בעקבות שעלה לאחרונה בפורום כל מיני סוגיות (כמו הצבעה בבחירות, פאות נוכריות). ועלתה טענה שוב ושוב ממשתמשים רבים שזה סוגיות שרבינו לא מדבר עליהם, והם סוגיות הלכתיות או אפילו במקרים מסוימים שיש סוגיות השקפתיות שיש בברסלב משתי הקצוות. עולה השאלה היסודית ביותר שהיא על מה רבינו מדבר ועל מה לא? בעצם התחום שבו בגלל שאני חסיד ברסלב אז אני נדרש לחפש בדברי רבינו את התשובה ומה לא נמצא בדווקא בדברי רבינו?

כדי לחדד את השאלה שתהיה מובנה לכל נתייחס לכמה סוגיות כדי לנסות להבין את עצם העניין והנקודה שסביבה הכל סובב.

א: הלכה: ידועה השיחה של רבינו שעדיף שתקמטו את כל ספרי ואל תעברו על שולחן ערוך. ורבינו אמר לגבי נוסח שאפשר להיות חסיד ולהתפלל אשכנז. וכן אנחנו לא מצינו בשיחות של רבינו כמעט שהוא נכנס לעניין הלכתי בצורה שהוא פוסק בו. (כמובן שיש כמה פעמים כמו עניין הנקיות, ובטח יש עוד, אבל מובן שהוא לא בא בתור פוסק, אלא רק אומר שכך נראה הסברא היותר חזקה). ולכן זה דבר רווח אצל כלל ברסלב שאם אני ילמד ליקוטי מוהר"ן בעיון שמונים שנה, זה לא אמור להשפיע כלל על פסיקת ההלכה שלי. [מלבד רווחים ויתרונות בצורה לא ישירה, כמו לדוגמה שרבינו אמר שעל ידי לימוד ספרו יהיה נעשה בעל מח גדול אז ממילא אם תהיה חכם תוכל יותר לכוון לאמיתה של תורה]. אז הנה יש לנו דוגמה של סוגיה שרבינו לא נוגע בה.

ב: נתייחס לעוד נקודה רבינו כידוע שיחק עם האפיקורסים באומן שחמט, וסיפר לרבי נתן משל על זה שקצת נראה ממנו שרבינו לפעמים ניצח במשחק ולפעמים הפסיד. האם אנחנו חייבים להניח שבכל תחום של חכמה רבינו היה יותר חכם מכל אדם אחר? (וכמו שרבי צבי אריה מאליק אמר על רבינו הקדוש, שעליו נאמר ויחכם מכל האדם).כמובן שבעניינים הקשורים לעבודת ה' אנחנו מאמינים שתורתו אמת לאמיתה וכו'.

ג: רבינו בעצמו אמר שבענייני עולם הזה, הוא לא יכול להכריח אדם מסוים לעשות כמו שהוא אומר, כי יכול להיות שיוצר מזה גם נזק "כי אין טובות העולם הזה שלמות". ואז אותו אדם עלול לבא לרבינו בטרוניה ולכן רבינו רק מיעצו בעצה טובה ולא מכריח אותו. האם חייב להגיד שאם אדם התייעץ עם רבינו בעניין מסוים שהוא לא עבודת ה' לגמרי, האם חייב להיות שההקשה לעצה של רבינו תצליח יותר?
(דרך אגב רבינו בעצמו אמר שלפעמים אדם מקשיב לצדיק והוא ניזוק, אז שידע שזה הגיע לו מלמעלה כי לפעמים אוולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף ליבו, אבל כשמקשיב לצדיק אז יודע שהכל מלמעלה).

ד: אז מה רבינו מחדש? מה רבינו נותן לנו? אז יש כמובן עצות מקווה תיקון הכללי חצות התבודדות אומן ראש השנה פדיון נפש וכו', שזה מקביל לעניות דעתי לכמו מצוות מעשיות דהיינו זה עצה שאומרים לך תעשה אותה ואז תזכה לתיקון לזכוך וכו'. ויש לנו כמובן גם את הדעת של רבינו בתורותיו ובשיחותיו הקדושות. אז בעצות אני מבין מה רבינו מחדש, בהתחלה לא ידעתי מה יהיה תיקון הברית, הגיע רבינו ומחדש לי את העניין של תיקון הכללי שזה מתקן. בעניין הדעת כמובן שזה דורש העמקה והרחבה והבנה מה רבינו מחדש מבחינת השקפתית תורנית רוחנית.

ה: אם רבינו לדוגמה אמר על הניגון של אקדמות שהוא ניגון יפה וטוב מאד, ושישראל שקועים בטוב ולכן הם לא מבחינים בגודל הטוב הזה של מעלת הניגון שמעורר מאד וכו'. אז אם אני יהודי אשכנזי שבבית כנסת שלו בכל שנה מנגנים את האקדמות. אז אני יכול אחרי ששמעתי את הדיבורים האלו לנסות להתחיות ולהיות יותר בהתעוררות בשעת האקדמות. אבל אם נניח שאני ספרדי בן ספרדי נכד של ספרדי ומכיר מקאמים כמו שצריך. והמוזיקה הניגונים האשכנזים לא מעוררים אותי, האם כדאי לי לנסות עם הזמן להתחיות מהניגון של האקדמות. או שאין שום צורך וחבל על האנרגיות וההשקעה, כי יש פה מהות שאותה רבינו רוצה שאני ייקח שהיא שרבינו אומר תראו איזה יופי איזה חן יש למנגינה מסויימת, ומה שאני צריך לעשות זה לקחת את העיקרון ולהכניס אותי בפיוטים בתפילה שלי בתור ספרדי ולא דווקא לניגון של האקדמות.

לדעתי נקודת הבירור הזאת חשובה מאין כמותה, כדי להבין מי זה רבינו מה המשמעות של התורה שלו, היכן זה נכנס איפה זה סוגיה שהיא בפשיטות לא קשורה לתורתו בדווקא.

וכדי להפשיט את זה, אנסה לקחת אותם למחשבות שהיה לרבינו הקדוש והנורא בעת אמירת התורות הסיפורים וכו'. הוא ידע כמובן שאצלו נמצאת תורת משיח, כמובן שהוא רצה וכיוון שתורתו תעורר לתפילה וקרבה ודבקות בה' כמו שעד היום שספריו מחיים נפשות בצורה שאין דומה לה פלאי פלאים. וברור מצד שני שישנם סוגיות שלא היו אז, או שרבינו בחר לא להתמקד בהם. בעצם ההבחנה שלנו בין הסוגיות הנקודות שעליהם רבינו שם ומדבר במלא עוזו בתורתו הקדושה. לבין שאר סוגיות שעליהם רבינו בכוונה לא נכנס בגלל שהם לא קשורות באופן ישיר לעניין של צדיק האמת, זה יכול לזקק לנו את הנקודה של מה אנחנו צריכים לחפש בתורתו הקדושה ומה לא.

חזק ונתחזק ואכשר דרא כמו שלא היה מעולם, האפשרות של כל כך הרבה חסידי ברסלב שיכולים לברר וללבן בבירור אמת את דברי רבינו הקדוש. (כדוגמת הפורום הקדוש הזה, שנותן לנו אפשרות להתברר בעין האמת את דבר צדיק האמת). לברר ולחפש בעין האמת בעין הלב ובעין השכל את רבינו הקדוש. וכמו שרבינו אמר אני אוצר של יראת שמיים ומדוע לא יחפש אחרי?
אז רבינו אנחנו מחפשים!

אך משמי שמיים תרד בת קול מנחמת,
ותלחש על אוזנם סודות של אהבה:
"בניי יקיריי, אל תיראו ואל תֵחַתּוּ,
כי כל ירידה לא הייתה אלא לצורך עלייה.
מעולם לא עזבתיכם בידי עושקיכם,
ובכל צרתכם – לוֹ צָר.
אותן דמעות ששפכתם באישון לילה,
ובכל התבודדות בה צעקתם מן המיצר,
הן הן שמירקו את העוונות, הן שקרעו את גזר הדין.

לא בכוח הזרוע ולא בגבורת הגוף ניצחתם,
אלא בזעקת הלב שנשבר ונדכה אל מול פני קונכם.
כל אנחה של געגוע, כל רצון טוב להתקרב,
נאספו בנאד הדמעות והפכו לאורות גדולים.
עתה, קומו והתנערו מעפר גלותכם,
לִבשו בגדי תפארתכם, עַם קדוש וטהור.

כי הנה בא היום אשר לו חיכינו,
להעביר גילולים מן הארץ והאלילים כרות יכרתון.
אז יזרח אור שבעת הימים,
וימחה ה' אלוקים דמעה מעל כל פנים.
'אשריכם ישראל!' יקרא גואל צדק בקול גדול,
'שגם בתחתית השאול, בעומק החושך וההסתרה,
לא עזבתם את אמונתכם ולא ייأשתם מן הרחמים.'

ושמחת עולם על ראשם,
יגון ואנחה ינוסו לבלי שוב.
ויענו כולם כאחד בשירה חדשה,
ויתנו כתר מלוכה לחי עולמים."

רציתי לשתף את אנ"ש היקרים והנלבבים בנקודה שחשבתי עליה בעניין המיוחדות של הליקוטי מוהר"ן. מחולק לשנים חלק ראשון קצת הקדמה לאייך ללמוד איך הספר בנוי. חלק שני החידוש לי בעניין הזה.
כמובן שהדברים לא מוחלטים וברורים, וזה רק כיון מחשבה. וזה גם לא לגמרי כתוב בצורה מסודרת, אך גם מעט זה טוב.

הקדמה בעניין איך התורות בליקוטי מוהר"ן בנויות.

כל תורה היא כמו ספירלה דהיינו צריך למצוא את המדרגה הכי נמוכה בתורה, ואת המדרגה הכי גבוהה, אחרי שמצאנו אותם אז כל שאר התורה נמצאת בין לבין, פירוש מדרגה אחר מדרגה, שעל ידי לדוגמה תורה אז מתגבר רשעת הרשעים, ואז צריך להתחזק בצדקה שעל ידה מגיעים למורי הוראה הגונים. ואז כנגד זה מתגבר הרע עין וכנגדו צריך להתחזק באמונת חכמים של ידי זה מגיע לאדם השלם. כל התורה נמצאת בתוך המסילה הסולם שלב אחרי שלב, שכמובן צריך להתייגע ולעיין כדי לראות את זה.

ואם תבא ותשאל איך זה מסתדר עם זה שהתורה של רבינו היא אין סופית, איך זה ייתכן שהמסילה כביכול נגמרת בשלב הכי עליון בתיקון. והתשובה לכך היא שכאשר אתה מגיע למדרגה הכי גבוהה במסילה. מתגלה פגם יותר דק יותר עדין של הקלקול הכי נמוך של התורה. וכך מדרגה לדרגה. עד אין סוף.

בגלל שהתורה היא אין סופית וכל בחינה כלולה מכל הבחינות. אז בין כל מדרגה בתורה למדרגה הבאה יש אין סוף שלבים, בדקי דקויות וכו', אז איך אפשר כן לעלות מדרגה לדרגה? והתשובה היא שכאשר אנחנו ניגשים באמונה בתמימות ובפשיטות אז ממילא מתקיים כל השלבים שאנחנו לא מבחינים בהם בדעת ולא מסבירים או מתייחסים ושמים לב אליהם. (לעניות דעתי זה יוצא מהכלל החמש עשרה).

עד כאן הקדמה פשוטה בעניין המסילה והגישה הנכונה לליקוטי מוהר"ן. לעניות דעתי.

חשבתי שיש כאן משהו מפליא שקשור לעניין תורת הנסתר ותורת הנגלה. כי כאשר מופיע בתורה בחינה לא טובה כמו נגיד גזל, אז יוצא שאתה חייב לעבור בבחינה של גזל כדי להתקדם לשלב הבא. (כמובן יכול להיות בדקות, ולא דווקא גזל ממש רח"ל). אז בהסתכלות הזאת כל נפילה שלך היא חלק בלתי נפרד מהעלייה ואי אפשר בלעדיה. {זה קשור לנקודה של למה הירידה מוכרחת, למה היא מחויב המציאות}. בחינה של נסתרות התורה. של ידיעה.

באופן מפליא דווקא בהסתכלות פשוטה על התורה, רבינו מתאר כל הזמן צמתים שבהם אתה צריך לבחור בטוב ולא ברע. לא נראה בהסתכלות הראשונית הפשוטה בתורה שאתה חייב לעבור את הבחינות הלא טובות בתורה.

ויכול להיות שזה קשור לנקודה של השוני בין רבינו לחסידות. שרבינו תמיד נזהר לא להגיד שהגוף יותר גבוה מהנשמה, אלא תמיד בצורות עדינות. לדוגמה שלפעמים כשהנשמה נופלת ממעלתה אז על ידי הגוף היא חוזרת למעלתה. פירוש אצל רבינו זה תמיד נאמר בזהירות, ולא כמו בחסידות שיכול להיות דיבור בסגנון שהגוף גבוה מהנשמה. עוד דוגמה קטנה היא שכאשר שאל רבינו את רבי יודל מדאשיב שיגיד לו דיבור מרבי פנחס מקוריץ. אז אמר לו דיבור שהמשמעות שלו היא שה' גם שותף לעבירות בגלל שהוא לא לוקח את הכח ממני כאשר אני עושה את העבירה. הדיבור נאמר בהקשר של אשמנו לשון רבים וכו'. ורבינו אמר גם אני אומר כן, והביא את הפסוק של יהודה שמדבר ליוסף, "ויאמר בי אדוני". אבל שם רבינו מדגיש וזה נכנס גם בדברי הפסוק הפלא ופלא שזה רק כביכול. שבאמת אני ידעתי שבאמת אני האשם.
{ממש בקצרה כי זה לא עיקר המכוון, כל חידוש בתורתנו הקדושה הוא בעצם מגיע והופך את היוצרות את הפשט. לדוגמה אצל תלמידי הגאון מוולינא זה בעיקר היה מודגש עצם היתרון של התורה שבעל פה, "שהיא בפשיטות יותר נמוכה מהתורה שבכתב) על גבי התורה שבכתב. וכן אצל החסידות זה עצם החידוש שהעולם הזה יש לו יתרון על גבי העולמות הגבוהים יותר. וכמובן נגזר מזה היחס לגשמיות ולענייני העולם הזה. אצל רבינו בהקשר של התחזקות ועוד.}

אז זה נראה לי ממש מפליא שבפשט התורה, רבינו תמיד מראה שיש טוב ויש רע, את את מצח הנחש ויש את הצדיק. אבל כאשר מעיינים אז רואים שזה תלוי בזה, ושבשביל שיתגלה הצדיק אז מחויב לעבור דרך מצח הנחש.

סיכום: רואים שרבינו בתוך התורה עצמה בחר להסתיר את הנסתר. כי הוא צריך להיות נסתר. ובפשט לשים את הפשט על השולחן, את הבחינה של פשטי תורה. (שזה הכלל הרביעי).

כבוד המנהל בכוונה רק בקטגוריה מדברים תורה ד יש אפשרות למאמרים ולא בשאר הנושאים?
לדעתי כדאי שיהיה גם בשאר הנושאים אפשרות למאמרים.

לרוב דבריך כבר יש התייחסות רחבה באשכול, אז כדאי שפשוט תגלול למעלה ותקרא. ולא לכפול את הדברים. בפרט באשכול הזה. אבל הבאת כן שתי דברים שעדיין לא נידונו שהם, א, הסיפור על רבי מתתיהו. ב. השיחה מרבי אברהם ברבי נחמן שאמר ללכת לרופא הגדול ביותר.
תשובתי.
א. לגבי הסיפור של רבי מתתיהו כהן, לא צריך להיכנס לניתוח ניתוחים של הבנת הסיפור, מה שברור הוא שרבי מתתיהו לא היה עובר על דברי רבינו, ולכן כנראה או שהתקשה בהבנת השיחה ולכן חשב שלפי רבינו מותר ללכת בדבר כזה לרופאים, או משהו דומה, בכל אופן אפשר להיכנס לפרטי פרטים על הסיפור הזה ואיך אפשר להבין אותו, אבל בל נשכח שהגיוני מאד שפרטי השיחה אינם מדוייקים, זה לא שרבי לוי יצחק שמע בעצמו מרבי מתתיהו את השיחה הזאת, בפרט שנידון באשכול בהרחבה כל שיחה נ, והשיחה של החיסון ודברי רבי נתן ועוד, לכן כמות המשקל שצריך לשים לסיפור כזה, שמציג את רבי מתתיהו כאילו הוא אומר, עדיף לעבור על דברי רבינו בשביל לא לבטל תורה, ולחשוב שהגיוני שזאת המשמעות שהוא אמר את זה, שלא צריך להקשיב לרבינו אם זה מבטל לך תורה, או אם יש לך סברה אחרת, זה קשה מאד, להבין ככה, ולכן חייב להסביר שהשיחה או לא לגמרי מדוייקת, או תירוץ אחר, קשה להוכיח רק על גבי הסיפור הזה משהו. [אני יכול להרחיב ולהוכיח שמהסיפור הזה הדבר הכי הגיוני להבין או שבמקרים שנראה ממש לא הגיוני להבין שרבינו דיבר על משהו מסויים, אז צריך כנראה צריך הקשיב להיגיון ולא להבנה הראשונית, ולמה זה לא סותר תמימות, ולא סותר את דברי רבינו ורבי נתן על אמונה חכמים. אבל זה ידרוש לשפוך הרבה דיו, שחלקו כבר נשפך קודם באשכול. ולהוסיף דוגמאות וראיות וללכת צעד אחר צעד. כאשר זה לא נראה לי כל כך נצרך, רק בשביל הבנת הסיפור הזה. אחרי שיש לנו צורת הסבר רחבה של כל השיחות כפי שהסביר באריכות @ידידיה-סרוסי. וכן אחרים באשכול.

ב. לגבי השיחה של רבי אברהם שאם כבר הולכים אז ללכת לרופא ההכי גדול. שאמרת את זה בשם רבי אברהם. זה נראה לי בכלל דיבור של רבינו, ואשמח שהיודע מקום הדיבור יעלה אותו.

תרשה לי להוסיף ולהגיד לך ידידי אחי ורעי שמדבריך ניכר שלא קראת את כל האשכול, אני ממליץ לך ומציע לך לגלול למעלה לקרוא את כל האשכול. כי אני מאמין שזה יישב לך הרבה דברים. וכמובן שצריך להתייחס לכל שיחה ודיבור, אני רק אומר שחלק גדול ממה ששאלת כבר ענו לך, או שדובר קודם, כך שאין עניין לסרבל את האשכול הזה, שהוא כבר מסורבל.

חזק ואמץ!

אשריך על העלאת השאלה, שכן היא לא נוגעת רק להתקרבות לרבינו, אלא גם לכל היהדות. איך אני גורם לכך שהילד שלי יהיה יהודי מאמין, חסיד של רבינו ברמח אבריו ושסה גידיו.

יש כמובן כמה וכמה עניינים בעניין הזה, ואיני מתיימר להקיף את הסוגיה החשובה הזאת. אך לפטור בלא כלום אי אפשר, ומעט זה גם כן טוב.

א. כמובן שככל שאתה באמת קשור לרבינו המסר עובר, וגורם לילדים לרצות גם להתחבר לדבר הזה, וכיודע שהילדים קולטים מה חשוב באמת לאבא שלהם, ומה הוא עושה כי הוא חייב...

ב. מלבד זאת, אם נגשים מתוך אמונה שרבינו הקדוש זה באמת פלאי פלאים, והוא ראש כל בני ישראל, אז אנחנו מניחים שבאופן טבעי אמור להיות משיכה לרבינו הקדוש, כח המושך, רק שיש כח המעכב שמונע מזה להיות, אבל הדבר הראשון שאנחנו צריכים להבין, שאנחנו לא מנסים לגרום לילד שלנו להרגיש כמונו, או להיות אנחנו, אלא להפגיש אותו אם ראש כל בני ישראל, ששם יכול להיות לו טוב, כי וודאי בתור חסידי ברסלב אנחנו מאמינים שככל שיותר מקושרים לרבינו, אז וודאי שהטובות הרוחניות, הן בעולם הזה, והן בעולם הבא הם לאין שיעור.

ג. רבינו מנחה אותנו לא לקחת בחירה, האדם הוא בעל בחירה, כל אדם גם הילד שלך, צריך להבין את הגבול על מה חלה מצוות חינוך ועל מה לא חלה המצווה איפה הגדר שלה. כאשר אנחנו מאמינים שכל אדם הוא בעל בחירה חופשית לחלוטין, אנחנו מנסים כשהשער פתוח כשהוא מוכן לשמוע, כמובן להכניס דיבורים של רבינו, להכניס התחזקות התעוררות וכו', אבל אם השער סגור, אם עכשיו אין לו פנאי לשמוע, הוא לא רוצה לשמוע, הוא עסוק במשחק שלו, עסוק באיזה משהו, פה התפקיד שלך, זה לכבד את המקום שלו, ולא לנסות להכניס בכח, כי אם תכניס בכח, זה לא ייכנס, זה רק יירשם אצל הילד שלאבא לא אכפת ממנו, ושהוא תקוע בעניין שלו של ברסלב וזה מה שחשוב לו, ובגלל זה הוא לא מצליח לראות אותי, (דרך אגב אותו דבר קיים גם בין כל קשר בין בני אדם. אנחנו חייבים להיות קשובים לשני, ואם הוא לא רוצה עכשיו ליצור קשר, אז ללכת). אז זה מה שנקרא סור מרע אל תנסה לדחוף לו בכח, וכמו שרבינו אמר טוב הכל חפצים. אז בסוף הכל יתקרבו לראש כל בני ישראל במהרה בימינו.

ד. בתור המשך ישיר לזה, וקצת בעניין שונה, אני אגיד שכמו שאנחנו גדלים ומשתנים משנה לשנה, ככה אנחנו חייבים להעמיק את הקשר שלנו עם רבינו הקדוש כל הזמן. אפשר להגיד שאני לא יכול להיות חסיד ברסלב כמו לפני שלוש שנים, או כמו בתחילת ההתקרבות שלי, כי מאז עבר זמן עברו משברים עליות, התבודדתי העמקתי וכו', עכשיו בשביל למצוא את רבינו אני צריך לצאת לחיפוש מחדש, הפעם זה יותר קל כי אני מאמין ברבינו ואני מאמין שבספריו אני יכול למצוא אור ונחמה חדשה למקום שלי. אם כאשר התקרבתי לרבינו סגרתי את החיפוש שלי כי אני כבר ברסלב רציני, אז אוי ואבוי. אני חייב להיות מוכן לדפוק בציון של רבינו הקדוש, וכמובן בשדה, ולהגיד איפה איפה אתה אור נעלם, אני מרגיש עכשיו שאני לא מצליח להבין מה החידוש של רבינו, מה האור שלו מה התקווה הבשורה הגדולה. אני לא מצליח להבין בדעת בלב, מה יש לרבינו להציע שאין לצדיקים אחרים, ודווקא מתוך הקושיה והיציאה מהברסלב הפשוט, והמוכנות לשאול את השאלות הקשות, (כמובן דווקא כשהם עולות, אם אתה כרגע מרגיש את האור של רבינו, ובוכה בשדות אין שום סיבה לבלבל את עצמך בכוונה), כאשר הם צצות מאליהם. אני מאמין שכאשר אנחנו נחיה חיים מתוך ידיעה שמצאנו נסתרות טובות נפלאות בתורת רבינו הקדוש, ומצד שני שיש עוד אין סוף דברים נפלאים ונוראים שלא מצאנו, וכל הזמן נחפש אז אנחנו נמצא עוד ועוד אוצרות מדרגה לדרגה גבוה מעל גבוה. ואם אנחנו נחייה את זה באמת, ממילא בקלות נוכל להבין ולהתחבר לאדם (לילד), שאומר מה זאת? מה העניין? מה יש אצל רבינו שאין אצל הדרך הזאת, או הזאת. ולא לפחד מהשאלה, להמתין ולחפש את האור הגנוז והנפלא של רבינו הקדוש באמת ובתמימות,

אשרינו ואשרינו

@ע.י.ר.נ.י כתב:

@בדרך גם אם לא ראייה, מה לגבי עצם השאלה (ספר החינוך)?

בהתחלה היה לי ברור שספר החינוך אינו ספר חקירה כלל, ואחת הראיות שהיו לי, זה שכיודע תמיד כשהוא מדבר על טעמי המצוות, הוא אומר כמעט תמיד 'משרשי המצווה', ולא שורש המצווה. מה שאומר שהוא רק נותן איזה טעם זה כדי להסביר להתחבר, אבל לא שהוא אומר שזה כל הטעם. וכך גם כותב בהקדמה "ואנני חושב וגוזר להגיע אל האמת על כל פנים... אלא שרב חשקי לטבול קצה במטה ביערת דבש"..

מצד שני הוא כותב בהקדמה שרוב דברי הספר הוא לקח מדברי רבי יצחק אלפסי, הרמב"ם והרמב"ן. ואם הייתה אפשרות להגיד שמהרמב"ם הוא לוקח רק את מה המצוות את מניין התריג. {שכיודע הספר מחולק לשניים, מה המצווה, ומה הטעם שלה]. אז היא נידחת לחלוטין, בגלל שעשיתי בדיקה קטנה בטעם של מצוות הקטורת, שרבינו אמר על זה בחיי מוהר"ן תיא.

ספוילר

ובעל ספר החינוך משתמש בטעם שרבינו כל כך מגנה, בטעם של הרמב"ם. אז נראה שהוא כן משתמש בטעמים הכתובים במורה נבוכים.

באופן כללי נראה לעניות דעתי, שגם רבי נתן מביא טעמי המצוות, בליקוטי הלכות. מה שאומר שצריך לפרק את המושג הזה כדי להבין מה בעייתי, ומה אין בו בעיה. דבר ראשון חייבים להאמין שהמצוות, גבהו למעלה למעלה, ואין לנו שום אפשרות להבין אותם. אחרי זה יש לנו רשות לנסות למצוא טעמים או מהלכים או רמזים למצוות, אבל לא בדרך הכרח. כאשר מביאים טעם שכלי שמבזה את גודל המצוות ואומרים שזה כל טעם המצווה, כמו במורה נבוכים, אז זה וודאי לפי רבינו לא טוב כלל, או כלשון רבינו, "איך יבא אחד לומר שטות כזאת".

באופן כללי עיקר הבסיס שעליו יושב ספר החינוך, זה לתת טעמים פסיכולוגים, טעמים שיהיה אפשר להתחבר למצוות. בכל אופן אני מצטרף ל

@ידידיה-סרוסי שצריך לברר את זה, ומי שיש לו קשר לאנ"ש שבקיאים בנושא, אז נשמח שיפנה אליהם, כדי להבין, א. מה בדיוק הבעיה עליה רבינו דיבר בטעמי המצוות? ב. האם מותר לתת טעמי מצוות בלי הכרח, ובידיעה שזה רק מתוך המקום שלנו? ג. האם ספר החינוך נכלל בתור ספר חקירות או לא? ד. ואולי גם מה הגדר של חקירות, האם אני בתור ברסלבר עלול למצוא את עצמי, חוקר חקירות בלי לשים לב. מה הגדר של זה, במה אסור לחקור? בטעמי המצוות? בלמה להאמין בה' יתברך? שנדע מה לעשות לפי רבינו בסוגיה הזאת,

שנזכה ללכת בתמימות ופשיטות.