אשריך על העלאת השאלה, שכן היא לא נוגעת רק להתקרבות לרבינו, אלא גם לכל היהדות. איך אני גורם לכך שהילד שלי יהיה יהודי מאמין, חסיד של רבינו ברמח אבריו ושסה גידיו.
יש כמובן כמה וכמה עניינים בעניין הזה, ואיני מתיימר להקיף את הסוגיה החשובה הזאת. אך לפטור בלא כלום אי אפשר, ומעט זה גם כן טוב.
א. כמובן שככל שאתה באמת קשור לרבינו המסר עובר, וגורם לילדים לרצות גם להתחבר לדבר הזה, וכיודע שהילדים קולטים מה חשוב באמת לאבא שלהם, ומה הוא עושה כי הוא חייב...
ב. מלבד זאת, אם נגשים מתוך אמונה שרבינו הקדוש זה באמת פלאי פלאים, והוא ראש כל בני ישראל, אז אנחנו מניחים שבאופן טבעי אמור להיות משיכה לרבינו הקדוש, כח המושך, רק שיש כח המעכב שמונע מזה להיות, אבל הדבר הראשון שאנחנו צריכים להבין, שאנחנו לא מנסים לגרום לילד שלנו להרגיש כמונו, או להיות אנחנו, אלא להפגיש אותו אם ראש כל בני ישראל, ששם יכול להיות לו טוב, כי וודאי בתור חסידי ברסלב אנחנו מאמינים שככל שיותר מקושרים לרבינו, אז וודאי שהטובות הרוחניות, הן בעולם הזה, והן בעולם הבא הם לאין שיעור.
ג. רבינו מנחה אותנו לא לקחת בחירה, האדם הוא בעל בחירה, כל אדם גם הילד שלך, צריך להבין את הגבול על מה חלה מצוות חינוך ועל מה לא חלה המצווה איפה הגדר שלה. כאשר אנחנו מאמינים שכל אדם הוא בעל בחירה חופשית לחלוטין, אנחנו מנסים כשהשער פתוח כשהוא מוכן לשמוע, כמובן להכניס דיבורים של רבינו, להכניס התחזקות התעוררות וכו', אבל אם השער סגור, אם עכשיו אין לו פנאי לשמוע, הוא לא רוצה לשמוע, הוא עסוק במשחק שלו, עסוק באיזה משהו, פה התפקיד שלך, זה לכבד את המקום שלו, ולא לנסות להכניס בכח, כי אם תכניס בכח, זה לא ייכנס, זה רק יירשם אצל הילד שלאבא לא אכפת ממנו, ושהוא תקוע בעניין שלו של ברסלב וזה מה שחשוב לו, ובגלל זה הוא לא מצליח לראות אותי, (דרך אגב אותו דבר קיים גם בין כל קשר בין בני אדם. אנחנו חייבים להיות קשובים לשני, ואם הוא לא רוצה עכשיו ליצור קשר, אז ללכת). אז זה מה שנקרא סור מרע אל תנסה לדחוף לו בכח, וכמו שרבינו אמר טוב הכל חפצים. אז בסוף הכל יתקרבו לראש כל בני ישראל במהרה בימינו.
ד. בתור המשך ישיר לזה, וקצת בעניין שונה, אני אגיד שכמו שאנחנו גדלים ומשתנים משנה לשנה, ככה אנחנו חייבים להעמיק את הקשר שלנו עם רבינו הקדוש כל הזמן. אפשר להגיד שאני לא יכול להיות חסיד ברסלב כמו לפני שלוש שנים, או כמו בתחילת ההתקרבות שלי, כי מאז עבר זמן עברו משברים עליות, התבודדתי העמקתי וכו', עכשיו בשביל למצוא את רבינו אני צריך לצאת לחיפוש מחדש, הפעם זה יותר קל כי אני מאמין ברבינו ואני מאמין שבספריו אני יכול למצוא אור ונחמה חדשה למקום שלי. אם כאשר התקרבתי לרבינו סגרתי את החיפוש שלי כי אני כבר ברסלב רציני, אז אוי ואבוי. אני חייב להיות מוכן לדפוק בציון של רבינו הקדוש, וכמובן בשדה, ולהגיד איפה איפה אתה אור נעלם, אני מרגיש עכשיו שאני לא מצליח להבין מה החידוש של רבינו, מה האור שלו מה התקווה הבשורה הגדולה. אני לא מצליח להבין בדעת בלב, מה יש לרבינו להציע שאין לצדיקים אחרים, ודווקא מתוך הקושיה והיציאה מהברסלב הפשוט, והמוכנות לשאול את השאלות הקשות, (כמובן דווקא כשהם עולות, אם אתה כרגע מרגיש את האור של רבינו, ובוכה בשדות אין שום סיבה לבלבל את עצמך בכוונה), כאשר הם צצות מאליהם. אני מאמין שכאשר אנחנו נחיה חיים מתוך ידיעה שמצאנו נסתרות טובות נפלאות בתורת רבינו הקדוש, ומצד שני שיש עוד אין סוף דברים נפלאים ונוראים שלא מצאנו, וכל הזמן נחפש אז אנחנו נמצא עוד ועוד אוצרות מדרגה לדרגה גבוה מעל גבוה. ואם אנחנו נחייה את זה באמת, ממילא בקלות נוכל להבין ולהתחבר לאדם (לילד), שאומר מה זאת? מה העניין? מה יש אצל רבינו שאין אצל הדרך הזאת, או הזאת. ולא לפחד מהשאלה, להמתין ולחפש את האור הגנוז והנפלא של רבינו הקדוש באמת ובתמימות,
אשרינו ואשרינו