@7272 כתב:

האם ראוי לכתוב ולאחר מכן להתחדד או לא לכתוב דברים שאינם מדוייקים

לענ"ד וודאי לכתוב.
רק להדגיש שהדברים עדיין לא גמורים.

@נחום-בקר כתב:

ובפשטות הכוונה גם בכל יום חול כאשר מזמנים על הכוס אפשר לשתות כוס יין.(במיץ ענבים לא נראה שבאים להארת הרצון).

ח"ו לומר שבמיץ ענבים לא זוכים להארת הרצון.
אבל מאידך פשוט שעיקר מצוותו ביין וח"ו לא בא רבינו למנוע מזה, ופשוט.

@בדרך כתב:

@ע.י.ר.נ.י כתב:

האזכור היחידי שראיתי בעברי הוא באחד מכרכי 'שו"ת בחסידות ברסלב' שם הרב שיק קובע נחרצות כי אין הוא פסול ע"פ רבינו {וזכורני שלכאורה אדרבא מביא שם שקבע בו סדר לימוד ברבים למשך כמה מחזורים אפילו}

אני לא מכיר ספר שהוא ממליץ להימנע מללמוד על פי רבינו [למעט אלו שרבינו הזכיר בפירוש]. כך שאיני יודע אם אפשר להביא ראיה.

ומנין שאינו צודק שאכן אין להמליץ להימנע ממה שרבינו לא הזכיר בפירוש?

@חבר-אני כתב:

יש בשו"ת שבט הלוי בתחילת א' החלקים בגדולת מעלת ההתבודדות והוא כותב שם "ובדוק ומנוסה הוא מנוערינו". אם יש למישהו אפשרות להעלות לכאן נשמח.

שו"ת שבט הלוי חלק ז סימן א
אחדשה"ט וש"ת באה"ר,
מכתבך אלי פה בהרי יהודה לנכון קיבלתי, והיו שאלותיך בעבודת השי"ת לי כמים קרים על נפש עייפה בראותי אותך מתעלה ורוצה לעלות, וכל הספיקות שלך באים מנפש טהורה שנתן לך השי"ת, ואף שאני ריק ודל מכ"מ אולי הנסיון והזקנה בצירוף קצת ידיעות יסייעו לפתור קצת השאלות שהצגת לי.
א. כותב אתה היות שיש לך לפעמים מתיקות גדולה בתפלה, ולשפוך הרבה דמעות לפני השי"ת, אבל צערך גדול אשר אתה מרגיש כי לרוב טרדותיך דהיינו הן בלימוד העיון והמסתעף, והן בעזר קצת לזולת, עי"ז מתאבד מתיקות התפילה, ורק לעתים רחוקות זוכה אתה לפגוש אותך עם טבעך האוהב לקשור נפשו לה', אבל לרוב מחיצה מבדלת בינך לבין עצמך, זה תוכן שאלתך אם בינותי היטב, ובודאי צריך לשים לב על זה, כי ממנה תוצאות חיים.
דע לך חביבי שצרתך היא צרת רבים גדולים וטובים, הנה ענין תפלה בכוונה דבר נשגב מאד ואמרו (ברכות ל"ב ע"ב) גדולה תפלה יותר ממע"ט שכן מרע"ה לא נענה אלא בתפילה, ור"א אמר לתלמידיו (ברכות כ"ח ע"ב) כשאתם מתפללים דעו לפני מי אתם מתפללים, ואין לך שעה מאושרת יותר משעת תפילה בדמעות כששוכחים כל העולם, והאדם מוריד דמעות לא רק כדי לפתוח שערי תפילה כאמרם פ"ד דב"מ דכל השערים ננעלו חוץ משערי דמעות, אלא שאין לך דבר שמביא שמחת הנפש לגולל משא הטרדות והבלים, ומקרב לאב הרחמן, כמתפלל בדמע מתוך כוונת הלב ואשרי לאדם שיש לו שעות מאושרות כאלה, ובכוונת הלב הלא כתוב הדור בטור ושו"ע או"ח סי' צ"ח, ומי יאמר זכיתי לבי לזכות אפי' למקצת דמקצת המבואר שם.
איברא, בכ"ז אפילו גדולי האמוראים התאוננו ע"ז שאין יכולים לכווין בתפילה, כמש"כ תוס' ר"ה ט"ז ע"ב ד"ה ועיון בשם הירושלמי ברכות פ"ב ה"ד, א"ר חייא רבא מן יומא לא כוונית אלא חד זמן בעית מכוונת והרהרית בלבי, וע"ש בשם שאר גדולי האמוראים. ואעפ"י שידעתי שיש פירושים שונים בספרים על זה - ובהא דר' חייא רבא אפשר לפרש דמעודו לא כוונית ר"ל כעין מחשבה מועלת אפילו לד"ת בסנהדרין כ"ו ע"ב שכ' רש"י בל"א דהיינו אם אדם מקבל על עצמו לעשות כך וכך אז לא זוכה לקיים מחשבתו - וה"נ, ר"ל דאין טוב להתאמץ בכוונה רק להתפלל בתום לב כתינוק בר יומא, וחד זימנא בעית מכוונית ר"ל התאמץ בכוונה ולא עלתה בידו, כך אפשר לומר דרך אפשר.
אבל האמת יורה דרכו דקשה להוציא הדבר מפשוטן, דכדי להתפלל אפילו פעם אחת תפילה בכוונה צריך הרבה סייעתא דשמיא, וע"כ מצינו שאמוראים לא התפללו כל יום, ובעירובין ס"ה ע"א כל שאין דעתו מיושבת עליו אל יתפלל, או לענין בא בדרך כל ג' ימים וכ"ז לא שייך בדידן דבלא"ה בעו"ה לא מכוונים כ"כ כמבואר בשו"ע.
וע"ע ר"ה ל"ה ע"א, שאני ר' יהודה כיון דלתלתין יומי הוה מצלי וכו', שהיה ר' יהודה מתפלל רק כל שלשים יום, ופרש"י שהי' מחזיר תלמודו כל ל' יום ויל"פ בתרתי, או דמשום זה הו"ל כתורתו אומנותו דפטור מתפילה כמבואר בשבת י"א ע"א - אבל זה דחוק דהא אפילו ר' יוחנן שהי' קודם לו אמר בשבת שם, דאין דיננו לפטור מתפילה מטעם תורתן אומנותן, והי' מקום לחלק בין פטור לעולם כרשב"י וחביריו - לפטור מזמן לזמן כהאי דרב יהודה בר"ה שם.
אבל יראה יותר דרב יהודה מטעם טרדת הלימוד שלא היה יכול להפסיק, או שלא לכוין ע"ד גמ' עירובין הנזכרת, דמי שאין לבו מיושב עליו אל יתפלל ולא גרע מהמבואר סוכה כ"ו ע"א דכותבי ס"ת תו"מ וכו' וכל העוסקין במלאכת שמים וכו' פטורין מק"ש ותפילה וכו'. ועיין היטב בלשון שו"ע ורמ"א ופוסקים באו"ח סי' ל"ח ס"ח.
ואינני פוטר ח"ו מרביצי תורה ומחדדי התלמידים מדין תפילה - דלעולם צריך להתאמץ לקיים שניהם דזמן תורה לחוד וזמן תפילה לחוד, כבשבת י' ע"א. אבל רצוני להביא מכ"ז דאם באמת מחמת טרדת התלמידים ועומק העיון לא יכול פעם לצמצם בכוונת התפילה כאשר עם לבבו הטהור, לא יפול רוחו בקרבו ע"ז כי טרדת המצוה גרמה, ואין עליו דין תפילה עבור זה.
אך הגאונים הגדולים והצדיקים האמיתיים זכו שזה וזה נתקיים בידם, וידוע מה שהעידו בשם מרן החת"ס שאמר על עצמו שזכה להתפלל כל תפילותיו בכוונה, ובדמעות, וידוע כזה גם מדודי זקני הגאון הקדוש מהר"י גרינואלד זי"ע אב"ד סאטמר, שמעיינות הדמעות שלו היו פתוחים לעולם וכל תפילותיו בלהט קודש, וכן זכיתי לראות גאונים אמיתים בהרבצת תורה וגם בעסקי ציבור והנהגה, ובכ"ז ממש כל תפילותיהם בדבקות ובהשתפכות הנפש, והקב"ה יתן גם חלקינו עמהם, ויתרבו בנו שעות תפילה כאלה. איברא יש עוד תקנה להשלים ענין הנ"ל, שיתבודד לפעמים בינו לבין עצמו ורק לנוכח ה' עיניו - וזה ע"ד קומי רוני בלילה שפכי כמים לבך נוכח פני ה' וגו', והיינו כשהוא רק נוכח פני ה', וזה מסוגל מאד לפני אבינו שבשמים שירחם על נשמתו, ויקבל תפילתו ודמעתו ברחמים, ובדוק ומנוסה הוא אצלינו מנעורינו - ויהי רצון שיתרבו שעות כאלה.

@חבר-אני כתב:

חברים יקרים! בוא נחדד את השאלה.

האם מה שרבינו דיבר נגד רפואות, זה עצה טובה קמ"ל, דהיינו רבינו היה אצל הרופאים בשביל אשתו וגם לעצמו וראה איך שזה פשוט לא עובד! ואדרבא הרופאים חולקים זה על זה, וממילא הם רק מזיקים יותר. (וזה מסביר למה חיסון כן צריך לקחת, כי זה כן עבד, המגיפה נעצרה!)

או שזה כמו עוד הנהגה מרבינו שצריך לקבל אותה בין אם אני מבין או לא, כמו התבודדות ושו"ע, שבזה אין מה לדון, ככה רבינו אמר לעשות זהו!

אני חושב שזה שורש המחלוקת בין החברים פה ועל זה צריך לדון

אחרי שנדון בזה, ואם תמצא לומר כההסבר הראשון, כעת יהיה עוד דיון, האם הרופאים של היום זה אחרת או לא?

אבל אם זה כההסבר השני אין בכלל מה לדון מה היום ומה פעם.

אני לא חושב שזה מדוייק לגמרי.
גם להצד השני, צריך לדון "מה" רבינו אמר שאת זה תריך לקבל גם בלי להבין, אבל השאלה היא "מה" רבינו אמר, וגם את השיחה על החיסון צריך לקבל גם אם לא מבינים, וממילא יש כאן שאלה "מה" רבינו אמר.

@וועלן-וועלן כתב:

@מאנ-ש-הפשוטים
אתה הבאת שני צדדים, אבל אולי יש עוד צד שלישי וצד רביעי ועוד צדדים וסברות, אבל היכן כתוב בכל המקורות של העצה, את הצדדים האלו? מדוע לא לקחת את עניין רבינו חד וחלק. מה רע בפשיטות?
הרי בכל עצה של רבינו ניתן לעיין ולהסתפק ולחשוש מה הכוונה ומה הצדדים בזה, לדוגמא, כשרבינו אומר ש"על ידי התורה נתקבלים כל התפילות והבקשות", גם בזה ניתן להסתפק, האם זה רק בזמנו או גם בזמננו, האם גם במצב העגום שלי או רק במצב סטנדרטי, ובאיזה לימוד האם רק בלימוד בנגלה או דווקא בנסתר, האם בלימוד בחצות או גם במשך היום, האם כשלומדים בחברותא ואפילו במניין או גם כשלומדים לבד, האם כשלומדים בבית המדרש על שם רבינו, או גם בבית כנסת שכונתי, האם דווקא כשחוזרים אח"כ שוב על הלימוד, או גם בפעם הראשונה, האם והאם והאם.
אבל הרי אצלנו חלק עיקרי בהתקרבות לרבינו זה פשוט ה'ביטול'. וכמדומה הכינוי המתוק שלך באתר זה 'אנ"ש הפשוטים', אז איך מגיעים לחכמות?!

זה עצמו הנידון מהו ה"פשיטות".
וממילא אין קשר בין המשל לנמשל, שם אכן אין מה להסתפק מהי הפשיטות, אבל כאן לענ"ד יש מקום בהחלט לדון מהי הפשיטות, וכנראה שזהו טעמם של המסתפקים.

@נאר-ד-רבה כתב:

ובאם רצונך להתחזק בכך שדברי רביז"ל תקפים לעד הכנס נא לאשכול המדבר על הרפואות...

ההשוואה [שהיא גם לא נכונה] רק מחלישה ולא מחזקת, כי בנושא האשכול שם דווקא הדעה הרווחת [עכ"פ בעיני] היא שרבינו לא מדבר על הרופאים של היום, ואין ויכוח על כך שרוב אנ"ש הולכים לרופאים, השאלה היא רק אם זה מפני ש"הם לא מצליחים להתגבר" [רח"ל מהאי דעתא], או שיש כאן דעה רווחת ורצינית.
אבל כאן ברור שהדעה הברורה אצל כללות אנ"ש שרבינו התנגד לעישון, וגם המעשנים רובא דרובא מהם מודים לזה שזה האמת אלא שקשה להם להתגבר על זה, ואין כלל מה להשוות בין הדברים.

אולי אחדד קצת את הצדדים לפי מיעוט הבנתי.
השאלה היא האם יש כאן "עצה סגולית" של רבינו שמי שישבע שבועה זו יש כאן "סגולה" שיזכה לבוא לרבינו
ואם אכן כך הוא ברור שהוא שייך לכל אדם ובכל עת, ומהיכ"ת לומר שיש בזה הגבלות.
אבל לכאו' יש גם צד שני שאין כאן "סגולה", אלא כמו שבעולם הזה יש מושג של שבועה לפרישות שעוזר לאדם לנהוג מנהגי מצוה שהיה רוצה לנהוג [וכמבואר בשו"ע בתחילת הל' נדרים, וכפי שרבינו נהג בזה הרבה כמובא], כך גם לעניין לעתיד לבוא, יש עול של השבועה שמזכיר לאדם את הדבר גם לאחר מותו, ועי"ז יזכה לקיים.
ואם זה הכוונה, מובן שזה תלוי באדם, וכמו שבעוה"ז ההנהגה הרווחת היא להימנע משבועות ונדרים, מחשש שלא יקיים, כך גם בעניין זה, אם לא יזכה האדם לקיים את השבועה, הרי נוסף לו עבירה חמורה של שבועת שקר.
לא באתי להכריע, ואני עצמי ג"כ מתחבט בזה מאוד, רק באתי להציע את הצדדים לפי עניות דעתי, באופן שאף אחד לא פקפק באמונת חכמים ח"ו, וצ"ע.
[שמעתי עצה לזה לעשות שבועה בדרך תנאי, אם נכון לעשות את השבועה, לע"ע זה מה שעשיתי בעצמי, ויל"ע בזה].

אציין ללשון שראיתי היום בליקוטי עצות שמחה אות יב שלכאו' משמע שגם בכל שמחה של מצוה יש מקום לשתיית יין ברמה כזו שמביא לריקודים, [ויש בזה ף מעלה ותיקון גדול], וזה לכאו' חידוש וכמדומה שהוא לא כפשטות המקובל בברסלב.
אשמח אם ידוע למישהו דברים בעניין.

וז"ל מוהרנ"ת שם:
רִקּוּדִין שֶׁל מִצְוָה, כְּגוֹן שֶׁשּׁוֹתֶה יַיִן בְּשַׁבָּת וְיוֹם טוֹב אוֹ בַּחֲתֻנָּה שֶׁל מִצְוָה אוֹ בִּשְׁאָרֵי סְעוּדַת מִצְוָה, וְשׁוֹתֶה בְּמִדָּה וְכַוָּנָתוֹ לַשָּׁמַיִם, לִזְכּוֹת לְשִׂמְחַת יִשְׂרָאֵל, לִשְׂמֹחַ בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֲשֶׁר בָּחַר בָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים וְכוּ', וְנִתְעוֹרֵר לְשִׂמְחָה עַל־יְדֵי זֶה עַד שֶׁנִּמְשָׁךְ הַשִּׂמְחָה לְתוֹךְ הָרַגְלִין, דְּהַיְנוּ שֶׁמְּרַקֵּד מֵחֲמַת שִׂמְחָה, עַל־יְדֵי זֶה מְגָרֵשׁ הַחִיצוֹנִים הַנֶּאֱחָזִים בְּהָרַגְלִין, וּמַמְתִּיק וּמְבַטֵּל כָּל הַדִּינִים, וְזוֹכֶה לְקַבֵּל כָּל הַבְּרָכוֹת. וְהַהִתְלַהֲבוּת הַזֹּאת שֶׁל הַרִקּוּדִין הִיא אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחוֹחַ לַה'

@בעל-מוח כתב:

@נחלי-דבש כתב:

והיה בסעודה מכל טוב, הינו חלות ולחם בשפע, ודגים ויין שרף ובשר ומוליתא וגם מטעמים (צימעס) ויין, ושתו כולם לחיים, וברכו שהילד יהיה ברסלבר חסיד"

אגב:
לא כתוב כאן קצת...
איך שאני מבין מכל השיחות שהעלות כאן

• תהיה יהודי שמח - שיודע לעשות 'לחיים' ולא נערוויס'ט
• אל תשתכר

יש כאן שתי נושאים.
א] "כמה" ראוי לשתות באופן כללי, ובזה כמדומה שאין חולק שהמסורת המקובלת היא שרבינו הדריך לשתות מעט מאוד ולא רק לא להשתכר [וכידוע הסיפור עם הכוסית שחילק למוהרנ"ת ור' נפתלי].
ב] נידון שני הוא בכוסות של מצוה כקידוש והבדלה וד' כוסות ושמחת יו"ט, שבזה כמדומני שאין צד לומר שעל זה הזהיר רבינו, ואדרבא מצוותו בכך, וכך גם מתבאר מדברי מוהרנ"ת בכמה מקומות [וכפי שציינו ויש בזה עוד מקומות בליקוטי תפילות וליקוטי עצות].

בקידוש והבדלה וד' כוסות להתנגד ליין?
מעולם לא שמעתי.
יש בכמה וכמה מקומות בליקוטי תפילות, וכמדומה גם בליקוטי עצות, שמפורש שבכוסות הנ"ל יש עניין לשתות יין.
אם יש תועלת אשתדל לחפש את הלשונות המדוייקים.

@רוצה-לרצות כתב:

האם יכול להיות שיש חסידים של רבינו שבגלל שלא מסתדר להם שיחה מסויימת הם מוחקים אותה????
ובכנות, זו השיחה היחידה שלא מסתדרת לכם עם ההגיון?

אף אחד לא מחק את השיחה בגלל שהיא לא מסתדרת עם ההגיון ח"ו.
השאלה היא "מה" כתוב בשיחה, ועל זה הוא עיקר הדיון, ועיקר הבסיס לדיון הוא שיחה חריפה מאוד מרבינו בעצמו על חיסון מסויים שהיה בזמנו שחובה להתאמץ מאוד בשביל לתת את זה ומי שאינו עושה זאת הרי הוא שופך דמים, שזה שיחה של רבינו בדיוק כמו השיחה בשיחות הר"ן.

@מאיר-לב כתב:

@מאנ-ש-הפשוטים כתב:

לא מצאתי.
אולי תצטט את הדברים שוב.
לומר שיש בזה סודות, אינו בגדר תירוץ.

למעלה הזכרתי זאת בשביל להבהיר את הנקודה שגם בעניין הזה של רפואות,
רבינו עצמו אמר דברים שנראים סותרים.
אבל המסקנה נשארת אותה מסקנה:
מה שכתוב במפורש בשיחות הר"ן וחיי מוהר"ן לא משתנה.
ואם יש קושיא על כך או סתירה בדברי רבינו -
אז יהיה "עוד קושיא".
האמונה בדברי רבינו צריכה להיות גם אם היא לא תמיד מסתדרת עם "השכל הישר"...
ובוודאי בסוף נראה שדבריו חיים קיימים ונאמנים לעד!
[זה לא אומר שלא צריך לחתור ולהבין מה בדיוק רבינו התכוון, אלא בעיקר הגבתי להלך הרוח שעלה כאן ש"העולם השתנה"]

במחילת כבוד תורתך.
אם יש סתירה מפורשת, סימן שחסר לנו הבנה.
זה לא קו' על "ההנהגה" של רבינו שע"ז שייך לומר עוד קושיא, אלא זה סתירה [לפי הבנה שטחית מסויימת] בין שתי הוראות "למעשה", וזה מורה שחסר לנו כאן הבנה בסיסית.
אלא שכל הקושיא היא לפי ההבנה שאכן רבינו התנגד לכל אשר בשם רופא יכונה [ויפה העירו שהרי גם הצדיקים נקראים רופאי הנפשות, אז אולי גם מהם צריך להתרחק, ח"ו, כמובן שאין כאן באמת שאלה, רק לחדד שלא כל אשר בשם רופא ורפואות יכונה, הרי הוא בכלל דברי רבינו].
ואכן דבריו חיים וקיימים ונאמנים לעד, וכל מה שכתוב מפורש בשיחות הר"ן וחיי מוהר"ן [וגם ההוראות בעל פה] לא משתנים, השאלה "מה רבינו אומר", ועל זה כאן הנידון.
ולענ"ד יש כאן התעקשות לא נכונה להחליט שרבינו דיבר על כל הרופאים, ושמשום מה כמעט כל אנ"ש בדיוק בעניין זה קשה להם להקשיב בקול רבינו, שזה לענ"ד דבר שאסור לומר.
והבוחר יבחר.
אני מסכים שיש מקום לדיון מעמיק איזה חלקים ברפואה היום הם בכלל דברי רבינו [כגון חיסונים נסיוניים וכדו'] ואיזה לא, אבל ההתעקשות כאילו ההנחה הבסיסית והמוחלטת היא שרבינו מדבר על כל הרופאים, היא סתם משאלת לב [אני מבין מאיפה היא מגיעה, אבל לא בהכרח שהיא נכונה].

@מאיר-לב כתב:

@מאנ-ש-הפשוטים כתב:

ואיך תסביר את השיחה על החיסונים?

בתחילת האשכול כתבתי על זה.
העיקרון הוא אותו עיקרון, דברי רבינו הם נצחיים לגמרי ורלוונטיים גם להיום.

לא מצאתי.
אולי תצטט את הדברים שוב.
לומר שיש בזה סודות, אינו בגדר תירוץ.

@מאיר-לב כתב:

רק הערה:
רבינו כותב במפורש שהרופאים סותרים את עצמם כל הזמן וזה אחד הסיבות שלא ללכת אליהם.
אם אנחנו מאמינים שדברי רביה"ק הם נצחיים הרי שהם רלוונטיים גם עכשיו.
בנוסף, מי שעיניו בראשו רואה גם היום שכמעט בכל נושא הרופאים חולקים אחד על השני וסותרים את עצמם.
למעשה:
וודאי שרצון רבינו היה לא ללכת לרופאים בכלל, וכבר האריכו לעיל במקורות רבים על כך.
אולי נהיה כנים עם עצמינו ונאמר שעובר עלינו ואנחנו לא זוכים לקיים את השיחות האלה כפשוטם.
אבל וודאי שאל לנו לעקם את דברי רבינו רק כדי להצדיק את עצמינו.
הלוואי ונזכה לקיים כל שיחה משיחותיו הקדושות, בלי לעקמם שיתאימו להלך רוחינו...

ואיך תסביר את השיחה על החיסונים?

@וועלן-וועלן כתב:

מה שרבינו דיבר, הוא דיבר בזמנו וגם לדורנו, וגם היום הוא הצדיק הדור, ובזמנו דיבר לכל הדורות עד משיח צדקנו.
ברור שכיום הרופאים הרבה יותר זהירים ויודעים הרבה יותר דברים שפעם כלל לא העלו על דעתם שיש בהם בכלל בעיה, אולם דעת רבינו לאסור היא תמידית ונצחית, ורבינו ידע ב'רוח הקודש' שהיה לו במדריגה הכי גדולה את כל הדורות הלאה, וכשהוא ומוהרנ"ת דיברו נגד הרופאים, הם לקחו אחריות עצומה על דבריהם עם כל הסיכונים שמשתמעים מכך.
אבל בוא נכופף את הראש ונודה על האמת, זה שהרבה מאנ"ש כן הולכים לרופאים, וזה שאני בעצמי עשרות פעמים השתמשתי בכל מיני רפואות של הרופאים, וכן הרבה מחברי, היא פשוט מחמת הקושי הגדול לא לקחת, כי אנשים כיום שקצת קצת כואב להם הראש, כבר מרגישים שהם מוכרחים לקחת משככי כאבים לפי א-ב. ומי מדבר כשיש כאבים עזים, זה הרי מסירות נפש לא לקחת משהו (הגם שלמען האמת לפי רביה"ק להתעסק ברפואות מסוכן יותר, אבל הנפש הבהמית מרגישה את הכאבים ולא מסוגלת למנוע את עצמה מזה).

זה מאוד מוזר. מדובר באנשים שקמו חצות לילה לילה, ומסרו נפשם על עצות רבינו, ופתאום כאן בגלל ש"הנפש הבהמית" מרגישה את הכאבים איבדו אמונה בדברי רבינו? זה ממש לא מתיישב על הלב.
ועיקר הנקודה הוא שאחרי שיש לנו את הצד השני שרבינו הפליג כ"כ בחיוב לקחת את חיסון האבעבועות שהיה בזמנו א"כ אי אפשר לומר שיש כאן הוראה חתוכה לא ללכת לרופאים וזהו, אלא צריך למצוא דרך להבין איך שתי הדברים לא סותרים, וכפי שהזכירו שלקבל בביטול את דברי רבינו על הרופאים, זה התעלמות מדברים אחרים של רבינו, ולכן מוכרחים ללמוד את הסוגיא בעיון, שזה כולל לברר גם מה היה דעת אנ"ש בכל הדורות, וגם לומר שכולם לא התגברו על היצר, זה ג"כ הרס הדת לא פחות מלומר שדברי רבינו על רופאים לא שייכים היום.