@נחום-בקר יש לך מושג איך אני מעביר את האשכול הזה שפתחתי בטעות משיחה פתוחה, לקטגוריית מיניה וביה

@חבר-אני כתב:

מסכים עם כל הנאמר לעיל.
אבל יש כבר קטגוריה 'מיניה וביה', שזה פשט בלי סברות ובלי דרשות, מה התחדש באשכול זה?

@חבר-אני ההבדל הוא מה שכתב פשטן מושבע, שיש הבדל בין לימוד 'מיניה וביה' שהוא על פי סברות ודרשות [ואפ' מתוך הפסוקים המובאים במאמר], לבין לימוד מיניה וביה 'נקי' דהיינו פשט פשט פשט עד הסוף כמה שאפשר

מסכים עם כל מילה

נראה שאתה בכיון טוב, אבל זה עדיין סברה לומר שכיון שמצאנו ששיבור המידות הרעות קודם לווידוי דברים, אז נדחוק את דברי רבינו בתחילת המאמר, שקודם הווידוי יש שלב שבו צריך להוציא קודם את המלכות מהגלות מבין העכו''ם, ורק אחר כך לבא לווידוי דברים

אולי אפשר לדחוק את המהלך הזה במילים אבל אי אפשר לומר שהוא פשט בלי למצוא קשרים למהלך הזה.

@פשטן-מושבע כתב:

אולי יש לדייק בדברי רבינו באות ב' וג' שיש שני שלבים בתיקון המלכות
למה אתה מתכוין?

יש עניין שמאד קשה בפשט הכללי של התורה, שבתחילת המאמר שבו מודיע לנו רבינו את עצם השגתו [אות א' ב' ג' ד' ה'], מבואר לכאורה רק עניין הווידוי דברים שזהו התקנה לנפילת המלכות על ידי העוונות, ובאות ח' שבה רבינו מלביש את דבריו במאמר חז''ל משל לאחד וכו', מוסיף את עניין שיבור המידות הרעות שהוא כתנאי מקדים לווידוי לפני ת''ח. והרי אין דרכו של רבינו להודיע בהלבשותיו השגה חדשה שלא נזכרה קודם לכן [ראה כלל י''ז], והוא 'כעין' סתירה למה שכתב בהשגה שעל ידי וידוי דברים בלבד משיבים המלוכה להקב''ה?

מי גילה לך שראיית פני הצדיק היא בכלל גשמית לפני שאתה שואל אם היא 'גם' בבחי' אחרת, כי וודאי שלא כל אחד שראה את רבינו סתם כך התבטלו לו כל העצבות והתאוות רעות, אלא מוכרח לומר שהראייה היא אינה גשמית, ולכן יש להבין מפשט המאמר על איזה ראיה מדובר ואיך זוכים אליה

לתועלת הציבור הבאתי כאן את הדברים כלשונם: וְהַמְעַיֵּן בֶּאֱמֶת. מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מֹחַ בְּקָדְקֳדוֹ. יָבִין מֵאֵלָיו עַמְקוּת הַדְּבָרִים. שֶׁהֵם רְחָבִים וַעֲמֻקִּים מִנִּי יָם. גָּבֹהַּ מִשָּׁמַיִם וְעָמֹק מִתְּהוֹם. וּמִי שֶׁרוֹצֶה לִטְעֹם צוּף דְּבַשׁ אִמְרֵי נֹעַם הָאֵלּוּ צָרִיךְ לְהַעֲמִיק בְּעֵין הָאֱמֶת בְּעִיּוּן גָּדוֹל הָדֵק הֵיטֵב לְהָבִין הַדָּבָר עַל מַתְכֻּנְתּוֹ עַד מָקוֹם שֶׁיַּד שִֹכְלוֹ מַגַּעַת, אַשְׁרֵי אָדָם מָצָא חָכְמָה וְאָדָם יָפִיק תְּבוּנָה לְהָבִין הֵיטֵב פַּשְׁטִיּוּת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הַנֶּאֱמָרִין בַּסֵּפֶר הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה. וְאַף עַל פִּי כֵן הוּא מִלְּתָא דְּשָׁוְיָא לְכֻלְּהוֹ [דבר השוה לכול]. כִּי גַּם אֲשֶׁר קָצְרָה יָדוֹ לְהָבִין דְּבָרִים עֲמֻקִּים. הוּא גַּם הוּא יוּכַל לִמְצֹא מַרְגּוֹעַ לְנַפְשׁוֹ בְּדִבְרֵי הַסֵּפֶר הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה. בְּדִבְרֵי הָעֵצוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת וְהַמּוּסָר הַנִּפְלָא הַיּוֹצְאִים מִכָּל תּוֹרָה וְתוֹרָה. כְּפִי אֲשֶׁר יָאִיר ה' עֵינֵי שִֹכְלוֹ לְהָבִין כַּוָּנָה הַפְּשׁוּטָה שֶׁהִכְנִיס רַבֵּנוּ ז''ל בְּתוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה...
...כִּי כָּל תּוֹרָה וְתוֹרָה כָּלוּל מִפַּרְדֵּ"ס וּבְכָל אֶחָד וְאֶחָד הֵן בְּדֶרֶךְ פְּשָׁט הֵן בְּדֶרֶךְ רֶמֶז וְכוּ'. בְּכֻלָּם יֵשׁ בָּהֶם עַמְקוּת גָּדוֹל נִפְלָא וְנוֹרָא מְאֹד, אַךְ עִקַּר כַּוָּנָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה הוּא פֵּרוּשׁ הַפָּשׁוּט שֶׁבְּכָל תּוֹרָה וְתוֹרָה, כִּי לֹא הַמִּדְרָשׁ הוּא הָעִקָּר אֶלָּא הַמַּעֲשֶֹה כַּמְבֹאָר כְּבָר כַּמָּה פְּעָמִים. שֶׁכָּל עִקַּר כַּוָּנָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה בְּכָל תּוֹרָה וְתוֹרָה שֶׁגִּלָּה. וּבְכָל דִּבּוּר וְדִבּוּר שֶׁיָּצָא מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ הַכֹּל הָיָה רַק בִּשְׁבִיל לְזַכּוֹת אֶת יִשְֹרָאֵל לַהֲבִיאָם לִידֵי מַעֲשֶֹה יְשָׁרָה. לִרְמֹז לָהֶם מְרָחוֹק וּמִקָּרוֹב לְהוֹרוֹת לָהֶם עֵצוֹת וְתַחְבּוּלוֹת עֲמֻקּוֹת וְנִפְלָאוֹת. לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מִכָּל מָקוֹם שֶׁהוּא. כַּאֲשֶׁר יִרְאֶה הָרוֹאֶה בְּעֵינָיו אִם יִרְצֶה לְהִסְתַּכֵּל בְּעֵין הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ. כִּי כָּל כַּוָּנָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה הָיָה רַק שֶׁנִּשְׁתַּדֵּל לְהָבִין הָעֲבוֹדָה וְהָעֵצוֹת הַיּוֹצְאִים מִכָּל תּוֹרָה וְתוֹרָה. וְשֶׁנְּבַקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְנִשְׁתַּטַּח לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ וְנִשְׁתַּדֵּל לְקַיֵּם כְּכָל הַכָּתוּב בָּהֶם בִּפְשִׁיטוּת.

לכל מי שלא הבין את דברי, אנא לכו ועיינו בהקדמת מוהרנ''ת לליקוטי מוהר''ן, והנה מבואר לכל החפץ באמת, שבכדי להבין דבר על מתכנתו ולהבין פשטיות הדברים [שהם העבודה והעצות היוצאים מכל תורה ותורה], יש להעמיק בעיון גדול.
ואע''פ שתורתו כלולה מכל הפרד''ס, עיקר כוונתו הוא פירוש הפשוט שבכל תורה [ולא הרמז הדרוש והסוד], כי כל כוונתו היא רק שנשתדל להבין העבודה והעצות היוצאים מכל תורה.
וכבר ביאר לעיל, ש'צריך להעמיק בעין האמת בעיון גדול להבין הדבר על מתכונתו עד מקום שיד שכלו מגעת, אשרי אדם מצא חכמה וכו' להבין היטב פשטיות הדברים האלה. ומובן לכל שכדי להבין העבודה והעצות היוצאים מכל תורה, צריך 'להבין הדבר על מתכונתו' ו'להבין היטב פשטיות הדברים' (כלשון מוהרנ''ת), שהם ע''י שמעמיקים בעין האמת ובעיון גדול כל אחד לפי שכלו.
ולא כאותם שדורשים ממקומות אחרים [שזהו עניין אחד עם ה'סברה' שאינה מוכרחת].
וכן לא כאותם שפרשו בטעות להיפך, שעיקר כוונת רבינו היא הפירוש הפשוט בלי להעמיק ולעיין, ושאריכות דברי מוהרנ''ת בהקדמה זו בצורך העיון, הינה לא לפי עיקר כוונת רבינו וד''ל.

לימוד על פי הפשט בלבד, לא דרש ולא סברות

מדוע הכניס רבינו לראשונה את עניין שיבור המידות הרעות בהלבשת המאמר - המהלך בדרך, ולא דיבר מזה קודם בהשגה עצמה, כיון שאין דרכו להכניס דבר חדש בהלבשה שלא נזכר קודם בהשגה, ובפרט שעניין שיבור המידות הוא עניין מוכרח קודם הוודוי דברים, ובהשגה קודם מובא רק הוידוי דברים כאילו אין מה שקדם לו?