אני לא יודע אם מוכרח להבין את הליקוטי הלכות כדי להבין את התורה, אולי כן אולי לא, מה שכן בטוח הוא, שמוכרחים לבדוק היטב את ההוואי של הליקוטי הלכות, את האוירה, כדי לראות איך הוא לומד תורה, מה הוא מחפש בתורה, ומה הוא מוציא מתורה, ובאיזה מבט מסתכלים על תורה.

@לית-ליה-מגרמא כתב:

@נחום-בקר כתב:

@לית-ליה-מגרמא ולמה שלא נלך לתלמיד המוסכם על כולם ונראה איך הוא למד מה זה תורה בכח?

תגיד אתה למה כן?
כיון שלקו''ה כתוב בדרך דרש (מבורר ונקי) ורבינו צווה עלינו לעיין בדרך פשט.

טעות חמורה מאוד...
ליקוטי הלכות זה פשט גמור.
וכל הח"י כללים, נלמדו משם, כדי להבין איך מוהרנ"ת הבין.

כלומר, זה אמנם שכל שרק מקבל מהשמש, אבל סוף כך סוף, השמש מאיר בו שכל, ועצם העמידה מול אור השמש עם רצון לקבל, הוא עניין של שכל, שכל של תמימות, של חיפוש

מלך כתב:

@JoJo כתב:

@משה-חיים כתב:

למה צריך את הנון בחי מלכות דקדושה, האם בגלל שאור השכל גדול מאוד, או בגלל שההיפך המלכות שלו היא בבחי עשו??

יש שני בחינות של שכל, שכל בחינת ח', ושכל בחינת נון,
לבחינת ח' קשה לזכות או לעמוד בזה באופן תמידי, כי הוא אור גדול מאוד, אבל לשכל בבחינת נון, אפשר תמיד לזכות, כי הוא אור פשוט, שמחה תמידית, וזכרון החן הפשוט של כל מצוה.

אני אהבתי את מה שכתבת, אבל מי אמר שזה נכון, שח' ונ' זה שתי מדרגות בשכל, אשמח שתוכיח מתוך התורה

עשו, אינו חפץ בתבונה כלל, והוא אינו הולך עם שכל כלל.
אבל מי שהולך עם בחינת נון, אע"פ שאינו כעת במדריגת חית, עדיין נכלל בבחינת יעקב.

@ברוך-מאן כתב:

לא מצאתי עוד מצוה בתורה א',

מצוות תפילה, מצוות אמונה (אנוכי השם ולא יהיה לך) = הסתכלות בפנימיות ולא בהתגלות ליבו.
ועוד הרבה מצוות אמוניות יש כאן, אכמ"ל

@יהושע-קליין כתב:

@JoJo כתב:

@יהושע-קליין כתב:

מישהו שותף לכאב???

הכאב הוא, שיכול להיות אדם שלומד תורה הרבה, ואינו זוכה להדברים הרבה שהובטחו לזה בחז"ל, ק"ו שאינו זוכה לשכל ובכורה.

כי הלימוד צריך להיות לשמה, ולפי תורה זו, לשמה הוא, עם רצון לזכות למה שנאמר בתורה זו.

ואע"פ שאינו מאיר לימוד ה"לשמה" במדריגה הגבוהה שבזה (שכל/חמה), לכל הפחות ללמוד לשמה באופן של מלכות, היינו שאני עומד מול השמש ורוצה ברצון לזכות לאור השמש, אע"פ שאינו מאיר, וזוהי כוונה קלה בחינת מלכות שאפשר תמיד לזכות לזה.

יכול להיות שצריך לימוד תורה לשמה אבל לא על זה רבינו מדבר כאן בתורה.
הוא מדבר על תורה בכוח, וכזה אני מסכים עם כבוד הרב לית ליה מגרמיה ודעימיה, שאי אפשר להמציא פירושים על תורה בכוח שהכוונה לתורה לשמה בלי שיש לכך ראיה ברורה ומוצקת מתוך התורה

רבינו מדבר בדיוק על זה בתורה, להסתכל בפנימיות, ולראות חן ושכל.
אני מבין כשהוא מדבר בתורה זו עצמה, מלימוד תורה, הוא מתכווין שיהיה באופן כזה, שלומד עם חן ושכל.
במילים אחרות קראתי לזה תורה לשמה.

@משה-חיים כתב:

למה צריך את הנון בחי מלכות דקדושה, האם בגלל שאור השכל גדול מאוד, או בגלל שההיפך המלכות שלו היא בבחי עשו??

יש שני בחינות של שכל, שכל בחינת ח', ושכל בחינת נון,
לבחינת ח' קשה לזכות או לעמוד בזה באופן תמידי, כי הוא אור גדול מאוד, אבל לשכל בבחינת נון, אפשר תמיד לזכות, כי הוא אור פשוט, שמחה תמידית, וזכרון החן הפשוט של כל מצוה.

@יהושע-קליין כתב:

@JoJo
הסברת את שאלתו טוב, אבל משום מה בהרבה מקומות יש בדברי חז"ל ובדברי רבינו חלוקה בין קיום מצוות ובין עסק התורה.
בתורה זו רבינו עושה חלוקה מאוד ברורה (אולי אני עדיין בתחילת ההבנה של התורה ולא זכיתי לרדת לעומקם של דברים אז אשמח להבין):
"כי היצר הרע רוצה להטביע ולהשפיל, חס ושלום, בחינת החן והחשיבות של ישראל, בחינת מלכות דקדושה. "ומתחזי כי צוציתא דנורא חיוורתא ברישא", כי מתחילה היצר הרע מתלבש עצמו במצוות ומטעה את האדם כאילו מסיתו לעשות מצווה, וזהו בחינת צוציתא דנורא חיוורתא, אש לבנה; אף על פי כן מלאך מזיק הוא"
כאן כתוב בצורה ברורה שהיצר הרע מתלבש במצוות וזה מאוד מסוכן ההטעיה שלו.
אבל בהמשך מיד רבינו כותב שהתשובה והעצה לכך נמצא בעסק התורה, הרי שרבינו עצמו מחלק בין המצוות לתורה:
"ומחינן ליה באלותא דחקיק עלה אהיה וכו', הינו שעקר הכנעתו של היצר הרע הוא על ידי התורה, שהיא כלה שמותיו של הקדוש ברוך הוא"

יתכן הפשט כפי שאתה מציע,
או אפשר לומר, ולדייק, "התורה, שהיא כולה שמותיו של הקדוש ברוך הוא" כלומר, צריך תורה כזו, שהוא עם הקדוש ברוך, ודו"ק שתואם לשאר התורה.

@יהושע-קליין כתב:

מישהו שותף לכאב???

הכאב הוא, שיכול להיות אדם שלומד תורה הרבה, ואינו זוכה להדברים הרבה שהובטחו לזה בחז"ל, ק"ו שאינו זוכה לשכל ובכורה.

כי הלימוד צריך להיות לשמה, ולפי תורה זו, לשמה הוא, עם רצון לזכות למה שנאמר בתורה זו.

ואע"פ שאינו מאיר לימוד ה"לשמה" במדריגה הגבוהה שבזה (שכל/חמה), לכל הפחות ללמוד לשמה באופן של מלכות, היינו שאני עומד מול השמש ורוצה ברצון לזכות לאור השמש, אע"פ שאינו מאיר, וזוהי כוונה קלה בחינת מלכות שאפשר תמיד לזכות לזה.

עכשיו אני רואה ש@פשטן מושבע שאל בדיוק אותו שאלה ששאל לית ליה מגרמא, כאן, https://likutei.com/post/6165, ממש בלשון דומה, אבל הסביר את זה ג"כ. ברוך שכיוונתי.

אפשר לפרש שתורה בכח ע"פ תורה זו, היינו תורה שאני תוך כדי הלימוד זוכר שיש לי חן עם הלימוד שלי אצל השי"ת. ומסתכל בשכל של התורה שאני לומד, בכמה אופנים, כגון שאני מסתכל בשכל של עצם הלימוד, כמה שעשועים, ואיזה דברים אני גורם כעת.
כלומר, עצם הלימוד עם כוונה של תורה לשם תורה א', הוא תורה עם הסתכלות בשכל.
והבן.

@תלמיד_אמיתי כתב:

ובכל אופן, בין כך ובין כך, מה בפועל דרך הלימוד עם הליקוטי הלכות בתור לימוד ליקו"מ בעיון? היינו מה בפועל אני מחפש שם? הרי הפשט של הליקוטי הלכות די "פשוט" ברוב המקרים, אז מה בעצם הלימוד הזה מחבר אותי לעיון בליקו"מ?

תודה רבה

יש כנראה הרבה דברים, אבל נתחיל עם אחד:
את החווייה של הלמעשה, איך התורה מתפרשת בעבודת השם שלי ביום יום.
זה חלק בלתי נפרד מהפשט בתורה.
וזה דבר שרואים ממש חזק אצל מוהרנ"ת איך למד תורה.
דהיינו לא בניינים של גג על גג בפלפול, (בלי לזלזל), אבל איך מה שרבינו מלמד בתורה משנה לי את התפילה, התפילין, הציצית, וכו', מחזק אותי, מעורר, וכו'.

והתשובה לענ"ד הוא, שזה שיצה"ר מתלבש במצוות, הוא דבר כל כך נסתר, שאי אפשר לזהות את זה.
כמו שמוהרנ"ת מביא בהלכות פיקדון ד', עניין החומרות יתירות. אפשר לפקוח עין אמת, ולראות שמרמים עצמם.
ועיקר הנקודה הוא, אם לומד באופן שרוצה לזכות למה שנאמר בתורה זו, דהיינו לזכות על ידי התורה להתגבר על יצה"ר, ולזכות לראות החן האמיתי, ולהסתכל בשכל של כל דבר, אז לכאורה אין מתלבש בזה היצה"ר, כי הוא רוצה בהאמת.
וכן אפשר לומר, שאז גם מגן זכות הצדיק, בחי' ברכת יוסף, יחנך בני, שהרי אנו לומדים תורה כדי לקיים העצה, לזכות עי"ז לתפילה וח"נ.

אני יסביר את השאלה שלו:
הרי רבינו אומר שהעצה להנצל מהתגלות הלב, הוא ע"י לימוד התורה,
אז הוא מקשה, הרי רבינו מזהיר שהיצר הרע מתלבש במצוות, אם כן, הרי גם במצוות לימוד התורה הוא יכול להתלבש.
אם כן, איך באמת נינצל על ידי לימוד התורה, באופן שנדע, שבמצווה זאת אין היצר הרע מתלבש.
עד כאן שאלת ר' לל"מ, אם הבנתי נכון.

@שפחה-על-הים כתב:

@חבר-אני כתב:

בקברי צדיקים אין את החשש הנ"ל ולכן אנ"ש מרבים ללכת לשם.

לא שמעתי שאנ"ש הלכו לקברי צדיקים שלא היו מקורבים לצדיק האמת שבזמנם.
(כמו בכל ענין, גם בקברי צדיקים בעיקרון צריכים ללכת לקבר של צדיקי האמת יחידי הדורות, אך מה שאנו צריכים ללכת גם לקברי תלמידיהם ממשיכי אורם, כי א"א לקבל אור הצדיק בלי תלמידיו, ואנו הולכים אליהם כדי לקבל את אור הצדיק המתגלה על ידם, וכן הוא בשמה"צ).

כתבה המתארת את ההשתטחות של חסידי ברסלב בציון הרה"ק ר' אלימלך.

אלפי אנשי שלומינו, ובתוכם עשרות רבנים ומשפיעים, משתטחים בדרך לאומן, על שלל ציוני הצדיקים מכל השמות והסוגים. כולל צדיקים שחיו לפני כ100 שנה בלבד.

והסיבה היא מאוד פשוטה,
צדיקים הם לא נהגי מוניות, ואין ביניהם מריבות מי יותר גדול, או מי יותר חזק.
כל צדיק יש לו את העניין שלו, ובפנימיות, כל הצדיקים היו חסידי ברסלב.

בוודאי שאנחנו חסידי ברסלב, ורביה"ק מוהר"ן הוא הרבי שלנו, ולכן עיקר לימודינו ועיסוקינו הוא בספריו הקדושים, הם חיינו ואורך ימינו, ורבינו הוא רוח אפינו ואור נשמתינו.
אבל לבוא ולהתסכל בעין כל כך עקומה על כל הנושא הזה של הבחינות והמדריגות בין צדיקים, זה עם'ארצות ממדריגה ראשונה, ותו לא מידי.

היו ברוכים,
לא בטוח שאגיב שוב באשכול הזה.

@bjni כתב:

את הדיון לא על זה דנו בכלל

אי אפשר בכל מקרה לעמוד בקצב, וזה גם לא משפיע, לא נראה שמישהו כאן כדי לברר את האמת, אלא רק כדי להשמיע את דעתם/השגותיהם.
אני שוקל ברצינות להצטרף לקבוצת הפורשים באהבה מהאשכול הזה...

@שפחה-על-הים כתב:

@JoJo כתב:

כל הראיות הללו מיותרים לגמרי, למי שפשוט מכיר את אנ"ש תלמידי המשפיעים מהדור הקודם, החיים עמנו לאוי"ט, ורואה איך כולם לומדים כל הספרים, כנודע לכל מי שמכיר.

אינם מיותרים, ואדרבה מוכיחים את הצורה שבא אנ"ש התייחסו לאלו הספרים, אף שלא חלקו עליהם ח"ו, אבל צריכים לחפש מקומות שיביאו מהם. לעומת חלק מהנקראים גדולי אנ"ש בימינו שספריהם מיוסדים על הספרים הקדושים הנ"ל, ומביאים מהם כמה פעמים בכל עמוד.

דברי שטות והבל,
אני קורא כמעט כל חוברת שיוצא לאור על ידי מערכת טעם זקנים של רלוי"צ, ואני חושב שלא היה כמעט חוברת אחת, מתוך מאות, שר' לוי יצחק לא מצוטט שם מכל גדולי החסידות.

כנ"ל מי שמכיר את הגרי"מ שכטר.
ומי שמכיר את שאר אנ"ש.

אני חושב שצריך להקדים דיון, לפני על הנושאים שמדוברים כאן, האם בכלל מציאותי או ראוי לאחד שלא קיבל מאנ"ש, שקיבלו מאנ"ש שלפני כן, עד רבינו, לעסוק בבירורים על ברסלב.

התשובה שלי היא חד משמעית שלא.

(נניח כעת בצד את זה, שמי שמקבל מאנ"ש כנ"ל, באופן אוטומטי פחות מעסיק אותו כל הבירורים הללו..)

כל הראיות הללו מיותרים לגמרי, למי שפשוט מכיר את אנ"ש תלמידי המשפיעים מהדור הקודם, החיים עמנו לאוי"ט, ורואה איך כולם לומדים כל הספרים, כנודע לכל מי שמכיר.

באוזני שמעתי פעם מהרב כרמל ז"ל, שלמד 11 פעמים שער הייחוד והאמונה להרב מסטראשעלע תלמיד בעל התניא.
לאחרונה שמעתי ראיון שהתפרסם מר' משה ביננשטוק, שם מספר שקיבל על עצמו לסיים כל הנועם אלימלך.
הגרי"מ שכטר, הגרנ"ד קיוואק, הגרח"ש ראטנבערג, הגרי"מ ברנר, הרי ידועים דעתם ביותר בענינים אלו.

איך פעם אמר מישהו, רבינו מספיק גדול, אתה לא צריך להקטין אף אחד, כדי להגדיל אותו...
אם אתה מרגיש שאתה צריך להקטין צדיקים אחרים, כנראה שאין לך השגה בגדולת רביה"ק.

מצינו עוד הרבה שנהגו ללמוד ולקבל מכל הצדיקים, אביא כמה תיעודים שהתפרסמו פעם בפורום אחר:

1. קונטרס טעם זקנים קכ"ח עמוד כ"ג: רלוי"צ מעיד על עצמו, "אני לא ראיתי את הדיבור הזה בתולדות, ואני תמיד מסתכל בספר תולדות יעקב יוסף".

2. סדר לימודיו שהכין לעצמו ר' בירך רובינזון זצ"ל, בתוכם כמובן קביעות נפלא בכל יום בהתבודדות וספרי רביה"ק, ובשבת קודש, ספרי חסידות רבים.
   

3. קטע מתוך פרפראות לחכמה להרב מטשעהרין, על תורה ס"ד, אות ב', בו מצטט מספר התניא:
   וצריך להיות הפרש כביכול בין המילוי והסיבוב וכו' אינו רוצה לומר הפרש מקום כביכול חס ושלום, כי למעלה ברוחניות אין שייך מקום, מכל שכן במקום עליון קדוש ונורא כזה (וכמבואר גם בליקוטי אמרים תניא פרק מ"ח ע"ש) רק רוצה לומר איזה בחינת הפרש וחילוקי מעלות ומדריגות ובחינות בין המילוי והסיבוב שזה בא רק על ידי בחינת צמצום של חלל הפנוי וגם בזה אי אפשר לדבר כלל ואפילו להרהר במחשבה, וכמובן גם בעץ חיים בהיכל אדם קדמון ועיין בספר זוהר הרקיע בשם המקובל ר' מאיר פאפרוש על מאמר הזוהר בראשית דט"ו בריש הורמנותא וכו' שהאריך לבאר קצת בזה, ואף על פי כן כתב הוא בעצמו בשם מהרח"ו ז"ל, שהכל הוא רק לשבר את האוזן וכו':

ומחיפוש קליל:

4. ספר נתיב צדיק מכתב ל"ה:

ותאמר לר' איצילי נֵרוֹ יָאִיר שיהיה חזק בבטחון שיעמוד מחולי זה כי כך ראיתי בספר "תולדות יעקב יוסף" ששמע ממורו שכשאדם חזק כבטחון אין מענישין אותו ומרבינו ז"ל גַם כֵּן שמעתי מאדמו"ר ר' נתן כעין זה ומאוד בקשתי מאתכם כשתכתבו צעטיל לר' אברהם גיסו של הצדיק ר' אבאלע זצוק"ל תרשמו לר' קלמן גַם כֵּן כי היא מצוה גדולה ואל תסתכלו על הרע רק על הטוב

5. ספר אוצר נחמני לר' נחמן בורשטיין, אות קכ"ד מביא מנועם אלימלך.

6. מוהרנ"ת מביא כמה פעמים בליקו"ה מספר תולדות יעקב יוסף, ופעם אחת לפחות מספר נועם אלימלך.

יש בוודאי עוד הרבה, אבל מסתמא די בזה

@שפחה-על-הים כתב:

@חכם-ותם כתב:

האם אפשר לחשוב שרבינו היה מונע ממנו את זה???

(מדבר רק על עצם הראיה מהרגשת החיות):

ספר ליקוטי מוהר"ן - מהדורא קמא סימן כח
וַאֲנָשִׁים חוֹשְׁבִים שֶׁיָּבוֹאוּ לְאֵיזֶהוּ תּוֹעֶלֶת עַל יָדָם, הַיְנוּ שֶׁיָּבוֹאוּ לָדַעַת אֶת ה' אֵיךְ לַעֲבֹד. וְהֵם הָאֲנָשִׁים אֵין מַשִֹּיגִים שׁוּם תּוֹעֶלֶת, כִּי תּוֹרָתָם שֶׁל אֵלּוּ הַתַּלְמִידֵי חֲכָמִים אֵין לָהּ כֹּחַ לְהַדְרִיךְ אֶת הָאָדָם בְּדֶרֶךְ הַטּוֹב, כִּי מִבִּישָׁא לָא הֲוֵי טָבָא (ב). וְלֹא עוֹד, כִּי תַלְאוּ גַּם אֱלֹקִים כְּאִלּוּ לוֹאֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִלַּעֲזֹר לָעוֹבְדִים אוֹתוֹ. נִמְצָא שֶׁעַל יְדֵי זֶה אֵלּוּ בְּנֵי אָדָם נוֹפְלִים בִּכְפִירוֹת גְּדוֹלוֹת, וְחוֹשְׁבִים, חַס וְשָׁלוֹם, "לֹא יִרְאֶה וְלֹא יָבִין אֶלֹקִים בְּמַעֲשֵֹה בְּנֵי אָדָם". עַל יְדֵי זֶה "אֶת יִרְאֵי ה' לֹא יְכַבְּדוּ", וּמְחָרְפִים וּמְבַיְּשִׁים אוֹתָם. וּבִשְׁבִיל זֶה בּוּשָׁה נִקְרָא עֲבוֹדָה זָרָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (הוֹשֵׁעַ ט'): "וַיִּנָּזְרוּ לַבּשֶׁת", כִּי הַבּוּשָׁה וְהַחֵרוּף נַעֲשֶֹה מֵהַכְּפִירוֹת

לא יאומן איך שאפשר להביא ציטוטים ממקומות שהיו אמורים להביא בדיוק להיפך.

רבינו מתחיל את התורה הזאת (כח) במודד חשוב מאוד!

הַמִּתְנַגְּדִים הַמְבַזִּים וְהַמְחָרְפִים יִרְאֵי הַשֵּׁם זֶה מֵחֲמַת שֶׁמְּקַבְּלִים תּוֹרָה מִתַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֵׁדִין יְהוּדָאִין

כדאי לבדוק באשכול כאן, מי יותר קרוב לעניין זה של ביזוי ת"ח משני הצדדים, ולאור התוצאות, שיבדוק כל אחד בדחיפות רבה מאיפה מקבל את התורה שלו.

והכל מקושר כהוגן, ודי בזה, להחפץ באמת.