לאיש היער היקר.
סוגייה זו היא בעצם קשורה לסוגיית הבחירה והידיעה.
לצערנו רבים השיבושים שנפוצים היום, וחלקם נכתבו גם בספרים מפורסמים.
יסוד היסודות של התורה והיהדות הוא שיש לאדם בחירה, ויש שכר ועונש, וצריך מאוד להיזהר לא להחליש יסוד זה.
ההתחזקות של ברסלב אינה בהסרת האשמה מהאדם, ולא אומרים שלא היתה לו בחירה וכו', אלא בהרבה אופנים אחרים.
דעת רבינו היא שיש לאדם בחירה וכפי שרוצה עושה, וכן בסוגיית הבחירה והידיעה ששניהם אמת ביחד ואי אפשר בשכל האנושי להבין זאת, ומי שנכנס במבוכה זו יכול לפגום ולקלקל הרבה.
אמנם יש צד של לימוד זכות כזה, וזה מופיע גם בספרי ברסלב, שאפשר לדון אדם שאינו כל כך חייב ופושע במעשיו בגלל כל מיני דברים, אבל זה לא ביטול מוחלט של הבחירה שלו, וודאי שיקבל עונש על מעשה רע, גם אם הנסיון שלו היה מאוד קשה, רק שיתחשבו בו ברמה מסויימת, וגם כך יותר קל להאמין בטוב שלו, שבאמת הוא טוב, וזה שבחר ברע זה בגלל עוצם הנסיון.

יש לנו את הספרים, משיבת נפש ותורת אזמרה ועוד, ומשם צריך ללמוד איך ללכת בדרך ההתחזקות, כדי שהאדם לא יגרום לשיבושים של הבחירה והידיעה

באמת הדרך הכי קלה לחזק אדם היא פשוט לקחת ממנו את האשמה, ולכן כמה משפיעים משובשים הצליחו מאוד בשנים האחרונות, אבל האנשים שסביבם הגיעו לתהומות נוראים.
הבעיה בהסתכלות על ה' היא בעיה שיש להרבה מאוד אנשים, ועדיף לפתור אותה בדרך אמיתית, כפי דעת רבינו, ולא בדרכים קצרות שהמחיר שלהם כבד מאוד.
צריך לדעת שגם אדם שנוטה לצד הידיעה, ושמחזק את עצמו שכך נגזר משמיים וכו' (שזה שיבוש ומגיע לכפירה) אזי גם אם הוא יצליח לחזק את עצמו, בדרך כלל זה יגרום לו ירידה, ואח"כ ברצוא ושוב יגיעו לו שוב פעם האשמה וכו' מצד הבחירה, אבל אז זה יהיה הרבה יותר כואב, כי הוא יהיה במקום יותר גרוע ממה שהוא היה לפני זה.

צריך לעשות אזמרה על ה', להאמין שהוא טוב, להעמיק בעומק הטוב שלו כפי השגתנו, לומר את זה בפה, לומר עליו דברים טובים, ולהתפלל שהדברים ייכנסו ללב.
כל זה בשילוב עם מה שנכתב בספרים הקדושים, דברי התחזקות על אהבת ה' אותנו ועל רחמי ה' וכו'.
אין בזה קיצורי דרך

דרך אגב, השאלה מי אני היא מאוד יסודית כאן, כי חלק מהבעיה שלנו עם האשמה היא שזה גורם לנו להרגיש שאנחנו רעים, ולכן כשהשאלה מי אני יותר מיושבת אז לאדם הרבה יותר קל להתמודד עם הכשלונות שלו.
ובאמת היא יסוד האזמרה, הנקודות טובות מעידות מי אני באמת, עוזרות להבין שהרע חיצוני לי, וגם אם יש לי אשמה (כמו שומר שלא שמר טוב על חפץ והחפץ נגנב, אז זה לא הופך את השומר לגנב) אני עדיין טוב אלוקי.

שכחתי לציין משהו חשוב לגבי הענין של האשמה.
כמובן שצריך לדחות את המחשבות של האשמה כשהם גורמות לעצבות או מפריעות.
אבל זה לא ביטול האשמה, אני אשם, אבל כרגע ה' לא רוצה שאחשוב על זה, ואני אחשוב על זה בזמן המתאים, בחשבון נפש.

זה נכון בכל ענין ודבר, שהמחשבות עליו גורמות לו לקבל את הפרופורציות הלא נכונות או מפריעות לאדם בעבודת ה', כל מחשבה שמפריע לעבודת ה', גם אם היא מחשבה טובה וקדושה באופן כללי, כרגע היא לא במקום הנכון ולכן צריך לא להתעסק בה כרגע, וזה לא לברוח מאחריות, כי מתעסקים בזה בזמן המתאים.

יש ספר שמדבר הרבה על העניינים האלו ועל ההתחזקות והאזמרה, יצא בערך לפני שנה, נקרא "אזמרה והתחזקות".

בהצלחה

אני לא רוצה לעורר פולמוס נרחב, אבל כפי מה שביררתי ושמעתי דברים אלו לא מוסכמים כלל בברסלב.
ודיברו על זה הרב בנדר והרב שכטר ועוד
הרב ברייטר הי"ד היה קשור לדרך של רבי צדוק הכהן מלובלין ונראה שהדברים קשורים לסגנון זה.
גם יש לשים לב שבהמשך באחת האותיות הבאות הוא מסייג את הדברים.
ובכל מקרה דבריו קשים מאוד, והם נכנסים למבוכת הבחירה והידיעה בצורה שלא תמצא כמוה בברסלב, וגם יש בהם סכנה גדולה שאנשים יבואו לבטל את הבחירה.
גם בליקוטי הלכות דברים היוצאים מהחי ד רבי נתן לא כותב בצורה כזו.

יש בזה עוד מה להרחיב ומי שהדברים נוגעים לו כדאי לו לברר אותם

לידיעת הציבור, בשנה האחרונה יצאו 2 ספרים מיוחדים על עניני האזמרה, אחד של הרב ארז משה דורון, ואחד בעילום שם שנקרא "אזמרה והתחזקות".
יש שם הרבה הרחבות ובירורים לעומק הענין, והרבה דברים יפים שעוזרים לקיים את העצה הזו לעובדה ולמעשה.

הכניסה לחשבונות של כמה אשמה יש או לא היא מאוד מסוכנת.
היא יכולה לגרום לאדם להקל ראש בעבירות, כי הוא לא כל כך אשם.
ומצד שני לגרום לאדם לחשוב שאין לו בחירה לעשות אחרת, כי הנסיון היום כל כך גדול.
זה ממש פתח שיכול לגרום להרס של כל היהדות, ולצערנו זה קיים היום ויש הרבה מופקרים שהולכים עם הטענות האלו.
יש לזה מקורות באיזביצה ורבי צדוק מלובלין, וכמובן שהם לא התכוונו לאיך שאנשים מתנהגים, אלא אנשים משבשים את דבריהם כדי להוריד מעצמם את האשמה.

התשובה לזה היא שזה לא משנה עד כמה אתה אשם או לא אשם, תמיד אפשר להמשיך הלאה, תמיד אפשר לעשות תשובה, וצריך להאמין שהתשובה מתקנת.
כל ההתחזקות של רבינו היא רק למי שחושב על תכליתו הנצחי, מה יהיה כשיהיה עם רגליים אל הדלת,, כדברי רבי נתן בההקדמה לליקוטי הלכות כפי הזכור לי.

יהודי כשר מאמין שה' אוהב אותו ומרחם עליו, ומחכה לו תמיד, ואפילו אם הוא ייפול תמיד מחכה לו, ומצד שני הוא לא סומך על רחמי ה' ומאפשר לעצמו ליפול ח"ו.

הענין של הבחירה והידיעה הוא מבוכה מסוכנת מאוד, ואסור לכנוס בתוכה על פי דעת רבינו הקדוש.

תסביר מה הרווח הגדול שלך בענין האשמה, ואם הייתי יכול לברר ולמצוא שאתה לא אשם ב100 אחוז אלא רק ב40 אחוז, האם לא צריך לעשות על זה תשובה? האם העונשים על זה לא נוראים ואיומים? וגם על אחוז של אשמה אפשר לומר אותו דבר.
ואם תגיד שזה 0 אחוז אשמה אז ביטלת את כל התורה, אפשר לעשות מה שרוצים ולהיות מופקרים לגמרי.

אני מבין יש רצון להרגיש שאתה נשמה קדושה וקשור לה' וכו', והאשמה מפריע, אבל היא מפריע כי יש בעיות במושגים ובאמונה, צריך להאמין בקדושת הנשמה וכו' גם בלי קשר לאשמה.

כפי מה שאני מבין הבעיה היא הנחרצות והאופן המוחלט שהדברים מוצגים בכמה נקודות.
ובפרט הנקודה שכל מה שעובר על האדם, גם במזיד, הכל מן השמיים כדי לקרבו.
כאילו שלאדם לא היתה בחירה ולא יכל לבחור בטוב, נתנו לו נסיון שלא יכול לעמוד בו.
אפשר ללמד זכות שהיה נסיון קשה וכו', אבל לומר בכזו נחרצות שהכל מן השמיים כאילו לאדם אין בחירה זו נקודה מאוד רגישה ובעייתית.

רבינו אמר בפירוש שהבחירה ביד האדם, ואם רוצה עושה ואם לא רוצה לא עושה. והדברים הם בפשיטות.

אני לא מביא דברים בשם עצמי, רק כפי מה שהבנתי כשביררתי את הסוגייה וששמעתי בשם תלמידי רבינו הגדולים מהדורות האחרונים

@לב-העולם-אתה

אכן, ודבריו של ראבר"נ מפורסמים. "אין לנו לשום אל לבנו רק צד הבחירה".
לא שוללים שום צד, אבל גם לא מתעסקים בזה, וכמו שרואים שכדי למצוא משהו בענין בספרי רבינו ותלמידיו צריך לחפור הרבה, כי זה לא הענין להתעסק בזה.

בעבר כשערכתי בירורים אזי הגישה הכללית היא להימנע להיכנס לנושא כי רוב האנשים מסתבכים עם הדברים, הם יודעים לדקלם יפה שהבחירה והידיעה נכונים במאה אחוז (כל אחד מהם מאה אחוז, לא 50 50) אבל בסוף הם משתבשים עם זה ובאים למקומות לא טובים.

יש שיעורים של הרב יו"ט חשין על זה, אם זה מעניין מישהו, וגם הוא גנז חלק מהשיעורים שלו בענין

באופן כללי נראה שהדרך של ההתחזקות צריכה להיות בצורה דומה למה שכתוב במשיבת נפש ובעלים לתרופה.
רואים מה הדגשים העיקריים בהתחזקות, ובאיזו שפה מדברים, ואיך זה מתבצע בפועל, רואים את 2 הצדדים, איך מתחזקים כשעוברים מה שעוברים ומצד שני רואים את הצער והקושי לגבי החלקים הלא טובים.
בשונה מהיום מכל הגישות שהכל טוב והכל אחלה וכו' רק תשמח והכל יהיה הכי טוב, ומה לך לדאוג?
כל זה היה נכון אם זה היה משולב עם יראת העונש (שהיא בסיס ביהדות כפי שרבינו הדגיש) ואחריות על המעשים וכו' כפי שנהגו בברסלב תמיד.

גם בליקוטי תפילות אפשר לראות את ההתייחסות של רבי נתן לאחריות שלו על מעשיו.

מה שכתבתי שגם ההתחזקות מסוכנת, זה דבר פשוט, ורבי נתן הדגיש שהדברים אמורים למי שחושב על תכליתו האחרון ומה יהיה כשיהיה עם רגליים אל הדלת וכו'.
יש על זה גם דיבורים של הרב בנדר, אני לא זוכר מדוייק, שמי שרוצה להתקרב אז מדברים איתו התחזקות.
הבעיה היא שמי שרוצה לפרוש מאחורי המקום אזי הדברים יכולים לגרום לו לירידה, שהרי כל מעשה טוב קטן נחשב, אז אפשר לעשות קצת טוב כל יום וכל שאר הזמן "לעשות מה שבא לי".
הדברים מסורים ללב, וכל אחד צריך לבדוק את עצמו שההתחזקות תוביל אותו להתקרב לה' ולא להתרחק ח"ו.
הכל זה ברצוא ושוב ובהרבה בחינות, וצריך לראות איך להשיג את המקסימום ולצמצם נזקים.
אני לא בגישה הליטאית שהדגש הוא רק התעוררות, אבל מצד שני צריך תמיד לעשות משפט ולא לנטות ימין או שמאל

@נחום-בקר

אכן כדבריך, אי אפשר לומר שהשי"ת רצה את העבירה, וזו חלק מהבעיה בלשון שכתב הרב ברייטר, שמשמע מדבריו שהכל ברצון ה'.
והפירוש וההסבר על זה הוא בעייתי, כי כל צד שלא תלך אתה תתקל בבעיה.

ולא מצאנו בברסלב כאלו לשונות ולא צורך להתעסק בזה, רק להיפך, אסור לכנוס במבוכות אלו.

הדברים היחידים הם שרבי נתן מביא שהתשובה נמשך ממקום גבוה כזה, ועבירות נהפכים לזכויות וכו', וה' יגמור תמיד כרצונו ודווקא ע"י מעשה האדם אע"פ שלא עשה טוב, ואם האדם לא יעשה תשובה הוא ייענש. ולא צריך לחפור בענין הידיעה ולהבין בדיוק. כל זה בדברים היוצאים מהחי.

בכל מקרה לא מצאנו בברסלב שיהיה איזה עיסוק משמעותי בעניין הידיעה, ואפשר להתחזק בכל ההתחזקויות גם אלו שקשורות לידיעה בלי צורך להכנס למבוכה הזו.

אנשים נמשכים לסוגייה כי היא מאפשרת להם להמשיך בדרכיהם ולהרגיש טוב עם עצמם.
וחסיד ברסלב אמיתי יודע להתחזק ולהרגיש טוב ולשמוח בטוב אפילו אם הוא נראה איך שנראה, ותוך כדי זה הוא רוצה ומשתדל לתקן מעשיו ולא נותן לדברים הרעים להפיל אותו בדעתו, והוא עדיין לוקח אחריות על מעשיו.

כל החילוק בין לפני העבירה לאחר העבירה הוא מסוכן ומשובש, ויש ספר מפורסם שמביא את הדברים כך, ושמעתי מהרב כרמל ז"ל שהוא מכיר הרבה שירדו מהיהדות בגלל הדיבורים האלו.

הבחירה והידיעה נכונות בין לפני מעשה ובין לאחר מעשה, ואי אפשר להבין זאת בשכל אנושי, ומי שחושב שלאחר מעשה לא הייתה בחירה אזי זה ממש בעיה ביסודות האמונה היהודית.
גם הוא יעשה ככל העולה על רוחו, כי עוד רגע יתברר למפרע שהכל ה' עשה וכו', רח"ל.

אדם שעשה עבירה במזיד ח"ו, אסור להוריד ממנו את האשמה, וודאי שיקבל עונש אם לא ישוב בתשובה. וצריך לחזק אותו שה' איתו ומחכה לו ושהתשובה כוחה עצום וגדול, ואפילו שהוא רוצה לעשות תשובה ועדיין לא עשה כבר תפילתו מקובלת (כפי הזכור לי, אולי ספר המידות)

נראה לי שכבר כתבנו יותר מדי.
נא להיזהר בדברים ולדעת ולקחת אותם בעירבון מוגבל, ויותר טוב לא להכנס לנושא זה

@נחום-בקר

נכון, אכן ברבי צדוק וכן באיזביצא יש לשונות שמהם יותר משמע כך, ובעבר עברתי גם עליהם.
וכמובן שיש את הלשון של הרב ברייטר בחלוקי הנחל.
וכן ציינתי בעבר שדבריו של הרב ברייטר כנראה נכתבו בלשון שכתב בגלל הקשר שלו לדרך הזו. כתבתי את הדברים בתגובה למי שהביא את חלוקי הנח"ל בתוך השרשור של סוגיית אזמרה להלכה ולמעשה.
יש מה להרחיב בזה, אבל זה פחות הענין שלנו כי אנחנו הולכים עם רבינו.

בכל מקרה כפי מה שזכור לי הלשונות אצל רבי צדוק הם לא בצורה כזו שה' עשה וכו' בצורה ישירה, יותר בכיוון שיש מקום גבוה כזה של תשובה מאהבה שאז העבירות נתהפכו לזכויות ושם מתברר שה' פעל וכו', אבל זה לא בכזו לשון גסה כאילו עכשיו אדם עושה עבירות והוא אומר שה' עשה את זה רח"ל והאדם לא אשם, וגם כל הדברים הם רק לאחר שאדם עשה תשובה מאהבה והגיע לתיקון כזה גבוה וכו'. ואז שייך בזה ייחוס לה'.

במושגים של קבלה יש עולמות כאלו שאין שייך בהם רע, ושם הכל טוב, אבל אנחנו לא נמצאים שם, וכשמעתיקים את זה לעולם שלנו אז השיבוש הוא נורא, כי אצלנו יש רע וטוב, ואסור ח"ו לבלבל ולהרוס את ההפרדה ביניהם.

גם את הדברים האלו של רבי צדוק למדתי לפני שנים ואני לא מספיק מונח בהם כרגע.

וגם על זה צעקתי, שלוקחים מקומות מסויימים שמדברים על דברים מאוד גבוהים, ואומרים בצורה אחרת שיכולה לגרום קלקולים גדולים.

וגם העיסוק במקומות הגבוהים האלו מהספרים הנ"ל הוא מסוכן, ואנשים מעוותים את הדברים.