חסרה לך מודעות עצמית ברמה גבוהה...
תראה באיזה לשונות מחוצפים השתמשת על צדיקים, אתה אומר שלא התכוונת לבזות?
או שזה שני אנשים: פשטן, ומושבע, שלא מכירים אחד את השני.
או שאינך מאמין בב' הפכים בנושא אחד (ראה כלל י''ב), שאף על פי שצריך לדעת שהם גם עושים טוב שעליו צריך להחזיק טובה וכו' ושאסור לבזותם, צריך גם לדעת את מה שאמרו גדולי וזקני אנ''ש בכל הדורות, שמפורסמי הדור שאינם תמידי רבינו אינם המנהיגים שלנו, ושיש סכנה בשמיעת תורתם, כמובא (למעלה) אין ספור פעמים בספרי רבינו ז''ל.
עלה לי רעיון מהו תורה בכח מתוך התורה, אבל זה עוד לא מוכרח,
וְצָרִיךְ כָּל אֶחָד לִתֵּן כֹּחַ לִבְחִינַת מַלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה לְהִתְגַּבֵּר עַל מַלְכוּת דְּסִטְרָא־אָחֳרָא... וְעַל־יְדֵי מָה נוֹתֵן כֹּחַ לְמַלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה, עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה שֶׁהוּא עוֹסֵק בְּכֹחַ...כִּי עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה נוֹתֵן כֹּחַ לְמַלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה.
עם נעשה גז''ש בכח = בכח, נראה שתורה בכח היינו תורה שלומדה בבחי' שאין לו מעצמו כלום, והיא מחזקת לו את מה שאין לו מעצמו כלום.
רק צריך למצא ראיה בתורה שרק מי שיש לו מלכות דק' הוא יכול ללמוד תורה בכח.
בדיוק בשבילך כתב ראב''ן את הכלל הט' עי''ש.
וטעות וגישום מצדך לחשוב שאם רבינו הסמיך את תורתו על מה שהיה באותו זמן, אז רק על זה תורתו מדברת, כמו שמאמר ע''א תנינא נסמך על המחלוקת שהיתה בין המפור' דאז (כל אחד יכול לבדוק מי הם והיכן הם ישבו)
כמובא בחיי מוהר''ן מז
הַתּוֹרָה הַנִּדְפֶּסֶת בְּלִקּוּטֵי תִנְיָנָא בְּסִימָן ע"א, הַמַּתְחֶלֶת: "דַּע שֶׁיֵּשׁ מֹחִין שֶׁל אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל" וְכוּ', נֶאֶמְרָה בְּלֵיל שַׁבַּת שִׁירָה. לְעִנְיַן הַשִּׂיחָה שֶׁהָיְתָה בִּשְׁעַת הַסְּעֻדָּה, לְעִנְיַן הַמַּחֲלֹקֶת הַגְּדוֹלָה שֶׁהָיָה אָז בֵּין הַמְפֻרְסָמִים אוֹדוֹת הַמָּעוֹת שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. שֶׁזֶּה אָמַר לְהִתְנַהֵג כָּךְ בְּהַצְּדָקָה שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְזֶה אָמַר כָּךְ. וּקְצָתָם הָיוּ בָּהֶם פְּנִיּוֹת שֶׁל כָּבוֹד, שֶׁזֶּה רָצָה שֶׁיִּהְיֶה הַמְשֻׁלָּח אֶצְלוֹ, וְזֶה רָצָה שֶׁיִּהְיֶה אֶצְלוֹ. וְגַם בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל יֵשׁ מַחֲלֹקֶת גָּדוֹל בְּעִנְיָן זֶה, כַּיָּדוּעַ לַבְּקִיאִים בָּזֶה, וּבִפְרָט הוּא זַ"ל שֶׁהָיָה שָׁם בְּעַצְמוֹ.
וּבְעִנְיָן זֶה הָיוּ מְשִׂיחִים וּמְדַבְּרִים עִמּוֹ הַרְבֵּה, כִּמְעַט בְּכָל הַסְּעֻדָּה שֶׁל לֵיל שַׁבַּת-קֹדֶשׁ הַנַּ"ל. אַחַר-כָּךְ פָּתַח פִּיו וְאָמַר כָּל הַתּוֹרָה הַנּוֹרָאָה הַנַּ"ל, שֶׁיֵּשׁ מֹחִין שֶׁל אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, וְיֵשׁ מֹחִין שֶׁל חוּץ-לָאָרֶץ, וְשֶׁעִקַּר הַמַּחֲלֹקֶת אֵין שַׁיָּךְ רַק בְּחוּץ-לָאָרֶץ וְכוּ'. פּוּק עַיֵּן וְתִשְׁכַּח שָׁם בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל כָּל עִנְיַן הַשִּׂיחָה הַנַּ"ל שֶׁמְּדַבֵּר שָׁם מֵעִנְיַן כָּבוֹד הַנַּ"ל, לְהַעֲלוֹת כָּל הַכָּבוֹד לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וּמֵעִנְיַן צְדָקָה שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וּמֵעִנְיַן מַחֲלֹקֶת שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. עַיֵּן שָׁם וְתִרְאֶה נִפְלָאוֹת:
ולא נאמר שרק על מח' זו אמר רבינו את התורה, אלא על כל הבחינות המובאות בה, שאפשר לעבור בהם כל תורה שבע''פ וכו' וכל א' צריך למצא עצמו שם
ושתורה ג' נאמר רק על החזן של ברסלב וכו'
יש עוד מקום שאיני זוכר ששם מבואר יותר שתורה ס''ז נאמר בעיקר על רבינו בעצמו (ככל התורות)
אבל זה מה שמצאתי מייד:
מַאֲמָר "בְּרֵאשִׁית לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל" (סימן ס"ז), נֶאֱמַר בְּשַׁבַּת בְּרֵאשִׁית תק"ע. וּמְרֻמָּז שָׁם מֵעִנְיַן הִסְתַּלְּקוּת הָרַב הַקָּדוֹשׁ מִבַּארְדִּיטְשׁוֹב, וּמֵהִסְתַּלְּקוּת רַבֵּנוּ זַ"ל בְּעַצְמוֹ, כַּמּוּבָן מִמַּה שֶּׁחָזַר וְנִשְׁנָה מַאֲמָר זֶה סָמוּךְ לִכְנִיסָתוֹ לְאוּמֶין.
וצורת הלימוד הזאת שמהפכת את האסמכתא להשגה, היא שורש הטעות הגדולה שבידך.
לתועלת הציבור נכתוב בקצרה את העמדה של כלל הצדדים המעורבים בפרשה, אני אכתוב את הצד שלנו, ומישהו מהמחנה השני יתנדב לכתוב את הצד שלו.
א' זה שגדולי וזקני אנ''ש לא דברו מעניין מסויים, אין זו הוראה לרבים שאין לדבר על זה, ואפשר לדבר על זה אם יש לזה מקור בדברי רבינו.
ב' יש בעיה לשמוע דברי תורה [היינו בעבודת ה' וכו' לא פסקי הלכה] ממי שפרסומו שיקרי [להלן מפורסם של שקר].
(תורה כח ח''א, עב ח''ב, לקו''ה מתנה ד')
ג' מי שהוא מפורסם של שקר לא בהכרח אומר עליו שהוא רשע, או שאינו כשר או שאינו צדיק (שבת ה' ט').
ד' יש לברר מי הוא מפורש''ש גם בין אלו הנקראים בפי העולם 'גדולי הדור' (יין נסך ד' מסעיף י' עד י''ט, שבת ה' ט').
[הברור יעשה כל אחד לעצמו על פי כל התורות שרבינו מדבר מזה]
ה' עיקר הצדיקים שבדור הינם תלמידי רבינו שנתקרבו ונקראו על שמו (ברכת השחר ה' ג').
זה מה שיצא לי מכל הדיון הנ''ל.
בבקשה שמישהו מהצד השני יגיב באותה צורה של טיעון מול טיעון.
בתור אחד שהתחיל לא מזמן ללמוד לקו"מ בעיון חושב שנכון להכניס תמיד כללים ועצות למתחילים
אין זה מדרכם של 'מחוברים' לכתוב כללים ועצות בלימוד בעיון [מלבד החי כללים שיותר מהיותם 'כללים' הינם יותר 'כלים' ללימוד, שגם מי שיש בידו את אותם כלים - אין זה אומר שיודע להשתמש בהם, ובצורה נכונה].
ונראה לעניות דעתי שהוא מחמת שהם רוצים לדבר בכללי כללות שיתאים לכמה שיותר קוראים, וכל א' יש לו את הדרך שהוא רגיל ללמוד בה.
אמנם אתה יכול לפתוח נושא כאן בפורום ב'דרכי הלימוד' ושם לבקש עצות מהחברים.
הצמצום והכלי זה מה שקורה עם האדם ומה שהוא מרגיש.
שבהתגלות הלב היא הכלי בקדושה לראות את האור-השכל- מה השם רוצה ממני. מה ההרגשה הזו אומרת לי מהשם. איך אני יכול לעבוד את השם בקושי ובהרגשה הזאת.
ובלי האור זה המלכות דסטרא אחרא
רק אל תשכח שגם מי שיצרו מתגבר עליו בזה שחפץ בהתגלות לבו (הרעה, שעוסק בתיקון הנפש במנותק ממלכות דקדושה היינו דלית ליה מגרמא), אין הוא יודע שהוא נמצא במצב של מלכות דסטרא אחרא, והוא בטוח שזה רצון ה' (כמו שמובא שזה היצר מתלבש עצמו במצוות), ולכן כל תקנתו היא רק שיבין שאין לו מעצמו כלום, וכל חפצו יהיה להתנקות מהתגלות לבו הרעה, ורק אז יזכה למלכות דקדושה אמיתית שהיא הצמצום והכלי כדי להסתכל בשכל של כל דבר.
לפי מה שעיני רואות בדיון הזה, כל ההבדל בין מחנה @פשטן-מושבע למתנגדיהם, הוא כך:
גישה שמקדשת את מה שראינו אצל זקני אנ''ש וחושבת שזה נעצר שם, ואיננו מאמינים בהתחדשות של הרב'ה שעולה מדרגה לדרגה לאחר פטירתו.
או גישה שאומרת אנחנו מכבדים ומקבלים מכל זקני אנ''ש באשר הם, אבל מחפשים בכל עת להתחדש בעניין של רבינו, ומבינים שמה שראינו אצל גדולי אנ''ש הינו טיפה מן ים החכמה שיש לרבינו לתת.
וכפי הנראה אם ראב''ן היה מהמחנה הא' בוודאי לא היה מחפש בספרי מוהרנ'''ת מסילות וכללים ועיון על דרך פשט, כנו שמובא בכוכבי אור שיחות וסיפורים אות י''ג
וְהִנֵּה בִּימֵי נְעוּרַי, חָלְפוּ וְעָבְרוּ אֶצְלִי כַּמָּה שָׁנִים שֶׁנִּפְלֵאתִי קְצָת בְּפֵרוּשׁ מִלַּת הָעִיּוּן שֶׁהִזְכִּיר רַבֵּנוּ זַ"ל לְעִנְיַן הַלִּמּוּד שֶׁבִּסְפָרָיו הַקְּדוֹשִׁים. כִּי לִכְאוֹרָה אֵין יְכֹלֶת כְּלָל שֶׁיֻּכְפַּל זֶה הַלִּמּוּד לְפָשׁוּט וְעִיּוּן...
עַד שֶׁבֶּאֱמֶת נִמְצָאִים גְּדוֹלִים מֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ (וּמֵהֶם רַבִּי יְחִיאֵל מֶענְדִּיל בְּהַקְדָּמַת הַמַּפְתֵּחוֹת) הַמְּפָרְשִׁים מֵחֲמַת זֶה כַּוָּנוֹת הַמַּאֲמָר הַנַּ"ל עַל פֵּרוּשׁ הַדְּרָשׁ. אֲבָל בְּהֶמְשֵׁךְ הַזְּמַן מִדֵּי שָׁקְדִי עַל דַּלְתֵי סִפְרֵי מוֹהֲרַנַ"ת, אֲשֶׁר עָלָיו סָמַךְ רַבֵּנוּ זַ"ל אֶת יָדָיו לְמַלֵּא אוֹתוֹ בְּרוּחַ אֱלֹקִים לָקוּם לִדְרֹשׁ בִּדְבָרָיו הַקְּדוֹשִׁים, עַד שֶׁגַּם כָּל דְּרָשׁוֹתָיו כֵּנִים וַאֲמִתִּיִּים, רָאֹה רָאִיתִי שֶׁבְּאֶמְצָעוּת הַדְּרָשׁ חָתַר וּמָצָא מְסִלּוֹת נִפְלָאוֹת בְּלִמּוּד תּוֹרַת רַבֵּנוּ זַ"ל גַּם בִּפְשִׁיטוּת..
וַאֲדַבְּרָה בְּתוֹרָתוֹ נֶגֶד מְלָכִים וְלֹא אֵבוֹשׁ. וְנִתְעוֹרַרְתִּי מִכָּל זֶה לְהַצִּיג בְּזֶה הַסֵּפֶר כַּמָּה מַאֲמָרִים מֵהַלִּקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן עִם הַבֵּאוּרִים כְּפִי הַמְּסִלָּה וְהַכְּלָל הַנַּ"ל, וּלְהַרְכִּיבָם וּלְבָלְלָם עִם אֵלֶּה הַשִּׂיחוֹת וְהַסִּפּוּרִים.
הרי לכם להדיא שר' אברהם בצעירותו לא חשש לחדש דרך לימוד שונה מזקני אנ''ש בדורו [שהיו תלמידי רבינו] ובודאי שלא היה לו את ההקדמות של מחנה א' שאם גדולי אנ''ש לא דברו או למדו בצורה מסויימת אז לא שייך לדבר כך אפילו אם רואים את זה להדיה מספרי רבינו ור' נתן.
והחפץ באמת יבחין בעצמו האם הוא מעקם את מה שכתוב בספרים כדי שיסתדר לו עם השקפתו והרגשתו, או שבאמת הוא רוצה לבטל את דעתו ולהשים את עצמו כבהמה לפני דברי הצדיק.
חג שמח לכולם!
לימוד על פי הפשט בלבד, לא דרש ולא סברות
@לית-ליה-מגרמא ומה זה התגלות הלב בקדושה בזה לעומת זה?
גם בכלל ו' לא תמצא שזה לעומת זה הוא מה שיש בקדושה יש אותו דבר בדיוק אצל הסט''א (וכן להיפך), אלא שהסט''א מדמה עצמה אל הקדושה כקוף וכו', ולכן כמו שיש לאדם יצה''ט - מלכות דקדושה שהוא בחי' מה דלית ליה מגרמא כלום, כך יש לו גם בזה לעומת זה מלכות דסט''א שהיא להיפך ממנה היינו מה דאית ליה מגרמא כלום, שהוא מה שחפץ בהתגלות לבו שמתלבש אצלו כרצון ה'.
תשים לב לניסוח - לא "מי שקיבל ממנו תורה", לא "מי ששמע ממנו שיעור" - "מְקֹרָב לְזֶה הָרַבִּי", כלומר מי שלקח אותו בפועל לרבי שלו.
וכיוון שמוהרנ"ת משתמש באותה מילה בדיוק גם כלפי הצד הבעייתי - "וְיוּכַל לְהִתְגַּבֵּר בְּיוֹתֵר הָרַע שֶׁל הַמְּקֹרָבִים אֵלָיו" - המשמעות חייבת להיות זהה: מדובר במי שמינה את אותו קטן במעלה לרבי שלו, לא במי שסתם למד ממנו או התחזק ממנו. וכשממשיכים לקרוא רואים שזה מפורש עוד יותר:
הבעיה היא ב"זֶה הַקָּטָן בְּמַעֲלָה, כְּשֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל כֹּחַ מֵהַצַּדִּיק הָאֱמֶת... מִכָּל שֶׁכֵּן כְּשֶׁחוֹלֵק עָלָיו" - שוב, מי שתופס בפועל את מקום ה"רבי" עבור תלמידיו, ובוודאי מי שחולק על הצדיק האמת.
קראתי את תגובתך בעיון רב, והתרשמתי מהמחשבה שהשקעת בעיון ובהבנת הקטע. ואז שמתי לב למשהו שורשי בצורת הלימוד שלך, שלא ניכר ממבט ראשון, והוא: שאתה לא לומד את הדברים ב"בחינות". כלומר: שאתה לומד בצורה קיצונית של 'שחור או לבן', ו'הכל או כלום' (דבר המשפיע גם על הדרך שבה הבנת את הפוסטים מהדעה המנוגדת לדבריך).
ואסביר את עצמי: כר' נתן כותב ש'צריך להתקרב לרבי הגדול במעלה', אתה מבין ממשך דבריו שהוא מדבר על 'לקבל אותו כמנהיג', וממילא אתה לומד להפך – שהסכנה לקרב עצמו לרבי קטן במעלה היא דווקא כשמקבל אותו על עצמו כמנהיג. אבל זו צורת לימוד מאוד מגושמת, ש"מקורב" = לקבל אותו כמנהיג.
כי אינך שם לב שיש "בחינת מקורב" ששייכת אצל כל מי שקיבל עצות והתחזקות מרבנו, ואף על פי שלא קיבל אותו כמנהיג. ואמת שאינו נקרא מקורב בשלמות, מכל מקום בוודאי נקרא 'בחינת מקורב' דהיינו שיש אצלו איזו בחינה של התקרבות שתועיל לו.
ומכאן תלמד להפך: שמקרב עצמו לקטן במעלה, כשמקבל אותו כמנהיג – בוודאי זו סכנה גדולה; אבל גם אם לא קיבלו עליו כמנהיג, אלא רק קיבל ממנו תורה – ודאי שזו גם בחינה של התקרבות, שבבחינה זו יכול להתקלקל ממנו.
ועוד דבר: אתה יוצא מהבנה ש'לקבל אותו כמנהיג' ו'לשמוע ממנו תורה' הם שני דברים נפרדים, אבל טעות בידיך! שהרי כל מהות ההנהגה הינה ההנהגה של דרך בעבודת השם, שהיא על ידי שאומר תורה, וממילא כל מי ששומע ממנו תורה שאינה אלא לקבל דרך להתקרבות לה', הרי בוודאי מקבל אותו עליו כמנהיג באיזה בחינה שהיא, ואין כאן הנהגה בעניין אחר.
לכל מי שלא הבין את דברי, אנא לכו ועיינו בהקדמת מוהרנ''ת לליקוטי מוהר''ן, והנה מבואר לכל החפץ באמת, שבכדי להבין דבר על מתכנתו ולהבין פשטיות הדברים [שהם העבודה והעצות היוצאים מכל תורה ותורה], יש להעמיק בעיון גדול.
ואע''פ שתורתו כלולה מכל הפרד''ס, עיקר כוונתו הוא פירוש הפשוט שבכל תורה [ולא הרמז הדרוש והסוד], כי כל כוונתו היא רק שנשתדל להבין העבודה והעצות היוצאים מכל תורה.
וכבר ביאר לעיל, ש'צריך להעמיק בעין האמת בעיון גדול להבין הדבר על מתכונתו עד מקום שיד שכלו מגעת, אשרי אדם מצא חכמה וכו' להבין היטב פשטיות הדברים האלה. ומובן לכל שכדי להבין העבודה והעצות היוצאים מכל תורה, צריך 'להבין הדבר על מתכונתו' ו'להבין היטב פשטיות הדברים' (כלשון מוהרנ''ת), שהם ע''י שמעמיקים בעין האמת ובעיון גדול כל אחד לפי שכלו.
ולא כאותם שדורשים ממקומות אחרים [שזהו עניין אחד עם ה'סברה' שאינה מוכרחת].
וכן לא כאותם שפרשו בטעות להיפך, שעיקר כוונת רבינו היא הפירוש הפשוט בלי להעמיק ולעיין, ושאריכות דברי מוהרנ''ת בהקדמה זו בצורך העיון, הינה לא לפי עיקר כוונת רבינו וד''ל.
@לית-ליה-מגרמא
אני רק מנסה להבין מה ההכרח הגמור מתוך התורה א] שעסק התורה זה כמו מצוות שהיצר הרע מתלבש בהם? ב] וכן מה שכתבת על הפסוק ופושעים יכשלו בם, הפירוש הפשוט ברש"י על הפסוק ופושעים יכשלו בם - לא שהם נכשלו כאשר הם הלכו בדרכי ה', אלא הם נכשלו משום שהם לא הלכו בם, כלומר לא עסקו בתורה, בוודאי לא באופן של עסק התורה המדובר בתורה א'.אני יכול להבין שיש כאן שאלה שכואבת עד אימה, שאלה אחרת לגמרי.
אם לימוד התורה מעלה את החן, והרי כלל ישראל עוסקים כל כך הרבה שנים בתורה, אז איך יכול להיות שהחן שלנו כל כך נפול?
אפשר לענות כל מיני תשובות, אפשר לסגנן את השאלה בכל מיני צורות אחרות, אבל בתכלס השאלה כואבת, מישהו שותף לכאב???
ההכרח מתוך התורה הוא כך:
כִּי הַיֵּצֶר הָרָע רוֹצֶה לְהַטְבִּיעַ וּלְהַשְׁפִּיל, חַס וְשָׁלוֹם, בְּחִינַת הַחֵן וְהַחֲשִׁיבוּת שֶׁל יִשְׂרָאֵל, בְּחִינַת מַלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה - היינו את הבחי' שאין להם מעצמם כלום, ולהתגבר אצליהם בהתגלות לבם שהוא מה שיש להם מעצמם.
ואם כל התחזקות המלכות הנ''ל היא דווקא על ידי עסק התורה בכח, בודאי שהיצה''ר הרוצה להטביעה, הוא נלחם דווקא בעסק התורה שיהיה בבחי' התגלות לבו ושלא יהיה בכח.
ולכן השאלה שלך כואבת ונכונה, שבודאי עסקנו בתורה אינו בכח, וכמו שרבינו מעיד על זה שעכשיו עיקר החן אינו אצל ישראל.
ופשט הפסוק שהפושעים נופלים ע''י עסק התורה הוא לפי המצודות.
לתועלת הציבור הבאתי כאן את הדברים כלשונם: וְהַמְעַיֵּן בֶּאֱמֶת. מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מֹחַ בְּקָדְקֳדוֹ. יָבִין מֵאֵלָיו עַמְקוּת הַדְּבָרִים. שֶׁהֵם רְחָבִים וַעֲמֻקִּים מִנִּי יָם. גָּבֹהַּ מִשָּׁמַיִם וְעָמֹק מִתְּהוֹם. וּמִי שֶׁרוֹצֶה לִטְעֹם צוּף דְּבַשׁ אִמְרֵי נֹעַם הָאֵלּוּ צָרִיךְ לְהַעֲמִיק בְּעֵין הָאֱמֶת בְּעִיּוּן גָּדוֹל הָדֵק הֵיטֵב לְהָבִין הַדָּבָר עַל מַתְכֻּנְתּוֹ עַד מָקוֹם שֶׁיַּד שִֹכְלוֹ מַגַּעַת, אַשְׁרֵי אָדָם מָצָא חָכְמָה וְאָדָם יָפִיק תְּבוּנָה לְהָבִין הֵיטֵב פַּשְׁטִיּוּת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הַנֶּאֱמָרִין בַּסֵּפֶר הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה. וְאַף עַל פִּי כֵן הוּא מִלְּתָא דְּשָׁוְיָא לְכֻלְּהוֹ [דבר השוה לכול]. כִּי גַּם אֲשֶׁר קָצְרָה יָדוֹ לְהָבִין דְּבָרִים עֲמֻקִּים. הוּא גַּם הוּא יוּכַל לִמְצֹא מַרְגּוֹעַ לְנַפְשׁוֹ בְּדִבְרֵי הַסֵּפֶר הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה. בְּדִבְרֵי הָעֵצוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת וְהַמּוּסָר הַנִּפְלָא הַיּוֹצְאִים מִכָּל תּוֹרָה וְתוֹרָה. כְּפִי אֲשֶׁר יָאִיר ה' עֵינֵי שִֹכְלוֹ לְהָבִין כַּוָּנָה הַפְּשׁוּטָה שֶׁהִכְנִיס רַבֵּנוּ ז''ל בְּתוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה...
...כִּי כָּל תּוֹרָה וְתוֹרָה כָּלוּל מִפַּרְדֵּ"ס וּבְכָל אֶחָד וְאֶחָד הֵן בְּדֶרֶךְ פְּשָׁט הֵן בְּדֶרֶךְ רֶמֶז וְכוּ'. בְּכֻלָּם יֵשׁ בָּהֶם עַמְקוּת גָּדוֹל נִפְלָא וְנוֹרָא מְאֹד, אַךְ עִקַּר כַּוָּנָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה הוּא פֵּרוּשׁ הַפָּשׁוּט שֶׁבְּכָל תּוֹרָה וְתוֹרָה, כִּי לֹא הַמִּדְרָשׁ הוּא הָעִקָּר אֶלָּא הַמַּעֲשֶֹה כַּמְבֹאָר כְּבָר כַּמָּה פְּעָמִים. שֶׁכָּל עִקַּר כַּוָּנָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה בְּכָל תּוֹרָה וְתוֹרָה שֶׁגִּלָּה. וּבְכָל דִּבּוּר וְדִבּוּר שֶׁיָּצָא מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ הַכֹּל הָיָה רַק בִּשְׁבִיל לְזַכּוֹת אֶת יִשְֹרָאֵל לַהֲבִיאָם לִידֵי מַעֲשֶֹה יְשָׁרָה. לִרְמֹז לָהֶם מְרָחוֹק וּמִקָּרוֹב לְהוֹרוֹת לָהֶם עֵצוֹת וְתַחְבּוּלוֹת עֲמֻקּוֹת וְנִפְלָאוֹת. לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מִכָּל מָקוֹם שֶׁהוּא. כַּאֲשֶׁר יִרְאֶה הָרוֹאֶה בְּעֵינָיו אִם יִרְצֶה לְהִסְתַּכֵּל בְּעֵין הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ. כִּי כָּל כַּוָּנָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה הָיָה רַק שֶׁנִּשְׁתַּדֵּל לְהָבִין הָעֲבוֹדָה וְהָעֵצוֹת הַיּוֹצְאִים מִכָּל תּוֹרָה וְתוֹרָה. וְשֶׁנְּבַקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְנִשְׁתַּטַּח לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ וְנִשְׁתַּדֵּל לְקַיֵּם כְּכָל הַכָּתוּב בָּהֶם בִּפְשִׁיטוּת.
@יהושע-קליין בפשט הפשוט של תורה לשמה שהוא לשם - ה', זה מקביל ממש לתורה שנותנת כח לנו"ן שהיא בחינת מלכות בחינת ה'. (להעזר בכלל יח).
כמה פעמים הוזכרו בדיונים פה שהמלכות היא בחי' מלכות ה' ואין לזה מקור בתורה, אלא להפך מובא שהבחי' של המלכות היא 'לית לה מגרמא כלום'.
ולגבי כלל יח צריך להיזהר שגם לא יהיה נעשה אצלו בהגלות לבו דהיינו שמחפש למצא את ההקדמות שלו בתורה של רבינו.
מכיון שגם לפי כלל יח המלכות יכולה להיות בהרבה בחי' ולאו דווקא כמו שפרשת את זה.
ולאיפה שהם הובילו את עמ"י
זה שאלה שאתה צריך לשאול את עצמך, לאיזה כיון הובילו מפורסמי דורינו את עם ישראל. האם אנחנו במצב טוב או פחות טוב תחת המפורסמים?
ולפי דעת רבינו:
האם בזכות המפור' שם רבינו גדל יותר בעולם (בזה תלוי הגאולה), או שמעצם גדולתם תלמידיהם נמצאים בהעלמה מזה שיש צדיק שהם צריכים להתקרב אליו כדי להיות אנשים כשרי באמת (כמובא בחיי מוהר''), וממילא מרחקים את הגאולה ח''ו?
האם את גדולתו הוא מקבל מהצדיק (מהמוח הכולל) ומבין את מדריגתו כ'שר' ולא מתיימר להיות מה שהוא לא (רכשבה''ג וכד' לא מרמז על אף אחד), או שאת גדולתו הוא נוטל ואינו מבין שהיא מהצדיק, והוא בחי' המפור' שמכשיל את שומעיו בגדלות עד שאינם מכירים עוד במוח הכולל (כמובא מאמר ע''ב תנינא)?
וכן יש עוד הרבה דרכים (בספרי רבינו, אשמח להרחיב עוד אם תבקש) להבחין במצבו של הדור ולפי זה לדעת האם מנהיגיו מפורסמים של שקר או לא.
לפי כלל י''ז (בחלקו הב') אין דרכו של רבינו להוסיף עניין חדש בהלבישו את השגתו שלא נזכר קודם בהשגתו, והנה בענין ברכת יעקב את השבטים שהוא כולו הלבשה כדרכו הקדושה שכותב: ועל כן יעקב וכו' כלומר בגלל מה שאמרתי לך קודם... תבין לפי זה את מה שברך יעקב את השבטים וכו'.
ולכאורה לא נזכר קודם מעניין זה שהצדיק יכול לתת למקורביו חן, והיה נראה שהשגת החן הוא על ידי עבודה בחירית - תורה בכח וכו'?
כתב בנחת השולחן
היינו ללמוד תורה בכוח ותמימות והתלהבות קדושהובביאור הליקוטים כתב
בעסק התורה לשמה זוכה כל אחד לפי ערכו ליתן בה כוחוכן כתב בעצות המבוארות
על ידי לימוד בחשק וברצון והתגברות בכוח להכניע את המניעות שמונעות מעסק התורה לשם שמיים על ידי זה מתחזקת באדם מלכות קדושה היינו האמונה האמיתית המכונה מלכות קדושה ועל ידי זה מתחזק ומתגבר יצר הטוב על יצר הרע היינו שאדם מתחזק להכניע את דעותיו של יצר הרע והוא מקיים את דעותיו של יצר הטוב
כבר כתב על הגישה הזאת (לצתת ממה שאמרו התלמידים פעם) הר' @רוחני מוותיקי הפורום דברים כנתינתן מסיני:
אני רק בא בבקשה אחת, אין שום בעיה שכל אחד זוכר את חידושיו שחידש בעבר בתורה א', אבל בואו ננסה להתחדש, לשכוח מכל מה שלמדנו עד תשפ"ז, אולי תתגלה לנו תורה חדשה שנובעת בכל יום מחדש
באתי לעורר דבר נפלא בעניין דרך הלימוד, ששמתי לב שיש המון אנשים שאיך שמתחילים ללמוד את התורה שאיתה הם ילכו חודשים שלושה, מיד מתחילים לשאול הרבה שאלות פרטיות.
דהיינו להיכנס לדיוקי מילים [שהם פרט] במקום לדבר על מהות העניין והקשרו לשאר חלקי המאמר [כלל], או ללמוד את האסמכתאות [לפי כלל ה' - איך שאר חלקי הראיה מתחברים עם ההשגה, או לפי כלל י''א להעמיד את פשט הראיה עם ההשגה] קודם שהבינו את ההשגה עצמה על ידי שיקישרו את המאמר סופו בתחילתו וכו' וכן יש הרבה דוגמאות ודרגות בזה.
וקראתי לזה לימוד גברי מול לימוד נוקבי, כיון שידוע העניין שגבר הוא תמיד נחשב 'כולל' ביחס לאשתו שנחשבת 'פרטית' אליו, וכן עמא דבר שדרכן להיכנס לפרטי פרטים ואינן רואות את התמונה הכוללת.
ועל כן אשמח שתביעו את דעתכם בעניין, ותביאו מקורות מדברי רבינו ומוהרנ''ת בעניין זה.