֹל מִכֻּלָּם:
ט
וְזֶה בְּכָל פַּעַם שֶׁבָּא אֵצֶל תַּלְמִיד־חָכָם וּמְסַפֵּר לְפָנָיו כָּל לִבּוֹ, וְהַתַּלְמִיד־חָכָם הוּא בְּחִינַת מֹשֶׁה, שֶׁהוּא בְּחִינַת אַיִן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: וְהַחָכְמָה מֵאַיִן תִּמָּצֵא. וְעַל־ יְדֵי־זֶה אַתָּה נִכְלָל בָּאֵין־סוֹף. וְזֶה בְּחִינַת: זַרְקָא, דְּאִזְדְּרִיקַת לַאֲתָר דְּאִתְנְטִילַת מִתַּמָּן, שֶׁתַּחֲזִיר אֶת הַמַּלְכוּת לָאֵין סוֹף, שֶׁהוּא רָצוֹן שֶׁבְּכָל הָרְצוֹנוֹת.
כִּי הַמַּלְכוּת, שֶׁהוּא בְּחִינַת אוֹתִיּוֹת הַדִּבּוּרִים, כָּל אוֹת וָאוֹת מְלֻבָּשׁ בָּהּ רְצוֹן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁרְצוֹן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הָיָה, שֶׁזֹּאת הָאוֹת, יִהְיֶה לָהּ תְּמוּנָה כָּזוֹ, וְאוֹת אַחֶרֶת, יִהְיֶה לָהּ תְּמוּנָה אַחֶרֶת. נִמְצָא, שֶׁרְצוֹנוֹת, הַיְנוּ תְּמוּנוֹת אוֹתִיּוֹת, הֵם הִתְגַּלּוּת מַלְכוּתוֹ יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, וְכָל אֵלּוּ הָרְצוֹנוֹת, הַיְנוּ הַתְּמוּנוֹת, נִמְשָׁכִין מֵרְצוֹן אֵין סוֹף, שֶׁאֵין בּוֹ תְּמוּנָה, וְכָל הַדְּבָרִים וְהַיֵּשׁוּת שֶׁבָּעוֹלָם הֵם מֵהָאוֹתִיּוֹת, הַיְנוּ מִמַּלְכוּת, כִּי יֵשׁוּת הוּא מֵחֲמַת הַמַּלְכוּת, שֶׁרָצָה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא שֶׁיִּתְגַּלֶּה מַלְכוּתוֹ בָּעוֹלָם, וְעַל־יְדֵי־זֶה בָּרָא אֶת הָעוֹלָם מֵאַיִן לְיֵשׁ, וְכָל הָרְצוֹנוֹת, הַיְנוּ הַתְּמוּנוֹת, וְכָל הַיֵּשׁוּת, הַיְנוּ בְּחִינַת מַלְכוּת, מְקַבְּלִים חִיּוּתָם מֵרְצוֹן אֵין סוֹף, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ (מגילה לא.): בְּכָל מָקוֹם שָׁאַתָּה מוֹצֵא גְּדֻלָּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ הוּא, הַיְנוּ מַלְכוּתוֹ, הַיְנוּ רְצוֹנוֹת, שָׁם אַתָּה מוֹצֵא עַנְוְתָנוּתוֹ, הַיְנוּ רְצוֹן אֵין סוֹף.
וְזֶה בְּחִינַת הִתְפַּשְּׁטוּת הַגַּשְׁמִיּוּת, כִּי כְּשֶׁרוֹצֶה לְהִכָּלֵל בִּרְצוֹן אֵין סוֹף, צָרִיךְ לְבַטֵּל אֶת הַיֵּשׁוּת שֶׁלּוֹ. וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר (יתרו דף פח:), שֶׁהִסְתַּלְּקוּת מֹשֶׁה בְּשַׁבָּת בְּשַׁעֲתָא דְּמִנְחָה, שֶׁאָז הִתְגַּלּוּת רַעֲוָא דְּרַעֲוִין, שֶׁהוּא בְּחִינַת רְצוֹן אֵין סוֹף, שֶׁכָּל הָרְצוֹנוֹת מְקַבְּלִין חִיּוּתָם מִמֶּנּוּ. וְזֶה מֵחֲמַת שֶׁבִּטֵּל מֹשֶׁה כָּל יֵשׁוּתוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות טז): וְנַחְנוּ מָה. וְזֶה פֵּרוּשׁ: וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ בַגַּי, (דברים לד) – זֶה בְּחִינַת אַיִן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיה מ): כָּל גֶּיא יִנָּשֵׂא. בְּאֶרֶץ מוֹאָב – זֶה בְּחִינַת מַלְכוּת, שֶׁדָּוִד בָּא מִמּוֹאָב, שֶׁנִּסְתַּלֵּק מֹשֶׁה בְּתוֹךְ אֵין סוֹף, בְּתוֹךְ רָצוֹן שֶׁבִּרְצוֹנוֹת, בְּתוֹךְ רַעֲוָא דְּרַעֲוִין, שֶׁהוּא בְּחִינַת רְצוֹן אֵין סוֹף הַמְלֻבָּשׁ בִּרְצוֹנוֹת, בִּתְמוּנוֹת אוֹתִיּוֹת, בִּבְחִינַת מַלְכוּת, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ: בְּכָל מָקוֹם שָׁאַתָּה מוֹצֵא גְּדֻלָּתוֹ, הַיְנוּ מַלְכוּת, בְּחִינַת רַעֲוִין, שָׁם אַתָּה מוֹצֵא רַעֲוָא, רְצוֹן אֵין סוֹף.
וְזֶה: מוּל בֵּית פְּעוֹר, כִּי אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מדרש אגדה מובא בתוספות סוטה יד): לָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ פְּעוֹר, עַל־שֵׁם שֶׁפּוֹעֵר פִּיו. כִּי כְּשֶׁפּוֹגְמִין בְּמַלְכוּת, אֲזַי יֵשׁ לוֹ כֹּחַ לִפְעֹר פִּיו בְּצֵרוּפִים רָעִים. אֲבָל מֹשֶׁה, שֶׁתִּקֵּן מִדַּת הַמַּלְכוּת, עַל־יְדֵי־זֶה לֹא הָיָה יְכֹלֶת בְּיַד פְּעוֹר לִפְעֹר פִּיו. וְזֶה: וְלֹא יָדַע אִישׁ – אֲפִלּוּ מֹשֶׁה לֹא יָדַע, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוטה יד.), כִּי נִתְבַּטֵּל לְגַבֵּי אֵין סוֹף. וְכָל זֶה הָיָה בְּמוֹתוֹ, אֲבָל בְּוַדַּאי גַּם בְּחַיָּיו הָיָה לוֹ הִתְפַּשְּׁטוּת הַגַּשְׁמִיּוּת, וְהָיָה מְדַבֵּק אֶת עַצְמוֹ בְּאוֹר אֵין סוֹף, אֲבָל הַהִתְפַּשְּׁטוּת הָיָה בִּבְחִינַת: וְהַחַיּוֹת רָצוֹא וָשׁוֹב. כִּי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־ הוּא רוֹצֶה בַּעֲבוֹדָתֵנוּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: וְאָבִיתָ תְהִלָּה מִגּוּשֵׁי עָפָר, מִקְּרוּצֵי חֹמֶר. וּבִשְׁבִיל זֶה צָרִיךְ שֶׁלֹּא יִשָּׁאֵר כֵּן אֶלָּא עַד עֵת שֶׁיָּבוֹא הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־ הוּא בְּעַצְמוֹ וְיִטֹּל נִשְׁמָתוֹ.
וְזֶה שֶׁאָנוּ רוֹאִים, שֶׁלִּפְעָמִים נִתְלַהֵב אָדָם בְּתוֹךְ הַתְּפִלָּה וְאוֹמֵר כַּמָּה תֵּבוֹת בְּהִתְלַהֲבוּת גָּדוֹל – זֶה בְּחֶמְלַת ה’ עָלָיו, שֶׁנִּפְתָּח לוֹ אוֹר אֵין סוֹף וְהֵאִיר לוֹ. וּכְשֶׁרוֹאֶה אָדָם הִתְנוֹצְצוּת הַזֹּאת, אַף־עַל־גַּב דְּאִיהוּ לָא חָזֵי – מַזָּלֵהּ חָזֵי (מגילה ג.), תֵּכֶף נִתְלַהֵב נִשְׁמָתוֹ לִדְבֵקוּת גָּדוֹל, לְדַבֵּק אֶת עַצְמוֹ בְּאוֹר אֵין סוֹף, וּכְשִׁעוּר הִתְגַּלּוּת אֵין סוֹף, לְפִי מִנְיַן הַתֵּבוֹת שֶׁנִּפְתְּחוּ וְהִתְנוֹצְצוּ, כָּל אֵלּוּ הַתֵּבוֹת אוֹמֵר בִּדְבֵקוּת גָּדוֹל וּבִמְסִירַת נַפְשׁוֹ וּבְבִטּוּל כֹּחוֹתָיו, וּבְשָׁעָה שֶׁנִּתְבַּטֵּל לְגַבֵּי אֵין סוֹף, אֲזַי הוּא בִּבְחִינַת: וְלֹא יָדַע אִישׁ, שֶׁאֲפִלּוּ הוּא בְּעַצְמוֹ אֵינוֹ יוֹדֵעַ מֵעַצְמוֹ.
אֲבָל זֹאת הַבְּחִינָה צָרִיךְ לִהְיוֹת רָצוֹא וָשׁוֹב, כְּדֵי שֶׁיִּתְקַיֵּם יֵשׁוּתוֹ. נִמְצָא, כְּשֶׁהוּא בִּבְחִינַת וָשׁוֹב, אֲזַי צָרִיךְ לְהַרְאוֹת גַּם לְדַעְתּוֹ, כִּי מִתְּחִלָּה, בִּשְׁעַת דְּבֵקוּת, הָיָה נִתְבַּטֵּל הַדַּעַת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: וְלֹא יָדַע אִישׁ. וּכְשֶׁהוּא בִּבְחִינַת וָשׁוֹב, שֶׁשָּׁב (לְדַעְתּוֹ) לְיֵשׁוּתוֹ, אָז שָׁב לְדַעְתּוֹ. וּכְשֶׁשָּׁב לְדַעְתּוֹ, אָז הוּא יוֹדֵעַ אַחְדוּת הָאֵין סוֹף וְטוּבוֹ, וַאֲזַי אֵין חִלּוּק בֵּין ה’ לֶאֱלֹקִים, בֵּין מִדַּת הַדִּין לְמִדַּת הָרַחֲמִים, כִּי בָּאֵין סוֹף אֵין שַׁיָּךְ, חַס וְשָׁלוֹם, שִׁנּוּי רָצוֹן, כִּי הַשִּׁנּוּיִים אֵינוֹ אֶלָּא בְּשִׁנּוּי הַתְּמוּנוֹת, אֲבָל עַל־יְדֵי הַדְּבֵקוּת שֶׁל אָדָם בָּאֵין סוֹף, שֶׁשָּׁם אֵין שִׁנּוּי רָצוֹן, כִּי שָׁם רָצוֹן פָּשׁוּט, וְאַחַר־כָּךְ נִשְׁאָר בּוֹ רְשִׁימוּ מֵאַחְדוּת הַזֹּאת, וְאַחַר־כָּךְ נַעֲשֶׂה בִּבְחִינַת וָשׁוֹב, אֲזַי הָרְשִׁימוּ מַרְאֶה לַדַּעַת, שֶׁיֵּדַע שֶׁכֻּלּוֹ טוֹב וְכֻלּוֹ אֶחָד.
וְזֶה שֶׁאָמַר מֹשֶׁה לְדוֹרוֹ (דברים ד): אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת כִּי ה’ הוּא הָאֱלֹהִים. כִּי מֹשֶׁה הוּא בְּחִינַת אַיִן, וְדוֹרוֹ הַדְּבוּקִים אֵלָיו רָאוּי לָהֶם לָדַעַת, הַיְנוּ לְהָאִיר לַדַּעַת, בְּחִינַת אֵין סוֹף, בְּחִינַת רַעֲוָא דְּרַעֲוִין, בְּחִינַת: ה’ הוּא הָאֱלֹהִים:
וְזֶה פֵּרוּשׁ: אֲמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָא: זִמְנָא חֲדָא הֲוָה קָאָזְלִינַן בִּסְפִינְתָּא, וַחֲזֵינַן הַהוּא כַּוְרָא דְּיַתְבָא לֵהּ אָכְלָה טִינָא בְּאוּסְיֵהּ, וְאִדְּחוּהוּ מַיָּא, וְשַׁדְיוּהוּ לְגוּדָא, וְחָרוּב מִנֵּהּ שִׁתִּין מְחוֹזֵי, וַאֲכַלוּ מִנֵּהּ שִׁתִּין מְחוֹזֵי, וּמְלַחוּ מִנֵּהּ שִׁתִּין מְחוֹזֵי, וּמָלְאוּ מֵחַד גַּלְגַּלָּא דְּעֵינָא תְּלָת מְאָה גַּרְבֵי מִשְׁחָא. וְכִי הַדְרָן לְבָתַר תְּרֵיסַר יַרְחֵי שַׁתָּא, חֲזֵינַן דַּהֲוָה קָא מְנַסְרִי מִגַּרְמֵהּ מְטַלַּלְתָּא, וִיהֲבֵי לְמִבְנִינְהוּ הֲנָךְ מְחוֹזֵי:
רַשְׁבַּ”ם:
כַּוְרָא. דָּג: אָכְלָה טִינָא. שֶׁרֶץ קָטָן: בְּאוּסְיֵהּ. בִּנְחִירָיו שֶׁל דָּג נִכְנַס הַשֶּׁרֶץ: וְאִדְּחוּהוּ מַיָּא. הִדִּיחוּהוּ הַמַּיִם וְהִשְׁלִיכוּהוּ לַיַּבָּשָׁה, כְּדֶרֶךְ יָם שֶׁאֵינוֹ סוֹבֵל דָּבָר מֵת: חָרְבוּ מִנֵּהּ שִׁתִּין מְחוֹזֵי. שֶׁהִשְׁלִיכוּהוּ הַמַּיִם עַל שִׁשִּׁים כְּרַכִּים וּשְׁבָרָן כֻּלָּם, שֶׁהָיָה גָּדוֹל כָּל־כָּךְ: וַאֲכַלוּ מִנֵּהּ שִׁתִּין מְחוֹזֵי. בְּעוֹדֶנּוּ לַח: וּמְלַחוּ מִנֵּהּ שִׁתִּין מְחוֹזֵי. אֲחֵרִים, שֶׁהָיוּ רְחוֹקִין מִשָׁם, מָלְחוּ מִנֵּהּ וּנְשָׂאוּהוּ לִמְקוֹמָן: מֵחַד גַּלְגַּלָּא דְּעֵינָא. מִגַּלְגַּל עֵינוֹ לָקְחוּ שֶׁמֶן תְּלָת מְאָה גַּרְבֵי: הֲוָא מְנַסְרִי. לִבְנוֹת מֵעַצְמוֹת הַדָּג אוֹתָן מְחוֹזֵי שֶׁהִפִּיל:
פֵּרוּשׁ: סְפִינָה – לְשׁוֹן חֲשִׁיבוּת, בְּחִינַת מַלְכוּת, שֶׁרַבָּה בַּר בַּר חָנָא חָקַר בְּשִׂכְלוֹ אוֹדוֹת הַמַּלְכוּת, אֵיךְ בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל מַעֲלִין אוֹתָהּ. וַחֲזֵינַן הַאי כַּוְרָא – יִשְׂרָאֵל מְכֻנִּין בְּשֵׁם דָּגִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית מח): וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ. דְּיַתְבֵי לֵהּ אָכְלָה טִינָא בִּנְחִירָיו – זֶה בְּחִינַת תְּפִלָּתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיה מח): וּתְהִלָּתִי אֶחֱטָם לָךְ. שֶׁנִּתְעָרֵב שֶׁרֶץ, הַיְנוּ טֻמְאָה, בִּתְפִלָּתוֹ וַעֲבוֹדָתוֹ וּבִלְבֵּל אוֹתוֹ, וְלֹא הָיָה יָכוֹל אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי הַזֶּה לַעֲבֹד עֲבוֹדָתוֹ תַּמָּה. מֶה עָשָׂה הָאִישׁ הַזֶּה, עָשָׂה שָׁלֹשׁ בְּחִינוֹת הַנַּ”ל, הַיְנוּ הִתְקַשְּׁרוּת לְהַצַּדִּיק וּנְתִינַת הַצְּדָקָה וּוִדּוּי דְּבָרִים.
וְזֶה פֵּרוּשׁ: וּמֵתָה וְאִדְּחוּהוּ מַיָּא וְשַׁדְיוּהוּ לְגוּדָא. וְהִזְכִּיר הַשָּׁלֹשׁ בְּחִינוֹת מֵעֵלָּא לְתַתָּא: וּמֵתָה – זֶה בְּחִינַת וִדּוּי־דְּבָרִים, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ: כָּל הַמּוּמָתִין מִתְוַדִּין. וְאִדְּחוּהוּ מַיָּא – זֶה בְּחִינַת צְדָקָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (קהלת יא): שַׁלַּח לַחְמְךָ עַל פְּנֵי הַמָּיִם, וּכְתִיב (ישעיה לב): אַשְׁרֵיכֶם זֹרְעֵי עַל כָּל מָיִם. וְשַׁדְיוּהוּ לְגוּדָא – הַצַּדִּיק נִקְרָא גּוּדָא, לְשׁוֹן גָּדֵר, שֶׁהוּא גּוֹדֵר פִּרְצוֹתֵיהֶן שֶׁל יִשְׂרָאֵל (יחזקאל כב, ישעיה נח), וְזֶה: וְשַׁדְיוּהוּ לְגוּדָא – שֶׁהִקְרִיב אֶת עַצְמוֹ לַצַּדִּיק.
וְעַל־יְדֵי שָׁלֹשׁ בְּחִינוֹת אֵלּוּ: וְחָרוּב מִנֵּהּ שִׁתִּין מְחוֹזָא – שֶׁעַל־יְדֵי הַמִּיתָה, הַיְנוּ וִדּוּי־דְּבָרִים, הֶעֱלָה אֶת הַמַּלְכוּת מִבֵּין הַסִּטְרָא־אָחֳרָא, וְהַצַּדִּיק הוֹרָה לוֹ אֶת הַדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּהַפְטָרַת בְּרֵאשִׁית (ישעיה מב): אַחֲרִיב הָרִים וּגְבָעוֹת – רֶמֶז עַל חֻרְבַּן מֶמְשֶׁלֶת הָעַכּוּ”ם. וְהוֹלַכְתִּי עִוְרִים בְּדֶרֶךְ לֹא יָדָעוּ – זֶה בְּחִינַת שֶׁהַצַּדִּיק הוֹרָה לוֹ דֶּרֶךְ יָשָׁר, זֶה בְּחִינַת פָּרָשַׁת דְּרָכִים, כַּנִּזְכַּר לְעֵיל, וְשִׁתִּין מְחוֹזָא רֶמֶז עַל עֲלִיַּת הַמַּלְכוּת, דִּכְתִיב בָּהּ (שיר־ השירים ו): שִׁשִּׁים הֵמָּה מְלָכוֹת. וַאֲכַלוּ מִנֵּהּ שִׁתִּין מְחוֹזָא – רֶמֶז עַל שְׁנֵי מִדּוֹת רָעוֹת שֶׁל חַי מְדַבֵּר, שֶׁעַל־יָדוֹ בָּא עֲנִיּוּת כַּנַּ”ל, וְעַל־יְדֵי צְדָקָה מְתַקֵּן אוֹתָם וְיַמְשִׁיךְ שֶׁפַע. וְזֶה: אֲכַלוּ מִנֵּהּ. וְשִׁתִּין מְחוֹזָא – רֶמֶז עַל בְּחִינַת שִׁשִּׁים גִּבּוֹרִים, שֶׁמִּשָּׁם בָּא פַּרְנָסָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ: גְּבוּרוֹת גְּשָׁמִים (ברכות לג. תענית ב. ע”ש).
וּמְלַחוּ מִנֵּהּ שִׁתִּין מְחוֹזָא – זֶה רֶמֶז עַל תִּקּוּן שְׁנֵי מִדּוֹת רָעוֹת, דּוֹמֵם צוֹמֵחַ, עַל־יְדֵי קִרְבָתוֹ לְהַצַּדִּיק, כִּי הַצַּדִּיק הוּא בְּרִית מֶלַח עוֹלָם. גַּם עַצְבוּת וְתַאֲווֹת בָּאִים מִדָּמִים עֲכוּרִים, וְעַל־יְדֵי מֶלַח פּוֹלֵט הַדָּמִים רָעִים. וְשִׁתִּין מְחוֹזָא זֶה רֶמֶז עַל שִׁשִּׁים אוֹתִיּוֹת שֶׁבְּבִרְכַּת כֹּהֲנִים שֶׁהֵם בְּיַד הַצַּדִּיק, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי י): בְּרָכוֹת לְרֹאשׁ צַדִּיק.
וּמִלְאוּ מֵחַד גַּלְגַּלָּא דְּעֵינָא תְּלָת מְאָה גַּרְבֵי מִשְׁחָא – גַּרְבֵי מִשְׁחָא זֶה בְּחִינוֹת הַדַּעַת, כִּי שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ (שמות ל) זֶה בְּחִינַת שֵׂכֶל. וּתְלָת מְאָה זֶה בְּחִינַת מֹשֶׁה, שֶׁהוּא בְּחִינַת מַה שֶּׁהַצַּדִּיק מַקְטִין אֶת עַצְמוֹ בִּבְחִינַת מָה. בְּשָׁלֹשׁ בְּחִינוֹת צָרִיךְ לְהַקְטִין אֶת עַצְמוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ירמיה ט): אַל יִתְהַלֵּל חָכָם, גִּבּוֹר וְעָשִׁיר.
נִמְצָא, שֶׁבְּכָל בְּחִינָה מֵאֵלּוּ שָׁלֹשׁ בְּחִינוֹת הוּא נַעֲשֶׂה מָה, וְעַל־יְדֵי־זֶה יֵשׁ לוֹ הִתְפַּשְּׁטוּת הַגַּשְׁמִיּוּת, וּמִדַּבֵּק בְּאוֹר אֵין סוֹף, שֶׁאֵין שָׁם שׁוּם שִׁנּוּי רָצוֹן, אֶלָּא ה’ הוּא הָאֱלֹקִים כַּנַּ”ל, הַיְנוּ כֻּלּוֹ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב. וְזֶה בְּחִינַת חַד גַּלְגַּלָּא דְּעֵינָא, כַּמּוּבָא בָּאִדְּרָא (נשא דף קלז:): וּלְזִמְנָא דְּאָתֵי יִשְׁתַּכַּח בָּהּ עֵינָא חַד דְּרַחֲמֵי, זֶה בְּחִינַת כֻּלּוֹ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב. נִמְצָא, כְּשֶׁהַצַּדִּיק עוֹשֶׂה עַצְמוֹ מָה, מְדַבֵּק אֶת עַצְמוֹ לְעֵינָא חַד דְּרַחֲמֵי, הַיְנוּ לָאֵין סוֹף. וְאַחַר־כָּךְ, כְּשֶׁחוֹזֵר, בִּבְחִינַת רָצוֹא וָשׁוֹב, אָז מַמְשִׁיךְ מֵאוֹר אֵין סוֹף הָאַחְדוּת הָרָצוֹן הַפָּשׁוּט שָׁם דֶּרֶךְ הַ”מָּה” שֶׁלּוֹ, וְנַעֲשֶׂה מִמָּה מֵאָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ: אַל תִּקְרֵי מָה, אֶלָּא מֵאָה, וְנַעֲשֶׂה תְּלָת מְאָה מִתְּלָת מָה, וּמַמְשִׁיךְ אוֹר הַזֶּה לְדַעְתּוֹ וּלְשִׂכְלוֹ, הַיְנוּ גַּרְבֵּי דְּמִשְׁחָא, שֶׁהוּא בְּחִינַת שֵׂכֶל כַּנַּ”ל. אַתָּה הָרְאֵיתָ לָדַעַת, שֶׁמַּמְשִׁיךְ אוֹר אֵין סוֹף לְדַעְתּוֹ, שֶׁיֵּדַע הָאַחְדוּת, שֶׁה’ הוּא הָאֱלֹהִים, וִיבָרֵךְ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב עַל הַכֹּל כְּמוֹ לֶעָתִיד לָבוֹא:
כִּי הַדְרָן וְאָתָאן לְבָתַר תְּרֵיסַר יַרְחֵי שַׁתָּא וְקָחֲזֵינַן דַּהֲוֵי מְנַסְרָא מִגַּרְמַיְהוּ לְבִנְיָנָה הֲנָךְ מְחוֹזָא – כִּי מֵאֲחוֹרֵי הַקְּדֻשָּׁה, שֶׁהֵם שְׁנֵים־עָשָׂר שְׁבָטִים, שֶׁעַל־יָדָם נִתְתַּקֵּן מַלְכוּת הַנַּ"ל, וְאַחֲרֵיהֶם הוּא הַטֻּמְאָה, וְיֵשׁ בְּנֵי־אָדָם, שֶׁיּוֹצְאִין מֵהַקְּדֻשָּׁה. וְזֶה שֶׁסִּפֵּר הַתַּנָּא, שֶׁהָדַר וְחָזַר לְעַיֵּן בְּאֵלּוּ שֶׁהֵם בָּתַר תְּרֵיסַר יַרְחֵי שַׁתָּא, שֶׁהֵם אֲחוֹרֵי שְׁנֵים־עָשָׂר שְׁבָטִים דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁיּוֹצְאִין מִכְּלַל יִשְׂרָאֵל עַל־ יְדֵי מַעֲשֵׂיהֶם הָרָעִים. וַחֲזֵינַן דַּהֲווֹ מְנַסְרֵי מִגַּרְמַיְהוּ – הַיְנוּ שֶׁעַל־יְדֵי מַעֲשֵׂיהֶם הָרָעִים, הַחֲקוּקִים עַל עַצְמוֹתָם, וְהַחֲקִיקָה עוֹבֵר מֵעֵבֶר לְעֵבֶר כִּנְסִירָה מַמָּשׁ. אֲבָל עַל־יְדֵי שֶׁאִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי הַנַּ”ל נִתְעוֹרֵר בִּתְשׁוּבָה עַל־יְדֵי שֶׁרֶץ קָטָן שֶׁבִּנְחִירָיו, עַל־יְדֵי שֶׁהִרְגִּישׁ טֻמְאָה קְטַנָּה שֶׁמְּבַלְבֶּלֶת אוֹתוֹ, עַל־יְדֵי תְּשׁוּבָתוֹ גּוֹרֵם, שֶׁגַּם אֵלּוּ הָרְשָׁעִים נַעֲשׂוּ כִּסֵּא לַקְּדֻשָּׁה, וִיהֲבֵי לְבִנְיָנָא הֲנָךְ מְחוֹזָא – שֶׁעוֹזְרִים גַּם הֵם לְעוֹבְדֵי הַשֵּׁם, שֶׁיִּבְנוּ הֲנָךְ מְחוֹזָא הַנַּ”ל:
וְזֶה פֵּרוּשׁ: אָנֹכִי ה’ אֱלֹהֶיךָ. פֵּרוּשׁ, הֵן ה' הֵן אֱלֹהֶיךָ תָּבִין שֶׁכָּל זֹאת אָנֹכִי, הַיְנוּ שֶׁתְּקַיֵּם: בַּה’ אֲהַלֵּל דָּבָר, בֵּאלֹהִים אֲהַלֵּל דָּבָר, הַיְנוּ כֻּלּוֹ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב כַּנַּ”ל. אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם – דְּאִיתָא בַּמִּדְרָשׁ (בראשית פ' טז), כִּי כָּל הַגָּלֻיּוֹת נִקְרָאִים עַל־שֵׁם גָּלוּת מִצְרַיִם, מִפְּנֵי שֶׁהֵם מְצֵרִים לְיִשְׂרָאֵל, הַיְנוּ שֶׁעַל־יְדֵי הַצַּדִּיק נִתְבַּטֵּל מַלְכוּתָם וּמֶמְשַׁלְתָּם שֶׁל הָעַכּוּ”ם, כִּי עַל־יְדֵי־זֶה עוֹלָה מִתּוֹכָם מַלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה כַּנַּ”ל. מִבֵּית עֲבָדִים – זֶה רֶמֶז עַל בִּטּוּל הַמִּדּוֹת רָעוֹת שֶׁל אַרְבַּע יְסוֹדוֹת, הַמְכֻנִּים בְּשֵׁם עֲבָדִים, כִּי כָּל הָאַרְבַּע יְסוֹדוֹת הֵם מִתַּחַת גַּלְגַּל הַיָּרֵחַ, וְהַיָּרֵחַ מְכֻנֶּה בְּשֵׁם עֶבֶד, כַּמּוּבָא בַּזֹּהַר (וישב דף קפא:) הִנֵּה יַשְׂכִּיל עַבְדִּי, דָּא סִהֲרָא, פֵּרוּשׁ עַל־יְדֵי הַצַּדִּיק עוֹלָה הַמַּלְכוּת מִן הַסִּטְרָא־אָחֳרָא, וְנִתְבַּטְּלִים הַמִּדּוֹת רָעוֹת, וְעַל־יְדֵי־זֶה הָאָדָם בָּא לִבְחִינַת עוֹלָם הַבָּא, לִבְחִינַת: בַּה' אֲהַלֵּל דָּבָר, בֵּאלֹהִים אֲהַלֵּל דָּבָר:

אשכול זה מיועד לשאלות בלבד!
תשובות, תגובות וכדו' ניתן להשאיר כאשכול חדש בקטגוריית שיח לומדים בתורה ד' עם קישור לפוסט השאלה, ולהגיב בקטגוריה זו עם הלינק בלבד!

[7272]

למה רבי נתן לא הזכיר בקיצור ליקוטי מוהרן על תורה זו וידוי בפירוש אלא לספר כל ליבו
בעוד שבתפילה מרבה בוידויים

[Amoya studio]

פוסט זה נמחק!

[פשטן מושבע]

האם יש דרך היום לראות הצדיק, כלומר האם יש במאמר בחי' של ראיה שהיא לאו דווקא גשמית אלא מסוג אחר?

[פשטן מושבע]

רבינו מבאר באות ב' ובאות ה' את עניין נפילת המלכות ונתינת הממשלה לעכו''ם, שנעשה על ידי העבירות. רציתי רק להבין מה היא הבחי' של העכו''ם שמתגבר בממשלתו למעשה, כלומר מה זה העכו''ם בחיים שלי, ואיך זה נוגע אלי? אם אפשר לקבל רק תשובות שמוכרחות מהפשט

[פשטן מושבע]

מובא בהלבשת רבב''ח שנתערב שרץ היינו טומאה בתפילת איש הישראלי שמבלבלת אותו [וטומאה התגברות ממשלת העכו''ם על ידי העוונות כמו שמבואר באשכול 'פשט בלבד'] והרי אם הוא מחמת עונותיו הוא יוצא מכלל ישראל, כמובא בסוף המאמר ד''ה כי הדרן וכו' ואז איך שייך לקרוא אותו איש הישראלי?

[פשטן מושבע]

כיצד ייתכן שרבינו מביא עבודה שלימה בג' בחינות: ראיית הצדיק ולתת לו צדקה, וווידוי דברים לפניו, וכל זה כדי לדבק עצמו בא''ס שהוא תכלית המאמר, ואז מביא אדם שזוכה לזה 'בחמלת ה' עליו' וללא שום התעוררות ועבודה מצידו?

[לית ליה מגרמא]

טקסט קישור

[לית ליה מגרמא]

בקישור למעלה מובא דיון במדור 'פשט בלבד' ובו תירוצים לכל הקושיות שנשאלו פה.

[פשטן מושבע]

למה צריך ביטול לאין סוף על ידי וודוי דברים, לאדם שעשה את שתי הבחינות הראשונות היינו ראיית הצדיק ונתינת הצדקה וביטל בזה את כל המידות הרעות? כלומר מה חסר לו לכאורה, שאתה מצריך אותו ביטול לאי''ס הרי הוא בבחי' 'נקי לגמרי'