לבנתיים לא. יתכן ובהמשך הדבר יתאפשר לבעלי מוניטין גבוה. בברכה מנהל הפורום

@שמחה כתב: חשבתי על זה, וואו כמה שקשה להתוודות... ועוד רבינו אומר שבכל פעם שבא לצדיק - לומד ליקוטי מוהרן, צריך וידוי. ממש לא מוצא את עצמי עושה את זה. נראה לי בגלל שזה לא נעים... קודם כל, אשריך שיש לך הרגשה כזו בציון רבינו, להרגיש את נוכחותו עד כדי בושה - אשריך! ולעצם העניין, אכן זהו המטרה באמירת הווידוי שנזכה לבטל את הגאוה עד עפר ולהכלל באין! (עיין ביאוה"ל אות א' ובאות י"ז)

וז"ל הרמב"ן (בספר המצות) המצוה הרביעית - שנצטוינו לרשת את הארץ שנתן לנו האל יתברך ויתעלה לאברהם ליצחק וליעקב ולא נעזבה ביד זולתנו מן האומות או לשממה והוא אומרו להם (מסעי לג וברמב"ן שם) והורשתם את הארץ וישבתם בה כי לכם נתתי את הארץ לרשת אותה והתנחלתם את הארץ... אבל הארץ לא נניח אותה בידם ולא ביד זולתם מן האומות בדור מן הדורות. וכן אם ברחו האומות ההם מפנינו והלכו להם...נצטוינו אנחנו לבוא ולכבוש המדינות ולהושיב בה שבטינו... ואומר אני כי המצוה שהחכמים מפליגין בה והיא דירת ארץ ישראל עד שאמרו שכל היוצא ממנה ודר בחו"ל יהא בעיניך כעובד ע"ז...הכל הוא ממצות עשה הזה שנצטוינו לרשת הארץ ולשבת בה. אם כן היא מצות עשה לדורות מתחייב כל יחיד ממנו ואפילו בזמן גלות כידוע בתלמוד במקומות הרבה...אמרו ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצות שבתורה עכל"ק של הרמב"ן ז"ל. מבואר מכותלי לשונו שכיבוש אין ענינו 'מלחמה' כי אם 'ישוב הארץ' ע"י עם ישראל. וממעלתו כנגד כל המצות שבתורה מובן ממילא הנ"ל שע"י מצוה זו זוכים לבחינת התכללות באסב"ה. ובזה יובן מאחז"ל כל היושב בה נשוא עון בחינת עבודת ההתבודדות שמחוקת עון, ויש לקשר הגדרת 'נשוא עון' לפסוק המובא בשלהי התורה 'ונשא מאד'.

@האש-שלי-תוקד שמעתי מהרב פירר ששאל אותו לעת זיקנותו: איך זה שיש לו כאלו רגלים חזקות גם בכזה גיל? וענה: משום שהיה רגיל בריקודים.

ח. ויספר לפני התלמיד חכם, היינו וידוי דברים. מבואר כי הלשון 'דברים' ביאורו פרטים פרטים, לעומת ה'סיפור' הכולל המורכב וכולל הפרטים לכדי סיפור. ועפי"ז מבואר דיש בחינת "וידוי דברים" שזה וידוי ופירוט החטא שאותם דיבורים יוצאים מהעצמות – מהאותיות החקוקות על העצמות (כמבואר באות ה'), ויש בחינת וידוי דברים ש"מספר" לפני התלמיד חכם, היינו שהסיפור דברים כולל את הפרטים לכדי מהלך אחד, והרי זה כעין "רעוא" ו"רעוא דרעוין" - שיש אותיות ותמונות שהם רצונות וכנגדם "וידוי דברים", אך יש "רעוא דרעוין" שהוא רצון שברצונות, רצון שהוא סובב והולך בכל אותם הרצונות, וזה בחינת "סיפור דברים", ונמצא שב"וידוי דברים" נעשה הוצאת האותיות החקוקות, וב"סיפור דברים" נעשה הפרשת הדרך (וזהו הלשון "דרך" שעיקרה להגיע למחוז חפצו, ובדרך עוברים כמה וכמה תחנות כמבואר). ועפ"י הנ"ל מתבאר הדקדוק מדוע לא הביא רבנו הפסוק "והאיש משה ענו מאוד" כחלק מהפסוקים שכתובים בתורה על משה רבנו באות ז', ויתבאר ששם מבואר בשבחו של משה ש"הוא בעצמו מספר להם (לישראל) שבחיו", שנקט רבנו בדיקא לשון "מספר" גבי משה רבנו, דעבודת משה רבנו בתפילתו על חטא העגל הוא להתכלל באין בבחינת "ואם אין מחני נא", ועבודת התכללות באין זהו בחינת "סיפור", וע"כ בשבח משה הכתוב בתורה נקט רבנו וידבר ה' אל משה – ויאמר ה' אל משה, שזהו לשון "כללית" בפרטי המצוות בתורה, דהרי עבודת משה כאן היא בהתכללות באין שזהו "סיפור" שבחו, ואילו הענוה בפסוק "והאיש משה ענו מאוד" אינה אלא פרט.

@חרב-החכמה יש מעשה יפה בענין 'טעמי המצוות' שדיבר ר' חיים מבריסק עם ר' שמעון שקאפ תלמידו. איני זוכר את כל פרטי המעשה אם יש מישהו שיודע את כל המעשה שיעלה אותו לתועלת המעיינים. אך הנוגע לסוגיין שר' חיים אמר לר' שמעון שאין צורך בטעמי המצוות, וכי לא די במה שהתורה אמרה לעשות כך וכך. 'רחמנא אמר'. והביט ר"ש בר' חיים כמתמיה, והלא כתובים טעמי מצוות בספרי הראשונים וכו'. וביאר לו ר' חיים שהטעמים הכתובים הם בכדי שיהיה 'לנו' טעם טוב בפה. היינו שגם לנו יהיה חיבור למצוה כפי ערכנו. אך לא שזה 'טעם קיום המצוה'.

@חבר-אני וכפי זה יצא ביאור חדש למושג 'תשובת המשקל' ודו"ק.

בלשון נוכח השני שרבינו אומר וְזֶה בְּכָל פַּעַם שֶׁבָּא אֵצֶל תַּלְמִיד חָכָם וּמְסַפֵּר לְפָנָיו כָּל לִבּוֹ, וְהַתַּלְמִיד חָכָם הוּא בְּחִינַת משֶׁה, שֶׁהוּא בְּחִינַת אַיִן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְהַחָכְמָה מֵאַיִן תִּמָּצֵא". וְעַל יְדֵי זֶה אַתָּה נִכְלָל בָּאֵין סוֹף. חשבתי, שיש כאן בעצם שיכות למה שרבינו אמר קודם שע"י הוידוי דברים הצדיק מַדְרִיךְ אוֹתוֹ בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לְפִי שֹׁרֶשׁ נִשְׁמָתוֹ. ולכן כאן הרבי אומר שבכל פעם שבא אצל תלמיד חכם והרבי כבר בעצם פועל כאן מתוך ספרו הקדוש שזה פני הצדיק כמובא בפרפראות מתורה קצ''ב, ופונה אלינו 'אתה נכלל באין סוף' כששומעים לו כאן בסעיף ח' ובסעיף ט' להתוודות לפני הת''ח. וזה שנכללים באין סוף ומשם חוזרים למלשכות עם רשימו וכן בכל פעם ופעם בבחי' רצוא ושוב כמובא בסעיף ט', ואז זוכים כל פעם להמשיך מהא''ס ההדרכה הנכונה שמדריך אותנו הצדיק ע''י הוידוי לפניו והתשובה עי"ז ואח''כ גם ההדרכה שמדריך אותנו, גם להכלל בא''ס וגם לחזור משם ולהמשיך רשימו למלכות.

@כאיל-תערוג כתב: @חיפוש-הצדיק החוברת מאד נפלאה. הורדתי עכשיו להדפסה עבורי. זה מהלך נפלא ומיוחד. ובעיקר נותן חיות לחזור על התורה ממבט נוסף וייחודי של 'מסיפא לרישא' - כלשון רבינו! האם המחבר זה הרב איזנבך מאנשי מוהר''ן ? כן

לכל אנ''ש מישהו הסביר לי איך מעתיקים קישור להורדה מהיום בל''נ העתיק קישור בלבד בלי צילומי מסך שיהיה נח https://www.pulseem.com/pulseem/LinkRedirect.axd?LinkID=261151626&ClientID=381387833

אכן כך וזה כמו שמובן שהתיקון הוא שכל ישראל , 'יכירו ויאמינו במשה עבדו'. והשלימות הוא שכל מפורסמי הדור מכירים מיהו הצדיק שנכלל באדם היושב על הכסא, ראה תורה א ח"ב ובביאור הליקוטים. וזה גם דומה, למה שמובא בליקו"מ שראוי להתפלל שכל הצדיקים 'יכספו' לא"י. כי בכך א"י מתגלה יותר ויותר.

@רוצה-להיות אתה בכוונה פותח שני אשכולות זהים לחלוטין?

בחודש סיוון לא יצא. אני עכשיו מעלה את של אייר אופסס שוב זה נתקע... @מנהל-הפורום שלחתי לך עוד קובץ שלא עולה לי.... בעז"ה זה הפעם האחרונה שאני מנצל אותך ככה.... מחוברים אייר תשפו מייל.pdf אבל ברצינות פעם אחרונה... אם יש לך עוד קבצים אתה יכול פשוט לחלק אותם לכמה נפרדים ולהעלות בכמה הודעות נפרדות...

וועלן-וועלן כתב: @איש-הפלא כתב: כבר בזהר הקדוש בכמה וכמה מקומות מצוטטים פסוקים בשינויים מהמקור בהתאם לדרוש הנרצה, ומבארים שם מפרשי הזהר כל מקום כעניינו שזה חלק מסוד הדברים. חשבתי כעת, שהיות ורבינו אמר על תורותיו 'קרא אסמכתא בעלמא היא', ושהסומך גבוה מן הנסמך (חי"מ רפז, שסא), הגם שמובן שאין לנו כלל וכלל השגה בדברים האלו, אבל אנו מאמינים שכל דבריו אמת וצדק, ולאחר שבכל זאת כזאת שיחה נפלאה יצאה מפי רביה"ק, ממילא נקל יותר להבין את השינויים אפילו בפסוקים, כי רביה"ק מביאם רק כאסמכתא לשורשי התורה שגילה. חזק

עיין כאן: https://likutei.com/topic/170/ותהי-עוונותם-ח-ק-ו-ק-ה-על-עצמותם?_=1782341886036

@לב-העולם-אתה כמו"כ המלכות הולכת עם אש של הגבורה. ואהבה מגיע מבחינת ז"א בחינת הוי"ה.