@גרודניק
אגב. שים לב. ככל הנראה היה לו רק ספר ליקוטי עצות. ספרי רבינו לא היה מצוי כל כך שם.
גם במקומות שכותב ליקוטי מוהר"ן הוא מציין לליקוטי עצות.

מה שתופס אותי לראות, באיזה עמקות ואיזה חידושים הוא מחדש על סעיפים בליקוטי עצות גם בלי לראות את החרבת הדברים לכאו' בליקוטי מוהר"ן.
לעומת אנשי דורנו שמתוך ששקועים עם הטוב היצר מנסה להרדים וליישן. יה''ר שנזכה להתחדש תמיד מחדש

@וועלן-וועלן הרבי מאלכסנדר שליט''א הסתובב רבות עם אנ''ש בצעירותו, גם בבחרותו וגם מאוחר יותר כאברך.
החסידים שלו גם יודעים מזה.
הוא היה מאד מקושר לר' נתן צבי קעניג, ואף למד אצלו בכולל.

בספר עמודי אור - סיפורים על אנ''ש מפולין. בהסכמה של הרב ברנר שליט"א לספר הוא כותב תיאור מההספד של הרב וואזנר בלוויה של ר' בן ציון אפטר, שם סיפר איך ר' מאיר שפירא היה יוצר לקראתו בהגיעו לקיבוץ לימי ראש השנה.
וייתכן מסיפור זה, שהרב וואזנר היה מהבחורים שהיה נשאר בישיבה עם ר' מאיר שפירא להשתתף בקיבוץ. [בשונה מאחרים שהשתייכו לחסידויות ונסעו לר''ה לרבותיהם]

@מאנ-ש-הפשוטים
מאד אהוב עלי לשונו קדשו בסיום המכתב:

> ויהי רצון שיתרבו שעות כאלה.

@ע.י.ר.נ.י
מה זה הספר בנתיבות הנחל.
נשמח לשמוע פרטים על זה

@בדרך כתב: רוב הכתבים נעלמו.

להבנתי, לא נכתבו בפועל. אמנם בכח. כפי שגילה רצונו בכל עת. כלשונו; 10 שנים 10 ספרים.
אוצר נחמני זה היה נס שהגיע בעל תשובה שהתעקש. אחרת גם זה לא היה.
אך מההקלטות אפשר לחבר כמה כרכים יפים מסיפורים מעולמם של חסידי ברסלב בירושלים, כפי שציין כבר @שי-רב .

@בדרך כתב:

|-מרכוז

יש מבצע מיוחד לרגל ההוצאה לאור שמעתי 200 ש"ח על כל הסט

להבת שלהבת אשר קודש, ארי עלה מבבל להשקות את הצאן. תלמידיו הרבים, ומורשתו לדורות.
אנ"ש היקרים, הכותבים הנכבדים, חברי הפורים החכמים, מוזמנים להחכים

בשו"ת במוקד ברסלב בימי שני, הוא נשאל ע"כ כמה פעמים, והביא אז את הצדדים שכתבו כאן החברים, אבל לא הכריע.

עם כל הערכה. זה לא מקור וזה לא ספרי רבינו. שיחת חברים מתוקה ואפשר להתחזק.

@יהודה-גיאמי כתב:

@מדלג-על-ההרים
זה בכללי מעניין אותי העניין הזה שלכאו' זה שכל ת"ח הוא בחינת משה זה סותר את הכלל התשיעי. וזה עניין שחזור על עצמו בעוד תורות של רביה"ק.
ז"א ע"פ הכלל התשיעי בפשטות הוא לא יכול לעשות ווידוי לפני יעקב.

תדייק בלשון של הכלל התשיעי, מובן שמקום שאומר צדיק הוא באל לגלות ולרומם את מעל הצדיק והתיקונים שלו וכו'
אך מאידך ברור שלא בא להוריד עניין של צדיקים והאבות הק' ח"ו ח"ו אלף פעמים.
ובוודאי הכלל לא בא להגיד הפוך ממה שכתוב בתורה. ואפשר להאריך עוד אך זה בעניין אחר מה זה נקרא חמשה יחידי הדורות, ומה זה נקרא צדיקים וכו' וכו' והעיקר שלא נגשם דברים קדושים.
הארכתי קצת לבשתך ר' יהודה היקר.

@מקורב-מכבר
חשבתי שהם פתחו כעין שיעור ד' בביתר. איפה כל הבחורים הולכים.

בבני ברק יש קבוצת בחורים כעין קיבוץ של ר' נחמן שלמה [בן הרב מאיר] מכיר בחור שלומד שם. אין לי עוד פרטים

בחור שואל; הרי רבינו אומר שכל ת''ח הוא בחי' משה. ואם כן מדוע לא התוודה יהודה אצל יעקב אבינו.
ואולי התשובה היא כי נידוהו אחיו, אך מ''מ הרי זה היה רק לזמן מסויים.

שמתי לב ששאלה שלי לא מובנת.
והאמת שבמקום לשאול שאלה. יש צורך יותר לבוא ולבאר את סעיף ט'. על פי הכללים.
האם הוא בא להוסיף עוד משהו, או שבא לסכם את מה שנלמד עד כאן. ועוד חזון למועד. או שחבריי יבארו טוב יותר.
לתשומת ליבך @לטיילניק וייש"כ על הערתך

בסוף התורה "ע''י שהרגיש טומאה קטנה שמלבלבת אותו עיי'ז נתעורר בתשובה'' נראה שזה ביאור על דרך עבודה מה שהזכיר בתחילת התורה ב' את אשר יאהב ה' יוכיח' ורק אתכם ידעתי וכו' על כן אפקוד עליכם עוונותיכם'
היינו שרבינו אומר לנו כאן שאם אדם עובר עליו כפי בחינתו איזה ירידה בעבודת ה' וזה שובר אותו מאד מדוע מרחיקים אותו מלמעלה ומדוע מתגבר עליו הדין, יידע שזה לטובתו כדי שיתעורר על ידי כך לתשובה

מעניין מאד בתורה. שלאורך התורה חוזר שוב ושוב על הוידוי דברים. ובכל סעיף עם הוספה והשגה נוספת.
כמו בסעיף ג' להשיב המלוכה להקב"ה ע'י וידוי דברים למנהיג הדור. [שימו לב לכינוי לצדיק/ת''ח בסעיף זה]
בסעיף ה' תיקון העצמות להחריב בנין צירוף הרע ובניין מלכות דקדושה
בסעיף ו' מבאר מעלת התלמיד חכם שתורתו הוא אש, וע''י הוידוי דברים לפניו נתקיים 'כל דבר אשר יבוא באש - חמימות היצר, תעבירו באש - להתוודות לפניו
בסעיף ז' מגלה שהצדיק מכפר על ידי שהוא 'אין' ומשים עצמו כשיריים
בסעיף ח' מוסיף; שע''י הוידוי נצול מכולם!
בסעיף ט' מוסיף לנו 'הגדרה' על הוידוי, 'ומספר לפניו כל ליבו' ומאריך על המעלת המתוודה שנכלל בא''ס, ועל תפקידו להמשיך נקודת השוב.

עיין בספר טובות זכרונות ט' על הסיפורים של התורה. מבואר שם שצריך כ"א שיתבטל גדולתו בבחי' שלו על ידי הוידוי דברים שלו.
ועיי"ש עוד סיום דבריו מגדולת התורה הזאת [ואולי אצטט בהזדמנות]

רבינו מסיים את הסעיף 'ואזי ניצול מכולם' מה זה כולם

כל התיקונים של להכלל באין סוף וענווה וכו' המוזכר בסעיף ט', האם הם 'כחלק' מעניין וידוי דברים שזה הנקודה השלישית שבהתקרבות לצדיקים בשביל 'להנצל מהכל' ולקבל ההדרכה וכו'

ברכת כהנים וברכת צדיק המובא בפירוש על רבב"ח
נראה מדברי רבינו שסגולתם כעין ראיית פני הצדיק שמבטל עצבות ועצלות.
ולכאורה לא ביאר השייכות שלהם לראיית פני הצדיק או לעצבות ועצלות.

וז''ל רבינו: " מְלַחוּ מִנֵּהּ שִׁתִּין מְחוֹזָא – זֶה רֶמֶז עַל תִּקּוּן שְׁנֵי מִדּוֹת רָעוֹת, דּוֹמֵם צוֹמֵחַ, עַל־יְדֵי קִרְבָתוֹ לְהַצַּדִּיק, כִּי הַצַּדִּיק הוּא בְּרִית מֶלַח עוֹלָם. גַּם עַצְבוּת וְתַאֲווֹת בָּאִים מִדָּמִים עֲכוּרִים, וְעַל־יְדֵי מֶלַח פּוֹלֵט הַדָּמִים רָעִים. וְשִׁתִּין מְחוֹזָא זֶה רֶמֶז עַל שִׁשִּׁים אוֹתִיּוֹת שֶׁבְּבִרְכַּת כֹּהֲנִים שֶׁהֵם בְּיַד הַצַּדִּיק, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי י): בְּרָכוֹת לְרֹאשׁ צַדִּיק."

בְּשָׁלֹשׁ בְּחִינוֹת צָרִיךְ לְהַקְטִין אֶת עַצְמוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ירמיה ט): אַל יִתְהַלֵּל חָכָם, גִּבּוֹר וְעָשִׁיר.
נִמְצָא, שֶׁבְּכָל בְּחִינָה מֵאֵלּוּ שָׁלֹשׁ בְּחִינוֹת הוּא נַעֲשֶׂה מָה, וְעַל־יְדֵי־זֶה יֵשׁ לוֹ הִתְפַּשְּׁטוּת הַגַּשְׁמִיּוּת, וּמִדַּבֵּק בְּאוֹר אֵין סוֹף, שֶׁאֵין שָׁם שׁוּם שִׁנּוּי רָצוֹן, אֶלָּא ה’ הוּא הָאֱלֹקִים כַּנַּ”ל, הַיְנוּ כֻּלּוֹ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב.

צ"ע היכן נזכר בתורה עניין זה של חכם גיבור ועשיר שמביא בפירושו על רבב''ח.
האם זה עבודה שמוטל על הצדיק הנכלל ב'אין', או גם עבודה שלנו בשביל הרצוא שלקוח אותנו לשם ע''י הוידוי.
וצריך לכאורה הרחבה בנושא זה של ג' בחינות ענווה המובא במקום אחר