בנוסף רבינו כותב במפורש: "וְזֶה בְּכָל פַּעַם שֶׁבָּא אֵצֶל תַּלְמִיד חָכָם וּמְסַפֵּר לְפָנָיו כָּל לִבּוֹ"
משמע שאין כאן רק וידוי על העוונות אלא לספר ולפתוח את הלב ממש כמו בהתבודדות.
זה שוב לא ההבנה הפשוטה של ווידוי...

@אבן-שתיה
החבילות של מצוות זה ממש ההפך של שבירת העצמות בזה לעומת זה.
ובעומק העניין חלק מהדרך ישר של הצדיק - זה לקחת את כל המצוות הפרודות לכאורה, ולחבר אותם לשורש של אנוכי ה' אלוקיך.
כלומר, כשאנחנו עושים מצווה היא עדיין נפרדת, והצדיק מחבר אותה לדבר אחד ע"י הווידוי דברים על העבירות שעשו פירוד. (שזה הדוגמא של רבינו מלא יהיה לך וכו').

דווקא העניין של לדעת שאנחנו משוגעים הכי מסתדר עם התורה של רבינו.
ישנה שיחה של מוהרנ"ת שאמר שהוא הכיר אדם נורמאלי אחד...

@פעור
א. התכוונתי בעיקר לקטע שאני הבאתי שהוא די פשוט לדעתי.
ב. לגבי רלוי"צ אם אינני טועה הוא אמר פעם שאיתו ראבר"נ היה מדבר בעיקר דברים פשוטים, כי הייתה לו שליחות להעביר את המסורת של ברסלב לאחר המלחמה.
ג. לגבי האגב... דווקא הכתיבה הזו מאפשרת חתירה עמוקה יותר ממש כמו שהשאלה שלך נכונה על ליקו"מ מדוע רבינו לא כתב את משיבת נפש?!
כלומר הגילויים הגדולים ביותר נובעים דווקא מהחתירה הזו.

@בצילו אתה צודק, אני לא יודע האם המלך פה ממש רומז לצדיק אבל ידוע שרבינו לא טעם מהתבואה המשוגעת כי הוא לא היה בחטא עץ הדעת כידוע...
אנחנו לעומת זאת טעמנו, ואולי לכן עלינו לזכור שאנחנו משוגעים כגרסת ר"ש הורוויץ

@פעור אתה צודק לגמרי!
זה עצמו החידוש של רבינו בשונה משאר הצדיקים
בכל המקורות שהביאו מצאנו את זה שהצדיקים מוליכים את המתוודה למקום של תשובה.
רבינו כדרכו "קנקן חדש מלא ישן" מחדש את השיטה - ומתקן הרבה יותר בשורש ממה שהיה עד לגילוי התורה הזו.

@רוצה-לרצות כתב:

@מאיר-לב כתב:

מה לדעתכם החידוש המרכזי בתורה שלנו שאלמלא רבינו היה מגלה - העולם היה חסר?
או במילים אחרות מה רבינו חידש בתורה הזו שאף צדיק בעולם לא חידש?

אתה קצת נסחפת, נכון שחשוב מאוד לעיין בתורות, אבל יש לזה כללים ברורים!
אבל מאיפה לקחת את המשפט היומרני הזה?
האמת שזו תופעה של הקצנה ששמתי לב אליה מעוד משתמשים בפורום הזה, ובעיקר ממך.

טוב, אז אני מבין שעוררתי סערה...
אז למען הסר ספק אני עומד מאחורי כל מילה!
פשוט לי, ובוודאי שמי שקצת מעיין בספרי ראבר"נ ובביאור הליקוטים, יסכים איתי.
הדבר המרכזי בכל תורה הוא החידוש של רבינו הקדוש שאף אחד בעולם לא חידש...
בלי זה אין שום עניין ללמוד ליקוטי מוהר"ן, אפשר ללמוד ספרים קדושים אחרים
שבלי שאף אחד ישמע - מחזקים יותר.
לכן, אולי זה קצת לא "המסורה"...
אבל בלי זה שכל אחד ישאל את עצמו באמת מה הוא מחפש בליקוטי מוהר"ן!

יש שיחה בחיי מוהר"ן אות ר"מ, שקשורה לעניין מדבר שממה:
"שמעתי שפעם אחת היה איש אחד מאנשי שלומנו קובל לפניו מאד על חסרון פרנסתו.
אמר לו רבנו זכרונו לברכה: איני יודע איך יש לכם לב כזה לבלבל אותי בהבלי עולם הזה, הלא אני דומה כמי שהולך יומם ולילה במדבר, וחותר ומבקש לעשות ממדבר ישוב.
כי בכל אחד מכם בלבו מדבר שממה מאין יושב, ואין שם מדור לשכינה ואני חותר ומבקש בכל עת לעשות איזה תקון ומקום בלבבכם להיות שם מדור לשכינה. הלא כמה יגיעות צריכין לעשות מאילן סרק עב שקורין דמב לעשות ממנו כלים יפים וראויים לתשמיש אדם.
כמה יגיעות צריכין לזה עד שמסתתין אותו ומנסרין אותו ומתקנין אותו במעצד ובשאר כלים הצריכין לזה. כמו כן ממש יגיעות כאלו צריך אני ליגע את עצמי".
כלומר העבודה הזו היא עבודה תמידית של רבינו הקדוש, והוא מתייגע בזה כל הזמן...

@שפחה-על-הים ממש מתחבר למה שכתבת, ממש מסתדר מיניה וביה!

@פעור בפשטות אם אנחנו מבינים שהוידוי דברים הוא משהו גדול הרבה יותר (עיין באשכול הרלוונטי), ממילא אפשר להבין מה היה חסר לו.
ולכן אולי אפשר לומר שכאשר עושים ווידוי דברים בעולם הזה ממילא הצדיק מתקן את העצמות בשורשם ובונה בניינים נפלאים - כיסא לקדושה.
אותו יהודי אומנם תיקן את העוונות שלו והוא איש כשר באמת, אבל הוא לא עשה זאת מול הצדיק כך שאת בניין המלכות הוא לא השלים בשלימות, ולכן אולי זה שהוא נענש בעולם הזה גרם בעקיפין לתיקון של העצמות שלו בדרך הקשה יותר...

מקור נוסף מר' אלימלך מליז'נסק בצעטיל קטן:
יג. לספר בכל פעם לפני המורה לו דרך השם – ואפילו לפני חבר נאמן – כל המחשבות והרהורים רעים אשר הם נגד תורתינו הקדושה, אשר היצר הרע מעלה אותן על מוחו ולבו – הן בשעת תורה ותפילה, הן בשכבו על מטתו והן באמצע היום, ולא יעלים שום דבר מחמת הבושה; ונמצא על ידי סיפור הדברים שמוציא מכח אל הפועל – משבר את כח היצר הרע שלא יוכל להתגבר עליו כל כך בפעם אחרת, חוץ עצה הטובה אשר יוכל לקבל מחבירו שהוא דרך השם, והוא סגולה נפלאה:
ממש רואים את העניין של הסיפור דברים בפני הצדיק - מורה הדרך.

@פעור לא הבנתי מה כל כך קשה בסגנון של ביאור הליקוטים...
ובכל אופן באופן פשטני למי שהסגנון קשה עליו,
רבינו חרג ממנהגו בשאר התורות ובתורה הזו, ועבר לדבר בלשון נוכח.
אחד המקומות הוא בתיקון המלכות והעלאתה לשורשה.
מכאן מובן שרבינו רצה להבהיר באופן אישי שכל אחד יש לו חלק במלכות הזו ועליו להעלותה לשורשה

ידוע שבכל תורה רבינו מחדש דבר שלא חידש אדם מעולם.
רציתי להעלות את זה כנושא.
מה לדעתכם החידוש המרכזי בתורה שלנו שאלמלא רבינו היה מגלה - העולם היה חסר?
או במילים אחרות מה רבינו חידש בתורה הזו שאף צדיק בעולם לא חידש?