@תלמיד_אמיתי
תשובה יפה ומקורית, אבל קצת נוטה מהפשט, בדברים של מוהרנת כתוב שצריך את המילי דשטותא כי השמחה מלובשת במילין דעלמא, ולא בגלל שהאדם נפל בדעתו (וגם אם תגיד שהיינו הך, שמילי בעלמא זו הנפילה, אבל נשמע שזה דבר כללי, ולא בגלל האדם עצמו)

למעשה צריך לזכור שיש לנו 2 דברים ברורים שצריך לעשות על מנת לקיים את העצה של האזמרה ולשמוח בטוב.
חיפוש הנקודות הטובות ומילתא דשטותא או לשמח עצמו על ידי כל מה שאפשר.
גם אם הדבר לא הוזכר באזמרה זו לא קושייה גדולה כל כך, ורבינו בעצמו בלמ תניינא מח מחבר בין הדברים

ואם כבר אתה מקשה מרבי נתן, אז גם רבינו בשיחות הרן כ כתב משהו דומה, שכפי הנראה אי אפשר לבוא לשמחה וכו' (אמנם רבי נתן דיבר בלשון יותר מוחלטת והקושייה ממנו חזקה יותר)

בכל מקרה אני לא רואה בזה קושייה גדולה, וגם אם קשה, צריך לקיים את דברי רבינו כפי הבנתנו ויכולתנו.

ליקוטי מוהרן תניינא מח
וְרָאוּי לֵילֵך עִם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר בַּמַּאֲמָר אֲזַמְּרָה לֵאלקַי בְּעוֹדִי [בְּלִקּוּטֵי הָרִאשׁוֹן בְּסִימָן רפ''ב] דְּהַיְנוּ לְבַקֵּשׁ וּלְחַפֵּשׂ לִמְצא בְּעַצְמוֹ אֵיזֶה זְכוּת וְאֵיזֶה נְקֻדָּה טוֹבָה וּבָזֶה הַמְּעַט טוֹב שֶׁמּוֹצֵא בְּעַצְמוֹ, יִשְׂמַח וִיחַזֵּק עַצְמוֹ וְאַל יַנִּיחַ אֶת מְקוֹמוֹ, אַף אִם נָפַל לְמַה שֶּׁנָּפַל, רַחֲמָנָא לִצְלָן אַף עַל פִּי כֵן יְחַזֵּק עַצְמוֹ בִּמְעַט דִּמְעַט טוֹב שֶׁמּוֹצֵא בְּעַצְמוֹ עֲדַיִן עַד אֲשֶׁר יִזְכֶּה לָשׁוּב עַל יְדֵי זֶה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך וְכָל הַזְּדוֹנוֹת יִהְיוּ נַעֲשִׂין זְכֻיּוֹת (עַיֵּן יוֹמָא פו:) וּמֶה עָשָׂה הַבַּעַל שֵׁם טוֹב, זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה, עַל הַיָּם כְּשֶׁהֱסִיתוֹ הַבַּעַל דָּבָר וְכוּ וּמִזֶּה תָּבִין, עַד הֵיכָן אַתָּה צָרִיך לְהִתְחַזֵּק וְלִבְלִי לְיָאֵשׁ עַצְמְך, חַס וְשָׁלוֹם אַף אִם יִהְיֶה מַה שֶּׁיִּהְיֶה וְהָעִקָּר לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד וִישַׂמַּח עַצְמוֹ בְּכָל מַה שֶּׁיּוּכַל וַאֲפִלּוּ עַל יְדֵי מִלֵּי דִּשְׁטוּתָא לַעֲשׂוֹת עַצְמוֹ כְּשׁוֹטֶה וְלַעֲשׂוֹת עִנְיְנֵי שְׁטוּת וּצְחוֹק אוֹ קְפִיצוֹת וְרִקּוּדִים כְּדֵי לָבוֹא לְשִׂמְחָה שֶׁהוּא דָּבָר גָּדוֹל מְאד

שיחות הרן כ
כְּשֶׁהָאָדָם כָּל הַיּוֹם בְּשִׂמְחָה אֲזַי בְּנָקֵל לוֹ לְיַחֵד לוֹ שָׁעָה בַּיּוֹם לְשַׁבֵּר אֶת לִבּוֹ וּלְהָשִׂיחַ אֶת אֲשֶׁר עִם לְבָבוֹ לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כַּמְבֹאָר אֶצְלֵנוּ כַּמָּה פְּעָמִים, אֲבָל כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ עַצְבוּת חַס וְשָׁלוֹם, קָשֶׁה לוֹ לְהִתְבּוֹדֵד וּלְפָרֵשׁ שִׂיחָתוֹ. וְעַיֵּן בְּמָקוֹם אַחֵר (לְקַמָּן ע"ד כַּמָּה הָאָדָם צָרִיךְ לְהִתְחַזֵּק לִהְיוֹת שָׂמֵחַ תָּמִיד וּבְיוֹתֵר בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה, וְשֶׁצְּרִיכִין לְהַכְרִיחַ עַצְמוֹ בְּכָל כֹּחוֹתָיו לִזְכּוֹת לְשִׂמְחָה. וְאָמַר כִּי לִזְכּוֹת לְשִׂמְחָה זֶה קָשֶׁה וְכָבֵד לְהָאָדָם לִזְכּוֹת לָזֶה יוֹתֵר מִשְּׁאָר כָּל הָעֲבוֹדוֹת. עָנָה וְאָמַר: כְּפִי הַנִּרְאֶה שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָבוֹא לְשִׂמְחָה כִּי־אִם עַל־יְדֵי עִנְיְנֵי שְׁטוּת, לַעֲשׂוֹת עַצְמוֹ כְּשׁוֹטֶה וְלַעֲשׂוֹת עִנְיְנֵי צְחוֹק וּשְׁטוּת וְכוּ' כַּמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר (לח וְרַק עַל־יְדֵי־זֶה בָּאִין לְשִׂמְחָה. כְּשֶׁהָאָדָם זוֹכֶה לְשִׂמְחָה אֲזַי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ שׁוֹמֵר אוֹתוֹ וּמַצִּיל אוֹתוֹ מִפְּגַם הַבְּרִית (לט:

@bjni בהראל לא היה צורך, עשיתי את כל אירופה. בעבר היה מצויין בלי אוקראינה

נראה לי שמה שנאמר שכל עצה של רבינו היא מדברת מכל המדרגות, אין הכוונה שכל המדרגות שוות בזה, ואכן במדרגות מסויימות הביצוע של העצה אפשרי אבל הוא יהיה חלקי וחסר.
ואם ננסה להביא המחשה, אני מביא דוגמא שהיא לא לגמרי מתאימה, אבל כן אפשר לראות ממנה משהו.
כמו שאדם שהוא צמח, או אדם שאין לו ידיים, אז לא יוכל לקיים את ריקודים והמחאת כף בפועל, אבל אולי בדמיון שלו וברצון שלו הוא יוכל לקיים, וזה יהיה קיום העצה לפי מדרגתו וזה יועיל לו להמתיק את הדינים.

כך אולי אפשר לומר שבתורה רפב מדובר שהשמחה היא מהטוב של היהודי, הן מצד נשמתו והן מצד מעשיו, זו בעצם הגדרה של שמחה לפי רבינו, שאדם שמח בטוב אלוקי. וזה מתבצע על ידי החיפוש.
אבל בשביל לבצע את החיפוש של הנקודות טובות בצורה יותר גבוה, שכולל גם חיבור אליהם והרגשה בהם (שעל ידיה מגיעה השמחה) , בשביל זה צריך את המילי דשטותא. כמו שהאדם נפל לבור שכדי לצאת ממנו צריך מילי דשטותא ואז יוכל מחוץ לבור לעשות את הדברים בצורה רחבהה וחופשית יותר, ובאמת באופן חלקי יוכל לעשות כפי מדרגתו גם בתוך הבור (ועדיין קצת קשה, כי דברי רבי נתן חדים שאי אפשר לבוא לשמחה וכו', וצריך לומר שהכוונה באופן הנרחב והראוי).
ואעפ"כ הקושי שהעלית עדיין לא לגמרי נפתר, כי אם זה דבר כל כך בסיסי באזמרה אז למה זה לא הוזכר.
ובאמת קושיות דומות למה ששאלת יש בהרבה מקומות, ובחלקם יש גם תירוצים (כמו למשל עם תאוות ממון ותאוות ניאוף שיש סתירה ואז רבי נתן מסביר וכו').

כפי ההבנה הפשוטה שלי בדברים, המילתא דשטותא עוזרת להגיע לשמחה של האזמרה.
הוא בעצם כותב שמי שרוצה לשמוח בקדושת יהדותו, שלא עשני גוי, יגיע לזה על ידי מילתא דשטותא.
קדושת היהדות/שלא עשני גוי וכו' היא חלק בסיסי באזמרה, זו שמחה בנקודה הטובה המרכזית של היהודי.

מילתא דשטותא לכאורה לא צריך להיות דווקא איזה השתטות רצינית, גם בדיחה או משהו קליל יכול לעזור.

ונראה שהכוונה היא שהמילתא דשטותא עוזרת להשיג שחרור מסויים שעל ידו אפשר אח"כ להתרומם מהעצבות ולהכנס באזמרה או בשמחה אמיתי מדברים אמיתיים.
דהיינו שזה לא דווקא 2 דרכים, אלא זו דרך אחת עם 2 שלבים.
כי מילתא דשטותא בלי שום ערך נוסף שאפשר לשמוח ממנו לא תעזור לאדם להחזיק מעמד בשמחה.
גם רואים מדבריו שהמלתא דשטותא מיועדת כדי להגיע לשמחה בקדושת יהדותו, ולא כדי שאנשים יצחקו ממופע שסטנד אפ שסופו אין שום דבר נוסף.

כך נראה לי פשיטות הדברים

@bjni
כשעשיתי ביטוח בדקתי את זה גם השנה וגם שנה שעברה ולא הצלחתי למצוא החרגה לאוקראינה

לעומת זאת אני זוכר לפני כמה שנים שכן הייתה החרגה כזו.

@נחום-בקר

נכון, אכן ברבי צדוק וכן באיזביצא יש לשונות שמהם יותר משמע כך, ובעבר עברתי גם עליהם.
וכמובן שיש את הלשון של הרב ברייטר בחלוקי הנחל.
וכן ציינתי בעבר שדבריו של הרב ברייטר כנראה נכתבו בלשון שכתב בגלל הקשר שלו לדרך הזו. כתבתי את הדברים בתגובה למי שהביא את חלוקי הנח"ל בתוך השרשור של סוגיית אזמרה להלכה ולמעשה.
יש מה להרחיב בזה, אבל זה פחות הענין שלנו כי אנחנו הולכים עם רבינו.

בכל מקרה כפי מה שזכור לי הלשונות אצל רבי צדוק הם לא בצורה כזו שה' עשה וכו' בצורה ישירה, יותר בכיוון שיש מקום גבוה כזה של תשובה מאהבה שאז העבירות נתהפכו לזכויות ושם מתברר שה' פעל וכו', אבל זה לא בכזו לשון גסה כאילו עכשיו אדם עושה עבירות והוא אומר שה' עשה את זה רח"ל והאדם לא אשם, וגם כל הדברים הם רק לאחר שאדם עשה תשובה מאהבה והגיע לתיקון כזה גבוה וכו'. ואז שייך בזה ייחוס לה'.

במושגים של קבלה יש עולמות כאלו שאין שייך בהם רע, ושם הכל טוב, אבל אנחנו לא נמצאים שם, וכשמעתיקים את זה לעולם שלנו אז השיבוש הוא נורא, כי אצלנו יש רע וטוב, ואסור ח"ו לבלבל ולהרוס את ההפרדה ביניהם.

גם את הדברים האלו של רבי צדוק למדתי לפני שנים ואני לא מספיק מונח בהם כרגע.

וגם על זה צעקתי, שלוקחים מקומות מסויימים שמדברים על דברים מאוד גבוהים, ואומרים בצורה אחרת שיכולה לגרום קלקולים גדולים.

וגם העיסוק במקומות הגבוהים האלו מהספרים הנ"ל הוא מסוכן, ואנשים מעוותים את הדברים.

@ברוך-מאן
הרב ברוך, נשמח באמת לראות מקורות ברורים, אל תפנה אותנו למקומות כלליים או לדברים שאין אפשרות להגיע אליהם.

תביא ציטוט ברור שמראה את הדברים שכתבת, אנחנו רוצים לראות את המילים המדוייקות של ראבר"נ או של שאר ספרי רבינו.

ואכן נראה שהרמב"ם שציטטת לכאורה הולך נגדך. נשמח לשמוע את תגובתך

@לב-העולם-אתה
אכן חלק גדול מהדיון הוא על נקודת הסכנה.
בענין הכללי של ההתחזקות אני יותר איתך ועם שאר הכותבים כאן, אפשר הרבה פחות לחשוש, וצריך מאוד לחשוש שלא נגיע למצב של לחיות בלי התחזקות.
בענין של מושגים בידיעה, שם יש בעיה. גם במשך השרשור נכתבו קצת דברים שהם לא פשוטים ובעייתים.
באופן כללי בהגדרות של האדם ביסודות האמונה והבחירה צריך להיות מאוד זהיר, אפשר די בקלות להגיע לאפיקורסות או לשיבוש, ושם אדם חייב להיצמד לאדם גדול שיש לו את הידע בתחום כדי שיבין את הדברים בצורה הנכונה, אחרת הוא יכול להגיע לשיבושים.
וגם אם זה שיבוש קטן שנראה כרגע שאין נזק, זה דברים שהולכים וגדלים עם הזמן.

גם בציבור שגדל במוסדות שלנו יש כאלו שנפלו ל"סטרא אחלה".
ובברסלב בציבור הרחב יש הרבה שיבושים לצערנו.

בשנים האחרונות היו כמה פעמים מאמרים מאוד בעייתים בתחום הזה של ההתחזקות עם הידיעה, באבקשה היה לפחות פעמיים של אנשים שעפו בשמיים עם מושגים גבוהים ולא מבוררים ולאחר מכן פורסמו מאמרי נגד, וכן היה עוד עלון שכתב דברי התחזקות עם דברים לא מבוררים של ידיעה, והרב יעקב נתן אנשין כתב מאמר תגובה.

נראה לי שמיצינו את הנושא, הסיבה שהייתי קצת חששן מדי לגבי הסכנות, כי בדרך כלל המשובשים בנושא לא אומרים מול כולם את התאוריות והסברות שלהם שאיתם הם מתירים לעצמם כל מיני דברים, וכפי מה שנשמע ממך זה בכלל לא קשור אליך.

שנזכה ללכת בדרך רבינו עם התחזקות והתחדשות תמיד

אכן, זה בהלכות השכמת הבוקר על הפרה אדומה, אבל שם הדגש יותר על נפילה לגאווה.
אפשר גם לומר צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם

באופן כללי נראה שהדרך של ההתחזקות צריכה להיות בצורה דומה למה שכתוב במשיבת נפש ובעלים לתרופה.
רואים מה הדגשים העיקריים בהתחזקות, ובאיזו שפה מדברים, ואיך זה מתבצע בפועל, רואים את 2 הצדדים, איך מתחזקים כשעוברים מה שעוברים ומצד שני רואים את הצער והקושי לגבי החלקים הלא טובים.
בשונה מהיום מכל הגישות שהכל טוב והכל אחלה וכו' רק תשמח והכל יהיה הכי טוב, ומה לך לדאוג?
כל זה היה נכון אם זה היה משולב עם יראת העונש (שהיא בסיס ביהדות כפי שרבינו הדגיש) ואחריות על המעשים וכו' כפי שנהגו בברסלב תמיד.

גם בליקוטי תפילות אפשר לראות את ההתייחסות של רבי נתן לאחריות שלו על מעשיו.

מה שכתבתי שגם ההתחזקות מסוכנת, זה דבר פשוט, ורבי נתן הדגיש שהדברים אמורים למי שחושב על תכליתו האחרון ומה יהיה כשיהיה עם רגליים אל הדלת וכו'.
יש על זה גם דיבורים של הרב בנדר, אני לא זוכר מדוייק, שמי שרוצה להתקרב אז מדברים איתו התחזקות.
הבעיה היא שמי שרוצה לפרוש מאחורי המקום אזי הדברים יכולים לגרום לו לירידה, שהרי כל מעשה טוב קטן נחשב, אז אפשר לעשות קצת טוב כל יום וכל שאר הזמן "לעשות מה שבא לי".
הדברים מסורים ללב, וכל אחד צריך לבדוק את עצמו שההתחזקות תוביל אותו להתקרב לה' ולא להתרחק ח"ו.
הכל זה ברצוא ושוב ובהרבה בחינות, וצריך לראות איך להשיג את המקסימום ולצמצם נזקים.
אני לא בגישה הליטאית שהדגש הוא רק התעוררות, אבל מצד שני צריך תמיד לעשות משפט ולא לנטות ימין או שמאל

@לב-העולם-אתה
לא לגמרי הבנתי את דבריך
כמובן שאני לא חולק על דברים שנכתבו במפורש.
ולא מכחיש את ענין הידיעה וכו'.
רק הבעיה היא שהדברים דקים ועדינים מאוד וכל הגדרה לא נכונה פוגעת בעיקרי האמונה והתוצאות יכולות להיות הרסניות.

מה שרציתי להגיד שכל ההתחזקות , כולל מה שכתבת שה' עושה את כל המהלך וכו', לא צריך לחפור בידיעה בשביל זה, אפשר בפשיטות להבין שה' מנהל את העולם והאדם צריך לעשות תשובה ויעשה את שלו כפי יכולתו, ושה' בסוף יגמור את הכל הכי טוב שיכול להיות.

הבעיה בכל הדיבורים הגבוהים האלו של הידיעה היא שהאדם משחרר את המאמץ בעבודת ה', וגם מוריד מעליו את האחריות למעשיו, ובעצם הידיעה גורמת לו לבטל את הבחירה, גם אם הוא אומר שהוא מאמין ששניהם נכונים. וראה גם מה שכתבתי בהודעות הקודמות על זה.

וזה 2 נקודות מאוד בעיתיות שסותרות את התורה וסותרות את דרך רבינו, שהרי על כל מעשה אדם יענש אם לא יעשה תשובה שזה ייסוד התורה , ואדם צריך לעבוד את ה' ולהתייגע ולהאמין בפשיטות שהבחירה בידו ואם רוצה עושה ואם לא רוצה לא עושה.

כל כניסה למבוכה הזו והתעסקות בידיעה עלולה להחליש את האדם ולגרום לו להיות יותר מופקר.

ויש לא מעט אנשים היום שהולכים עם שיבושים בזה, וחלקם לא שומרים מצוות מתוך השגה של הידיעה, ואני מעדיף לא להרחיב בזה.

גם לאחרונה שהדפיסו את שארית יצחק אז פנו לרב וייצהנדלר וביקשו ממנו משהו לגבי זה (לא יודע בדיוק מה ביקשו) והוא לא הסכים, הוא רק עשה הערה למטה להסתכל בהמשך ששם הרב ברייטר מדבר על הבחירה. כך שמעתי בעצמי ממנו, אבל זה היה לפני כמה שנים ואני לא מדייק במילים

אני לא מתווכח על דברים שנכתבו בפירוש על ידי רבינו ותלמידיו.
כל נושא ההתחזקות הוא נושא עדין ולכן צריך להיצמד למקורות.
העצות המבוארות לא היה צריך לבאר את הדברים אם לא היה בהם חשש.

אם לא הייתי יודע שכך סוברים לגבי דברי הרב ברייטר לא הייתי אומר מילה מעצמי.
הויכוח הוא על כל ההרחבות והפירושים שמעבר למה שנכתב.
אין בעיה לחדש חידושים כל זמן שהם לא גורמים נזק, בנושא של הידיעה יש חשש גדול.

רק אשמח שתביא מקורות לענייני הידיעה
וכן שתסביר איך אתה מתחזק בפועל למעשה מהדברים.

אני באמת שואל בשביל לדעת, אם תחדש לי משהו מבורר אני מאוד אשמח

יש מכתב של הרב שכטר שנוגע קצת בעניין אבל לא מספיק מובן לי

לכאורה לא תמצא שום מקור שכתוב שמפילים את האדם לעבירות ממש, חוץ מהרב ברייטר.
בעצות המבוארות כפי הזכור לי הוא מסביר שלוקחים לאדם את ההרגש ואז הוא יכול ליפול.
זו בעיה לומר שמשמיים גרמו שאדם יעשה עבירה, ולא תמצא כאלו לשונות.
אפשר למצוא לשונות שה' עשה שאדם יעשה טוב, אבל ברע לא מצאנו.
גם הפסוקים כגון ואתה הסבות את לבבם אחורית וכדו', זה דברים כלליים שאפשר להסביר כמו עצות המבוארות

גם הענין של ירידה תכלית עליה אפשר לעשות מזה שיבושים גדולים.

אדם רגיל יודע שיש יצר הרע, וצריך להילחם בו, צריך להיזהר מעבירות וכו', ואז מגיעים משפטים כאלו שאומרים לו שמשמיים מפילים אותו (כתוב מפורש שמשמיים מפילים את האדם, אבל לא כתוב מה הכוונה, כפי שכבר כתבתי בהתחלה) ואז הוא קורא אצל הרב ברייטר, ושומע את כל ענייני הידיעה, ואז הוא מתבלבל, האם אני יכול בכלל להילחם ביצר הרע? האם הנפילה היא דבר כל כך נורא שהרי זו הדרך ומשמיים וכו'? האם אני יכול לבחור בטוב וללמוד ולהתפלל וכו' או שזה תלוי אם כרגע אני זכאי אז אצליח ואם לא אז במילא אי אפשר וכו' וכו' משפטים מאוד בעייתיים.

נשמח לשמוע איך בדיוק אתה מתחזק עם ענייני הידיעה בצורה שלא גורמת לשיבוש, או לחלופין שאתה מתחזק בדרך הרגילה ואז אין בזה בעיה.
או שאתה מנסה ללכת בדרכם של אלו שמחלקים בין לפני ללאחר מעשה, שגם בזה השיבושים עצומים.

למשל אדם עכשיו נכשל בשמירת עיינים, שמירת הלשון, חילול שבת רח"ל, איך הוא מתחזק עם ענייני הידיעה בצורה כזו שהיא עוזרת לו הרבה יותר מההתחזקות הרגילה?

אם זה אחד הגילויים הגדולים שבתורה שבע"פ בברסלב אז למה זה לא מופיע? למה ענייני הידיעה מופיעים בכמה מראי מקומות שאפשר לספור על האצבעות ביחס לשאר ההתחזקויות? איפה זה בשיח שרפי קודש? תפנה אותי לשיעורים של משפיעי ברסלב שמדברים על זה אם זה כזה ענין מרכזי.

@לב-העולם-אתה

אכן, ודבריו של ראבר"נ מפורסמים. "אין לנו לשום אל לבנו רק צד הבחירה".
לא שוללים שום צד, אבל גם לא מתעסקים בזה, וכמו שרואים שכדי למצוא משהו בענין בספרי רבינו ותלמידיו צריך לחפור הרבה, כי זה לא הענין להתעסק בזה.

בעבר כשערכתי בירורים אזי הגישה הכללית היא להימנע להיכנס לנושא כי רוב האנשים מסתבכים עם הדברים, הם יודעים לדקלם יפה שהבחירה והידיעה נכונים במאה אחוז (כל אחד מהם מאה אחוז, לא 50 50) אבל בסוף הם משתבשים עם זה ובאים למקומות לא טובים.

יש שיעורים של הרב יו"ט חשין על זה, אם זה מעניין מישהו, וגם הוא גנז חלק מהשיעורים שלו בענין

@7272
הדרך הנכונה היא ללכת בדרך הבחירה בפשיטות כפי רצון רבינו. ולא להתעסק בידיעה.
להאמין בכח התשובה, ברחמי ה', בקדושת נשמת על יהודי ובטוב של כל יהודי, ולא לתת לעצמו ליפול בדעתו משום דבר, תמיד לעשות את שלו כפי כוחו ומקומו.

וכל ההתחזקויות שמתחזקים מתחזקים לפי דרך רבינו כפי שמופיע בספרים, ולא מחפשים קיצורי דרך ודברים גבוהים שסכנתם מרובה.

@נחום-בקר

אכן כדבריך, אי אפשר לומר שהשי"ת רצה את העבירה, וזו חלק מהבעיה בלשון שכתב הרב ברייטר, שמשמע מדבריו שהכל ברצון ה'.
והפירוש וההסבר על זה הוא בעייתי, כי כל צד שלא תלך אתה תתקל בבעיה.

ולא מצאנו בברסלב כאלו לשונות ולא צורך להתעסק בזה, רק להיפך, אסור לכנוס במבוכות אלו.

הדברים היחידים הם שרבי נתן מביא שהתשובה נמשך ממקום גבוה כזה, ועבירות נהפכים לזכויות וכו', וה' יגמור תמיד כרצונו ודווקא ע"י מעשה האדם אע"פ שלא עשה טוב, ואם האדם לא יעשה תשובה הוא ייענש. ולא צריך לחפור בענין הידיעה ולהבין בדיוק. כל זה בדברים היוצאים מהחי.

בכל מקרה לא מצאנו בברסלב שיהיה איזה עיסוק משמעותי בעניין הידיעה, ואפשר להתחזק בכל ההתחזקויות גם אלו שקשורות לידיעה בלי צורך להכנס למבוכה הזו.

אנשים נמשכים לסוגייה כי היא מאפשרת להם להמשיך בדרכיהם ולהרגיש טוב עם עצמם.
וחסיד ברסלב אמיתי יודע להתחזק ולהרגיש טוב ולשמוח בטוב אפילו אם הוא נראה איך שנראה, ותוך כדי זה הוא רוצה ומשתדל לתקן מעשיו ולא נותן לדברים הרעים להפיל אותו בדעתו, והוא עדיין לוקח אחריות על מעשיו.

כל החילוק בין לפני העבירה לאחר העבירה הוא מסוכן ומשובש, ויש ספר מפורסם שמביא את הדברים כך, ושמעתי מהרב כרמל ז"ל שהוא מכיר הרבה שירדו מהיהדות בגלל הדיבורים האלו.

הבחירה והידיעה נכונות בין לפני מעשה ובין לאחר מעשה, ואי אפשר להבין זאת בשכל אנושי, ומי שחושב שלאחר מעשה לא הייתה בחירה אזי זה ממש בעיה ביסודות האמונה היהודית.
גם הוא יעשה ככל העולה על רוחו, כי עוד רגע יתברר למפרע שהכל ה' עשה וכו', רח"ל.

אדם שעשה עבירה במזיד ח"ו, אסור להוריד ממנו את האשמה, וודאי שיקבל עונש אם לא ישוב בתשובה. וצריך לחזק אותו שה' איתו ומחכה לו ושהתשובה כוחה עצום וגדול, ואפילו שהוא רוצה לעשות תשובה ועדיין לא עשה כבר תפילתו מקובלת (כפי הזכור לי, אולי ספר המידות)

נראה לי שכבר כתבנו יותר מדי.
נא להיזהר בדברים ולדעת ולקחת אותם בעירבון מוגבל, ויותר טוב לא להכנס לנושא זה

כפי מה שאני מבין הבעיה היא הנחרצות והאופן המוחלט שהדברים מוצגים בכמה נקודות.
ובפרט הנקודה שכל מה שעובר על האדם, גם במזיד, הכל מן השמיים כדי לקרבו.
כאילו שלאדם לא היתה בחירה ולא יכל לבחור בטוב, נתנו לו נסיון שלא יכול לעמוד בו.
אפשר ללמד זכות שהיה נסיון קשה וכו', אבל לומר בכזו נחרצות שהכל מן השמיים כאילו לאדם אין בחירה זו נקודה מאוד רגישה ובעייתית.

רבינו אמר בפירוש שהבחירה ביד האדם, ואם רוצה עושה ואם לא רוצה לא עושה. והדברים הם בפשיטות.

אני לא מביא דברים בשם עצמי, רק כפי מה שהבנתי כשביררתי את הסוגייה וששמעתי בשם תלמידי רבינו הגדולים מהדורות האחרונים

אני לא רוצה לעורר פולמוס נרחב, אבל כפי מה שביררתי ושמעתי דברים אלו לא מוסכמים כלל בברסלב.
ודיברו על זה הרב בנדר והרב שכטר ועוד
הרב ברייטר הי"ד היה קשור לדרך של רבי צדוק הכהן מלובלין ונראה שהדברים קשורים לסגנון זה.
גם יש לשים לב שבהמשך באחת האותיות הבאות הוא מסייג את הדברים.
ובכל מקרה דבריו קשים מאוד, והם נכנסים למבוכת הבחירה והידיעה בצורה שלא תמצא כמוה בברסלב, וגם יש בהם סכנה גדולה שאנשים יבואו לבטל את הבחירה.
גם בליקוטי הלכות דברים היוצאים מהחי ד רבי נתן לא כותב בצורה כזו.

יש בזה עוד מה להרחיב ומי שהדברים נוגעים לו כדאי לו לברר אותם

שכחתי לציין משהו חשוב לגבי הענין של האשמה.
כמובן שצריך לדחות את המחשבות של האשמה כשהם גורמות לעצבות או מפריעות.
אבל זה לא ביטול האשמה, אני אשם, אבל כרגע ה' לא רוצה שאחשוב על זה, ואני אחשוב על זה בזמן המתאים, בחשבון נפש.

זה נכון בכל ענין ודבר, שהמחשבות עליו גורמות לו לקבל את הפרופורציות הלא נכונות או מפריעות לאדם בעבודת ה', כל מחשבה שמפריע לעבודת ה', גם אם היא מחשבה טובה וקדושה באופן כללי, כרגע היא לא במקום הנכון ולכן צריך לא להתעסק בה כרגע, וזה לא לברוח מאחריות, כי מתעסקים בזה בזמן המתאים.

יש ספר שמדבר הרבה על העניינים האלו ועל ההתחזקות והאזמרה, יצא בערך לפני שנה, נקרא "אזמרה והתחזקות".

בהצלחה

יש ליקוטי הלכות קשור לעניין, ליקוטי הלכות הלכות דברים היוצאים מן החי ד, נראה לי סביבות האותיות ל-מ כפי הזכור לי.