@חיפוש-הצדיק
יפה, אבל בשביל מה הוא צריך את זה? באם יש לי מילארד דולר, ואני יודע שיש לי את זה והיכן זה מונח וכ"ו, האם אני צריך לזה בכלל הסכמה ממי שהוא? (אני שואל לגבי הרמזים שמותר לנו להוציא).

מובא כך בחיי מוהר"ן סימן שמ"ג:
"בֶאֱמֶת חִדּוּשִׁים שֶׁל גְּמָרָא פֵּרוּשׁ תּוֹסָפוֹת הֵם קַלִּים בְּיוֹתֵר, וְאֵין אֶחָד מֵהֶם יוֹדֵעַ הַדֶּרֶךְ כְּלָל שֶׁל אוֹתָן הַחִדּוּשִׁים, וּמִי שֶׁיּוֹדֵעַ הֵם קַלִּים מְאֹד, וְצָרִיךְ לָזֶה לִהְיוֹת בָּקִי בִּשְׁלֹשׁ־עֶשְׂרֵה מִדּוֹת שֶׁהַתּוֹרָה נִדְרֶשֶׁת בָּהֶם".

יש אחד כאן שהבין את הפירוש בזה? איך מחדשים בגמפ"ת על פי בקיאות בדייקא בשלוש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהם?
אני מבין ששלוש עשרה מדות זהו כללים בתורה (ובעיקר זה מובא בחז"ל על לימודי האמוראים איך הם למדו מהמקראות), אבל בחידושי תורה של ימינו כיום לאחר חתימת התלמוד?!
האם ידוע למישהו על אחד מהראשונים או האחרונים שמצמיד את עצמו בספרי חידושיו בדייקא על שלוש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהם?

[גם מעניין הרישא של השיחה הזאת שמשמע שהיא גם קשורה: "אָמַר אִלּוּ לֹא הָיָה יוֹצֵא זֶה הַסֵּפֶר לָעוֹלָם הַיְנוּ הַסֵּפֶר לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן הָיָה נַעֲשֶׂה עִנְיָן אַחֵר כִּי כְּבָר הָיָה לוֹ חֵשֶׁק כַּמָּה פְּעָמִים לַעֲשׂוֹת הֲלָכוֹת פְּסוּקוֹת עַל הַשֻּׁלְחָן־עָרוּךְ לְבָאֵר כָּל דִּין וָדִין בַּהֲלָכָה פְּסוּקָה אוֹ לְהַצִּיג הֲלָכָה כְּדִבְרֵי מִי מֵהַפּוֹסְקִים אֵצֶל כָּל דִּין וָדִין. אַךְ עַכְשָׁו שֶׁיָּצָא זֶה הַסֵּפֶר לָעוֹלָם לֹא יִהְיֶה עִנְיָן הַנַּ"ל". כאן רבינו מדבר על הלכה, ובסיפא שהובא לעיל רבינו מדבר על חידושים בגמפ"ת]

@נחלי-דבש כתב:

כשר' ברוך אפרים (מח"ס באבי הנחל) הדפיס את הליקו"מ הוא הגיה את הפסוקים שרבינו מביא שיהיו כמו שכתוב בפסוק.

האם זה היה באמת ר' ברוך אפרים, או הרב מטשערין?
זכור לי שגם הרב מטשערין הדפיס ליקו"מ?

אשר על כן שאלתי חוזרת, באם יש הבנה שיש דברים שצריכים לתקן, האם מותר לנו לתקן עוד, ולדוגמא לסדר בכלל את הפסוק של באלקים אהלל דבר קודם לבה' אהלל דבר?
כי או שאנחנו לא נוגעים כלום כלום בספר הקדוש הזה, או שיש לנו כן היתר לתקן, ואם כן, מה הגבול?

בכל אופן לענ"ד גם אם יש לנו היתר לתקן ולהגיה, עדיין מה שיצא תחת הדפוס של מוהרנ"ת אפילו עם טעויות, ההתייחסות שלנו צריכה להיות שבוודאי יש בהם רזין, וניתן למצוא ולחדש בזה, ומחמת גדלותו המופלגת של מוהרנ"ת.

@שמחה
כשאדם חי - רצוא ושוב זה כרגע התכלית אצלו.
לאחר הסתלקותו - רצוא, להתבטל לגמרי לה' יתברך, כמו שרבינו אומר בתורה.

@חיפוש-הצדיק כתב:

רבינו מדגיש שכל מאורעותיו כולם לטובתו

שמעתי מאנ"ש הדגשה גם על מאורעותיו - "מאורעותיו". והיינו כל הרע שמקיף את האדם - כולם לטובתו

@מדלג-על-ההרים כתב:

רבינו היה לו סוד כמוס מאד מאד בכל עניין ההסכמות ששלח את ר' זלמן הקטן למשך שנה! בשביל זה. ואין לנו שום השגה מזה כלל.
לכאו' לא נשמע מעולם שצדיק ישלח למשך שנה שלימה תלמידיו בשביל אסיפת הסכמות, שכשהגיע למעשה כלל לא הדפיסו אותם ורק מאוחר יותר הדפיסו 3 ובמהדורה מאוחרת עוד 2 שהצליחו למצוא.. וזה מתוך רבים מאד שאין לנו שום ידיעה עליהם..
ר' נתן לא לקח הסכמה מאחר והכל בשליחותו של רבינו, ותלמיד כמו רבי נתן איך יקח הסכמה על דברי רבינו ?..
לטעון על סיבה של התנגדות זה מגוחך ולא מבוסס על שום מקור.

שמעתי פעם באם אני לא טועה בשם הרב בנדר, שקישר את זה שהז' בעטלערס בכל המעשה מובא שאמרו "ויש לי הסכמה וכ"ו".

באמת זאת תמיהה בסיפורי מעשיות, מדוע הבעטלער כל הזמן צריך להביא הסכמות לצדקותו המופלגת?

@איש-הפלא כתב:

כבר בזהר הקדוש בכמה וכמה מקומות מצוטטים פסוקים בשינויים מהמקור בהתאם לדרוש הנרצה, ומבארים שם מפרשי הזהר כל מקום כעניינו שזה חלק מסוד הדברים.

חשבתי כעת, שהיות ורבינו אמר על תורותיו 'קרא אסמכתא בעלמא היא', ושהסומך גבוה מן הנסמך (חי"מ רפז, שסא), הגם שמובן שאין לנו כלל וכלל השגה בדברים האלו, אבל אנו מאמינים שכל דבריו אמת וצדק, ולאחר שבכל זאת כזאת שיחה נפלאה יצאה מפי רביה"ק, ממילא נקל יותר להבין את השינויים אפילו בפסוקים, כי רביה"ק מביאם רק כאסמכתא לשורשי התורה שגילה.

וועלן-וועלן כתב:

לגבי השאלה הנ"ל, אנו שהולכים עם תורה ד', באם נלך על הצד שזה בכוונה ויש בזה מטרה שרבינו בדווקא הפך בשבילנו את הפסוק, מה ניתן לרמז בזה על פי כללי הלימוד בתורה הזמנית?

יתכן בדרך אפשר (לא דווקא ע"פ הכללים, וגם לא דרוש, אלא יותר כפשעטל) שרביה"ק מדריך אותנו את הדרך איך להסתכל לטובה על כל מאורעותיו, דהיינו שכשהולך לאדם במידת הרחמים (בה' אהלל דבר) בעת ההיא הוא צריך לראות להלל ולהודות, כדי שגם בעת שימצא את עצמו ביום בהיר בפתע פתאום במידת הדין (באלקים) שיוכל גם שם מתוך הרגלו גם אז למצוא איזה טוב בזה ולהודות על כך, כי דרך האדם שבעת שמגיע לו צרה בפתע פתאום - הוא מאבד עשתנותיו, אשר על כן צריך הוא להתכונן על כך בתקופות של מידת הרחמים כדי שישאר איזה רשימו גם בתקופות של מידת הדין. וזה מה שרבינו אומר תחילה "בה' אהלל דבר" - בזה אתה מבין שיש לך מה להודות על הטוב ולדעת שכל מאורעותיך הם לטובה, תעסוק בזה, ובכל יוקל לך לדעת שהכל לטובה גם בתקופות מידת הדין (אולם דוד המלך בעצמו היה יכול ללכת תיכף במידת הדין ולהכיר משם שהכל לטובה ולכן בתהלים הפסוק מתחיל 'באלקים').

@נחלי-דבש כתב:

רק אעיר שכשר' ברוך אפרים (מח"ס באבי הנחל) הדפיס את הליקו"מ הוא הגיה את הפסוקים שרבינו מביא שיהיו כמו שכתוב בפסוק.

היכן זה? האם בליקו"מ שלנו הובאו כבר הגהותיו?

@7272 כתב:

וכמו שאמרו שרבי נתן הזכיר את הסיפור בהקדמה לספר סיפורי מעשיות

היכן?

@חיפוש-הצדיק כתב:

מה שרביה"ק לקח מאות הסכמות מכל צדיקי הדור על הליקו"מ
יש אומרים שרצה לבדוק מי מהם הוא חכם וצדיק ומי הוא מפורסם ע"י עזות (זה היה סביב תורה כ"ב)

יתכן
נ.ב. אולם זה כלל לא היה מאות הסכמות, אלא רק כמה (היתה איזה טעות בהבנה מסוימת באיזה ר"ת שהיה כתוב שם - ת"י, והכוונה היתה שיש ת'חת י'דו הסכמות וכו', ומכאן נלקח הטעות שהיה כארבע מאות ועשר הסכמות. ואכמ"ל).

@חיפוש-הצדיק
9. מוהרנ"ת כותב בהקדמה לליקו"ה, הכל מחמת גודל המשפיע עלי, דהיינו זה לא חידושיו אלא חידושי רבינו שנבעו אצלו, כמו השיחה הידועה - הפה של מוהרנ"ת והמוח של רבינו.

התשובה שהכי מתקבל אצלי זה בגלל ההתנגדות.

וככלל, הגם שבזמן מוהרנ"ת צדיקי הדור כבר כן הדפיסו הסכמות בספריהם, אולם עניין השתלשלות הצורך בהסכמות הוא התפתח בעיקר עקב החשש מהספרים שהלכו בדרכי ההשכלה או כת ש"ץ ימ"ש, ולדוגמא אצל הראשונים לא היה נהוג בכלל עניין ההסכמות, אשר על כן באמת אצל הצדיקים בזמן רבינו ומוהרנ"ת כבר לא היה צורך של הסכמה, אלא זה היה עוד פעולה להסיר עוד שכבה מההשכלה והכתות.
הקושיא היא כבר להיפך, מדוע רבינו כן טרח והיה צריך בכלל לשלוח את רבי זלמן הקטן לקחת הסכמות על ספרו הליקוטי מוהר"ן?

6. הוא לא היה צריך לקבל הסכמה, כי הוא חיבר את זה בהוראת ובשליחות המפורשת של רבינו בעצמו שציווה לו לחדש על פי סדר השו"ע על פי תורותיו.
7. הוא קיבל הסכמה מפורשת מרבינו על חידושיו שהוא 'חד בדרא' בחידושי תורה כמובא.
8. מלבד זה שהוא נסמך וקיבל ידי הסמיכה מרבינו בעצמו כמובא בתורה ס"א ובפרפראות שם.

@7272 כתב:

יש משל מרתק מהבעל שם טוב שממש מזכיר את תוכן תורה זו שם המשל "מעשה מסוחר"

מה המקור לסיפור הזה?

השאלה הזאת עולה לי הרבה פעמים, וזאת שאלה לגבי הרבה תורות
רבינו הקדוש מביא כידוע הרבה פסוקים בתורותיו, ואולם יש פעמים שמוצג הפסוק בצורה שונה ממה שכתוב.
לדוגמא, כעת הציבור הולך עם תורה ד קמא, שם רבינו מביא פסוק: "בה' אהלל דבר, באלוקים אהלל דבר". ואולם במקרא כתוב בדיוק ההיפך, קודם "באלוקים אהלל דבר" ורק אח"כ "בה' אהלל דבר".
איך אמור להיות ההתייחסות שלנו כלפי זה.
האם רבינו בכוונה הפך את זה, וכדי שנדייק משהו?
אם נאמר שכן, אבל בפועל הרי כתוב אחרת בפסוק, א"כ מה שייך להפוך ולדייק בזה?
באם מוהרנ"ת היה מאריך עוד ימים ושנים והיה עובר שוב על הגהות, האם היה מתקן את זה, או שחלילה, כי זה בדווקא הפוך וכנ"ל?
האם מהדירי הספרים כיום יש להם רשות להגיה ולסדר את הפסוק, או לא?
באם לא, האם מותר להם לציין ציון בצידי העמוד, כעין כל גדולי האחרונים שהגיהו בצד הספרים, כהב"ח והגרע"א והגר"א וכדומה, או שלא, כי זה נוגד את הביטול לרביה"ק.

[במאמרי חז"ל המוצגים בצורה שונה, פחות קשה לי, כי יתכן שלרבינו היה גירסא אחרת, או שרבינו רצה רק להביא את תוכן המאמר, ומה שבטוח שזה לא כזה קריטי כמו פסוקים - שבזה הקושיא עצומה]

לגבי השאלה הנ"ל, אנו שהולכים עם תורה ד', באם נלך על הצד שזה בכוונה ויש בזה מטרה שרבינו בדווקא הפך בשבילנו את הפסוק, מה ניתן לרמז בזה על פי כללי הלימוד בתורה הזמנית?

כאן המקום להזכיר על במה מכובדת זו, את אחד המיוחד מאנ"ש שחי ממש בדורינו, ה"ה ר' חיים בנימין וורטהיימר זצ"ל, שמלבד גדלותו באמונה ברבינו (שהיה מופלג וחידוש בזה בדור שלנו, מי שהכיר אותו יודע למה אני מתכוון), הוא היה גם אדם חולה וכ"ו, ולא היה הולך כלל לרופאים ורפואותיהם. וכן סבר באמת ובתמים שזוהי דעת רבינו גם כיום שהם שלוחי הס"מ והם מזיקים יותר ממועילים. והיה מרבה להאריך בעניין על פי דברי רבינו ומוהרנ"ת (ועמד בזה בתוקף אפילו שהרבה מגדולי אנ"ש סוברים אחרת ממנו, [הוא היה אמנם מכבד מאוד מאוד את כל אנ"ש]).
ואציין שהיה חידוש בהתנהגות הזאת לא ללכת כלל לרופאים, כי היה לו הרבה נסיונות כן ללכת כי היה אחד חולה מאוד, ובמקום זאת היה צועק וזועק לה' ממיטת חליו בביתו וסומך ובוטח רק בה'.
הוא נסתלק זכור לי סביב 60, ולפי מחלתו והקושי הגופני שלו (מי שהכיר אותו מבין למה כווונתי) והחולשות התכופות שהיה לו כל כמה שבועות, הוא חי בנס, ו 60 שנה זה אריכות ימים מופלגת.
אמרו עליו (או שהוא עצמו אמר זאת על עצמו) שבאם היה הולך לרופאים הוא היה נפטר כבר מזמן.

אני מציין את זאת כאן, הן מחמת כבודו, והן כדי להבין שגם בדורינו שייך לחיות באמונה ובבטחון נפלא כזה

@ידידיה-סרוסי
לגבי הקזת דם, אכן בדקתי, הקזת דם לפני אלפיים שנה היא אותו הקזת דם שלפני מאתיים שנה, רק עם שינויים והבדלים בכמויות ושינויים בכלים ובמכשירים (כמו בעלוקות ובסכינים וכדומה).
(ובלי קשר, מובא בשבחי הר"ן י"ח: על ר"א קאליסקער - באשר שהוא יום הקזה וכ"ו).

לגבי הפוסקים שאמרו שאין לסמוך גם אז, מובן לכל, שכלל הפסיקא והכרעת הפוסקים וודאי לא היתה ככה בכלל, ובוודאי כלל האוכלוסיה כן הלכו לרופאים, כי אפילו אצל אנ"ש היתה ממש כל פעם מלחמה באם לקרוא לרופא או לא (אחרת מוהרנ"ת לא היה נזעק כ"כ), ואפילו רבינו הלך (מסודות הכמוסים לו כמו שכתב מוהרנ"ת שאין לנו השגה בהם כלל).

לגבי השמירה של מע"כ על המשמעות בשיחות הר"ן בשיחה נ, וטוען שמתעלמים מהמשמעות של הסכנה שברופאים ונאחזים בשיחות אחרות. - טענה זו, יכולה להוות טענה גם להיפך, שלא ניתן רק לתפוס את שיחה נ ולהתעלם מכמה וכמה תורות ושיחות ומכתבים ותפילות וסיפורים של רבינו ומוהרנ"ת שכן מדברים על עניין הבטחון.

אני לא יודע מדוע משתמע כאן בפוסטים שכיום יש רופאים בוודאות מוחלטת, וכאילו משיח כבר הגיע, לידיעתכם גם בשנה האחרונה נכנסו מאות אנשים לבתי החולים ולא יצאו משם חיים; ולפי דעת רבינו - יתכן מאוד שחלקו הגדול הוא גם בסיבת הרופאים עצמם, וכמו שמוהרנ"ת כותב בליקו"ה שבאם לא היה רופאים היה כפול בני תבל בעולם.

לגבי השאלה מדוע עניין הבטחון נתפס מאוד בדווקא לגבי הרפואה, אכן זו שאלה (אפילו לפני מאתיים שנה - אפילו בזמניהם) ששייכת לדוגמא לתורה א' תנינא, מדוע ברפואה רק כאן דרוש בטחון גמור מה שלא מצאנו כזה דבר בפרנסה ושאר דברים? אכן שאלה טובה שטוב היה לשאול אותה גם לפני מאתיים שנה.

ולסיום ידעו לנו שיחתו המפורשת של רבינו שהרופאים הם על פי רוב שלוחי הס"מ, אז מה בכלל כל הנידון כאן? האם כיום הס"מ הפסיק לשלם להם משכורת?

@המאור-הקטן כתב:

שהמציאות של הרפואה כיום היא שהרפואה מועילה יותר ממה שהיא מזיקה, והרופאים כן יודעים באופן כללי לרפאות ברובם הגדול של המקרים, והם מצילים חיים באופן יום יומי, וזה דבר שהוא מציאות מוכחת במאה אחוז, כפי שזה מציאות מוכחת שהעולם הוא עגול ושהשמש זורחת, וזה דבר שכל מיליארדי האנשים בעולם מסכימים עליו פה אחד.

נראה לי קצת הגזמת באמונה ברופאים...

כמה נקודות:
לגבי האמונה שאנשים כן מאמינים היום, לידיעתך, גם לפני 200 שנה אנשים האמינו ברפואה לא פחות ממה שמאמינים כיום, וכשאתה רואה שאז בזמנו מוהרנ"ת הטריח עצמו להזהיר באלפי אזהרות בעניין, וחיבר כמה וכמה תפילות לעקור את האמונה ב"רופאי אליל" (כלשונו), משמע שהוא היה צריך פשוט לעמוד נגד כל העולם שכן האמין בזה.
עוד נקודה, בעוד 50 שנה הרפואה תשתפר ללא כל צד ספק, ואז ממסדי הרפואה יטילו אשמה כבידה על הרופאים של ימינו, בדומה למה שמוהרנ"ת כתב על רופאי זמנו, והנין שלך יאמר אז על ימינו שהרופאים לא ידעו מינים לשמאלם. כך שחכם רואה 50 שנה קדימה ומבין איך לפרש גם כיום את דברי רבינו.
עוד אציין, בתורה א תנינא מבואר שהרפואה צריכה ליפול - "ואז נופל כל הדיקטריי", יש בעניין הרפואה אמונה מאוד מאוד חזקה, והיא המסתירה לבטחון בה', ורבינו רצה לעקור את זה, ולהשריש בנו רק אמונה ובטחון בה', בדומה למה שגנז חזקיה את ספר הרפואה, כמובא שם בפירוש בתורה.