הטוב והמיטיב

[שמחה]

מנסה להבין מה מוסיף לי לפי התורה ד זה שהוא טוב מעבר לזה שהוא מיטיב?

[איש היער]

תשובה ברורה אין לי,
אבל רואים בתורה שכל דבר שנותן למשהו - הוא גם השורש שלו.
למשל:
האם שנותנת חלב לבנה, היא גם שורשו.
הצדיק שמאיר בתורתו הוא גם שורשינו (כך יוצא לפי משל האם)
ה"אין סוף" שמאיר ב"מלכות" הוא גם שורש המלכות (כמובא בפנים באות ט בפירוש)
ואם כן אולי יש אותה הבחינה בין זה שהקב"ה מיטיב לזה שהוא שורש הטוב

[לב העולם אתה]

@איש-היער שים לב לדבריך,

@איש-היער כתב:

כל דבר שנותן למשהו - הוא גם השורש שלו.

הדוגמאות אכן תואמים אותם להפליא,
אבל לגבי הטוב והמיטיב לכאורה זה שונה.
שהדבר שנותן משהו - הוא גם עצם הדבר הניתן. ולא שורש המקבל כמו בדוגמאות. ודו"ק.

[אוצרבלום]

@שמחה כתב:

מנסה להבין מה מוסיף לי לפי התורה ד זה שהוא טוב מעבר לזה שהוא מיטיב?

בפשטות עיקר החידוש והתוספת שצריך להבין הוא 'והמיטיב', כיצד פרט להשגה בגדולת השי"ת שהוא 'הטוב' לדידיה, שייכת גם הבחינה של 'המיטיב' לאחריני בהשגת מעין עוה"ב.
ועי' חכמה ותבונה אות ב' (מובא בהקדמה שניה לביאהל"ק), ומשמע שר"ל שזהו "אנכי ה' אלקיך" - הטוב, "אשר הוצאתיך וכו'" - המיטיב, ודו"ק.

[לב העולם אתה]

@אוצרבלום נראה לי שכל העניין של תורה ד' זה יותר ה והמיטיב שזה העניין של כל מאורעותיו לטובתו

[אוצרבלום]

@לב-העולם-אתה כתב:

@אוצרבלום נראה לי שכל העניין של תורה ד' זה יותר ה והמיטיב שזה העניין של כל מאורעותיו לטובתו

'מאורעותיו לטובתו' פירושו שהשי"ת הוא 'טוב' לדידיה, וכאמור מה שהוא גם 'מיטיב' לאחריני - כלומר לאנשים שאינם 'הוא'- זה לכאורה תוספת וחידוש.

[לב העולם אתה]

מניין לך שלטובתו זה רק למי שטוב לדידיה?
בפשט התורה רבינו בא לומר לכל יהודי שכל מאורעותיו לטובתו, ומסמיך לכך את העניין שלעתיד יברכו הטוב והמיטיב.
ככה שהפשט הוא שהמיטיב זה על כל מה שקורה לכ"א מאיתנו.
והתמייה היא על ההטוב כדברי @שמחה

[אוצרבלום]

@לב-העולם-אתה כתב:

מניין לך שלטובתו זה רק למי שטוב לדידיה?

זה פירוש המילה. 'טובתו' = 'טוב דידיה'.

[חבר אני]

בביאוה"ל מתייחס לזה, ואומר שרק מפני שהקב"ה רצה להיטיב לכן ברא את העולם עם כל שינוי התמונות שבה. (עיין בד"ה גרבי ובאות כב.)

ואפ"ל שלכן התכלית הוא לברך הטוב והמטיב, כי זה אכן גם תכליתו של הקב"ה שלמען זה ברא את העולם! והיינו שע"י ברכת הטוב והמטיב מתרחש החיבור בין עצם הטוב = הקב"ה לברואיו ש"מטיב" עמהם, - וכך בעצם נכללים באי"ס!)

עוד כיוון למחשבה: הנכלל בטוב בהכרח שירצה להיטיב, ולכן משה רבינו מסר נפשו בעד ישראל - "ואם אין מחני נא וכו'.
וכן רואים ברבב"ח שע"י תשובתו של איש הישראלי גורם שגם הרשעים יהיו כסא לקדושה.

[לב העולם אתה]

@אוצרבלום כתב:

זה פירוש המילה. 'טובתו' = 'טוב דידיה'.

כשאדם יודע שכל מאורעותיו הם לטובתו - מדובר לכאורה על טובתו של האדם

@חבר-אני כתב:

ואפ"ל שלכן התכלית הוא לברך הטוב והמטיב, כי זה אכן גם תכליתו של הקב"ה שלמען זה ברא את העולם! והיינו שע"י ברכת הטוב והמטיב מתרחש החיבור בין עצם הטוב = הקב"ה לברואיו ש"מטיב" עמהם, - וכך בעצם נכללים באי"ס!)

עדיין לא מסביר מה זה מוסיף לי למהלך התורה.

@חבר-אני כתב:

עוד כיוון למחשבה: הנכלל בטוב בהכרח שירצה להיטיב, ולכן משה רבינו מסר נפשו בעד ישראל - "ואם אין מחני נא וכו'.
וכן רואים ברבב"ח שע"י תשובתו של איש הישראלי גורם שגם הרשעים יהיו כסא לקדושה

כיוון. אולי תואיל להרחיב דבריך

[חבר אני]

@לב-העולם-אתה כתב:

עדיין לא מסביר מה זה מוסיף לי למהלך התורה.

יוצא מזה חידוש שההתכללות והביטול באין, קורה כשמודים ומברכים הטוב והמטיב, וזה ע"י ההבנה שעצם הישות שיש בבריאה זה מטובו ית'
(ואע"פ שהישות הוא הפך הביטול וממילא הוא הפך הטוב כביכול, כי הרי שיא הטוב הוא באי"ס ששם כולו טוב באמת, ולפי"ז ההפך מזה דהיינו הישות זהו דין, אעפ"כ לולא ה'גרבי משחא' = הכלים, הישות, א"א להכיל ולהבין זאת בדעת - "תבין שכל זה אנוכי". (כל זה ע"פ ביאוה"ל שם)
וזה עוד הסבר איך כל מאורעותיו לטובה כי בלי מאורעות/ שינויים/ גשמיות אין למי להטיב, ומימילא לא מתגלה שהוא טוב)

ראיה לדברי שהביטול נעשה גם ע"י ההודיה והברכה: ברבב"ח רבינו מביא את הפסוק "תהילתי אחטם לך" לעניין התפילה [שבו מתגלה הביטול כמוב"פ] וזה בוודאי מקושר ל"בה' אהלל דבר"

@לב-העולם-אתה כתב:

כיוון. אולי תואיל להרחיב דבריך

הביטול והענוה זה להתמסר לשני ולא להיות רק "אני", א"כ ע"י ההתכללות בטוב גורם להיות מטיב לשני. וזה מסביר את כל הנושא של טענת משה, שזה עצמו מוכיח על ביטולו וענוותנותו!

[נחום בקר]

@שמחה אחר כל הנכתב אינני מבין מה השאלה?

[שמחה]

@נחום-בקר ואני לא מבין פה שום תשובה...

[נחום בקר]

@שמחה אחר בקשת המחילה. אם תוכל להרחיב את השאלה. מה קשה לך. האם על תורה דידן, או על עצם הברכה שתיקנו חז"ל. כי המילה מיטיב כוללת בתוכה את הטוב. או שקשה לך בכלל משהו אחר.

[איש הפלא]

@נחום-בקר כתב:

על עצם הברכה שתיקנו חז"ל. כי המילה מיטיב כוללת בתוכה את הטוב

על עצם הברכה מבואר בפוסקים ׳טוב׳ שהטיב לך, ו׳מיטיב׳ שהטיב לזולתך, הנה יוצא מפה ש׳טוב׳ לא הכוונה בעצם אלא שהטיב לי בעצמי, וצ״ע

[נחום בקר]

@איש-הפלא בביאור הליקוטים ביאר ענין 'הטוב והמטיב' שמתאים למבואר בפוסקים.
וז"ל באות ל - בתחלת הבריאה, שהיתה כל זה מצד הבורא יתברך, אין זה רק לתיקון היכולת לקבל האור, בהתהוות והתעבות הכלים, שבהתחלקות האור והשינויים כנ"ל.
ולא כן אחר הבריאה, כאשר מזה המיעוט ואלה השינויים נמשך ונשתלשל במלכות הנשמות [כלליות האדם בבחירתו], להתמעט ולהשתנות ולהתהפך לגמרי בצירופים האחרים המוב"פ, כי אז מוכרח להתוודות לפני משה, אשר בכחו יהפך [היפך מהתהפכות הנ"ל] מצירופים הרעים, לצירופים הטובים, בדברי הווידוי כמוב"פ. עד שגם המיעוט וירידת המלכות, בהתגברות השינויים שמצד האדם [המתוודה, ושומע מעתה לדבריו], נהפך לתיקון, בריבוי התהוות הכלים [לקבלת אור העליון יתברך בכפלי כפלים] ונצטרף לתיקון המיעוט ושינויי נשמות המלכות שמצד העליון יתברך בתחלת הבריאה.
וכפי זה 'הטוב' הוא סדר הצרופים שברא בהם השי"ת את העולם וכל סדר השתלשלות הבריאה. ואילו 'המטיב' הוא מה שמתקנים את שינוי הצרופים ומכינים מהם כלים חדשים לגילוי האור העליון בכפלי כפלים.
וזהו כמו שכתבו הפוסקים (והוא פשט הגמ' לענין ברכת הטוב והמטיב על הגשמים וכו'). הטוב הנוגע אליו, והמטיב 'לזולתו', וכן כאן כאשר יצאו הדברים מסדר צרופי הבורא זה בחינת 'לזולתו' ואף שם השי"ת 'המטיב' שאפשר להחזירם לקדושה ולבנות מהם כלים וכו'.

[רוחני]

@שמחה
לא כתוב טוב.
כתוב ההההההטוב.
בה"א הידיעה.
אם הוא רק מיטיב, אבל הוא לא ההההההטוב. אז הטוב שלו הוא טוב גבולי. וממילא לא שייך שכל מאורעותיו הם לטובתו.
אבל אם הוא מהות ומציאות הטוב, שהוא ברא את הטוב, והוא ביקש להתגלות דרך המושג טוב. אז כשהוא מיטיב זה ללא שיור שום מציאות שבה הוא לא מיטיב.

כל מי שענה לך כאן, לא הבין את שאלתך, מקווה שהועלתי

[אוצרבלום]

@רוחני לא הבנת את תשובות חלק מהמשיבים.
מקווה שהועלתי

[שמחה]

@רוחני תודה!
סוף סוף מישהו הבין אותי

[שמחה]

@אוצרבלום למה אתה ציני?