וידויים או לספר כל ליבו?
-
עד אות ט' רבנו מדבר על וידוי דברים, ובאות ט רבנו משנה את את הוידוי דברים ל'מספר כל לבו' וכו'.
עד אות ט' רבנו מדבר על העלאת המלכות שהיא בחינת 'דבר' בתחילה להעלות אותה ממלכות דס"א, אח"כ להעלות אותה לשורשה באש. ואחר כל העליות והתיקונים עדין המלכות בסכנת נפילה עד שהצדיק יפריש לו דרך לפי שורש נשמתו בכח הוידוי שהתוודה לפניו וכמבואר בסוף אות ח.
וכעת רבנו מתחיל 'קומה חדשה' ומשנה את ההגדרה 'מספר כל לבו'...'אתה נכלל באין סוף'. שכאשר רוצים לעלות לשורש השורשים של המלכות בבחינת 'אין סוף', ששם אין 'שינויי התמונות' ואין ב' הנהגות של 'חסד ודין' דלית שמאלא תמן.
בכדי להכלל בבחינה זו, אתה צריך 'לספר כל לבך' לא להשאיר בלב דברים מוסתרים, כל הסתרה היא הגבלה, הסותרת את בחינת האין שעל ידה נכללים באין סוף. על כן צריך לעלות 'מוידוי דברים' שנכנס לגדר 'דברים' המוגדרים, ולהעלות 'לספר כל לבו' בלי שום מחיצה ועי"ז זוכים להכלל באין סוף. ועי"ז זוכים להשגה שכל מאורעותיו לטובתו. -
עד אות ט' רבנו מדבר על וידוי דברים, ובאות ט רבנו משנה את את הוידוי דברים ל'מספר כל לבו' וכו'.
עד אות ט' רבנו מדבר על העלאת המלכות שהיא בחינת 'דבר' בתחילה להעלות אותה ממלכות דס"א, אח"כ להעלות אותה לשורשה באש. ואחר כל העליות והתיקונים עדין המלכות בסכנת נפילה עד שהצדיק יפריש לו דרך לפי שורש נשמתו בכח הוידוי שהתוודה לפניו וכמבואר בסוף אות ח.
וכעת רבנו מתחיל 'קומה חדשה' ומשנה את ההגדרה 'מספר כל לבו'...'אתה נכלל באין סוף'. שכאשר רוצים לעלות לשורש השורשים של המלכות בבחינת 'אין סוף', ששם אין 'שינויי התמונות' ואין ב' הנהגות של 'חסד ודין' דלית שמאלא תמן.
בכדי להכלל בבחינה זו, אתה צריך 'לספר כל לבך' לא להשאיר בלב דברים מוסתרים, כל הסתרה היא הגבלה, הסותרת את בחינת האין שעל ידה נכללים באין סוף. על כן צריך לעלות 'מוידוי דברים' שנכנס לגדר 'דברים' המוגדרים, ולהעלות 'לספר כל לבו' בלי שום מחיצה ועי"ז זוכים להכלל באין סוף. ועי"ז זוכים להשגה שכל מאורעותיו לטובתו.עד אות ט' רבנו מדבר על וידוי דברים, ובאות ט רבנו משנה את את הוידוי דברים ל'מספר כל לבו' וכו'.
זה נכון, אבל רק לחדד שזה לא מנותק מהווידוי דברים, [דהיינו זה לא דבר חדש שלא הוזכר עד כה.] כי לפני כן רבינו אומר: "ומי שרוצה לילך בדרך הקדש, צריך לשבר כל המדות רעות, ויספר לפני התלמיד חכם, הינו ודוי דברים". רואים במפורש שלספר = וידוי,
אמנם לא מוזכר "כל ליבו". -
עד אות ט' רבנו מדבר על וידוי דברים, ובאות ט רבנו משנה את את הוידוי דברים ל'מספר כל לבו' וכו'.
עד אות ט' רבנו מדבר על העלאת המלכות שהיא בחינת 'דבר' בתחילה להעלות אותה ממלכות דס"א, אח"כ להעלות אותה לשורשה באש. ואחר כל העליות והתיקונים עדין המלכות בסכנת נפילה עד שהצדיק יפריש לו דרך לפי שורש נשמתו בכח הוידוי שהתוודה לפניו וכמבואר בסוף אות ח.
וכעת רבנו מתחיל 'קומה חדשה' ומשנה את ההגדרה 'מספר כל לבו'...'אתה נכלל באין סוף'. שכאשר רוצים לעלות לשורש השורשים של המלכות בבחינת 'אין סוף', ששם אין 'שינויי התמונות' ואין ב' הנהגות של 'חסד ודין' דלית שמאלא תמן.
בכדי להכלל בבחינה זו, אתה צריך 'לספר כל לבך' לא להשאיר בלב דברים מוסתרים, כל הסתרה היא הגבלה, הסותרת את בחינת האין שעל ידה נכללים באין סוף. על כן צריך לעלות 'מוידוי דברים' שנכנס לגדר 'דברים' המוגדרים, ולהעלות 'לספר כל לבו' בלי שום מחיצה ועי"ז זוכים להכלל באין סוף. ועי"ז זוכים להשגה שכל מאורעותיו לטובתו.@נחום-בקר איך בפועל מסתדר לספר "כל ליבו" עם ההנהגה בפועל שהיתה בערב ראש השנה שנכנסו לוידוי דברים אצל רבנו, וזה קרה ברגע.
היום זה היארציאט של רלו"י בנדר ובדיבורי אמונה יש שיחה על וידוי דברים, שם הוא מתאר באריכות ומספר על צורת הוידוי דברים אצל רבנו ועושה חשבון שזה קרה פחות מדקה כולל הכניסה והיציאה לחדר שרבנו היה שם. אז איך בפועל זה קורה כל ליבו?
(בנוסף, גם בהתבודדות רואים שרבי נתן מאריך כמה פעמים שלא תמיד נפתח הלב וצריך להיות בשתיקה קודם, ועוד עצות וכו'. אם כן גם בשעת וידוי דברים "לפני תלמיד חכם", (ולא בבחינת וידוי לפני תלמיד חכם, כמו מול ליקו"מ או התתבודדות וכו), הרי גם אז לא תמיד נפתח הלב ברגע. ולפעמים ובדרך כלל, גם בשעה התבודדות לא בדיוק מספרים "כל ליבו")בנקודת רעיון, חשבתי שבחינת רעוא דרעוין וההתכללות באין, זה שעת מנחה וכו', יש מקום שרבי נתן מקשר כעין זה, שזה בחינת בין השמשות כהרף עין זה נכנס וזה יוצא.
אבל זה ברעיון.
השאלה היא בנקודת הבפועל איך זה קורה. -
@נחום-בקר איך בפועל מסתדר לספר "כל ליבו" עם ההנהגה בפועל שהיתה בערב ראש השנה שנכנסו לוידוי דברים אצל רבנו, וזה קרה ברגע.
היום זה היארציאט של רלו"י בנדר ובדיבורי אמונה יש שיחה על וידוי דברים, שם הוא מתאר באריכות ומספר על צורת הוידוי דברים אצל רבנו ועושה חשבון שזה קרה פחות מדקה כולל הכניסה והיציאה לחדר שרבנו היה שם. אז איך בפועל זה קורה כל ליבו?
(בנוסף, גם בהתבודדות רואים שרבי נתן מאריך כמה פעמים שלא תמיד נפתח הלב וצריך להיות בשתיקה קודם, ועוד עצות וכו'. אם כן גם בשעת וידוי דברים "לפני תלמיד חכם", (ולא בבחינת וידוי לפני תלמיד חכם, כמו מול ליקו"מ או התתבודדות וכו), הרי גם אז לא תמיד נפתח הלב ברגע. ולפעמים ובדרך כלל, גם בשעה התבודדות לא בדיוק מספרים "כל ליבו")בנקודת רעיון, חשבתי שבחינת רעוא דרעוין וההתכללות באין, זה שעת מנחה וכו', יש מקום שרבי נתן מקשר כעין זה, שזה בחינת בין השמשות כהרף עין זה נכנס וזה יוצא.
אבל זה ברעיון.
השאלה היא בנקודת הבפועל איך זה קורה.@דוד-שדה על כן רבנו אומר בכל פעם שבא לצדיק וכו' ולא מדובר על הוידוי של ער"ה.
כמו"כ יש בחינה של 'תנו לי את לבכם' ודבר זה יכול להיות ברגע אחד [עיין תורה קעו שקשורה לתורה דידן ואכמ"ל].
שלום! נראה שהשיחה הזו מעניינת אותך, אבל עדיין אין לך חשבון.
נמאס לכם לגלול בין אותם הפוסטים בכל ביקור? כשנרשמים לחשבון, תמיד תחזרו בדיוק למקום שבו הייתם קודם, ותוכלו לבחור לקבל התראות על תגובות חדשות (בין אם במייל, ובין אם בהתראת פוש). תוכלו גם לשמור סימניות ולפרגן ב-upvote לפוסטים כדי להביע הערכה לחברי קהילה אחרים.
בעזרת התרומה שלך, הפוסט הזה יכול להיות אפילו טוב יותר 💗
הרשמה התחברות