@איש-היער כתב:

הדבר ברור לכל איד שקורא את הלשונות החריפים מאוד מאוד של ר' נתן שהוא התכוון בדווקא כמו שהוא אומר ושלא יעשו עם זה פשעטלעך...

ע"כ כתבתי שמהטעם הראשון יכולים לומר לאחרים.

נכון, אך אם רבינו אמר טעם אנו צריכים ללכת לפי הטעם שגילה.
גם בתורה אם כתוב הטעם מפורש אנו הולכים לפיו, אפילו שלא דרשינן טעמא במקום שלא כתוב, ואף שאנו יודעים שיש הרבה טעמים לכל מצוות שאינם כתובים במפורש.
ואין לדיין אלא מה שעיניו רואות.

@חבר-אני כתב:

(ואולי זה נכלל במה שראבר"נ כתב בהקדמת הביאוה"ל שה' מקדים רפואה למכה ובירידת הדורות מתגלים גלויים כאלה שהבלתי מתרפא בהם אבדה תקוותו, זאת אומרת לעניינו: אחרי שהח"י כללים התגלו, א"א כהיום ללמוד באופן אחר...)

וכן מבואר בדברי רבינו שיש דברים שהם סוד ואחר זמן אינם סוד, וה' יתברך מנהיג העולם יפה יותר.

נ"ל כדבריך.
ושמעתי (מר' אברהם פלג) ראיה לזה מדברי רבי אברהם בר"נ שכותב שאפשר לדייק כבמקרא בתורה ב' תנינא שמלשון מוהרנ"ת.

מוהרנ"ת, רבי נחמן מטשערין, רבי אפרים בר"נ, רבי ברוך אפרים, רבי אברהם בר"נ. (מי שכתבתי זה רק אלו שאנו יודעים ע"פ ספריהם).

לענ"ד בדברי רבינו מבואר שני סיבות לא ללכת לרופאים אחת מבחינה גשמית שאינם יודעים לרפאות וגם בתורה א' תנינא שאפשר להתרפאות מדבר ה' (וע"פ המבואר שם ההליכה לרופאים מגבירה את העזות), ולטעם הראשון לא משנה כלל מה הדרגה של האדם (וע"כ גם יכול לומר לאחרים), אבל לטעם השני רק אם זכה לתיקון בנין ירושלים כמבואר שם.
והנה בימינו ברוב הדברים לא שייך הטעם הראשון שרבינו מביא (הוא מסביר שהרופאים חולקים ביניהם וכו'), אך זה בודאי נפק"מ למקומות שהם כן חולקים ביניהם, ושתי הדעות שוות שלפי רבינו עדיף להיות בשב ואל תעשה.