כתב רביז"ל גרבי משחא - שמן משחת קדש
בפשט. כיון שבגמ' איתא משחא פירוש הענין שמן ופירוש מילולי משחה הרי שמן המשחה.
ואיני יודע ביאור נכון יותר מניין שכאן מדובר ב"שמן משחת קדש"
והנה ברעיא מהימנא פרשת בהר דף קט:
שמן המשחה. מימינא שמן למאור כגון את המאור הגדול. שמן משחת קדש איהו מסטרא דשמאלא דאתמר בה וקדשת את הלוים. שמן כתית איהו מסטרא דצדיק דאיהו כתיש כתישין מאברין דאינון זיתים לאחתא משחא לגבי פתילה.
וצ"ב מ"ט איירי כאן בצד שמאלא.
מ"מ לגרסה שהביא רביז"ל יש מקור
(מה שהשמיט רביז"ל מטללתא מובא בהגהת הב"ח )
לכאורה קשה שהגרסא בגמרא מחוזי
(ולכאורה י"ל שאין קושי' כי רביז"ל אמר בשם אומרו)
וצ"ב היכן מרומז בתיבת מחוזא מלכויות וגיבורים ואותיות
ושמעתי שמחוזא בגמטרי' 64 שזה דין ועם הכולל אד"נ
(ואותיות היינו המלכות)
למעשה
כשהולך לת"ח אמיתי ואמר לו שהוא מחפש כאן "ת"ח בבחינת משה"
הרי הת"ח יעסוק בלבו במידת הענוה (ורמז לזה במעשה ז')
ובזה יזכה לבחינת אין
היום שמעתי להשוות שיחה צג לתורה ד'
שתחילת נוקם ונוטר היא לזכור
וכשאין זוכרים כראוי יש נוקם ח"ו
אוקיי
אז השאלה מתייחסת ביתר שאת לוידוי שנועד עבור כפתרת עוונות
כפרה עליכם
תחזרו לנושא
ממתי מצאנו שמתוודים לפני בני אנוש?
איני זוכר כעת את המקור.
מ"מ בענין אשרי נשוי פשע כסוי חטאה.
הרי זה בבין אדם למקום,
אבל בבין אדם לחבירו, ובמה שמבקשים תיקון.
הרי מפורסם בישראל שמי שצריך דרך תיקון ודרך הישר
פונה לרב ומספר לו את חטאו כדי שיורה לו את דרך הישר.
פרשת וזאת הברכה
(לא פשט)
בברכת שבט יוסף נאמר בסוף רבבות אפרים ואלפי מנשה.
ורש"י פירש אפרים על יהושע בן נון.
ברבבות נרמז קצת שם "רבי" שיש ליהושע בן נון שהוא מנהיג בדרך אמת.
(ובאלפי נרמז גדעון שאמר אלפי (שופטים ו טו))
כידוע רביז"ל חשב לכתוב בכל הלכה מי הפוסק שהלכה כמותו.
ולאחר שנדפס לקוטי מוהר"ן אמר רביז"ל שלא יכתוב זאת.
האם משום שלאחר שיש בידינו ספר ליקו"מ אפשר להשיג הכרעת ההלכה?
כדי לדשן את העץ צריך מותרות כידוע.
(והזבל נקרא המתוק שהוא הממתק את הפירות)
האם זה קשור לענין הגלות שע"י שנכנסים לבין העמים,
זוכים לפרי הארץ?