האם יש הבדל בין פשט מוכרח מקשרי המאמר, לסברה שאינה מוכרחת, ואם כן, אז מה ההבדל בין דרש ממקומות או תורות אחרים, לדרש שנעשה 'מיניה וביה' בתוך האסמכתאות שמביא רבינו לדבריו.

אעתיק לכאן את התגובה לדבריו של ברוך מאן שכתב שלדעתו כלל ד' הוא רק סגולי ולא לימודי?
שוודאי שיש לומר שהכלל הרביעי הוא לא רק סגולי אלא גם לימודי ויש לו נפק''מ בלימוד המאמר, ואסביר
א' יש קושיות שיתורצו רק לפי הכלל הרביעי, כגון בתורה י''ב הנ''ל ששם בהלבשת המאמר מובא שהורמיז בר ליליתא הוא התחשד''י
ולאחר מכן מובא שהוא הצדיק ששוור מהאי להאי עי''ש. והנה על פי הכלל הנ''ל מובנים הדברים להחריד,
כיון שמובא במאמר שמחמת השני משמעויות שנותן הצדיק לדבריו, התחשד''י לומד את התורה של התנא וחושב שהוא כמותו וכשיודע הלמדן זאת שלא בא לבחי' הבשמאלה עושר וכבוד [שחושב שהצדיק הוא שד כמובא במאמר רבב''ח, אלא כדי להמשיך שפע גשמיות להעולם, על ידי זה בעצמו יחזור בתשובה.
ועוד נפק''מ גדולה בדרך הלימוד, שכיון שמובא בשיחה מחיי מוהר''ן [שהיא המקור לזה הכלל] שהתורה בעצמה היא הכלים לקבל את התיקונים המובאים בה, אזי אם לא מבררים את סדר התיקונים מה גורם למה, ואיך זוכים לזה בעצמו וכו' אזי בוודאי שהיה נחסר מהתפעלות ההשגה של תורה זו, והוא כמי שהניח תפילין בלא הכתב שעליו [כעין המשל שמביא ראב''ן בזה הכלל], או אפילו שנמצא הכתב אך לא בסדר הנכון, כגון שמעקם את סדר הדברים ולא מתוך הכרח הפשט, אזי בזה נמצא גם פגם [כמו שמובא בלשון ראב''ן 'עד שמקשרים אותם עוברים על הזהרת הכתוב], אשריך שאתה זוכה לברר דברים על אמיתתם ולא בוש לדבר כנגד מלכים

@ברוך-מאן כתב:

ולאחר קריאת הסיכום, יבין כל אחד את מה שטענתי כל הזמן,
שהכלל הזה הוא סגולי!
ולא כדעת יהושע קליין ודעימיה שזה כלל לימודי.
וודאי שיש לומר שהכלל הרביעי הוא לא רק סגולי אלא גם לימודי ויש לו נפק''מ בלימוד המאמר, ואסביר
א' יש קושיות שיתורצו רק לפי הכלל הרביעי, כגון בתורה י''ב הנ''ל ששם בהלבשת המאמר מובא שהורמיז בר ליליתא הוא התחשד''י
ולאחר מכן מובא שהוא הצדיק ששוור מהאי להאי עי''ש. והנה על פי הכלל הנ''ל מובנים הדברים להחריד,
כיון שמובא במאמר שמחמת השני משמעויות שנותן הצדיק לדבריו, התחשד''י לומד את התורה של התנא וחושב שהוא כמותו וכשיודע הלמדן זאת שלא בא לבחי' הבשמאלה עושר וכבוד [שחושב שהצדיק הוא שד כמובא במאמר רבב''ח, אלא כדי להמשיך שפע גשמיות להעולם, על ידי זה בעצמו יחזור בתשובה.
ועוד נפק''מ גדולה בדרך הלימוד, שכיון שמובא בשיחה מחיי מוהר''ן [שהיא המקור לזה הכלל] שהתורה בעצמה היא הכלים לקבל את התיקונים המובאים בה, אזי אם לא מבררים את סדר התיקונים מה גורם למה, ואיך זוכים לזה בעצמו וכו' אזי בוודאי שהיה נחסר מהתפעלות ההשגה של תורה זו, והוא כמי שהניח תפילין בלא הכתב שעליו [כעין המשל שמביא ראב''ן בזה הכלל], או אפילו שנמצא הכתב אך לא בסדר הנכון, כגון שמעקם את סדר הדברים ולא מתוך הכרח הפשט, אזי בזה נמצא גם פגם [כמו שמובא בלשון ראב''ן 'עד שמקשרים אותם עוברים על הזהרת הכתוב], אשריך שאתה זוכה לברר דברים על אמיתתם ולא בוש לדבר כנגד מלכים

@נחום-בקר
תודה רבה על הברכות, רק רציתי לברר
האם רק בקטגורית מינה וביה מותר לדבר בפשט התורה,
וחוץ מזה שיש הבדל בין לימוד על פי סברה ב'מיניה וביה' ללימוד בדרך פשט ב'מיניה וביה'

אז בעצם צריכים לברר מהו העכו''ם שממנו מעלים את המלכות, כדי להבין את עניין שיבור המידות הרעות שקודם לווידוי דברים

לא אמרתי שזה פשט, אלא העמדה בלבד, למרות שבמחשבה שניה יש קשר לזה שיש שלב מקדים לפני העלאת המלכות לאין, והוא המובא בהלבשה של 'המהלך בדרך', ששיבור המידות הרעות הוא קודם לווידוי שעל ידו מעלים את המלכות לאין

שרבינו באות ב' כתב: וזאת הבחי' אי אפשר להשיג אלא כשמעלה בחי' מלכות דקדושה מהגלות מתוך העכו''ם... ... וכשמעלין בחי' מלכות מבין העכו''ם אזי נתקיים 'כי מלך כל הארץ אלהים'
ובאות ג' כתב: ואי אפשר להשיב המלוכה להקב''ה אלא על ידי ווידוי דברים לפני ת''ח, ואולי יש לדייק ולחלק שיש קודם העלאת המלכות מבין העכו''ם, ואחר כך השבת המלכות לקב''ה

@לית-ליה-מגרמא כתב:

יש עניין שמאד קשה בפשט הכללי של התורה, שבתחילת המאמר שבו מודיע לנו רבינו את עצם השגתו [אות א' ב' ג' ד' ה'], מבואר לכאורה רק עניין הווידוי דברים שזהו התקנה לנפילת המלכות על ידי העוונות, ובאות ח' שבה רבינו מלביש את דבריו במאמר חז''ל משל לאחד וכו', מוסיף את עניין שיבור המידות הרעות שהוא כתנאי מקדים לווידוי לפני ת''ח. והרי אין דרכו של רבינו להודיע בהלבשותיו השגה חדשה שלא נזכרה קודם לכן [ראה כלל י''ז], והוא 'כעין' סתירה למה שכתב בהשגה שעל ידי וידוי דברים בלבד משיבים המלוכה להקב''ה?

אולי יש לדייק בדברי רבינו באות ב' וג' שיש שני שלבים בתיקון המלכות

@חבר-אני [כתב]
אבל יש כבר קטגוריה 'מיניה וביה', שזה פשט בלי סברות ובלי דרשות, מה התחדש באשכול זה?
עצם זה שנפתח דיון בעניין מהו פשט ומהו סברה ודרש זה כבר חידוש גדול, כי מה בסך הכל אנו ביקשנו בלימוד בעיון, להיות תלמידים שרוצים לקיים את רצון רבינו לקיים את דבריו, וזה על ידי שנבין היטב פשטיות הדברים כמובא בהקדמה.
ומי שלא מעוניין להתחזק בדבר זה [שהוא לבא ללימוד מתוך מקום של 'תלמיד' שרוצה להבין דברי רבו באמת, ולא ממקום של
'צדיק' [מלעיל] שמעוניין לומר את הסברות והרעיונות שלו] יכול לחפש את מבוקשו באשכולות אחרים

אשמח מאד שנשוחח בלי ציניות אלא מתוך רצון לברר את האמת, ולהקשות בצורה עניינית [כגון: מנין ההקדמה שברור האמת של הצדיק נעשת ביתר שאת מדור לדור].
וכיון שאני משתמש חדש שלא היה בפורום בזמן האחרון, אבקש קודם שאפתח בדברי, שתסבירו לי איך הבנתם את עניין ראיית פני הצדיק במאמר, אם לא הבנתם בעניין זה תוכלו לכתוב שאינכם יודעים.

למשל להבין על פי הפשט, יש במאמר בחי' של ראיה שהיא לאו דווקא גשמית אלא מסוג אחר, ולא לדרוש זאת ממקומות אחרים [פניו שכלו ונשמתו סימן קצ''ב או ע''י התלמידים סימן קנ''ג]. ואף על פי שהביא זאת הפרפראות, מ''מ אין לומר שזהו הפשט ואין בלתו, אלא יש להבין שמכיון שבירור האמת של הצדיק נעשה מדור לדור וביתר שאת, נוכל אנו הקטנים להבין מתוך הפשט כיצד ראיית פני הצדיק היא בעוד בחינות ולא רק גשמית

האם יש דרך היום לראות הצדיק, כלומר האם יש במאמר בחי' של ראיה שהיא לאו דווקא גשמית אלא מסוג אחר?

כמובא בהקדמה לפחות חמש פעמים שמוהרנ''ת חוזר על השורש פ.ש.ט. ואף על פי שיתר נוח לימוד בסברות ובדרש [כי ניחא לעבד בהפקר] צריכים אנו לכסוף להבין את פשט הדברים עד היכן שמגיע יד שכלנו, ובשביל שנוכל לכסוף לזה צריכים אנו להבדיל בין פשט לדרש וסברה