ומי שירצה לחפש עוד יוכל למצא בקונטרס 'צדיק הדור' באדיבות מכון 'אור הנחל'
אפשר לכתוב בדפדפן: אור הנחל צדיק הדור PDF, ולקרא שם

וכן מובא במכתבי ר' שמשון בארסקי [מכתב פ''ח]:
כי עד ביאת משיחנו אסור לקבל על עצמו שום התמנות ומנהיגות של שום אדם אפילו אם הוא מאנשי שלומנו, רק דעתו הקדושה של האדמו''ר ז''ל הגנוז בספריו הקדושים, הוא הראש והמנהיג של כל מי שרוצה להתקרב אל האמת.
וכאן המקום להביא את דבריו של אחד מזקני ה'פורום' דהיינו משתמש וותיק שכתב באשכול הזה:
ישנה היום תופעה, בה אדם כפי הבנתו קובע את הגיזרה הכללית של ברסלב.
לא נולדנו היום, ויש לנו אבות זקנים ומסורת דורות של הבנה בצביון של 'ברסלב מהי'...
והרי הם כקראים שאינם מאמינים במסורות ע"פ שהם הם גופי תורה... עכ''ל.
ועדין לא כתב לי מהי המסורת שקיבל מאבותיו וזקיניו ומסורת דורותיו והבנותיו בצביון של 'ברסלב מהי' ואיך זה קשור למה שכתבתי.
וכן אבקש מכבוד הרב 'נחום בקר' לנקוב בשמותם ולהביא דבריהם של זקני אנ''ש שסותרים דבר אחד ממה שכתבתי.
[אם תוכלו לשנות מדרככם ולהגיב על משפט ספציפי שכתבתי, ולהראות דבר שסותר אותו, ולא סתם להביא מקורות כמו 'הם כבדו את כל הת''ח' וכו' שעל זה אין שום חולק, או 'תשמע איך היתה המנגינה של הדברים וכו' זה לא היה נשמע ככה וכו' שאין דרכה של תורה בכך.]

וכן מובא בשם ר' אפרימ'ל: תאמין לי ידידי יקירי חביבי מה שלא הסכמתי לזה עד הנה הוא מחמת אהבתי מאד אליך ולא ידעתי בבירור מה שטוב לך, אולם עתה לאשר שקבלתי המכתב ממך שכתוב שם גודל היסורים והבלבולים שלכם וקשה כח הסבל, לזאת עלה בלבי לאשר שמובא בדרי רבינו ז"ל בליקוטי קמא סי' קמ"ג מעלת המקבל עצה מחכמי הדור כי הוא המתקת הדינים וכו' יעיי"ש, ודע ידידי וחביבי כי לפי דעתי בבירור
החכמי הדור והצדיקי הדור הם הם החסידי ברסלב יחיו, לזאת נכון הדבר להציע הדבר לפניהם וכאשר הם יסכימו לזה גם אני מסכים ג"כ לזה ובעזרת השי"ת תלך לבטח דרכך ותצליח בכל אשר תפנה. ואבקשך מאד בל תאמר לבני ביתך יחיו מזה שכתבתי לך עתה, כי אין לומר זאת לכל אדם כמובן וכו' [עונג שבת עמ' ש''ס]
ואמר רל"י בנדר זצ"ל שמפורסם של שקר הוא כל מי שתלמידיו מדברים עליו יותר מאשר על רבינו ז"ל
(כנשמע בשיחותיו המוקלטות, וכן הובא בספר 'האמת הנעדרת' ובקונטרס 'על כסאו לא ישב זר')
ואמר רבינו ז"ל, קשה וכבד על מלאך המוות להמית לבדו את כל
בני העולם בגשמיות וברוחניות, ובכן העמיד לו עוזרים בכל מקום, הרופאים להמית בגשמיות, והמפורסמים של שקר להמית ברוחניות. (שיש"ק חלק א-תקנה)

וכן כתב ר' שמואל הורביץ (מכתב כ''א) ;מה שאחר הבעש"ט ז"ל נעשו תלמידיו 'רביים' והנהיגו העולם, בוודאי היו צדיקים גדולים ונוראים זי"ע והלכו בדרך רבם הבעש"ט ז"ל (כמו שאנו צריכים לילך עכשיו בדרך רבינו ז"ל ובהתקשרות לרבינו ז"ל) וכל אחד היו לו אנשים ששייכו לו ושיכול לתקנם אבל הכל בכח הבעש"ט ז"ל, אבל מעת שנתגלה דרך רבינו ז"ל אין לנו דרך אחר, אלא דרכו ועניינו, והוא נקרא הצדיק שבדור הזה וכל תיקונינו תלוי אך בו כי הוא כבר הכין רפואות למחלות שנתחדשו בדור הזה דייקא וע"כ אין רפואתינו אלא על ידו
וכן כתב עוד שם:
בוודאי הוא פגם להתקרב לאיזה איש אחר, ובפרט שכעת ההסתרה הוא גדול כ"כ שאיננו יודעים מהצדיקים שבדור הזה והם נעלמים מעינינו, כי אין לשטות את עצמו שהמפורסמים הם צדיקים אמיתיים, כי אעפ"י שיש הרבה כשרים בישראל אבל צדיק הוא ענין אחר לגמרי ובפרט להנהיג
נפשות צריך לידע שורשן וקלקולם ותיקונם וכו'. ובאמת אני צריך להאמין בטוב שיש בכל איש ולדונו לכף זכות ולמצוא טוב אפילו בהגרוע שבגרועים שאין גרוע ממנו. אבל להתקרב ובפרט לקבל מרותו ולהסמיכו לרבי אפילו קצת דקצת, כגון לאכול שיריים או לישב על שולחנו או לשמוע חידושיו, בוודאי הוא קלקול באמונת ההתקשרות והתקרבות לרבי שלנו [מכתבי ר' שמואל מכתב כ''א]

ואלו זקני אנ''ש מהם קבלתי: ר' לוי יצחק בנדר, ר' מרדכי יגלניק, ר' שמואל הורביץ, ר' ישראל בער, זצ''ל] ודבריהם הביא כעת.
מספר ר' לוי''צ:
בימי בחרותי, ישבנו פעם בצוותא שלושה בביתו של רבי אלטער טעפליקער בסעודה שלישית בעיר טעפליק, עמי היו רבי אלטער טעפליקער ורבי אברהם ב"ר נחמן.
רבי אברהם הרבה אז לדבר בחומרה רבה נגד הפרסום של שקר שבכל אחד (בתוכו) הוא דיבר בלהב ובלהט אש כזה, כאשר מיד במוצאי שבת לאחר הבדלה, כבר ישב רבי אלטער לכתוב את דיבורי הלהבה שנשמעו מפי ר' אברהם. רבי אברהם גילה שנאה עמוקה לכל פרסום של שקר. הוא הקפיד מאוד לא לעשות שום דבר שיש בו חשש רחוק של פרסום של שקר.
כאשר ראה ביהודים יראים ושלמים שינוי כלשהו בהנהגה, היה מוחה: "פרסום של שקר"! (דיבורי אמונה ח"ה סימן קנג)

ר' אברהם בר"נ זצ"ל אמר על הפסוק "בימים ההם אין מלך בישראל איש הישר בעיניו יעשה" על ימינו אלה בעקבתא
דמשיחא, כאשר 'אין מלך בישראל' אם אין מנהיג צדיק באמת שינהיג אותו וידריך אותו, אז עכ"פ 'איש הישר בעיניו יעשה', שלא ילך למדריכים ומנהיגים שיכולים לקלקל אותו בדרכים עקומים, אלא טוב יותר ש'איש כל הישר בעיניו יעשה'. היינו לא ח"ו שיעשה מה שרוצה ומה שישר בעיניו ח"ו, רק ילך כפי הדרכתו והבנתו בספרי רביז"ל, ובפרט בספרי מוהרנ"ת ז"ל שהכין הכל לכל, לכל אחד ואחד, הדרכה ועצות טובות איך להתנהג ואיך לילך ברצוא ושוב.
והסביר רלוי"צ ז"ל, שאין הכוונה ח"ו שיהיה פורק עול ויעשה מה שרוצה, רק הכוונה בעבודת השי"ת כל אחד יעשה כמו שמבין בעצמו ולא יכריחו אותו לעשות כולם 'כך וכך' ולכופם תחת שעבודיהו. (שיחות מהרלוי"צ אות קמא)

@נחום-בקר כתב:

נ.ב. נשמח שתכתוב את זקני אנ"ש ששמשת אותם, וקבלת מהם, הוראותיך!
כי עד כמה שאני מכיר את זקני אנ"ש, הם מכבדים כל ת"ח. ומעריכים גם צדיקים מחסידויות אחרות.

איך הגעת מ'לכבד כל ת''ח' שהוא מבואר בשו''ע, ל'שמיעת תורה ממנו' ו'התקשרות אליו'
ומה שמעריכים צדיקים שאינם ברסלבר'ס הוא מובא בשיחה מפורשת מרבינו שעכ''פ צריכים להחזיק טובה למפורסמים שמחזיקים את העם ביהדות פשוט, ואין זו סותר שמי מהם שבעצם רבנותו מעלים את שם רבינו הרי הוא סיבת הגלות וצריכים לדבר מזה.

@נחום-בקר כתב:

ולא אלו שלא סופרים אותו.

|=על כאלו לא היה דיון אם להתקשר אליהם או לא.

מנין לך החילוק בין לא רוצים 'להתבטל אליו, ללא 'סופרים אותו' מחמת לאחר שרבינו דיבר על עצמו כל כך גדולות, ובנחיצות התקרבותם של כל גדולי הדור אליו ['לא מבעיא אתם, אלא אפילו כל הצדיקים צריכים אותי, כי גם הם צריכים להחזיר אותם למוטב' חי''מ סימן ר''נ 'גדולת נוראות השגתו', וראה עוד ב'מעלת המתקרבים אליו'],
ושאין אצלו ממוצע, אלא או שהוא כל כך גדול, או שהוא ח''ו כמו המתנגדים שבודים אליו וכו' [רס''ב],
אזי אם יש כאלה שבעצם רבנותם מעלימים את העניין שרבינו כל כך גדול ושצריכים להתבטל רק אליו, ויודעים הם מהשיחות הנ''ל [ומשא''כ בזמן רבינו], הרי הם כ'לא סופרים אותו' דהיינו את רצונו.

ואלו המשך דבריו שם [הלכות מתנה ד']
ויַעֲקֹב עָשָׂה כַּמָּה תַּחְבּוּלוֹת לָזֶה בְּכַמָּה דְּרָכִים, עַד שֶׁהִמְשִׁיךְ בְּחִינַת הִתְגַּלּוּת הַגְּוָנִין עַל עֶדְרֵי צֹאן קָדָשִׁים שֶׁלּוֹ, כְּדֵי לְהַכְנִיעַ מֵהֶם הַמְּדַמֶּה וְלַהֲבִיאָם אֶל הַשִּׂכְלִיּוֹת הַנַּ"ל. וְזֶה וַיִּקַּח לוֹ יַעֲקֹב מַקַּל לִבְנֶה לַח וְלוּז וְעַרְמוֹן וַיְפַצֵּל בָּהֶם וְכוּ' מַחְשׂף הַלָּבָן אֲשֶׁר עַל הַמַּקְלוֹת (בְּרֵאשִׁית ל, לז), וְאִיתָא (זֹהַר וַיֵּצֵא קסב.) שֶׁזֶּה בְּחִינַת סוֹד הַתְּפִלִּין, שֶׁהֵם כְּלַל הַתּוֹרָה שֶׁהוּקְשָׁה כֻּלָּהּ לִתְפִלִּין, כְּלַל הַמֹּחִין, הַיְנוּ שֶׁיַּעֲקֹב בְּחִינַת הַצַּדִּיק, שֶׁהוּא נְקֻדַּת הָאֱמֶת, הִמְשִׁיךְ בְּחָכְמָה נִפְלָאָה כָּל הַמֹּחִין הַקְּדוֹשִׁים בִּדְרָכִים נִפְלָאִים וְנוֹרָאִים מְאֹד מְאֹד, עַד שֶׁהִכְנִיס הַחָכְמָה וְהַשֵּׂכֶל הָאֱמֶת בְּתוֹךְ הַמֹּחִין שֶׁל כְּלַל יִשְׂרָאֵל, שֶׁיִּכְנֹס הַחָכְמָה וְהַשֵּׂכֶל הָאֱמֶת בְּתוֹכָם הֵיטֵב, שֶׁיָּבִינוּ הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ עַד שֶׁלֹּא יִהְיֶה כֹּחַ לְשׁוּם הַטְעָאָה שֶׁל הַכֹּחַ הַמְּדַמֶּה בְּחִינַת לָבָן לְהַעֲבִירָם מִזֶּה, חַס וְשָׁלוֹם.

וְזֶהוּ וַיַּצֵּג אֶת הַמַּקְלוֹת אֲשֶׁר פִּצֵּל בָּרְהָטִים בְּשִׁקֲתוֹת הַמָּיִם וְכוּ'. 'בָּרְהָטִים', הֵם רְהִיטֵי מֹחִין, כְּמוֹ שֶׁאִיתָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (תִּקּוּנֵי זֹהַר קמד:), הַיְנוּ שֶׁיַּעֲקֹב הִצִּיג וְתָחַב אֶת הַמַּקְלוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת חִדּוּשֵׁי־הַתּוֹרָה שֶׁחִדֵּשׁ וְגִלָּה בְּשֵׂכֶל אֱמֶת וְנִפְלָא וְנוֹרָא כָּזֶה, הִצִּיג וְתָחַב אוֹתָם בָּרְהָטִים, בְּתוֹךְ רְהִיטֵי מֹחִין שֶׁל תַּלְמִידָיו הַמִּתְקָרְבִים אֵלָיו. וְזֶהוּ 'וַיַּצֵּג' - 'וַיַּצֵּג' דַּיְקָא, שֶׁהִצִּיג וְתָחַב חִדּוּשִׁים שֶׁלּוֹ הָאֲמִתִּיִּים בָּרְהָטִים, בְּתוֹךְ רְהִיטֵי מֹחִין שֶׁלָּהֶם - שֶׁיִּהְיוּ תְּחוּבִים בָּהֶם בְּעֹמֶק גָּדוֹל, עַד שֶׁלֹּא יִהְיֶה כֹּחַ לְשׁוּם טָעוּת שֶׁל הַמְּדַמֶּה לְהַעֲבִירָם מֵהֶם, חַס וְשָׁלוֹם. כִּי כְּבָר הֵם מְבִינִים הָאֱמֶת הֵיטֵב. ...

...וְזֶהוּ וְהָיָה בְּכָל יַחֵם הַצֹּאן הַמְקֻשָּׁרוֹת - וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י: 'הַבְּכוֹרוֹת', וְשָׂם יַעֲקֹב אֶת הַמַּקְלוֹת וְכוּ', וּבְהַעֲטִיף הַצֹּאן לֹא יָשִׂים וְכוּ' וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י: 'לְשׁוֹן אִחוּר' וְכוּ' - זֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁכָּתַב אַדְמוֹ"ר, שֶׁהַנְּעָרִים בְּקַל לְהָשִׁיב אוֹתָם מֵהַזְּקֵנִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּסֵפֶר הָא"ב (סֵפֶר הַמִּדּוֹת, אוֹת תְּשׁוּבָה, סִימָן ד). וּכְמוֹ שֶׁמְּבֹאָר עַל פָּסוּק (תְּהִלִּים קיט, קעו): "תָּעִיתִי כְּשֶׂה אֹבֵד" (בְּסִימָן רו), הַיְנוּ שֶׁיַּעֲקֹב שָׂם כָּל מְגַמָּתוֹ לְקָרֵב בְּנֵי הַנְּעוּרִים, לְהוֹצִיאָם מִבְּחִינַת לָבָן מֵהַכֹּחַ הַמְּדַמֶּה, כִּי עֲדַיִן הֵם רַכִּים בְּשָׁנִים וְלֹא נִשְׁתָּרֵשׁ אֶצְלָם הַסְּבָרוֹת שֶׁל טָעוּת הַמְּדַמֶּה, אֲבָל הַזְּקֵנִים שֶׁכְּבָר נִשְׁתָּרְשׁוּ בְּטָעוּתָם שֶׁל הַמְּדַמֶּה - קָשֶׁה לַהֲשִׁיבָם עַתָּה אֶל נְקֻדַּת הָאֱמֶת עַד יְרַחֲמוּ עֲלֵיהֶם מִן הַשָּׁמַיִם. וְכֵן כָּל הַפָּרָשָׁה סוֹבֵב וְהוֹלֵךְ עַל קֹטֶב זֶה, עַל הַמִּלְחָמָה שֶׁבֵּין נְקֻדַּת הָאֱמֶת בְּחִינַת יַעֲקֹב, לְבֵין כֹּחַ הַמְּדַמֶּה שֶׁהוּא בְּחִינַת לָבָן הָאֲרַמִּי בֶּן נָחוֹר, כַּנַּ"ל.

וְכָל הַמִּלְחָמָה וְהָעֲבוֹדָה וְהַיְגִיעָה שֶׁל יַעֲקֹב הַכֹּל בִּשְׁבִיל הַבָּנִים וְהַצֹּאן שֶׁהֵם בְּחִינַת בָּנִים וְתַלְמִידִים, כִּי עִם יַעֲקֹב בְּעַצְמוֹ לֹא הָיָה לְלָבָן שׁוּם עֵסֶק וּמְרִיבָה, כַּמּוּבָן בַּפָּרָשָׁה, כִּי יַעֲקֹב בְּעַצְמוֹ כְּבָר שִׁבֵּר הַמְּדַמֶּה בְּחִינַת לָבָן לְגַמְרֵי, וְנָקִי מִמֶּנּוּ לְגַמְרֵי וְיָדוֹ מְסֻלֶּקֶת מִמֶּנּוּ וְאֵין לוֹ שׁוּם עֵסֶק בּוֹ, רַק יַעֲקֹב מָסַר נַפְשׁוֹ בִּיגִיעוֹת קָשׁוֹת וּטְרָחוֹת וְתַחְבּוּלוֹת כָּאֵלֶּה הַכֹּל בִּשְׁבִיל הַצֹּאן וְהַבָּנִים, הַיְנוּ לְהוֹצִיא בָּנָיו וְתַלְמִידָיו מִבְּחִינַת בֵּית לָבָן, מִבְּחִינַת הַמְּדַמֶּה. וּמֵחֲמַת שֶׁהַמִּלְחָמָה גְּדוֹלָה וַחֲזָקָה מְאֹד מְאֹד, כִּי הוּא מִתְגַּבֵּר וּמִתְפַּשֵּׁט וּמִשְׁתַּטֵּחַ מְאֹד בְּכָל דַּרְגָּא וְדַרְגָּא. וְכָל מַה שֶּׁמְּנַצְּחִין אוֹתוֹ מְעַט - מִתְפַּשֵּׁט וּמִשְׁתַּטֵּחַ יוֹתֵר וְיוֹתֵר. וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (סֻכָּה נב.): 'כָּל הַגָּדוֹל מֵחֲבֵרוֹ יִצְרוֹ גָּדוֹל מִמֶּנּוּ', עַל־כֵּן הֻכְרַח יַעֲקֹב לִבְרֹחַ מִמֶּנּוּ בְּהֵחָבֵא עִם רָחֵל וְלֵאָה, שֶׁהֵם כְּלַל הַתּוֹרָה, וְעִם כָּל הַבָּנִים וְהַצֹּאן...

...וְזֶה שֶׁאָמַר יַעֲקֹב לְלָבָן מַה פִּשְׁעִי וּמַה חַטָּאתִי כִּי דָלַקְתָּ אַחֲרָי, הַיְנוּ שֶׁיַּעֲקֹב הַצַּדִּיק הָאֱמֶת מֵרִיב עִם לָבָן הָאֲרַמִּי וְאוֹמֵר לוֹ: מַה פִּשְׁעִי וּמַה חַטָּאתִי, הַיְנוּ אֵיזֶה חֵטְא וּפֶשַׁע מָצָאתָ בִּי בְּעַצְמִי, אֲשֶׁר אַתָּה רוֹדֵף אוֹתִי, הֲלֹא אֵין לְךָ שׁוּם כֹּחַ וְקִטְרוּג עָלַי, כִּי תְּהִלָּה לָאֵל אֲנִי זַךְ וְנָקִי וְצַח לְגַמְרֵי מִכָּל חֵטְא וָפֶשַׁע, כִּי אֵין לִי שׁוּם הִסְתַּכְּלוּת בְּזֶה הָעוֹלָם כְּלָל אֲפִלּוּ כְּהֶרֶף עַיִן וְכוּ' וְכוּ', כִּי מִשַּׁשְׁתָּ אֶת כָּל כֵּלַי מַה מָּצָאתָ מִכָּל כְּלֵי בֵּיתְךָ - כִּי אֵין בִּי שׁוּם אֲחִיזָה וּנְגִיעָה מִמְּךָ, כִּי אֲנִי נָקִי מֵהַמְּדַמֶּה לְגַמְרֵי לְגַמְרֵי, שִׂים כֹּה נֶגֶד אַחַי וְאַחֶיךָ וְיוֹכִיחוּ בֵּין שְׁנֵינוּ - הַיְנוּ שֶׁאָמַר שֶׁהוּא מְרֻצֶּה לַעֲמֹד לְדִין לִפְנֵי כָּל מִי שֶׁיִּרְצֶה, הֵן לִפְנֵי אֶחָיו שֶׁל יַעֲקֹב הֵן לִפְנֵי אֶחָיו שֶׁל לָבָן, הַיְנוּ הֵן לִפְנֵי אוֹתָן שֶׁהֵם מִסִּטְרָא דִּקְדֻשָּׁה, הֵן לִפְנֵי אוֹתָן שֶׁהֵם מִסִּטְרָא אָחֳרָא מִסִּטְרָא דְּלָבָן, כִּי לִפְנֵי כֻּלָּם יִצְדַּק בַּדִּין, כִּי כֻּלָּם לֹא יוּכְלוּ לִמְצֹא בּוֹ שׁוּם שֶׁמֶץ וְשׁוּם צַד אֲחִיזָה מִשּׁוּם רֵיחַ שֶׁל אֵיזֶה תַּאֲוָה וּמִדָּה שֶׁבָּעוֹלָם הַנִּמְשֶׁכֶת מִכֹּחַ הַמְּדַמֶּה, כִּי אֲנִי נָקִי וְזַךְ וְצַח לְגַמְרֵי.

אַף גַּם הָיוּ לִי יְגִיעוֹת וּטְרָחוֹת גְּדוֹלוֹת בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ בִּשְׁבִיל כְּלַל יִשְׂרָאֵל, בְּחִינַת הָיִיתִי בַיּוֹם אֲכָלַנִי חֹרֶב וְקֶרַח בַּלָּיְלָה - שֶׁיָּגַעְתִּי וְטָרַחְתִּי הַרְבֵּה בְּהִתְבּוֹדְדוּת וְתוֹרָה וּתְפִלָּה בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה בְּתוֹךְ שָׂדוֹת וִיעָרִים, בְּתוֹךְ חֹרֶב וַחֲמִימוּת גָּדוֹל וּבְעֵת הַקֹּר וְהַקֶּרַח בַּלַּיְלָה, שֶׁגַּם אָז הָלַךְ בַּדֶּרֶךְ יְחִידִי בְּהִתְבּוֹדְדוּת, וְיָגַעְתִּי וְטָרַחְתִּי בִּיגִיעוֹת גְּדוֹלוֹת מְאֹד בַּעֲבוֹדַת ה' וַתִּדַּד שְׁנָתִי מֵעֵינָי - הַכֹּל בִּשְׁבִיל הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ בִּשְׁבִיל לְקָרֵב אֵלָיו נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל.

עַל־כֵּן אַף־עַל־פִּי שֶׁהַנְּפָשׁוֹת הַמִּתְקָרְבִין עֲדַיִן לֹא נִצְּחוּ הַמִּלְחָמָה - אֵין לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת לָהֶם מְאוּמָה, כִּי כֹּחִי וְכֹחַ אֲבוֹתַי הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים יָגֵן עֲלֵיהֶם לְהַצִּילָם מִמְּךָ, כִּי הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ יַעֲמֹד בְּעֶזְרִי, עַד שֶׁאֶגְמֹר עִמָּהֶם מַה שֶּׁהִתְחַלְתִּי לְקָרְבָם כֻּלָּם לְהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ, עַד שֶׁיִּצְמַח מֵהֶם הִתְגַּלּוּת הָאֱמֶת לְכָל בָּאֵי עוֹלָם, כְמוֹ שֶׁכָּתוּב (תְּהִלִּים פה, יב): "אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח" וְכוּ', מֵאוֹתָן שֶׁמֻּנָּחִים עַד הָאָרֶץ, מֵהֶם דַּיְקָא יִצְמַח הָאֱמֶת לְכָל בָּאֵי עוֹלָם, כִּי "שְׂפַת אֱמֶת תִּכּוֹן לָעַד" (מִשְׁלֵי יב, יט), וְקֻשְׁטָא קָאֵי (הָאֱמֶת עוֹמֶדֶת וּמִתְקַיֶּמֶת) (שַׁבָּת קד.):

ואלו הם דבריו שם קודם לכן: וְזֶה בְּחִינַת לָבָן בֶּן נָחוֹר - מֵחֲמַת שֶׁעַל יָדוֹ כָּל הַהִתְגָּרוּת וְהַמַּחְלֹקֶת שֶׁחוֹלְקִין עַל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת, שֶׁהוּא בְּחִינַת יַעֲקֹב, בְּחִינַת נְקֻדַּת הָאֱמֶת שֶׁבֵּין כָּל הַצַּדִּיקִים, בִּבְחִינַת (שִׁיר־הַשִּׁירִים א, ו): בְּנֵי אִמִּי נִחֲרוּ בִי, שָׂמֻנִי נֹטֵרָה אֶת הַכְּרָמִים, כַּרְמִי שֶׁלִּי לֹא נָטָרְתִּי - כְּרָמִים הֵם בְּחִינַת מַנְהִיגִים כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י שָׁם. "בְּנֵי אִמִּי" פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י: 'אַנְשֵׁי מִצְרַיִם', הַיְנוּ בְּחִינַת כֹּחַ הַמְּדַמֶּה שֶׁהוּא בְּחִינַת פַּרְעֹה וּמִצְרַיִם (כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּהַתּוֹרָה 'וַיְהִי מִקֵּץ' בְּסִימָן נד, עַיֵּן שָׁם). הַיְנוּ שֶׁבְּנֵי אִמִּי שֶׁהֵם כֹּחוֹת הַמְּדַמֶּה שֶׁאֵינוֹ מְבֹרָר, הֵם נִחֲרוּ וְנִתְגָּרוּ בִּי, הַיְנוּ בִּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, עַד אֲשֶׁר שָׂמֻנִי נֹטֵרָה אֶת הַכְּרָמִים - הֵם בְּחִינַת מַנְהִיגִים אֲחֵרִים שֶׁאֵינָם יְכוֹלִים לְהוֹעִיל לִי.

כַּרְמִי שֶׁלִּי לֹא נָטָרְתִּי - כַּרְמִי שֶׁלִּי הוּא בְּחִינַת הַמַּנְהִיג הָאֱמֶת הַיְנוּ הַצַּדִּיק הָאֱמֶת. וְעַל־כֵּן נִקְרָא כַּרְמִי שֶׁלִּי, כִּי הוּא יוֹדֵעַ לַהֲלֹךְ נֶגֶד רוּחוֹ שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד, וְלִתֵּן עֵצָה וְהִתְחַזְּקוּת וְכוּ' לְכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל כָּרָאוּי לוֹ, וְעַל־כֵּן נִקְרָא כַּרְמִי שֶׁלִּי, כִּי הוּא הַמַּנְהִיג שֶׁלִּי, הַיְנוּ שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל בֶּאֱמֶת, כִּי רַק הוּא יוֹדֵעַ לְהַנְהִיג אוֹתִי וּלְהוֹשִׁיעַ לִי בֶּאֱמֶת. אֲבָל שְׁאָר הַמַּנְהִיגִים הַחוֹלְקִים עָלָיו נִקְרָאִים כְּרָמִים וּמַנְהִיגִים אֲחֵרִים וְאֵינָם שֶׁלִּי, כִּי אַף־עַל־פִּי שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם כַּמָּה שֶׁהֵם צַדִּיקִים וּכְשֵׁרִים, אֲבָל מֵאַחַר שֶׁעֲדַיִן לֹא שָׁבְרוּ הַמְּדַמֶּה לְגַמְרֵי וְאֵינָם יְכוֹלִים לְהוֹשִׁיעַ לִי, עַל־כֵּן אֵינָם מַנְהִיגִים שֶׁלִּי, מֵאַחַר שֶׁאֵינִי יָכוֹל לְקַבֵּל תּוֹעֶלֶת מֵהֶם.

וְעַל־כֵּן מְבַקֶּשֶׁת כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל מֵהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ: הַגִּידָה לִּי שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי אֵיכָה תִרְעֶה אֵיכָה תַּרְבִּיץ בַּצָּהֳרָיִם וְכוּ', שַׁלָּמָה אֶהְיֶה כְּעֹטְיָה עַל עֶדְרֵי חֲבֵרֶיךָ - הַיְנוּ שֶׁכְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל מְבַקֶּשֶׁת וּמִתְחַנֶּנֶת מֵהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ שֶׁיַּגִּיד לָהּ וִיגַלֶּה לָהּ הָאֱמֶת אֵיכָה תִרְעֶה אֵיכָה תַּרְבִּיץ - הַיְנוּ אֵיכָה וְאֵיפֹה הוּא הָרוֹעֶה אֶת יִשְׂרָאֵל בֶּאֱמֶת בְּעֵת הַגָּלוּת הַמַּר הַזֶּה שֶׁהוּא בְּחִינַת בַּצָּהֳרָיִם, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י שָׁם שֶׁהוּא עֵת הַחֹם שֶׁרַע לְהַצֹּאן.

ואלו דבריו שם: וְזֶהוּ: וַיֹּאמְרוּ שָׁלוֹם וְהִנֵּה רָחֵל בִּתּוֹ בָּאָה עִם הַצֹּאן - רָחֵל הִיא הַתּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ אַדְמוֹ"ר זַ"ל בְּמָקוֹם אַחֵר (סִימָן יב). וּמִי שֶׁאֵין הַמְּדַמֶּה שֶׁלּוֹ מְבֹרָר כָּרָאוּי - אֲזַי גַּם חִדּוּשֵׁי הַתּוֹרָה שֶׁלּוֹ הֵם מִשָּׁם, מִבְּחִינַת הַמְּדַמֶּה שֶׁאֵינוֹ מְבֹרָר - שֶׁמְּדַמֶּה מִלְּתָא לְמִלְּתָא, וְהוּא מַנְהִיג אֶת יִשְׂרָאֵל בְּהַתּוֹרָה שֶׁלּוֹ. אֲבָל הַתּוֹרָה שֶׁלּוֹ אֵינָהּ יְכוֹלָה לַעְזוֹר לָהֶם כְּלָל, וְהַלְוַאי שֶׁלֹּא תְּקַלְקֵל לָהֶם. אַךְ הָעוֹלָם טוֹעִים וְסוֹבְרִים שֶׁיְּכוֹלִים לְהַנְהִיג וְלִרְעוֹת צֹאן קָדָשִׁים בְּהַתּוֹרָה שֶׁלָּהֶם.
וְזֶהוּ וַיֹּאמְרוּ שָׁלוֹם, וְהִנֵּה רָחֵל בִּתּוֹ בָּאָה עִם הַצֹּאן - שֶׁאָמְרוּ שֶׁאֵלּוּ הַמַּנְהִיגִים שֶׁהֵם מִסִּטְרָא דְּלָבָן, שֶׁעֲדַיִן לֹא בֵּרְרוּ הַמְּדַמֶּה יֵשׁ לָהֶם שָׁלוֹם גָּדוֹל כַּנַּ"ל, וְהֵם גְּדוֹלִים בָּעוֹלָם וּמַנְהִיגִים וְרוֹעִים אֶת צֹאן קָדָשִׁים בְּהַתּוֹרָה שֶׁלָּהֶם. וְזֶהוּ וְהִנֵּה רָחֵל בִּתּוֹ בָּאָה עִם הַצֹּאן - הַיְנוּ שֶׁהַתּוֹרָה שֶׁנִּמְשֶׁכֶת מִכֹּחַ הַמְּדַמֶּה שֶׁהִיא רָחֵל בִּתּוֹ שֶׁל לָבָן, שֶׁהִיא הַתּוֹרָה שֶׁל אֵלּוּ הַמַּנְהִיגִים כַּנַּ"ל, בָּאָה עִם הַצֹּאן - שֶׁהוֹלֶכֶת עִם צֹאן קָדָשִׁים וְרוֹעָה אוֹתָם, כִּי הֵם גְּדוֹלִים בָּעוֹלָם וְשָׁלוֹם לָהֶם, וְתוֹרָתָם מַנְהֶגֶת וְרוֹעָה עֶדְרֵי צֹאן קָדָשִׁים.

וַיֹּאמֶר הֵן עוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל לֹא עֵת הֵאָסֵף הַמִּקְנֶה וְכוּ' - וְאִיתָא, שֶׁזֶּה מְרַמֵּז עַל אֲרִיכַת הַגָּלוּת, שֶׁעוֹד הַיּוֹם וְהַזְּמַן שֶׁל הַגָּלוּת גָּדוֹל, כִּי הַגָּלוּת יִתְאָרֵךְ, הַיְנוּ שֶׁיַּעֲקֹב אָמַר לָהֶם שֶׁעַל־יְדֵי תּוֹרָה כָּזֹאת אִי אֶפְשָׁר לְקָרֵב אֶת הַגְּאֻלָּה. וְזֶהוּ הֵן עוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל - שֶׁבְּהֶכְרֵחַ שֶׁהַגָּלוּת יִתְאָרֵךְ חַס וְשָׁלוֹם. לֹא עֵת הֵאָסֵף הַמִּקְנֶה - שֶׁעֲדַיִן אֵין עֵת לֶאֱסֹף וּלְקַבֵּץ הַמִּקְנֶה צֹאן קָדָשִׁים, דְּהַיְנוּ נַפְשׁוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לַהֲשִׁיבָם לִנְוֵיהֶם עַל־יְדֵי תּוֹרָה כָּזֹאת, שֶׁאֵין בָּהּ כֹּחַ לְתַקֵּן אֶת יִשְׂרָאֵל לַהֲשִׁיבָם לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם.

הַשְׁקוּ הַצֹּאן וּלְכוּ רְעוּ - זֶה בְּחִינַת (שִׁיר־הַשִּׁירִים א, ח): "אִם לֹא תֵדְעִי לָךְ הַיָּפָה בַּנָּשִׁים צְאִי לָךְ בְּעִקְבֵי הַצֹּאן, וּרְעִי אֶת גְּדִיֹּתַיִךְ עַל מִשְׁכְּנוֹת הָרֹעִים", עַיֵּן בְּפֵרוּשׁ רַשִׁ"י שָׁם, הַיְנוּ שֶׁכָּל זְמַן שֶׁאֵין יוֹדְעִין הָאֱמֶת הַבָּרוּר לְמִי לְהִתְקָרֵב, צְרִיכִין לְעֵת עַתָּה לְהִתְקָרֵב לְאֵלּוּ הַמַּנְהִיגִים, כִּי בְּרֻבָּם יֵשׁ טוֹב הַרְבֵּה, וְגַם בְּהַתּוֹרָה שֶׁלָּהֶם יֵשׁ טוֹב הַרְבֵּה, רַק שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם אֲחִיזַת הַמְּדַמֶּה. עַל־כֵּן כָּל זְמַן שֶׁאֵין יוֹדְעִין מֵהַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁשָּׁבַר הַמְּדַמֶּה לְגַמְרֵי, צְרִיכִין לְהִתְקָרֵב לָהֶם, בִּבְחִינַת "אִם לֹא תֵדְעִי וְכוּ' צְאִי לָךְ וְכוּ' וּרְעִי אֶת גְּדִיֹּתַיִךְ עַל מִשְׁכְּנוֹת הָרֹעִים". וְזֶהוּ: הַשְׁקוּ הַצֹּאן וּלְכוּ רְעוּ - הַיְנוּ שֶׁאָמַר לָהֶם שֶׁהַגְּאֻלָּה אִי אֶפְשָׁר לְקָרֵב עַל־יְדֵי תּוֹרָה כָּזֹאת, אַךְ אַף־עַל־פִּי־כֵן הַשְׁקוּ הַצֹּאן וּלְכוּ רְעוּ - מֵאַחַר שֶׁאֵין יוֹדְעִין עֲדַיִן מִנְּקֻדַּת הָאֱמֶת וְכַנַּ"ל.

@נחום-בקר כתב:

האם קבלת את דרכך מזקני אנ"ש, מת"ח מופלגים, או שדרכך ביררת בכח עצמך. בכח בירור דעת רבה"ק מספריו וספרי מוהרנ"ת.
ההרגשה שלי שלא 'שמשמת' ת"ח. אלא את הספרים הקדושים.

וזו תשובתי:
א' קבלתי את דרכי מזקני אנ''ש [אם תרצה תוכל לברר], וחבל שהינך נותן להרגשותך להטעותך.
ב' ח''ו לבטל את כל הצדיקים, מעולם לא תמצא בדברי דומה לזה.
ג' חבל שאתם מתעקשים שלא להגיב על על מה שאמרתי דהיינו על תוכן דברי, ומגיבים על דברים שלא אמרתי, כגון: שדרכי לבטל את כל הצדיקים ח''ו.
ד' אם תוכל בבקשה לחזור לדיון שעל שמו נקרא האשכול הזה: 'התקשרות לתלמידים' ותאמר מנין לך הרעיון לקשר עצמך ל'מנהיגים אחרים' שאינם יכולים להועיל לך [כלשון מוהרנ''ת הל' מתנה ד' סעיף י''ג], אין הכי נמי שלא כל אחד יכול לקבל מ'משה' לבד וצריך השתלשלות וצמצומים כעניין 'שרי אלפים וכו' אבל בוודאי שאותם שרים הם אלו שתחתיו ולא אלו שלא סופרים אותו.

@ELFAS כתב:

לא עברתי על כל ההודעות, אך מהנראה השיחה הלכה לכיוון מעניין.
משום שאני למדתי בליקוטי מוהר"ן קנט, ע"ש התורה והבן המשך דבריי,
שהלימוד תורה (ואפשר להסביר את זה על שאר עניינים שבקדושה לענ"ד) אפשר שיעלה להשכינה ואפשר שלא,

לא היה לנו דיון מלימוד לשמה וכו' אלא מעניין ההתקשרות לצדיקים המובא בהרבה תורות בלקו''מ, ולאחר הראיות שהבאנו בעניין עיקר הצדיקים והתלמדי חכמים שבדור [וכן יש עוד למכביר], שהם בוודאי אותם שנתקרבו לצדיק הדור ונקראים על שמו, אזי חובת ההוכחה היא עליך, להביא ראיה שהלימוד לשמה הנ''ל הוא בונה קומת השכינה להכינה לגאולה, וא''כ, גם להביא ראיה **שהם לאו דווקא ** אותם שזכו על ידי התקרבותם לצדיק לזכות לאפשרות להיות אנשים כשרים באמת [כמובא שיחתו בחיי מוהר''ן 'מעלת המתקרבים אליו' סימן קצ''ט].
וכן כדאי שתקרא את כל ההודעות מלמעלה ותנסה להבין את ההקשר של הדברים.

למה צריך ביטול לאין סוף על ידי וודוי דברים, לאדם שעשה את שתי הבחינות הראשונות היינו ראיית הצדיק ונתינת הצדקה וביטל בזה את כל המידות הרעות? כלומר מה חסר לו לכאורה, שאתה מצריך אותו ביטול לאי''ס הרי הוא בבחי' 'נקי לגמרי'

אבל כל הדיון הזה הוסט מהדיון המקורי שהוא: הריני מקשר לתלמידים.
וכל דברי על בעל התניא היו על דרך אפשר [כלומר אם רבינו אמר עליו את המאמר אז זה מה שמובא בפשט שלו]
ובתגובה על 'נחום בקר' שכתב שאולי צריך להתקשר לשאר צדיקי הדור שאינם חסידי ברסלב, כי שמא ואולי איני ראוי לקשר עצמי לרבינו וכו' עיי''ש

ומובא בעניין זה בליקוטי הלכות אור''ח הל' ברכת השחר ה' בסוף אות ג וז''ל: עַל־כֵּן בֶּאֱמֶת בְּכָל דּוֹר וָדוֹר עִקַּר הַצַּדִּיקִים וְהַיְרֵאִים שֶׁבְּכָל דּוֹר, הֵם אוֹתָם שֶׁנִּתְקָרְבוּ וְנִקְרְאוּ עַל שֵׁם הַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁבַּדּוֹר, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (בְּרָכוֹת מז:): 'אֲפִלּוּ קָרָא וְשָׁנָה וְלֹא שִׁמֵּשׁ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים הֲרֵי זֶה עַם הָאָרֶץ' וְכוּ'...
הרי שלא כדברך שלעניין הצדיקים שבדור נאמר שהם אותם שמקבלים מרבינו בהעלם, כי מבואר בפירוש שהם אותם שֶׁנִּתְקָרְבוּ וְנִקְרְאוּ על שמו דהיינו ברסלבר'ס חסידים.
וכן מובא בהלכות בשר וחלב ה' אות ז וז''ל: וְעִקַּר שֵׁם תַּלְמִיד־חָכָם הוּא מִי שֶׁמְּקֹרָב לְהֶחָכָם וְהַצַּדִּיק הָאֱמֶת, כִּי עַל שֵׁם זֶה נִקְרָא תַּלְמִיד־חָכָם, שֶׁהוּא תַּלְמִיד שֶׁל הֶחָכָם, שֶׁהוּא הַצַּדִּיק הָאֱמֶת, וּלְהֵפֶךְ, עַם הָאָרֶץ נִקְרָא מִי שֶׁלֹּא שִׁמֵּשׁ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (בְּרָכוֹת מז:), כִּי כְּשֶׁאֵינוֹ מְקֹרָב לְהֶחָכָם וְהַצַּדִּיק הָאֱמֶת - הוּא בִּכְלַל עַם־הָאָרֶץ, כִּי אֵין לוֹ כֹּחַ לְקַבֵּל חָכְמָה שֶׁהוּא הַשָּׂגַת אֱלֹקוּת, אֲפִלּוּ אִם הוּא לַמְדָּן וְחָכָם, וַאֲפִלּוּ אִם יֵשׁ לוֹ מַעֲשִׂים טוֹבִים, כִּי אֶל הַתַּכְלִית הַנִּצְחִי שֶׁהוּא הַשָּׂגַת אֱלֹקוּת אִי אֶפְשָׁר לָבוֹא כִּי־אִם עַל־יְדֵי צַדִּיקֵי אֱמֶת הַנַּ"ל וְתַלְמִידֵיהֶם וְתַלְמִידֵי תַּלְמִידֵיהֶם וְכוּ'.
וכן בעוד מקומות הרבה, אשמח להוסיף לבקשתכם.

@JoJo כתב:

ר' גדליה קעניג מביא שרבו ר' אברהם שטערנהארץ, היה אומר הריני מקשר לכל יחידי הדורות, וגם להגה"ק מבארדיטשוב.

וכבר חזרנו בדברינו מספר פעמים על ההקדמה המובאת בתורה ס''ו, ונחזור עליה שוב לתועלת הכלל.
שבעליית הצדיק מדרגה לדרגה, מקבלים תלמידיו רוחו דלעילא שהיא אמת מעלמא דאתי שאינה יכולה לסבול את העולם הזה,
וזו האמת מתגלה בעולם כ'חרון אף' ומניעות, והיא פועלת את מפלת הרשעים והתפארות הצדיקים, ואף להבדלה בין עובד אלקים לאשר לא עבדו [ששניהם צדיקים גמורים], ואף על ידה זוכים לברר את נקודת האמת שבין הצדיקים.
ותלמידי הצדיק צריכים לשבר את המניעות כדי להמתיק את החרון אף הנ''ל, ולהשאיר מהאמת הזו בזה העולם, וכך יבא אט אט העולם ממציאות של 'שקר' וגלות, למציאות של אמת וגאולה.
והמורם מכל האמור לעניינינו, שבוודאי שרבינו הק' בוודאי עולה מדרגה לדרגה גם לאחר הסתלקותו, ולכן גם האמת שלו שהוא נקודת האמת שבין הצדיקים, והרבה אמת הוא שקר, כי האמת היא רק אחת וכו' כמבואר כל זה שם, היא בוודאי בבחי' פי שנים מבדורות עבר.
ולכן אין סתירה בין דברי לבין המסורת וכו' אלא שהיום העולם מתוקן וזך יותר, ואפשר לומר היום דברים שפעם הם היו בבחי' חרון אף, בזכות אותם תלמידים ששיברו המניעות והוציאו מכך אל הפועל, וגילו את האמת של הצדיק פי שנים.

@לב-העולם-אתה כתב:

בתוספת פרשנות מסוימת מאוד מאוד...
כפי שכתבתי לעיל ולא התיחסת לדברי, יש לנו מסורת בכל הדברים הללו.

אחזור שוב על בקשתי: אשמח שמישהו ילמד אותי את המסורת בדברים הללו, ויסביר לי אותם בדברי רבינו ולתמידו.

@לב-העולם-אתה כתב:

יש עוד דברים שאתה מסביר שהם היו "אולי בגלל"? זו לא דרכה של תורה!

והאם דרכה של תורה ללמוד מ'מנגינה של דברים', או מתוך תורה שקיבלנו מרבותינו?

@אוצרבלום כתב:

ובתו' ל"ו, שכמו שבתוה"ק זכה נעשית לו סם חיים וכו' כך התורה של הצדיק לכ"א כפי תפיסתו, וכל עוד לא תיקן ברית קודש כראוי לא יכול להשיג ולתפוס בדיבורו של הצדיק

ידועים דברי מוהרנ''ת בזה בהל' קריאת שמע הלכה ד', ונביא את דבריו שכתב באות ה':
כי העיקר הוא האמונה כנ''ל, הן בכלליות התורה, והן בפרטיות בכל דור ודור שצריכין להתקרב להצדיק האמת שבכל דור ודור, העיקר הוא האמונה שצריך לבטל דעתו לגמרי כאילו אין לו שום דעת עצמו כלל, ויסתכל רק על האמת לאמיתו... ואז בוודאי יזכה לקבל עצות קדושות ותיקון גדול מהצדיק ותורתו, אף על פי שלא תיקן בריתו ואין המוח שלו בשלימות והעיקר שיכיר את מקומו...

ומה שאנ''ש בדורות הקודמים לא דברו מזה כל כך, אפשר שהוא בגלל שחיו ברדיפות עצומות מצד היהדות החרדית, ופחדו שיחלקו עליהם, אבל בינם לבין עצמם בוודאי שדיברו, וגם אם לא, כידוע [סימן ס''ו לקו''א] שבירור האמת של הצדיק נעשת בבחי' 'פי שנים' בעליתו מדרגא לדרגא, ובוודאי שבירור האמת של הצדיק שהוא נקודת האמת שבין הצדיקים הינה הרבה יותר מבוררת מאשר בדורות עבר, וכן מפלת הרשעים וההבדלה בין עובד אלקים לאשר לא עבדו [ששניהם צדיקים גמורים] הינה בבחי' פי שנים מבדורות עבר, ולכן זה שלא דברו ממשהו אפילו זקני וגדולי אנ''ש, אין זה אומר שאין לדבר על זה אם זה מובא בכל כך הרבה תורות בלקו''מ.

תודה על כל התגובות, אשמח שתצטטו מתוך דברי ותאמרו על מה בדיוק אינכם מסכימים ולמה, כיון שכתבתי כמה פוסטים בנושא הזה וגם הבאתי מדברי מוהרנ''ת שעליהם בוודאי אינכם חולקים.

נ.ב. 'מפורסם של שקר' אינו שם גנאי או ביזוי לאדם עצמו, ואינו אומר כלום על הצדקות שלו שהיא ח'''ו של שקר וכו' אלא רק על הפרסום שלו,
כגון אם יפרסמו את מוהרנ''ת בדבר שאינו - כגון ש'כל דרך העיון בלימוד הפשט בלקו''מ צריך להיות לאחר הלימוד בספה''ק לקו''ה' [הבנוי על דרש], הרי שזהו פרסום של שקר,
וכן אם יאמרו עליו שכל הפשטים שיש בלימוד כבר מושרשים הם בלקו''ה על המאמר, הרי שזה גם שקר,
וכל שכן אם מפורסם צדיק גדול בשם 'אדמו''ר' או בשם - רכשבה''ג, והוא אינו יכול להנהיג את עצמו [כידוע משיחתו הק' 'אני מנהיג הדור יחידי'], וכ''ש את עם דל, הרי שזהו פרסום של שקר.