בכלל רואים בעלים לתרופה כשקרו אסונות ר"ל ר' נתן מחזק את בנו שהעולם הזה הוא נוה התלאות ואין רגע בלי פגע וכו' וצריך לברוח אל התורה ואל הצדיק וכדו' ולא מתרכז במה גרם או במה צריך ספציפית לשפר

בוודאי ישראל הם הם הדג בתחילה מביא 'ישראל מכונים בשם דגים' ואח"כ בלשון יחיד 'מה עשה איש הישראלי בתפילתו' גם רואים שבונים מעצמות הדג עצמו כמו שהצדיק בונה צירופים ובניינים דיקא מהעצמות השבורות וגם כאן כל עבודת ה'מיניה' הוא ע"י אותו איש הישראלי הדג שחושב שכביכול המחשבות זרות ה'אכלה טינה' גמר עליו והרג אותו ואינו יודע שדיקא מזה צומח צדקה קירבה לצדיק ובניינים נפלאים

@ברוך-מאן תפתח מאמר ונהנה.

ומה ההבדל בין זה למה שכתבתי? @האור-שבפשטות כתב: הכוונה היא שר' שמעון הוא היחיד שהכיר את הרך בשנים ההוא כי ר' שמעון, רבינו, והרך בשנים נסעו יחדיו לקמיניץ. @שפחה-על-הים כתב: חיי"מ קלז בִּנְסִיעָתוֹ לְהָתָם תֵּכֶף בְּנָסְעוֹ מֵאָדֶעס עַל הַיָּם הַשָּׁחוֹר הָיָה רַעַשׁ גָּדוֹל וְרוּחַ סְעָרָה גְּדוֹלָה, אָז בָּא אֵלָיו מֵת אֶחָד שֶׁנִּפְטַר בְּסָמוּךְ וְשָׁאַל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה אֶת הָאִישׁ שֶׁהָיָה עִמּוֹ הֲרָאִיתָ שֶׁהָיָה כָּאן הָרַךְ בַּשָּׁנִים מִוָּואלְחָוִויץ וְכוּ'. אַךְ עַכְשָׁו אֵין מַעֲשֶֹה זוֹ חִדּוּשׁ כְּלָל כִּי אַחַר כָּךְ הָיָה עוֹסֵק בְּעִנְיָן זֶה הַרְבֵּה לְתַקֵּן נִשְׁמוֹת הַמֵּתִים אֲלָפִים וּרְבָבוֹת. וְזֶה הָיָה עִקַּר עֲבוֹדָתוֹ כַּאֲשֶׁר נִשְׁמַע מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ וְעִקַּר הִסְתַּלְּקוּתוֹ הָיָה בִּשְׁבִיל זֶה כַּמְבֹאָר בִּמְקוֹמוֹ עַיֵּן שָׁם: @האור-שבפשטות כתב: לאחמ"כ הגיע הרך בשנים לאחר פטירתו לרבינו כשהיה בדרכו לא"י, ורבינו שאל את משמשו שהגיע עימו לא"י הראית את הרך בשנים? מזה יש המוכיחים שר' שמעון נסע עם רבינו לא"י כי הכיר את הרך בשנים ההוא מקמניץ.

@לב-העולם-אתה ע"פ מניה וביה

@לב-העולם-אתה כתב: התמונות שמעלים לפורום לא ברורות. לא ראיתי כך. אולי תרחיב? איך העלית? מישהו נוסף נתקל בבעיה כזו?

@נוה-צדיקים כתב: יש לזה מקור ?

@נחום-בקר כתב: אֵיזֶה עֵסֶק בִּשְׁבִיל פַּרְנָסָה, השאלה היא מה זה "איזה" יתכן שגם זה כל דהו...

הקשר בין הדיון האחרון לכותרת האשכול קצת התרחק... ואעפ"כ יש קשר, וכדלהלן. מי אמר שלכ"א יש נקודה טובה? אולי יש רשע כזה שלא עשה טוב מימיו? על זה רבינו מדגיש: "כי אף-על-פי שהוא רשע, איך אפשר שאין בו מעט טוב עדיין, כי איך אפשר שלא עשה איזה מצוה או דבר טוב מימיו" ובביאוה"ל כתב: "כי כל אחד מישראל, איך שהוא, מאחר שיש בו איזה ניצוץ דניצוץ ישראל, שהם חלק אלוק ממעל, עצם הטוב, אי אפשר בשום אופן להיות נופל לרע לגמרי, שיהיה רשע גמור, [ומה שלעינינו נדמה לרע ח"ו, הוא מסמיות עינינו מלמצוא בו טוב]" זה מאוד מעניין! כי החיפוש צריך להיות - למצוא בו איזה דבר טוב שעשה בבחירתו! (אחרת לא היינו צריכים לחפש נקודה טובה שעשה, אלא לומר באופן כללי שמאחר שהוא יהודי בוודאי יש בו טוב) ואעפ"כ הוודאות הזאת שבוודאי עשה טוב הוא מכח הידיעה, (שכיון שהוא 'חלק אלוק ממעל' בוודאי עשה טוב) ודוק. רואים כאן דוגמא איך להשתמש עם החבל בשני הקצוות - הידיעה יחד עם הבחירה, וא"א זה בלא זה. כי ללא הידיעה היינו מחריגים רשעים שלדעתינו היה נראה שהם לא נכללים בזה, וללא הבחירה לא היה נעשה הבירור של מציאת ה'דבר טוב שעשה', שדייקא עי"ז מעלים אותו לכף זכות ולתשובה.

א"א להקטין יותר מפונט הבסיס. בשביל להגדיל עושים סולמיות רווח ואז כותבים. כמה שפחות סולמיות הכתב גדול יותר

@לב-העולם-אתה כתב: ומה שהיה אצל יהודה היה לא משהו ברגיל... אם הרבה מביא זאת אז וודאי שגם כמו שם שייך אלינו בוודאי

@איש-היער כתב: @נוה-צדיקים לא מריח שרבי נתן היה אוהב לשמוע את זה.. אני לא חושב שר' @נוה-צדיקים חושב כך. הוא בסך הכל ציטט זאת מפי אומרו, וחזקה עליו שציטט זאת כשבת שחוק על פניו.

שנתחלף השם זה מושג ידוע כבר בגמרא שנתחלף השם למלאך המוות וזה דבר שמימי ולא שנתחלף בראש של הרוצחים וזהו הברקה לומר שנשלחו ע"י המתנגדים ומלשונו של מוהרנ"ת במכתב נראה שרצה לומר שכשיש כאלו צרות מצד אחד אתה עוד מעז לרדוף את מוהרנ"ת?!

@רוחני כתב: באות ו' רבינו כותב שהמצוות מחברות את שברי העצמות, דבר לא מובן כשלעצמו, שהרי הוידוי הוא זה שמחבר את דברי העצמות, ולא יתכן שבתורה אחת יש כביכול שני מסלולי תיקון נפרדים בלי שרבינו מצהיר על כך במפורש! באות ח' רבינו חוזר לעסוק בעניין המצוות ברמז ובדרך נסתרת. שהרי הגמרא בסוטה שמדברת על המשל של מי שהולך באישון לילה ואפילה, כל עיסוקה שם הוא בהבדל שיש בין האור של התורה לאור של המצוות, האור של התורה דומה לאור של יום גדול.. בעוד האור של המצוות הוא כמו נר ואבוקה, כי נר מצווה ותורה אור... עכשיו שימו לב! באות ט' בהלבשה של המעשה דרבב"ח, רבינו מכניס עניין חדש שלכאורה אינו נזכר במאמר כלל (כלל י"ז שיש להתבונן בכזה דבר) והוא עניין השמן ששאבו מעינו של הדג. ועכשיו יש להבין האם הנרות שהם המצוות, דולקות על ידי השמן שמוציאים מעינו של הדג?! אם אתם רוצים לראות פלאות, שורו והביטו בליקוטי הלכות גביית חוב מיתומים ה"ד בעניין הנירות והשמן ותראו את גודל ביאוריו של מוהרנ"ת מניה וביה. אם לומדים את ההלכה ולא מבינים מה הקשר של כל פרט לתורה, הכל נראה תלוש, אבל אחרי ההקדמה דלעיל, גם תוכלו לקבל תשובה על כל מה שהובא למעלה וגם תראו את גדולת נפלאות ביאוריו של מוהרנ"ת. אשמח לקבל תגובות... אולי מתוך סברה אפשר להגיד שיש כמה דרגות לקבלת הדעת, והמצוות, ועצם ההתקרבות לצדיק ששם הדעת הכי גדולה כי אז ניצול מכולם כמו שכתוב בתורה שהצדיק נמשל לפרשת דרכים שנותן לך דרך אמיתית לך לפי שורש נשמתך ואז אתה בבחינה שיש לך דעת שאתה רואה את הדרך לטובה והדברים גלויים שלך. ואפשר להגיד שהם תלויים אחד בשני, ומעצימים אחד את השני, ושאתה עושה מצווה אתה מעצים את התורה וכן להיפך וגם יש לך יותר כלים אולי לקבל את הדעת של הצדיק. נראה שזה רומז על הכיוון הנל בפרט בסיפור של רבה בר חנה אבל צריך לבסס את זה יותר. יש בחינה דומה לזה כמו שאומרים חזל שישראל ערבים זה לזה ורבי נתן מבאר זאת לעניין התריג מצוות שכל אחד מישראל שעושה חלק מהם לכך יוצאים חובת הערבות בהתקשרות לרבנו בפרט בראש השנה שהכל נכלל בצדיק.

או בלשון התורה הזמנית, הדרך לפי שורש נשמתו, שהצדיק מברר לו אחרי שכבר תיקן המידות הרעות, (שהיא בהתר)

תודה רבה

@אוצרבלום וכד תרצה. בגמ' ריש קידושין מבואר שהמילה אין (עה"פ אין כסף) אפשר לדרוש בלי אות י'. ומשמעותו עדין תהיה אין.