כלל הרביעי
-
צריך להביא דוגמאות איך ר"א לומד ע"פ הכלל הזה, כדי להבין היטב את כל החלקים שבכלל הזה.
אי"ה בהמשך אשתדל גםאכן יש דוגמאות רבות, וכעת חושבני שכדאי להביא כמה מהן לפני המשך הביאור, אך כעת הוא זמן דאיברא לשינתא, רק בינתיים אציין שהדוגמא אולי המובהקת היא המשכת תו' נ"ב הניעור בלילה, כפי שמספר ומבאר ראבר"נ בכוכ"א בטוטו"ד ובשפה השווה לכל נפש.
לילה טוב!אכן יש דוגמאות רבות, וכעת חושבני שכדאי להביא כמה מהן לפני המשך הביאור, אך כעת הוא זמן דאיברא לשינתא, רק בינתיים אציין שהדוגמא אולי המובהקת היא המשכת תו' נ"ב הניעור בלילה, כפי שמספר ומבאר ראבר"נ בכוכ"א בטוטו"ד ובשפה השווה לכל נפש.
לילה טוב!הנה הפוסט שלך מפוסק כראוי!
אכן יש דוגמאות רבות.
וכעת חושבני, שכדאי להביא כמה מהן, לפני המשך הביאור.
אך כעת הוא זמן דאיברא לשינתא, רק בינתיים אציין שהדוגמא אולי המובהקת היא:
המשכת תו' נ"ב הניעור בלילה, כפי שמספר ומבאר ראבר"נ בכוכ"א בטוטו"ד ובשפה השווה לכל נפש.
ששם מבואר ש...?
לילה טוב! -
צריך להביא דוגמאות איך ר"א לומד ע"פ הכלל הזה, כדי להבין היטב את כל החלקים שבכלל הזה.
אי"ה בהמשך אשתדל גםאכן יש דוגמאות רבות, וכעת חושבני שכדאי להביא כמה מהן לפני המשך הביאור, אך כעת הוא זמן דאיברא לשינתא, רק בינתיים אציין שהדוגמא אולי המובהקת היא המשכת תו' נ"ב הניעור בלילה, כפי שמספר ומבאר ראבר"נ בכוכ"א בטוטו"ד ובשפה השווה לכל נפש.
לילה טוב! -
כוכבי אור אנשי מוהר"ן אותיות י"א - י"ב:
וְאָז דִּבֶּר עִמּוֹ הָעִנְיָן הַמּוּבָא בְּלִקּוּטֵי א' סִימָן נ"ב עַל אוֹדוֹת הַטּוֹעִים הָאוֹמְרִים שֶׁהָעוֹלָם הוּא מְחֻיַּב הַמְּצִיאוּת וְכוּ': "אַךְ מֵאַיִן נִמְשָׁךְ הַטָּעוּת וְכוּ'' ... אַךְ לִזְכּוֹת לָזֶה, לְהִכָּלֵל בְּשָׁרְשׁוֹ, דְּהַיְנוּ לַחֲזוֹר וּלְהִכָּלֵל בְּאַחְדוּת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁהוּא מְחֻיַּב הַמְּצִיאוּת, זֶה אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת כִּי אִם עַל יְדֵי בִּטּוּל, שֶׁיְּבַטֵּל עַצְמוֹ לְגַמְרֵי, עַד שֶׁיִּהְיֶה נִכְלָל בְּאַחְדוּתוֹ יִתְבָּרַךְ. וְאִי אֶפְשָׁר לָבוֹא לִידֵי בִּטּוּל כִּי אִם עַל יְדֵי הִתְבּוֹדְדוּת ... אַךְ עִקַּר הִתְבּוֹדְדוּת הוּא בַּלַּיְלָה, בְּעֵת שֶׁהָעוֹלָם פָּנוּי מִטִּרְדַּת הָעוֹלָם הַזֶּה ... וְגַם צְרִיכִין שֶׁיִּהְיֶה הַהִתְבּוֹדְדוּת בְּמָקוֹם מְיֻחָד, דְּהַיְנוּ חוּץ מֵהָעִיר וְכוּ'".
אַחַר כָּךְ עָנָה וְאָמַר לוֹ: "וְזֶה פֵּרוּשׁ הַמִּשְׁנָה : 'הַנֵּעוֹר בַּלַּיְלָה, וְהַמְּהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ יְחִידִי, וּמְפַנֶּה לִבּוֹ (מִכָּל עִסְקֵי הָעוֹלָם הַזֶּה) לְבַטָּלָה (לִזְכּוֹת לְהַבִּטּוּל הַנַּ"ל) - הֲרֵי זֶה מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ' - שֶׁנִּתְהַוֶּה וְנַעֲשֶׂה מְחֻיַּב הַמְּצִיאוּת עִם כָּל הָעוֹלָמוֹת הַתְּלוּיִים בְּנַפְשׁוֹ".
וּמֵעֹצֶם מְתִיקוּת הַרְגָּשַׁת מוֹרַנַ"ת זַ"ל בִּדְבָרָיו הַנְּעִימִים הָאֵלֶּה, נִתְבַּטֵּל מִגַּשְׁמִיּוּתוֹ מֵחֲמַת זֶה בְּעַצְמוֹ , וַיִּזְעַק בְּקוֹלוֹ וַיֹּאמַר: "אֲהָהּ! [גִיוַואלְד!] אָרוּצָה נָּא בַּשְּׁוָקִים וּבָרְחוֹבוֹת וְאֶצְעַק: אֲהָהּ! מָה הֵם חוֹשְׁבִים לְנַפְשָׁם?!" - וּמִגֹּדֶל תַּבְעֵרַת לְבָבוֹ עַד שֶׁמַּמָּשׁ יָצָא מִגֶּדֶר אֱנוֹשִׁי רָצָה בֶּאֱמֶת לָרוּץ וְלִצְעוֹק כַּנַּ"ל; וּמִיָּד חָטַף אוֹתוֹ אַדְמוֹ"ר זַ"ל בְּבִגְדוֹ, וְעָנָה וְאָמַר לוֹ: "עֲמוֹד! כִּי לֹא תִּפְעַל כְּלָל" - ("שְׁטֵייא! דוּ וֶועסְט נִישְׁט פּוֹעֵלְ'ן"]:ושם במהדורא בתרא כותב ראבר"נ:
וְהָעִקָּר נִרְאֶה לַעֲנִיּוּת דַּעְתִּי שֶׁמֵּעֹצֶם הָאִתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא שֶׁהָיָה לוֹ מִקֹּדֶם לָזֶה, עַל יְדֵי זֶה הֵאִיר וְהִמְשִׁיךְ עָלָיו אַדְמוֹ"ר בְּקוֹל דְּבָרוֹ שֶׁבְּהַמַּאֲמָר הַזֶּה בְּעַצְמוֹ, הִמְשִׁיךְ עָלָיו הַהִתְבַּטְּלוּת וְהַכְּלָלִיּוּת בְּאַחְדוּתוֹ יִתְבָּרַךְ; וְכַמּוּבָן בְּסִפְרֵי אֱמֶת לְעִנְיַן פָּרָשַׁת הַקָּרְבָּנוֹת וְהַקְּטֹרֶת, שֶׁכָּל הַתִּקּוּנִים שֶׁנִּתְהַוּוּ עַל יְדֵי הַמַּעֲשֶׂה בְּפֹעַל שֶׁהָיָה בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם, נִתְהַוִּים וְנִמְשָׁכִים עַכְשָׁיו עַל יְדֵי הָאֲמִירָה וְהַדִּבּוּר לְבָד (ראה יומא פו: מנחות קי. ב"ח או"ח סי' א'; וראה זוהר נשא דף קכב. שעה"כ תפילת השחר דרוש ג, ועוד.), וְכֵן בְּעִנְיָן זֶה, כָּל הַתִּקּוּנִים שֶׁנִּתְהַוּוּ עַל יְדֵי הַמַּעֲשֶׂה וְהַקִּיּוּם שֶׁל אַדְמוֹ"ר זַ"ל, (אֲשֶׁר הוּא בְּעַצְמוֹ עָשָׂה וְקִיֵּם כְּכָל הַנַּ"ל בְּכִפְלֵי כִפְלַיִם בְּיֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עָז, עַד שֶׁזָּכָה לְהַהִתְבַּטְּלוּת וְהַדְּבֵקוּת בְּיִחוּדוֹ יִתְבָּרַךְ בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת שֶׁאֵין שְׁלֵמוּת אַחֲרָיו), הִמְשִׁיךְ אוֹתָם עַכְשָׁו עַל מוֹרַנַ"ת זַ"ל עַל יְדֵי אֲמִירָתוֹ וְדִבּוּרוֹ שֶׁל הַהִתְגַּלּוּת הַזֶּה לְבָד, עַד שֶׁהֵבִיא גַּם אוֹתוֹ לְהַהִתְבַּטְּלוּת מִגַּשְׁמִיּוּתוֹ הַזֹּאת.אז
לא כתוב שם שזה קשור לכלל ד'
אנא קרא היטב את דברי ראבר"נ, ואמור לי אם זה לא הכלל הרביעי בתפארתו.
ואני מתנצל אם הפיסוק לא מוצא חן בעיניך. -
רק אסכם שבכלל הזה יש לפחות 3 חלקים.
- אופן גילוי ואמירת התורה
- הפעולות שנעשים ע"י לימוד ועיון בתורה
- חלק עיוני "איך ללמוד את התורה הזאת"
@אוצרבלום הביא דוגמא לחלק השני.
באשכול אחר הבאתי ראיה לחלק השלישי
(הועתק משם)
בחכמה ותבונה ר"א כותב על ה"מעשה מבן מלך ובן שפחה שנתחלפו", ששם מסופר שהמבחן לבדוק מיהו הבן מלך האמיתי, זה שהיה צריך לסדר את הכסא, בסוף המעשה אומר רבינו כך: "פרוש המעשה הוא, כמו הכסא שעשה המלך כנ"ל, שעיקר החכמה שצריכין לדעת איך לסדר הדברים, כמו כן מי שבקי בספרים ולבו שלם, יוכל להבין הפרוש, אך צריכין לסדר הדברים היטב, כי פעם נקרא כך ופעם נקרא כך".
דהיינו המעשה עצמו היא הכסא, אם תרצה פירוש על המעשה תצטרך רק לסדר אותו כמו שהבן מלך סידר את הכסא שכן לא רק ש"הבן מלך התחלף" אלא כל המעשה "התחלף"!, ר"א מציין שם שזהו כלל ד']דוגמא איך להשתמש בכלל הזה, בתורה ל' רבינו מביא את העניין ש"סיבבוהו בהלכות עד שהגיעו לצרת הבת" ומשמע שם לפי"ז שתורה ל' עצמה בנוייה כך שכביכול רבינו אמר בה הרבה הקדמות עד שהגיע למכוון! (עד כאן הועתק משם)
דוגמאות לחלק הראשון זה כמעט כל חיי מוהר"ן בערך "השיחות שעל התורות"
דוגמא קטנה שר"א מציין שזהו הכלל הנ"ל:
בתורה ל' רבינו אומר שלפעמים הצדיק מוכיח בדרך בזיון. אומר ר"א שרבינו - "פתח את פיו הק' והנורא בחכמה, בתוכחה נפלאה גם בדברים האלה בעצמם להוכיח בדרך בזיון [וכהכלל הנזכר על זה בהקדמת ספרי הנ"ל]" (שם פליאה ד')כמובן עיקר המכוון שלנו הוא החלק השלישי "איך ללמוד את תורה ד'" וכאן צריך את עזרת הציבור למצוא את הקודים לפתוח את הכספת שנקראית תורה ד'.
[שמעתי הגדרה נפלאה מיהושע קליין, הקוד לפתיחת הכספת, במקרה הזה הקוד נמצא בתוך הכספת ולכן הקושי הגדול.
וכאן צריך להשתמש בחלק השני: להרבות בלימוד וקיום התורה, שהתורה תפעל פעולות בנו ובעולם. עד שאט אט נפתח אותה להיכלות חדשים ונפלאים!]"המשך יבוא"
וכולם מוזמנים כמובן להמשיך... -
כוכבי אור אנשי מוהר"ן אותיות י"א - י"ב:
וְאָז דִּבֶּר עִמּוֹ הָעִנְיָן הַמּוּבָא בְּלִקּוּטֵי א' סִימָן נ"ב עַל אוֹדוֹת הַטּוֹעִים הָאוֹמְרִים שֶׁהָעוֹלָם הוּא מְחֻיַּב הַמְּצִיאוּת וְכוּ': "אַךְ מֵאַיִן נִמְשָׁךְ הַטָּעוּת וְכוּ'' ... אַךְ לִזְכּוֹת לָזֶה, לְהִכָּלֵל בְּשָׁרְשׁוֹ, דְּהַיְנוּ לַחֲזוֹר וּלְהִכָּלֵל בְּאַחְדוּת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁהוּא מְחֻיַּב הַמְּצִיאוּת, זֶה אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת כִּי אִם עַל יְדֵי בִּטּוּל, שֶׁיְּבַטֵּל עַצְמוֹ לְגַמְרֵי, עַד שֶׁיִּהְיֶה נִכְלָל בְּאַחְדוּתוֹ יִתְבָּרַךְ. וְאִי אֶפְשָׁר לָבוֹא לִידֵי בִּטּוּל כִּי אִם עַל יְדֵי הִתְבּוֹדְדוּת ... אַךְ עִקַּר הִתְבּוֹדְדוּת הוּא בַּלַּיְלָה, בְּעֵת שֶׁהָעוֹלָם פָּנוּי מִטִּרְדַּת הָעוֹלָם הַזֶּה ... וְגַם צְרִיכִין שֶׁיִּהְיֶה הַהִתְבּוֹדְדוּת בְּמָקוֹם מְיֻחָד, דְּהַיְנוּ חוּץ מֵהָעִיר וְכוּ'".
אַחַר כָּךְ עָנָה וְאָמַר לוֹ: "וְזֶה פֵּרוּשׁ הַמִּשְׁנָה : 'הַנֵּעוֹר בַּלַּיְלָה, וְהַמְּהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ יְחִידִי, וּמְפַנֶּה לִבּוֹ (מִכָּל עִסְקֵי הָעוֹלָם הַזֶּה) לְבַטָּלָה (לִזְכּוֹת לְהַבִּטּוּל הַנַּ"ל) - הֲרֵי זֶה מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ' - שֶׁנִּתְהַוֶּה וְנַעֲשֶׂה מְחֻיַּב הַמְּצִיאוּת עִם כָּל הָעוֹלָמוֹת הַתְּלוּיִים בְּנַפְשׁוֹ".
וּמֵעֹצֶם מְתִיקוּת הַרְגָּשַׁת מוֹרַנַ"ת זַ"ל בִּדְבָרָיו הַנְּעִימִים הָאֵלֶּה, נִתְבַּטֵּל מִגַּשְׁמִיּוּתוֹ מֵחֲמַת זֶה בְּעַצְמוֹ , וַיִּזְעַק בְּקוֹלוֹ וַיֹּאמַר: "אֲהָהּ! [גִיוַואלְד!] אָרוּצָה נָּא בַּשְּׁוָקִים וּבָרְחוֹבוֹת וְאֶצְעַק: אֲהָהּ! מָה הֵם חוֹשְׁבִים לְנַפְשָׁם?!" - וּמִגֹּדֶל תַּבְעֵרַת לְבָבוֹ עַד שֶׁמַּמָּשׁ יָצָא מִגֶּדֶר אֱנוֹשִׁי רָצָה בֶּאֱמֶת לָרוּץ וְלִצְעוֹק כַּנַּ"ל; וּמִיָּד חָטַף אוֹתוֹ אַדְמוֹ"ר זַ"ל בְּבִגְדוֹ, וְעָנָה וְאָמַר לוֹ: "עֲמוֹד! כִּי לֹא תִּפְעַל כְּלָל" - ("שְׁטֵייא! דוּ וֶועסְט נִישְׁט פּוֹעֵלְ'ן"]:ושם במהדורא בתרא כותב ראבר"נ:
וְהָעִקָּר נִרְאֶה לַעֲנִיּוּת דַּעְתִּי שֶׁמֵּעֹצֶם הָאִתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא שֶׁהָיָה לוֹ מִקֹּדֶם לָזֶה, עַל יְדֵי זֶה הֵאִיר וְהִמְשִׁיךְ עָלָיו אַדְמוֹ"ר בְּקוֹל דְּבָרוֹ שֶׁבְּהַמַּאֲמָר הַזֶּה בְּעַצְמוֹ, הִמְשִׁיךְ עָלָיו הַהִתְבַּטְּלוּת וְהַכְּלָלִיּוּת בְּאַחְדוּתוֹ יִתְבָּרַךְ; וְכַמּוּבָן בְּסִפְרֵי אֱמֶת לְעִנְיַן פָּרָשַׁת הַקָּרְבָּנוֹת וְהַקְּטֹרֶת, שֶׁכָּל הַתִּקּוּנִים שֶׁנִּתְהַוּוּ עַל יְדֵי הַמַּעֲשֶׂה בְּפֹעַל שֶׁהָיָה בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם, נִתְהַוִּים וְנִמְשָׁכִים עַכְשָׁיו עַל יְדֵי הָאֲמִירָה וְהַדִּבּוּר לְבָד (ראה יומא פו: מנחות קי. ב"ח או"ח סי' א'; וראה זוהר נשא דף קכב. שעה"כ תפילת השחר דרוש ג, ועוד.), וְכֵן בְּעִנְיָן זֶה, כָּל הַתִּקּוּנִים שֶׁנִּתְהַוּוּ עַל יְדֵי הַמַּעֲשֶׂה וְהַקִּיּוּם שֶׁל אַדְמוֹ"ר זַ"ל, (אֲשֶׁר הוּא בְּעַצְמוֹ עָשָׂה וְקִיֵּם כְּכָל הַנַּ"ל בְּכִפְלֵי כִפְלַיִם בְּיֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עָז, עַד שֶׁזָּכָה לְהַהִתְבַּטְּלוּת וְהַדְּבֵקוּת בְּיִחוּדוֹ יִתְבָּרַךְ בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת שֶׁאֵין שְׁלֵמוּת אַחֲרָיו), הִמְשִׁיךְ אוֹתָם עַכְשָׁו עַל מוֹרַנַ"ת זַ"ל עַל יְדֵי אֲמִירָתוֹ וְדִבּוּרוֹ שֶׁל הַהִתְגַּלּוּת הַזֶּה לְבָד, עַד שֶׁהֵבִיא גַּם אוֹתוֹ לְהַהִתְבַּטְּלוּת מִגַּשְׁמִיּוּתוֹ הַזֹּאת.אז
לא כתוב שם שזה קשור לכלל ד'
אנא קרא היטב את דברי ראבר"נ, ואמור לי אם זה לא הכלל הרביעי בתפארתו.
ואני מתנצל אם הפיסוק לא מוצא חן בעיניך. -
רק אסכם שבכלל הזה יש לפחות 3 חלקים.
- אופן גילוי ואמירת התורה
- הפעולות שנעשים ע"י לימוד ועיון בתורה
- חלק עיוני "איך ללמוד את התורה הזאת"
@אוצרבלום הביא דוגמא לחלק השני.
באשכול אחר הבאתי ראיה לחלק השלישי
(הועתק משם)
בחכמה ותבונה ר"א כותב על ה"מעשה מבן מלך ובן שפחה שנתחלפו", ששם מסופר שהמבחן לבדוק מיהו הבן מלך האמיתי, זה שהיה צריך לסדר את הכסא, בסוף המעשה אומר רבינו כך: "פרוש המעשה הוא, כמו הכסא שעשה המלך כנ"ל, שעיקר החכמה שצריכין לדעת איך לסדר הדברים, כמו כן מי שבקי בספרים ולבו שלם, יוכל להבין הפרוש, אך צריכין לסדר הדברים היטב, כי פעם נקרא כך ופעם נקרא כך".
דהיינו המעשה עצמו היא הכסא, אם תרצה פירוש על המעשה תצטרך רק לסדר אותו כמו שהבן מלך סידר את הכסא שכן לא רק ש"הבן מלך התחלף" אלא כל המעשה "התחלף"!, ר"א מציין שם שזהו כלל ד']דוגמא איך להשתמש בכלל הזה, בתורה ל' רבינו מביא את העניין ש"סיבבוהו בהלכות עד שהגיעו לצרת הבת" ומשמע שם לפי"ז שתורה ל' עצמה בנוייה כך שכביכול רבינו אמר בה הרבה הקדמות עד שהגיע למכוון! (עד כאן הועתק משם)
דוגמאות לחלק הראשון זה כמעט כל חיי מוהר"ן בערך "השיחות שעל התורות"
דוגמא קטנה שר"א מציין שזהו הכלל הנ"ל:
בתורה ל' רבינו אומר שלפעמים הצדיק מוכיח בדרך בזיון. אומר ר"א שרבינו - "פתח את פיו הק' והנורא בחכמה, בתוכחה נפלאה גם בדברים האלה בעצמם להוכיח בדרך בזיון [וכהכלל הנזכר על זה בהקדמת ספרי הנ"ל]" (שם פליאה ד')כמובן עיקר המכוון שלנו הוא החלק השלישי "איך ללמוד את תורה ד'" וכאן צריך את עזרת הציבור למצוא את הקודים לפתוח את הכספת שנקראית תורה ד'.
[שמעתי הגדרה נפלאה מיהושע קליין, הקוד לפתיחת הכספת, במקרה הזה הקוד נמצא בתוך הכספת ולכן הקושי הגדול.
וכאן צריך להשתמש בחלק השני: להרבות בלימוד וקיום התורה, שהתורה תפעל פעולות בנו ובעולם. עד שאט אט נפתח אותה להיכלות חדשים ונפלאים!]"המשך יבוא"
וכולם מוזמנים כמובן להמשיך...ש"הבן מלך התחלף" אלא כל המעשה "התחלף"!, ר"א מציין שם שזהו כלל ד']
ובכן, תשים לב שזה לא כלל "לימודי" אלא כלל סגולי
על ידי שתשבור תאוות וכו', תזכה להבין את הסיפורשמעתי הגדרה נפלאה מיהושע קליין, הקוד לפתיחת הכספת, במקרה הזה הקוד נמצא בתוך הכספת
ולכן, אני גם לא מסכים איתו, כי הוא סבור שכלל ד' הוא כלל לימוד, וכפי הנראה בפשטות זה כלל סגולי ולא לימודי
ואם @יהושע-קליין יוכל - שיתמודד כאן עם השאלות, ולא ישאיר את העבודה ל @דוד הלוי בגליון @מחוברים ....
-
ש"הבן מלך התחלף" אלא כל המעשה "התחלף"!, ר"א מציין שם שזהו כלל ד']
ובכן, תשים לב שזה לא כלל "לימודי" אלא כלל סגולי
על ידי שתשבור תאוות וכו', תזכה להבין את הסיפורשמעתי הגדרה נפלאה מיהושע קליין, הקוד לפתיחת הכספת, במקרה הזה הקוד נמצא בתוך הכספת
ולכן, אני גם לא מסכים איתו, כי הוא סבור שכלל ד' הוא כלל לימוד, וכפי הנראה בפשטות זה כלל סגולי ולא לימודי
ואם @יהושע-קליין יוכל - שיתמודד כאן עם השאלות, ולא ישאיר את העבודה ל @דוד הלוי בגליון @מחוברים ....
-
@ברוך-מאן
מה עם שאר החלקים שכתבתי על הכלל הזה, האם גם עליהם אתה חולק?
לא הבנתי איך לקחת את דברי ר"א בחכמה ותבונה ולמדת שזה נטו עניין סגולי, הנה לשון רבינו בסוף המעשה שם: (צוטט לעיל) "פרוש המעשה הוא, כמו הכסא שעשה המלך כנ"ל, שעיקר החכמה שצריכין לדעת איך לסדר הדברים, כמו כן מי שבקי בספרים ולבו שלם, יוכל להבין הפרוש, אך צריכין לסדר הדברים היטב, כי פעם נקרא כך ופעם נקרא כך".אמנם רבינו מוסיף "מי שבקי בספרים וליבו שלם יוכל להבין" אבל הוא מוסיף תנאי נוסף ש"צריכין לסדר הדברים היטב" כי המעשה היה היא הכסא שהתבלבל והתחלף. אז איפה כתוב כאן ש"תשבור תאוות"?
כן, שלושת החלקים שכ' לעיל, אינם נפרדים אלא הם עובדים ביחד, ולכן זה אכן לא רק ענין של 'מוח' אלא הלימוד הזה מוכרח ללכת יחד עם הקיום של התורה (וכן, בתורה ד' מדובר גם על "לשבור תאוות", יותר נכון להזדכך...)
עוד ראיה מפורשת שזה כלל לימודי
בתורה ז' תנינא בביאוה"ל אות לא, ר"א מסביר את ההגהה שם בתורה: [משֶׁה הָיָה לְמַעְלָה מִן הַמַּחֲשָׁבָה לְכָך הָיָה יוֹדֵעַ אֶת הַתֵּרוּץ כִּי הִשִּׂיג בְּחִינַת סִתְרֵי [כִּתְרֵי] אוֹתִיּוֹת וְהַדְּבָרִים סְתוּמִים, כִּי לא בֵּאֵר הֵיטֵב עִנְיָן זֶה],
ר"א מסביר ע"פ תורה זו גופא, מדוע רבינו השאיר את הדברים סתומים ולא ביאר כל צורכו.
כי רבינו מסביר שם שהצדיק צריך לעשות סייג לדבריו ולשתוק לפעמים ולכן גם כאן "שתק וסייג את חכמתו, ולא ביאר להודיע מהתירוץ שנמצא על שאלות משה."וראה שם באות ל' עוד דוגמא לחלק הראשון שבכלל, ואגב בתורה שם יש איזה 5,6 דוגמאות לכלל הנ"ל.
(אני חושב שיהושע קליין משתמש כאן בפורום בשם אחר, והוא אכן הרבה זמן חא היה כאן)
-
רק אסכם שבכלל הזה יש לפחות 3 חלקים.
- אופן גילוי ואמירת התורה
- הפעולות שנעשים ע"י לימוד ועיון בתורה
- חלק עיוני "איך ללמוד את התורה הזאת"
@אוצרבלום הביא דוגמא לחלק השני.
באשכול אחר הבאתי ראיה לחלק השלישי
(הועתק משם)
בחכמה ותבונה ר"א כותב על ה"מעשה מבן מלך ובן שפחה שנתחלפו", ששם מסופר שהמבחן לבדוק מיהו הבן מלך האמיתי, זה שהיה צריך לסדר את הכסא, בסוף המעשה אומר רבינו כך: "פרוש המעשה הוא, כמו הכסא שעשה המלך כנ"ל, שעיקר החכמה שצריכין לדעת איך לסדר הדברים, כמו כן מי שבקי בספרים ולבו שלם, יוכל להבין הפרוש, אך צריכין לסדר הדברים היטב, כי פעם נקרא כך ופעם נקרא כך".
דהיינו המעשה עצמו היא הכסא, אם תרצה פירוש על המעשה תצטרך רק לסדר אותו כמו שהבן מלך סידר את הכסא שכן לא רק ש"הבן מלך התחלף" אלא כל המעשה "התחלף"!, ר"א מציין שם שזהו כלל ד']דוגמא איך להשתמש בכלל הזה, בתורה ל' רבינו מביא את העניין ש"סיבבוהו בהלכות עד שהגיעו לצרת הבת" ומשמע שם לפי"ז שתורה ל' עצמה בנוייה כך שכביכול רבינו אמר בה הרבה הקדמות עד שהגיע למכוון! (עד כאן הועתק משם)
דוגמאות לחלק הראשון זה כמעט כל חיי מוהר"ן בערך "השיחות שעל התורות"
דוגמא קטנה שר"א מציין שזהו הכלל הנ"ל:
בתורה ל' רבינו אומר שלפעמים הצדיק מוכיח בדרך בזיון. אומר ר"א שרבינו - "פתח את פיו הק' והנורא בחכמה, בתוכחה נפלאה גם בדברים האלה בעצמם להוכיח בדרך בזיון [וכהכלל הנזכר על זה בהקדמת ספרי הנ"ל]" (שם פליאה ד')כמובן עיקר המכוון שלנו הוא החלק השלישי "איך ללמוד את תורה ד'" וכאן צריך את עזרת הציבור למצוא את הקודים לפתוח את הכספת שנקראית תורה ד'.
[שמעתי הגדרה נפלאה מיהושע קליין, הקוד לפתיחת הכספת, במקרה הזה הקוד נמצא בתוך הכספת ולכן הקושי הגדול.
וכאן צריך להשתמש בחלק השני: להרבות בלימוד וקיום התורה, שהתורה תפעל פעולות בנו ובעולם. עד שאט אט נפתח אותה להיכלות חדשים ונפלאים!]"המשך יבוא"
וכולם מוזמנים כמובן להמשיך... -
רק אסכם שבכלל הזה יש לפחות 3 חלקים.
- אופן גילוי ואמירת התורה
- הפעולות שנעשים ע"י לימוד ועיון בתורה
- חלק עיוני "איך ללמוד את התורה הזאת"
@אוצרבלום הביא דוגמא לחלק השני.
באשכול אחר הבאתי ראיה לחלק השלישי
(הועתק משם)
בחכמה ותבונה ר"א כותב על ה"מעשה מבן מלך ובן שפחה שנתחלפו", ששם מסופר שהמבחן לבדוק מיהו הבן מלך האמיתי, זה שהיה צריך לסדר את הכסא, בסוף המעשה אומר רבינו כך: "פרוש המעשה הוא, כמו הכסא שעשה המלך כנ"ל, שעיקר החכמה שצריכין לדעת איך לסדר הדברים, כמו כן מי שבקי בספרים ולבו שלם, יוכל להבין הפרוש, אך צריכין לסדר הדברים היטב, כי פעם נקרא כך ופעם נקרא כך".
דהיינו המעשה עצמו היא הכסא, אם תרצה פירוש על המעשה תצטרך רק לסדר אותו כמו שהבן מלך סידר את הכסא שכן לא רק ש"הבן מלך התחלף" אלא כל המעשה "התחלף"!, ר"א מציין שם שזהו כלל ד']דוגמא איך להשתמש בכלל הזה, בתורה ל' רבינו מביא את העניין ש"סיבבוהו בהלכות עד שהגיעו לצרת הבת" ומשמע שם לפי"ז שתורה ל' עצמה בנוייה כך שכביכול רבינו אמר בה הרבה הקדמות עד שהגיע למכוון! (עד כאן הועתק משם)
דוגמאות לחלק הראשון זה כמעט כל חיי מוהר"ן בערך "השיחות שעל התורות"
דוגמא קטנה שר"א מציין שזהו הכלל הנ"ל:
בתורה ל' רבינו אומר שלפעמים הצדיק מוכיח בדרך בזיון. אומר ר"א שרבינו - "פתח את פיו הק' והנורא בחכמה, בתוכחה נפלאה גם בדברים האלה בעצמם להוכיח בדרך בזיון [וכהכלל הנזכר על זה בהקדמת ספרי הנ"ל]" (שם פליאה ד')כמובן עיקר המכוון שלנו הוא החלק השלישי "איך ללמוד את תורה ד'" וכאן צריך את עזרת הציבור למצוא את הקודים לפתוח את הכספת שנקראית תורה ד'.
[שמעתי הגדרה נפלאה מיהושע קליין, הקוד לפתיחת הכספת, במקרה הזה הקוד נמצא בתוך הכספת ולכן הקושי הגדול.
וכאן צריך להשתמש בחלק השני: להרבות בלימוד וקיום התורה, שהתורה תפעל פעולות בנו ובעולם. עד שאט אט נפתח אותה להיכלות חדשים ונפלאים!]"המשך יבוא"
וכולם מוזמנים כמובן להמשיך... -
בביאהל"ק תו' ז' ח"ב אות פ"ה מבואר שלפני שרבינו גילה את התורה הוא דיבר עם חתנו ר' יוסקה וגילה לו מעט מהתורה, וחיזק ורומם אותו וכו', וראבר"נ מבאר שלפני שרבינו השיג וגילה השגה, הוא השתדל ועסק בתיקונים המבוארים בתורה, ומכיוון שבתורה ז' ח"ב הנושא הוא להשאיר חליפות, בן או תלמיד, ולרבינו לא היו בנים, וחתנו הוא חליפתו - לכן עסק להאיר בו דעתו.
ובאות שלאחר מכן (שם אות פו) מבאר פרט נוסף, שבעל הבת (היינו חתן רבינו ר' יוסקה הנ"ל) הוא במדריגת ה'תלמיד' (שזוהי מדריגה נמוכה יותר מ'בן' ממש), וההארה שמאירים לתלמיד הוא שמחזקים ומרוממים אותו ומודיעים לו שה' איתו, אצלו וסמוך אליו ממש, לכן רבינו חיזק והרים את דעתו במעט עבודתו שהשכים אז קודם אור היום ועסק קצת בלימודו, עיי"ש. -
בביאהל"ק תו' ז' ח"ב אות פ"ה מבואר שלפני שרבינו גילה את התורה הוא דיבר עם חתנו ר' יוסקה וגילה לו מעט מהתורה, וחיזק ורומם אותו וכו', וראבר"נ מבאר שלפני שרבינו השיג וגילה השגה, הוא השתדל ועסק בתיקונים המבוארים בתורה, ומכיוון שבתורה ז' ח"ב הנושא הוא להשאיר חליפות, בן או תלמיד, ולרבינו לא היו בנים, וחתנו הוא חליפתו - לכן עסק להאיר בו דעתו.
ובאות שלאחר מכן (שם אות פו) מבאר פרט נוסף, שבעל הבת (היינו חתן רבינו ר' יוסקה הנ"ל) הוא במדריגת ה'תלמיד' (שזוהי מדריגה נמוכה יותר מ'בן' ממש), וההארה שמאירים לתלמיד הוא שמחזקים ומרוממים אותו ומודיעים לו שה' איתו, אצלו וסמוך אליו ממש, לכן רבינו חיזק והרים את דעתו במעט עבודתו שהשכים אז קודם אור היום ועסק קצת בלימודו, עיי"ש. -
"מאמר אדמו"ר ז"ל שפירוש המעשה הוא כעין הכסא הנזכר בה: סובב בכלל הנזכר בהקדמת ספרי ביאור הלקוטים: שכל תורה ומעשה נמשכה יותר כפי התקונים הנזכרים בה בעצמה".
(חכמה ותבונה, מעשה יא, אות ב') -
ומזה לומד ר"א שעיקר הפירוש על המעשה יגיד הבן מלך האמיתי ה"ה מלך המשיח:
"כפי העולה [מדברי מורנ"ת מבואר] מכותלי דבריו וספוריו הקדושים: שעיקר הבן מלך המסדר את הכסא בתבונתו דבר מתוך דבר הוא הגואל בעצמו שאנו מחכים [אשר מדור לדור נתגלגל נשמתו גם בלוט…] נראה מבואר שגם בזה לבד יפורש ויבואר באר בהיטב גם הסיפור של המעשה הזאת. וכל אשר יעלה [נבוא] גם עתה בביאורה הוא מה שעכ"פ נראה ונביט בדרך כלל-שגדול ועצום החכמה והתבונה הנמצא בה לאין חקר וגבול כלל [וכענין לעיני העמים המובא בא"ד]" (שם אות ג').
-
@ברוך-מאן
מה עם שאר החלקים שכתבתי על הכלל הזה, האם גם עליהם אתה חולק?
לא הבנתי איך לקחת את דברי ר"א בחכמה ותבונה ולמדת שזה נטו עניין סגולי, הנה לשון רבינו בסוף המעשה שם: (צוטט לעיל) "פרוש המעשה הוא, כמו הכסא שעשה המלך כנ"ל, שעיקר החכמה שצריכין לדעת איך לסדר הדברים, כמו כן מי שבקי בספרים ולבו שלם, יוכל להבין הפרוש, אך צריכין לסדר הדברים היטב, כי פעם נקרא כך ופעם נקרא כך".אמנם רבינו מוסיף "מי שבקי בספרים וליבו שלם יוכל להבין" אבל הוא מוסיף תנאי נוסף ש"צריכין לסדר הדברים היטב" כי המעשה היה היא הכסא שהתבלבל והתחלף. אז איפה כתוב כאן ש"תשבור תאוות"?
כן, שלושת החלקים שכ' לעיל, אינם נפרדים אלא הם עובדים ביחד, ולכן זה אכן לא רק ענין של 'מוח' אלא הלימוד הזה מוכרח ללכת יחד עם הקיום של התורה (וכן, בתורה ד' מדובר גם על "לשבור תאוות", יותר נכון להזדכך...)
עוד ראיה מפורשת שזה כלל לימודי
בתורה ז' תנינא בביאוה"ל אות לא, ר"א מסביר את ההגהה שם בתורה: [משֶׁה הָיָה לְמַעְלָה מִן הַמַּחֲשָׁבָה לְכָך הָיָה יוֹדֵעַ אֶת הַתֵּרוּץ כִּי הִשִּׂיג בְּחִינַת סִתְרֵי [כִּתְרֵי] אוֹתִיּוֹת וְהַדְּבָרִים סְתוּמִים, כִּי לא בֵּאֵר הֵיטֵב עִנְיָן זֶה],
ר"א מסביר ע"פ תורה זו גופא, מדוע רבינו השאיר את הדברים סתומים ולא ביאר כל צורכו.
כי רבינו מסביר שם שהצדיק צריך לעשות סייג לדבריו ולשתוק לפעמים ולכן גם כאן "שתק וסייג את חכמתו, ולא ביאר להודיע מהתירוץ שנמצא על שאלות משה."וראה שם באות ל' עוד דוגמא לחלק הראשון שבכלל, ואגב בתורה שם יש איזה 5,6 דוגמאות לכלל הנ"ל.
(אני חושב שיהושע קליין משתמש כאן בפורום בשם אחר, והוא אכן הרבה זמן חא היה כאן)
חבר-אני כתב:
וראה שם באות ל' עוד דוגמא לחלק הראשון שבכלל,
מבאר שם את השיחה של רבינו, שאמר שאת התורה הזאת אמר "לאנשי סעודה שלישית אחרים, שאינם אוכלים קוליטש" וכוונתו למלאכים, כי בתורה זו גופא רבינו דיבר גם לדרי מעלה כפשוטו, שהם אוכלים מהמן ששוחקים לצדיקים (המובא שם בתורה)
ושתורה זו נאמרה בעת רעוא דרעוין כי בתורה זו גופא האיר הארת הרצון המובא שם.
ושהדרי מטה שמעו רק מה שהיו צריכים ואעפ"כ כלל אותם עם הדרי מעלה (ולכן יש דברים שהדרי מטה, - אנחנו - לא מבינים כ"כ, כי בתורה זו רבינו רימז ברמזי הידיים יותר מאשר כל תורה)
-
@ברוך-מאן
מה עם שאר החלקים שכתבתי על הכלל הזה, האם גם עליהם אתה חולק?
לא הבנתי איך לקחת את דברי ר"א בחכמה ותבונה ולמדת שזה נטו עניין סגולי, הנה לשון רבינו בסוף המעשה שם: (צוטט לעיל) "פרוש המעשה הוא, כמו הכסא שעשה המלך כנ"ל, שעיקר החכמה שצריכין לדעת איך לסדר הדברים, כמו כן מי שבקי בספרים ולבו שלם, יוכל להבין הפרוש, אך צריכין לסדר הדברים היטב, כי פעם נקרא כך ופעם נקרא כך".אמנם רבינו מוסיף "מי שבקי בספרים וליבו שלם יוכל להבין" אבל הוא מוסיף תנאי נוסף ש"צריכין לסדר הדברים היטב" כי המעשה היה היא הכסא שהתבלבל והתחלף. אז איפה כתוב כאן ש"תשבור תאוות"?
כן, שלושת החלקים שכ' לעיל, אינם נפרדים אלא הם עובדים ביחד, ולכן זה אכן לא רק ענין של 'מוח' אלא הלימוד הזה מוכרח ללכת יחד עם הקיום של התורה (וכן, בתורה ד' מדובר גם על "לשבור תאוות", יותר נכון להזדכך...)
עוד ראיה מפורשת שזה כלל לימודי
בתורה ז' תנינא בביאוה"ל אות לא, ר"א מסביר את ההגהה שם בתורה: [משֶׁה הָיָה לְמַעְלָה מִן הַמַּחֲשָׁבָה לְכָך הָיָה יוֹדֵעַ אֶת הַתֵּרוּץ כִּי הִשִּׂיג בְּחִינַת סִתְרֵי [כִּתְרֵי] אוֹתִיּוֹת וְהַדְּבָרִים סְתוּמִים, כִּי לא בֵּאֵר הֵיטֵב עִנְיָן זֶה],
ר"א מסביר ע"פ תורה זו גופא, מדוע רבינו השאיר את הדברים סתומים ולא ביאר כל צורכו.
כי רבינו מסביר שם שהצדיק צריך לעשות סייג לדבריו ולשתוק לפעמים ולכן גם כאן "שתק וסייג את חכמתו, ולא ביאר להודיע מהתירוץ שנמצא על שאלות משה."וראה שם באות ל' עוד דוגמא לחלק הראשון שבכלל, ואגב בתורה שם יש איזה 5,6 דוגמאות לכלל הנ"ל.
(אני חושב שיהושע קליין משתמש כאן בפורום בשם אחר, והוא אכן הרבה זמן חא היה כאן)
חבר-אני כתב:
עוד ראיה מפורשת שזה כלל לימודי
בתורה ז' תנינא בביאוה"ל אות לא, ר"א מסביר את ההגהה שם בתורה: [משֶׁה הָיָה לְמַעְלָה מִן הַמַּחֲשָׁבָה לְכָך הָיָה יוֹדֵעַ אֶת הַתֵּרוּץ כִּי הִשִּׂיג בְּחִינַת סִתְרֵי [כִּתְרֵי] אוֹתִיּוֹת וְהַדְּבָרִים סְתוּמִים, כִּי לא בֵּאֵר הֵיטֵב עִנְיָן זֶה],
ר"א מסביר ע"פ תורה זו גופא, מדוע רבינו השאיר את הדברים סתומים ולא ביאר כל צורכו.
כי רבינו מסביר שם שהצדיק צריך לעשות סייג לדבריו ולשתוק לפעמים ולכן גם כאן "שתק וסייג את חכמתו, ולא ביאר להודיע מהתירוץ שנמצא על שאלות משה."אמנם אסייג שזה שייך יותר לחלק הראשון בכלל, שרבינו קיים את הדברים שאמר בתורה, תוך כדי אמירתה.
וכיון שמדבר מ'שתיקה', לכן בתורה זו גופא הוא עשה 'שתיקה' וסתם הדברים.אבל זה בהחלט משליך על עצם הלימוד, כי יש כאן שאלה עיונית: למה רבינו השאיר את דבריו סתומים?
-
אשמח מאד אם תוכל לבאר זאת במילים של הכלל הרביעי.
אני מבין איך 'מכניסים' את זה ל'כוונת' המילים, אך אני לא כ"כ מצליח להבין את זה ב'פשט' המילים שכל הכלל.דבריו של ר"א הם: "כי עיקר על השגה מהשגותיו, תתפעל ותהיה בהתיקונים - להמשכת ותועלת השגות התורה - שנמצאים בה בעצמה." זהו עיקר דבריו, ויש שם אריכות וכפי שביאר @אוצרבלום.
אכן דבריו סתומים וקשים לביאור (בספר "באר לחי רואי" להר' פלג, מבאר את איך זה נכנס במילים)
אבל לכן אני מחפש לעשות "שימוש" אצל ר"א ולראות איך הוא למד ע"פ הכלל הנ"ל.
ובכל פעם לפי העניין אנו מוצאים את א' משלושת החלקים שכ' לעיל.
אכן החלק השלישי (עיוני) הוא קצת מחודש, אבל כפי שכ' לעיל הוא לא נפרד משאר החלקים וממילא אם תצא הבנה ע"פ א' החלקים, א"כ יצא לנו פשט חדש ע"פ כלל זה. (וכנ"ל לעניין ה"שתיקה" בתורה ז' תנינא)
-
חידוש שיצא לי ע"פ הכלל הנ"ל:
בתורה ד' רבינו אומר שהצדיק "מניק לישראל באור תורתו".
יש כאן 2 חלקים: 1) 'מניק' חלב (חסד, מתוק) 2) 'אור' - אש (דין)"תורתו" זה תורה ד' בעצמה!
בהכרח שבתורה זו יימצא דיבורים קשים כגידין (אש)
כמו "עוונותיו חקוקים על עצמותיו" "חמתו של הקב"ה וכו", "יש דרך ישר.. ואחריתה וכו' וכו'ומצד שני יהיו כאלו דיבורים מתוקים כמו "שכל מאורעותיו לטובתו" ושאפי' הרשעים יהיו נעשים כסא לקדושה, וכן "ואבית תהילה מגושי עפר" וכו' וכו'
ורבינו כולל אותם בתורה אחת כי תורה זו היא היא ה"ידיעה שלימה" שמחברת חו"ג.
ואכן צריך להבין איך 2 סוגי הדיבורים הללו מתחברים יחד ממש. מצד א' התעוררות עצומה ומצד שני התחזקות עצומה!
-
@יאשע-הלברשטאם
ח"ו
התכוונתי בדרך צחות [מקווה שאצלכם הבנשקי"ם זה בסדר...]
רציתי רק לחדד את השאלה מה אומר הכלל הזה הלכה למעשה.@חבר-אני
אני מאוד רוצה לקרוא את כל הפוסטים שלך בענין הזה, אבל עוצה לי עצה כיצד אוכל לקרוא דברים ארוכים כל כך.
דווקא בגלל שאתה כותב טוב - אני מתחנן:
תכתוב יותר מתומצת
זה מסקרן אותי
שלום! נראה שהשיחה הזו מעניינת אותך, אבל עדיין אין לך חשבון.
נמאס לכם לגלול בין אותם הפוסטים בכל ביקור? כשנרשמים לחשבון, תמיד תחזרו בדיוק למקום שבו הייתם קודם, ותוכלו לבחור לקבל התראות על תגובות חדשות (בין אם במייל, ובין אם בהתראת פוש). תוכלו גם לשמור סימניות ולפרגן ב-upvote לפוסטים כדי להביע הערכה לחברי קהילה אחרים.
בעזרת התרומה שלך, הפוסט הזה יכול להיות אפילו טוב יותר 💗
הרשמה התחברות