איפה המהלך הזה מופיע בתחילת התורה?
-
כִּי הַדְרָן וְאֶתְאַן לְבָתַר תְּרֵיסַר יַרְחֵי שַׁתָּא וְקַחֲזִינֵן דָּהוּי מִנִּסְרָא מְגָרְמֵהוּ לְבִנְיָנָא הִנְּךָ מָחוֹזָא כִּי מֵאֲחוֹרֵי הַקְדָּשָׁה, שֶׁהֵם שְׁנֵים-עָשָׂר שְׁבָטִים, שֶׁעַל-יָדָם נִתְתַּקֵּן מַלְכוּת הַנָּ"ל, וְאַחֲרֵיהֶם הוּא הַטְּמֵאָה. וְיֵשׁ בְּנֵי-אָדָם שֶׁיּוֹצְאִין מֵהַקְּדֵשָׁה, וְזֶה שֶׁסֵּפֶר הַתַּנָּא, שֶׁהֲדַר וְחָזַר לָעַיִן בְּאֵלּוּ שֶׁהֵם בָּתַר תְּרֵיסַר יַרְחֵי שַׁתָּא, שֶׁהֵם אֲחוֹרֵי שְׁנֵים-עָשָׂר שְׁבָטִים דֵּקַדְשָׁה, שֶׁיּוֹצְאִין מִכְּלַל יִשְׂרָאֵל עַל-יְדֵי מַעֲשֵׂיהֶם הָרָעִים. וַחֲזִינָן דַּהְווּ מְנַסְּרֵי מְגָרְמֵהוּ הִנּוֹ שֶׁעַל-יְדֵי מַעֲשֵׂיהֶם הָרָעִים הַחֲקוּקִים עַל עַצְמוּתָם, וְהַחֲקִיקָה עוֹבֵר מֵעֵבֶר לֶעָבָר כִּנְסִירָה מַמָּשׁ. אֲבָל עַל-יְדֵי שֶׁאִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי הַנָּ"ל נִתְעוֹרֵר בִּתְשׁוּבָה עַל-יְדֵי שֶׁרֶץ קָטָן שֶׁבִּנְחִירָיו, עַל-יְדֵי שֶׁהִרְגִּישׁ טְמֵאָה קְטַנָּה שֶׁמְּבַלְבֶּלֶת אוֹתוֹ, עַל-יְדֵי תְּשׁוּבָתוֹ גּוֹרֵם, שֶׁגַּם אֵלּוּ הָרְשָׁעִים נַעֲשׂוּ כִּסֵּא לְקַדְּשָׁהּ. וִיהָבֵי לְבִנְיָנָא הִנְּךָ מָחוֹזָא שֶׁעוֹזְרִים גַּם הֵם לְעוֹבְדֵי הַשֵּׁם, שֶׁיִּבְנוּ הִנְּךָ מָחוֹזָא הַנָּ"ל:
האם יש למישהו הסבר מניח את הדעת (לא רמזים ודרושים)
איפה יש את הקטע הזה בתחילת התורה
לא מצאנו שרבינו מדבר לפני זה על האנשים שהם מאחורי הקדושה וע"י הוידוי של האיש הישראלי שנתעורר בתשובה ע"י שרץ קטן בנחירו , הוא גורם שהם יהיו כסא לקדושה
תודה רבה@נחמן מחילה שאני יוצא מדרך הפשט. ואיני הולך לבאר. אלא לעורר המעיינים.
א. בקטע הזה רבנו מזכיר 'טומאה קטנה שמבלבלת אותו'. אומנם קודם לכן לשון רבנו 'שֶׁנִּתְעָרֵב שֶׁרֶץ, הַיְנוּ טֻמְאָה בִּתְפִלָּתוֹ וַעֲבוֹדָתוֹ וּבִלְבֵּל אוֹתוֹ'. ובבאה"ל עמד על דוגמת התפלה וכו'.
תורה דידן על הפסוק אנכי ה' אלקיך וגו', ובאות ג מביא רבנו את הלאו 'לא יהיה לך אלהים אחרים על פני' שהוא ענין ע"ז פגם התפלה. שפונה לאלהים אחרים. וכיון שלא יהיה לך זהו הזה לעומת זה של אנכי ה' אלקיך מבואר שהיא מצוות תפלה.
ב. תפלה היא בחינת יחוד קוב"ה ושכינתיה. 'אנכי הוי"ה אלהיך'.(עיין תורה מו תפלה בחינת זווג). נמצא שזלע"ז הוא 'תאות עריות ונאוף' המשוייך גם לחוטם בבחינת לא תנאף לא תהנה אף (עיין תורה לב תנינא/ ובתורה ב קמא מבואר שתפלה תלויה בטהרה בתקון תאות נאוף). וזהו שאמר רשב"י לתלמידיו כשראו נשים וכו' אל תפנו אל האלילים.
ג. ע"פ הקדמות הנ"ל נמצא 'טומאה קטנה' נקשרת סביב תאות נשים, שהיא הגשמת היחוד הרוחני העליון. ודבר זה נקשר לכמה דוגמאות שמביא רבנו בתורה דידן. א. וידוי של יהודה שהיה על מעשה תמר, ועי"ז הודה ראובן שבלבל יצועי אביו. והם יסדו את ענין התשובה (ראובן כדרש בחז"ל) ווידוי דברים (יהודה). ויהודה שעשה תשובה וכו' ויצא בת קול ואמרה 'ממני' יצאו הדברים. ובמעשה זה נתקנו 'ער ואנון' בזרח ופרץ' שמהם יצא משיח תקון התפלה ותקון הרע של העולם.
ב. במעשה העגל דחז"ל שהיה מחמת שהתאוו להתיר להם עריות. וזה טומאה קטנה שבלבלה אותם לעזוב את אנכי ה' אלקיך ולפנות לאלהים אחרים רח"ל. ואעפ"כ כשעשו תשובה והתפלל עליהם משה רבנו זכו ללוחות שניות שהתווסף בהם תורה שבע"פ. ופעל מרע"ה כמה טובות לישראל בתפלותיו על עוון העגל. ג. במעשה דר' עמרם חסידא שמביא רבנו. התעורר טומאה קטנה בעת 'עבודתו' של הפדיון שבויים וכו'. וכשעמד על זה ועשה תקון וידוי דברים לפני ת"ח בזה שהזעיק אותם לראות את כשלונו. זכה אח"כ להשביע את היצה"ר שיצא ממנו וסיים בו אנת אשא ואנא בישרא ואנא עדיפנא ממך. נמצא שדיקא בכח ההתעוררות של הטומאה זכה אח"כ להוציא ממנו את היצה"ר ואמר לו' ואנא עדיפנא מנך' שיתבאר שנהיית עדיף 'ממך' מחמת ההתגרות שלך. (ועיין תורה א, ב. שבישרא מרמז על כסא הכבוד. ואולי יש לקשר למבואר כאן מתקון כסא לקדושה) -
@נחמן מחילה שאני יוצא מדרך הפשט. ואיני הולך לבאר. אלא לעורר המעיינים.
א. בקטע הזה רבנו מזכיר 'טומאה קטנה שמבלבלת אותו'. אומנם קודם לכן לשון רבנו 'שֶׁנִּתְעָרֵב שֶׁרֶץ, הַיְנוּ טֻמְאָה בִּתְפִלָּתוֹ וַעֲבוֹדָתוֹ וּבִלְבֵּל אוֹתוֹ'. ובבאה"ל עמד על דוגמת התפלה וכו'.
תורה דידן על הפסוק אנכי ה' אלקיך וגו', ובאות ג מביא רבנו את הלאו 'לא יהיה לך אלהים אחרים על פני' שהוא ענין ע"ז פגם התפלה. שפונה לאלהים אחרים. וכיון שלא יהיה לך זהו הזה לעומת זה של אנכי ה' אלקיך מבואר שהיא מצוות תפלה.
ב. תפלה היא בחינת יחוד קוב"ה ושכינתיה. 'אנכי הוי"ה אלהיך'.(עיין תורה מו תפלה בחינת זווג). נמצא שזלע"ז הוא 'תאות עריות ונאוף' המשוייך גם לחוטם בבחינת לא תנאף לא תהנה אף (עיין תורה לב תנינא/ ובתורה ב קמא מבואר שתפלה תלויה בטהרה בתקון תאות נאוף). וזהו שאמר רשב"י לתלמידיו כשראו נשים וכו' אל תפנו אל האלילים.
ג. ע"פ הקדמות הנ"ל נמצא 'טומאה קטנה' נקשרת סביב תאות נשים, שהיא הגשמת היחוד הרוחני העליון. ודבר זה נקשר לכמה דוגמאות שמביא רבנו בתורה דידן. א. וידוי של יהודה שהיה על מעשה תמר, ועי"ז הודה ראובן שבלבל יצועי אביו. והם יסדו את ענין התשובה (ראובן כדרש בחז"ל) ווידוי דברים (יהודה). ויהודה שעשה תשובה וכו' ויצא בת קול ואמרה 'ממני' יצאו הדברים. ובמעשה זה נתקנו 'ער ואנון' בזרח ופרץ' שמהם יצא משיח תקון התפלה ותקון הרע של העולם.
ב. במעשה העגל דחז"ל שהיה מחמת שהתאוו להתיר להם עריות. וזה טומאה קטנה שבלבלה אותם לעזוב את אנכי ה' אלקיך ולפנות לאלהים אחרים רח"ל. ואעפ"כ כשעשו תשובה והתפלל עליהם משה רבנו זכו ללוחות שניות שהתווסף בהם תורה שבע"פ. ופעל מרע"ה כמה טובות לישראל בתפלותיו על עוון העגל. ג. במעשה דר' עמרם חסידא שמביא רבנו. התעורר טומאה קטנה בעת 'עבודתו' של הפדיון שבויים וכו'. וכשעמד על זה ועשה תקון וידוי דברים לפני ת"ח בזה שהזעיק אותם לראות את כשלונו. זכה אח"כ להשביע את היצה"ר שיצא ממנו וסיים בו אנת אשא ואנא בישרא ואנא עדיפנא ממך. נמצא שדיקא בכח ההתעוררות של הטומאה זכה אח"כ להוציא ממנו את היצה"ר ואמר לו' ואנא עדיפנא מנך' שיתבאר שנהיית עדיף 'ממך' מחמת ההתגרות שלך. (ועיין תורה א, ב. שבישרא מרמז על כסא הכבוד. ואולי יש לקשר למבואר כאן מתקון כסא לקדושה)@נחום-בקר נפלא!
ועפ"ז יש לבאר עוד מעניין ה"ירידה תכלית העליה" שהזכרתי לעיל.
1 ממעשה יהודה ותמר יצא דוד כפי שהזכרת, [ואגב עפ"ז מבואר עוד מדוע "יהודה הוא בחי' מלכות" שכן כמו ש"דוד בא ממואב" ולכן "ארץ מואב זה בחי' מלכות" כך גם דוד בא מיהודה, וכנ"ל]
2 דוד בא ממואב, ממעשה בנות לוט! [ואגב "מואב" ע"ש הסיפור עצמו, שבנה הגיע מאביה, ורש"י מציין כבר שציינה המעשה באופן לא צנוע, כמו חקקה את העבירה בשם העצם של בנה]
וראה זה פלא! הלשון שרבינו אומר לגבי ההתלהבות בתפילה: "וזה שאנו רואים, שלפעמים נתלהב אדם בתוך התפלה ואומר כמה תבות בהתלהבות גדול, זה בחמלת ה' עליו, שנפתח לו אור אין סוף והאיר לו".
הלשון הזה לקוח מפסוק אצל לוט בעת הפיכת סדום: "וַיִּתְמַהְמָהּ וַיַּחֲזִיקוּ הָאֲנָשִׁים בְּיָדוֹ וּבְיַד אִשְׁתּוֹ וּבְיַד שְׁתֵּי בְנֹתָיו בְּחֶמְלַת יְהֹוָה עָלָיו וַיֹּצִאֻהוּ וַיַּנִּחֻהוּ מִחוּץ לָעִיר". (כמובן צריך עוד ביאור בזה, מה הקשר של זה דווקא לתפילה, אבל לשאר קשרי התורה זה פלאי פלאות!)
לפי כל זה ניתן לפרש שדוד עצמו הגיע מ"בתר.. ירחי שתא" -מחוץ לקדושה, ואדרבא זה עיקר תיקון המלכות.
ולפי"ז ניתן לומר בזהירות "שכל מאורעותיו לטובתו", גם המעשים הרעים לבסוף נהפכים לטוב, כלומר הרע בעצמו הוא רע אלא שגם הוא לטובה לבסוף. (אולי כתבו זאת לפני) -
@נחמן מחילה שאני יוצא מדרך הפשט. ואיני הולך לבאר. אלא לעורר המעיינים.
א. בקטע הזה רבנו מזכיר 'טומאה קטנה שמבלבלת אותו'. אומנם קודם לכן לשון רבנו 'שֶׁנִּתְעָרֵב שֶׁרֶץ, הַיְנוּ טֻמְאָה בִּתְפִלָּתוֹ וַעֲבוֹדָתוֹ וּבִלְבֵּל אוֹתוֹ'. ובבאה"ל עמד על דוגמת התפלה וכו'.
תורה דידן על הפסוק אנכי ה' אלקיך וגו', ובאות ג מביא רבנו את הלאו 'לא יהיה לך אלהים אחרים על פני' שהוא ענין ע"ז פגם התפלה. שפונה לאלהים אחרים. וכיון שלא יהיה לך זהו הזה לעומת זה של אנכי ה' אלקיך מבואר שהיא מצוות תפלה.
ב. תפלה היא בחינת יחוד קוב"ה ושכינתיה. 'אנכי הוי"ה אלהיך'.(עיין תורה מו תפלה בחינת זווג). נמצא שזלע"ז הוא 'תאות עריות ונאוף' המשוייך גם לחוטם בבחינת לא תנאף לא תהנה אף (עיין תורה לב תנינא/ ובתורה ב קמא מבואר שתפלה תלויה בטהרה בתקון תאות נאוף). וזהו שאמר רשב"י לתלמידיו כשראו נשים וכו' אל תפנו אל האלילים.
ג. ע"פ הקדמות הנ"ל נמצא 'טומאה קטנה' נקשרת סביב תאות נשים, שהיא הגשמת היחוד הרוחני העליון. ודבר זה נקשר לכמה דוגמאות שמביא רבנו בתורה דידן. א. וידוי של יהודה שהיה על מעשה תמר, ועי"ז הודה ראובן שבלבל יצועי אביו. והם יסדו את ענין התשובה (ראובן כדרש בחז"ל) ווידוי דברים (יהודה). ויהודה שעשה תשובה וכו' ויצא בת קול ואמרה 'ממני' יצאו הדברים. ובמעשה זה נתקנו 'ער ואנון' בזרח ופרץ' שמהם יצא משיח תקון התפלה ותקון הרע של העולם.
ב. במעשה העגל דחז"ל שהיה מחמת שהתאוו להתיר להם עריות. וזה טומאה קטנה שבלבלה אותם לעזוב את אנכי ה' אלקיך ולפנות לאלהים אחרים רח"ל. ואעפ"כ כשעשו תשובה והתפלל עליהם משה רבנו זכו ללוחות שניות שהתווסף בהם תורה שבע"פ. ופעל מרע"ה כמה טובות לישראל בתפלותיו על עוון העגל. ג. במעשה דר' עמרם חסידא שמביא רבנו. התעורר טומאה קטנה בעת 'עבודתו' של הפדיון שבויים וכו'. וכשעמד על זה ועשה תקון וידוי דברים לפני ת"ח בזה שהזעיק אותם לראות את כשלונו. זכה אח"כ להשביע את היצה"ר שיצא ממנו וסיים בו אנת אשא ואנא בישרא ואנא עדיפנא ממך. נמצא שדיקא בכח ההתעוררות של הטומאה זכה אח"כ להוציא ממנו את היצה"ר ואמר לו' ואנא עדיפנא מנך' שיתבאר שנהיית עדיף 'ממך' מחמת ההתגרות שלך. (ועיין תורה א, ב. שבישרא מרמז על כסא הכבוד. ואולי יש לקשר למבואר כאן מתקון כסא לקדושה) -
@נחום-בקר נפלא!
ועפ"ז יש לבאר עוד מעניין ה"ירידה תכלית העליה" שהזכרתי לעיל.
1 ממעשה יהודה ותמר יצא דוד כפי שהזכרת, [ואגב עפ"ז מבואר עוד מדוע "יהודה הוא בחי' מלכות" שכן כמו ש"דוד בא ממואב" ולכן "ארץ מואב זה בחי' מלכות" כך גם דוד בא מיהודה, וכנ"ל]
2 דוד בא ממואב, ממעשה בנות לוט! [ואגב "מואב" ע"ש הסיפור עצמו, שבנה הגיע מאביה, ורש"י מציין כבר שציינה המעשה באופן לא צנוע, כמו חקקה את העבירה בשם העצם של בנה]
וראה זה פלא! הלשון שרבינו אומר לגבי ההתלהבות בתפילה: "וזה שאנו רואים, שלפעמים נתלהב אדם בתוך התפלה ואומר כמה תבות בהתלהבות גדול, זה בחמלת ה' עליו, שנפתח לו אור אין סוף והאיר לו".
הלשון הזה לקוח מפסוק אצל לוט בעת הפיכת סדום: "וַיִּתְמַהְמָהּ וַיַּחֲזִיקוּ הָאֲנָשִׁים בְּיָדוֹ וּבְיַד אִשְׁתּוֹ וּבְיַד שְׁתֵּי בְנֹתָיו בְּחֶמְלַת יְהֹוָה עָלָיו וַיֹּצִאֻהוּ וַיַּנִּחֻהוּ מִחוּץ לָעִיר". (כמובן צריך עוד ביאור בזה, מה הקשר של זה דווקא לתפילה, אבל לשאר קשרי התורה זה פלאי פלאות!)
לפי כל זה ניתן לפרש שדוד עצמו הגיע מ"בתר.. ירחי שתא" -מחוץ לקדושה, ואדרבא זה עיקר תיקון המלכות.
ולפי"ז ניתן לומר בזהירות "שכל מאורעותיו לטובתו", גם המעשים הרעים לבסוף נהפכים לטוב, כלומר הרע בעצמו הוא רע אלא שגם הוא לטובה לבסוף. (אולי כתבו זאת לפני)ולפי"ז ניתן לומר בזהירות "שכל מאורעותיו לטובתו", גם המעשים הרעים לבסוף נהפכים לטוב, כלומר הרע בעצמו הוא רע אלא שגם הוא לטובה לבסוף.
לגמרי!
זה מבואר גם בפשט התורה כי אלמלא השרץ הוא לא היה זוכה לביטול המוחלט.
כלומר דווקא הטומאה כביכול גרמה לכל התיקון ע"י הצדיק.
ובכך זה מתחבר גם לתחילת התורה על המלכות שנמצאת אצל העכו"ם, ובעצם העלאה שלה מלמטה נבנה הכסא לקדושה -
@נחום-בקר נפלא!
ועפ"ז יש לבאר עוד מעניין ה"ירידה תכלית העליה" שהזכרתי לעיל.
1 ממעשה יהודה ותמר יצא דוד כפי שהזכרת, [ואגב עפ"ז מבואר עוד מדוע "יהודה הוא בחי' מלכות" שכן כמו ש"דוד בא ממואב" ולכן "ארץ מואב זה בחי' מלכות" כך גם דוד בא מיהודה, וכנ"ל]
2 דוד בא ממואב, ממעשה בנות לוט! [ואגב "מואב" ע"ש הסיפור עצמו, שבנה הגיע מאביה, ורש"י מציין כבר שציינה המעשה באופן לא צנוע, כמו חקקה את העבירה בשם העצם של בנה]
וראה זה פלא! הלשון שרבינו אומר לגבי ההתלהבות בתפילה: "וזה שאנו רואים, שלפעמים נתלהב אדם בתוך התפלה ואומר כמה תבות בהתלהבות גדול, זה בחמלת ה' עליו, שנפתח לו אור אין סוף והאיר לו".
הלשון הזה לקוח מפסוק אצל לוט בעת הפיכת סדום: "וַיִּתְמַהְמָהּ וַיַּחֲזִיקוּ הָאֲנָשִׁים בְּיָדוֹ וּבְיַד אִשְׁתּוֹ וּבְיַד שְׁתֵּי בְנֹתָיו בְּחֶמְלַת יְהֹוָה עָלָיו וַיֹּצִאֻהוּ וַיַּנִּחֻהוּ מִחוּץ לָעִיר". (כמובן צריך עוד ביאור בזה, מה הקשר של זה דווקא לתפילה, אבל לשאר קשרי התורה זה פלאי פלאות!)
לפי כל זה ניתן לפרש שדוד עצמו הגיע מ"בתר.. ירחי שתא" -מחוץ לקדושה, ואדרבא זה עיקר תיקון המלכות.
ולפי"ז ניתן לומר בזהירות "שכל מאורעותיו לטובתו", גם המעשים הרעים לבסוף נהפכים לטוב, כלומר הרע בעצמו הוא רע אלא שגם הוא לטובה לבסוף. (אולי כתבו זאת לפני)@חבר-אני את הנקודה האחרונה כתבתי באשכול הזה במאמר הקודם.
-
חבר-אני כתב:
נמצא שזלע"ז הוא 'תאות עריות ונאוף' המשוייך גם לחוטם בבחינת לא תנאף לא תהנה אף .
ראיה נוספת לדבריך: "בית פעור", שבנות מואב החטיאו ע"י עבודה זרה זו גם בגי"ע.
עוד ראיות:
א. מובא בספרים שהדיברות בשתי הלוחות מכוונות זו כנגד זו, ולפי"ז "לא יהיה לך" המוב"פ הוא הרי מול "לא תנאף". (ובכל מקרה ע"פ כלל ה', כל הי' דיברות קשורים לתורה זו, אחרי שרבינו הזכיר אנוכי ולא יהיה לך, בפרט ש"אנוכי" זה ההלבשה של כל התורה)
ואכן זה מה שהיה בבית פעור כאמור.ב. אחד החברים הזכיר שאמנם רבינו לא הביא במפורש הענין של "רוח שטות", אבל מרמז זאת ב"טיפשאי וכו', אכן רוח שטות נדרש מ"כי תשטה אשתו".
ג. ע"פ כלל ו' -זלע"ז: כנגד "התפשטות הגשמיות" אזי בסט"א זה כפשוטו.. ואגב זה ממש העניין של "פעור" כידוע.
וביתר עומק, העניין של התפשטות הגשמיות הוא בחי' "ולא ידע איש" שזה דרגה גבוהה שהיא מעל הדעת, אבל בזלע"ז יש "לא ידע" שמתחת לדעת והיינו רוח שטות! (רבינו הרי אמר שאם טיפת שכל, אפשר להינצל מכל התאוות...)[לדעתי אחרי כל הקישורים מתוך התורה, לא חרגת כלל מדרך הפשט! רבינו מדבר מתאוות ולא פירש איזה, וכנראה שהתאוה הנ"ל יותר דומיננטית בתורה זו וכפי שהארכת.
ועדיין אפשר למצוא כמה דרכים ואין הכוונה שרק זה הפשט, אני כותב זאת כהערה לכלל הלומדים שדברי רבינו הם "כפטיש יפוצץ" וסובלים כל הפירושים, כל זמן שהם מקושרים מתוך התורה, ואדרבא כל אחד צריך לחדש בעצמו חידושים ומהלכים ולשתף את כלל החברים.יישר כוחכם!
-
-
וכן זה לעומת זה מראיית פני הצדיק" יש ראייות אסורות.
ואולי באמת זה עצמו התיקון לזה -שהרי עי"ז ניצלים מעצבות ועצלות הנמשך מזוהמת הנחש כנודע, בחי' "ונחש עפר לחמו" -
וכן זה לעומת זה מראיית פני הצדיק" יש ראייות אסורות.
ואולי באמת זה עצמו התיקון לזה -שהרי עי"ז ניצלים מעצבות ועצלות הנמשך מזוהמת הנחש כנודע, בחי' "ונחש עפר לחמו"@חבר-אני ייש"כ על כל ההוספות הנפלאות.
והנני מוסיף והולך - שהתורה הולכת עה"פ אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך 'מארץ מצרים'.
ואיתא בחז"ל שארץ מצרים היתה מלאה 'כשפים' (עיין תורה יא על מאחז"ל יוחנאי וממרא וכו', ושם מדבר רבנו מענין יחוד עילאה ותתאה. ובתורה דידן הוי יחודא עילאה ותתאה 'הוי"ה אחד ושמו אחד' כמבואר בגמ' פסחים נ שמביא רבנו באות א).
וארץ ישראל נקראת 'ערות הארץ'.
ובמשנה באבות (ב, ז) מרבה נשים מרבה כשפים. ונקשרו הקצוות.
וזהו שעצת פעור היתה ע"י בלעם שהיה יועצו של פרעה. שעולה כמנין פעור עם הכולל. -
@חבר-אני ייש"כ על כל ההוספות הנפלאות.
והנני מוסיף והולך - שהתורה הולכת עה"פ אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך 'מארץ מצרים'.
ואיתא בחז"ל שארץ מצרים היתה מלאה 'כשפים' (עיין תורה יא על מאחז"ל יוחנאי וממרא וכו', ושם מדבר רבנו מענין יחוד עילאה ותתאה. ובתורה דידן הוי יחודא עילאה ותתאה 'הוי"ה אחד ושמו אחד' כמבואר בגמ' פסחים נ שמביא רבנו באות א).
וארץ ישראל נקראת 'ערות הארץ'.
ובמשנה באבות (ב, ז) מרבה נשים מרבה כשפים. ונקשרו הקצוות.
וזהו שעצת פעור היתה ע"י בלעם שהיה יועצו של פרעה. שעולה כמנין פעור עם הכולל.מחילה לא ארץ ישראל נקראת אלא ארץ מצרים נקראת ערות הארץ
-
בלעם רצה לפעור פיו ולקלל את עם ישראל בצירופים רעים ונהפכו לצירופים טובים.
שלום! נראה שהשיחה הזו מעניינת אותך, אבל עדיין אין לך חשבון.
נמאס לכם לגלול בין אותם הפוסטים בכל ביקור? כשנרשמים לחשבון, תמיד תחזרו בדיוק למקום שבו הייתם קודם, ותוכלו לבחור לקבל התראות על תגובות חדשות (בין אם במייל, ובין אם בהתראת פוש). תוכלו גם לשמור סימניות ולפרגן ב-upvote לפוסטים כדי להביע הערכה לחברי קהילה אחרים.
בעזרת התרומה שלך, הפוסט הזה יכול להיות אפילו טוב יותר 💗
הרשמה התחברות