עצת השבועה ללכת לרבנו אחר הפטירה

בדרך

@חבר-אני כתב:

אני שמעתי שיש שדייקו, שמוהרנ"ת מדגיש ששמע מפי החברים ששמעו מרבינו, והוא לא שמע זאת ישירות מרבינו, וכן כתוב כך בחיי"מ.

צריך לומר, שמי ששמע זאת מרבינו, הוא תלמידו הרה"ק רבי יודיל מדאשיב זיע"א, ואע"פ שלא נכתב בחיי מוהר"ן אות קא, דברי תורה עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר, והדבר מתברר על פי אות שצא בחיי מוהר"ן:

שָׁמַעְתִּי מֵרַבִּי יוּדְל סִפּוּר דְּבָרִים שֶׁשָּׁמַע מֵרַבֵּנוּ זַ"ל. עָנָה וְאָמַר: אַבְרָהָם אָבִינוּ הָיָה לוֹ גַּם-כֵּן יִסּוּרִים גְּדוֹלִים מִמַּעֲשִׂיּוֹת כָּאֵלּוּ (כְּלוֹמַר כְּמוֹ עִנְיַן הַמַּעֲשִׂיּוֹת וְהַיִּסּוּרִים שֶׁעוֹבְרִים עָלָיו), כִּי אַבְרָהָם אָבִינוּ הָיָה גַּם-כֵּן מְקָרֵב בְּנֵי הַנְּעוּרִים לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. כִּי הָיָה מְגַיֵּר גֵּרִים כַּיָּדוּעַ (בראשית רבה ל"ט, כ"א). וְדַרְכּוֹ הָיָה שֶׁהָיָה בָּא בְּתוֹךְ אֵיזֶה עִיר, וְהָיָה רָץ בְּתוֹךְ הָעִיר, וְהָיָה צוֹעֵק הוֹי הוֹי, גִּוַואלְד, גִּוַואלְד, וְהָיוּ רָצִים אַחֲרָיו כְּמוֹ שֶׁרוֹדְפִים אַחַר הַמְשֻׁגָּע. וְהוּא הָיָה טוֹעֵן עִמָּהֶם הַרְבֵּה שֶׁהֵם כֻּלָּם בְּטָעוּתִים גְּדוֹלִים, כִּי הָיָה בָּקִי בְּכָל הַשִּׂכְלִיּוֹת וְהַסְּבָרוֹת שֶׁל דַּרְכֵי הָעֲבוֹדָה-זָרָה שֶׁלָּהֶם. כִּי הָעֲבוֹדָה-זָרָה שֶׁל הַקַּדְמוֹנִים הָיָה לָהֶם בָּזֶה כַּמָּה סְבָרוֹת וְשִׂכְלִיּוֹת שֶׁל טָעוּת. וְאַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם הָיָה בָּקִי מְאֹד בְּכָל סְבָרוֹתֵיהֶם וְדַרְכֵי טָעוּתֵיהֶם. וְהָיָה מוֹכִיחָם וּמַרְאֶה לָהֶם שֶׁהַכֹּל טָעוּת, וְגִלָּה לָהֶם הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה הָאֲמִתִּיִּית. וְנִמְשְׁכוּ אַחֲרָיו קְצָת בְּנֵי הַנְּעוּרִים, כִּי זְקֵנִים לֹא הָיָה מְקָרֵב, כִּי הַזְּקֵנִים כְּבָר נִשְׁרְשׁוּ בְּטָעוּתֵיהֶם הַרְבֵּה וְקָשֶׁה לַהֲשִׁיבָם מִדַּרְכָּם עוֹד, רַק בְּנֵי הַנְּעוּרִים נִמְשְׁכוּ וְרָצוּ אַחֲרָיו. וְהָיָה הוֹלֵךְ מֵעִיר לְעִיר וְהֵם רָצוּ אַחֲרָיו. וְהָיוּ אֲבִיהֶם וּנְשׁוֹתֵיהֶם וְכוּ' חוֹלְקִים עֲלֵיהֶם, עַל אֵלּוּ בְּנֵי הַנְּעוּרִים, כִּי אָמְרוּ עֲלֵיהֶם שֶׁיָּצְאוּ לְתַרְבּוּת רָעָה וְנִשְׁתַּמְּדוּ, עַד שֶׁהָיוּ מְרַחֲקִים אוֹתָם מְאֹד. עַד שֶׁקְּצָת בְּנֵי הַנְּעוּרִים חָזְרוּ לְסוּרָם מֵחֲמַת הַיִּסּוּרִים שֶׁהָיוּ לָהֶם מִבֵּיתָם מֵחוֹתְנָם וּמֵאֲבִיהֶם וּמִנְּשׁוֹתֵיהֶם וְכַיּוֹצֵא, וּקְצָתָם נִשְׁאֲרוּ אֶצְלוֹ וְנִתְדְבְּקוּ בּוֹ.
וְהָיָה אַבְרָהָם אָבִינוּ עוֹסֵק בְּעִנְיָן זֶה הַרְבֵּה לְגַלּוֹת הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה בָּעוֹלָם. וְהָיָה מְחַבֵּר סְפָרִים הַרְבֵּה מְאֹד עַל זֶה, אֲלָפִים סְפָרִים. וְהָיוּ לוֹ בָּנִים הַרְבֵּה, וּמִסְּתָמָא מֵאַחַר שֶׁהָיוּ בָּנָיו, הָיוּ כֻּלָּם הוֹלְכִים בַּדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר, כִּי אֲפִלּוּ יִשְׁמָעֵאל עָשָׂה תְּשׁוּבָה (בבא בתרא טז:). אַךְ אַחַר-כָּךְ כְּשֶׁרָצָה אַבְרָהָם אָבִינוּ לְהַשְׁאִיר סְפָרָיו וְחָכְמָתוֹ בָּעוֹלָם, הָיָה חוֹקֵר וּמִתְבּוֹנֵן בְּעַצְמוֹ לְמִי מִבָּנָיו יַנִּיחַ סְפָרָיו וְחָכְמָתוֹ, עַד שֶׁנִּסְכַּם אֶצְלוֹ לְהַנִּיחַ הַכֹּל לְיִצְחָק אָבִינוּ, וּמָסַר לוֹ הַכֹּל.
וְאַחַר-כָּךְ הָיָה יִצְחָק גַּם-כֵּן הוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ זֶה, וְהָיָה מְגַיֵּר גַּם-כֵּן גֵּרִים הַרְבֵּהכ וְחִבֵּר גַּם-כֵּן סְפָרִים הַרְבֵּה מְאֹד בְּעִנְיַן חִזּוּק הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה. וְהָיָה מִתְבּוֹנֵן גַּם כֵּן לְמִי מִבָּנָיו יַנִּיחַ סְפָרָיו וְחָכְמָתוֹ, כִּי גַּם עֵשָׂו הוּטַב בְּעֵינָיו וְהִטְעָה אוֹתוֹ עַד שֶׁהָיָה אוֹהֲבוֹ, כַּמְבֹאָר בַּמִּקְרָא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו כִּי צַיִד בְּפִיו" (בראשית כ"ה). כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י שָׁם שֶׁהָיָה מְרַמֶּה אֶת אָבִיו בִּדְבָרָיו, וְהָיָה שׁוֹאֲלוֹ אַבָּא אֵיךְ מְעַשְּׂרִין אֶת הַמֶּלַח וְכוּ'. אֲבָל אַף-עַל-פִּי-כֵן הִתְבּוֹנֵן יִצְחָק בְּדַעְתּוֹ עַד שֶׁנִּתְבָּרֵר לוֹ שֶׁהָעִקָּר הוּא יַעֲקֹב וּמָסַר לוֹ הַכֹּל.
וְכֵן יַעֲקֹב הָיָה גַּם-כֵּן עוֹסֵק בָּזֶה לְקָרֵב בְּנֵי הַנְּעוּרִים לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְחִבֵּר כַּמָּה אֲלָפִים סְפָרִים בְּעִנְיַן הָאֱמוּנָה. כִּי הוּא חִבֵּר סְפָרִים הַרְבֵּה מְאֹד בְּעִנְיַן הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה, גֻּזְמָאוֹת סְפָרִים. וְהוּא לָמַד עִם כָּל בָּנָיו דַּרְכֵי הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה, כִּי הָיוּ כֻּלָּם צַדִּיקִים. אַךְ אַף-עַל-פִּי-כֵן חָקַר בְּדַעְתּוֹ לְמִי לִמְסֹר כָּל חָכְמָתוֹ, עַד שֶׁמָּסַר כָּל חָכְמָתוֹ לְלֵוִי, וּלְכֻלָּם מָסַר רָאשֵׁי פְרָקִים. וְעַל-כֵּן שֵׁבֶט לֵוִי הָיוּ דְּבוּקִים וַחֲזָקִים בְּהָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה יוֹתֵר מִכֻּלָּם. וְעַל-כֵּן שֵׁבֶט לֵוִי לֹא טָעוּ בָּעֵגֶל, וְגַם לֹא הָיָה עֲלֵיהֶם שׁוּם עֲבוֹדַת מִצְרַיִם, כִּי שֵׁבֶט לֵוִי הָיוּ חֲזָקִים בְּהָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה יוֹתֵר מִכֻּלָּם.
וְאַחַר-כָּךְ דִּבֵּר מֵעִנְיַן עֵצָה לְהָאָדָם שֶׁיִּזְכֶּה לָבוֹא אֵלָיו אַחַר מִיתָתוֹ וְכוּ', וּמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר (לעיל סימן ק"א):

בדרך

וממילא, שברור לנו שהשמועה עברה בכלי ברור ונקי: רבינו אמר לרבי יודל, ורבי יודל למוהרנ"ת (שמועה זו לא עברה 'ידיים' נוספות בדרך למוהרנ"ת, שכן מוהרנ"ת כותב באות קא: גַּם שָׁמַעְתִּי בִּשְׁמוֹ שֶׁאָמַר עֵצָה לָזֶה, שֶׁיּוּכַל לָבוֹא אַחַר פְּטִירָתוֹ לְהַצַּדִּיק: לִשָּׁבַע עַל זֶה בִּנְקִיטַת חֵפֶץ. וְלֹא שָׁמַעְתִּי זֹאת מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ בְּעַצְמוֹ, רַק מִפִּי אַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ שֶׁשָּׁמְעוּ מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ. זאת אומרת, רבי נתן שמע ['שמעתי'] מאנשי שלומינו [רבי יודל] ששמעו ישירות מרבינו).

והנה ידועה דעת רבי אברהם שטרנהארץ שמה שנאמר למוהרנ"ת - הוא הנהגה כללית הנוגעת ושייכת לכל אחד מאנשי שלומינו, ואילו מה שנאמר לתלמידים אחרים - נגע לאותם תלמידים ולא לכלל. דוגמה מפורסמת לזה הוא הענין של נפילת אפיים על יד שמאל בתפילת שחרית, שדבר זה סיפר רבינו לרבי אהרן מברסלב, על התגלות נשמת רס"ג אליו, וסבר ר"א שטרנהארץ שאין זה נוגע אלינו.

ומאידך, ידוע ששאר אנ"ש החזיקו אחרת, שכל מה שרבינו אמר לתלמידיו נוגע אלינו.

רל"י בנדר אף אמר על דברים שמובא בחיי"מ ובשיחות הר"ן שרבינו אמר אותם ל'קצת אנשים', שכל אחד מאיתנו ראוי שיחשוב, אולי גם הוא - כיום, כשאנחנו 'אנשי רבינו' של הדור הזה - רבינו היה דוקא כולל אותנו בכלל אותם 'קצת אנשים', וראוי לנו גם לקחת בשתי ידיים את ההנהגות הללו.

ולפי זה, היה מקום לומר שעכ"פ לסברת רא"ש, ענין השבועה אינו נוגע אלא למי שנאמר אליו.

ומאידך, מוהרנ"ת כותב באות קא ששמע זאת 'מאנשי שלומינו ששמעו זאת מפיו הקדוש', ומשמע קצת שכמה אנשים שמעו עצה זאת מרבינו, מלבד רבי יודל, ואולי לפי זה, גם לסברת רא"ש - כאן הא הנהגה כללית הנוגעת לכולם.

כל זה כתבתי לצדד, בלי לקבוע מסמרות.

ע.י.ר.נ.י

@בדרך וכן מפורש בשיחות מכת"י הרב מטשערין המובאים (בחלקן) הן ב'כוכבי אור' והן בספר 'אמונת חכמים' לר' שמואל העשיל פרידמאן, שם המקור אותו מביא הרב הוא ר' ישעיה שלום ששמע מאביו.

אוצרבלום

@ע.י.ר.נ.י @בדרך
שניכם צודקים. ראה בכת"י הרב מטשעהרין המובא בשיש"ק (אתה יודע איזה) ח"א סי' רמ"ו, שהוא (הרב מטשעהרין) שמע זאת מפי ר' ישעיה שלום ששמע מאביו ר' יודל, ואילו מלשון מוהרנ"ת משמע ששמע ג"כ מכלי ראשון, והיינו ר' יודל עצמו.

מדלג על ההרים

@בדרך .
אגב, שמעתי מאנ''ש שגם ההנהגה של ח''י פרקים משניות היה הנהגה שרבינו נתן למוהרנ''ת. ולכן הרבה מאנ''ש ובתוכם רלוי''צ נהגו הנהגה זו. הגם שלא ראו בזה כחוב לומר לרבים. ואשרי הזוכה לקדש נשמתו ולאכול הרבה פרקים משניות. ה' יזכנו

וועלן וועלן

אני חושב שהעיקר זה תמימות ופשיטות בלי חכמות!
מובא בספרי רבינו כזאת עצה להשבע בנקיטת חפץ, וזה צריכים לעשות בלי התחכמויות וחומרות וחששות בלי סוף, שזה נוגד את התמימות שרבינו לימד אותנו.
אולם היות ושבועה זה דבר מאוד חמור, ברור שצריכים לעשות זאת בזהירות וביראת שמים וברצינות.
אבל בגלל חששות לא לעשות כלל את העצה?
[נ.ב. אני עוקב כאן באתר אחרי הרבה שאלות על שלל נושאים, ולענ"ד יש לאנ"ש הרבה הרבה חששות וספיקות וחומרות על כל דבר שרביה"ק אומר, ועוד מסתמכים על שיחות שנאמרו בהקשר ובמובן אחר מפי פלוני מאנ"ש ועל שיחה סותרת מפי פלוני אחר מאנ"ש ועל שיחה סותרת אחרת מפי פלוני אחר מאנ"ש. וחבל. יש לנו רבי שנתן לנו הכל על מגש של זהב, ובמקום לשמוח עם זה אנחנו כל דבר חוששים וחוששים וחוששים וחוששים, ומסתובבים בעיגולים מסביב סביב ולא מתמקדים בנקודה הפנימית. הפסד בל יתואר, וכמו בשאלה הנ"ל של השבועה, הרי יש כאן עצה בומבסטית שאין לשום חסידות וקהילה בעולם, ואנחנו לוקחים יהלומים כאלו ומתחילים להתפלסף].

מאיר לב

@וועלן-וועלן הדברים ברורים ופשוטים, ואני אוסיף -
אם זה כתוב במפורש בחיי מוהר"ן, בוודאי שזו עצה נצחית.
אין דבר שמוהרנ"ת כתב בשם רבינו הקדוש שהוא לא שייך לדורי דורות עד משיח.
הכלל פשוט ביותר - אם זה לא היה לדודי דורות זה לא היה נכתב!

מדלג על ההרים

@וועלן-וועלן
אשריך. עקרונית אתה צודק.
אך כאן בעניין השבועה. זה צריך להיות מתוך כובד ראש וביראה ובמורא.
ובוודאי גם צריך להיות במורא אם לא נותנים את השבועה.. כי קיבלנו כאן עצה מרבינו וצריכים להתפלל על כך

פראסטיק

בזמנו שאלתי בנושא את ר' י"נ אנשין ואמר לי על זה 'לאו דווקא' (דהיינו שהעניין הזה של השבועה
הוא לא פשוט ולא לנהוג בזה למעשה אלא רק בתפילה וברצונות וכיסופים להיות אצל רבינו אחר הפטירה)
והוסיף שלא סתם מוהרנ"ת כותב שם ששמע "בשם החברים" וכו'

חבר אני

@פראסטיק כתב:

בזמנו שאלתי בנושא את ר' י"נ אנשין ואמר לי על זה 'לאו דווקא' (דהיינו שהעניין הזה של השבועה
הוא לא פשוט ולא לנהוג בזה למעשה אלא רק בתפילה וברצונות וכיסופים להיות אצל רבינו אחר הפטירה)
והוסיף שלא סתם מוהרנ"ת כותב שם ששמע "בשם החברים" וכו'

בשו"ת במוקד ברסלב בימי שני, הוא נשאל ע"כ כמה פעמים, והביא אז את הצדדים שכתבו כאן החברים, אבל לא הכריע.

ברוך מאן

פוסט זה נמחק!

בדרך

פוסט זה נמחק!

רוצה לרצות

פוסט זה נמחק!

וועלן וועלן

לענ"ד אנו כחסידי ברסלב ונאמנים לנו דברי רבינו, צריכים לדעת שרבינו ומוהרנ"ת לא סבלו מגמגום... כן, רבינו ומוהרנ"ת לא היה להם הפרעות בשטף הדיבור! רבינו דיבר ברור וצלול לדורו וגם לדורנו אנו עד משיח צדקנו, הוא לא צריך פירושנים וסייענים ופייטנים ומשוררים שיבארו וינסחו את דעותיו. הוא דיבר ברור, כל מה שנשאר לנו זה להקשיב ולהתבטל כפשוטו אליו, בלי חכמות ולומדעס, אלא בפשיטות גמורה.
לא יתכן שאדם ימנע את עצמו מעצותיו הפשוטות והברורות של רבינו, באיצטלא של חששות.
ואולם, כן חייבים לקבל מאנ"ש את האור והחיות והחשק בעצותיו, אבל לחשוש ולהתפלסף על 'עצם' קיום העיצה - לענ"ד היא גובלת כבר ב'פגם אמנות חכמים' המובא בהרבה תורות של רבינו.
ההודעה הנ"ל תקיפה גם לעוד שאלות אחרות שנשאלו באתר הזה בעוד נושאים.

וועלן וועלן

לגבי הדברים שמוהרנ"ת שמע בעצמו ישירות מרבינו - ברור שיש לזה זכות קדימה לשאר השיחות שרבינו אמר זאת לאחרים, אבל בכל זאת רבינו גם אמר במפורש (בשיחות הר"ן) שלפעמים הוא אומר דבר ואין כוונתו בכלל לאדם זה, אלא שזה יתגלגל לאדם אחר לגמרי וזה יפעל באדם הזה מה שצריך. האם זה רק בשיחות שנאמרו למוהרנ"ת? וודאי שלא! אז מה יש בכלל לדון כאן?
כמו"כ, גם באם נאמר שמה שנאמר לא ישירות למוהרנ"ת יש לזה פחות זכות קדימה, יתכן, אבל בכל זאת כלפינו זה לא אמרו להיות פחות משאר עצות שצדיקים אחרים אמרו. לדוגמא, הצדיק רבי אלימלך מליז'ענסק יש בקבלה ממנו בעל פה שמי שיבוא על קברו לא ילך מהעולם ללא תשובה, הוא לא אמר את זה למוהרנ"ת, וגם לא ידוע שרבינו דיבר מזה, ובכלל לא מאוד ברור המקור המדויק של זה, זה לא כתוב בספרו נועם אלימלך, וגם לא כתוב בשום ספר מתלמידיו בדור הראשון, אלא פה ושם כתוב ציטוט בקצרה, (ואיזה סיפור עם זקן אחד וכן מתלמידו הגדול הררמ"מ זיע"א), ובכל זאת כל חסיד סטנדרטי (וגם אני) מאמין בזה באמונה שלימה עד הסוף, ואלפי חסידים נסעו על קברו על סמך הקבלה הזאת, ושום חסיד לא יהיןבשום אופן להתפלסף ולהסתפק על עצם אמינות השיחה או כוונת ומשמעות השיחה. אם כן מדוע אנו חסידי ברסלב לא נקבל את השיחות של רבינו (גם אלו שלא נאמרו ישירות למוהרנ"ת) באמונה גדולה שהעיצה היא עיצה וודאית וחזקה?! עצות רבינו האלו לא גרע מעצות אמיתיים של שאר צדיקים.
[נ.ב. לגבי הנפילת אפיים שציינת מרא"ש, שם מדובר שרצה לקיים את הכרעת רוב הפוסקים שלא נופלים על היד שבה התפילין (והגם שהמשנ"ב מביא את הגר"א שכן סובר כך. ומלבד זאת כמדומה לי שראבר"נ כן סבר לנהוג כך כפשוטו כמובא בביאה"ל), אבל איך ניתן מכאן ללמוד שכל שיחה שלא נאמרה ישירות למוהרנ"ת אין לזה שייכות כלל אלינו, והעיצה הזאת לא רלוונטית כלל עבורנו?]
אכן, כמו שכתבתי, שהיות ושבועה זה דבר חמור, וזה לא פלאפל... ברור שצריך לעשות זאת ברצינות באמת ועם יראת שמים. אבל 'עצת השם' שנתן לצדיקיו 'לעולם תעמוד'!!!

בדרך

@וועלן-וועלן כתב:

[נ.ב. לגבי הנפילת אפיים שציינת מרא"ש, שם מדובר שרצה לקיים את הכרעת רוב הפוסקים שלא נופלים על היד שבה התפילין (והגם שהמשנ"ב מביא את הגר"א שכן סובר כך. ומלבד זאת כמדומה לי שראבר"נ כן סבר לנהוג כך כפשוטו כמובא בביאה"ל), אבל איך ניתן מכאן ללמוד שכל שיחה שלא נאמרה ישירות למוהרנ"ת אין לזה שייכות כלל אלינו, והעיצה הזאת לא רלוונטית כלל עבורנו?]

ציינתי שם שזו היתה דעת רא"ש ואחרים סברו אחרת. התכוונתי בין היתר לראבר"נ [ולרלוי"צ תלמידו, כפי שהבאתי]. אלא שלא רציתי להיכנס ולהתרחב בענין הנפילת אפיים, שזו סטייה מעט מהדיון.

איני חושב שיש התייחסות לענין הנפילת אפיים בביאור הליקוטים, אדרבה אשמח שתראה לי, ואולי באשכול נפרד.

וועלן וועלן

@בדרך

טעיתי, לא ביאור הליקוטים, אלא חכמה ותבונה סימן יג אות סו. תבדוק גם בשיש"ק ג תתקטז בהערה. אבל בא נעצור כאן, כי זה כבר נושא אחר

מאנ"ש הפשוטים

אולי אחדד קצת את הצדדים לפי מיעוט הבנתי.
השאלה היא האם יש כאן "עצה סגולית" של רבינו שמי שישבע שבועה זו יש כאן "סגולה" שיזכה לבוא לרבינו
ואם אכן כך הוא ברור שהוא שייך לכל אדם ובכל עת, ומהיכ"ת לומר שיש בזה הגבלות.
אבל לכאו' יש גם צד שני שאין כאן "סגולה", אלא כמו שבעולם הזה יש מושג של שבועה לפרישות שעוזר לאדם לנהוג מנהגי מצוה שהיה רוצה לנהוג [וכמבואר בשו"ע בתחילת הל' נדרים, וכפי שרבינו נהג בזה הרבה כמובא], כך גם לעניין לעתיד לבוא, יש עול של השבועה שמזכיר לאדם את הדבר גם לאחר מותו, ועי"ז יזכה לקיים.
ואם זה הכוונה, מובן שזה תלוי באדם, וכמו שבעוה"ז ההנהגה הרווחת היא להימנע משבועות ונדרים, מחשש שלא יקיים, כך גם בעניין זה, אם לא יזכה האדם לקיים את השבועה, הרי נוסף לו עבירה חמורה של שבועת שקר.
לא באתי להכריע, ואני עצמי ג"כ מתחבט בזה מאוד, רק באתי להציע את הצדדים לפי עניות דעתי, באופן שאף אחד לא פקפק באמונת חכמים ח"ו, וצ"ע.
[שמעתי עצה לזה לעשות שבועה בדרך תנאי, אם נכון לעשות את השבועה, לע"ע זה מה שעשיתי בעצמי, ויל"ע בזה].

וועלן וועלן

@מאנ-ש-הפשוטים
אתה הבאת שני צדדים, אבל אולי יש עוד צד שלישי וצד רביעי ועוד צדדים וסברות, אבל היכן כתוב בכל המקורות של העצה, את הצדדים האלו? מדוע לא לקחת את עניין רבינו חד וחלק. מה רע בפשיטות?
הרי בכל עצה של רבינו ניתן לעיין ולהסתפק ולחשוש מה הכוונה ומה הצדדים בזה, לדוגמא, כשרבינו אומר ש"על ידי התורה נתקבלים כל התפילות והבקשות", גם בזה ניתן להסתפק, האם זה רק בזמנו או גם בזמננו, האם גם במצב העגום שלי או רק במצב סטנדרטי, ובאיזה לימוד האם רק בלימוד בנגלה או דווקא בנסתר, האם בלימוד בחצות או גם במשך היום, האם כשלומדים בחברותא ואפילו במניין או גם כשלומדים לבד, האם כשלומדים בבית המדרש על שם רבינו, או גם בבית כנסת שכונתי, האם דווקא כשחוזרים אח"כ שוב על הלימוד, או גם בפעם הראשונה, האם והאם והאם.
אבל הרי אצלנו חלק עיקרי בהתקרבות לרבינו זה פשוט ה'ביטול'. וכמדומה הכינוי המתוק שלך באתר זה 'אנ"ש הפשוטים', אז איך מגיעים לחכמות?!

מאנ"ש הפשוטים

@וועלן-וועלן כתב:

@מאנ-ש-הפשוטים
אתה הבאת שני צדדים, אבל אולי יש עוד צד שלישי וצד רביעי ועוד צדדים וסברות, אבל היכן כתוב בכל המקורות של העצה, את הצדדים האלו? מדוע לא לקחת את עניין רבינו חד וחלק. מה רע בפשיטות?
הרי בכל עצה של רבינו ניתן לעיין ולהסתפק ולחשוש מה הכוונה ומה הצדדים בזה, לדוגמא, כשרבינו אומר ש"על ידי התורה נתקבלים כל התפילות והבקשות", גם בזה ניתן להסתפק, האם זה רק בזמנו או גם בזמננו, האם גם במצב העגום שלי או רק במצב סטנדרטי, ובאיזה לימוד האם רק בלימוד בנגלה או דווקא בנסתר, האם בלימוד בחצות או גם במשך היום, האם כשלומדים בחברותא ואפילו במניין או גם כשלומדים לבד, האם כשלומדים בבית המדרש על שם רבינו, או גם בבית כנסת שכונתי, האם דווקא כשחוזרים אח"כ שוב על הלימוד, או גם בפעם הראשונה, האם והאם והאם.
אבל הרי אצלנו חלק עיקרי בהתקרבות לרבינו זה פשוט ה'ביטול'. וכמדומה הכינוי המתוק שלך באתר זה 'אנ"ש הפשוטים', אז איך מגיעים לחכמות?!

זה עצמו הנידון מהו ה"פשיטות".
וממילא אין קשר בין המשל לנמשל, שם אכן אין מה להסתפק מהי הפשיטות, אבל כאן לענ"ד יש מקום בהחלט לדון מהי הפשיטות, וכנראה שזהו טעמם של המסתפקים.