@ברוך-מאן
מה עם שאר החלקים שכתבתי על הכלל הזה, האם גם עליהם אתה חולק?
לא הבנתי איך לקחת את דברי ר"א בחכמה ותבונה ולמדת שזה נטו עניין סגולי, הנה לשון רבינו בסוף המעשה שם: (צוטט לעיל) "פרוש המעשה הוא, כמו הכסא שעשה המלך כנ"ל, שעיקר החכמה שצריכין לדעת איך לסדר הדברים, כמו כן מי שבקי בספרים ולבו שלם, יוכל להבין הפרוש, אך צריכין לסדר הדברים היטב, כי פעם נקרא כך ופעם נקרא כך".
אמנם רבינו מוסיף "מי שבקי בספרים וליבו שלם יוכל להבין" אבל הוא מוסיף תנאי נוסף ש"צריכין לסדר הדברים היטב" כי המעשה היה היא הכסא שהתבלבל והתחלף. אז איפה כתוב כאן ש"תשבור תאוות"?
כן, שלושת החלקים שכ' לעיל, אינם נפרדים אלא הם עובדים ביחד, ולכן זה אכן לא רק ענין של 'מוח' אלא הלימוד הזה מוכרח ללכת יחד עם הקיום של התורה (וכן, בתורה ד' מדובר גם על "לשבור תאוות", יותר נכון להזדכך...)
עוד ראיה מפורשת שזה כלל לימודי
בתורה ז' תנינא בביאוה"ל אות לא, ר"א מסביר את ההגהה שם בתורה: [משֶׁה הָיָה לְמַעְלָה מִן הַמַּחֲשָׁבָה לְכָך הָיָה יוֹדֵעַ אֶת הַתֵּרוּץ כִּי הִשִּׂיג בְּחִינַת סִתְרֵי [כִּתְרֵי] אוֹתִיּוֹת וְהַדְּבָרִים סְתוּמִים, כִּי לא בֵּאֵר הֵיטֵב עִנְיָן זֶה],
ר"א מסביר ע"פ תורה זו גופא, מדוע רבינו השאיר את הדברים סתומים ולא ביאר כל צורכו.
כי רבינו מסביר שם שהצדיק צריך לעשות סייג לדבריו ולשתוק לפעמים ולכן גם כאן "שתק וסייג את חכמתו, ולא ביאר להודיע מהתירוץ שנמצא על שאלות משה."
וראה שם באות ל' עוד דוגמא לחלק הראשון שבכלל, ואגב בתורה שם יש איזה 5,6 דוגמאות לכלל הנ"ל.
(אני חושב שיהושע קליין משתמש כאן בפורום בשם אחר, והוא אכן הרבה זמן חא היה כאן)