היכן רבינו מצא את הביטוי חקיקה על העצמות?
הרי בפסוק ביחזקאל(לב,כז) כתוב: "ותהי עוונותם על עצמותם", ואין אזכור לחקיקה שהיא לב העניין?

@רוצה-לרצות כתב:

@מאיר-לב כתב:

מה לדעתכם החידוש המרכזי בתורה שלנו שאלמלא רבינו היה מגלה - העולם היה חסר?
או במילים אחרות מה רבינו חידש בתורה הזו שאף צדיק בעולם לא חידש?

אתה קצת נסחפת, נכון שחשוב מאוד לעיין בתורות, אבל יש לזה כללים ברורים!
אבל מאיפה לקחת את המשפט היומרני הזה?
האמת שזו תופעה של הקצנה ששמתי לב אליה מעוד משתמשים בפורום הזה, ובעיקר ממך.

טוב, אז אני מבין שעוררתי סערה...
אז למען הסר ספק אני עומד מאחורי כל מילה!
פשוט לי, ובוודאי שמי שקצת מעיין בספרי ראבר"נ ובביאור הליקוטים, יסכים איתי.
הדבר המרכזי בכל תורה הוא החידוש של רבינו הקדוש שאף אחד בעולם לא חידש...
בלי זה אין שום עניין ללמוד ליקוטי מוהר"ן, אפשר ללמוד ספרים קדושים אחרים
שבלי שאף אחד ישמע - מחזקים יותר.
לכן, אולי זה קצת לא "המסורה"...
אבל בלי זה שכל אחד ישאל את עצמו באמת מה הוא מחפש בליקוטי מוהר"ן!

@א-שכטר כתב:

א שכטר

נראה לי שאפשר לשלב בין שתי הסגנונות, וכשמישהו כותב משהו בסגנון גבוה אפשר לבקש ממנו שיסביר את מה שלא מובן ואז אפשר להרוויח משני הכיוונים.

@פעור כתב:

לדוגמה בפוסט הזה
אני כבר כמה דקות מנסה להבין
למה התכוון @חבר-אני שכתב את התיבה עיני"ך בר"ת
עם החברותא שלך אתה גם מדבר ככה?

יש לי דווקא תחושה שאתה די מבין...ואתה פשוט מרים להנחתות...
אני צודק?!

@פעור זה לא נכון לצנזר אנשים...
כל אחד כותב מה שמאיר לו.
יש כאלה שמאירה להם הפשטות דווקא, ויש כאלה שדווקא הלשונות העמוקים.
אלו ואלו דברי אלוקים חיים...

@פעור
א. התכוונתי בעיקר לקטע שאני הבאתי שהוא די פשוט לדעתי.
ב. לגבי רלוי"צ אם אינני טועה הוא אמר פעם שאיתו ראבר"נ היה מדבר בעיקר דברים פשוטים, כי הייתה לו שליחות להעביר את המסורת של ברסלב לאחר המלחמה.
ג. לגבי האגב... דווקא הכתיבה הזו מאפשרת חתירה עמוקה יותר ממש כמו שהשאלה שלך נכונה על ליקו"מ מדוע רבינו לא כתב את משיבת נפש?!
כלומר הגילויים הגדולים ביותר נובעים דווקא מהחתירה הזו.

@פעור אתה צודק לגמרי!
זה עצמו החידוש של רבינו בשונה משאר הצדיקים
בכל המקורות שהביאו מצאנו את זה שהצדיקים מוליכים את המתוודה למקום של תשובה.
רבינו כדרכו "קנקן חדש מלא ישן" מחדש את השיטה - ומתקן הרבה יותר בשורש ממה שהיה עד לגילוי התורה הזו.

@פעור לא הבנתי מה כל כך קשה בסגנון של ביאור הליקוטים...
ובכל אופן באופן פשטני למי שהסגנון קשה עליו,
רבינו חרג ממנהגו בשאר התורות ובתורה הזו, ועבר לדבר בלשון נוכח.
אחד המקומות הוא בתיקון המלכות והעלאתה לשורשה.
מכאן מובן שרבינו רצה להבהיר באופן אישי שכל אחד יש לו חלק במלכות הזו ועליו להעלותה לשורשה

@א-שכטר כתב:

@חבר-אני כתב:

מתבאר בתורה שכ"א הוא בחי' המלכות

רוצה לפרט איפה זה מתבאר בתורה
זה כתוב בביאור הליקוטים מתוך דברי רבינו שכתב בלשון נוכח " אתה מעלה את המלכות".
וז"ל:
וזה בכל פעם וכו'. ממה שכתב תחלה בלשון נוכח, אתה נכלל באין סוף, ומסיים בהחזרת המלכות לאין סוף. נראה מבואר, שהמלכות הוא כלליות הנפשות, וכשהאדם מחזיר ומעלה אותו לאין סוף, מחזיר ומעלה כמו כן את נפשו בעצמו לכוללה באין סוף:

@נחום-בקר מהלך נפלא מאוד.
רציתי להעיר שבאמת אין לשון של חקיקה בעצמות, ובפסוק שרבינו מביא מיחזקאל לא כתוב "ותהי עוונותם חקוקה על עצמותם".
ובפרשנים שם משמע שבעצמות בשונה מבשר - יכול להישאר הרושם של העוון שזוהי החקיקה, ובבשר לעומת זאת הוא כלה, ואז אין רושם.
רואים שהעצם היא למעשה השורש, וא"כ גם בתיקון של הדרך של הצדיק הוא מחזיר את הכל לאותו השורש בתוספת הנופלים למטה - שעוזרים בבנייה חדשה של העצמות ע"י הצירופים החדשים שבונים את המלכות.

מקור נוסף מר' אלימלך מליז'נסק בצעטיל קטן:
יג. לספר בכל פעם לפני המורה לו דרך השם – ואפילו לפני חבר נאמן – כל המחשבות והרהורים רעים אשר הם נגד תורתינו הקדושה, אשר היצר הרע מעלה אותן על מוחו ולבו – הן בשעת תורה ותפילה, הן בשכבו על מטתו והן באמצע היום, ולא יעלים שום דבר מחמת הבושה; ונמצא על ידי סיפור הדברים שמוציא מכח אל הפועל – משבר את כח היצר הרע שלא יוכל להתגבר עליו כל כך בפעם אחרת, חוץ עצה הטובה אשר יוכל לקבל מחבירו שהוא דרך השם, והוא סגולה נפלאה:
ממש רואים את העניין של הסיפור דברים בפני הצדיק - מורה הדרך.

עיין רמב"ם (שמונה פרקים פרק ג') וז"ל:
"וכמו שהחולים הגופניים, כשידעו חולים ולא ידעו מלאכת הרפואות, ישאלו הרופאים ויודיעום מה שצריך לעשותו, ויזהירום ממה שידמוהו ערב, והוא בהפך חולים. ויכריחום לקחת דברים הנמאסים והמרים עד שיבריאו גופותם, וישובו לבחור בטוב ולמאוס ברע -
כן חולי הנפשות, צריך להם שישאלו החכמים שהם רופאי הנפשות ויזהירום מן הרעות ההן אשר יחשבו בהן שהן טובות, וירפאו אותם במלאכה אשר ירפאו בה מידות הנפש".
ההקבלה של הרמב"ם פשוטה מאוד -
נגשים לרופא אנשים חולים ומספרים את המחלה = אנשים חוטאים שמספרים את החטא.
בנוסף ניגשים לרופא כרפואה מונעת ויעוץ = לספר לצדיק את כל ליבו.

@בצילו אתה צודק, אני לא יודע האם המלך פה ממש רומז לצדיק אבל ידוע שרבינו לא טעם מהתבואה המשוגעת כי הוא לא היה בחטא עץ הדעת כידוע...
אנחנו לעומת זאת טעמנו, ואולי לכן עלינו לזכור שאנחנו משוגעים כגרסת ר"ש הורוויץ

@שפחה-על-הים ממש מתחבר למה שכתבת, ממש מסתדר מיניה וביה!

דווקא העניין של לדעת שאנחנו משוגעים הכי מסתדר עם התורה של רבינו.
ישנה שיחה של מוהרנ"ת שאמר שהוא הכיר אדם נורמאלי אחד...

ידוע שבכל תורה רבינו מחדש דבר שלא חידש אדם מעולם.
רציתי להעלות את זה כנושא.
מה לדעתכם החידוש המרכזי בתורה שלנו שאלמלא רבינו היה מגלה - העולם היה חסר?
או במילים אחרות מה רבינו חידש בתורה הזו שאף צדיק בעולם לא חידש?

@פעור בפשטות אם אנחנו מבינים שהוידוי דברים הוא משהו גדול הרבה יותר (עיין באשכול הרלוונטי), ממילא אפשר להבין מה היה חסר לו.
ולכן אולי אפשר לומר שכאשר עושים ווידוי דברים בעולם הזה ממילא הצדיק מתקן את העצמות בשורשם ובונה בניינים נפלאים - כיסא לקדושה.
אותו יהודי אומנם תיקן את העוונות שלו והוא איש כשר באמת, אבל הוא לא עשה זאת מול הצדיק כך שאת בניין המלכות הוא לא השלים בשלימות, ולכן אולי זה שהוא נענש בעולם הזה גרם בעקיפין לתיקון של העצמות שלו בדרך הקשה יותר...

@איש-היער כתב:

אבל היכן כתוב שלא עשה עבירות? כתוב שלא עשה תשובה

כתוב במפורש שהוא עשה תשובה שלימה על כל עוונותיו, כך שאם אנחנו מאמינים בתשובה הפשוטה של הרמב"ם הוא לא היה אמור להיענש כך לכאורה.
בנוסף הוא הרי היה איש כשר אמיתי - כך שהשאלה ממש במקומה

זה עצמו השאלה שלי למה צריך את התהליך הזה בכלל?
למה אי אפשר ללכת לשורש?

בנוסף אצל רבינו היו מתוודים בצורה די משונה...
בשיש"ק כתוב שרבינו עמד ופניו אל הקיר ושרק היו מתחילים לספר קצת רבינו היה מפסיק את התוודה עם היד, והוא היה יוצא.
רואים שה לא ממש לפרט את כל החטאים אלא משהו יותר גדול מזה.