אף על פי שאצל אנשי הצדיק יש כמובן יותר פתיחות ורצון לברר את האמת. וודאי שעדיין משיח לא הגיע ויש מחיצות (שהם לאו דווקא שליליות ואכמ"ל) ולכן אדרבה ה' זימן לנו אפשרות לפתוח ולדבר על נושאים שיותר קשה לדבר עליהם, בצורה יחסית אנונימית. ומי שלא בעניין יכול לחפש משהו אחר לעשות עם חייו (לדוגמה לקרוא אשכול אחר בפורום, או לדבר עם חבריו פנים אל פנים וכו'... ) אך מי שזה נוגע לו למה להפריע לו.

"גַּם הִבְטִיחַ רַבִּי נָתָן זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, תַּלְמִידוֹ הַמֻּבְהָק שֶׁל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, שֶׁכָּל מִי שֶׁיִּטְבֹּל בְּכָל יוֹם וָיוֹם כְּדֵי לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, יִּזְכֶּה לְתַקֵּן כָּל שֶׁעָלָיו לְתַקֵּן בָּעוֹלָם, וְיִזְכֶּה לִתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה וּלְכָל טוּב אָמֵן". עצות המבוארות אות אחרונה בספר.

אני מקבל את דברי הרב @אחד-מאנש שיש הבדל בין זמן רבינו שכל המגמה הייתה להפוך לכופרים, לבין היום. בכל זאת אני רוצה להעיר שיש שיעור של הרב יום טוב חשין שנקרא עומק הבעייתיות בלימוד הליבהטקסט קישור שבו הוא מסביר שיש בזה בעיה עקרונית גם כיום.

בקיצור ממש של השיעור (כמובן רק מה שאני הבנתי ואם טעיתי והוא רחום יכפר עוון) הוא אומר שעצם זה שילד גדל בהבנה שהוא לומד משהו (אנגלית מתמטיקה וכו') בשביל שאחר כך הוא ילמד משהו אחר זה גורם אצלו חיבור לדבר שהוא לא הקדושה. כי הוא משקיע רק בשביל שאחר כך הוא יוכל נניח לעשות תואר. (כי אין שום סיבה מה יעזור לו להבין משוואות מסובכות אם לא בשביל שאחר כך זה יעזור לו למשהו אחר) כמובן זה מדבר על לימוד שהוא לא בסיסי ביותר שזה נצרך ליום יום וגם ללימודי התורה. ואיני בקי במה לומדים בממחים, ואולי שונה בין הגילאים. ואולי אין כלל את הבעיה הזאת כי כל הלימוד הוא בסיסי. איני יודע

ולכן גם מובן למה עיקר הבעיה זה אצל ילדים, כי אז הוא מתפתח ואם הוא נמצא רק סביב קדושה אז בנפש שלו הוא מתפתח לשם. ואם שמת לו את התאוות ממון מינקות אז....

אפשר להגיד שגם כיום יש בעיה לפחות לגבי לימוד אנגלית, שזה פתח לכל התרבות החילונית ותרבות העכו"ם בכל העולם. מלבד העניין המהותי של עצם הבעיה עם לימוד לשונות. ומצד שני וודאי שלימוד חשבון בסיסי זה לא אמור להיות בעייתי כלל.

נ.ב בדרך אגב יש דיבור של רבינו שקשור קצת לעניין הזה. שאמר שלא צריכים את חכמת הדקדוק (בתנ"ך)ולא סתם עזבו את החכמה הזאת. והמשכילים כידוע התחילו עם לימוד חכמת הדקדוק ועל ידי זה גרמו למה שגרמו. ונראה לי פשוט שעיקר הבעיה עם חכמת הדקדוק זה כאשר יש משכילים שבזה מחזיקים אבל סתם ככה למה שיהיה בעיה. הספרדים לדוגמה כן למדו ועסקו בדקדוק. (נכון לציין שאצל האשכנזים עוד קודם ההשכלה עזבו את חכמת הדקדוק. וזה מעניין מאד למה אבל זה כבר פתח לסוגיה בפני עצמה).

@בדרך אוצרות גליון 139 פרשת וארא.

סליחה ומחילה בדקתי שוב ומה שאמרתי שזה קשור לרבי מאיר מוואלוחביץ' זאת טעות גמורה אין קשר כלל לרבי מאיר מוואלוחביץ'. מחילה וסליחה.

מעלה תמונה מאוצרות שדנה בנושא הזה ושם כותב הר"ר בנימין פרנק בעניין, ומסיק שלא יודעים מי זה רק שרבי שמעון הכיר אותו.

screenshot_document.pdf

באופן מהותי זה ממש מעניין כי השיחה הזאת נוגעת מבחינה מסוימת להלכה לשינוי נוסח של ברכה. וזה מעניין האם אפשר להגיד שבפשיטות זאת סברה הלכתית של רבינו, או שזה יותר דומה לסיבה קבלית כמו ההפרדה בין אתה סתר לי למצר תצרני. באופן כללי האם יש נוסחים אחרים שאומרים כמו רבינו אולי ספרדים תימנים אשכנז ספרד או שזה ממש חידוש של רבינו.

אם אני בוחר להתעלם לרגע מהסברה של הרב @וועלן-וועלן, שזה מחמת שלא ידעו מהשיחה הזאת. אז אולי אפשר להגיד אולי סברה שהסיבה שהיו אנ"ש שלא קיימו את השיחה ולא שינו את הנוסח, כי היה להם ברור שרבינו לא אמור לגעת בעניין של הלכה נוסח. וכידוע השיחה שרבינו אמר שאפשר להיות חסיד ולהתפלל אשכנז. ולכן מרוב הבירור שלהם של מכלול השיחות והתורות של רבינו, הבינו שהשיחה הזאת נאמרה מצד הלכתי, ולא כמו שאר שיחות או תורות שהם נוגעים לכל אחד ואחד. (הארכתי על זה כמה פעמים בפורום על הצורך, לזקק לברר מה התחום של רבינו ומה לא, אני מקווה שאני לא יקבל עכשיו צעקות בסגנון מה אתה לא מאמין ברבינו וכל דברי רבינו נצחיים וכו', אני מבין שזה יכול לצוף אם זה יעלה אז לא תהיה בררה כי אם לענות או להפנות למקום שהתייחסתי לזה).

לדעתי עם רב אליעזר חשין אומר שנראה שהרב מטשעהרין לא ידע מהשיחה הזאת, אז יש לנו על מי לסמוך כי יש לו כתפיים רחבות להגיד את זה, בגלל בקיאותו בדברים אלו כידוע.

בכל זאת ממש מעניין אותי הסיבות בפועל איך זה קרה ששיחה כזאת לא הייתה ידועה. קצת לא מבין איך זה קרה בפועל שהשיחה הזאת לא הייתה ידועה. בפרט שזה שיחה שמספיק פעם אחת לשמוע אותה ואז אתה משנה את הנוסח וזה נכנס לך להרגל. וממילא בקל לזכור ולהעביר את זה הלאה, אבל את זה כבר צריך לשאול את מי שמבין בזה, אם מישהו מכיר שיעורים או ספרים או כל כיוצא בזה שעוסק בזה אני ישמח שיגיד.

הרב @נוה-צדיקים כתב:

@אחד-מאנש בוודאי שהרב מטהשערין ידע והתייחס לפי מנהג העולם כפי שניתן לראות לפעמים בליקו"ה שמוהרנ"ת כותב על פי מנהג העולם ולאו דוקא לפי מנהג אנ"ש!

אשמח אם תוכל לתת דוגמה אחת או שתיים שבהם רבי נתן כותב לפי מנהג העולם ולא לפי מנהג אנ"ש.

בנו הצעיר של רבי מאיר מוואלוחביץ'

@ וועלן-וועלן אמרת שצריך להקשיב לרבינו, וגם אם יש אנ"ש שלא עשו את הדיבור המסוים הזה אז כנראה שהיה להם איזה עניין אישי (כלשונך מסיבות פרטיות ואישות) או שאר חשבונות. ולכן אנחנו צריכים להקשיב בכל שיחה לרבינו וגם אם היו מעט מאנ"ש שלא עשו איזה דיבור אנחנו צריכים להקשיב לרבינו, ונלמד עליהם זכות שבטח הייתה להם איזה סיבה.

קושי על סברתך: הסברא נראית ישירה ומיישבת, ובהרבה מקומות אני יהיה מוכן לקבל אותה. (ניתן דוגמה אחת מה שרבינו דיבר מלטבול ש"י טבילות והיו אנ"ש שלא עשו את זה. אז בטח היה להם את החשבונות שלהם שהעדיפו ללמוד או לעסוק בעצות אחרות אבל עצם העניין לא בטל). אבל כאן זה נורא קשה להבין את זה, ואם על רנ"צ זצוק"ל תירצת (תירוץ מתקבל) שזה מחמת מעורבתו עם הציבור הליטאי. קשה להגיד את זה על רבי ישראל בער אודסר, וכן עוד אנ"ש שהוזכרו, בפרט שזאת לא עצה קשה שדורשת זמן וכו'. אלא פשוט לשנות כמה מילים בתפילה. ולכן יש מקום לטעון שזה שאנ"ש לא עשו או לא קיימו את הדיבור הזה זה לא מחמת סיבות אישיות וחשבונות אלא מחמת הבנה אחרת של השיחה.

[דרך אגב יש לי איזה כיוון להגיד איך אפשר להסביר את השיחה הזאת, בצורה אחרת, למרות שנראה מהפשט ומהלשון הברור של השיחה שכאן נראה שרבינו מתערב בנוסח ורוצה שכל אחד מאנ"ש ישנה את נוסח התפילה. אבל זה עוד לא העניין, אנחנו עדיין לא שם].

אז בפשיטות הקושיה עליך ידידי אחי ורעי זה למה אנ"ש לא קיימו את הדיבור הזה למרות פשטותו וקלותו?

אם תצליח למצוא סיבות כמו לדוגמה שהדיבור הזה לא היה ידוע להם, וכל מי שידע מהדיבור שינה או כיוצא בזה. אז הדברים יתבררו ויתישבו אבל עכשיו זה עדיין לא ברור.

האם במקרה כזה שרואים שאנ"ש בכוונה לא קיימו דיבור של שיחה של רבינו. האם כאן קיימת ההנחת יסוד שלך שצריך להקשיב לרבינו ולא לאנ"ש, ולא להגיד שזה חוסר הבנה שלנו וכו?

אפשר להגיד שכאן כשיש הרבה מאנ"ש שכן קיימו את זה בפשיטות אז יותר קל ללכת לפי איך שהם הבינו ולפי איך שנראה בפשטות מהשיחה.
{אבל כידוע שיש הרבה שיחות שעוותו בדברי רבינו בגלל שלא הסתכלו על אנ"ש, לא שאני חושב חלילה וחס שכאן זה המקרה. אבל אם אותם מעוותים היו נשענים על אנ"ש גם במקרה שלפי שטות וחוסר עיונם בדברי רבינו נראה להם שרבינו אומר הפוך. הרבה עוותים לא היו צפים ומופצים וכו' ואכמ"ל).

@נחמד כתב:

ו כעצות המעשיות, במצב שלי ובדורינו אנו, לזכות לתיקון הנפש. לא אמורה לגרום לנו, להתייחס לשום דבר ברמה פחותה. ואין הבדל ביחס, באמונה, בהתחזקות ובחרדת הקודש אליו אנו ניגשים לכל חלק מדברי תורה, מ"וידבר ה'" עד "תני דבי ר' ישמעאל", ומ"רבא אמר" עד שורה קטנה של "שואל ומשיב".
כל התורה המצויה עתה בידינו, היא המסורה למשה רבינו עליו השלום.
מה שכן, העצות של רבינו אנו יודעים שהם הנוגע לנו כרגע למעשה:
דהיינו, כל עצה אחרת היא גם אמת, השאלה היא אם זה מה שמתאים לי כעת, הדרך לפ שורש נשמתי, שכדי לקבלה עלי לגשת לשורש נשמתי.

אני אדגיש את הנקודה, וודאי שהאמונה שלנו בכל דברי חז"ל וחרדת הקודש שמתוכה צריך לגשת אינה משתנה כלל בין אם רבינו הזכיר את מאמר החז"ל הזה, לבין אם רבינו הקדוש לא הזכיר.

כוונתי שאני מנסה לחדד את הנקודה מה נכנס תחת הכותרת של ברסלב של רבינו הקדוש. ומה לא נכנס ונשאר בפשיטות כמו כל דבר ביהדות שרבינו לא נכנס אליו (כמו פסיקת הלכה). ולכן אני מנסה למצוא את הגבול איפה זה ברסלב ואיפה רבינו בכוונה לא מכניס את עצמו. ולכן הבאתי את הדוגמה (שבעיני לפחות זה טעות) שיכול להיות חסיד ברסלב שבגלל שהוא רואה ציטוט של חז"ל שרבינו מזכיר בנושא מסוים, הוא מייחס את הדיבור את החשיבות של הנושא לרבינו ולא לחז"ל. בעוד רבינו לא ניסה לחדד ולחזק את הדיבור הזה מעל דיבור אחר. אלא הזכיר אותו.[לא מדובר במקרה שרבינו חוזר על מאמר חז"ל מסוים הרבה פעמים, ואז רואים שרבינו נותן לו חשיבות שאומרת שאנחנו לפחות צריכים יותר לעסוק ולחשוב ולחיות עם מאמר החז"ל הזה].

לגבי מה שכתב הרב @לב-העולם-אתה. וודאי וודאי שכל תנועה וכל דיבור של רבינו הקדוש זה קודש קודשים ונצחיות וכו'. רק השאלה היא מה אני במקומי יכול לקחת מדברי רבינו הקדוש, אם יהיה לי סיפור "רבינו הקדוש נסע בעגלה" וזהו. אז אני לא מצליח לראות איך אני במקומי יכול לקחת מזה התחזקות התעוררות דעת וכו' אלא אני מתחזק שבכל נסיעה ובכל תנועה היה פלאי פלאות, (כמו שרבינו בעצמו אמר בכמה שיחות) . אבל זה לא נמצא כלל בהשגה שלי. לא כך תורה בליקוטי מוהר"ן או שיחה וכו' שמזה אני יכול כפי מיעוט הבנתי לעשות לקיים לכסוף וכו'.

לסיכום אני עושה הבדלה בין האמונה שבכל תנועה ובכל הבל פה יש חידוש, לבין מה שאני יכול (ומה שרבינו רוצה) שאני ייקח ויקיים בחיים שלי כמובן כל החיים צריך לחפש. ולוואי נזכה להבין שיחת חולין של רבינו הקדוש.

בא נחלק את זה לכמה רמות.

א: יש לנו דיבור של רבינו כמו תורה בליקוטי מוהר"ן או עצה כמו תיקון הכללי או אומן ראש השנה. שבזה כמובן אנחנו מאמינים ומתייחסים לזה לחלוטין בתור החידוש והדיבור של רבינו ושרצונו שנלך עם זה, ושנעשה את זה.

ב: יש לנו מקומות שבהם רבינו מביא דעת בהלכה, או נותן עצה טובה בענייני עולם הזה (כמו ברופאים, או אכילת בצל, או אכילת בוסר. וכן שאר דוגמאות).שבזה לכאורה קשה להגיד שההתקשרות לרבינו קשורה דווקא לעניין הזה, כי גם בעניין הלכה רבינו לא שם את עצמו בתור פוסק הלכה כידוע, וכן בענייני עולם הזה וודאי שרבינו לא רוצה (לפחות באופן מפורש) לתת לנו עצות לעולם הזה. אלא רק שכאשר זה כבר הגיע הוא ראה בעיה אז הוא יעץ עצה טובה, אבל בפשיטות לכאורה זה לא נובע מרוח הקודש או מעצם נשמת הצדיק האמת והמשכת תורתו, אלא מתוך הבנה נכונה של המציאות.

ג: יש לנו דיבורים שרבינו מביא מהגמרא או מחז"ל בלי שינוי, נניח שבספר המידות רבינו מביא איזה מאמר חז"ל. (במקרה שהוא מדויק, ולא באופן מכוון של רבינו שהוא משנה מעט מדבר חז"ל ואז הוא בעצם מחדש בזה ואכמ"ל). אז לכאורה לא אמור להיות שום הבדל בייחס של חסיד ברסלב בין המאמר חז"ל הזה למאמר חז"ל אחר. כי רבינו פה לכאורה רק מעביר את המידע.

ד: יש לנו לעיתים דיבורי התחזקות או התעוררות, שהם נראים לפחות לכאורה בדיוק כמו דברי חז"ל. כמובן שבכל מקום צריך לעיין ולבדוק ולראות מה רבינו חידש, אך במקום שזה כמעט העתקה של דיבור של חז"ל או של הזוהר וכו', אז לכאורה למה שיהיה לזה יותר תוקף והתייחסות מאשר דיבור אחר של חז"ל.

כמובן שאלו רק מחשבות והרהורים, ולא ברור דעת. ואשמח לשמוע את דעת אנ"ש.

שאלתי את הרב יום טוב חשין לגבי ספר החינוך. והוא אמר לי שזה לא ספר חקירה בגלל כמה סיבות, גם שבהקדמה וגם כל הזמן הוא מדגיש שהטעמים שלו הם נועדו בעיקר בשביל לגרום לנערים להתחבר לתורה. והוא כל הזמן מדגיש שזה לא כל הסיבות של המצוות ושיש גם טעמים גבוה מעל גבוה. (זה גם ניכר בזה שהוא אומר תמיד מטעמי המצווה ולא טעמי המצווה).

אבל האנשים אמרו שזה מאד קשה. הם לא אמרו שזה לא חכמה וזה קל להיות אצלם, רק שהקושי הוא מחמת שהם נוסעים למרחוק ואילו לחכם זה לא אמור להיות קושי כי זה מה שהוא רוצה ומתכנן לעשות לטייל בעולם.

"ונסע עמם ושמש אותם היטב מאד על הדרך. בבואו לווארשא, מאחר שהיה בר הבנה, ישב עצמו: מאחר שכבר אני בוארשא למה לי להתקשר עם אלו. אולי יש מקום טוב מהם. אלך ואבקש ואראה. והלך בשוק, והתחיל לחקר ולשאל על האנשים שהביאוהו ואם יש טוב מהם. ואמרו לו, שהאנשים הללו הם הגונים וטוב להיות אצלם, אך שקשה מאד להיות אצלם, מחמת שהמשא ומתן שלהם הוא למרחקים מאד".

כדי שיהיה מקום לדום במעשה היקרה הזאת, ולשאול שאלות על פשט המעשה אז ראוי לפתוח אשכול על זה, אעלה שאלה אחת שעלתה לי בעת לימוד המעשה.

א: אחרי שהחכם החליט שהוא רוצה ללכת ולטייל בעולם, ונסע בעגלה עד ווארשא עם הסוחרים שהיו בעירו ושימש אותם בדרך. הלך ובירר האם יש טוב מאלו האנשים ומה שאמרו לו זה שהם אנשים הגונים מאד רק שקשה להיות אצלם מחמת שהמשא ומתן שלהם הוא למרחקים גדולים. ונשאלת השאלה הרי זה בדיוק מה שרצה החכם לעשות ללכת ולטייל בעולם ולראות דברים, והנה נתן לו ה' את מבוקשו סוחרים שהולכים ונוסעים בכל העולם. ולא רק זאת אלא שהם מהוגנים, בפרט שמעצם זה שהיה יכול ללכת ולטייל בווארשא גם כשהיה מחויב עדיין לסוחרים מובן שהיה יכול לעשות את זה גם בהמשך. אז מה גרם לחכם לעזוב את מבוקשו וללכת על דבר אחר של בגדי המשרתים הנאים? במקום למלא את חפצו הראשון שהוא ללכת ולטייל בעולם?

כי לכל דבר יש גבול, אין דבר כזה הכל. ברור שיש דברים שרבינו לא מדבר עליהם ולא מצפה שתחפש אצלו את זה. אם כשאתה רוצה תוכנה אתה תפתח ליקוטי מוהר"ן אז התבלבת בכתובת. ואם אתה רוצה ללמוד ארמית אז לכן אתה לומד ליקוטי מוהר"ן אז גם אתה התבלבלת בכתובת. אני רוצה שתמיר את המשפט שאמרת שהוא מחדש הכל, ואת כל המשפטים האמתיים והנפלאים על גדולת רבינו ועל תורתו הקדושה כדי להבין מה נמצא בתחום שלי שאני יכול לחפש בתוך דברי רבינו כדי למצוא תרופה ורפואה עצה וישועה. יש דיבור של אנ"ש שרבינו דיבר על הכל חוץ משלושה דברים.(אחד מהם זה למה כשאדם ישן הוא שם את הידיים מתחת ללחי. לא זוכר את כל השיחה). עכשיו השאלה היא האם אתה תנסה להבין מליקוטי מוהר"ן איך לבנות AI או איך לבנות מטוס כי הכל נמצא בתורה של רבינו!? אני חושב שמובן שלמרות שבסתרי נסתרות הכל נמצא בתורתו הקדושה. השאלה היא מה רבינו מצפה שאני ימצא בתורתו הקדושה. האם כשאני נמצא היום ורצה לדעת באין סוף סוגיות ובירורים יש דברים והמון דברים שחובה עלי לחפש בתורת רבינו הקדוש. אבל יכול להיות דברים שהם לא נכנסים בזה ונתתי קודם כמה דוגמאות. אני רוצה לדבר בפועל כשאני פותח ליקוטי מוהר"ן אני מאמין שיש בו תורה אמת של צדיק האמת שיכולה לקרב אותי לה' יתברך אם אני יקשיב באמת. אבל האם אני צריך להאמין שאם אני רוצה להגיע לאומן אני צריך לחפש בליקוטי מוהר"ן או בתורה הקדושה שכוללת הכל איך ליצר מטוס?
אז האם יש הבדל בין מטוס לבין פסיקת הלכה?

@גרודניק
נכון. אבל זה לא קשור לעצם השאלה ההלכתית או ההבחנה מה יותר צנוע. לדוגמה חבד אוחזים שדווקא פאה זה יותר צנוע. אני מסכים איתך שדברי רבינו תמיד מלווים אותנו בכל בירור ברקע. אבל בעצם הבירור דברי רבינו לכאורה לא נכנסים אלא רק מחזקים את הכיוון של חיפוש אחר האמת הקדושה וכו'.

[בגלל שזאת לא הסוגיה אז אני לא נכנס האם יש כאן באמת מחלוקת הלכתית, והאם יש פה שתי צדדים. אבל בהנחה שיש כאן מחלוקת הלכתית והשקפתית. אז דברי רבינו לא נכנסים לעניין הזה ספציפית. ואי אפשר מתוך עיון בדברי רבינו להגיד איזה דעה שיטה יותר נכונה לפי דעתו הקדושה. אלא רק כיון כללי שיש מעלה בצניעות, כי כמו שאמרת רבינו מזכיר את מעלת הצניעות. למרות שעצם זה שבגלל שרבינו באיזה מקום מביא בספר המידות דיבור מחז"ל על מעלה הצניעות, זה לא נראה לי גורם לי כאשר אני מברר את הסוגיה הזאת. להרגיש אני עושה אותה בגלל שרבינו הזכיר מאמר של חז"ל, אלא אני מברר ומחפש לאמיתה של תורה כי זאת הלכה, ויסוד גדול ביהדות. בלי קשר ייחודי לדברי רבינו].

בעקבות שעלה לאחרונה בפורום כל מיני סוגיות (כמו הצבעה בבחירות, פאות נוכריות). ועלתה טענה שוב ושוב ממשתמשים רבים שזה סוגיות שרבינו לא מדבר עליהם, והם סוגיות הלכתיות או אפילו במקרים מסוימים שיש סוגיות השקפתיות שיש בברסלב משתי הקצוות. עולה השאלה היסודית ביותר שהיא על מה רבינו מדבר ועל מה לא? בעצם התחום שבו בגלל שאני חסיד ברסלב אז אני נדרש לחפש בדברי רבינו את התשובה ומה לא נמצא בדווקא בדברי רבינו?

כדי לחדד את השאלה שתהיה מובנה לכל נתייחס לכמה סוגיות כדי לנסות להבין את עצם העניין והנקודה שסביבה הכל סובב.

א: הלכה: ידועה השיחה של רבינו שעדיף שתקמטו את כל ספרי ואל תעברו על שולחן ערוך. ורבינו אמר לגבי נוסח שאפשר להיות חסיד ולהתפלל אשכנז. וכן אנחנו לא מצינו בשיחות של רבינו כמעט שהוא נכנס לעניין הלכתי בצורה שהוא פוסק בו. (כמובן שיש כמה פעמים כמו עניין הנקיות, ובטח יש עוד, אבל מובן שהוא לא בא בתור פוסק, אלא רק אומר שכך נראה הסברא היותר חזקה). ולכן זה דבר רווח אצל כלל ברסלב שאם אני ילמד ליקוטי מוהר"ן בעיון שמונים שנה, זה לא אמור להשפיע כלל על פסיקת ההלכה שלי. [מלבד רווחים ויתרונות בצורה לא ישירה, כמו לדוגמה שרבינו אמר שעל ידי לימוד ספרו יהיה נעשה בעל מח גדול אז ממילא אם תהיה חכם תוכל יותר לכוון לאמיתה של תורה]. אז הנה יש לנו דוגמה של סוגיה שרבינו לא נוגע בה.

ב: נתייחס לעוד נקודה רבינו כידוע שיחק עם האפיקורסים באומן שחמט, וסיפר לרבי נתן משל על זה שקצת נראה ממנו שרבינו לפעמים ניצח במשחק ולפעמים הפסיד. האם אנחנו חייבים להניח שבכל תחום של חכמה רבינו היה יותר חכם מכל אדם אחר? (וכמו שרבי צבי אריה מאליק אמר על רבינו הקדוש, שעליו נאמר ויחכם מכל האדם).כמובן שבעניינים הקשורים לעבודת ה' אנחנו מאמינים שתורתו אמת לאמיתה וכו'.

ג: רבינו בעצמו אמר שבענייני עולם הזה, הוא לא יכול להכריח אדם מסוים לעשות כמו שהוא אומר, כי יכול להיות שיוצר מזה גם נזק "כי אין טובות העולם הזה שלמות". ואז אותו אדם עלול לבא לרבינו בטרוניה ולכן רבינו רק מיעצו בעצה טובה ולא מכריח אותו. האם חייב להגיד שאם אדם התייעץ עם רבינו בעניין מסוים שהוא לא עבודת ה' לגמרי, האם חייב להיות שההקשה לעצה של רבינו תצליח יותר?
(דרך אגב רבינו בעצמו אמר שלפעמים אדם מקשיב לצדיק והוא ניזוק, אז שידע שזה הגיע לו מלמעלה כי לפעמים אוולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף ליבו, אבל כשמקשיב לצדיק אז יודע שהכל מלמעלה).

ד: אז מה רבינו מחדש? מה רבינו נותן לנו? אז יש כמובן עצות מקווה תיקון הכללי חצות התבודדות אומן ראש השנה פדיון נפש וכו', שזה מקביל לעניות דעתי לכמו מצוות מעשיות דהיינו זה עצה שאומרים לך תעשה אותה ואז תזכה לתיקון לזכוך וכו'. ויש לנו כמובן גם את הדעת של רבינו בתורותיו ובשיחותיו הקדושות. אז בעצות אני מבין מה רבינו מחדש, בהתחלה לא ידעתי מה יהיה תיקון הברית, הגיע רבינו ומחדש לי את העניין של תיקון הכללי שזה מתקן. בעניין הדעת כמובן שזה דורש העמקה והרחבה והבנה מה רבינו מחדש מבחינת השקפתית תורנית רוחנית.

ה: אם רבינו לדוגמה אמר על הניגון של אקדמות שהוא ניגון יפה וטוב מאד, ושישראל שקועים בטוב ולכן הם לא מבחינים בגודל הטוב הזה של מעלת הניגון שמעורר מאד וכו'. אז אם אני יהודי אשכנזי שבבית כנסת שלו בכל שנה מנגנים את האקדמות. אז אני יכול אחרי ששמעתי את הדיבורים האלו לנסות להתחיות ולהיות יותר בהתעוררות בשעת האקדמות. אבל אם נניח שאני ספרדי בן ספרדי נכד של ספרדי ומכיר מקאמים כמו שצריך. והמוזיקה הניגונים האשכנזים לא מעוררים אותי, האם כדאי לי לנסות עם הזמן להתחיות מהניגון של האקדמות. או שאין שום צורך וחבל על האנרגיות וההשקעה, כי יש פה מהות שאותה רבינו רוצה שאני ייקח שהיא שרבינו אומר תראו איזה יופי איזה חן יש למנגינה מסויימת, ומה שאני צריך לעשות זה לקחת את העיקרון ולהכניס אותי בפיוטים בתפילה שלי בתור ספרדי ולא דווקא לניגון של האקדמות.

לדעתי נקודת הבירור הזאת חשובה מאין כמותה, כדי להבין מי זה רבינו מה המשמעות של התורה שלו, היכן זה נכנס איפה זה סוגיה שהיא בפשיטות לא קשורה לתורתו בדווקא.

וכדי להפשיט את זה, אנסה לקחת אותם למחשבות שהיה לרבינו הקדוש והנורא בעת אמירת התורות הסיפורים וכו'. הוא ידע כמובן שאצלו נמצאת תורת משיח, כמובן שהוא רצה וכיוון שתורתו תעורר לתפילה וקרבה ודבקות בה' כמו שעד היום שספריו מחיים נפשות בצורה שאין דומה לה פלאי פלאים. וברור מצד שני שישנם סוגיות שלא היו אז, או שרבינו בחר לא להתמקד בהם. בעצם ההבחנה שלנו בין הסוגיות הנקודות שעליהם רבינו שם ומדבר במלא עוזו בתורתו הקדושה. לבין שאר סוגיות שעליהם רבינו בכוונה לא נכנס בגלל שהם לא קשורות באופן ישיר לעניין של צדיק האמת, זה יכול לזקק לנו את הנקודה של מה אנחנו צריכים לחפש בתורתו הקדושה ומה לא.

חזק ונתחזק ואכשר דרא כמו שלא היה מעולם, האפשרות של כל כך הרבה חסידי ברסלב שיכולים לברר וללבן בבירור אמת את דברי רבינו הקדוש. (כדוגמת הפורום הקדוש הזה, שנותן לנו אפשרות להתברר בעין האמת את דבר צדיק האמת). לברר ולחפש בעין האמת בעין הלב ובעין השכל את רבינו הקדוש. וכמו שרבינו אמר אני אוצר של יראת שמיים ומדוע לא יחפש אחרי?
אז רבינו אנחנו מחפשים!

אך משמי שמיים תרד בת קול מנחמת,
ותלחש על אוזנם סודות של אהבה:
"בניי יקיריי, אל תיראו ואל תֵחַתּוּ,
כי כל ירידה לא הייתה אלא לצורך עלייה.
מעולם לא עזבתיכם בידי עושקיכם,
ובכל צרתכם – לוֹ צָר.
אותן דמעות ששפכתם באישון לילה,
ובכל התבודדות בה צעקתם מן המיצר,
הן הן שמירקו את העוונות, הן שקרעו את גזר הדין.

לא בכוח הזרוע ולא בגבורת הגוף ניצחתם,
אלא בזעקת הלב שנשבר ונדכה אל מול פני קונכם.
כל אנחה של געגוע, כל רצון טוב להתקרב,
נאספו בנאד הדמעות והפכו לאורות גדולים.
עתה, קומו והתנערו מעפר גלותכם,
לִבשו בגדי תפארתכם, עַם קדוש וטהור.

כי הנה בא היום אשר לו חיכינו,
להעביר גילולים מן הארץ והאלילים כרות יכרתון.
אז יזרח אור שבעת הימים,
וימחה ה' אלוקים דמעה מעל כל פנים.
'אשריכם ישראל!' יקרא גואל צדק בקול גדול,
'שגם בתחתית השאול, בעומק החושך וההסתרה,
לא עזבתם את אמונתכם ולא ייأשתם מן הרחמים.'

ושמחת עולם על ראשם,
יגון ואנחה ינוסו לבלי שוב.
ויענו כולם כאחד בשירה חדשה,
ויתנו כתר מלוכה לחי עולמים."

רציתי לשתף את אנ"ש היקרים והנלבבים בנקודה שחשבתי עליה בעניין המיוחדות של הליקוטי מוהר"ן. מחולק לשנים חלק ראשון קצת הקדמה לאייך ללמוד איך הספר בנוי. חלק שני החידוש לי בעניין הזה.
כמובן שהדברים לא מוחלטים וברורים, וזה רק כיון מחשבה. וזה גם לא לגמרי כתוב בצורה מסודרת, אך גם מעט זה טוב.

הקדמה בעניין איך התורות בליקוטי מוהר"ן בנויות.

כל תורה היא כמו ספירלה דהיינו צריך למצוא את המדרגה הכי נמוכה בתורה, ואת המדרגה הכי גבוהה, אחרי שמצאנו אותם אז כל שאר התורה נמצאת בין לבין, פירוש מדרגה אחר מדרגה, שעל ידי לדוגמה תורה אז מתגבר רשעת הרשעים, ואז צריך להתחזק בצדקה שעל ידה מגיעים למורי הוראה הגונים. ואז כנגד זה מתגבר הרע עין וכנגדו צריך להתחזק באמונת חכמים של ידי זה מגיע לאדם השלם. כל התורה נמצאת בתוך המסילה הסולם שלב אחרי שלב, שכמובן צריך להתייגע ולעיין כדי לראות את זה.

ואם תבא ותשאל איך זה מסתדר עם זה שהתורה של רבינו היא אין סופית, איך זה ייתכן שהמסילה כביכול נגמרת בשלב הכי עליון בתיקון. והתשובה לכך היא שכאשר אתה מגיע למדרגה הכי גבוהה במסילה. מתגלה פגם יותר דק יותר עדין של הקלקול הכי נמוך של התורה. וכך מדרגה לדרגה. עד אין סוף.

בגלל שהתורה היא אין סופית וכל בחינה כלולה מכל הבחינות. אז בין כל מדרגה בתורה למדרגה הבאה יש אין סוף שלבים, בדקי דקויות וכו', אז איך אפשר כן לעלות מדרגה לדרגה? והתשובה היא שכאשר אנחנו ניגשים באמונה בתמימות ובפשיטות אז ממילא מתקיים כל השלבים שאנחנו לא מבחינים בהם בדעת ולא מסבירים או מתייחסים ושמים לב אליהם. (לעניות דעתי זה יוצא מהכלל החמש עשרה).

עד כאן הקדמה פשוטה בעניין המסילה והגישה הנכונה לליקוטי מוהר"ן. לעניות דעתי.

חשבתי שיש כאן משהו מפליא שקשור לעניין תורת הנסתר ותורת הנגלה. כי כאשר מופיע בתורה בחינה לא טובה כמו נגיד גזל, אז יוצא שאתה חייב לעבור בבחינה של גזל כדי להתקדם לשלב הבא. (כמובן יכול להיות בדקות, ולא דווקא גזל ממש רח"ל). אז בהסתכלות הזאת כל נפילה שלך היא חלק בלתי נפרד מהעלייה ואי אפשר בלעדיה. {זה קשור לנקודה של למה הירידה מוכרחת, למה היא מחויב המציאות}. בחינה של נסתרות התורה. של ידיעה.

באופן מפליא דווקא בהסתכלות פשוטה על התורה, רבינו מתאר כל הזמן צמתים שבהם אתה צריך לבחור בטוב ולא ברע. לא נראה בהסתכלות הראשונית הפשוטה בתורה שאתה חייב לעבור את הבחינות הלא טובות בתורה.

ויכול להיות שזה קשור לנקודה של השוני בין רבינו לחסידות. שרבינו תמיד נזהר לא להגיד שהגוף יותר גבוה מהנשמה, אלא תמיד בצורות עדינות. לדוגמה שלפעמים כשהנשמה נופלת ממעלתה אז על ידי הגוף היא חוזרת למעלתה. פירוש אצל רבינו זה תמיד נאמר בזהירות, ולא כמו בחסידות שיכול להיות דיבור בסגנון שהגוף גבוה מהנשמה. עוד דוגמה קטנה היא שכאשר שאל רבינו את רבי יודל מדאשיב שיגיד לו דיבור מרבי פנחס מקוריץ. אז אמר לו דיבור שהמשמעות שלו היא שה' גם שותף לעבירות בגלל שהוא לא לוקח את הכח ממני כאשר אני עושה את העבירה. הדיבור נאמר בהקשר של אשמנו לשון רבים וכו'. ורבינו אמר גם אני אומר כן, והביא את הפסוק של יהודה שמדבר ליוסף, "ויאמר בי אדוני". אבל שם רבינו מדגיש וזה נכנס גם בדברי הפסוק הפלא ופלא שזה רק כביכול. שבאמת אני ידעתי שבאמת אני האשם.
{ממש בקצרה כי זה לא עיקר המכוון, כל חידוש בתורתנו הקדושה הוא בעצם מגיע והופך את היוצרות את הפשט. לדוגמה אצל תלמידי הגאון מוולינא זה בעיקר היה מודגש עצם היתרון של התורה שבעל פה, "שהיא בפשיטות יותר נמוכה מהתורה שבכתב) על גבי התורה שבכתב. וכן אצל החסידות זה עצם החידוש שהעולם הזה יש לו יתרון על גבי העולמות הגבוהים יותר. וכמובן נגזר מזה היחס לגשמיות ולענייני העולם הזה. אצל רבינו בהקשר של התחזקות ועוד.}

אז זה נראה לי ממש מפליא שבפשט התורה, רבינו תמיד מראה שיש טוב ויש רע, את את מצח הנחש ויש את הצדיק. אבל כאשר מעיינים אז רואים שזה תלוי בזה, ושבשביל שיתגלה הצדיק אז מחויב לעבור דרך מצח הנחש.

סיכום: רואים שרבינו בתוך התורה עצמה בחר להסתיר את הנסתר. כי הוא צריך להיות נסתר. ובפשט לשים את הפשט על השולחן, את הבחינה של פשטי תורה. (שזה הכלל הרביעי).

כבוד המנהל בכוונה רק בקטגוריה מדברים תורה ד יש אפשרות למאמרים ולא בשאר הנושאים?
לדעתי כדאי שיהיה גם בשאר הנושאים אפשרות למאמרים.